Megadeth - Thirteen
ב-1 בנובמבר 2011 יצא "Thirteen", אלבום האולפן ה-13 של להקת "Megadeth", שאת שמו כתבה הלהקה בעצמה "Th1rt3en".
האלבום "Thirteen" אינו מתיימר להמציא את "מגאדת'" מחדש, ומה שמעניין בו הוא בדיוק זה: הוא נשמע כמו להקה שפותחת את הארונות ומוציאה מהם את כל מה ששמרה. שנה אחרי שהבסיסט המייסד David Ellefson חזר אל הלהקה, אסף Dave Mustaine כמעט כל גרסה של עצמו לאלבום אחד: ריפים שנכתבו בראשית שנות התשעים, שיר שנכתב למשחק מוזיקלי, שיר שנכתב למשחק אקשן וכמה שירים חדשים לגמרי.
האלבום הקודם, "Endgame" מ-2009, החזיר את "מגאדת'" אל הצליל המהיר והאגרסיבי של ימי הזוהר, וקשה היה לצפות שהמשך יתעלה עליו. ההרכב שנכנס לאולפן באביב 2011 כלל את מאסטיין, את הגיטריסט Chris Broderick ואת המתופף Shawn Drover, ולצדם את אלפסון, שהיה הבסיסט של הלהקה בין 1983 ל-2002 וחזר עכשיו להקליט אלבום אולפן ראשון מאז "The World Needs a Hero" מ-2001. ההקלטות התקיימו באולפן של הלהקה, Vic's Garage שבקליפורניה, ופיקד עליהן Johnny K, שעבד קודם עם "Disturbed" וגם "Sevendust", אחרי שהמפיק Andy Sneap, שהפיק את שני האלבומים הקודמים, לא הצליח להתפנות.
המספר 13 ליווה את התהליך כמעט באופן מגוחך. מאסטיין, שנולד ב-13 בספטמבר, התחיל לנגן בגיטרה בגיל 13 ויצא עכשיו עם האלבום ה-13 שלו, סיפר שהוא רואה את המספר בכל מקום, ועל הדרך גם התלונן על תקלות ברכב ועל דברים שנעלמו. באמצע ההקלטות חלה המפיק פתאום והסשנים נעצרו לכמה ימים, ואז חזרו לעבוד. בסוף מאסטיין קבע שהכול נעשה בזמן שיא, אבל גם הודה שהתאריך של היציאה מדאיג אותו קצת. ב-1 בנובמבר 1994 יצא האלבום "Youthanasia", ובעקבות השמעת השיר "A Tout le Monde" בתוכנית טלוויזיה באותו יום "נאסרה" הלהקה בתחנת MTV.
מה שהופך את "Thirteen" למשהו כמעט ארכיאולוגי הוא מספר השירים שחיו קודם לכן בגרסאות אחרות. השיר "New World Order" נכתב ב-1991 בזמן סיבוב ההופעות "Clash of the Titans", יצא בגרסה גמורה בפסקול של המשחק "Duke Nukem" ב-1999, והדמו שלו הופיע כבונוס בגרסה המחודשת של "Youthanasia" ב-2004. הוא הוקלט מחדש, לדברי אלפסון, בהתעקשות של דרובר, ומאסטיין עדכן חלקים בו והפך אותם לאלימים יותר. בקרדיטים של השיר עדיין מופיעים שני חברי ההרכב הקלאסי: Marty Friedman, שהיה אז הגיטריסט, וגם Nick Menza, שהיה המתופף.
השיר "Millennium of the Blind" נכתב אף הוא ב-1991, והמילים שלו, לפי מאסטיין, נולדו אחרי צפייה בסרט "Highlander". הוא סיפר שהשיר הזכיר לו יותר מדי שיר אחר שעבד עליו באותו זמן, "Absolution", שהפך מאוחר יותר לחלק מהשיר "Trust" מהאלבום "Cryptic Writings". השיר "Black Swan" נועד במקור להיות בונוס במהדורה מיוחדת של "United Abominations", והמילים שלו, בניגוד למה שאפשר לחשוב, לא קשורות לסרט שיצא ב-2010 אלא נולדו מהספר "The Great Divorce" של C. S. Lewis. הריף המרכזי של השיר "Deadly Nightshade" נכתב, לדברי אלפסון, בתקופת ההקלטות של "Youthanasia" או של "Cryptic Writings".
האלבום נפתח בשיר "Sudden Death", שנכתב עבור המשחק "Guitar Hero: Warriors of Rock", יצא כסינגל כבר בספטמבר 2010 ועבר כאן מיקס מחודש של ג'וני קיי. הוא היה מועמד לגראמי, ואפילו המבקר של BBC Music, שלא התרשם מהאלבום כולו, כינה אותו מבריק למדי. אחריו מגיע הסינגל הראשון, "Public Enemy No. 1", שיר על הגנגסטר אל קאפונה שהלהקה ביצעה לראשונה בהמבורג ביולי 2011, ואחר כך הופיעה איתו בתחפושות של ליל כל הקדושים בתוכנית של ג'ימי קימל. הקליפ שלו, בסגנון מערבון ועם בעלי חיים אמיתיים, יצא בנובמבר 2011, והשיר זכה בפרס שיר המטאל של השנה בטקס Loudwire וגם במועמדות לגראמי. גם השיר "Whose Life (Is It Anyways?)" קיבל מועמדות לגראמי, והלהקה חילקה אותו להורדה חינם למשך 24 שעות באוקטובר 2011.
המגזין Spin כתב על השירים "Public Enemy No. 1" וגם "Guns, Drugs & Money" שהם הארד רוק מלודי להפתיע, לא רחוק מהקלאסיקות הראשונות של Alice Cooper, אבל בלי חוש ההומור שלו, והוסיף שהשיר "We the People" ראוי להיכלל בפסקול הרשמי של האפוקליפסה. מאסטיין עצמו תיאר את הצליל כשילוב של "Black Sabbath" הישנה עם קצה מודרני בנוסח "Queens of the Stone Age", ואילו ברודריק אמר שהאלבום הוא כמו חתך בזמן מכל אחד מאלבומי העבר ושחלקים בו מזכירים לו את "Peace Sells... But Who's Buying?" ואת "Rust In Peace", בעוד אלפסון הציב אותו איפשהו ליד "Countdown to Extinction".
את האלבום חותם השיר "13", שיר רוק מבוסס אקוסטית באורך כמעט שש דקות, שאלפסון תיאר כתיאטרלי ודימה אותו לשיר "In My Darkest Hour" מהאלבום "So Far, So Good... So What!". לדבריו, השיר מסכם את הקשת של "מגאדת'" כלהקה, והוא אכן נשמע כמו התחנה האחרונה בסיור במוזיאון של עצמה.
הביקורות התחלקו. בעיתון Guardian כתבו שמדובר בחגיגה של מטאל מודרני בלי סעיף מילוי, ובאתר BBC Music ובמגזין Metal Forces התאכזבו מהכיוון הפשוט והפחות זועם. באתר Metacritic האלבום קיבל 71 מתוך 100. מסחרית הוא נכנס למקום ה-11 במצעד Billboard 200 עם כ-42 אלף עותקים בשבוע הראשון, קצת פחות מהאלבום "Endgame", הגיע למקום הראשון במצעד הרוק והמטאל הבריטי, ובפרסי Loudwire של אותה שנה נבחר לאלבום המטאל של 2011.
האלבום "Thirteen" היה האחרון בחוזה של הלהקה עם חברת התקליטים Roadrunner. מאסטיין התלונן עוד קודם שהיחס אליהם היה גרוע, והלהקה אכן נפרדה מהחברה בדצמבר 2012. בהמשך הגיע האלבום "Super Collider" ב-2013, שהתקבל בפושרות, ואחריו האלבום "Dystopia" ב-2016, שנחשב להצהרה חשובה של השנים המאוחרות שלה.
חמש עשרה שנים אחרי, האלבום "Thirteen" נשמע פחות כמו הצהרה ויותר כמו תמונת משפחה: להקה שחזרה לעצמה, עם בסיסט ששב הביתה, ראש להקה שאוסף את הגרסאות הקודמות שלו ומפיק חדש בעמדת השליטה. הוא לא האלבום הכי חד או הכי חדשני של "מגאדת'", וגם לא מנסה להיות. אבל מי שרוצה לשמוע איך נשמעת להקה שנוחה בעורה אחרי כמעט שלושה עשורים, ויודעת בדיוק איפה היא עומדת בהיסטוריה של עצמה, מוזמן לתת לו עוד הזדמנות.
להאזנה: Spotify, Deezer, YouTube Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות