האלבום השני של "Stone Sour" עם השם "Come What(Ever) May" שוחרר ב- 1 לאוגוסט 2006. אז בואו נגלה ביחד כמה דברים מעניינים עליו: 1. זהו האלבום הנמכר ביותר של הלהקה עד היום !! 2. האלבום הוקלט ב- "Studio 606" שהוא אולפן ההקלטות הפרטי של Dave Grohl בלוס אנג'לס. 3. המתופף Joel Ekman שהיה עד לאותו אלבום המתופף של הלהקה, הקליט שני שירים בלבד לאלבום, הואיל והחליט לעזוב את הלהקה עקב מחלת בנו. 4. המתופף Roy Mayorga שהיה המתופף של להקת "Soulfly" החליף את ג'ואל להקלטת שאר השירים באלבום, מלבד השיר הראשון בו מנגן Shannon Larkin, מתופף להקת "Godsmack". לאחר מכן הפך רוי להיות המתופף הקבוע של הלהקה כשנכון להיום הוא חזר ללהקתו הקודמת. 5. מספר להיטים מפורסמים יצאו מהאלבום הזה כגון: "30/30-150", "Through Glass", "Made Of Scars", "Sillyworld" ו- "Zzyzx Rd". 6. השיר "30/30-150" הביא ללהקה מועמדות בקטגוריה "Best Metal Performance" בפרסי הגראמי של 2007. 7. שמו של השיר לקוח ממידת המכנסיים והמשקל שהיו ל- Corey Taylor כשהיה בתיכון, 30/30 מידת הג'ינס ו-150LBS שהם 68 ק"ג משקל גופו. 8. באלבום הזה הציגה הלהקה דינמיקה יותר מגוונת של שירים כשהרשימה די מאוזנת בין ההארד רוק לחלקים הרכים והידידותיים יותר למשתמש, זו גם אחת הסיבות שהאלבום הזה הביא לעלייה בפופולריות של הלהקה. דוגמא לכך הוא הסינגל "Through Glass" המציג חלק יותר רך וניתן לעיכול. 9. בניגוד לאלבום הראשון בו כל המוזיקה נכתבה על-ידי Josh Rand הגיטריסט של הלהקה והמילים נכתבו ע"י קורי, באלבום הזה לכל אחד מחברי הלהקה הייתה תרומה לכתיבה וכולם היו שותפים ליצירה. 10. ג'וש סיפר בראיון שליווה את יציאת האלבום, שאחרי ההקלטות של האלבום הוא חזר לעבודתו כטכנאי תאורת ניאון, ושהוא מאוד אוהב את העבודה הזאת כמו גם להיות עם המשפחה שלו. 11. באלבום הזה רצו חברי הלהקה להוכיח שהם לא "סטוץ" חד-פעמי ושהם כאן כדי להישאר. חלקכם אולי לא יודעים זאת אבל "Stone Sour" הוקמה לפני "Slipknot" וחברי הלהקה לא רצו לאמץ את תדמית ה"פרוייקט הצדדי של קורי טיילור" אלא להיות להקה של ממש. נכון להיום ולאחר הוצאת 4 אלבומים נוספים יצא הלהקה להפסקה בלתי מוגבלת, אנחנו מקווים שהם עדיין יחזרו. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 17 ליולי 1981 שחררה "Journey" את אלבום האולפן ה- 7 שלה. באלבום הזה המציאה "Journey" את עצמה מחדש. זה הפך לאלבום האולפן הנמכר ביותר שלה עם מכירות של למעלה מ- 10 מליון עותקים בארה"ב לבדה. אלבום שהפך לאבן דרך ללהקות ה- "AOR" וה- "Hair Metal" כגון Bon Jovi", "Cinderella", "Poison ועוד, אשר ינסו לשחזר את הנוסחא המצליחה באלבומים שישלבו בלדות מטאל מתקתקות לצד שירי הארד רוק מלודיים. יותר מכך, זה האלבום שייצר את הלהיט הכי גדול של הלהקה "Don't Stop Believin" אשר ב- 25 לפברואר 2021 חצה את רף מליארד ההאזנות בספוטיפיי, מעמד שזכו לו קומץ קטן של להקות רוק כגון "Queen" עם “Bohemian Rhapsody”. ההצלחה האדירה הזאת מיוחסת בעיקרה לשינויים בהרכב הלהקה ולעזיבתו של הקלידן והזמר המוביל Greg Rollie שהיה גם הלב והנשמה של הלהקה עד אותה עת. כזכור, "Journey" נוסדה בסן פרנסיסקו, קליפורניה בשנת 1973 על-ידי הגיטריסט Neal Schon והקלידן והזמר Greg Rollie, אשר בדיוק עזבו את להקת "Santana". הסגנון המוזיקלי שאפיין את הלהקה בתחילת דרכה היה רוק מתקדם בתיבול ג'אז ופיוז'ן. הלהקה מנתה אז ארבעה חברים ולאחר שלושה אלבומים כושלים, חברת התקליטים קולומביה לחצה על הלהקה לצרף זמר כריזמטי מוביל ולשנות את סגנונה. השינוי המיוחל הגיע באלבום הרביעי "Infinity" ששוחרר בשנת 1978, אז צורף הזמר Steve Perry, אשר הכוונה הראשונית היתה כי יחלוק את תפקידי השירה עם Greg Rollie ו- Neal Schon. השינוי הזה שהוכתב על-ידי חברת התקליטים הספיק ל- Greg Rollie, אשר בסוף שנת 1980 החליט לעזוב את הלהקה. צריך להבין, עזיבתו של Rollie לא היתה דבר של מה בכך. לעיתים נדירות להקה תצליח לשרוד לאחר עזיבה של אחד ממנהיגיה והרוח החיה שמאחוריה, שלא לדבר על להמציא את עצמה מחדש ואפילו להצליח יותר. ואולם, המקרה של "Journey" הוא אחד מאותם מקרים נדירים והיום ניתן לומר שההצלחה האדירה של הלהקה התאפשרה בגלל (ולא למרות) העזיבה של Rollie, שכן עזיבתו אפשרה את כניסתו של הקלידן, הזמר וגיטריסט הקצב Jonathan Cain, אשר להקת הפופ-רוק הבריטית "The Babys" בה היה חבר בדיוק התפרקה. Cain הפך לאחד משלושת הכותבים העיקריים של הלהקה ותרם רבות לפופולריות האדירה שלה ולהצלחתה. (Photo: Wallpaperflare.com) בסיועו של Cain הלהקה הצליחה ליצור באלבום הזה צליל וסגנון חדש ששילבו הארד רוק, הבי מטאל, AOR ופופ, עם שירים מלודיים וקליטים לצד בלדות סכריניות שחרכו את המצעדים והושמעו ללא הפסקה בתחנות הרדיו. נראה שהשילוב בין Steve Perry, Neal Schon ו- Jonathan Cain היה בדיוק מה שהלהקה היתה צריכה בכדי ליצור את המפץ הגדול". האלבום הזה ייצר כמה מהלהיטים הגדולים ביותר של הלהקה, ביניהם "Don't Stop Believin". הפתיחה הקלאסית של קיין עם הפסנתר והקול הענוג של פרי יוצרים שילוב מלודי סוחף שאי אפשר להתנגד לו. וכמה יפה הגיטרה של Neal Schon שממש צריך להתאפק כאן במשך דקה שלמה לפני שהוא ממטיר עלינו גשם מתכתי שמופק הישר מהמיתרים הסתומים של הגיטרה שלו. הגשם הזה שמתחיל כטפטוף קל הופך אט אט למטר כבד שמסתיים בגניחה של הגיטרה שפשוט זועקת את כאבה לשמיים. איזה שיר נסיעה מדהים עם מבנה מאוד מיוחד. מי שמחפש פזמון לא ממש ימצא אותו כאן. אין בשיר הזה תבנית מסורתית של בית פזמון קליט, בית פזמון קליט, גשר, פזמון קליט. הבית והגשר הם הקליטים כאן והפזמון לכאורה עם המילים "Don't Stop Believin'" מגיע רק בדקה 3:20 לשיר. ואיזה בס יש פה בשיר. Ross Valory שגם שר קולות רקע פשוט מתעלה על עצמו, וזה קורה לאורך כל האלבום עם נגינה אינטליגנטית, מודגשת ודומיננטית. תקשיבו לריף הפשוט והקליט של Neal Schon בשיר "Stone in Love", אבל שלא תטעו אפילו לרגע, שון מסוגל להרבה יותר מזה ואם יש לכם ספקות האזינו לסולו הקצר והמהיר שלו בדקה 1:53 לשיר והסולו הארוך שלאחריו שמתחיל בדקה 2:36. Neal Schon הוא גיטריסט אדיר, טכני ומדויק, אבל הגדולה שלו היא דווקא באיפוק וברגש וזה בא לידי ביטוי באלבום הזה במיוחד. הוא יודע מתי להיכנס עם סולו מטורף וכשצריך הוא יודע לקחת קצת אחורה ולהסתפק בנגיעה קטנה, מיתר סתום או משפטי גיטרה קצרים וחכמים, שנשמעים אולי קטנים אבל מוסיפים כל-כך הרבה. זה אולי לא נשמע ככה אבל שון נמצא ופועל בכל רגע באלבום הזה, כמו בסולו השובר והמרגש בסוף השיר "Who's Crying Now" הסינגל הראשון והמצליח מהאלבום, ופשוט מקפיץ את השיר לרמה אחרת. האלבום כולל גם את השיר "Open Arms" שהפך ללהיט הגדול של הלהקה מתוך האלבום. שורשי השיר מגיעים ללהקת "The Babys" של קיין שעבורה הוא כתב את המלודיה הראשונית. הלהקה סירבה לקבל את השיר בהיותו "סכריני" מידי אבל כאן הוא הפך לבלדת רוק מדהימה ונצחית. השיר נכנס ללא מעט פסי קול של סרטים וסדרות ואף זכה להרבה מאוד גירסאות כיסוי ביניהם אפילו של "Barry Manilow, "Boyz II Men ו- Celine Dion. אחד השירים האהובים עלינו באלבום הוא "Mother, Father", קלאסיקה אמיתית שעוצבה על ידי אביו של ניל שון, מוזיקאי הג'אז Matt Schon שגם קיבל קרדיט משותף על כתיבתו. שיר מלודי ומלודרמטי, מלא ברגש עם מבנה אקורדים גאוני, שהולך ומתפתח עד שהוא מגיע לשיא עם אאוטרו סוריאליסטי, מדהים והרמוני. מעניין לציין שגירסת הרימסטר של האלבום כוללת את השיר "La Raza del Sol" ששוחרר כבי סייד לשיר "Still They Ride" בלדה מלנכולית וממכרת נוספת, ששוחררה כסינגל הרביעי מתוך האלבום. השיר מתכתב עם הרוק הלטיני של שון מיימי סנטנה והוא כולל סולו מטורף שלו. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הזמר M. Shadows נולד ב- 31 ליולי 1981 אז בואו נכיר אותו קצת: (Photo: Facebook) 1. שמו המלא הוא Matthew Charles Sanders והוא נולד ב- Fountain Valley, California. 2. הפעם הראשונה שהוא האזין למוסיקת רוק הייתה כשאביו נתן לו במתנה קלטת של "Guns N’ Roses". 3. הוא החל לנגן בגיטרה כשהיה ילד אך את היכולת המוסיקלית הוא רכש כשלמד לנגן על פסנתר. 4. הלהקה הראשונה שלו הייתה להקת Pאנק בשם "Successful Failure" בה הוא היה גיטריסט. (Photo: Pinterest) 5. בשנת 1999 כשהוא בן 18 בלבד הוא הקים יחד עם חברו המתופף James Sullivan את להקת "Avenged Sevenfold", הם צרפו גם את חברם מבית הספר הגיטריסט Zachary Baker ולהשלים את ההרכב הצטרף הבסיסט Matt Wendt. (Photo: Lisa Johnson) 6. למרות שהוא לא אדם דתי, שאדווס העניק ללהקה את השם על בסיס הסיפור של קיין והבל מהתנ"ך. 7. את הכינוי M .Shadows הוא העניק לעצמו הואיל והרגיש שהוא הדמות היותר קודרת מבין חברי הלהקה, והרעיון לאמץ כינויים הגיע מלהקות עליהם הם גדלו כמו Slash מ"גאנז" והד+מאנקי מ"קורן". 8. בשנת 2001 הם שחררו את אלבום הבכורה שלהם "Sounding the Seventh Trumpet". שאדווס מרבה להשתמש באלבום הזה בשאגות הגראוולינג כיאה למטאלקור. 9. באותה שנה הצטרף הגיטריסט המוביל וגם חבר ילדות של שאדווס Synyster Gates ללהקה. 10. שנה לאחר מכן עזבה הלהקה את חברת התקליטים שלה וחתמה עם הלייבל "Hopeless Records", הם שחררו מחדש את האלבום הראשון שלהם והחלו לקבל חשיפה. 11. בשנת 2003 הם שחררו את אלבומם השני "Waking the Fallen". מהאלבום יצא הסינגל היחיד "Unholy Confessions" אך השיר "Eternal Rest" נכנס לרשימת "666 Songs You Must Own" של המגזין "Kerrang". המגזין "Metal Hammer" דרג את האלבום המקום ה-6 ברשימת 100 האלבומים הטובים ביותר של המאה ה-21. באלבום הזה כבר מרגישים את השינוי בקולו של שאדווס שנע יותר לכיוון השירה הנקייה מהשאגות. 12. בשנת 2003 עזבה הלהקה את הלייבל שלה וחתמה בחברת התקליטים "Warner Bros. Records" ובאותה שנה עבר שאדווס ניתוח עקב שחיקה של מיתרי הקול. 13. בשנת 2005 שחררה הלהקה את האלבום השלישי שלה "City of Evil". באלבום הזה החל סגנונה של הלהקה ללכת יותר מכיוון המטאל קור לכיוון ההארד רוק/הבי מטאל. האלבום כולל מספר סינגלים מאוד מצליחים כמו "Burn It Down", "Beast and the Harlot", "Seize the Day" ואחד השירים היפים של הלהקה "Bat Country". האלבום נכנס לרשימת 100 אלבומי המטאל הגדולים ביותר בכל הזמנים של המגזין "Rolling Stone". 14. זהו ללא ספק אלבום הפריצה של הלהקה שהביא לה חשיפה בינלאומית, בעקבותיו הוזמנה A7X לאוזפסט והופיעה יחד עם להקות כמו: "System Of A Down" ,"Disturbed" ועוד. 15. לטובת האלבום הזה שאדווס עבד קשה לשם שיפור היכולות הווקאליות שלו. הוא רצה להעביר חספוס ועוצמה בשירה נקייה ללא גרואלינג. הוא עבד במשך 9 חודשים עם מדריך פיתוח קול מפורסם בשם Ron Anderson אשר עבד עם אומנים כמו Axl Rose ו- Chris Cornell, ואכן באלבום הזה כמעט ואין זכר לשאגות שהיו באלבומים הקודמים וגוון קולו קיבל ייחודיות שמאפיינת את הלהקה. (Photo: imdb.com) 16. לא רק בגלל השינוי המוסיקלי אלא גם בגלל אורכן של ההופעות ואורכם של סיבובי ההופעות החליט שאדווס לשנות את גיוון השירה. הוא הרגיש שהוא לא מצליח להחזיק מעמד בהופעות ארוכות ולעיתים קרובות אף פיתח יבלות על מיתרי הקול בעקבות השאגות. 17. בשנת 2007 שחררה A7X את האלבום הרביעי שלה שנושא את שם הלהקה ולמרות ביקורות מעורבות האלבום התברג במקום הרביעי במצעד הבילבורד 200. זהו גם אלבומו האחרון של מתופף הלהקה The Rev. 18. בשנת 2010 שחררה הלהקה את אלבומה החמישי "Nightmare". האלבום יצא בצל טרגדיית מותו של The Rev ונכנס היישר למקום הראשון בבילבורד. 19. בשנת 2011 זכה שאדווס בטקס פרסי ה- "Golden God Awards" של מגזין "Metal Hammer" בפרס הווקאליסט הטוב ביותר. באותו טקס קטפה הלהקה שני פרסים נוספים של גיטריסט השנה ואלבום השנה. 20. בשנת 2013 שחררה הלהקה את אלבומה השישי "Hail to the King". האלבום התברג היישר למקום הראשון במצעד הבילבורד והשיג את המעמד הזה גם במצעדים באירופה. מהאלבום יצאו מספר סינגלים מצליחים כמו: "Hail to the King", "Shepherd of Fire" ו-"This Means War". באלבום הזה שינתה הלהקה בעוד כמה מעלות את סגנונה ליותר בלוז רוק שמזכיר את "לד זפלין" ו"בלאק סבאת'", וכמובן שההשוואה לשחור של מטאליקה במקרה הזה מתבקשת... 21. בשנת 2016 שחררה הלהקה את אלבומה השביעי "The Stage". גם כאן הזווית המוסיקלית השתנתה במספר מעלות ונעה יותר לכיוון הפרוג-מטאל. זהו אלבום הקונספט הראשון של הלהקה כשהנושא המרכזי הוא בינה מלאכותית והרס עצמי של החברה. האלבום התברג למקום הרביעי בבילבורד 200 והעניק ללהקה מועמדות בפרסי הגראמי בקטגוריית "Best Rock Song". 22. שאדווס שיתף פעולה והתארח עם אמנים רבים כמו: Slash, "Steel Panther", "The Confession", "Good Charlotte", "Fozzy ועוד. 23. במשחק "Call of Duty: Black Ops 4" יש את דמותו של שאדווס אותה ניתן לבחור כדמות משחק. 24. בשנת 2018 הוציאה הלהקה לאור EP בשם "Black Reign" הכולל את כל השירים שנכללו במשחקי "Call of Duty: Black Ops". 25. ביוני 2023 הוציאה הלהקה את אלבומה השמיני "Life Is But A Dream...". האלבום יוצא כמעט 7 אחרי אלבומם הקודם "The Stage" ובפעם הראשונה מאז האלבום "Nightmare" הוא כולל גם יצירות של המתופף המנוח The Rev בשירים "Mattel" ו- "Beautiful Morning". "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

קבלו כמה עובדות מעניינות על Adam Duritz, הידוע כמקים וסולן להקת "Counting Crows". (Photo: Fanart.TV) = הוא נולד בשם Adam Fredric Duritz ב- 1 באוגוסט 1964, בבולטימור, מרילנד. = הוא ממוצא יהודי. = הוא ייסד את "Counting Crows" בסן פרנסיסקו, אזור המפרץ, קליפורניה, בשנת 1991 עם המפיק/גיטריסט David Bryson. = באותה שנה הוא הוציא את קלטת הדמו הראשונה עם "Counting Crows". = בשנת 1992 חתמה הלהקה על עסקה משתלמת עם "Geffen Records" לאחר "מלחמת הצעות" בין תשע חברות תקליטים שונות. = בשנת 1993 הוציאו "Counting Crows" את אלבום הבכורה שלהם, "August and Everything After", שהכיל בין היתר את הסינגלים והלהיטים "Mr. Jones", "Round Here", "Rain King", "A Murder of One" ועוד. דוריץ כתב את רוב שירי האלבום. = בשנת 1994 הגיע "August and Everything After" למעמד רב פלטינה, והעצים את הפופולריות של הלהקה, תוך שהוא מוכר יותר מ-7 מיליון עותקים בארצות הברית בלבד. = לאחר ההצלחה המטאורית של אלבום הבכורה, אדם החליט למצוא עבודה אמיתית שתעזור לשמור על הראש שלו נקי, לאחר התאבדותו של Kurt Cobain. הוא עבד כברמן ב"Viper Room" שבהוליווד, שהיה אז עדיין בבעלותו של ג'וני דפ. = ב-1996 "Counting Crows" הוציאו את אלבומם השני "Recovering the Satellites". שוב דוריץ היה הכותב הראשי של השירים, כולל הלהיט "A Long December", שכתב לאחר שחברו נפצע בתאונת דרכים. = בשנת 1997 דוריץ ייסד את חברת התקליטים "E Pluribus Unum" והחתים את Joe 90, "Gigolo Aunts", ו- Neilson Hubbard. = בשנת 1988 הוציאה הלהקה את "Across a Wire: Live in New York City" - אלבום הופעה כפול, הכולל שירים משני אלבומיה הראשונים, ושיר נסתר שלא יצא בעבר בשם "Chelsea". = בשנת 1999 הוא הוציא את "This Desert Life", אלבום האולפן השלישי שלו עם "Counting Crows". השיר "Colorblind" היה בפסקול של "Cruel Intentions" וושיר נוסף שהוקלט באותם סשנים "Baby, I'm a Big Star Now" נכנס לפסקול הסרט "Rounders". = בשנת 2002 הוציאו "Counting Crows" את "Hard Candy", ובו הלהיט "Big Yellow Taxi" עם Vanessa Carlton. = בשנת 2004 דוריץ כתב וביצע את השיר "Accidentally in Love" לפסקול Shrek 2, שזכה במועמדות לפרס האוסקר ופרס BMI. = כלהקה שהיתה ידועה בגרסאות הייחודיות לשירים שהם מבצעים בהופעה "Counting Crows" הוציאו את אלבום ההופעה השני שלהם "New Amsterdam - Live at Heineken Music Hall" ב-2006. = בשנת 2007 אדם השיק את חברת התקליטים "Tyrannosaurus Records". = בשנת 2008 הוציאו "Counting Crows" את "Saturday Nights & Sunday Mornings", אלבום האולפן החמישי שלהם. האלבום מחולק לשני צדדים: the rock music of Saturday Nights and the more country-influenced Sunday Mornings. = בשנת 2012 הוציא דוריץ את "Underwater Sunshine (Or What We Did on Our Summer Vacation)," אלבום גרסאות כיסוי עם "Counting Crows". = בשנת 2013 הוציאה הלהקה את אלבום ההופעה השלישי שלה "Echoes of the Outlaw Roadshow", הוא היה זמין לרכישה בהזמנות מוקדמות של כרטיסים לסיבוב ההופעות שלהם עם "The Wallflowers". = ב-2014 הוציא דוריץ את "Somewhere Under Wonderland", אלבום האולפן השביעי עם "Counting Crows" - האלבום הראשון של הלהקה עם חומרים מקוריים מזה שש שנים. = בשנת 2018 הוא היה שותף להקמת פסטיבל המוזיקה "Underwater Sunshine". = באותה שנה יצאו "Counting Crows" לסיבוב הופעות כדי לחגוג 25 שנה לאלבום הבכורה שלהם. = בשנת 2021 אדם הוציא את המיני אלבום "Butter Miracle, Suite One" עם "Counting Crows". = דוריץ יצא לזמן קצר עם השחקנית ג'ניפר אניסטון ב-1995. = היא לא היתה שחקנית "חברים" היחידה שדוריץ יצא איתה. בשנת 1997, הוא היה במערכת יחסים קצרה עם Courteney Cox לאחר שהיא כיכבה בקליפ של "A Long December". = יש לו אחות בשם ניקול, שמוזכרת בשירו "Children in Bloom". = הייתה לו ידידות קרובה ארוכת שנים עם השחקנית Mary-Louise Parker. ימי ההולדת שלהם הם בהפרש של יום: היא נולדה ב-2 באוגוסט 1964. = אדם דוריץ היה פתוח לגבי מאבקיו בבריאות הנפש. יש לו בעיות נפשיות דיסוציאטיביות, שנחשפו בפומבי ב-2008. = אדם דוריץ שיתף פעולה עם "The Wallflowers" באלבום "Bringing Down the Horse" ברצועה "6th Avenue Heartache". = הוא גם שיתף פעולה עם "Live" באלבומם "V" ושר קולות רקע ב-"Flow". (Photo: Fanart.TV) = דוריץ שיתף פעולה עם אמנים נוספים כמו Ryan Adams, Peter Stuart, "Dashboard Confessional", Maria Taylor, ו- Nanci Griffith. = יש לו עניין רב ביין והשיק מותג יין משלו בשם "Elyseum". בשנת 2018 הפך דוריץ למשקיע בשלושה יקבים שבסיסם בעמק נאפה. = דוריץ היה מפיק בפועל של הסרט "The Locusts" והפיק את סרט האנסמבל הקומי "Freeloaders". הוא גם הופיע בסרט המוקומנטרי "Farce of the Penguins" משנת 2007. = באוגוסט 2019 הוא נסע ללונדון וגילח את הראסטות שלו, שהיו הסמל המסחרי שלו מאז הקמת "Counting Crows". = מאז הקמתה בשנת 1991, "Counting Crows" מכרה למעלה מ-20 מיליון אלבומים. = דוריץ הוציא עם הלהקה שבעה אלבומי אולפן שזכו כולם למעמד זהב או פלטינה. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הוא דמות בולטת בבלוז של שיקגו שהשפיע על דורות של גיטריסטים גדולים בפני עצמם, וביניהם: Eric Clapton, Jimi Hendrix, Jimmy Page, Keith Richards, Stevie Ray Vaughan, Jeff Beck, John Mayer ועוד רבים. הנה כמה עובדות מעניינות על באדי גאי: (Photo: Fanart.TV) = לידה: גאי נולד ב- 30 ביולי 1936 בלטסוורת', לואיזיאנה. שמו המלא הוא George "Buddy" Guy. = השפעות מוקדמות: גדל והאזין לבלוז ברדיו וניגן בגיטרה בעלת שני מיתרים תוצרת בית שאביו קנה לו ב-2 דולר. = גיטרה ראשונה: בהמשך הוא קיבל גיטרה אקוסטית של Harmony, שנתרמה מאוחר יותר ל"היכל התהילה של הרוקנרול". = ילדות קשה: כילד, באדי גאי היה קוטף כותנה תמורת 2.50 דולר ל-100 פאונד. = קריירה מוקדמת: הופיע עם להקות "Baton Rouge" באמצע שנות ה-50. = מעבר לשיקגו: עבר לשיקגו ב-25 בספטמבר 1957, כדי להמשיך בקריירת מוזיקה. = הקלטות ראשונות: עשה את ההקלטות הראשונות שלו בשנת 1958 - "Sit and Cry (The Blues)" ו-"This Is the End". = חברת Cobra Records: חתם עם "Cobra Records" בשנת 1958 והקליט עם Ike Turner. = חברת Chess Records: חתם עם "Chess Records" בשנת 1960, והפך לגיטריסט סשנים. = מהפכן הגיטרה החשמלית: כבר בשנות ה-60, באדי גאי פרץ את גבולות הגיטרה החשמלית בעזרת כישורים שומטי לסתות וטכניקות חדשניות. Eric Clapton נזכר שראה את גאי מופיע ב-Marquee Club שבלונדון ב-1965, וכי הוא הרשים אותו מאוד בטכניקת הנגינה, כשהוא מנגן עם הגיטרה עם שיניו ומעל ראשו - שני טריקים שהשפיעו מאוחר יותר על Jimi Hendrix. (Photo: Val Wilmer) = השפעה על גיטריסטים מעולם הרוק: הוא השפיע מאוד על גיטריסטים מתחום הרוק כמו Eric Clapton, Jimi Hendrix ו- Stevie Ray Vaughan במהלך שנות ה-60, 1970 ו-1980. = ההשפעה על אריק קלפטון: Eric Clapton תיאר אותו כ"נגן הגיטרה הטוב ביותר שמהלך ביננו". = שיתוף הפעולה עם Junior Wells: גאי שיתף פעולה עם נגן המפוחית ​​ג'וניור וולס, בהקלטת האלבום "Hoodoo Man Blues" משנת 1965. מאוחר יותר הוא היה מעורב ב- 10 אלבומים נוספים עם Junior Wells. = פסטיבל פולק בלוז אמריקאי: הוא השתתף בסיבוב של פסטיבל הפולק בלוז באירופה ב-1965. = חברת Vanguard Records: גאי הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו, "I Left My Blues in San Francisco", בשנת 1967 באמצעות Vanguard Records. = שיתוף הפעולה עם Memphis Slim: הוא שיתף פעולה עם פסנתרן הבלוז באלבום "Southside Reunion" שיצא בשנת 1971. = טרקלין Checkerboard: הקים את "Checkerboard Lounge" בשנת 1972 עם השותף L.C. Thurman. = גיטרות Polka-Dot: הוא ידוע בדגם המותאם אישית שלו של חברת Fender עם Polka-Dot, כמחווה לאמו המנוחה. = תפקיד ב- Supershow: גאי הופיע על הבמה בסרט התיעודי המוזיקלי "Supershow" משנת 1969 עם Eric Clapton, "Led Zeppelin", Jack Bruce, Stephen Stills ואחרים. = שיתוף הפעולה עם Phil Guy: באדי שיתף פעולה עם אחיו Phil Guy באלבום "Buddy & Phil" שיצא ב-1981. מאוחר יותר הוציא איתו עוד 4 אלבומים. = מועדון Buddy Guy's Legends: פתח את מועדון הבלוז שלו "Buddy Guy's Legends" בשיקגו ב-1989. = פרסי גראמי: זכה בפרס הגראמי הראשון שלו בשנת 1991 על האלבום "Damn Right, I've Got the Blues". הוא זכה בסך הכל בשמונה פרסי גראמי, כולל אלבום הבלוז העכשווי הטוב ביותר ואלבום הבלוז המסורתי הטוב ביותר. = הספר Damn Right, I've Got the Blues Book: הוא הוציא את הספר ב-1999 יחד עם Donald Wilcock. = האלבום Sweet Tea: הוא הוציא את האלבום "Sweet Tea" שזכה לשבחים בשנת 2001. = המדליה הלאומית לאמנויות: גאי קיבל את ה- "National Medal of Arts" בשנת 2003, מתוך הכרה על תרומתו לתרבות האמריקאית באמצעות המוזיקה. = היכל התהילה של הרוקנרול: הוכנס ל- "Rock and Roll Hall of Fame" בשנת 2005, על ידי Eric Clapton ו- B.B. King. = תפקיד בסרט: היה לו תפקיד קטן בסרט הפשע "In the Electric Mist" מ-2009 בתור Sam "Hogman" Patin. = הצטיינות ממרכז קנדי: קיבל את "Kennedy Center Honors" ​​בשנת 2012. = האוטוביוגרפיה "When I Left Home": גאי פרסם את האוטוביוגרפיה שלו בשנת 2012. = גראמי על מפעל חיים: הוא קיבל פרס גראמי על מפעל חיים בשנת 2015. = הטריביוט ל- B.B. King: באותה שנה הוא עשה כבוד ל-B.B. King המנוח בשיר "Flesh & Bone" בשם שיתף פעולה עם Van Morrison. = דירוג הרולינג סטון: גאי מדורג במקום ה-27 ברשימת "הגיטריסטים הגדולים בכל הזמנים" של מגזין רולינג סטון לשנת 2023 והשיר שלו "Stone Crazy" מדורג במקום ה-78 בין "100 שירי הגיטרות הגדולים בכל הזמנים". = מדרכות הוליווד: הוא הוכנס ל- Hollywood Rockwalk של "Guitar Center" בשנת 1996. = היכל התהילה של לואיזיאנה: גאי הוכנס להיכל התהילה של לואיזיאנה בשנת 2008. = הופעה בבית הלבן: הוא הופיע בבית הלבן בשנת 2012, והצליח אפילו לשכנע את הנשיא אובמה לשיר את "Sweet Home Chicago". = היכל התהילה של המוזיקאים: כן, גם לשם גאי הוכנס ב-28 לינואר 2014. = שיתופי פעולה: גאי שיתף פעולה עם מגוון רחב של אמנים, כולל Muddy Waters (כגיטריסט סשן), Junior Wells, B.B. King, Eric Clapton, John Mayer, Carlos Santana, Jeff Beck, Keith Richards, Van Morrison, Stevie Ray Vaughan, Tracy Chapman, Kid Rock, Beth Hart, Steven Tyler, Joe Perry, Brad Whitford, Elvis Costello, James Taylor ועוד. = מיסיסיפי Blues Trail Marker: זכה בסימן ב- Pointe Coupee Parish, לואיזיאנה, בשנת 2018. = יום באדי גאי: ה- 8 לדצמבר 2018, הוגדר "Buddy Guy Day" על ידי פקידי לואיזיאנה ומיסיסיפי. = פרס לוח הזהב: קיבל את "Golden Plate Award" של "האקדמיה האמריקאית להישגים" בשנת 2019. = אלבומי סולו באולפן: בין השנים 1967 ל-2022 באדי גאי הוציא 19 אלבומי אולפן. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

תכינו את הממחטות, כי זה הולך להיות סיקור על אחד מהאלבומים המרגשים והממיסים שאנחנו מכירים, אשר שוחרר ב-30 ביולי 1996. הופעת ה- "MTV Unplugged" של Alice In Chain"s" שהתקיימה ב-10 לאפריל באותה שנה. האלבום "Alice In Chains: MTV Unplugged" הוא אלבום קסום, מיוחד, מרגש ושונה מרוב האלבומים אותם סיקרנו. קשה לשים את האצבע על דבר ספציפי שהופך את האלבום הזה לכל-כך שונה, מרגש ומיוחד, אבל זה כנראה מדובר בשילוב של מספר גורמים. החל מבחירת השירים, דרך הביצועים מלאי הרגש, התפאורה, ואפילו האווירה הכללית ששררה במהלך ההופעה. כל אלה, הם שהפכו את ההופעה הזאת לאחד מהאירועים הבולטים בהיסטוריה של הרוק המודרני. ההופעה הזאת מגיעה אחרי כמעט שלוש שנים שבהם "Alice In Chains" נעלמה במובן מסוים מאור הזרקורים, ולא הופיעה כלל. בשנת 1994 החל מצבו של Layne Staley להתדרדר כתוצאה מדיכאון ושימוש מוגבר בסמים, הוא לא הצליח לתפקד בהקלטות, בהופעות ואף מחוצה להן. מצבו של ליין היה כל-כך גרוע עד כי לאחר הוצאת האלבום "Alice In Chains" בשנת 1995, הלהקה לא יצאה אפילו לסיבוב הופעות בכדי לקדם אותו. זה כמובן לא מנע מהאלבום האדיר הזה להגיע למקום הראשון בבילבורד, אך הוא בהחלט מעיד על מצבו של ליין ושל הלהקה אותה עת. (Photo: YouTube) אבל זה לא נגמר בזה, כי המצב הפך להיות יותר ויותר קשה הן מבחינת הלהקה והן מבחינתו של ליין. הוא רכש דירה בסיאטל והרבה להתבודד, כשהוא מנתק קשר עם הלהקה, חברים ומשפחה. חברי הלהקה העידו מאוחר יותר שתמיד ניסו לשמור עימו על קשר, אבל זה התממש רק לעיתים רחוקות. פעמים רבות הפצירו מנהלי MTV בלהקה לבצע את ההופעה האקוסטית, שהפכה להיות מעין מבחן בד לאותנטיות ולכשרון מוסיקלי. כשלהקות כמו "Pearl Jam", "Nirvana" ו- "Stone Temple Pilots" כבר עברו את המבחן, ודי בהצלחה יש לציין, זה היה אך מתבקש שגם אליס תעשה זאת. אליס אין צ'יינס נכנעה לבסוף ללחצים ועלתה לבצע את "המבחן" ב- 10 לאפריל 1996, על בימת ה- "Brooklyn Academy of Music" בברוקלין ניו יורק. כמו כל "סטודנט" אחר מן המניין, עלתה אליס למבחן, רק שהפעם היא הייתה מחוזקת בגיטריסט נוסף - Scott Olson, גיטריסט, בסיסט ומפיק, אשר ניגן בעבר עם להקת "Heart". אבל זה לא היה פשוט בכלל לעלות להופעה אקוסטית, כל-כך חשופה, ללא אפקטים, מגברים ודיסטורשנים שעשויים לחפות על טעויות, פיקשושים ואפילו זיופים, בטח לא במצבה של הלהקה ובטח לא במצבו הנפשי והפיסי הירוד של סטאלי. עכשיו תוסיפו על-כך את העובדה שמדובר בהופעה הראשונה של הלהקה מזה שלוש שנים, ועובדה לא פשוטה נוספת - Jerry Cantrell עלה לבמה חולה עקב קלקול קיבה שקיבל בגלל נקניקיה שאכל לפני ההופעה, והרי לכם "מגדל קלפים" רעוע שכל משב רוח קל יכול למוטט אותו לחלוטין. מי שצפה בהופעה ראה כבר ממבט ראשון שמשהו לא טוב עובר על ליין. הופעה פומבית ראשונה מזה שלוש שנים והבחור נראה צנום, כחוש, לבן וחיוור, פשוט צל של עצמו. הוא עלה לבמה עם שיער ורדרד, משקפי שמש כהים ועטוף בג'קט שמתחתיו סריג צמר. גם כשהוא הוציא משפט אחד או שניים בין השירים, ניתן היה לראות שזה דורש ממנו מאמץ עילאי, אבל את השירים עצמם הוא ביצע למופת, כאילו חסך באנרגיות מיותרות בין השירים והשקיע את שארית כוחותיו בביצועים עצמם. הוא נתן את כל כולו, גנח, צעק וצווח את נפשו הפצועה החוצה דרך מילות השירים, באופן שהפך את המופע הזה לכל כך היסטורי וטראגי באותה מידה. (Photo: YouTube) במהלך אותו החודש, לאחר ההופעה הנ"ל, הלהקה ביצעה 4 הופעות רצופות כמופע פותח ללהקת "Kiss". בערב האחרון ליין נטל מנת יתר של סמים והובהל לבית החולים. זו הייתה הפעם האחרונה שהלהקה הופיעה עם ליין. למרות שאין באלבום הזה ביצועים מיוחדים, גרסאות אחרות או קאברים היסטריים, על-אף שהשירים דיי נצמדים לביצועים המקוריים, יש בביצועים הללו משהו מאוד מרגש ומיוחד שמשחק לנו בקרביים והופך את האלבום הזה לכל-כך מופתי. מצד אחד הוא לוקח את הביצועים האקוסטים של הלהקה ומעצים אותם עוד יותר, ומצד שני הוא מקלף את הביצועים החשמליים שלה ומפשיט אותם בצורה כל-כך נוגעת ורכה. גם ההרמוניה בשירה בין ליין לג'רי מקבלת פה דגש חזק מאוד, במיוחד כשכל הכלים ברקע הם אקוסטיים. ואם דיברנו על מבחן, אז האלבום הזה ללא ספק עבר אותו בהצטיינות יתרה. הוא מדגיש את היכולות האדירות והכישרון המדהים שיש לחברי הלהקה הזו, שאפילו בתנאים כל-כך קשים מצליחים לזרוח ולהתעלות על עצמם. ממש כמו אותו שלם שהוא הרבה יותר מסך חלקיו. השילוב הווקאלי בין ג'רי לליין מגיע בהופעה הזאת לעוצמות בלתי נתפסות. למרות שאתה יודע שזו הופעה ואתה שומע את הקהל ברקע, השניים האלה פשוט מגישים לך את השיר באופן אישי וקסום, ואתה מרגיש שזה רק אתה איתם לבד בחדר. כשמקשיבים לאלבום מרגישים שהרבה אלמנטים שלא שמנו לב אליהם בביצועים המקוריים באים כאן לידי ביטוי, לא רק בגלל השימוש בכלים האקוסטיים אלא בגלל הרבה דברים אחרים... האלבום נפתח עם "Nutshell" והלהקה פשוט משחרר את פצצת האטום הזאת כבר בהתחלה עם ביצוע שמסוגל להמיס פלדה. לא משנה כמה פעמים כבר שמעת את השיר הזה ב- "Jar OF Flies", הביצוע הזה עדיין יגרום לך להתייפח כמו ילד קטן. פתיחת המופע עם השיר הזה, ללא כל הקדמה או משפטי פתיחה, מעניק לו נפח דרמטי ואימתני במיוחד, כשהמילים של השיר כל-כך צלולות וברורות ומכניסות אותך בכינון ישיר הישר אל תוך נפשו הפצועה של ליין, ואתה הופך פתאום לצופה מהצד בכל המראות הקשים אותם עבר אותה נשמה, וכל זאת ללא כל הכנה מראש. ואם לא די בכך, הרי שהכל הופך אפילו ליותר עוצמתי כשמבינים שזו תהיה הפעם האחרונה בה השיר יבוצע על-ידי ליין עם הלהקה. משם אנחנו ממשיכים ל- "Brother" ו- "No Excuses", מה- EP's האקוסטיים "SAP" ו- "Jar Of Flies". ג'רי תופס כאן את קדמת הבמה בקולו המלנכולי, ומגוון לנו קצת את הסאונד. ליין משלים אותו בקולות רקע, בעיקר בפזמונים, וההרמוניה הווקאלית ביניהם כל-כך מדויקת ומושלמת. משם כבר אין דרך חזרה ואתה מוצא את עצמך גולש במדרונות הרגש שמציף, שוטף ועוטף אותך מכל עבר. מיד אחר כך אנחנו עוברים לארבעה ביצועים אקוסטיים של שירים חשמליים. אין ספק שההופעה הזאת תוכננה ועוצבה עד לרמת הפרטים הכי קטנים, על-מנת לתת לקהל לחוות דרמה ומתח, כאשר שירים אנרגטיים משולבים עם שירים יותר רגועים, במטרה ליצור חוויה אחת שלמה, חד-פעמית ובלתי נשכחת. הראשון ברצף הוא השיר "Sludge Factory" מהאלבום האחרון שלהם עם ליין. השיר הזה נפתח בפספוס של ליין, שעוצר גם את השיר עם המילה פאק!!! לאחר 42 שניות. בגירסת ה- DVD השאירו את הפקשוש הזה, אך בגרסת האלבום הוא נחתך, ולא טוב שכך. הטעות הזאת הייתה כל-כך אותנטית, אנושית ומרגשת, שלעניות דעתנו זו היתה טעות לחתוך אותה. לא רק שהיא לא הורידה מההנאה ומערך הלהקה, אלא שהיא פתחה לנו צוהר קטן שעוזר לנו להרגיש קצת מהאוירה "המחשמלת" ששררה באותה הופה והיא ממחישה את ה- "vibes" בין הקהל לחברי הלהקה. בשיר הבא "Down In A Hole" כבר לא ניתן להתעלם מזעקת הכאב של ליין. היא נישאת על-גבי הגיטרות האקוסטיות של ג'רי וסקוט, עטופה בקולות הרקע של ג'רי, לפעמים חלש ולפעמים חזק, כאילו ליין מנסה להסביר לנו משהו, רוצה שנבין מה הוא מרגיש, זועק אלינו לעזרה מתוך מילות השיר. לאחריו באים "Angry Chair" ו- "Rooster" אשר יחד עם השיר הקודם משלימים רצף מדהים מאלבום המופת Dirt. אין ספק שהביצועים האקוסטיים פשוט מפרקים את השירים לגורמים ובונים אותם מחדש, עם הרבה יותר רגש ועומק. סדרת השירים הזאת מוכיחה את הגדולה של הלהקה ואת היכולת שלה להגיש לנו את "אותה הגברת עם אדרת שונה לחלוטין", באופן שפשוט קורע אותך לגזרים, חתיכה אחר חתיכה. אחרי הטרילוגיה של Dirt אנחנו מקבלים נגיעה מ- "SAP" עם "Got Me Wrong", וכדאי שתיקחו נשימה עמוקה לפני שאתם מקשיבים לשיר הזה, כי מיתרי הקול של ליין בפזמון פשוט קורעים לנו את הלב וחודרים אצלנו דרך כל שכבת הגנה אפשרית. מיד אחר כך אנחנו חוזרים לאלבום "Alice In Chains" עם "Heaven Beside You", וג'רי נוטל כאן שוב את המושכות עם ביצוע ווקלי שלא נופל מחברו ליין, שהפעם משלים אותו בקולות רקע. השיר שבא לאחר מכן "Would?" הוא אולי השיר הכי מזוהה עם הלהקה, והוא גם בין השירים הגדולים בגראנג', אם לא הגדול מכולם. השיר הזה כל-כך מזוהה עם הביצוע המקורי שלא היה ברור כיצד הוא יתקבל בגרסתו האקוסטית, אך למרות זאת הביצוע הזה אדיר ומגלה לנו שוב את היכולות האדירות של הלהקה המדהימה הזאת. אחרי שני שירים נוספים מהאלבום "Alice In Chains" הקטעים - "Frogs" ו- "Over Now", ההופעה מגיעה לסיומה עם שיר חדש בשם "Killer Is Me". הבסיסט Mike Inez מחליף כאן עם סקוט שעובר לנגן בבס והוא עצמו לוקח את תפקיד הגיטרה המלווה. אגב, כפי שציינו לעיל, סקוט היה בין היתר הגיטריסט של להקת "Heart", אשר חברותיה האחיות ווילסון הגיעו אף הן מסיאטל, היו בקשר טוב עם החברים מאליס ואפילו אירחו אותם בביתן. לפני סיום נציין שישנם עוד מספר קטעים מאולתרים שנכנסו לגרסת ה- DVD והאלבום. הראשון, נגינת קטע הפתיחה מהשיר "Enter Sandman" של "מטאליקה". הקטע כמו הכיתוב על גיטרת הבס של מייק אינז "Friends Don't Let Friends Get Friends Haircuts...", היה מכוון אל חברי "מטאליקה" אשר ישבו בשורה הראשונה בקהל, לראשונה עם התספורות הקצרות שלהם. השני, קטע הקאנטרי של ג'רי שעיצבן קצת את ליין. יחד עם זאת, קטע הקאנטרי של ג'רי לא נכנס במלואו ונחתך קצת בגרסת האלבום וגם כאן יש להצטער על עבודת העריכה שחתכה את הקטע, שכן הקטע המלא מעביר תחושת אותנטיות ומחבר גם את המאזין לחוויה שהקהל עבר באותה הופעה קסומה. האלבום הזה הוא ללא ספק רגע נדיר של התגלות שמיימית אשר למזלנו הונצח ונשמר לעד... תיעוד רשמי של אחת מההופעות האחרונות שבוצעו ע"י אחד הווקליסטים הגדולים ברוק. להאזנה לאלבום (בליווי ממחטות בלבד) Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

8 שנים עברו בין האלבום "פורטה" לאלבום "יותר לא" ששוחרר ב-30 ביולי 2015 !! זהו לא מספר מבוטל, זה הרבה מאוד זמן במיוחד לאור העובדה שהלהקה בשנות ה-30 לחייה. 30 שנה שאנחנו איתם באש ובמים ומתפללים שיהיו לנו עוד לפחות 30 שנה (עד אז כבר בקושי נשמע אז יהיה בסדר). זה מעורר גאווה, אהבה והערצה כשלהקת רוק שהוקמה בשנות התשעים, מצליחה למלא את קיסריה ונותנת הופעה שכאילו הזמן עצר מלכת. נכון, בכל מה שקשור ללהקה הזאת תמיד ההתייחסות היא נוסטלגית אבל כדאי לשים לזה סוף. היא רלוונטית, בועטת, אגרסיבית ומייצרת את מהות כל הרוק הישראלי !! מספיק כבר להתרפק על "מציאות נפרדת" !! נתחיל רק בלפרוק תסכולים כי אחרת זה יבוא לידי ביטוי בהמשך הסקירה ואנחנו לא רוצים להישמע נרגנים, אז רק נציין שאנחנו מאוד מאוכזבים, כועסים, מתוסכלים ואובדי עצות מכך שכמעט בכל הופעה של הלהקה בשנים האחרונות חסר ייצוג ראוי של שירים מהאלבום הזה. לאחר השקת האלבום, הלהקה ביצעה בשידור חי במרשתת את כל האלבום מתחילתו ועד סופו ומאז... נעלמו עקבותיו. הוא נראה מציץ שוב כשבוצע השיר "Sister" בהופעה האחרונה בקיסריה אך בזה נגמר הסיפור. ממש קשה להבין מדוע זה כך ואנחנו משוכנעים שלאחר הסקירה והאזנה לאלבום אתם תסכימו איתנו כי... זה גבירותי ורבותי, הוא לא יותר מאשר אלבום מדהים ומופתי (יש אומרים (אנחנו) "אלמותי") !! אלבום שמשלב את העוצמות והאגרסיות עם הרוך והפשטות, את ההתרפקות על העבר, ההתיחסות להווה, הדברים הקטנים שיש לנו ביום יום והדברים הגדולים שמשנים את חיינו. זהו חד משמעית אחד האלבומים הטובים של הלהקה אם לא "ה"אלבום. כן...כן...אל תתרפקו לי עכשיו שוב על "מציאות נפרדת" או תזכירו את "פורטה" המיוחד, זהו אלבום שלא נופל משניהם ומבחינתנו הוא אפילו עולה !! צילום: אביחי לוי האלבום נפתח עם קולה העוצמתי של אורית שחף (שמההופעה בקיסריה קיבלה מאיתנו את הכינוי "היפוליטה" מלכת האמזונות) עם השיר “Sister” שמתחיל עם צלילי הנשיפה שלה, שכבר מכניסים אותך לאווירה של כעס, כמו כלב שעוד שנייה נותן לך ביס. השיר סוגר את סיפור אביה של אורית שנפתח עם השיר "Father" באלבום "פחד מוות", אז הסתובבה שמועה שהשיר היה על אבא שלה אך היא שללה את הרעיון בכל פעם. עכשיו היא סוגרת את הנושא ומספרת את הסיפור דרך המפגש שלה עם אחותה ועם קצת עצבים יש לציין. הסיפור הוא אמיתי והיא באמת עלתה להופיע מספר דקות אחרי המפגש איתה. השיר השני "עד שירד" בנוי בצורה מושלמת ומתאים את עצמו בדיוק לסיפור המציאות שלנו, כאילו תום פטרובר לקח חלק מהחיים שלנו והחליט להנציח אותם באותה נקודה. הוא נפתח שקט ומלטף כאילו בא לנחם אותך על מה שקורה. אבל אז בבת אחת בהתפוצצות טוטאלית, ללא שום הכנה או עליה לקראת שינוי זה מעיף אותך לשמיים, נותן לך סתירה מצלצלת ושואג עלייך ללא רחמים. איך הכל מתרסק...איך שום דבר ממה שחלם לא מתקיים במציאות... והמציאות נראת קשה מאוד ובלתי נתנת לעיכול עד שהכל יגמר איך שהוא. אבל אז... מה קורה? שוב שבירה ושינוי במקצב, יהב מתחיל למשוך אותך עם הנקישות המהירות על ה-Ride ואתה לא מבין לאן יש עוד לטפס מכאן. אז... תום מספר לך איך המציאות שלו נראת עכשיו אחרי שהכל קרס לו. החזקתם מעמד עד כאן? אתם עדיין איתנו? אז יופי כי עכשיו אורית קצת מרגיעה עם השיר "מישהו", לא אחד הרגעים הגדולים באלבום אבל שיר נחמד שנותן לך להירגע עד לשיר הבא. יש בו קטע שבירה יפה עם פריטה שמשרה עלייך אתנחתא נעימה עד ששוב חוזר הדיסטורשן והאגרסיות. השיר הבא הוא רגע של התבוננות עצמית. "יותר לא נלחם" גורם לך להזדהות עם הגיבור (מה שקורה בעוד שיר שנגיע אליו בהמשך) למרות שאתם לא ממש עוברים אותן חוויות...אבל הקול של תום, מבנה הטקסטים שלו, ההגשה שלו. אי אפשר שלא להתמסר, אי אפשר שלא לאבד הכל ופשוט לחוות את הרגעים האלה יחד איתו. משהו בסיפור שלוקח אותך לאט לאט ובסוף מתגבר ומתעצם גורם לך להרגיש בדיוק הפוך משם השיר. לא משנה מה אתה ומי אתה, אחרי 6:24 דקות אתה לא רק מוכן להילחם, אתה גם תהיה מוכן לשרוף את הכל רק כדי להילחם על שלך. לחיות את החיים שלך. הסולו של עומרי אגמון משרת בצורה מופלאה את הטקסט ולוקח אותך לאט, לאט למעלה למעלה עד הסוף. השיר "I Guess It’s For You" הוא רגע מוסיקלי רוקיסטי ונחמד שמקליל לך קצת את האווירה ושוב נותן לך להתרענן קצת לפני המסע הבא שלך. קצת אגרסיות וניסורים עושים טוב לשחרור ה"צ'אקרות". "עברה שנה" הוא מסע חיים, אתה שוב מזדהה עם הגיבור. תום לוקח אותנו למסע בין תקופות שונות בחיים שכמעט וכולנו עוברים, אך המסע שלו שונה. הוא מסע שברקע שלו יש כל הזמן תחושת החמצה, מישהי או משהו שאותו רצה כל כך אבל לא זכה לקבל. כל המסע הזה הוביל אותו לאן שהוא הגיע היום אבל בסוף הוא מוותר על הדבר הזה ומחליט לשכוח. הפריטה של הגיטרה שמלווה את המסע הזה מתחילה באקוסטית ובבית השני עוברת לחשמלית עם הכניסה של התופים... הוא פשוט שיר עם אחד העיבודים היפים והנוגים באלבום הזה. אתה חלק מהמסע שלו ושוב כמו שתמיד הם מצליחים לעשות, אתה מתמסר והולך איתם לאורך כל השיר, עד הסוף. היהודים אוהבים להכניס מספר שירים באנגלית באלבומים שלהם וכמו כל דבר שהם עושים זה כמובן נשמע מעולה, “Screaming You” הוא שיר עוצמתי וכבד. אורית מתחילה רגוע (כמו ששמתם לב, הרבה שירים באלבום הזה מתחילים רגוע. חלקם מתפתחים ומתעצמים לאט וחלקם מהר יותר) עם עומרי על הגיטרה כששוב יהב נכנס בשלב מאוחר יותר עם ה-Ride והם לאט לאט מגבירים את הקצב עד שהדיסטורשן העבה נכנס ואתה מוצא את עצמך נע מצד לצד בתנועות של כאילו רוח קלה מנענעת אותך. עבודת הפסנתר והבס מורגשים בצורה מדהימה בחלקו השני של השיר שנכנס למעבר ואז שוב כאילו לא פסקה הרוח ואתה ממשיך לנוע מצד לצד. בכל אלבום של הלהקה יש את השיר הקליט, הקצבי, הקצר והעוצמתי שהוא כמו חתיכת השוקולד הטעימה שמסתתרת בתוך הגלידה, כשאתה מכניס אותה לפה ונותן ביס אתה בשמיים!! אנחנו מכירים אותם טוב מאוד, "גנבה", "אלה", "ליפול" הם בד"כ חלק בלתי נפרד מהסט ליסט של הלהקה בהופעות שמטריפות את הקהל ומרימות אותו עוד יותר לשמיים. "בא לי להיות לבד" הוא בדיוק זה!! הוא מתחיל בפיצוצים, ממשיך בפיצוצים ונגמר בזיקוקי דינור. אם בא לכם או לא, כדאי מאוד שתהיו לבד כשאתם מאזינים לשיר הזה כי מהר מאוד הגוף שלכם יתחיל לבצע תנועות בלתי רצוניות ואתם מאבדים שליטה על כל הגוף שפשוט רוצה להשתולל. אז קדימה תשתוללו ותשאגו עם תום ביחד, תשאגו חזק!! אחרי הזיקוקים והפיצוצים אורית באה להרגיע עם "זוג יונים" אי אפשר לתאר במילים את קולה של "היפוליטה". היא מלטפת, מטלטלת, חודרת, מרחפת ואנחנו יכולים להמשיך כך עוד הרבה כי היא באמת מיוחדת במינה. כשעומר מכה בגיטרה במעין ניגון מתמשך שחוזר על עצמו אורית נכנסת בעוצמה קלה. "בוא אהובי, תן לי להוביל..." אתם כבר מהופנטים ומכאן אין דרך חזרה. תלכו...יום ועוד יום ועוד יום...בבית השני כבר עלינו מדרגה ואנחנו בקצב עם התופים הגיטרות, הבס והקלידים ואז מגיע רגע השבירה. אחד הקטעים היפים באלבום, הטמטמים של יהב מכניסים אותך לסחרור מטורף, גועשים ומכים ללא רחמים עד שמתפוצצים לשאגות האימתניות של היפוליטה, היא שואגת "יום ועוד יום..." ולנו אין לנו יותר מה לומר! השיר "Son" היא מעין רגע שונה, אמנם קצת מוזר אך לגמרי מובן לאור החוויות של הזוג עם ההורות החדשה בשנים האחרונות. שיר חביב שמשום מה לא מצליח כל כך לרגש (לפחות אותנו) אבל בתוכנו אנחנו יודעים שהוא מלא משמעות, אנרגיות ורגש. הוא שילוב יפייפה של פסנתר וגיטרות עם עוצמה די גבוהה וסולו מתפתל אבל משהו בוא קצת היה חסר לנו. השיר שסוגר את האלבום המופלא הזה הוא "מדמיינת", שיר עם סיפור מרגש ומדהים. לפני 8 שנים קיבלה אורית שיר שכתבה שגית רז ושאותו הקדישה לבנה האוטיסט. אורית הייתה אז בהריון ואהבה מאוד את השיר כבר ממבט ראשון. השיר הולחן ועובד אך לא הוקלט. בעבודה על האלבום הזה החליטה הלהקה להכניס את השיר לאלבום אך לא זכרו מי האם שכתבה את השיר ובאמצעות ידיעות אחרונות הם פנו לקוראים והצליחו להגיע אל שגית רז. חייבים לציין שהעיבוד של השיר מאוד שונה מכל השירים האחרים באלבום, יש פה יותר עבודה של אלקטרוניקה מאשר גיטרות ותופים אך הוא שיר נוגע ומרגש. ללא ספק האלבום הזה הוא אלבום מופלא ומדהים, לא נגזים אם שוב נאמר שזהו אחד האלבומים הטובים של הלהקה. הרבה קשור לכך שהטקסטים שלהם השתנו עם השנים וגם אנחנו (המעריצים שגדלו איתם) אך המוסיקה שלהם לא משתנה, הם נשארים נאמנים לסאונד ולדינמיקה שלהם ובכל זאת משהו שם מרגיש שונה, חדש ומרענן. יכול להיות שזה בגלל שעברו 9 שנים מאז האלבום האחרון אבל ממש לא אכפת לנו. אנחנו אוהבים אותו!! אז הגיע הזמן שנשמע הרבה יותר ממנו בהופעות הבאות... להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

היום אנחנו רוצים לספר לכם על אגדת מטאל וגאווה ישראלית בשם סמי שמוליק "הסוס" אביגל ז"ל. "שימוש על פי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים" 1. סמי (שמוליק) אביגל נולד במרוקו בשנת 1944 (בדף הפייסבוק שלו מצוין יום הולדתו ב- 5 לאוגוסט 1954). 2. בשנת 1955 עלה יחד עם משפחתו לישראל ובילדותו הוא התגורר בבת ים. 3. בצעירותו העריץ שמוליק את כוכבי הרוקנרול של התקופה אלביס פרסלי וקליף ריצ'ארד. 4. החל משנות ה- 60 היה שמוליק חבר במספר "להקות קצב", ביניהן "הגל החדש", "קוקו והפריזאים", "הנמרים", "הנזירים", "הסוס הלבן", ועוד. 5. מרבית הלהקות ניגנו מוזיקת רוק עליה גדל שמוליק, אך גם יוונית ומזרחית. 6. בנוסף לשירה העוצמתית שלו ניגן שמוליק בחלק מהלהקות גם בגיטרת בס. 7. בשנת 1973 הקים שמוליק את להקת "הצברים" בה היו חברים פליטי להקות "הנזירים" וה- "האורנים". שמוליק היה זה שהעניק ללהקה את שמה. הלהקה הקליטה תקליטון עם גירסאות כיסוי לשירי להקת "כוורת" שנאסר לשידור. 8. בשל החזות הגדולה והמסוקסת שלו זכה שמוליק לכינוי "הסוס". 9. בשנת 1979 עקר שמוליק להולנד והצטרף ללהקת "Mover" עמה הקליט מספר דמואים. 10. בשנת 1980 עבר ללהקת "Hammerhead" ההולנדית בה היה חבר עד שנת 1982. 11. בשנת 1982 הצטרף לאחת מלהקות ההבי מטאל הראשונות של הולנד – "Picture", כמחליף של הזמר ואחד ממקימי הלהקה - Ronald van Prooijen. 12. יחד עם "Picture" הקליט שמוליק את האלבום המצויין "Diamond Dreamer" אשר שוחרר בשנת 1982 ונחשב עד היום לאלבום הטוב ביותר שלה. האלבום היווה הצלחה גדולה בהולנד ואף מחוצה לה והעניק ללהקה פרסום רב, בעזרתו היא זכתה לחמם אומנים כמו AC/DC" ,Ted Nugent" ו- "Saxon". 13. באותה שנה הגיע שמוליק עם הלהקה לישראל למיני סיבוב שכלל 5 הופעות. 14. לאחר הקלטת האלבום הציע שמוליק ללהקה להוסיף גיטריסט נוסף כדי לעבות את הצליל שלה, והודות לעצתו גויס ללהקה הגיטריסט Chriz Van Jaarsveld. 15. לאחר סיום סיבוב ההופעות וגיוסו של הגיטריסט החדש, נכנס שמוליק לויכוח עם מנהל הלהקה ועקב כך הוא פוטר ממנה. 16. בשנת 1985 הצטרף אביגל ללהקת מטאל הולנדית נוספת - "Horizon" עמה הקליט את האלבום "Master Of The Game". "שימוש על פי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים" 17. בשנת 1986 עזב שמוליק את הולנד ועבר לניו יורק. הוא שהה בבית משפחתו של Tom Jude בלונג איילנד, ניו יורק, והצטרף ללהקתו "Warhead" - להקת ת'ראש מטאל שהוקמה בשנת 1984. שמוליק החליף את הזמר Ron Simmons (The Commander) בלהקה בה היו חברים Neil Benderman (Titan) בס, Mike Gallino (Minute Man) תופים, Tom Jude (MX) גיטרות. 18. מאוחר יותר באותה שנה הצטרף אביגל ללהקת המטאל "The Rods", איתה הקליט את האלבום "Heavier Than Thou". הלהקה הזו כללה גם את הגיטריסט דיוויד "רוק" פיינשטיין, בן דודו של רוני ג'יימס דיו שגם ניגן איתו ב"ELF". 19. לאחר מכן Tom Jude ואביגל הקימו את "Vision". להקה שהתבססה בקורטלנד, ניו יורק וכללה את Schmoulik Avigal (Picture, Horizon, Rods) בשירה, Tom Jude (Doro Pesch, Holy Water, American Mafia) גיטרות, Jose Ferro (Screaming Lords) בס, Chris Crooken (Battalion) תופים. "Vision" הקליטו דמו הכולל 4 שירים. 20. בשנת 1997 הקימו אביגל והגיטריסט דני שטרית (גיטרה) את להקת "Moonrock" עם Eric Klaastad (בס), Dennis Monroe (תופים) ו- Ken Distin (קלידים). הלהקה הקליטה דמו הכולל 12 רצועות. 21. אלמנתו של אביגל - גוון אביגל - היא הבעלים של המאסטר-טייפ לפרויקטים של "Moonrock" ו-"Vision" ולבסוף השירים הללו ישוחררו בעזרת "Classic Metal Records", באלבום "Mindless Creatures", אשר יכלול את 12 הרצועות של "Moonrock" ו- 4 הרצועות של "Vision", כרצועות בונוס. 22. בשנת 1990 חבר להרכב חדש בשם "HARPO" עימו הקליט דמו עם שלושה שירים. הדמו לא הבשיל לכדי אלבום וההרכב התפזר. ניתן לראות הופעה נדירה של ההרכב יחד עם שמוליק כאן: 23. בשנת 2003 עבר סמי לפלורידה, הוא התמקם בג'קסונוויל והקליט את האלבום "Under A Savage Sky" יחד עם Jack Starr וההרכב "Guardians Of The Flame". 24. לאחר מכן החליט אביגל להקים הרכב משלו. הוא עבר ל- Cortland ניו יורק והקים את "Avigal" עמה הקליט בין היתר את האלבום "Unbroken" אשר שוחרר בשנת 2011. 25. ב- 30 ליולי 2020 נכנע אביגל למחלת הסרטן והוא בן 76 במותו. יהי זכרו ברוך! להאזנה לאלבום המופתי "Diamond Dreamer" כנסו לאחד הלינקים: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 29 ליולי, 1968 (בארה"ב), וב- 4 לאוקטובר, 1968 (בבריטניה), הוציא Jeff Beck את אלבום הסולו הראשון שלו "Truth". האלבום "Truth" הוא יצירה מכוננת שמציגה את הגישה החדשנית של Jeff Beck למוזיקה המבוססת על גיטרה חשמלית. האלבום ששוחרר כחצי שנה לפני אלבום הבכורה של "Led Zeppelin", עומד כאבן דרך בהתפתחות הבלוז רוק, הרוק הכבד ואפילו ההבי מטאל המוקדם. האלבום הזה הציג את הכישרונות של Rod Stewart בשירה, Micky Waller (שגם ניגן עם "John Mayall's Bluesbreakers") בתופים, ו- Ronnie Wood (שמאוחר יותר יצטרף ל"רולינג סטונס") בבס, כחברי Jeff Beck" Group". בנוסף, האלבום כולל מוזיקאים ידועים רבים, בין היתר, חברי "לד זפלין" לעתיד, Jimmy Page ו- John Paul Jones, מתופף "The Who" קית' מון, Nicky Hopkins, איינסלי דנבר ועוד, חלקם לא קיבלו אפילו קרדיט בעטיפת האלבום. לאחר שעזב את "The Yardbirds" בסוף 1966, הוציא ג'ף בק שלושה סינגלים שזכו להצלחה במצעד הבריטי, בשניים מהם הוא גם היה הסולן. הסינגלים הללו כללו צד A עם אוריינטציה של פופ וצד B מבוססי בלוז, כשהאחרונים מבניהם רומזים על הכיוון המוזיקלי אותו בק יאמץ במלואו עם "Truth". מלבד "Beck's Bolero" שהולחן על ידי Jimmy Page והוקלט במאי 1966, הקלטת האלבום הזה נמשכה ארבעה ימים בלבד בחודש מאי 1968, והולידה תשע רצועות אקלקטיות, חלקן הקטן יצירות מקוריות ורובן גרסאות כיסוי מאוד יצירתיות. האלבום נפתח עם "Shapes of Things", ואנחנו מיד מתוודעים לפרשנות המיוחדת של בק לשיר של ה- "Yardbirds", אשר מביאה פתיחה בטון עוצמתי לאלבום הזה. אם אתם מעוניינים לשרטט קו היסטורי של התפתחות המוזיקה, אז השיר הזה היה אחד מהרגעים שבהם הבלוז רוק התחיל לשנות את פניו לכיוון הארד רוק. הוא כולל תיפוף בולט ועוצמתי של Micky Waller, נגינת בס כבדה של Ronnie Wood וצליל גיטרה רווי דיסטורשן (האזינו לאקורד ב-1:45), עם ווייב פסיכדלי שמונע על ידי הנגינה החדשנית של בק. הסאונד והאווירה הללו ימשיכו לאורך כל האלבום, ברצועות כמו הבלוז-רוק הכבד - Let Me Love You" שבוודאי הושפע מלהקת "Cream", העיבוד לשיר של ווילי דיקסון "You Shook Me" שחצי שנה לאחר מכן העיבוד שלו יועתק לאלבום הבכורה "Led Zeppelin" למורת רוחו של בק, ו-"I Ain't Superstitious" של Howlin' Wolf (שדיקסון כתב) ואפילו "Megadeth" יבצעו לו גרסת כיסוי באלבום "Peace Sells... But Who's Buying" משנת 1986. למרות שהאלבום הזה מבוסס ברובו על גרסאות כיסוי, הפרשנות והחדשנות של בק הספיקו כדי להפוך אותו לאלבום מהותי בהתפתחות הבלוז רוק להארד רוק ובהמשך להבי מטאל. למעשה, ניתן למצוא כאן רק שלושה יצירות מקוריות שנזקפו לזכות "ג'פרי רוד" (שם בדוי לבק וסטיוארט), אבל אפילו הן לא ממש "מקוריות" אלא נוצרו בהשראת אמנים אחרים: "Let Me Love You" (בהשראת באדי גאי), "Rock My Plimsoul" ו- "Blues Deluxe" (שניהם משירי B.B. King), האחרון כולל נגינת פסנתר מרשימה של Nicky Hopkins והקלטת קהל שנועדה לחקות הופעה חיה (בחירה הפקתית שבק יצטער עליה מאוחר יותר). האלבום כולל גם גירסאות כיסוי של "Ol' Man River" מאת ג'רום קרן, "Greensleeves" המסורתי, "Morning Dew" של בוני דובסון, "You Shook Me" של ווילי דיקסון ו- "I Ain't Superstitious" של Howlin' Wolf (שדיקסון כתב). אפשר לומר שהפנינה ה"טהורה" היחידה באלבום היא "Beck's Bolero", רצועה אינסטרומנטלית שהוקלטה בסשן שונה, שנתיים לפני ההקלטות של "Truth", בהשתתפות Jimmy Page (שגם כתב אותה), John Paul Jones, Keith Moon ו- Nicky Hopkins. הקטע הזה מבליט את הצד הניסיוני של בק ומבשר את צליל הרוק הכבד שלימים יגדיר את "Led Zeppelin". (Photo: Chris Walter) האלבום "Truth" עומד עד היום כאלבום מרכזי בתולדות הרוק. הוא מציג את עבודת הגיטרה החלוצית של Jeff Beck ואת הכישרון האדיר של חבריו ללהקה. השילוב החדשני של בלוז ורוק עם צליל כבר ומתכתי יוביל את הדרך למחקרים מוזיקליים עתידיים, ויחזק את המוניטין של בק כאחד הגיטריסטים המובילים בז'אנר. האלבום הזה הוא לא רק עדות לאומנות ולחזון של בק, אלא גם להשפעה המכרעת שלו על התפתחות הבלוז רוק, ההארד רוק וההבי מטאל המוקדם, ובכך תרומתו לעיצוב עתיד מוזיקת ​​הרוק. עם יציאתו זכה האלבום לשבחי המבקרים. אל קופר ממגזין ה"רולינג סטון" הכתיר אותו כ"קלאסי", והשווה אותו לאלבום מופת אחר - "Blues Breakers with Eric Clapton" משנת 1966. הוא שיבח את ההופעה האנרגטית של להקת הליווי של ג'ף בק שקיבלה את הכינוי "Jeff Beck Group". מגזין "Classic Rock" דירג את "Truth" במקום השמיני ברשימת 30 אלבומי הבלוז רוק הבריטיים הגדולים ביותר, והדגיש את תפקידו בביסוס הסאונד של הז'אנר. Tom Scholz מלהקת "Boston" ציין אותו כאלבום האהוב עליו, והדגיש את השפעתו המתמשכת. גיטריסט הבלוז Joe Bonamassa ביצע גרסאות כיסוי למספר רצועות מהאלבום, עדות נוספת להשפעתו המתמשכת עשורים רבים לאחר יציאתו. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 29 ליולי 1974 המתופף האגדי Neil Peart הצטרף באופן רשמי ללהקת "Rush". (Photo: Fin Costello) ניל נולד ב- Hagersville אונטריו קנדה, דרומית מערבית ממרכז טורונטו ושכונת ווילודייל בדרך למפלי הניאגרה. הבכור מבין ארבעה אחים. הוא התחיל לגלות עניין במוזיקה דרך רדיו טרנזיסטור שהיה מכוון לתחנות האיזוריות בטורונטו ובבאפלו ארה"ב. בהתחלה החל ללמוד פסנתר אבל זה לא היה זה. ההתעניינות של ניל בתופים הגיעה מהדוד שלו Richard שהיה בלהקה שנגנה R&B. הוא היה מנגן על הברכיים, עם צ'ופסטיקס בכל הבית. הוא נשאב לזה כל-כך, עד כי היה מפזר מגזינים של מתופפים על המיטה ומתופף עליהם. (Photo: Rushtrader.com) ההורים ראו את הערגה הזאת של ניל לתופים וקנו לו מערכת תופים קטנה ובסיסית ליומולדת 13. הם גם שלחו אותו ללמוד לנגן עם הבטחה שאם יתמיד בכך במשך שנה שלמה הם יקנו לו מערכת תופים מקצועית. ניל התמיד וקיבל אותה כמובן. ההורים שראו עד כמה הילד כשרוני לא הסתפקו בכך ושלחו אותו גם לשיעורים ב- "Peninsula College of Music in British Columbia". הופעה הראשונה של ניל נערכה כבר בגיל 14 בביה"ס בו למד. ניל כמובן לא הסתפק בזה והיה ממשיך להתאמן בבית שעות על גבי שעות מאזין לגדולי המתופפים ומנסה לחקות אותם. את הלימודים היה מממן בעבודות מזדמנות. בנערותו עבר בין להקות מקומיות שונות, כולל "Mumblin’ Sumpthin", "the Majority", "JR Flood", אבל אף אחת מהן לא הצליחה לפרוץ ולהתפרסם. בגיל 18 עלה ניל על מטוס ושם פעמיו ללונדון בעקבות גיבורי הילדות עליהם גדל. הוא קווה להצליח שם מוזיקלית. בלונדון הוא נחשף בין היתר לכתבים של הסופרת Ayn Rand שהפילוסופיה שלה השפיעה עליו מאוד. אחרי 18 חודשים ללא הצלחה הוא חוזר לקנדה ומתחיל לעבוד עם אבא שלו בעסק למכירת חלקי חילוף לטרקטורים. במקביל הוא מצטרף ללהקה מקומית בשם "Hush". באותו זמן John Rutsey, המתופף המקורי של "Rush" הועזב ממנה בתירוץ שהוא לא יוכל לעמוד בקצב עם סכרת. גדי ואלכס ערכו אודישנים אליהם הגיע בחור צנום עם מכנסיים קצרים ותספורת קצרה. הוא יצא ממכונית "Ford Pinto" והוציא מערכת תופים קטנטנה מקופסאות בהן חלקיה היו מאוחסנים והרכיב אותה לאט ובנחת. אלכס זכר שניל לא עשה עליו רושם טוב והוא חשב שהוא לא מתאים לסגנון הרוק של הלהקה. אבל כשניל החל לנגן נפערו הלסתות של שני החברים המוסיקאים שעמדו מולו, הם שמעו בתיפוף שלו את העוצמות והוירטואוזיות של Keith Moon ושל John Bonham והיו בשוק. הוא ניגן בצורה מוטרפת ומושלמת והם כמובן קיבלו אותו מיד ללהקה. (Photo: Classic Rock In Pics Twitter) התאריך המדויק בו הצטרף פירט ללהקה היה 29/7/1974. זה היה יום הולדתו ה- 21 של Geddy Lee. גם Neil Peart היה אז בן 21. לניל היו בדיוק שבועיים לפני סיבוב ההופעות של הלהקה בארה"ב והוא נאלץ ללמוד במהירות את כל החומר ולהתכונן לסיבוב המתוכנן מראש. ההופעה הראשונה של פירט עם הלהקה הייתה בפיטסבורג ב- 14 לאוגוסט 1974. זו היתה הופעת חימום ל"מנפרד מאן" ול"אוריה היפ" בפני 11 אלף איש. השאר, כבר היסטוריה... "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

היום נספר לכם על הגיטריסט, הזמר והיוצר John Sykes: (Photo: Pinterest) סייקס החל את דרכו המוזיקלית בשנת 1980 בלהקת "Streetfighter" ולאחר זמן קצר עבר ללהקת "Tygers of Pan "Tang איתה שחרר שני אלבומי אולפן מלאים והתארח בשלישי. בשנת 1982 הוא עבר בהצלחה אודישן ללהקת "Thin Lizzy" והפך לגיטריסט המוביל שלה לצידו של "Scott Gorham". עם הלהקה הוא שחרר את אלבום האולפן "Thunder And Lightning" והיה שותף לסיבוב ההופעות האחרון של הלהקה ולאלבום ההופעה המצוין “Live Life” שכלל הופעות אורח של גדולי הגיטריסטים שהיו חלק מהלהקה וביניהם גארי מור. בהמשך הפך John Sykes לנגן הליווי של Phil Lynott במסגרת קריירת הסולו שלו. צפו בסולואים המטורפים שהוא נותן כאן בקרב קלידים-גיטרה מול Rick Wakeman. בהמשך גילה אותו David Coverdale והזמין אותו להצטרף ללהקת "Whitesnake", אך ג'ון היה לויאלי לפיל ליינוט ובתחילה סירב. ואולם, אחרי מסע שכנועים של קוברדייל ולאחר שקיבל גם את ברכתו של Phil Lynott הוא עבר לווייטסנייק והקליט עמה את ההוצאה המחודשת של האלבום "Slide It In" ובהמשך יצא עימה לסיבוב הופעות. הפריצה הגדולה של John Sykes הגיעה עם האלבום המצליח ביותר של "Whitesnake" ששוחרר בשנת 1987. סייקס השפיע מאוד על הסאונד והסגנון של הלהקה אשר שינתה את פניה מקצה לקצה והפכה מלהקת הארד רוק ובלוז רוק שורשי ללהקת הבי מטאל וגלאם מטאל. John Sykes כתב יחד עם David Coverdale תשעה מתוך 11 השירים באלבום המצליח Whitesnake's 1987. לאחר שעזב את הוא הקים את הסופרגרופ "Blue Murder" יחד עם המתופף Carmine Appice והבסיסט Tony Franklin. יחד עם הרכב זה שחרר שני אלבומי אולפן והוכיח שהוא הרבה יותר מגיטריסט וירטואוז, הוא גם זמר מעולה!!! סייקס שר קולות רקע באלבום "Adrenalize" של "Def Leppard" שיצא בשנת 1992. בשנת 2006 סייקס זכה לכבוד לאחר שחברת גיבסון הוציא דגם קסטום של Gibson Les Paul בהשראתו. לסייקס גם קריירת סולו במסגרתה שחרר עד היום חמישה אלבומים. ב- 1 בינואר 2021, סייקס הוציא את "Dawning Of A Brand New Day", השיר החדש הראשון שלו מזה למעלה מעשרים שנה. ב- 20 לינואר 2025 סייקס הלך לעולמו לאחר מאבק קשה במחלת הסרטן, בן 65 במותו. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר!!

מזל טוב ויומהולדת שמח ל- Geddy Lee, הידוע כזמר, הבסיסט והקלידן של הפאוור טריו הקנדי "Rush", שחוגג היום את יום הולדתו!!! (Photo: Kevin Winter) להלן 50 עובדות מעניינות על האיש והאגדה: 1. הוא נולד ב- 29 ליולי 1953 בשכונת Willowdale בטורונטו, אונטריו קנדה בשם Gary Lee Weinrib. 2. הוריו היו ניצולי שואה מפולין, אשר במהלך מלחמת העולם השניה שהו במחנות הריכוז אושוויץ ובהמשך דכאו וברגן-בלזן. 3. השם גדי דבק בו כי אמא שלו - Mary Weinrib, לא ידעה לבטא את האות R ובמבטא שלה זה נשמע כמו D (גדי במקום גרי) ולכן החברים התחילו לקרוא לו Geddy. 4. גדי קיבל חינוך יהודי אורתודוכסי עד גיל בר מצווה. (Photo: Therushforum.com) 5. כשהיה בן 12 אביו מוריס שהיה מוזיקאי נפטר, וגדי קרא עליו קדיש שנה שלמה כולל כל מנהגי האבלות. הוא סיפר שלא שמע מוזיקה שנה שלמה וזה היה אחד הדברים הכי קשים עבורו במהלך שנת האבל. 6 הוא החל ללמוד מוזיקה בבית ספר בגיל 10. הכלי הראשון עליו למד לנגן היה תופים ובהמשך חצוצרה וקלרינט. 7. השיעורים בבית הספר לא הספיקו לו והוא לקח גם שיעורי פסנתר באופן פרטי. 8. בגיל 14 קיבל את הגיטרה האקוסטית הראשונה שלו. 9. המעבר לגיטרת בס הגיע בעקבות Jack Bruce ו- John Entwistle, שניגנו בשתי להקות שגדי העריץ - "Cream" ו- "The Who". 10. האהבה לג'ק ברוס וללהקת "Cream" תוביל אותו בהמשך למודל הפאוור טריו של "Rush", בעודו מנגן בבס ושר בדומה לג'ק ברוס. 11. לי הושפע גם מאוד מהרוק המתקדם האנגלי ובעיקר להקות כמו יס וג'נסיס. אחד הבסיסטים שהשפיעו עליו ביותר מתחום זה היה Chris Squire. 12. הוא לא היה הזמר והבסיסט הראשון של להקת "Rush". הוא החליף את Jeff Jones, חודש לאחר הקמת הלהקה בשנת 1968 ושבועיים לפני הופעתה השניה. 13. הסינגל הראשון שהלהקה שחררה אי פעם היה "You Can't Fight It" והוא נכתב על-ידי גדי והמתופף John Rutsey. 14. לי הוא בעל מנעד קול רחב של שלושה אוקטבות, החל בבריטון, דרך טנור, אלטו ועד למצו-סופרן. 15. נגינת הבס של גדי מאוד מודגשת וכוללת פריטה עוצמתית על המיתרים. הוא הפך את גיטרת הבס לכלי מוביל שלעיתים אפילו דומיננטי יותר מהגיטרה של לייפסון. 16. סגנון הנגינה הייחודי של גדי השפיע על נגני בס גדולים וטובים, ביניהם Cliff Burton ממטאליקה, Steve Harris מאיירון מיידן, John Myung מדרים ת'יאטר, Les Claypool מפרימוס ו- Tim Commerford מרייג' ואודיוסלייב. 17. בלהקת "Rush" הוא במרבית המקרים כותב את הלחנים יחד עם Alex Lifeson, כאשר פירט כותב את התמלילים. למרות האמור יש מספר יוצאים מן הכלל בהם לי כתב גם את המילים. דוגמאות: "Best I Can", "Tears", "Cinderella Man" ועוד. 18. בנוסף לשירה ולנגינה על בס, גדי לי מנגן בלהקה גם על קלידים, גיטרה ובס פדאל שמאפשר לו לייצר במהלך הופעות הלהקה את צלילי הבס והקלידים בצורה סימולטנית. 19. גדי אחראי לא מעט על שינויי הסגנונות המוזיקליים של "Rush" במהלך הקריירה שלה. הוא כל הזמן שאף ללמוד ולהתנסות ואיתגר את עצמו בלמידה ובהכנסת כלי נגינה וציוד חדש, שמשך את הלהקה לשנות את סגנונה. 20. הלהקה התעקשה לנגן את כל תפקידי כלי הנגינה בעצמה במהלך הופעותיה. לשם כך הצטייד גדי גם בפדאלים שאיפשרו לו גם לשלוט על הקלידים במהלך נגינת הבס. 21. בין היתר בשל היכולת הווירטואוזית הזאת, הוא זכה בשנת 1981 בתואר "Best New Talent" של "Keyboard Magazine". 22. גדי הוא אספן גיטרות וינטג' וגם חובב ואספן ממורביליה של בייסבול. בנוסף הוא מחזיק בבית אוסף של למעלה מ- 5,000 יינות יקרים. 23. גדי הגיע למקום הראשון ברשימת מוזיק ראדר לנגני הבס הטובים בכל הזמנים ולמקום הרביעי באותה רשימה של מגזין הרולינג סטון. 24. הוא נמצא במקום ה- 13 ברשימת 100 הזמרים הגדולים של ההבי מטאל של מגזין "Hit Parader". 25. גדי הוזמן להפיק את האלבום "Master Of Puppets" של "מטאליקה". מי שיביט ברשימת התודות של מטאליקה בחוברת האלבום ימצא "תודה מיוחדת לגדי, אלכס וניל מ RUSH". 26. הוא נבחר שש פעמים כנגן הבס הטוב ביותר ברשימת ה- "Guitar Player magazine". 27. בשנת 1993 הוא נבחר כנגן הטוב ביותר ברוק על-ידי קוראי המגזין "Bass Player". (Photo: Timothy J / Flickr) 28. בשנת 1996 הוא קיבל את תואר הכבוד של קצין מסדר קנדה. 29. בשנת 2004 הוא נבחר על-ידי אזרחי קנדה במקום ה- 96 ברשימת הקנדים הגדולים ביותר שחיו אי פעם. 30. בשנת 2010 הוא קיבל את התואר "אגדה חיה" על-ידי מגזין "קלאסיק רוק". 31. בשנת 2012 הוא קיבל מדליית כבוד מהמלכה אליזבת השניה. 32. בשנת 2013 הוא נכנס יחד עם להקתו ל- "Rock and Roll Hall of Fame". 33. חברי הלהקה מכנים אותו בשם Dirk. 34. יחד עם Rush הוא שחרר 19 אלבומי אולפן, 2 EP ו- 11 אלבומי הופעה. 35. יחד עם Rush הוא הצליח להכניס שלושה אלבומים לרשימת 50 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של הרוק המתקדם. כדי להבין את גודל ההישג רק 3 להקות, ג'נסיס, פינק פלויד וקינג קרימזון, זכו להכניס 3 תקליטים לרשימה. האלבום Moving Pictures הגיע למקום השלישי ברשימה המכובדת הזאת אחרי The Dark Side Of The Moon של פינק פלויד ואלבום הבכורה של קינג קרימזון - In The Court Of The Crimson King. 36. הוא מכר יחד עם "Rush" למעלה מ- 40 מליון אלבומים במהלך הקרירה. 37. יחד עם "Rush" הוא מחזיק במקום השלישי והמכובד (לאחר הביטלס והסטונס) כלהקה עם הכי הרבה תקליטים עוקבים שזכו למעמד זהב ופלטינה. 38. בשנת 2000 הוא שחרר את אלבום הסולו שלו "My Favourite Headache". מי שתופף באותו אלבום הוא Matt Cameron מסאונדגארדן ומפרל ג'אם. 39. הוא חבר טוב של Dave Grohl את זה בטח ניחשתם, אבל האם ידעתם שגם אימו של גדי - Mary Weinrib ואמא של דייב היו חברות טובות? 40. בשנת 1980 התארח לי יחד עם חברי להקת "Rush" בשיר "Battle Scar" של "Max Webster". המפגש הזה יהווה את הטריגר לכתיבת השיר "Tom Sawyer", אחד השירים הגדולים של "Rush". 41. בשנת 1981 הוא תרם את קולו לשיר "Take Off" של Bob and Doug McKenzie הלקוח מאלבומם "Great White North". 42. בשנת 1982 הוא הפיק את האלבום של להקת הניו ווייב הקנדית "Boys Brigade". 43. בשנת 1985 הוא תרם את קולו לשיר "Tears Are Not Enough" אשר נכלל באלבום "We Are the World" אשר שוחרר במסגרת פרוייקט הצדקה "USA for Africa" (דקה 2:14). 44. בשנת 1999 הוא הקליט יחד עם לייפסון את ההמנון הקנדי "O Canada" בסגנון רוקיסטי עבור הסרט "South Park: Bigger, Longer, and Uncut". גדי גם זכה לשיר את ההמנון בפתיחת משחק האולסטאר של ליגת הבייסבול בשנת 1993. 45. באותה שנה הוא ניגן בס בשיר "Good for Sule" של להקת "I Mother Earth". 46. בשנת 2006 הוא הצטרף לסופרגרופ החד פעמי "Big Dirty Band" יחד עם לייפסון לביצוע השיר "I Fought the Law" שנכלל בפסקול הסרט "Trailer Park Boys: The Movie". 47. בשנת 2010 הוא השתתף בנגינת בס ושירה באלבומה של להקת "The Black Sea Station". 48. בשנת 2017 הוא הצטרף לחברי להקת "Yes" כמחליף של הבסיסט Chris Squire, בביצוע השיר "Roundabout", במהלך הופעתם בהיכל התהילה של הרוקנרול. 49. בשנת 2018 הוא שחרר את ספרו "Big Beautiful Book of Bass" החוקר לעומק את הגיטרה המופלאה, במסגרתו הוא מראיין בין היתר את מיטב נגני הבס בכל הזמנים. 50. בשנת 2020 הוא חלק כבוד למוזיקאי Bill Withers בביצוע לשיר "Lean on Me" עם נבחרת אולסטאר של מוזיקאים קנדיים. עובדות בונוס: 1. ליום הולדתו ה- 21 הוא קיבל במתנה את - Neil Peart. כן, כן, יום הולדתו של גדי לי הוא גם היום הרשמי בו ניל פירט הצטרף ללהקת "Rush" ועל כך נעלה פוסט קצר בנפרד. 2. ניל פירט כתב בהשראת סיפור מחנות הריכוז בהם שהו הוריו של גדי לי, את השיר "Red Sector A". אז בואו נעשה הרבה כבוד לאיש שהוכתר כבר כ"אגדה חיה" על-ידי הקלאסיק רוק מגזין - Geddy Lee. לכבוד המאורע המיוחד אנחנו מצרפים לכם קישור לאלבום הסולו המצויין שלו: כאן. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר