ב- 22 לינואר, 2016, “Megadeth” הוציאה את אלבומה ה- 15 - “Dystopia”. האלבום המופתי הזה הגיע בזמן שבו הציפיות מ- "Megadeth" היו יותר "זהירות" מאשר "נלהבות", ואולי זו הסיבה שהוא הפך במהירות לאחת ההצהרות החשובות ביותר של הלהקה בשנותיה המאוחרות. עבור הרכב שמזוהה כל-כך עם תור הזהב של הת'ראש מטאל הקלאסי, ההתנהלות של הלהקה בשנות ה־2010 הרגישו כסיור בטריטוריה לא בטוחה. חילופי הרכבים הפכו לדבר שבשגרה, הביטחון התערער, במיוחד לאחר קבלת הפנים הפושרת לאלבום "Super Collider", מה שהעצים את ההפתעה שהגיעה עם שחרורו של "Dystopia". והנה מגיע לו סוף סוף אלבום שמציג לנו להקה שנלחמת על הרלוונטיות שלה, להבדיל מכזו שנשענת על הצלחות העבר. התקופה שקדמה לאלבום הייתה רוויית טלטלות. המתופף Shawn Drover והגיטריסט Chris Broderick, עזבו, והותירו פעם נוספת את Dave Mustaine ואת David Ellefson כעוגנים הקבועים היחידים בלהקה. במקום לנסות ולשחזר הרכב קלאסי, מאסטיין בנה את הלהקה מחדש מתוך כוונה ברורה. הגיטריסט Kiko Loureiro מלהקת "Angra" הצטרף לראשונה, והביא עמו שליטה טכנית וביטחון מלודי, בעוד ש- Chris Adler מלהקת "Lamb of God" תפס את עמדת התופים באלבומו היחיד עם הלהקה. זהו גם אלבום האולפן האחרון של "Megadeth" שבו השתתף הבסיסט David Ellefson. האלבום הופק בהפקה משותפת של מאסטיין עם Chris Rakestraw. הוא נשמע קר, הדוק ובלתי מתפשר. ההפקה מסירה שכבות מיותרות ומדגישה ריפים חדים, ושירה שמוגשת בארס מרוסן. אין כאן חמימות, רק קור חד ומפלח. מבחינה לירית מאסטיין חוזר לטריטוריה מוכרת, הנהגה מושחתת ושחיקה מתמדת של החירות האישית. אלא שהפעם המסר אינו משתלט על המוזיקה. הפרנויה מוטמעת במבנה השירים עצמם, מקצבים נוקשים, מעברים חדים ותחושה כמעט "מכנית" (שמתכתבת עם הסייבורג על העטיפה), שהופכת את האלבום לחוויה "חונקת" במתכוון. השיר “The Threat Is Real”  פותח את האלבום בבנייה איטית של מתח, לפני שהוא מתפוצץ לריף מוחץ, ומבסס את האווירה האפלה והעוינת של האלבום. שיר הנושא “Dystopia”  מגיע אחריו עם אחד מהלחנים החזקים ביותר של הלהקה בעידן המודרני. אגרסיבי וישיר, כזה שמאזן היטב בין קליט לנושך. אין ספק שמדובר באחד השירים הטובים ביותר של הלהקה במילניום הנוכחי, ולא במקרה הוא זכה בפרס הגראמי לביצוע המטאל הטוב ביותר בשנת 2017, הזכייה הראשונה של הלהקה לאחר 12 מועמדויות. סינגל הבכורה מהאלבום, “Fatal Illusion” , מגביר את הקצב, כשהוא מונע על ידי תיפוף מדויק של אדלר והגשה ווקאלית שורטת של מאסטיין, הוא מחזיר את אנרגיית הת'ראש הקלאסית (שלעיתים מזכירה את “Loved to Death”  מתוך “ Killing Is My Business... and Business Is Good! ”), אך דרך פריזמה מודרנית ומהודקת. הרגע הרגשי האפל ביותר באלבום מגיע עם “Poisonous Shadows” , לצלילי גיטרה קלאסית, פסנתר (עליו מנגן Kiko Loureiro) ותזמור, שמחליפים לרגע את העוצמה והמהירות. השיר עוסק בהתפוררות נפשית ובאובססיה, וחושף צד רגיש ותיאטרלי יותר של מאסטיין, כזה שנדיר לשמוע בחומרים המאוחרים של "מגדת'". “Post American World”  מחדד את הזווית הפוליטית, עם ריפים כבדים וגיטרות שמעצימות תחושה של חוסר יציבות. הקטע האינסטרומנטלי “Conquer or Die!”  משמש כהצהרה המובהקת של Kiko Loureiro שכוללת פרשנות ניאו-קלאסית ודיוק טכני מרשים. הקטע מדגיש עד כמה הצטרפותו הייתה חיונית ללהקה ולזהות של האלבום, בעודו מחדיר אנרגיה רעננה מבלי לסטות מהשפה המוזיקלית הבסיסית של הלהקה. השיר “Lying in State”  ניצב כאחת ההצהרות הארסיות ביותר באלבום. כשהוא בנוי סביב ריף מיד-פייס שוחק וכבד, השיר מתעל תיעוב וחוסר אמון מוחלטים כלפי הנהגה פוליטית, מניפולציה תקשורתית וריקבון מוסדי. לקראת סיום האלבום, "Megadeth" מגישים גרסת כיסוי צורבת ל- “Foreign Policy” , במקור של להקת ההארדקור-פאנק האמריקאית "Fear", משנת 1982. "Megadeth" מפשיטה את השיר מהפראיות הרופפת של הפאנק ובונה אותו מחדש בדיוק ת'ראשי מוקפד. אין ספק שהשיר משתלב באופן טבעי במסגרת האידיאולוגית של "Dystopia". ההוצאה יפנית כוללת גרסת כיסוי נוספת לשיר " Melt the Ice Away " של להקת "Budgie". בהקשר הרחב של הדיסקוגרפיה של "Megadeth", האלבום "Dystopia" ניצב כיציאה המאוחרת הtjhsv והמהודקת ביותר של הלהקה. האלבום התקבל אצל המעריצים כאלבום קאמבק מובהק, עם ביקורות חיוביות ותחושת ביטחון מחודשת בלהקה, לאחר האכזבה היחסית מהאלבום הקודם. לדעתנו, הדבר נובע משלושה גורמים מרכזיים: כתיבה הדוקה ואגרסיבית שמחזירה את הלהקה לרוח הת'ראש הקלאסית שלה, הגשה ווקאלית ממוקדת ומרוסנת יותר של Dave Mustaine , שאינה נשמעת מאומצת, והשחקנים החדשים בהרכב שהביאו איתם אנרגיה רעננה, בעיקר Kiko Loureiro, שהנגינה המאלפת שלו זכתה לשבחים. מבחינה מסחרית, האלבום זינק למקום השלישי במצעד ה- Billboard 200 והפך לאלבום השני הכי מצליח של "Megadeth" בארצות הברית, שני רק ל- " Countdown to Extinction ". הזכייה של שיר הנושא בפרס הגראמי העלתה עוד יותר את מעמדו של האלבום והעניקה לו משקל סמלי שאין לו שום מקבילה ביצירות של הלהקה במילניום הנוכחי. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 21 לינואר 1984 שחררה "Bon Jovi" את אלבום הבכורה שהיווה את אקורד הפתיחה לקריירה מצליחה ומפוארת. אבל לידתו של האלבום הזה לא היתה פשוטה כלל וכלל, והקריירה העשירה של "Bon Jovi" כמעט ולא הייתה. בשנת 1980 החל נער העונה לשם John Francis Bongiovi, יליד ניו ג'רסי, לעבוד באולפן ההקלטות Power Station" "Studios במנהטן ניו יורק. האולפן היה בבעלות חלקית של בן דודו Tony Bongiovi, וג'ון ניצל את הזמן באולפן להקלטת דמואים לשירים שכתב. את הדמואים הוא שלח לכל חברות התקליטים ותחנות הרדיו המקומיות, אך ללא הצלחה. ג'ון בון ג'יובי לא התייאש, הוא אזר תעוזה ובשנת 1982 הגיע לתחנה "WAPP 103.5 FM "The Apple מניו ג'רסי עם הדמואים. WAPP הייתה תחנה חדשה ואפילו לא היה לה פקיד קבלה, ולכן הוא הצליח להיכנס פנימה ולגשת ישירות לשדרן DJ Chip Hobart ושכנע אותו להאזין לדמואים. די ג'יי צ'יפ השתכנע, אהב את השיר " Runaway " ואפילו כלל אותו באלבום האוסף של התחנה בשם "Homegrown", של להקות מקומיות בתחילת דרכן. השיר זכה להשמעות באותה תחנה עד שהתגלגל לתחנת רדיו אחרת בניו ג'רסי - WDHA, שאף היא כללה את השיר באלבום אוסף משלה, גם הוא של להקות צעירות שאין להן עדיין חוזה הקלטות. מעניין לציין שמי שמנגן בס בהקלטת השיר " Runaway " הוא לא אחר מאשר Hugh McDonald שמשמש היום כבסיסט הלהקה. יום אחד התגלגלה ההקלטה לפתחו של Derek Shulman שעבד בחברת התקליטים מרקורי רקורדס. שולמן היה בעצמו מוזיקאי מאוד מוכשר, ממוביליה של להקת הפרוג-רוק Gentle Giant . הוא מיד זיהה את הפוטנציאל והחתים את ג'ון על חוזה הקלטות. בנקודה זו החל Jon Bon Jovi במרוץ להרכבת להקה שתלווה אותו באלבום, וכן בבחירת שם ללהקה. החבר'ה מחברת התקליטים הציעו את השם "Bon Jovi" וג'ון אהב את הרעיון ואף אימץ את שם הבמה, וכך נולד למעשה ג'ון בון ג'ובי. אשר ללהקה, החבר הראשון שג'ון התקשר אליו היה הקלידן David Rashbaum שבהמשך שינה את שמו ל- David Bryan . דייויד התקשר לחברו הבסיסט Alec John Such ולמתופף Tico Torres. להשלמת ההרכב בון ג'ובי גייס את חבר הילדות שלו, הגיטריסט Dave Sabo שבתוך זמן קצר יעזוב ויוחלף על-ידי הגיטריסט Richie Sambora . (Photo: Bon Jovi On Twitter) מעניין לציין שסאבו יקים בהמשך את להקת "S k id Row" יחד עם Sebastian Bach . כחברי ילדות היה הסכם בלתי כתוב בין סאבו לבון ג'ובי שאם מישהו משניהם מצליח בתעשיית המוזיקה, הוא מסייע לשני ומושך אותו איתו למעלה. Jon Bon Jovi קיים את ההבטחה לסאבו ודאג שמנהלה של להקת בון ג'ובי יסדר ל- "Skid Row" חוזה הקלטות. Jon Bon Jovi לא הסתפק בכך ואף דאג שחבר הילדות שלו ולהקתו יחממו את "Bon Jovi" במהלך סיבוב ההופעות שליווה את האלבום השלישי Slippery When Wet . אך התלאות לא הסתיימו בכך, שכן לאחר בחירת השם והרכבת הלהקה הופעל על החברים לחץ לסיים את כתיבת החומר לאלבום ואת ההקלטות, כל זאת כשבאמתחתה של הלהקה רק שיר אחד גמור. הלחץ, חוסר הניסיון של ההרכב והעובדה שחבריו עדיין לא גיבשו להם כיוון מוזיקלי משלהם, השפיעה רבות על התוצאה הסופית ועל חוסר האחידות שניתן למצוא באלבום הזה. השיר "Runaway " הוקלט על-ידי ג'ון עוד בשנת 1981 יחד עם נגני אולפן שנקראו "The All Star Review" ועליהם נמנה בין היתר הקלידן Roy Bittan, המוכר מלהקת "E Street Band" שמלווה את Bruce Springsteen . הגירסה המוקלטת עם נגני הסשן מצאה את דרכה כמות שהיא לאלבום ומעניין שהקליפ ששוחרר ל- MTV מציג את כל חברי הלהקה למרות שאף אחד מהם לא ניגן בהקלטה המקורית של השיר. הרצועה השלישית באלבום " She Don't Know Me" נכתבה על-ידי הקלידן והמפיק Mark Avsec והיא מחזיקה בתואר המפוקפק לשיר היחיד של "בון ג'ובי" שלא נכתב על-ידי אף אחד מחברי ההרכב לדורותיו והקאבא היחיד שביצעה הלהקה בכל אלבומיה. השיר נכתב על ידי מארק אבסק ללהקה אחרת שהיתה חתומה עם אותה חברת תקליטים של "בון ג'ובי", וחברת התקליטים שסברה שהאלבום של בון ג'ובי זקוק לעוד להיט אחד, ביקשה ממארק להעניק את השיר ללהקה. זה הסינגל השני ששוחרר מהאלבום וגם הוא זכה להצלחה יחסית. השיר "Shot Through the Heart"  ממחיש את הרעב והשאיפה של להקה צעירה בתחילת דרכה, עם שילוב בולט בין ריף גיטרה מחוספס לקווי קלידים דומיננטיים שמעניקים לו אופי מלודי מוקדם. ההגשה הווקאלית של Jon Bon Jovi גולמית וכמעט מתריסה, והטקסט עוסק בפגיעה רגשית ובבגידה בצורה ישירה ולא מתייפייפת. השיר יצא כסינגל הרביעי מתוך האלבום, ומהווה רמז מוקדם לכיוון המסחרי שהלהקה תלמד ללטש בהמשך. שני שירים באלבום " Love Lies " ו- " Breakout " נכתבו על-ידי Jon Bon Jovi יחד עם David Bryan , אשר באלבום קיבל עדיין קרדיט כ- David Rashbaum. ארבעה שירים נוספים נכתבו על ידי Jon Bon Jovi יחד עם Richie Sambora , ביניהם " Roulette" המצויין ו- " Burning for Love " , ששוחרר כסינגל השלישי מתוך האלבום. האלבום הזה רחוק מלהיות אלבום מושלם, אבל בזכות שירים כמו " Runaway" , " Roulette " ו- " She Don't Know Me " הוא מהווה יריית פתיחה לא רעה לקריירה מדהימה שתבוא בהמשך. בון ג'ובי בנתה בסופו של דבר את הקהל שלה עם אלבומה השני " 7800° Fahrenheit ", אבל הפריצה הגדולה שלה תגיע רק בשנת 1986 עם " Slippery When Wet ", שם ביסס כבר ההרכב את שליטתו ברוק של שנות ה- 80 והגדיר את ז'אנר הגלאם מטאל של התקופה. להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

המלצת המערכת... והפעם האלבום "Thunder in the East" של להקת " L oudness", אשר שוחרר ב- 21 לינואר 1985. מי זו "Loudness" חלקכם אוליי שואלים ? ובכן, "Loudness" היא להקת הבי מטאל יפנית שאנחנו מאוד אוהבים. הלהקה הוקמה בשנת 1981 על ידי הגיטריסט Akira Takasaki והמתופף Munetaka Higuchi. החל ממחצית שנות ה- 80 הלהקה זכתה להצלחה גדולה גם מחוץ ליפן ולמעשה הייתה הרכב המטאל היפני הראשון שחתם בלייבל גדול בארצות הברית. הלהקה הוציאה עד היום 27 אלבומי אולפן, 3 מיני אלבומים ועוד שלל הופעות ואלבומי אוסף. ההרכב המקורי, למעט המתופף Munetaka Higuchi שהלך לעולמו מסרטן בכבד בשנת 2008, ממשיך לשחרר אלבומים גם כיום (האחרון בשנת 2018). אז האלבום "Thunder in the East" הוא אלבומה החמישי של "Loudness" והראשון ששוחרר בלייבל גדול בארה"ב. זה גם אלבומה הראשון של הלהקה שיצא כולו באנגלית. כך לדוגמא, אלבומה הקודם והמצוין של הלהקה "Disillusion" שיצא בשנת 1984 יצא במקור עם מילים ושירה ביפנית ורק בשלב מאוחר יותר יצא גם בגרסה אנגלית. הלהקה שחיפשה מאז שנת 1981 את ההזדמנות לפרוץ את גבולות יפן קיבלה אותה בשנת 1985, כאשר מנהלה של להקת "Twisted Sister" - ג'ו גרבר, השיג להם חוזה עם "Atco Records" שהיתה חברת הבת של אטלנטיק רקורדס בארה"ב. זה היה הישג ראשון ומדהים של להקת מטאל, בתולדות המוזיקה היפנית. האלבום הוקלט בארצות הברית וזכה להצלחה עולמית, בין היתר הודות לסינגל " Crazy Nights ", שהווידיאו קליפ שלו זכה להקרנות חוזרות ב- MTV. זה האלבום הראשון של להקה יפנית שנכנס למצעד 100 הגדולים בארה"ב, ולא רק שהוא נכנס אלא שהה שם 23 שבועות. האלבום נפתח עם השיר המפורסם ביותר של הלהקה באמריקה, " Crazy Nights ", המנון מטאל עם ריף קלאסי, קליט וסוחף ושירה מלודית עם קולות רקע הרמוניים בפזמון שמאלצים אותך להניף את האגרוף באוויר ולצרוח עם הלהקה M-Z-A! M-Z-A!. השיר הזה מציג לנו לראשונה את הוירטואוזיות של Akira Takasaki , עם הנגינה האינטליגנטית שלו, הגיטאר ליקס הקטנים והסולו המלודי והמדהים. מיד לאחר מכן מגיעים שניים מהשירים המשובחים והיפים שיש ל- "Loudness" בכל הרפרטואר שלה. " Like Hell " הוא רצועת מטאל אנרגטית ביותר, עם ריף אינטרו מעולה שמגדיר את הטון לכל השיר. זה קטע מהיר למדי שמייצג בערך את כל מה שהבי מטאל של שנות ה -80 אמור לייצג. רוק, חזק, כבד, לפנים! משם אנחנו ממשיכים לקטע שונה וקצת אחר - " Heavy Chains " - שיר פשוט יפיפה שמתחיל כבלדה חצי איטית עם אקורדים מפורקים וסולו עצוב, שקט ומלודי, ואז השיר מתפוצץ לריף מטאלי כבד, דוהר ודופק סטייל "Manowar", עם שירה חזקה וסוחפת של Minoru Niihara. השיר ממשיך לעלות בהדרגה עד לסולו הגיטרה המדהים של Akira Takasaki שגם מסיים את השיר בסולו קטנטן נוסף שמלווה את הפזמון. האלבום ממשיך עם שירים מצוינים ושומר על רמה גבוהה לעל אורכו. " Get Away " המהיר והקצבי פשוט נותן בראש, We Could Be Together עם הריף שמזכיר את הנגינה של Vivian Campbell מימיו הראשונים עם "Dio" ומשתלב יפה עם התיפוף של Munetaka Higuchi ו- " Run For Your Life " האיטי והכבד מאוד עם ריף פתיחה ייחודי ומלודי ופזמון קליט ונעים. ואז אנחנו מגיעים לרצף עצבני שמתחיל עם " Clockwork Toy " המהיר והמדהים עם הסולו הפסיכי שנותן פייט רציני ל- Yngwie Malmsteen , והוא ללא ספק אחד השירים היפים באלבום." No Way Out " מאט קצת את הקצב אבל עדיין נמצא באזור האפ-ביט של האלבום ומשם אנחנו שוב מגבירים את הקצב עם " The Lines Are Down " שכולל עבודת בס מצויינת של Masayoshi Yamashita. האלבום מגיע אל המנוחה והנחלה עם הבלדה "Never Change Your Mind " שמסיימת אותו, בה הלהקה מוכיחה שהם יודעים גם לעשות את זה הכי Power Ballad שאפשר ולעמוד בשורה אחת עם להקות הגלאם כמו "Cinderella" ו- "Poison". לסיכום, האלבום "Thunder in the East" הוא אלבום מומלץ לאוהבי ההבי מטאל הקלאסי, עם המנוני מטאל קליטים, עיבודי גיטרה מדהימים, ריפים חזקים וסולואים מהירים ומלודיים שהופכים אותו ליצירת מטאל מיוחדת, מקורית ויפה. ועכשיו אתם חייבים להאזין לאלבום המיוחד הזה: Youtube "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

פינה בקטנה... והפעם חידה. מה הקשר בין אלבום הבכורה " Bon Jovi " עליו כתבנו מוקדם יותר סיקור, לבין אחד הביצועים המופתיים של "The Jimi Hendrix Experience" ?? מעונינים לגלות ?? תישארו איתנו עד סוף הסיקור ותגלו. ב- 21 לינואר 1968, הקליט Jimi Hendrix את גירסתו לשיר "All Along the Watchtower" של Bob Dylan . השיר הופיע לראשונה באלבומו של דילן "John Wesley Harding" משנת 1967. בסשן ההקלטה שנערך באולפני אולימפיק שבלונדון, נכחו Brian Jones חברו הטוב של הנדריקס מלהקת "The Rolling Stones" אשר ניגן בכלי הקשה ו- Dave Mason המוכר מלהקת "Traffic" אשר ניגן בגיטרת 12 מיתרים. מעניין לציין כי בעקבות ויכוח של Jimi Hendrix עם נגן הבס שלו Noel Redding, עזב האחרון את האולפן. Dave Mason אחז בבס במקומו, אך בסופו של דבר תפקיד הבס שנשמע בהקלטה הסופית בוצע על-ידי לא אחר מאשר Jimi Hendrix עצמו. לגבי הסיבה שבגינה Redding עזב את האולפן יש כמה גרסאות. גרסה אחת מספר שהוא לא היה מרוצה מהביצוע ומנוכחות האורחים באולפן וגרסה אחרת אומר שבאותו היום הוא הגיע לאולפן שיכור אחרי שביקר בפאב קרוב ולכן בקושי הצליח לנגן. הדבר עורר את זעמו של הנדריקס שפשוט החליט לא לשתף אותו בהקלטות. השיר האלמותי "All Along the Watchtower" הפך להיות מזוהה יותר דווקא עם הפרשנות שנתן לו Jimi Hendrix והוא נכלל באלבומו " Electric Ladyland ". הגירסה של Jimi Hendrix יצאה שישה חודשים לאחר ההקלטה המקורית של Bob Dylan והפכה לאחד מהסינגלים המובילים בשנת 1968. הגרסה של הנדריקס קיבלה את פרס "Grammy Hall of Fame" בשנת 2001, ודורגה במקום ה -47 במספר 500 השירים הגדולים בכל הזמנים של מגזין רולינג סטון בשנת 2004. וכעת לתשובה לחידה: בסיקור על אלבום הבכורה " Bon Jovi " שהוצאנו הבוקר, הוזכר בן דודו של ג'ון בון ג'ובי Tony Bongiovi שג'ון עבד באולפן שלו ושם גם הקליט את הדמואים לאלבום הבכורה. אז אותו טוני בון ג'יובי היה גם טכנאי ההקלטה שעבד יחד עם הנדריקס והחברים בהקלטת השיר "All Along the Watchtower". הוא סיפר שהנדריקס לא היה מרוצה בהתחלה מהתוצאות ולאט לאט הכפיל יותר ויותר קטעי גיטרה, דבר שאילץ אותו כטכנאי להעביר את הקלטות המאסטר טייפ מארבעה ערוצים לשש עשרה ערוצים. בונג'יובי ציין שהקלטת הרעיונות החדשים האלה של הנדריקס אילצה אותו לוותר על חלק מהשכבות ובעת ביצוע המיקסים הוא ישב עם הנדריקס והם החלו למחוק חלק מההכפלות עד שהנדריקס היה מרוצה. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

הוא אחד ממקימיה של אחת מהלהקות הכי גדולות בהיסטוריה של המוזיקה, הוא מוכשר בטירוף, כותב בחסד עליון, זמר בעל מנעד קול מדהים ואפילו צייר. הוא ההגדרה של "רוק סטאר" במילון אבן שושן!! (Photo: Fanart.TV) בואו לקרוא כמה עובדות על "The Starchild" הזמר, הגיטריסט והפרפורמר הכריזמטי Paul Stanley: 1. הוא נולד במנהטן ניו יורק ב -20 בינואר 1952, בשם Stanley Bert Eisen. 2. שני הוריו של סטנלי יהודים ממוצא פולני. אימו ברחה בזמן מלחמת העולם השניה מאימת הנאצים לאמסטרדם ומשם לארה"ב. 3. סטנלי נולד עם מום באוזנו ללא יכולת לשמוע באוזנו הימנית. כתוצאה מכך היה קשה לו לזהות את הכיוון ממנו בוקע הקול והיה קשה לו להבין דיבור במצבים של רעשי רגע גדולים. סטנלי עבר ניתוח לתיקון הפגם רק כשהיה בן 30, כעשר שנים אחרי שהקים את להקת "Kiss". 4. למרות בעיית השמיעה, סטנלי גדל על מוזיקה קלאסית לה האזין בבית הוריו. הוא אהב והעריץ במיוחד את בטהובן. לימים סטנלי גם יהפוך לחובב אופרה. 5. לאומני הרוק הוא נחשף רק בשלב מאוחר יותר, והאזין העיקר לאלו בהם צפה בטלוויזיה כמו: Eddie Cochran, Jerry Lee Lewis, Little Richard, ובהמשך "הביטלס" "הרולינג סטונז", ב וב דילן ועוד. 6. את הגיטרה הראשונה שלו קיבל כשהיה בן 7, וכשהגיע לגיל בר מצוה הוא קיבל כבר גיטרה מקצועית יותר. 7. סטנלי התגלה בצעירותו כבעל כישרון גרפי. הוא אהב לצייר והוריו רשמו אותו לתיכון ללימודי מוזיקה ואומנות בניו יורק, אותו סיים בשנת 1970. 8. למרות כשרונו בציור סטנלי בחר בסופו של דבר במוזיקה, כשהוא מקים להקה מקומית בשם ,Rainbow" (לא זו של ר יצ'י בלקמור ). את השירים "Firehouse" ו- "Let Me Know" הוא יכתוב עוד במהלך לימודיו בתיכון. 9. בהמשך סטנלי יעבור ללהקות Uncle Joe" ו- "Post War Baby Boom", אך להקתו הרצינית הראשונה תהיה "Wicked Lester" שם הוא יפגוש גם את שותפו המוזיקלי Gene Simmons . 10. הלהקה הקליטה אלבום בשנת 1972 אשר בסופו של דבר לא יצא לאור (קטעים ממנו יופיעו בקופסה ששחררה להקת "קיס" בשנת 2001), והלהקה התפרקה. 11. סימונס וסטנלי החליטו להקים להקה חדשה ואת עינם צדה מודעה שפרסם המתופף Peter Criss ב- 31 לאוגוסט 1972, בה ציין שהוא מחפש להקה שמנגנת חומר מקורי בסגנון רוק רך וכבד. 12. לאחר צירופו של פיטר כריס ללהקה פרסם סטנלי ב- 14 לדצמבר 1972 מודעה בעיתון על להקה שמחפשת גיטריסט. אחד המגיבים למודעה היה Ace Frehley אשר מראהו הפחיד בתחילה את הלהקה, אך נגינתו מיד כבשה אותם. (Photo: Fanart.TV) 13.הרביעיה החלה מיד לעבוד על אלבום הבכורה שלה כשעוד קודם לכן סטנלי מחליט לשנות את שמו מ- Stanley Bert Eisen לפול סטנלי, בהשראת שניים מהזמרים אותם אהב: פול מקרטני ו פול רוג'רס . 14. סטנלי היה זה שהגה את שם הלהקה "KISS" בזמן שנסע עם Gene Simmons ופיטר כריס ברכב ברחבי ניו יורק. כריס ציין שהוא היה בלהקה שנקראה "Lips" וסטנלי אמר מה אם נקרא ללהקה שלנו "KISS"? 15. ההופעה הראשונה של הרביעייה נערכה ב- 30 לינואר 1973 במועדן קטן בקווינס, ניו יורק. הלהקה הופיעה אומנם עם איפור, אך לא עם דמויות הקומיקס האייקוניות המוכרות לנו היום. 16. ההופעה הראשונה עם הדמויות המיתולוגיות של ארבעת חברי הלהקה נערכה ב- 9 למרץ 1973, כאשר פול סטנלי מקבל על עצמו את דמות ה- "Starchild" עם ציור הכוכב על עינו הימנית. 17. מעניין לציין שבשנים 73-74 ולמשך זמן קצר, סטנלי שינה את דמותו לדמות של "בנדיט", עם איפור בסגנון מסיכות ה- Lone Ranger". 18. במרץ 1973 הקליטה הלהקה קלטת דמו עם 5 קטעים יחד עם המפיק האגדי Eddie Kramer. הקלטת הזאת תסייע להם לחתום על חוזה הקלטות ראשון של הלייבל " Casablanca Records ". 19. אלבום הבכורה הנושא את שמה של להקת " Kiss " יצא לאור ב- 18 לפברואר 1974, כאשר רוב החומר נכתב על-ידי סטנלי וסימונס עוד בתקופת להקתם הקודמת "Wicked Lester". סטנלי חלק את השירה המובילה עם סימונס ברוב שירי האלבום וניגן על גיטרה. 20. סטנלי היה שותף לכל 20 אלבומי האולפן ששוחררו מאז ועד היום ואחד משני היוצרים העיקריים של "KISS". במהלך שנות השמונים בתקופה בה הלהקה הורידה את האיפור היה סטנלי הכח המוביל בלהקה. 21. הוא ציין שכתב את השיר "Hard Luck Woman" הלקוח מהאלבום "Rock and Roll Over" שיצא בשנת 1976, עבור Rod Stewart , עם זאת לא ברור האם השיר הוצע לרוד ומה היתה תגובתו. 22. אלבום הסולו הראשון של סטנלי יצא ב- 18 בספטמבר 1978 באותו היום בו שוחררו אלבומי הסולו של שלושת חברי הלהקה הנוספים, תחת שם המותג "KISS". 23. מאז הוא שחרר עוד אלבום סולו אחד בשם "Live to Win" בשנת 2006 ושיר הנושא מתוכו הופיע בפרק של סאות'פארק שנקרא "Make Love, Not Warcraft". 24. עבודתו הראשונה ככותב שירים מחוץ ללהקת "KISS" הייתה שיר שנכתב יחד עם דזמונד צ'יילד בשם "The Fight", אשר הופיע באלבום של דזמונד ולהקתו משנת 1979. 25. פול ידוע כפרפורמר ענק ואנרגטי. במהלך ההופעה הוא לא חוסך בגימיקים שונים, ביניהם ריסוק הגיטרות שלו. במהלך סיבוב ההופעות בארה"ב ואירופה בשנת 1976, פול ניתץ לא פחות מ- 205 גיטרות. 26. בשנת 2015 הקים פול את ההרכב "Paul Stanley's Soul Station" המונה 10 חברים. מדובר בהרכב צדדי המנגן גירסאות כיסוי לאומנים עליהם גדל סטנלי, אשר שחרר את אלבומו הראשון "Now and Then" בשנת 2021. 27. סטנלי ציין שההשראה שלו לשיר "Shandi" מתוך האלבום "Unmasked" משנת 1980, הגיעה לאחר שהאזין לגרסת הכיסוי של "The Holies" לשיר "(4th of July, Asbury Park (Sandy" של Bruce Springsteen : 28. בשנת 2006 נכנס סטנלי להיכל התהילה של לונג איילנד. 29. בשנת 2008 פול זכה בתואר "Showman of the Year" של "Classic Rock Awards". 30. מגזין "Hit Parader" דירג אותו במקום ה -18 ברשימת 100 הסולנים הטובים ביותר של המטאל בכל הזמנים. 31. סקר קוראי המגזין "Gibson.com" דירג אותו במקום ה- 13 ברשימת 25 הזמרים המובילים. 32. בשנת 2014 הוא נכנס יחד עם להקת "KISS" ל היכל התהילה של הרוק אנד רול . 33. סטנלי היה האדם האחרון שגילם את דמות "הפנטום" בהפקת טורונטו של פנטום האופרה. 34. פול סטנלי הוא גם צייר אשר מרוויח מיליוני דולרים בגין מכירת ציוריו. 35. במשך שנים הוא קיבל הצעות מהמגזין "Play Girl" להצטלם בעירום, אבל מעולם לא היה לו האומץ. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

פינה בקטנה... והפעם, להקה שרכשה זכויות של סרט שלם בכדי להימנע מתשלום תמלוגים לוידאו קליפ ששחררה. ב- 20 לינואר שנת 1989 הוקרן לראשונה הוידאו קליפ לשיר "One" של "Metallica". זה הוידאו הראשון שהלהקה יצרה במהלך הקריירה שלה והוא צולם בלונג ביץ' קליפורניה. בסרטון, שרובו ככולו בשחור לבן, מוצגים דיאלוגים וסצינות מסרט הקאלט "Johnny Got His Gun" משנת 1971, המבוסס על ספר משנת 1939 באותו השם. זהו סרט אנטי מלחמתי עם מסרים פציפיסטיים נוקבים. "מטאליקה" שכרה שני יוצרי סרטים שיצרו את הקליפ על בסיס הסרט. הקליפ יצר רעידת אדמה בזמנו בעולם המוזיקה, כבש את מסך ה-MTV והפך להיות אחד הקליפים הפופולאריים באותם ימים. לא ניתן היה להתעלם מהעוצמות שעוברות דרך השיר אשר נשזרו בצורה מטלטלת עם המראות המבעיתים מתוך הסרט. מדובר בשיר הראשון שהעניק ל"מטאליקה" מועמדות לפרס הגראמי, לא מעט בזכות הקליפ המדובר, והוא אף הביא אותם להופיע בטקס הגראמי ה-31 בשנת 1989, שם הפסידו בסופו של דבר את הפרס הנכסף. עוד על כך קראו כאן: " Metallica Vs. Jethro Tull ". אבל מה שמעניין מכל בכל הקשור לקליפ הזה, הוא שעל-מנת להמשיך ולהציג את הקליפ מבלי שיצטרכו לשלם תמלוגים ליוצרי הסרט המקורי, חברי "מטאליקה" פשוט רכשו את כל הזכויות לסרט. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 20.01.1978 "הדרך מתפתלת ויורדת עם רחוב בייקר, הראש שלך מלא אור, אבל הרגליים שלך גמורות, ובכן עוד יום מטורף, אתה שותה כל הלילה ושוכח הכל...ואז אתה מתעורר, וזה בוקר חדש השמש זורחת, ואז אתה קם והולך, הולך הביתה" בשנת 1975 לאחר שלושה אלבומי אולפן התפרקה להקת הפולק-רוק הסקוטית סטילרס וויל, הפירוק היה עובדה מוגמרת עוד לפני צאתו של האלבום האחרון בשל בעיות ניהול, וחילוקי דעות בין שני חברי ההרכב המרכזיים ג'ו איגן, וג'רי ראפרטי. ראפרטי שהוציא בשנת 1971 את אלבום הסולו הראשון שלו, בזבז שלוש שנים מרגע הפירוק (1975) ללא אפשרות להוציא חומרים חדשים בשל המחלוקות לגבי התחייבויות ההקלטה החוזיות שנותרו ל- " Stealers Wheel" . "כולם תבעו אחד את השני, אז ביליתי הרבה זמן ברכבת הלילה מגלזגו ללונדון לפגישות עם עורכי דין" סיפר ראפרטי. "הכרתי בחור שגר בדירה קטנה ליד רחוב בייקר בלונדון, היינו יושבים ומפטפטים ומנגנים כל הלילה". מתוך המצוקה והבדידות שבה חש, נולד להיטו הגדול ביותר " Baker Street " שמסתיים גם עם האור שרואים בקצה המנהרה, ובהמשך היה חלק מאלבומו השני של ראפרטי שנקרא, איך לא, "City to City" ויצא ב- 20.01.1978. ראפרטי שאב השראה ל- " Baker Street " גם מספרו של קולין ווילסון "The Outsider" החוקר רעיונות של ניכור ושל יצירתיות, מתוך כמיהה להיות מחובר לחברה, ראפרטי הודה שניכור הוא נושא שהעסיק אותו ברבים משיריו במהלך השנים. ראפרטי נולד באפריל 1947 בפייזלי, סקוטלנד למשפחת פועלים ממוצא אירי קתולי, אביו וסבו היו כורי פחם. הוא גדל על שירי עם איריים, וסקוטיים (ואפשר לשמוע את זה בספתח לאלבום " The Ark ") "אבא שלי היה אירי, אז כשגדלתי בפייסלי שמעתי את את כל השירים האלה מגיל צעיר, וגם אימי שהיה לה קול נפלא שרה את השירים המסורתיים האלה" מספר ראפרטי. הוא התחנך באקדמיית סנט מירן, ולאחר מכן עבד באיטליז, כפקיד בשירות המדינה, ובחנות נעליים, מעבר לשירי העם האיריים והסקוטים הוא הושפע מ"הביטלס" ו- Bob Dylan . בתחילת הדרך שיתף פעולה יחד עם חברו העתידי ל- " Stealers Wheel" ג'ו איגן בלהקה בשם " Maverix " שעשתה קאברים ל"ביטלס" ול"סטונס". בשנת 1969 הפך לחבר השלישי בלהקת הפולק-רוק " The Humblebums " איתם הקליט שני אלבומים, ומיד לאחר פירוק ההרכב הוציא אלבום סולו, ולא חלף זמן קצר והוא הקים עם חבר ילדותו ג'ו איגן את " Stealers Wheel" ששירם " Stuck in the Middle with You " היה להיטם הגדול. לקראת החלק האחרון של שנת 1977, לאחר שהצליח להימלט סוף סוף מההתחייבויות עם " Stealers Wheel" , נכנס ראפטי לאולפן יחד עם המפיק יו מרפי. הפזמונאי הסקוטי הנפלא נותן את הנשמה שלו מרוחה על מגש לעיני כל כאשר הוא כותב על אהבתו למשפחתו בשירים " City to City " ו- " Mattie's Rag " שמוקדש לביתו מרתה, ו- " Right Down the Line " שמוקדש לאשתו. מעבר לכך, יש באלבום הזה מוזיקה ומלודיה שכל-כך מחוברות כאן יחד, עם רגעים כל-כך מיוחדים שיש בשירים, כמו נגינת הפסנתר יחד עם קולות הליווי בתחילת השיר " Whatever's Written in Your Heart ", המפוחית ב- " City to City " ומעל כולם ריף הסקסופון הבלתי נשכח של Raphael Ravenscroft , והבס המצמרר של Gary Taylor ב- " Baker Street ". להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

ב- 20 לינואר 1982 אוזי אוסבורן מלק את ראשו של עטלף אשר נזרק לבמה במהלך הופעה שנערכה ב- Des Moines, איוואה' במסגרת סיבוב ההופעות שנועד לקידום האלבום " Diary of a Madman ". (Photo: Image: Retna Ltd.) מעשי קיצון לא היו דבר נדיר אצל "נסיך האופל", אבל מקרה אחד שהתרחש בשנת 1981, היה כנראה ה"אירוע מכונן" שהיווה את הטריגר ל"תקרית העטלף". אוזי הגיע לפגישה לקראת חתימה על חוזה הקלטות עם מנהלי CBS עם שתי יונים לבנות מוחבאות במעילו, בכוונה טובה לשחררן לאחר החתימה. אוזי היה כל-כך מסטול שכאשר הרגיש שאשת יח"צ שנכחה בפגישה יורדת עליו יותר מידיי, הוא שכח את התוכנית המקורית, שלף את אחת היונים מכיסו ונגס בראשה רק כדי להשתיק אותה. הוא חזר על המעשה המזעזע עם היונה הנוספת, כשהוא יורק את ראשיהן על השולחן לקול צווחותיה של האישה. האירוע הזה התפרסם בתקשורת ועשה גלים, לא מעט בזכות דון ארדן - האמרגן של אוסבורן ואביה של שרון אוסבורן, אשר חשב שהעניין יסייע להזנקת קריירת הסולו של אוזי, שהייתה אז בחיתוליה. בעקבות הפרסומים החלו מעריציו של אוסבורן לזרוק לבמה במהלך הופעותיו חפצים ובובות פלסטיק של חיות, ואוזי שיתף פעולה ונגס בהם לקול תשואות הקהל. הדבר הפך לאירוע קבוע במהלך הופעותיו של "נסיך האופל", אבל ביום 20 לינואר 1982 משהו בכל זאת היה שונה. מעריץ בן 17 בשם Mark Neal זרק על הבמה פגר של עטלף אשר נפל לרגליו של אוזי. הוא סבר ששוב מדובר בצעצוע מגומי, הכניס את ראשו של העטלף לפיו ונגס בו בעוצמה רבה. אבל הפעם אוזי הרגיש מיד שמשהו אינו כשורה. הוא ציין שלאחר הנשיכה פיו התמלא בנוזל חם שהיה לו טעם לוואי נוראי. הוא סיפר שהוא הרגיש את הראש עדיין זז בתוך פיו ואז הבין שהוא נגס בייצור חי. אוזי כתב על המאורע ההיסטורי בספרו "I Am Ozzy", כך: "Immediately, though, something felt wrong. Very wrong. For a start, my mouth was instantly full of this warm, gloopy liquid, with the worst aftertaste you could ever imagine. I could feel it staining my teeth and running down my chin. Then the head in my mouth twitched. Oh fuck me, I thought. I didn't just go and eat a fucking bat, did I?" אגב, המעריץ מארק ניל אמר שהעטלף היה מת כבר זמן מה ואפילו החל להירקב, אבל אוזי תמיד התעקש שהוא היה חי כשנגס בו. זה לא ממש משנה את חומרת המצב, שכן מיד לאחר המקרה אוזי הובהל לבית החולים בכדי לקבל סדרת זריקות כנגד כלבת. המאורע הנוראי הזה לא הביא לשינוי בהתנהגות הקיצונית של אוזי, אשר כחודש לאחר מכן ב- 19 לפברואר 1982 נעצר בעוון השתנה על אנדרטת האלאמו בטקסס ובהמשך הוא נצפה מסניף שורה ארוכה של נמלים חרוצות. שנים אחר כך אוזי ציין שהאזכור של המאורע כמעט בכל ריאיון איתו ממש עצבן אותו, אבל לא ניתן להתעלם מהעובדה שהוא באיזשהו מקום גם מאוד נהנה מכך, ולראיה, אלבום ההופעה " Speak of the Devil " ששוחרר מספר חודשים לאחר התקרית כלל צילום של אוזי עם נוזל דמוי דם בפיו כשמעל ראשו ציור של עטלף. יתרה מכך, גם היום ממשיך אוסבורן למכור בחנות הממורביליה שלו דמויות של עטלפים ובראשם את בובת ה- Ozzy Bat Plush עם ראש שניתן להסרה. התענוג הזה יעלה לכם פחות מ- 100 ש"ח. התקרית המטורפת הזאת זכתה לשלל בדיחות ואזכורים, אחת מהן כללה הופעת אורח של אוזי אוסבורן, בכבודו ובעצמו, בסרטו של אדם סנדלר "Little Nickey" ("שטן על הזמן")' משנת 2000: "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 20.01.1975 סיפורים קצרים הופכים לשירים, בטח ובטח אצל אחד ממספרי הסיפורים הגדולים של המוזיקה המודרנית. שנות ה-70 המוקדמות הביאו עימם אלבומים מגוונים של Bob Dylan , ובאיכות משתנה. "מה זה החרא הזה?" שאל גריל מרקוס, מבקר המוזיקה של מגזין הרולינג סטון, בתגובה לאלבומו העשירי "Self Portrait". האלבום הכפול כלל רק כמה שירים חדשים, ולא התקבל היטב גם ע"י מעריצי דילן הנאמנים. מאוחר יותר באותה שנה דילן התאושש עם "New Morning", אלבום שסומן כחזרה לתפוקה הדילנית. ב- 1972 הוא יצר את הפסקול לסרטו של סם פקינפה, "Pat Garrett and Billy the Kid" ואף השתתף כשחקן משנה, כאחד מחברי הכנופיה. השיר מתוך הפסקול, " Knockin' on Heaven's Door " זכה לעשרות גרסאות כיסוי במשך השנים, הותיר רושם גדול יותר מהסרט עצמו, והיה לאחת מהקלאסיקות של הרוק האמריקאי. לאחר שהחוזה עם "קולומביה רקורדס" פג, דילן חתם עם דייוויד גפן וחברתו החדשה "Asylum". הוא הקליט את האלבום "Planet Waves" יחד עם חברי "The Band", תוך כדי חזרות לסיבוב הופעות. בינואר 1974 דילן ו- "The Band" פתחו במסע הופעות מתוקשר מחוף לחוף בצפון אמריקה. היזם ביל גראהם טען כי כמות האנשים שביקשו לקנות כרטיסים הייתה הגדולה מאי פעם. סיבוב ההופעות תועד באלבום "Before the Flood". לאחר סיבוב ההופעות, התפרסם בתקשורת כי Bob Dylan ואשתו שרה נפרדו. דילן מילא שלוש מחברות קטנות בשירים על מערכות יחסים, ועל בעיות הנישואים שלו, שהפכו לאלבומו החמישה עשר "Blood on the Tracks" שיצא ב- 20.01.1975. בספר הזיכרונות שלו משנת 2004, דילן הצהיר כי לשירים אין שום קשר לחייו האישיים, וכי הם נוצרו בהשראת הסיפורים הקצרים של אנטון צ'כוב. לעומת זאת, בנו, ג'ייקוב דילן, מנהיג להקת "The Wallflowers", צוטט שהוא מאמין שהאלבום הוא על ההורים שלו. השפעה נוספת הייתה האמן נורמן רייבן, שהמדריך שלו לציור משנת 1974 נתנה לדילן פרספקטיבה שונה, ויצרה אצלו את החיבור בין המוח, היד, והעין שלו יחדיו, באופן שאפשר לו לעשות במודע את מה שהוא הרגיש באופן לא מודע. כשנודע לו ​​על הפופולריות של האלבום, דילן אמר למרי טראוורס בראיון ברדיו באפריל 1975: "הרבה אנשים אומרים לי שהם נהנים מהאלבום הזה. קשה לי להבין, איך אנשים נהנים מסוג כזה של כאב?" נראה שדילן מכיר באופי האוטוביוגרפי של חלק מהאלבום כמו בשיר " Simple Twist of Fate " אותו הוא הציג בתור "סיפור אהבה פשוט שקרה לי". שיר שמתאר סטוץ של לילה אחד במלון "Waterfall". דילן חוקר את מחשבותיהם של הגבר והאישה, כשהיא עוזבת לשוטט ברציפים זמן קצר לאחר תום ליל התשוקה. הוא גם עושה שימוש בשינוי נקודת המבט של השיר, מגוף ראשון לגוף שלישי, לפעמים באותו פסוק. בראיון משנת 1978, הוא הגיב להערכה על כך שהאלבום היה מעין וידוי שלו וש- " Tangled Up in Blue " התבסס על מערכת היחסים שלו עם שרה באומרו, "יכול להיות שיש איזה חלק קטן בי שמתוודה על משהו שקרה לי" זה די מתחבר עם הרעיון שהוא שאב מנורמן רייבן. השיר עוסק באשתו שרה, שכן הוא מתאר כיצד הם 'נפרדו על הרציפים לילה אחד' וזה כנראה מה שקרה בפועל. העניין הוא שדילן בדרך כלל לא חושף את רגשותיו כלל. אבל כאן, זה כאילו שהוא רשם את רגשותיו על שלט והחזיק את השלט כדי שהעולם יראה. המילים מאוד עמוקות, ומאוד פיוטיות. בשירים כמו " You're A Big Girl ", " You're Gonna Make Me Lonesome When You Go " ו-" If You See Her Say Hello ", הוא מתקשה לאזן בין היותו המבוגר הבוגר והצורך לשחרר, הכל תוך כדי שהוא רדוף ממה שיכול היה להיות. מלנכוליה מפנה את מקומה למרה ב- " Idiot Wind " קינה באורך של כמעט שמונה דקות, הכוללת את Bob Dylan הממורמר שמפתח טינה, ויצר נקמה כנגד מאהב שהרס את אהבתם. ב- " Lily, Rosemary And The Jack Of Hearts " אנחנו מקבלים את דילן הקולנועי, עם בלדת קאנטרי אופטימית המתארת ​​את הלילה בחייהם של שודדים, ברון יהלומים, ואמני קברט בעיירה במערב הישן. ב- " Shelter From The Storm " דילן מספר על חזיונותיו על אהבת חייו לשעבר המספקת לו נחמה מהסערה המתמדת שהחיים מציגים. אבל כמו ברבים מהשירים באלבום, אהבה ללא תנאי מפנה מקום לחרטה, כשהם מאבדים אחד את השני. אחרי כל החרטות, והוידויים מגיע " Buckets of Rain " שחותם את האלבום עם שיר בו דילן מביט קדימה, ולא מתרכז בשברון הלב. מנגן בגיטרה שלו ומגובה רק בבס, דילן מתאר אהבה במונחים לא מורכבים. הוא מתאר את המאמץ שנדרש כדי למצוא אותו בין עליבות חיי היומיום והמציאות הנובעת מחברים שמתרחקים. המילים שלו פשוטות, אך מלאות הרבה עומק ומשמעות, כשהוא שר, "חברים יגיעו, חברים ייעלמו / אם את רוצה אותי מותק, אני אהיה כאן." עטיפת האלבום מציגה פורטרט של Bob Dylan בפרופיל המביט שמאלה, מדובר בתצלום של פול טיל. טיל הסביר שהתמונה צולמה בעדשת טלפוטו בהופעה בגני מייפל ליף, בטורונטו ב-10 בינואר 1974. כשפיתח את התמונה הוא עשה אותה סולרית, ואז צבע אותה בצבעי מים. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

יש לנו וידוי קטן, האלבום "Defenders of the Faith" הוא אחד מהאהובים עלינו ברפרטואר של "Judas Priest". נכון, הוא חסר את הראשוניות של Sin After" Sin", הוא גם נטול להיטים דוגמת " British Steel " ואין לו את הניבים האכזריים של " Painkiller ". אבל יש בו משהו שגורם לנו לחזור אליו פעם אחר פעם, גם ארבעה עשורים לאחר יציאתו. האלבום הזה אשר שוחרר ב- 4 לינואר 1984 מהווה המשך ישיר, אך עם זאת אפל וקודר יותר, לאלבום " Screaming for Vengeance ". הלהקה השתמשה כאן באותה נוסחה מצליחה של האלבום הקודם, אבל עם טוויסט קטן. אפילו עטיפות האלבומים מעידות על הדמיון ביניהם. בראשונה, מוצג ה- " Hellion" המעופף ברוב תפארתו, בעוד שבאלבום נושא הסקירה מופיע ה- "Metallian" המדהים לא פחות. בגב העטיפה ניתן למצוא אפילו את המשפט המקשר בין שני האלבומים האמור כך: "Rising from darkness where Hell hath no mercy and the screams for vengeance echo on forever. Only those who keep the faith shall escape the wrath of the Metallian ... Master of all metal". אמרנו שיש באלבום הזה משהו שגורם לנו לחזור אליו שוב ושוב? אז אחת הסיבות ל כך היא Rob Halford פשוט מתעלה כאן על עצמו. זה אחד מהאלבומים עם הביצועים הווקאליים הכי טובים שלו. אלו לא רק הגבהים המטורפים שהוא מגיע אליהם (תקשיבו לו לדוגמא בדקה 3:00 של " Jawbreaker" ), זו גם השליטה המדהימה שלו בקול והיכולת שלו להפוך אותו לכלי נגינה שמשתלב באופן מדהים עם הלהקה. תקשיבו מה הוא עושה איתו בשיר " The Sentinel " לדוגמא, במיוחד בפזמון החל מדקה 0:50 בגירסת האולפן ותבינו על מה אנחנו מדברים. זה לא שבאלבומים אחרים הקול שלו היה פחות טוב. חלילה. פשוט כאן המלודיה, הדינמיקה, הגיוון והעוצמה שלו מתעלים על עצמם. סיבה נוספת לכך שאנחנו כל-כך אוהבים את האלבום הזה, נעוצה בשילוב המטורף של K. K. Downing ו- Glenn Tipton, מה זה שילוב מטורף? אפילו העברת המקל בין יוהאן בלייק ל יוסיין בולט באולימפיידת לונדון 2012 לא היתה כל-כך מסונכרנת כמו השניים האלה. תאזינו לביצוע שלהם בשיר " Rock Hard Ride Free" לדוגמא. שימו לב איך ה סולו של קיי. קיי. מתחיל בדקה 2:34 בגירסת האולפן ואת "העברת המקל" החלקה שלו לטיפטון בדיוק בשניה 3:02 ומשם לדואט של השניים בדקה 3:30. השיר הזה אגב הוא אאוטייק מהאלבום הקודם שנקרא "Fight for Your Life". השיר הוקלט בשנת 1982 אך לא זכה להיכנס לאלבום " Screaming for Vengeance " ולקראת האלבום הנוכחי הלהקה שיפצה, שיפצרה והקליטה אתו מחדש, ואולי טוב שכך כי הוא פשוט נשמע מדהים. ומכאן אנחנו עוברים לסיבה השלישית והמוחצת, ואנחנו יוצאים כאן בהצהרה שאולי תגרום לחלקכם להרים גבה. לעניות דעתנו רצף השירים בצד הראשון של האלבום הזה הוא הטוב ביותר מבין אלבומיה של "ג'ודאס פריסט". הוא נפתח עם הספיד מטאל של " Freewheel Burning " עם הדאבל בייס העצבני של דייב הולד, הסולו הניאו-קלאסי של טיפטון והשירה המהירה והעוצמתית של הלפורד שמתאים אותו לקצב המטורף של השיר. הוא נמשך עם " Jawbreaker " המדהים שמפיל לנו את הלסת כל פעם מחדש, ממש כמו שמו. הריף המדהים והאייקוני של השיר הזה וחיתוכי הסטקאטו של הלפורד בשירה פשוט עושים לנו את זה. זה ממשיך עם שילוב הגיטרות המדהים של " Rock Hard Ride Free " ועם הביצוע הווקאלי מבין הטובים של הלפורד בשיר " The Sentinel " עליהם כתבנו לעיל. שלא תבינו לא נכון. גם הצד השני של האלבום כולל שירים מעולים כמו " Some Heads Are Gonna Roll " ו- " Night Comes Down " שמתחברים לצד היותר מלודי ושקט של "פריסט", וכמו שיר הסיום " Heavy Duty " שמתחבר לקטע הרפטטיבי " Defenders of the Faith ". אז נכון, האלבום הזה לא ממש מושלם. " Love Bites " מכיל השפעות פופ-אייטיז שרק ילכו ויתעצמו באלבום " Turbo " ו- " Eat Me Alive " הוא אולי השיר המיותר באלבום שגם גרם לתגובות קשות מצד הארגון Parents Music Resource Center, אשר הכתיר אותו בתואר המפוקפק "Filthy Fifteen" בשל מילים שמרמזות על ביצוע מין אוראלי בכפיה. אבל אם גם "המגרעה" של האלבום הוציאה מ"ג'ודאס פריסט" את השיר " Parental Guidance " שנכתב בתגובה ויכלל באלבום הבא, דיינו. להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

פינה בקטנה... הידעתם? הגיטריסט Tony Iommi ביקש להקליט אלבום המשך לאלבום האיחוד המופתי " 13 ", אך Geezer Butler והזמר Ozzy Osbourne התנגדו... ב- 20 לינואר 2016 שחררה "Black Sabbath" את מה שנכון לרגע זה מהווה את פיסת החומר המוזיקלי האחרונה שלה. ה- EP בעל השם המחייב "The End"! המיני אלבום הזה כולל שמונה שירים. המחצית הראשונה מורכבת מארבעה שירים חדשים שיועדו להיכלל באלבום ההמשך לאלבום "13" ששוחרר שלוש שנים קודם לכן, כאשר המחצית השנייה כוללת רצועות שהוקלטו בהופעה חיה במהלך סיבוב ההופעות של הלהקה בין השנים 2013 ל- 2014. מי שמלווה את Tony Iommi , Geezer Butler ו- Ozzy Osbourne בתופים כאן הוא Brad Wilk , המוכר מחטיבת הקצב של "Rage Against The Machine" ו- "Audioslave" וניגן גם באלבום " 13 ". במהלך הקלטות האלבום " 13 " כתב הגיטריסט Tony Iommi מספר רב של ריפים אשר יועדו לאלבום ההמשך, עליו הוא ביקש להתחיל לעבוד מיד עם סיום ההקלטות לאלבום " 13 ". עם זאת, הבסיסט Geezer Butler והזמר Ozzy Osbourne סירבו להקליט אלבום נוסף בטענה שהדבר יעכב את סיבוב ההופעות שתוכנן זה מכבר. כידוע, בסופו של דבר הרעיון לאלבום נוסף נגנז והחומרים החדשים יחד עם קטעים מהופעות שוחררו במסגרת ה- EP שכשמו כן הוא, נכון לרגע זה מסמל את הסוף של הלהקה האדירה הזאת. ארבעת השירים המקוריים באלבום אינם משתווים אומנם ברמ תם לפצצות המצרר שקיבלנו באלבום " 13 ", אך הם בהחלט מראים שללהקה הזאת היה עוד הרבה מה לתת, וחבל שהפרויקט הקטן הזה לא הפך בסופו של דבר לאלבום. אם היינו צריכים לבחור את המצטיין מבין ארבעת הקטעים, זה היה כנראה “ Take Me Home ” שפשוט נשמע לנו כמו אאוטייק מהאלבום “ Sabbath Bloody Sabbath ”. המיני אלבום הזה נמכר אך ורק במסגרת סיבוב ההופעות "The End Tour" ולא נמצא אפילו בשירותי הסטרימינג השונים. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

ב- 20 לינואר 1983 שוחרר האלבום "Pyromania" – אלבומה השלישי של "Def Leppard". זה אלבום הפריצה המטאורית של "Def Leppard", אלבום שמכר בארה"ב לבדה למעלה מ- 10 מליון עותקים והוכתר על-ידי ה- RIAA כאלבום "יהלום" (עשר פעמים זהב). האלבום זינק הישר אל המקום השני במצעד הבילבורד האמריקאי, והוא ללא ספק היה כובש את הפיסגה לולא האלבום "Thriller" של מייקל ג'קסון שהה שם משך תקופה ארוכה. למותר לציין שהאלבום נכנס גם לרשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון. באלבום הזה עשתה הלהקה שינוי ומעבר מההבי מטאל השורשי שאיפיין אותה בשני האלבומים הראשונים, לכיוון הארד רוק ואפילו גלאם מטאל, תוך שהיא מאמצת לעצמה סגנון ידידותי ונגיש יותר. (Photo: Wallpaperflare.com) את השינוי בצליל ובסגנון שהנגיש את הלהקה להמונים, ניתן לייחס בין היתר למפיק הקוסם (לא פחות) Robert John "Mutt" Lange, אשר ידע להנגיש את הצליל של "AC/DC" לקהל הרחב באלבום " Highway To Hell " ובהמשך אף באלבום " Back In Black " והביא להצלחתה המטאורית. בדומה למה שעשה במסגרת עבודתו עם "AC/DC", דאג Lange אף כאן להפוך את הסאונד של "Def Leppard" לקליט ונגיש יותר. גם במקרה זה דחף לאנג את "Def Leppard" למצויינות בהרבה עבודה קשה ושעות אולפן לא מבוטלות, והוא אפילו נטל את העניינים לידיים וסייע ללהקה בכתיבת חלק מהשירים, עליהם קיבל גם קרדיט. בהתאם לנוסחא שעבדה היטב עם "AC/DC", שם לאנג דגש על צליל ה"טווין גיטאר" של "Def Leppard" ובפרט על ההרמוניה הווקאלית וקולות הליווי של חברי הלהקה, כאשר אף הוא עצמו תורם את קולו כזמר מלווה. התהליך הזה החל אמנם כבר באלבום הקודם, " High N’ Dry " משנת 1981, אך הוא השוחז והודק על-ידי לאנג לכדי שלמות באלבום "Pyromania". כך יצא, שלאחר שני אלבומים בסגנון הבי מטאל מסורתי, סייע מאט לאנג ל- "Def Leppard" לבצע את המטאמורפוזה הנדרשת לצליל הבי מטאל/גלאם רוק ידידותי, אשר יביא לפריצה הגדולה שלה בארה"ב ויקנה לה הצלחה עולמית מסחררת. מי שסייע למאט לאנג וללהקה להגיע לתוצאה המדהימה, היא חברת התקליטים אשר הביעה את אמונה בלהקה ובמפיק, ונתנה להם יד כמעט חופשית לביצוע ההקלטות שנמשכו כמעט שנה שלמה (מינואר ועד נובמבר 1982) בתקציב עתק של כמיליון דולר. בכך נטלה חברת התקליטים סיכון עצום, שכן התקציב האדיר חייב מינימום מכירות של מיליון עותקים בכדי להתאזן ולהתחיל להרוויח. ההימור שלקחה חברת התקליטים נשען ברובו על ביצועיו של מאט לאנג עם "AC/DC" באלבומים " Highway To Hell " ו- " Back In Black " וכן מההצלחה היחסית של השיר " Bringin’ On The Heartbreak " מאלבומה הקודם של הלהקה - " High N’ Dry ", שגם אותו הפיק לאנג וזכה להשמעות חוזרות ב- MTV. כשלאנג והלהקה החלו בהקלטת האלבום, היה הגיטריסט המוערך Pete Willis עדיין חלק מההרכב, והוא אחראי להקלטת כל תפקידי גיטרת הקצב באלבום. באופן מצער, Pete Willis פוטר לקראת סוף ההקלטות בשל בעיות האלכוהול שלו והוחלף על-ידי הגיטריסט Phil Collen, אשר כבר ביום השני שלו עם הלהקה תרם את סולו הגיטרה לשיר " Stagefright ". האלבום הזה שומר על רמה גבוהה כמעט לכל אורכו. החל מ- " (Rock! Rock! (Till You Drop " עם האינטרו הדרמטי שעובר כמה וריאציות לפני שהריף המוביל והמשובח של Steve Clark בועט את השיר הזה היישר לחלל האיצטדיונים, ועד לשיר הסיום " Billy’s Got a Gun " שממש גורם לנו להריח את ה"סכנה באוויר" אל תוך הסיום המלודרמטי עם ה"בנג, בנג" ולופ התופים האלקטרוני ההזוי משהו. אחד המאפיינים הבולטים של האלבום הזה אשר תפס אותנו מיד בשמיעה הראשונה, היה הדגש הנרחב שניתן כאן להרמוניות הווקאליות. השירה מובאת בהפקה קדימה וממש משמשת ככלי נגינה נוסף במיקס הכללי. לעניות דעתנו זה מה שמייחד את האלבום הזה מיתר הרכבי ה- " New wave of British heavy metal " שפעלו באותה תקופה. הזמר Joe Elliott נותן באלבום הזה תצוגת תכלית מרשימה שמציגה את הגיוון הקולי שלו, אשר נע בין מחוספס וצרוד לרך ומלטף. אבל גולת הכותרת היא קולות הרקע של כל יתר חברי הלהקה בתוספת המפיק מאט לאנג אשר יחדיו מהווים מעין מקהלת ליווי לאליוט אשר מצדיקה את הכינוי שקיבלו בקרדיטים - "The Leppardettes". האלבום הזה ייצר כמה מהשירים הגדולים ביותר ברפרטואר האדיר של הלהקה, אפילו בהשוואה למגה להיטים שיגיעו באלבומה הבא " Hysteria ". שירים כמו " Photograph ", " Rock of Ages " ," Too Late for Love" ו- "' Foolin" , הפכו להמנונים בלתי נשכחים והושמעו באופן בלתי פוסק בתחנות הרדיו השונות וב- MTV, כשהם מקנים ללהקה הצלחה מסחררת ומציבים אותה בקו הראשון של הלהקות הנמכרות ביותר בעולם. מעניין לציין שבאלבום משתתפים שני נגני סשיין מפתיעים, הראשון הוא הקלידן Tony Kaye הידוע כאחד ממקימיה של להקת הרוק המתקדם "Yes", והשני הוא Thomas Dolby, אמן הסינתפופ והניוווייב אשר סייע למאט לאנג בהפקה וניגן בקלידים באלבום תחת השם "Booker T. Boffin". דולבי אשר בדיוק סיים לעבוד על הלהיט שלו "She Blinded Me With Science", הוא זה שביקש להסתתר מאחורי שם בדוי בכדי שלא לגרום לבלבול בין קריירת הסולו ה"פופית" שלו לעובדה שהוא מנגן באלבום הבי מטאל. להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!