פינה בקטנה... ב-19 למרץ 2001 יצא אלבום הבכורה של להקת המטאל הצרפתית "Gojira". שם האלבום לקוח מהביטוי "Unknown Land" שמתייחס לאזור שבתוכו של כל אדם, שם, לפי האגדה ההינדית, "ברהמה" הסתיר את האלוהות שלקח מהאנושות כעונש על התעללות בה. האלבום נכתב ע"י הזמר, הגיטריסט ומוביל הלהקה Joe Duplantier במהלך שנתיים בהם הוא התנתק מהציביליזציה וגר עם חברתו, בביקתה שהוא בנה באמצע היער ללא חשמל והכנסה כספית. הבחור שמופיע על העטיפה הוא הגיטריסט Christian Andreu. האלבום יצא בהוצאה מחודשת בשנת 2009 וזכה להוצאה מחודשת נוספת בשנת 2016. ג'ו סיפר שבהסתכלות לאחור זה נראה ממש מוזר, כי המילים של האלבום מדברות על אהבה, בטחון ואנושיות טובה אבל המוסיקה שמלווה אותם היא מאוד "רעה" ונשמעת כמו Death Metal. להאזנה לאלבום ב: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

זה אולי ישמע קצת מוזר וגם לא כולם יודעים זאת, אבל סצנת הגראנג' בסיאטל לא התחילה מ"פרל ג'אם", "נירוונה", "סאונגארדן" או "אליס אין צ'יינס". זה לא שאנחנו מנסים להוריד מערכן (חס וחלילה), אלו הלהקות שזכו לפופולריות עולמית והצלחה מסחרית, אבל היו להקות ואמנים אחרים שהדליקו את הניצוץ וייסדו את סצנת הגראנג' בסיאטל. (Photo: Lance Mercer) אחת הדמויות הראוותניות, הכרזימתיות, המצחיקות והמוכשרות הייתה דמותו של Andrew Wood אז בואו נכיר את דמותו ועל הדרך נקבל קצת הבנה על איך התחילה סצנת הגראנג': 1. שמו המלא הוא Andrew Patrick Wood , הוא נולד בקולומבוס ב-8 לינואר 1966 וגדל ב- Bainbridge Island 2. הוא האח הצעיר מבין שלושה אחים כשהשניים האחרים הם: Kevin ו-Brian. 3. הוא גדל במשפחה מאוד מוסיקלית כששני הוריו מעודדים את ילדיהם ללמוד ולנגן בכלים שונים ומגוונים. 4. ווד גדל להיות מעריץ של " Elton John , "Queen", "Kiss ו- "Aerosmith". 5. הוא החל לעשן ולשתות כבר מגיל 12. 6. בשנת 1980 כשהוא בן 14 בלבד הוא מקים עם אחיו Kevin את להקתו הראשונה "Malfunkshun". (Photo: Lance Mercer) 7. בתחילה הלהקה מורכבת מארבעה חברים, שני האחים כשהאחד על הגיטרה והשני זמר ושני חברים נוספים על התופים ועל הבס, Dave Hunt ו-Dave Rees. 8. שני החברים הנוספים נשארים להופעה אחת בלבד ועוזבים את הלהקה. אנדרו מחליט לקחת על עצמו את הבס, השניים מצרפים את Regan Hagar על התופים והופכים לשלישיית עוצמה! 9. לא סתם עוצמה... שלישיית אלטר אגו עוצמתית! בהשראת Kiss, השלושה לובשים (תרתי משמע) דמויות שונות על הבמה עם איפור כבד ובגדים זוהרים, כשהבולט בהם הוא ווד שעולה להופעות עם בגדי הערב של אימו ונותן לעצמו את שם הבמה “L'Andrew the Love Child”. 10. הלהקה הייתה ידועה בהופעות הגרנדיוזיות שהפכו כל מועדון של 20 איש בסיאטל להרגיש כמו אצטדיון של 20 אלף איש. ווד היה מוטרף ובלתי צפוי על הבמה, פעמים רבות היה נודד עם הבס שלו בין האנשים בקהל, יש אומרים שזה היה כל כך מהפנט עד כדי החשש כי הם כושפו. 11. במהלך התקופה פיתח ווד תלות גדולה מאוד בסמים כשהשימוש בהם הלך וגבר עד שב-1985 בגיל 19 בלבד הוא מאשפז את עצמו במכון גמילה בפעם הראשונה. 12. לאחר יציאתו מגמילה מקליטה הלהקה את השירים "With Yo' Heart (Not Yo' Hands)" ו- "Stars-N-You" לאלבום האוסף המפורסם "Deep Six". במהלך ההקלטות הביא עימו ווד מספר תלבושות וכשנשאל מדוע הוא הביא אותם הרי אין קהל, הוא השיב... שהוא צריך להיכנס לדמות. 13. האלבום "Deep Six" שיצא בספטמבר 1986 הוא אבן דרך בסצנת המוסיקה המקומית בסיאטל, הוא אוסף של חמשת הלהקות המובילות באותה תקופה את המוסיקה בסיאטל ומכיל 14 שירים. "האבות המייסדים" שהשתתפו בהקלטת האלבום הן: "Malfunkshun", "Melvins", "Skin Yard", "Soundgarden" ו- "Green River". 14. הלהקה "Malfunkshun"" לא הוציאה אלבומים משלה במהלך פעילותה באותה תקופה. כשהם פנו לחברת התקליטים Sub Pop, שהובילה את המוסיקה המקומית, הם נתקלו בסירוב שהוסבר בכך שהם לא מספיק גראנג'ים!! תקראו בהמשך מתי כן יצא אלבום של הלהקה... 15. באותה תקופה הקליט ווד מספר שירים על קלטת שקיבלה את השם "Melodies and Dreams" אותה הוא שיכפל ל-20 עותקים ועל העטיפה הוא שם תמונה של פניו עם האיפור. הוא פיזר אותן בין חנויות התקליטים המקומיות שמכרו את כל הקלטות תוך ימים ספורים. 16. בשנת 1987, מעט אחרי שיצא האלבום "Deep Six" הלהקה הפסיקה את פעילותה, ו-ווד עם המתופף ריגן החלו לשתף פעולה עם חברי להקת Green River שהם Stone Gossard ו- Jeff Ament . 17. באותה תקופה ווד היה שותף לדירה עם Chris Cornell , הוא ביקש ממנו לצרף לדירה את חברתו Xana La Fuente שעבדה בחנות בגדים. מתברר שגם כריס עבד באותה תקופה בחנות הבגדים ומה שקרה בפועל היה שהשניים הם אלה שמשלמים את המחייה, כשווד יושב כל היום בחדר הדודים (מלשון דודי מים) וכותב מוסיקה. (Photo: Chris Cornell Facebook) 18. כריס העריץ את הכשרון והיכולת של ווד לכתוב ללא מחסומים, עכבות או פחד מביקורת של אחרים. באחד הראיונות הוא סיפר שבזמן שהוא היה כותב שני שירים ווד היה כותב עשרה. ווד הרגיש והתנהג כך גם לגבי הלבוש והדרך בה הוא הופיע, הוא היה אמיץ ובטוח בעצמו (אנחנו מדברים על גיל 22 כן...). 19. נחזור לרביעייה... בתחילה הם החלו להופיע עם קאברים תחת השם "Lords of the Wasteland" אך מהר מאוד הם הבינו את הפוטנציאל הגלום בהם ואז החל השינוי... 20. בתחילת 1988 ווד החליט שהוא מקים את להקת הרוק הגדולה באמריקה של שנות ה-90. הרביעייה שכללה את ווד, ג'ף, סטון ו-Greg Gilmore (הגיע מ-Skin Yard) שהחליף את ריגן, צירפה את Bruce Fairweather (היה עימם ב-""Green River") והעניקה לעצמה את השם " Mother Love Bone ". (Photo: Lance Mercer) 21. כשלצידו עכשיו שני גיטרסטים מוכשרים, ארכיטקטים של סצנת המוסיקה בסיאטל, אפשרויות הכתיבה והיצירה של ווד גדלו והתרחבו באופן משמעותי לרמה אחרת לגמרי. 22. נוצר באז מאוד חזק בסיאטל על הלהקה וחברות תקליטים רבות החלו במרדף אחרי החתמתם של חמשת המופלאים. בנובמבר 1988 חתמה הלהקה על חוזה עם חברת התקליטים "Mercury Records/Stardog" שהייתה חברת הבת של "PolyGram". 23. במרץ 1989 הלהקה הוציאה EP עם שישה שירים בשם "Shine", מה שהפך אותם ללהקה הראשונה בסיאטל שהוציאה אלבום תחת חברת תקליטים גדולה. האלבום היה הצלחה וכמות המכירות הייתה גדולה, מה שרק חיזק את הבאז סביב הלהקה וההצלחה שלה. 24. בסוף 1989 חזרו חברי הלהקה לסטודיו שבקליפורניה להקליט את אלבום הבכורה שלהם Apple , האלבום כלל 13 שירים ונכתב ברובו ע"י ווד וסטון. האלבום היה מתוכנן לצאת במרץ 1990. 25. באותה תקופה ווד יצא בפעם השנייה ממכון גמילה לסמים אך זמן קצר לאחר מכן ומספר ימים בלבד לפני יציאת האלבום המתוכננת, ב-19 למרץ 1990 כשהוא בן 24 בלבד, ווד הלך לעולמו כתוצאה ממנת יתר. הוא נמצא ע"י חברתו שוכב בדירתם במצב של קומה והובהל לבית החולים שם הוא נפטר כעבור שלושה ימים. 26. כריס קורנל חזר מסיבוב ההופעות שלו עם "סאונדגרדן" וגילה שחברו הטוב ושותפו לדירה נפטר. הוא יצא מיד לסיבוב הופעות כי חשב שכך יהיה לו יותר קל להתמודד עם האבל, אך מספר חודשים לאחר מכן הוא חזר ועדיין היה מדוכא ואבל. כתוצאה מחוסר היכולת להתמודד עם האבל הוא מחליט לכתוב ויחד עם חברי "Mother Love Bone" הוא מוציא את ההרכב/האלבום " Temple Of The Dog " לזיכרו לשל ווד. 27. בשנת 1995 סטון אסף 13 שירים של "Malfunkshun" והוציא אותם תחת הלייבל שלו "Loosegroove Records" כששם האלבום הוא "Return to Olympus". 28. השיר "Chloe Dancer/Crown of Thorns" מה-"EP "Shine הוא חלק מהפסקול של הסרט " Singles" . 29. בשנת 2005 הבמאי Scot Barbour הוציא סרט דוקומנטרי בשם "Malfunkshun: The Andrew Wood Story" שמתעד את הקריירה של ווד. 30. בשנת 2011 יצא האלבום "Melodies & Dreams" שהוא אוסף שירים שווד הקליט אך לא שוחררו בצורה מסחרית. 31. בשנת 2016 יצא אלבום כפול שמאגד בתוכו אוסף שירים של "Mother Love Bone" ממקורות שונים כמו הופעות חיות, הקלטות סטודיו, "Shine" ועוד. אנחנו מזמינים אתכם לצפות בסרט הדוקומנטרי " Hype! " שמראה באמת מה קרה באותה תקופה בסיאטל ואיך נוצרה סצנת הגראנג'. להאזנה לאלבום הכפול "On Earth As It Is: The Complete Works" ב: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 19 במרץ 2021 בריאן מיי ורוג'ר טיילור החליטו להעניק למעריצי "Queen" מתנה, לרגל חגיגות 50 שנה ללהקה !! הם החליטו לחגוג איתנו את רגעי המפתח בהיסטוריה של "קווין". החל מה- 19 במרץ 2021 ולאורך השנה הם לקחו את מעריצי "קווין" למסע ייחודי ומדהים. הזדמנות לצפות מחדש ב-50 רגעים האיקוניים ביותר של הלהקה ולגלות צדדים אחרים בסיפור שאולי לא הכרתם. הסדרה, עלתה בסדר כרונולוגי, ולקחה אותנו מההופעות הראשונות של "קווין" ב- "Rainbow" וב- "Odeon" שבלונדון, דרך איצטדיונים עצומים ברחבי העולם כולו, מסע שיגיע לשיאו עם רגעי השיא האחרונים של הלהקה עם Adam Lambert. יחד עם קטעי קונצרט מרהיבים, בדיקות סאונד, מאחורי הקלעים וחשיפה נדירה לרגעים שאחרי ההופעות. הם שיתפו את הסיפורים שמאחורי השירים, הלהיטים והאלבומים, חומרים מצולמים רבים שקיימים בארכיון הרשמי נחשפו, תוך שיתוף נדיר ותצוגה מרהיבה של הלהקה. אתם מוכנים למסע??? הפרק הראשון: The Story Begins - Keep Yourself Alive הפרק השני: The Landmark Gig - Live At The Rainbow הפרק השלישי: The Turning Point - Killer Queen הפרק הרביעי: 1974 Early Tours - Queen In Finland הפרק החמישי: 1975 A Night At The Opera - Make or Break פרק 6: פרק 7: פרק 8: פרק 9: פרק 10: פרק 11: פרק 12: פרק 13: פרק 14: פרק 15: פרק 16: פרק 17: פרק 18: פרק 19: פרק 20: פרק 21: פרק 22: פרק 23: פרק 24: פרק 25: פרק 26: פרק 27: פרק 28: פרק 29: פרק 30: פרק 31: פרק 32: פרק 33: פרק 34: פרק 35: פרק 36: פרק 37: פרק 38: פרק 39: פרק 40: פרק 41: פרק 42: פרק 43: פרק 44: פרק 45: פרק 46: פרק 47: פרק 48: פרק 49: פרק 50: "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 19 למרץ 2020 הוציא ההרכב "U.D.O." את אלבום ההופעה "Live in Bulgaria 2020 – Pandemic Survival Show". זה אלבום ההופעה החמישי של ההרכב "U.D.O." של הזמר והיוצר Udo Dirkschneider , המוכר בין היתר מלהקת "Accept". משבר הקורונה אילץ רבים להתמודד עם אתגרים קשים והוא שיתק, הלכה למעשה, את תעשיית המוזיקה העולמית. למרות המשבר, הצליחו "U.D.O." לעלות על הבמה ב -18 בספטמבר 2020, ובתנאי מגיפה מתקדמים להעניק הופעה מול 2,500 מעריצים באמפיתיאטרון הרומי בפלובדיב, בולגריה. לא רק שזה אחד מהמופעים היחידים שהתקיימו בסדר גודל שכזה בפני קהל בתקופה הקורונה, אלא שלעניות דעתנו זה המופע היחידי שגם הוקלט והוסרט. זה המופע היחיד ש- "U.D.O." ביצעו בכל שנת 2020 ולמי שמכיר את ההרכב יודע שמדובר בהרכב מאוד אקטיבי שמבצע מאות הופעות מידי שנה. המופע הזה סיפק לא מעט כאבי ראש ולא רק לוגיסטים והגיינים. עד ממש בסמוך למועד קיום המופע, לא היה ברור אם הוא יתקיים בכלל. האם ניתן ליישם את משטר ההיגיינה הדרוש בבולגריה? האם חברי הלהקה שמתגוררים בארבע מדינות שונות יכולו להיכנס למדינה וכיצד הם ינגנו לאחר למעלה מתשעה חודשים של "דממת אלחוט" מחוץ לבמות. לכבוד המאורע המיוחד הרכיבה הלהקה סטליסט מגוון ומפנק במיוחד אשר חרג מהסט הרגיל שהלהקה נהגה לבצע במהלך סיבוב ההופעות "Steelfactory" (גם בארץ). לסטליסט נוספו מספר רצועות שלא נוגנו בסיבוב ההופעות כאשר ההפתעה של הערב היה רצף שירים של להקת "Accept". אשר נועד לשמח את הקהל לאור המצב המיוחד. להאזנה לאלבום: Spotify רשימת השירים: CD1 01. Tongue Reaper 02. Make The Move 03. Midnight Mover 04. Wrong Side Of Midnight 05. Metal Machine 06. Independence Day 07. Rose In The Desert 08. Vendetta 09. Rising High 10. Prologue: The Great Unknown 11. In The Darkness 12. I Give As Good As I Get 13. Princess Of The Dawn CD2 01. Timebomb 02. Drum Solo 03. Bass Solo 04. Hungry And Angry 05. One Heart One Soul 06. Man And Machine 07. Animal House 08. They Want War 09. Metal Heart 10. Fast As Shark 11. Balls To The Wall 12. Outro (Stillness Of Time) "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 19.03.1990 "All I ever wanted, All I ever needed, Is here in my arms, Words are very unnecessary, They can only do harm" המילים של Martin Gore משדרות שמירה על המצב הקיים, עד לרמה שאפילו מילים יכולות להרוס את השלמות הזאת, קצת ההפך ממה שהוביל ל- "Violator" - אלבום האולפן השביעי של "Depeche Mode" שיצא ב- 19.03.90. אחרי היציאה של אלבומם הקודם "Music for the Masses" שיצא בספטמבר 1987, הסתבר ל"דפש מוד" שאכן יש להם קהל מעריצים גדול יותר מכפי שחשבו. הם יצאו לסיבוב הופעות בארה"ב, סיבוב שנגמר בשיא של הופעה לעיני 70,000 צופים בפסדינה, קליפורניה, הסיבוב עצמו תועד בסרט (ובאלבום) "101", אבל זו היתה רק תחילת הדרך עבור "דפש מוד" שחיפשו למנף את הקהל הענק הזה. בנוסף, האייטיז נגמרו, והסינת'פופ שהיה פופולארי באייטיז החל לפנות את הבמה לדאנס, ולרוק. "רצינו לקחת כיוון אחר עם האלבום הזה, רצינו שהשירים שלנו יהיו ישירים יותר, להיות ממוקדים יותר, להכניס יותר אנרגיה בשירים" סיפר Dave Gahan. ב"דפש מוד" הבינו ששיטת העבודה שלהם באייטיז מוצתה עד תום. Martin Gore הבין שלא יוכל לעד להאכיל את שאר החברים בכפית (לכתוב את כל השירים, כולל הדמו), דבר שיוצר אנטגוניזם כנגדו. גם דניאל מילר הבעלים של "Mute Records" הבין שדרוש שינוי, אז הוא הביא מפיק שנחשב אז לכח עולה, היה זה מארק "Flood" אליס. "חשבתי שצריך פרספקטיבה אחרת, הוא טוב מאוד מבחינה טכנית, מאוד מוזיקלי ופתוח, ולא מקובע במסגרות" התייחס מילר למפיק שהביא. מארק אליס היה מסונכרן עם עם המנטליות של "דפש מוד", הוא הביא איתו גישה חדשה לכלי הנגינה, בשילוב האלקטרוניקה והצלילים המסורתיים. מעבר לאליס שידע לנתב את חלוקת העבודה בין כולם, היו אלה הרמיקסר פרנסואה קבורקיאן, והצלם ההולנדי אנטון קורבין שיצרו סביבת עבודה שקטה. השיר "Personsl Jesus" הסינגל הפותח של האלבום עם ריף הגיטרה הבלוזיסטי, הוא זה שהתווה כיצד יראה האלבום הזה, אלבום שמשלב סינת'פופ יחד עם רוק גות'י, דאנס, ואלטרנטיבי. תכלס הוא גם יצר את השינוי הכל-כך דרסטי בסאונד ובתפיסה של הלהקה שהחלה להתבסס על גיטרות על פני הסינתסייזרים המסורתיים. את הרעיון ל- "Personal Jesus" קיבלו חברי "דפש מוד" בזמן שהסתובבו בארה"ב, וראו את אינסוף הערוצים בטלוויזיה, כאשר בכל ערוץ מישהו מנסה למכור לך את "הדת" שלו. השפעה נוספת היתה ראיון בו צפה Martin Gore ובו תיארה פרסיליה פרסלי את יחסיה עם אלביס. הסינגל הבא שיצא רק כעבור חמישה חודשים היה "Enjoy the Silence" מדבר על מערכת יחסים דרך עוצמת השקט שיש בה, שהרי כולנו יודעים שכאשר פחות נוח אנחנו מחפשים לדבר, כשמבינים אחד את השני אפשר להסתפק גם במבטים. ושוב, יש כאן שילוב מופלא בין מקצבי הסינת' הקודרים, שמשתלבים באופן יפיפה עם הגיטרה, והשירה האינטימית של Dave Gahan. וכמובן שאי אפשר להתעלם מהקליפ המצוין שגם עליו אחראי אנטון קורבין, בו מצולם Dave Gahan עם בגדי מלך כאשר הוא מתיישב על הכיסא בשיאו של הר גבוה, כשכל העולם פרוס לרגליו, והוא מחפש קצת שלוה. שירים אחרים באלבום עוסקים בנושאי דת "Policy of Truth" ומין, לעיתים בצורה סליזית ("Blue Dress"). בין הרגעים הבולטים הנוספים באלבום נמצא "World in My Eyes" שפותח את האלבום עם גרוב אלקטרוני מינימליסטי אך מהפנט. "Halo" ממשיך את הקו האלקטרוני, האפל והחושני, עם הפקה עשירה ושכבות סאונד עמוקות. "Waiting for the Night" בולט בגישה האיטית והאווירתית שלו, כמעט מדיטטיבית, ומהווה רגע של שקט מתוח בתוך האלבום. "Clean" שסוגר את האלבום מביא איתו אווירה כבדה ומהורהרת יותר, עם מלנכוליה שמרמזת על הצדדים הפחות זוהרים של ההצלחה. האלבום "Violator" לא היה רק עוד אלבום מצליח, אלא נקודת מפנה אמיתית עבור "דפש מוד". הוא סימן מעבר חד מסינת'פופ קליט של שנות ה-80 לסאונד עמוק, אפל ובשל יותר, כזה שמצליח לגשר בין עולמות של אלקטרוניקה, רוק ואלטרנטיב. ההשפעה שלו הורגשה הרבה מעבר לגבולות הלהקה, כאשר אמנים רבים בז'אנר האלקטרוני והאלטרנטיבי שאבו ממנו השראה בשנות ה-90 ואילך. מעבר לכך, האלבום ביסס את מעמדם של "דפש מוד" כלהקה שיכולה להתחדש מבלי לאבד את הזהות שלה, ולהישאר רלוונטית גם בעידן שבו המוזיקה סביבם השתנתה במהירות. האלבום נקרא בשם הקיצוני "Violator" (מלשון הפרה, מפר) כדי להתחכם ולתת תחושה שמדובר באלבום של להקת רוק כבד/מטאל, המכירות היו היסטריות, כאשר רק בארה"ב האלבום מוכר פלטינה משולשת (3 מיליון עותקים). אך לא הכל הלך חלק בממלכת "דפש מוד", כי יש מחיר לתהילה הזאת, וימי תחייתו של הגראנג' התקדמו בצעדי ענק, האם חברי "דפש מוד" ישכילו לעמוד איתנים אל מול השינויים? זאת נדע בסיקור בקרוב. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 19 למרץ, 1987, Ozzy Osbourne  הוציא את אלבום ההופעה השני שלו "Randy Rhoads Tribute". הסיפור מאחורי האלבום "Randy Rhoads Tribute" אינו ניתן להפרדה מהקריירה יוצאת הדופן (והקצרה באופן טרגי) של הגיטריסט Randy Rhoads . כאשר Ozzy Osbourne  יצא לקריירת סולו לאחר שעזב את "Black Sabbath", היה זה Randy Rhoads שעזר לו הגדיר מחדש את הסאונד שלו. העבודה המשותפת שלהם על " Blizzard of Ozz " ו- " Diary of a Madman " שילבה טכניקה קלאסית, פרייזינג נאו-קלאסי וריפים אגרסיביים של הבי מטאל לכדי משהו שהרגיש חדש לחלוטין בנוף של ראשית שנות השמונים. רודס הפך במהירות לאחד הגיטריסטים הצעירים המוערכים ביותר בעולם הרוק, לא רק בזכות המהירות המסחררת שלו אלא גם בזכות הדיוק והתחכום המוזיקלי שהביא לנגינת ההבי מטאל. 'אבל העלייה המטאורית הזו נגדעה באכזריות במרץ 1982, כאשר רודס נהרג בהתרסקות מטוס במהלך עצירת סיבוב הופעות בפלורידה, והוא בן 25 בלבד. האובדן זעזע את עולם המטאל והותיר מעריצים נאחזים בהקלטות בוטלג מהופעות מוקדמות של אוזי שתיעדו את נגינתו על הבמה. חמש שנים לאחר מכן, יצא אלבום ההופעה הכפול "Randy Rhoads Tribute", ששימש גם כסוג של אנדרטה לרודס וגם כתיעוד האולטימטיבי של ההרכב המוקדם של אוזי. חלק גדול מהחומרים באלבום מבוססים על הקלטות מסיבוב ההופעות של " Diary of a Madman " משנת 1981, במיוחד ההופעה העוצמתית בקליבלנד. ההרכב המתועד כולל את Ozzy Osbourne בשירה לצד Randy Rhoads בגיטרה, Rudy Sarzo בבס, Tommy Aldridge בתופים ו- Don Airey בקלידים. המפיק Max Norman עבד יחד עם אוזי ושרון אוסבורן כדי להרכיב וללטש את ההקלטות תוך שמירה על העוצמה הגולמית של ההופעות. התוצאה היא אלבום הופעה שנשמע ברור ואנרגטי באופן יוצא דופן, ומאפשר לכל ניואנס בנגינה של רודס לבוא לידי ביטוי, מבלי לאבד את האווירה של המופע הסוחף. מהרגעים הראשונים של "I Don't Know"  האלבום מבסס את הכימיה שהפכה את ההרכב הזה לכל-כך עוצמתי. השירה האנרגטית והלחוצה של אוזי נשענת על הריפים החדים כתער של רודס, בעוד שחטיבת הקצב דוחפת את השיר קדימה בעוצמה בלתי פוסקת. השיר "Crazy Train"  נשאר אחד הרגעים המכוננים של האלבום. הריף הפותח המוכר חותך דרך המיקס החי בעוצמה אדירה, והשיר מתפוצץ לתגובת הקהל המפרגן. רודס מרחיב כאן את הסולו מעבר לגרסת האולפן, עם תוספות וקישוטים מלודיים שמדגישים את השליטה יוצאת הדופן שלו בכלי. השיר הדרמטי "Mr. Crowley"  מספק את אחד הרגעים הזכורים ביותר באלבום. פתיחת הקלידים האפלה והאייקונית של Don Airey קובעת את האווירה לפני שהלהקה מתפרצת לריפים האדירים של השיר. הסולו המורחב של רודס משלב פרייזינג קלאסי עם עוצמה חשמלית בוערת, ויוצר אחד מרגעי הגיטרה האייקוניים ביותר בהבי מטאל. ממש לפני שהאלבום מקבל תפנית קלה, אנו עדים לעוצמה המתפרצת של "Suicide Solution" , שהופך לבמה לסולו גיטרה ארוך ואקספרסיבי במיוחד. התפנית מגיעה עם סט קצר שכולל חזרה לחומרים מוקדמים יותר של אוזי מימי "Black Sabbath". שירים כמו "Iron Man" , "Children of the Grave"  ו- "Paranoid"  מקבלים אופי חד ומהיר יותר דרך הפרשנות של רודס לריפים האגדיים של Tony Iommi , ומדגימים עד כמה הוא גישר בקלות בין העבר והעתיד של ההבי מטאל. בנוסף לחומרי ההופעה, האלבום כולל גם את אאוטייק האולפן "Dee" , החושף את הגישה העדינה והקלאסית של Randy Rhoads  לגיטרה אקוסטית ומספקים הצצה אינטימית יותר לעולמו המוזיקלי. מעניין לציין כי לפני מותו, היו תוכניות להקליט אלבום הופעה מלא המורכב כולו משירי "Black Sabbath", אך Randy Rhoads והמתופף Tommy Aldridge התנגדו לרעיון, מתוך תחושה שמדובר בצעד אחורה מבחינה יצירתית. התוכניות הללו נגנזו לאחר מותו של רודס, אך הרעיון חזר מאוחר יותר בצורה שונה עם יציאת האלבום " Speak of the Devil " של אוזי בשנת 1982. עטיפת האלבום מחזקת את מטרת ההוצאה כאלבום מחווה ולא כאלבום הופעה רגיל. התמונה האייקונית לוכדת את Randy Rhoads ואת Ozzy Osbourne ברגע דרמטי במהלך הופעה חיה, ומדגישה את האנרגיה והכימיה שהגדירו את השותפות ביניהם. האלבום "Randy Rhoads Tribute" נותר אחד מאלבומי ההופעה המרגשים ביותר בהבי מטאל. הוא משמר את הקסם של ההרכב המוקדם של Ozzy Osbourne ומנציח את הגאונות של גיטריסט שהשפעתו ממשיכה לעצב דורות של נגנים. יותר משלושה עשורים לאחר יציאתו, האלבום עדיין מהווה את החלון הברור ביותר להבנת מה שהפך את Randy Rhoads לכל כך מיוחד. הנגינה שלו חסרת פחד, מלודית ועמוקה מבחינה מוזיקלית, ומוכיחה שגם בקריירה קצרה כל-כך הוא הותיר מורשת שממשיכה להדהד בעולם ההבי מטאל. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 19 למרץ, 1990, Robert Plant הוציא את אלבום הסולו החמישי שלו "Manic Nirvana". לאחר שבנה מחדש את קריירת הסולו שלו במהלך שנות השמונים, נכנס Robert Plant נכנס לעשור החדש כשהוא נחוש לחדד את הכיוון המוזיקלי שלו. בעוד שהאלבומים הקודמים התנסו בהפקה מודרנית, שימוש בקלידים ואפילו תכנותים וסימפולים, "Manic Nirvana" סימן חזרה מכוונת לסאונד שמבוסס יותר על גיטרות. האלבום משקף את החיבור מחדש של פלאנט לאנרגיית הבלוז שעזרה להגדיר את תחילת דרכו. למרות ההחלטה להתמקד בסאונד יותר בסיסי, החליט Robert Plant להמשיך עם מרבית הרכב הנגנים שליווה אותו באלבום הקודם " Now And Zen ". הגיטריסט Doug Boyle הביא איתו סאונד כבד ואגרסיבי יותר שעיצב את אופי האלבום, בעוד הקלידן Phil Johnstone הוסיף שכבות אווירתיות שאיזנו את עבודת הגיטרות. המתופף Chris Blackwell והמצטרף החדש הבסיסט Charlie Jones סיפקו את חטיבת קצב המהודקת לאורך הסשנים. אלבום הוקלט בעיקר באולפני Olympic בלונדון, כאשר ההפקה נעשתה על-ידי פלאנט יחד עם Tim Palmer. המטרה הייתה ליצור סאונד רוק ישיר ואורגני יותר, בניגוד לליטוש האולפני המוגזם שאפיין את הרוק של סוף שנות השמונים. האלבום מתפרץ לחיים עם "Hurting Kind (I've Got My Eyes on You)" , קטע פתיחה עוצמתי שמונע על ידי ריפים כבדים של גיטרות ואחד מהביצועים הווקאליים המרשימים של פלאנט בקריירת הסולו שלו. השיר משלב בין רוק כבד ויהירות הרוקנרול הקלאסי להפקה מודרנית, והופך במהירות לאחד הסינגלים המזוהים ביותר עם האלבום. בהמשך, פלאנט מתנסה במגוון רחב של טקסטורות מוזיקליות, אבל הבסיס יושב על חזרה לסאונד מבוסס גיטרות. "Big Love"  מציג גיטרות מסתחררות שנשענות על תיפוף ודפוס קצבי שמדגישים את ההשפעה של פלאנט ממוזיקת עולם. "S S S & Q"  מספק את אחד מרגעי הרוק הישירים ביותר באלבום, עם עבודת גיטרה מחוספסת וגרוב שיגרום לכם להזיז את הראש. ובכל זאת האלבום פונה גם לכיוונים שונים. "She Said"  שמופיע רק בגרסת הדיסק יושב על ריף Fאנקי. הפתיחה של "Tie Dye on the Highway" זרקה אותנו במנהרת הזמן שנה קדימה לאסיד-דאנס-רוק של " Screamadelica ", אבל הריף הקליט שהגיע לאחר מכן הזכיר לנו את השורשים של פלאנט. הפתיח של "Anniversary"  נשען על קלידים אייטיזים ומוסיף גוון כהה ומהורהר יותר לאלבום. גרסת הכיסוי ל- "Your Ma Said You Cried in Your Sleep Last Night"  מוסיפה טוויסט נוסטלגי לאלבום, כשהיא מחזירה את פלאנט לשורשי הרוקנרול של שנות השישים. הביצוע שומר על הפשטות המלודית של המקור אך נטען באנרגיה מחוספסת יותר, ומדגיש את היכולת של פלאנט לקחת קלאסיקה ישנה ולהעניק לה פרשנות עדכנית ואישית. האלבום נחתם עם "Watching You" , קטע שמשלב בין תיפוף אפריקאי לרוק מודרני, עם סימפולי מוזיקה מרוקאית. שכבות הצלילים והקצב המהפנט שלו מספקים סיום עוצמתי שמרכז את האנרגיה הבלתי שקטה שמלווה את האלבום כולו. למרות שלא הגיע לאותה רמת הצלחה מסחרית של האלבומים הקודמים שלו, "Manic Nirvana" נותר פרק חשוב בקריירת הסולו של Robert Plant והוא מסמן נקודת מפנה שבה החל להתרחק מההפקה המלוטשת של שנות השמונים ולנוע לעבר כיוון אורגני ושורשי יותר, שיאפיין חלק גדול מההוצאות הבאות שלו. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 19 למרץ 1971 הוציאה "Jethro Tull" את אלבומה הרביעי והמצוין "Aqualung". האלבום מיוחס אמנם לז'אנר הפרוג-רוק, אך ניתן למצוא בו שילוב מדהים ראשוני וייחודי בין מספר ז'אנרים, ביניהם פולק, בלוז, פסיכדליה, ג'אז ואפילו הארד רוק. זה היה האלבום שגישר בין תקופת הפולק-רוק של "Jethro Tull" לתקופת הפרוגרסיב שלה, אשר תעלה הילוך כבר באלבום הבא "Thick as a Brick". הוא היה שונה בסאונד ובסגנון משלושת אלבומיה הקודמים של הלהקה, שינוי אותו ניתן ליחס למספר גורמים: ראשית, חילופים בהרכב הלהקה. הבסיסט הקודם ששימש גם כקלידן הלהקה - Glenn Cornick הועזב ובמקומו גויס Jeffrey Hammond חברו של Ian Anderson כנגן בס. כמו-כן, John Evan אשר שימש כקלידן סשנים, הצטרף כחבר מן המניין ללהקה. שנית, ההשפעות המוזיקליות על חברי הלהקה באותה תקופה היו משני יוצרים שונים, מז'אנרים מנוגדים, לכאורה, אך השניים היו בעלי מכנה משותף. מחד, הלהקה עיבתה את הצליל החשמלי הכבד ששלט באלבומים כמו "Benefit" ו- "Stand Up". שירים כמו " Aqualung ", " Locomotive Breath או " Hymn 43 " כללו צליל כבד וריפים מחוספסים אשר לחלוטין יכולים להיות משוייכים לז'אנר ההארד רוק. ההשפעה הזו מיוחסת לדעתנו בין היתר לעבודה שהאלבום הזה הוקלט בדיוק באותו זמן ובאותו מקום בו הוקלט האלבום " Led Zeppelin IV ". באולפן בו הוקלטו שני האלבומים המיתולוגיים הללו באופן סימולטני היו שני חדרי הקלטה. את הקטן יותר שכרו חברי "לד זפלין", בעוד שחברי "Jethro Tull" הקליטו בחדר הסמוך והגדול יותר. אין לנו ספק שהגיטריסט Martin Barre, אשר תרם לסאונד המתכתי שקיים בחלקים מסוימים של האלבום, הושפע מהצלילים הבוקעים מהחדר הסמוך. יותר מכך, לעניות דעתנו הסולו של שיר הנושא " Aqualung " לא היה נשמע כפי שהוא נשמע לולא הרצון של Martin Barre להרשים את הקולגה שלו Jimmy Page . מעניין שהסולו הזה מדורג במקום ה- 25 והמכובד ברשימת 50 הסולואים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון. מנגד, הלהקה הכניסה כאמור יותר אלמנטים פולקיים ואקוסטיים לשיריה. שירים כמו Cheap Day Return ", " Wond'ring Aloud ו- " Slipstream " הינם פולקים ואקוסטים לחלוטין. Ian Anderson טען שהמעבר לקטעים יותר פולקים ואקוסטים הושפע בין היתר מהזמר והיוצר Roy Harper, שהוא גם המכנה המשותף לשני השינויים הקוטביים בצליל של "ג'תרו טול". כזכור השיר Hats Off to (Roy) Harper החותם את האלבום " Led Zeppelin III "' מוקדש לזמר Roy Harper ממנו הושפעו גם חברי "לד זפלין". קיימת התייחסות לאלבום הזה כאלבום קונספט. למרות ש- Ian Anderson הצהיר שהוא איננו כזה, לא ניתן להתעלם מהעובדה שחלק מהשירים באלבום הינם בעלי חוט מקשר כזה או אחר. כך לדוגמא, הצד הראשון של האלבום כולל שירים המבוססים על דמויות שוליים בחברה. שיר הפתיחה " Aqualung " הושפע מצילומי הומלסים שעשתה אשתו של Ian Anderson ליד נהר התמזה. במהלך הצילומים תפס את עיניהם מראהו המוזר של אחד ההומלסים, ודמותו שלא עזבה אותם היוותה את ההשראה לשיר הנושא של האלבום. גם עטיפת האלבום, מתכתבת עם אותה דמות, אשר רבים חשבו בטעות שהינה דמותו של אנדרסון. היא צוירה על-ידי האמן האמן האמריקאי Burton Silverman, וחברת התקליטים "Chrysalis Records" רכשה את הציור מהאמן בתמורה לסך של 1,500 דולר בלבד. האלבום ממשיך עם ילדת בית הספר, היצאנית, מהשיר " Cross-Eyed Mary ", בו מוזכרת שוב הדמות " Aqualung ", כאשר בהמשך אנחנו נפגשים עם הדמות השנויה במחלוקת " Mother Goose ". שירים נוספים מהצד הראשון הינם אישיים יותר ומהווים מעין אוטוביוגרפיה של אנדרסון, וביניהם " Cheap Day Return " שמתייחס לפגישתו של אנדרסון עם אביו החולה. צידו השני של האלבום עוסק בעיקר בנושאים של אמונה ודת. האלבום היה אמור להיקרא אפילו " My God", אך לבסוף צמד המילים שימש ככותרת המשנה של כל הצד השני של הויניל, אשר נושא הדת חולש עליו. שירים כמו " My God ", " Hymn 43 " ו- " Wind Up " – הינם סוג של שירי מחאה המתייחסים לדת בצורה מזלזלת, בעוד ששירים כמו " Slipstream " ו-" Locomotive Breath " מהווים סוג של ביקורת על הכנסייה ועל מקומו של אלוהים על פיה. זה היה אלבום הפריצה של הלהקה והראשון להיכנס לעשיריה הראשונה במצעדי המכירות. הוא המצליח ביותר של Jethro Tull", והוא גם נחשב בעיני רבים כאלבומה הטוב ביותר. הוא הכניס את הלהקה לתודעת הקהל וסלל את הדרך לשני אלבומי המופת שיבואו אחריו " Thick as a Brick " ו- " A Passion Play ". אין ספק שזה אחד משיאיה של הלהקה אשר השפיע על להקות והרכבים רבים. שירים מהאלבום זכו לגרסאות כיסוי של להקות כמו "Helloween", "Styx", "W.A.S.P", ואפילו "Iron Maiden", אשר שחררו את השיר " Cross-Eyed Mary " כ- B-side לסינגל של השיר "The Trooper". האלבום זכה לביקורות טובות מצד מבקרי המוזיקה השונים. הוא נכנס לרשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון והוא נחשב כקלאסיקה וכנכס צאן ברזל ברפרטואר הרוק המתקדם ובכלל. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

הוא אחד הגיטריסטים הגדולים שידע עולם המטאל. בתקופת פעילות כל-כך קצרה הצליח Randy Rhoads להשפיע בנגינתו על גיטריסטים רבים וטובים, תוך שהוא מטמיע את הכשרתו במוזיקה קלאסית אל תוך עולם המטאל. בואו נספר עליו כמה עובדות מעניינות: (Photo: Paul Natkin) 1. הוא נולד בשם Randall William Rhoads ב- 6 לדצמבר 1956 בסנטה מוניקה קליפורניה. 2. רודס הוא השלישי מבין שלושה ילדים, בן הזקונים של דלורס וויליאם רודס, שניהם מורים למוזיקה. 3. כשהיה בן שנה וחצי הוריו התגרשו ואמו דולורס גידלה אותו ואת אחיו ואחותו לבד. 4. בכדי לסייע בפרנסת המשפחה אימו שהיתה נגנית פסנתר מקצועית ובעלת תואר במוזיקה מאוניברסיטת UCLA, הקימה בית ספר למוזיקה שנקרא "Musonia" שהינו פעיל עד היום. 5. רודס החל ללמוד לנגן על גיטרה קלאסית בגיל 7 בבית הספר למוזיקה של אימו. 6. מאוחר יותר נטל Randy Rhoads שיעורים על גיטרה חשמלית אצל מורה חיצוני. בתוך זמן קצר הודיע המורה לאימו של רודס שהוא אינו יכול להמשיך ללמד אותו הואיל ורודס כבר מתעלה עליו בנגינתו. 7. ההשפעות על Randy Rhoads מתחום הרוק היו בין היתר Leslie West, Ritchie Blackmore , Michael Schenker , Gary Moore . 8. במקביל ללימודי הגיטרה נטל Randy Rhoads אצל אימו שיעורי פסנתר וכן לימודי תיאוריה של המוזיקה. 9. בחטיבת הביניים הכיר Randy Rhoads את Kelly Garni. הוא לימד אותו לנגן בגיטרת בס והשניים הקימו את הרכבם הראשון "The Whore", איתו ניגנו במסיבות ואירועים. 10. בהמשך כשרודס בן 14 בלבד, השניים הקימו את ההרכב "Violet Fox", כאשר אחיו של רודס Kelle מנגן בו על תופים. הלהקה ניגנה קאברים של הרולינג סטונס, Alice Cooper , David Bowie ועוד. 11. ב- 11 ליולי 1971 נכחו Randy Rhoads ואחיו במופע של Alice Cooper . זו היתה נקודת מפנה בתפיסה של Randy Rhoads אשר מאותו הרגע החליט שזה מה שהוא רוצה לעשות. 12. רודס סיים את לימודי התיכון בגיל 16 לאחר שלמד בתוכנית מיוחדת ומקוצרת למצטיינים. (Photo: Fin Costello) 13. באותה שנה רודס וגרני הקימו את ההרכב "Little Women", כאשר Randy Rhoads לימד גיטרה בבית הספר של אימו במהלך היום והופיע עם הלהקה בלילה. רודס נתן שיעורים פרטיים כל פעם לתלמיד אחד למשך חצי שעה לעיתים לימד 12 תלמידים ביום ולאחר מכן הופיע בלילה. 14. בשנת 1973 Randy Rhoads וגרני צירפו את הזמר היהודי Kevin DuBrow ואת המתופף Drew Forsyth ושינו את שם הלהקה ל- "Quiet Riot". 15. הלהקה צברה מעגל מעריצים והיתה פופולרית מאוד במעגל המועדונים של לוס אנג'לס ובשנת 1976 "CBS/Sony Records" החתימו אותם על חוזה הקלטות. 16. אלבום הבכורה של הלהקה שנקרא על שמה - "Quiet Riot" יצא במרץ 1977. האלבום היה בסגנון גלאם רוק ורודס השתתף בו בכתיבת כל השירים למעט אחד. 17. האלבום השני של הלהקה "Quiet Riot II" יצא בדצמבר 1978. במהלך הקלטות האלבום התגלעו חילוקי דעות כבדים בין הזמר Kevin DuBrow לבין הבסיסט Kelly Garni אשר שיאם ביריית אקדח לתקרת חדר החזרות וקרב אגרופים של גרני עם Randy Rhoads . כתוצאה מכך נאלץ Randy Rhoads לפטר את גרני ולגייס את Rudy Sarzo במקומו. 18. בשנת 1979 הגיע Ozzy Osbourne ללוס אנג'לס במטרה לאתר נגנים ללהקה שתלווה אותו כאמן סולו לאחר שפוטר מ- "Black Sabbath". 19. חברו של Randy Rhoads הבסיסט Dana Strum שבהמשך יהיה חלק מלהקת "Slaughter" שכנע את רודס ללכת לאודישן אצל Ozzy Osbourne . רודס בהתחלה סירב אך לאחר שכנועים רבים מצד סטורם השתכנע ללכת. 20. הדעות חלוקות באשר למיקום האודישן של אוזי ל- Randy Rhoads . חלקן מדברות על-כך שהוא נעשה באולפן וחלקן מדברות על חדר המלון בו התאכסן Ozzy Osbourne . 21. מה שחשוב הוא שרנדי הגיע עם גיבסון לס פול ומגבר גיטרה קטן ובעודו מתחמם בלבד אפילו לפני שהתחיל ממש לנגן, לאוזי פשוט נפלה הלסת מהסאונד ומטכניקת הנגינה והוא קיבל אותו ללהקה ההולכת ומתהווה בו במקום. 22. כבסיסט גייס Ozzy Osbourne את Bob Daisley אשר ניגן קודם לכן בלהקת "Rainbow". גם הקלידן שנבחר לאלבום Don Airey הגיע מלהקת "Rainbow". הוא גם ניגן באלבום " Never Say Die " של להקת האם "בלאק סאבאת'". האחרון להצטרף להרכב היה המתופף Lee Kerslake מלהקת "אוריה היפ" והשם שנבחר להרכב היה בתחילה "The Blizzard of Ozz". 23. הלהקה נכנסה לאולפן להקלטת האלבום הראשון שאת מרביתו כתבו אוזי, רנדי ודייזלי. אוזי ודייזלי נתנו לרודס חופש פעולה ועודדו אותו לנגן כאוות נפשו ללא כל הגבלה והתוצאה היתה מדהימה. 24. רודס הטמיע את המוזיקה הקלאסית, אותה למד באדיקות בצעירותו, אל תוך סגנון ההבי מטאל ויצר תערובת מדהימה, תוך שהוא משפיע בנגינתו על גיטריסטים שיגיעו לאחר מכן. 25. אוזי סיפר שנים לאחר מכן שרודס פנה אליו ואמר לו שרוב שירי ההבי מטאל מבוססים על מבנה אקורדים של A ו- E. רודס ביקש ליצור שירים שלא ינוגנו באותו מבנה וכך יצא שכמעט כל השירים באלבום הראשון אינם מנוגנים באותו מפתח. 26. אלבום הבכורה של ההרכב " Blizzard of Ozz " שוחרר ב- 20 לספטמבר 1980. לרודס היתה השפעה מכרעת על הסאונד והסגנון של האלבום החל בריפים וסולואים אלמותיים כמו בשירים " I Don't Know", "Mr. Crowley", "Crazy "Train ו- "Suicide Solution" ועד לקטעים קלאסיים כמו "Dee" ו- "Goodbye to Romance". 27. בעקבות הביצועים המדהימים שלו באלבום הבכורה של Ozzy Osbourne שעוררו סנסציה בעולם המטאל ובכלל, זוכה Randy Rhoads בשנת 1981 בפרס MTV בקטגוריית " Best New Talent". 28. בנובמבר שנת 1981 שחרר Ozzy Osbourne את אלבומו השני " Diary of a Madman " . גם במקרה זה היה Randy Rhoads שותף לכתיבת מרבית השירים והיתה לו השפעה על הסאונד הייחודי של האלבום. 29. באותה שנה Randy Rhoads שקל לעזוב את Ozzy Osbourne ואת עולם הרוק לכמה שנים בכדי ללמוד לתואר במוזיקה באוניברסיטת UCLA. 30. ביום 18/3/1982 ערך Randy Rhoads את הופעתו האחרונה עם Ozzy Osbourne באולם "Civic Coliseum" בעיר Knoxville שבמדינת טנסי. 31. ביום המחרת הלהקה שמה פעמיה באוטובוס לכיוון אורלנדו, פלורידה, שם הם היו אמורים להופיע בפסטיבל. האוטובוס התקלקל בדרך והלהקה חנתה בקרבת שדה תעופה קטן באחוזה של מנהל חברת הנסיעות, כדי לתקן את התקלה. 32. נהג האוטובוס שהיה גם טייס מוסמך Andrew Aycock, לקח ללא רשות את הקלידן דון איירי ואת מנהל סיבוב ההופעות לסיבוב על אחד המטוסים הקטנים. הוא חלף קרוב מאוד לאוטובוס בניסיון להעיר את המתופף Tommy Aldridge שישן אותה עת בתוך האוטובוס. בסיבוב השני לקח נהג האוטובוס את Randy Rhoads ואת מעצבת התלבושות וניסה לעשות את אותם תעלולים, המטוס חג מספר פעמים מעל האוטובוס, רק שהפעם כנף המטוס נגע באוטובוס וגרמה להתרסקות המטוס לתוך האחוזה ומותו של Randy Rhoads בו במקום. 33. המילים האחרונות של Randy Rhoads לאוזי לפני מותו התייחסו לבעיות השתייה והאלכוהול של Ozzy Osbourne . הוא אמר לו כך: “You’ll kill yourself, you know? One of these days”. 34. רנדי נקבר בבית הקברות Mountain View שבקליפורניה, על ארון הקבורה שלו הונחו שתי תמונות, אחת שלו ואחת שלו יחד עם Ozzy Osbourne בהופעה מסן פרנסיסקו. 35. במלאת חמש שנים למותו, שחרר Ozzy Osbourne את האלבום " Tribute " לכבודו של Randy Rhoads . (Photo: Louder) 36. אימו של Randy Rhoads הנציחה את מורשתו במוזיאון קטן שהקימה בבית הספר למוזיקה בו למד ולימד. למרבה הצער' בערב חג ההודיה 2019 פרצו אלמונים למוזיאון וגנבו את כל הגיטרות. Ozzy Osbourne הציע פרס של 25,000 דולר למי שיעביר מידע על הימצאן. בחודש מאי 2021 פורסם כי הגיטרות נמצאו. 37. נגינתו של Randy Rhoads השפיע על גיטריסטים רבים וטובים, ביניהם: Dimebag Darrell , John Petrucci , Zakk Wylde , Paul Gilbert ו- Mike McCready . 38. ברשימת הדירוגים וההישגים של רודס ניתן למנות: הגיטריסט הטוב ביותר בהבי מטאל לשנת 1981 של "Sounds Magazine", מקום 4 ברשימת 100 הגיטריסטים הגדולים בהבי מטאל של "Guitar World", מקום 9 ברשימת הסולואים הגדולים בהבי מטאל על השיר "Crazy Train" ועוד. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 18 למרץ 1982 שחררה "Asia" את אלבום הבכורה הקרוי על שמה. מדובר בסופרגרופ של פליטי להקות "רוק מתקדם", אשר ביקשו לשרוד את ה"חורף הקר" שירד על ז'אנר הפרוגרסיב החל בשלהי שנות ה- 70. כזכור, שנות ה- 80 היו קשות מאוד עבור מוזיקת ה"רוק המתקדם". להקות כמו "Gentle Giant" ו- "Van Der Graaf Generator" התפרקו, אחרות כמו "Yes" ו- "Emerson, Lake & Palmer" גוועו והיו גם כאלה שפשוט נולדו מחדש והפכו להרכבי פופ גדולים כמו "Genesis". התהליך הזה לא פסח על חברי הסופרגרופ "Asia", אשר בראשית שנות ה- 80 מצאו את עצמם במציאות לא פשוטה אשר חייבה אותם "לחשב מסלול מחדש". הבסיסט והזמר John Wetton הוביל את "King Crimson" במשך כמה שנים במהלך שנות ה-70 המוקדמות, כשהוא מחליף את החבר המייסד Greg Lake . לאחר פירוקה של "King Crimson" עבר Wetton לנגן עם להקת "Roxy Music" שם פגש בין היתר הקלידן/כנר Eddie Jobson. השניים יקימו יחד עם המתופף Bill Bruford והגיטריסט Allan Holdsworth את ההרכב "U.K.", אך לאחר שני אלבומים מצוינים ההרכב התפורר, בשנת 1980. בדומה, הגיטריסט Steve Howe מצא את עצמו בראשית שנות ה- 80 "מחוסר עבודה", לאחר 11 שנים עם "Yes", אשר במהלכן ניגן בכל האלבומים הגדולים של הלהקה והיה אחראי על עיצוב הסאונד שלה. "Yes" התפרקה רשמית ב- 18 באפריל 1981, לאחר האלבום "Drama" שכשל מסחרית, בו הוחלפו הזמר Jon Anderson והקלידן Rick Wakeman ב- Trevor Horn ו- Geoff Downes שניהם מלהקת הגל החדש "The Buggles". המציאות הקשה לא פסחה על המתופף Carl Palmer. אחרי הכישלון הגדול של אלבומם "Love Beach", גם הסופרגרופ "Emerson, Lake & Palmer" החליטו להתפרק וכך נוצרה ההזדמנות לשיתוף הפעולה בין ארבעת החברים. בשנת 1981, Howe , Wetton , Palmer ו- Downes מקימים את "Asia". לכאורה, מדובר בהרכב פרוגרסיב מטאורי. אוסף של סופר סטארים מעולם הרוק המתקדם, אשר יצר ציפייה גבוהה בקרב שוחרי הז'אנר. ואולם, מתוך כוונה להישאר רלוונטים ב"עידן הקרח" הפרוגרסיבי, בחרה הלהקה החדשה הזו דווקא לבסס את עצמה על סאונד מובהק יותר של שנות השמונים, אשר התמקד פחות בווירטואוזיות מוזיקלית ויותר בנגישות מסחרית. התוצאה היתה אלבום פופ/רוק נגיש וקליט עם ניצני פרוגרסיב קלים. לא תמצאו כאן קטעי "רוק מתקדם ארוכים ומורכבים, אבל בהחלט יש כאן להקה מנוסה ומגובשת, עם צליל דיסטינקטיבי וסגנון מובהק משלה. הסגנון הזה נשען על "חטיבת קצב" יציבה ומהודקת של Palmer ו- Wetton אבל בעיקר על הריפים המחוספסים של Howe והקלידים המלודיים והקליטים של Downes. כל המרכיבים הנכונים קיימים באלבום הזה. הצליל של הלהקה מחוספס, אבל המוזיקה מאוד נגישה. קווי הסאונד והמלודיה של Downes משתלבים עם הסולואים הקצרים והקליטים של Howe ומעל הכל קולו המלטף, אך עוצמתי של Wetton . המוזיקה קליטה ונגישה, אך יש פה לא מעט מעברים מוזיקליים בלתי צפויים וקטעי אלתור של כל אחד מהחברים, אשר מזכירים לנו כי בכל זאת מדובר פה בארבעה (או לפחות שלושה) ענקי פרוג. הרצועה הפותחת " Heat Of The Moment " היא הלהיט הכי גדול מהאלבום וכנראה גם הגדול ביותר של ההרכב ששחרר עד היום 13 אלבומי אולפן. זה הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום והוא מציג בצורה הכי טובה את הסגנון המיוחד של הלהקה. הוא מבוסס על הריף המלוכלך של סטיב האו ועל המלודיה הקליטה של Downes והשירה הצלולה והקליטה של Wetton . מיד אחריו מגיע " Only Time Will Tell " שהולחן על ידי Downes ו- Wetton ונשען על ריף קלידים קליט ופזמון סוחף במיוחד. צליל הבס האכזרי Wetton ועבודת הגיטרה החכמה של Howe, עם משפטים הקצרים בהם הוא מקשט את השיר, הופכים אותו לאחד היפים באלבום. " Sole Survivor " מזכיר בשניות הראשונות שלו את "Yes" אבל אז כש- Wetton מתחיל לשיר מגיע הצליל המובהק של שנות ה-80. סולו הגיטרה הנחמד של האו וסולו הקלידים דמוי החליל של דאונס בשיר הזה, מזכירים לנו את העבר המפואר של השניים. " One Step Closer " נפתח מצוין עםעם קטע אינסטרונטאלי שנשמע לנו כמו הכלאה בין הסאונד של "Yes" ו- "Kansas". זה ללא ספק אחד השירים המעניינים באלבום. בדומה, גם הפתיחה של " Time Again " מזכירה לנו את ימי הפרוגרסיב של חברי הלהקה, בעיקר הקטע האנרגטי שמזכיר קצת את "ELP". סולו הגיטרה של Howe כאן פשוט מושלם, התיפוף של Palmer נהדר והוא אפילו משתעשע כאן קצת עם ג'אז. הבס והשירה של Wetton עוצמתיים והקלידים מקשטים את הכל ביופי אייטיזי. הצד השני של האלבום הוא הצד היותר "פרוגרסיבי" אשר מעריצי הפרוג יכלו למצוא בו קצת נחמה. " Wildest Dreams " כולל לא מעט שינויי מקצב וסגנון, " Without You " הוא אמנם בלדה נעימה ולא כל-כך אופיינית לפרוגרסיב אבל קטעי הסולו והמעבר וההתפתחות המוזיקלית החל מאמצע השיר מוכיחים שלא מדובר בשיר מצעדים פשוט. " Cutting It Fine " הוא אחד המעניינים בצד הזה של הויניל. הוא נפתח שקט ורגוע עם הגיטרה האקוסטית של Howe אבל מהר מאוד מתפתח לקטע סוחף ואנרגטי עם סולו פסנתר מדהים של דאונס. " Here Comes The Feeling " מסיים את האלבום בצורה אפית עם לחן חזק ופזמון קליט. אלבום הבכורה של "Asia" זכה להצלחה מסחרית גדולה. הוא נמכר בלמעלה מ- 10 מליון עותקים וכבש את צמרת המצעדים בכמה מדינות. זה האלבום הנמכר סיותר של הלהקה אשר המשיכה לפעול במשך 4 עשורים נוספים, לסירוגין, אך מעולם לא שחזרה את ההצלחה המסחרית של האלבום הזה. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

הוא בלונדיני... הוא זמר... הוא גיטריסט... הוא כשרון ענק... קבלו 54 עובדות על יקיר הגראנג' Jerry Cantrell. (Photo: Scott Dachroeden) 1. שמו המלא הוא Jerry Fulton Cantrell Jr והוא נולד ב-Tacoma, Washington ב-18 למרץ 1966. 2. אביו היה חייל משוחרר ממלחמת ווייטנאם וג'רי פגש אותו לראשונה רק כשהיה בן שלוש, אחרי שהוא חזר מהמלחמה. אימו הייתה עוזרת אדמניסטרטיבת בבית ספר וג'רי היה האח הצעיר מבין שלושה. 3. הוריו התגרשו כשהיה בן שבע, בעקבות הטראומה מהמלחמה שאביו חווה. אביו הוא הנושא המרכזי בשיר Rooster וגם אימו Gloria מוזכרת בשיר. 4. רוסטר היה כינוי של אביו של קנטרל בילדותו לאור אישיותו ה"שוויצרית" וכרבולת השיער שהיתה לו ומאוחר יותר דבק בו גם במסגרת שירותו בוויטנאם. רוסטר הוא גם כינוי לחיילים שנשאו מקלע M60 כמו גם ליחידה בה שירת אביו של קנטרל בוויטנאם. 5. בתיכון הוא היה זמר מקהלה והתחרה בתחרויות שירה לאומיות, לאחר שנה הוא הפך להיות נשיא המקהלה ורביעית האחים הייתה שרה את ההמנון בכל משחקי הכדורסל של בית הספר. 6. המורה לדרמה והמורה למוסיקה הם שני האנשים שדחפו אותו הכי הרבה לכיוון המוסיקלי וכשאלבום הבכורה של Alice in Chains הגיע למעמד זהב הוא שלח לשני מוריו אלבום מזהב. 7. הכלי הראשון עליו ניגן ג'רי היה קלרינט. 8. כשהיה בן 12 אביו החורג שהיה נגן גיטרה לימד את ג'רי מספר אקורדים והיה מופתע מיכולת הנגינה של הילד. בעקבות כך אימו קנתה לו את הגיטרה הראשונה שלו. 9. ג'רי החל לנגן ברצינות ועל גיטרה חשמלית רק בגיל 17. 10. הגיטרה הראשונה שרכש ג'רי בעצמו הייתה Fender Stratocaster שיוצרה בקוריאה. 11. כשהיה בן 21 הוא איבד את סבתו ואת אימו שחלו במחלת הסרטן, האובדן הכניס את ג'רי לדיכאון שממנו הוא יצא אדם אחר, מאוד שונה ממה שהיה לפני כן. השיר Sunshine מהאלבום הראשון של הלהקה נכתב על המוות של אימו. 12. ג'רי גדל על מוסיקת קאנטרי ועד היום הוא מעריץ את הצורה שבה המוסיקה מרגשת ומדברת על רגשות, הוא רואה את עצמו כחצי רדנק וחצי יאנקי. 13. בשלב מאוחר יותר בחייו האמנים שהשפיעו עליו היו: ג'ימי הנדריקס, טוני אייומי, אנגוס יאנג, ג'ימי פייג', Heart, Rush, Fleetwood Mac ועוד רבים אחרים. 14. אחת מהעבודות הראשונות שלו היתה בחנות מוסיקה בשם Arnold and Morgan Music Company, שם הוא רכש את הגיטרה שלדבריו הייתה הגיטרה האמיתית הראשונה שלו מסוג G&L Rampage משנת 1984. 15. הלהקה הראשונה שלו הייתה Sinister עם Vinnie Chas מלהקת Pretty Boy Floyd שבהמשך שינתה את שמה ל-Raze. 16. בשנת 1986 הקים ג'רי להקה בשם Diamond Lie איתה הוא הופיע בעיר Tacoma ו- Seattle. במטרה להשיג חוזה הקלטות הם קליטו דמו של ארבעה שירים. (Photo: Discogs.com) 17. שנה לאחר מכן פגש ג'רי את Layne Staley במסיבה בסיאטל כשהיה הזמר של Alice N’ Chains, באותה תקופה ג'רי היה ללא בית כי משפחתו גירשה אותו וליין הזמין אותו לגור בסטודיו The Music Bank. אז הכל התחיל... 18. ג'רי קיבל מליין את הטלפון של בחורה בשם Melinda Starr שהייתה חברה של המתופף Sean Kinney , ג'רי שהיה צריך גם בסיסט רצה להשיג את Mike Starr שאיתו ניגן בעבר, רצה הגורל והוא היה אח של מלינדה שהרימה טלפון ומייק מיד התייצב. 19. השלושה חיפשו זמר ומאוד רצו את ליין איתם בהרכב. ליין סירב כי היה מעוניין להקים הרכב משלו. אז מה עשו השלושה? קיימו אודישנים לזמרים מאוד מאוד גרועים דווקא בנוכחתו של ליין, עד שבאודישן של חשפן שרצה להיות זמר, נשבר ליין והסכים להצטרף ללהקה. 20. אחרי מספר לא קטן של שמות כמו "Mothra", "Fuck", "Diamond Lie" ועוד החליטו החברים על השם "Alice In Chains", על בסיס שם הלהקה שהיתה לליין. (Photo: Annamaria Disanto) 21. הדמו הראשון של הלהקה "The Treehouse Tapes" הושלם ב-1988. הוא מצא את דרכו אל Kelly Curtis ו- Susan Silver שניהלו את הלהקות "Mother Love Bone" ו- "Soundgarden". השניים העבירו את הדמו לחברת התקליטים Columbia והיא החתימה את הלהקה על חוזה, בספטמבר 1989. 22. ג'רי הוא הגיטריסט המוביל, הכותב המוביל וזמר נוסף בלהקה. הוא העניק ללהקה את נגיעות המטאל הכבדות והכל כך מוכרות, ואת ההרמוניה המדהימה שלו עם ליין בשירה. 23. אלבום הבכורה של הלהקה Facelift יצא באוגוסט 1990, ג'רי הקדיש את האלבום לאימו Gloria ולחברו הזמר Andrew Wood מלהקת "Mother Love Bone". הסינגלים שיצאו מהאלבום הם: "We Die Young", "Man in the Box", Sea of Sorrow" ו- "Bleed the Freak". זה האלבום הראשון מסצנת הגראנג' שהוכתר כזהב והוא גם היה מועמד לגראמי. 24. בפברואר 1992 שיחררה הלהקה את ה-EP הראשון שלה " SAP " שמורכב כולו משירים אקוסטיים. באלבום מתארחים Ann Wilson מהלהקה Heart ועוד צמד בשם "Alice Mudgarden". 25. יש סיפורים שבתחילת שנות ה-90 ג'רי עדיין היה חסר בית והוא נדד בין בתיהם של Kelly Curtis המנהל של Pearl Jam, שם הוא חלק חדר עם Eddie Vedder , לבין ביתו של Chris Cornell שם הוא חלק את ביתו עם אשתו דאז Susan Silver. 26. בספטמבר 1992 שוחרר אלבומה השני של אליס בשם " Dirt " . זהו האלבום המצליח ביותר של הלהקה שיצר להיטים מטורפים כמו "Would?", "Rooster", "Them Bones" ועוד...והוא גם היה מועמד לפרס גראמי. 27. ה-EP השני של הלהקה, שגם הוא כולו אקוסטי בשם " Jar Of Flies " יצא בינואר 1994 והפך ל-EP הראשון בהיסטוריה הראשון של אליס שמגיע הישר למקום הראשון במצעד הבילבורד. 28. ביולי 1994 התפרקה הלהקה באופן זמני לשישה חודשים וחזרה בנובמבר 1995, עת שיחרורו של אלבומה השלישי שנושא את שם הלהקה. האלבום הגיע ישירות למקום הראשון במצעד וממנו יצאו הסינגלים: "Grind", "Heaven Beside You" ו- "Again". אלבום זה ציין את תחילתו של הסוף כשהפעם לא יצאה הלהקה לסיבוב הופעות לקידום האלבום ובעצם לא קיימה הופעות במשך שנתיים וחצי עד להופעת האנפלאגד... 29. הוא מגלם את תפקיד עצמו וכן את תפקידה של Nona Weisbaum בסרט ה"מוקומנטרי" שהפך לקאלט "The Nona Tapes" ששוחרר בדצמבר 1995 ונועד לקידום אלבומה השלישי של הלהקה " Alice In Chains ". 30. ג'רי השתתף בסצנה קצרה בסרט "Jerry Maguire", בה שיחק כמוכר בחנות דפוס העוזר לטום קרוז להדפיס פליירים, זה היה בשנת 1996. הסרט בויים ע"י Cameron Crowe שביים גם את הסרט " Singles ". 31. באפריל 1996 קיימה אליס את אחת ההופעות הגדולות והמדוברות ביותר במסגרת התוכנית MTV Unplugged . ג'רי עלה להופעה חולה כתוצאה מהרעלת קיבה וליין היה נראה גמור לגמרי מסמים ואלכוהול. 32. באותה שנה קיימה הלהקה את ארבעת ההופעות האחרונות שלה עם ליין, שנפטר שש שנים מאוחר יותר באפריל 2002. מאותה השנה לא קיימה הלהקה שום פעילות והתפרקה לגמרי. 33. עוד באותה שנה הקליט ג'רי את השיר הראשון שלו כאמן עצמאי, "Leave Me Alone" הוקלט במסגרת הפסקול לסרט "The Cable Guy" בכיכובו של ג'ים קארי. את השיר ג'רי הקליט כשהוא שר, מנגן על הבס והגיטרה ושין על התופים. (Photo: Sandy Caspers) 34. באותה תקופה שחררה הלהקה שלושה אלבומי אוסף: "Nothing Safe: Best of the Box, Music Bank" ו-"Greatest Hits" ואלבום הופעה חיה אחד בשם LIVE . 35. ג'רי סיפר שהוא לא חשב לפתוח בקריירת סולו, הוא אהב מאוד להיות חלק מהלהקה, אך כשהמצב נראה לא טוב והעתיד בלתי ידוע הוא החליט לתפוס אומץ ולצאת לדרך עצמאית. 36. באפריל 1998 שיחרר ג'רי את אלבום הבכורה שלו Boggy Depot, לקידום האלבום הוא יצא לסיבוב הופעות עם שני חבריו מאליס ואפילו היווה מופע פותח ל'מטאליקה" ו"ואן הלן". 37. בשנת 2000 הכיר ג'רי את William DuVall והצטרף מדי פעם כאמן אורח בהופעות של להקתו. 38. במאי 2001 שבר ג'רי את הזרת שלו תוך כדי משחק פוטבול עם הגיטריסט שהופיע איתו, הוא נאלץ לעבור מספר ניתוחים והושתלה לו פלאטה מטיטניום וארבעה ברגים. 39. ביוני 2002 שיחרר ג'רי את אלבום הסולו השני שלו "Degradation Trip". באלבום התארחו אמנים כגון המתופף Mike Bordin מלהקת Faith No More, הבסיסט Robert Trujillo מלהקת "מטאליקה" והגיטריסט Chris DeGarmo מלהקת "Queensrÿche" שמקורה בסיאטל. 40. האלבום יצא חודשיים לאחר מותו של ליין והוקדש לזיכרו. בנובמבר יצא האלבום בגרסה מחודשת עם 11 שירים נוספים (ממש אלבום כפול), כאשר ההתאמה לאלבום כפול בוצעה נוכח מותו של ליין וכתיבת שירים נוספים. 41. וויליאם דובאל ולהקתו היו מופע חימום לסיבוב ההופעות של ג'רי שנועד לקידום האלבום, כשוויליאם עולה לשיר מדי פעם כזמר נוסף בשירים של אליס, מכאן החיבור בעתיד היה בלתי נמנע... 42. החל משנת 2003 ג'רי נקי משימוש בסמים ואלכוהול. 43. ג'רי עבד בשנת 2005 על אלבום חדש עם המתופף Stephen Perkins והבסיסט Chris Chaney, שניהם מלהקת "Jane's Addiction". האלבום תוכנן לצאת בשנת 2006 אך איחודה של "Alice In Chains" כפי שיתואר להלן מנע את יציאתו. 44. בפברואר 2005 חזרו שלושת חברי אליס הנותרים להופיע יחד בפעם הראשונה לאחר כמעט 10 שנים. זה היה בארוע התרמה לנפגעי הצונאמי. 45. השלושה יצאו לסיבוב הופעות עם זמרים אורחים רבים ומגוונים על מנת לחגוג את האהבה שלהם למוסיקה ולזכור את הימים שהיו פעם. 46. במהלך 2006 וויליאם דובאל הצטרף ללהקה באופן רשמי והפך לזמר הנוסף בלהקה. זה גרם להם לרצות להמשיך לכתוב ולהקליט מוסיקה חדשה. (Photo: Johnny Buzerio) 47. בספטמבר 2009 הוציאה הלהקה המחודשת את אלבומה הרביעי " Black Gives Way to Blue " , באלבום הזה ג'רי לקח את ההובלה בשירה וויליאם שימש כטייס משנה. 48. שיר הנושא של האלבום בו מנגן Elton John בפסנתר נכתב כמחווה לליין. לפני כתיבת השיר סיפר ג'רי כי חלה במחלה מסתורית של מגרנות ותשישות כשהרופאים לא מצליחים לגלות את המחלה, ג'רי מאמין שזו מחלה פסיכולוגית שנגרמה לו מהכאב של הפרידה מליין. האלבום היה מועמד לשני פרסי גראמי וכלל את הסינגלים: "A Looking in View", "Check My Brain", "Your Decision" ו- "Lesson Learned". 49. אגב, האלבום הזה שוחרר בדיוק 17 שנה אחרי האלבום "Dirt" ! 50. בשנת 2012 הוא קיבל את פרס Stevie Ray Vaughan על התמיכה והעזרה לאמנים אחרים, מטעם MusiCares ארגון ללא מטרת רווח שנועד לעזור למוסיקאים בתקופות של משבר פיננסי, אישי ורפואי. 51. במאי 2013 שיחררה הלהקה את אלבומה החמישי " The Devil Put Dinosaurs Here " , כשגם כאן ג'רי ממשיך את תפקידו כזמר המוביל של האלבום. גם האלבום הזה היה מועמד לפרסי גראמי וכלל את הסינגלים: "Hollow", "Stone ו-"Voices". 52. באוגוסט 2018 שיחררה הלהקה את אלבומה השישי " Rainier Fog " אותו הם הקליטו באולפן "Studio X", היכן שהוקלט אלבומה השלישי של הלהקה והאחרון עם ליין. האלבום כולל את הסינגלים: "The One You Know", "So Far "Under", "Never Fade ושיר הנושא של האלבום. 53. בפברואר 2017 הוציא ג'רי שיר סולו בשם "A Job To Do" במסגרת פסקול הסרט "John Wick: Chapter 2". 54. האלבום השלישי של ג'רי " Brighten" שוחרר באוקטובר 2021, כמעט 20 שנה מאז אלבום הסולו השני והכפול שלו. בעוד שרוב האלבומים ששוחררו ב-2021 הם פרי יצירתה של מגפת הקורונה, האלבום הזה נוצר עוד לפני פריצתה של המגפה במרץ 2019. 55. באוקטובר 2024 ג'רי הוציא את אלבומו השביעי "I Want Blood". אם באלבום הקודם הורגשו השפעות בלוז וקאנטרי, באלבום הזה ג'רי חוזר לשורשים האפלים והמטאלים שלו. כמובן שגם באלבום הזה משתתפים חבריו Robert Trujillo, Duff McKagan, ו- Greg Puciato. 56. ג'רי שיתף פעולה עם מגוון עצום של אמנים בהם הוא שימש כגיטריסט וגם זמר, בין הבולטים הם: האלבום Blackacidevil של Danzig, באלבום " Garage Inc " . של "Metallica", באלבום "Jupiters Darling" של "Heart", באלבום הקאברים "Under Cover" של Ozzy Osbourne ועוד רבים אחרים... 57. בנוסף לפסקולים שציינו יש לג'רי עוד מספר שירים בסרטים נוספים כמו: "She Was My Girl" בסרט Spider-Man" "(2002), "Ashes to Ashes בסרט The Punisher" (2004)". קנטרל הוא כשרון ענק ויש לו יכולת לרגש שנמצא אצל מעטים ומיוחדים מהגיטריסטים, אתם מוזמנים להאזין לאלבום ב: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 18 למרץ, 1977, Iggy Pop  הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו "The Idiot". בתקופה בה יצא האלבום "The Idiot", היה Iggy Pop בעיצומו של תהליך בנייה מחדש של עצמו לאחר קריסתה של להקת "The Stooges". שנים של כאוס, התמכרויות ולהקה שקרסה תחת העוצמה והכאוס שיצרה בעצמה, הותירו אותו במצב לא יציב. נקודת המפנה הגיעה כאשר David Bowie  הזמין אותו לאירופה. זו היתה תחילתה של ידידות מופלאה ושל אחת השותפויות היצירתיות המרתקות בתולדות הרוק. במקום לשחזר את אנרגיית הפרוטו-פאנק האלימה שאפיינה את "The Stooges", דחף David Bowie  את Iggy Pop לכיוון אפל וניסיוני יותר, ובכך עיצב מחדש את הזהות האמנותית שלו. הקלטות האלבום החלו בשנת 1976 באולפני Château d'Hérouville בצרפת, לפני שעברו אל האווירה היצירתית של ברלין, שם David Bowie  עצמו החל לחקור כיוון ניסיוני חדש. David Bowie  הפיק את האלבום, השתתף בכתיבת כל השירים ומילא תפקיד מרכזי בעיצוב המוזיקה, בקולות רקע ובנגינה על מספר רב של כלים, כשהוא בונה צליל המושפע ממוזיקה אלקטרונית אירופית ומקצבים מכניים קרים. התוצאה הייתה שונה לחלוטין מיצירותיו הקודמות של Iggy Pop : קרה יותר, מאופקת יותר ובעלת אווירה עמוקה ומהפנטת. השיר "Sister Midnight"  פותח את האלבום ומציג מיד את הגרוב ההיפנוטי שמגדיר חלק גדול מהאלבום. הקצב פועם בדיוק מכני בעוד שהגיטרה של Carlos Alomar פועלת כקונטרה חדה ודוקרת. במקום האגרסיביות הפרועה שאפיינה את הקריירה המוקדמת שלו, Iggy Pop מבצע כאן שירה מהפנטת ונשלטת, ויוצר מתח אפל ומפתה שמושך את המאזין אל תוך עולמו המטריד של האלבום. הקצב המינימליסטי של "Nightclubbing"  נחשב לאחד הרגעים האייקוניים ביותר באלבום. השיר בנוי סביב מכונת תופים פרימיטיבית ואקורדים מסתוריים בפסנתר, והוא כמעט נשמע רובוטי בחזרתיות שלו. השירה המרוחקת של Iggy Pop לוכדת באופן מושלם את הזוהר הריקני של חיי הלילה העירוניים, והופכת את תרבות המועדונים למשהו מסתורי ומהפנט בצורה מוזרה. התפרצות אנרגיה חדה יותר מגיעה עם "Funtime" , אחד הקטעים האגרסיביים ביותר באלבום. גיטרות מעוותות דוחפות את השיר קדימה בעוד ש- Iggy Pop חוזר שוב ושוב על הקריאה "Fun! Fun! Fun!" בסרקזם חריף. מתחת לפני השטח מסתתרת ביקורת אפלה יותר על תרבות חיי הלילה, מה שגורם לשיר להישמע יותר כלעג מאשר כחגיגה. הרבה לפני ש- David Bowie  הפך אותו ללהיט עולמי בשנות השמונים, השיר "China Girl"  הופיע כאן בגרסתו המקורית והאפלה בהרבה. העיבוד נשמע שברירי ומעט לא יציב, בנוי סביב גיטרות מעוותות, פסנתרים וסינתיסייזרים שמעניקים לשיר אווירה אפלה. הביצוע הווקאלי של Iggy Pop מביא עמו כנות פצועה שמעניקה לגרסה הזו עוצמה רגשית, בניגוד חד לגרסה המלוטשת שהפכה מאוחר יותר ללהיט. השיר "Dum Dum Boys"  הוא אחד הרגעים האישיים והמרגשים ביותר באלבום. השיר נכתב כמחווה לחבריו של איגי פופ מלהקת "The Stooges", ובמיוחד לגיטריסט רון אשטון. המבנה של השיר מתחיל בצורה רגועה יחסית, אך בהדרגה מתפתח להתפרצות גיטרות רועשת שמזכירה את הצליל הפרוע של הלהקה הישנה. במהלך השיר איגי פופ מקריא כמעט כמונולוג את שמות חברי הלהקה, רגע שמעניק לשיר תחושת נוסטלגיה וכאב ומדגיש את הקשר העמוק לעבר שממנו הוא ניסה להתקדם. למרות ש- "The Idiot" הגיע רק למקום ה-72 במצעד האלבומים הבריטי, ההשפעה ארוכת הטווח שלו הייתה עצומה. האלבום סייע להגדיר מחדש את Iggy Pop כאמן סולו ופתח את הדלת לרוק אפל וניסיוני יותר. המרקמים האלקטרוניים הקרים והאווירה הקודרת שלו המשיכו להדהד במוזיקת פוסט-פאנק ואינדסטריאל במשך עשורים. גם היום, "The Idiot" נחשב עדיין לאחת היציאות המחודשות הנועזות ביותר בתולדות הרוק ולרגע מכריע ומכונן בקריירה של Iggy Pop . להאזנה : Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר