הנה כמה עובדות מעניינות על Mike Rutherford: (Photo: Michael Putland) 1. הוא נולד בשם Michael John Cloete Crawford Rutherford, ב-2 באוקטובר 1950 ב- Chertsey, Surrey. 2. מייק קיבל את הגיטרה הראשונה שלו בגיל 8 וניגן בלהקתו הראשונה, "The Chesters", בשנה שלאחר מכן. 3. הוא למד ב- "The Leas", בית ספר ב- Hoylake, Merseyside לפני שעבר ל- "Charterhouse", בית ספר פרטי ב- Godalming, Surrey, בספטמבר 1964. 4. מייק לא אהב את תקופתו ב-"Charterhouse" ובסופו של דבר הורחק מבית הספר בגלל מקרים של התנהגות בלתי הולמת. 5. בשנת 1965, הוא הקים בבית הספר את להקת "Anon" יחד עם הגיטריסט Anthony Phillips. 6. בשנת 1967, רת'רפורד, יחד עם Tony Banks, Peter Gabriel, Anthony Phillips ו- Chris Stewart, הקימו את "Genesis". 7. ב- 7 במרץ 1969 הוציאה הלהקה את אלבום הבכורה שלה "From Genesis to Revelation". האלבום נכשל מסחרית. 8. בעקבות הכישלון המסחרי של "From Genesis to Revelation", עברו חברי הלהקה לעסוק בעיסוקים אחרים. 9. בשנת 1970 חזרו חברי הלהקה לעבוד יחד וביוני החלו להקליט את אלבומם השני "Trespass". 10. בשנת 1971 שינתה הלהקה את ההרכב שלה עם Steve Hackett בגיטרה מובילה ו- Phil Collins בתופים, והוציאה את אלבום המופת "Nursery Cryme". 11. מייק ניגן את קטעי הסיטאר החשמלי באלבום "Selling England By The Pound" משנת 1973. 12. רת'רפורד קיבל על עצמו את תפקידי הגיטרה המובילים עבור "ג'נסיס" בשנת 1977, לאחר ש- Steve Hackett עזב את הלהקה. 13. החל מהאלבום "...And Then There Were Three..." משנת 1978, רת'רפורד ניגן כל תפקידי הגיטרה באולפן, לאחר שהרגיש בטוח מספיק לנגן הן בגיטרה מובילה והן בבס. 14. סגנון הנגינה של רת'רפורד ב"ג'נסיס" עוצב על ידי דרישות התפקיד הלא שגרתיות שלו, אשר אילץ מעברים תכופים בין כלי נגינה שונים. 15. הרבגוניות של רת'רפורד התרחבה לנגינה בכלים שונים, כולל גיטרה, גיטרות בס 4, 6 ו-8 מיתרים, בס פדאל, סיטאר ואפילו קטעי צ'לו מזדמנים בתקליטי הלהקה מתחילת שנות ה-70. מייק אפילו ניגן בתופים בביצוע ההופעה של השיר "Who Dunnit?" מהאלבום "Abacab". 16. מייק רת'רפורד ניגן בבס פדאל הן בהופעה חיה והן באולפן, ולעתים קרובות ניגן בו-זמנית בגיטרה 12 מיתרים באופן סימולטני עם הבס פדאל. 17. בהופעות במהלך המחצית הראשונה של שנות ה-70, מייק רת'רפורד ניגן לעתים קרובות בכלי בעל צוואר כפול, שנבנה בהתאמה אישית מגיטרת 12 מיתרים Rickenbacker hollowbody ומגיטרת בס Rickenbacker 4001. 18. עם זאת, גיטרת הצוואר הכפול של רת'רפורד מיקמה את הגיטרה בחלק העליון ואילו את גיטרת הבס בחלק התחתון בשונה מה- Rickenbacker 4080. (Photo: Andrew St.Denis) 19. בנוסף לנגינה על מגוון רחב של כלי נגינה, רת'רפורד שר גם קולות רקע בלהקה. 20. רת'רפורד היה אחד מכותבי השירים הראשיים של "Genesis" לאורך הקריירה שלהם וגם כתב את המילים לכמה מהלהיטים הבינלאומיים הגדולים של הלהקה, כמו "Follow You Follow Me", "Turn It On Again", "Land of Confusion" ו- "Throwing It All Away". 21. יחד עם Tony Banks רת'רפורד הוא חבר "Genesis" היחיד שניגן בכל 15 אלבומי האולפן של הלהקה, כולל "A Trick of the Tail", "Wind & Wuthering", "Duke", "Genesis", "Invisible Touch" וכלה ב- "Calling All Stations" שיצא בשנת 1997 ושאותו גם הפיק יחד עם Tony Banks. 22. בשנת 1975 השתתף באלבום "Voyage of the Acolyte" - אלבום הסולו הראשון של Steve Hackett, לצד Phil Collins. 23. רת'רפורד הקליט שני אלבומי סולו, "Smallcreep's Day" משנת 1980 בהשתתפות, Anthony Phillips ו- "Acting Very Strange" משנת 1982 בהשתתפות Stewart Copeland בתופים. 24. הוא הקים את להקת "Mike + The Mechanics" במהלך הפסקה מ"ג'נסיס" בשנת 1985 והוציא את אלבום הבכורה שלהם "Mike + The Mechanics" כבר באותה שנה. 25. מאז הוציאה הלהקה 8 אלבומי אולפן נוספים, האחרון "Out of the Blue" בשנת 2019. 26. רת'רפורד התוודה בשנת 2004 כי המילים של "The Living Years" נכתבו על ידי B.A. Robertson, בהתבסס על מערכת היחסים של רוברטסון עם אביו. 27. מייק רת'רפורד שיתף פעולה עם אמנים אחרים, כולל Elton John, Paul Carrack, ו- Paul Young וכן חבריו ללהקה Peter Gabriel ו- Phil Collins, בפסקול "Against All Odds", בשיר "Making A Big Mistake". 28. בשנת 2004, הוא הופיע בקונצרט "Strat Pack", אשר ציין את יום השנה ה-50 לגיטרת "פנדר סטרטוקאסטר", לצד גיטריסטים ידועים כמו Brian May, David Gilmour ו- Joe Walsh. 29. מייק רת'רפורד הופיע בטקס הסיום של אולימפיאדת הקיץ 2012 ב-12 באוגוסט 2012 כחבר אורח בלהקתו של Ed Sheeran, כשהוא מבצע את השיר "Wish You Were Here" של "Pink Floyd". 30. מייק רת'רפורד נכנס להיכל התהילה של הרוקנרול כחבר "Genesis" בשנת 2010. 31. בשנת 2014, מייק ראת'רפורד פרסם את הספר "The Living Years: The First Genesis Memoir" עם Thomas Dunne Books, בו הוא מציע תובנות אינטימיות על חייו ועל הקריירה שלו. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

המלצת המערכת... והפעם... האלבום "Restless and Wild", אלבום האולפן הרביעי של להקת "Accept", ששוחרר ב- 2 לאוקטובר 1982. איזה אלבום מטורףףף זה ואיזו השפעה היתה לו על עולם המטאל של תחילת שנות השמונים. שניה לפני שהת'ראש מטאל התפרץ לנו בפנים עם Kill 'Em All של מטאליקה, האלבום הזה כלל את אחד השירים הכי מכוסחים ששמענו עד אותו זמן. שיר הפתיחה של האלבום "Fast as a Shark", היה אכן "מהיר" במלוא מובן המילה. קלאסיקת Speed Metal שהשפיעה רבות על להקות המטאל של התקופה ואשר סאונד הדאבל בס שלה מהדהד גם 40 שנה אחרי עד ימינו אנו. מי שמקשיב לשיר היום וודאי לא מבין על מה כל המהומה, אבל עבור מי שגדל באותה תקופה, השיר הזה היה משהו חריג בנוף של ההבי מטאל. נכון, "Motorhead" הבליחו עם "Ace Of Spades" ו- "Venom" עם "Welcome To Hell" קצת לפני כן, אבל עדיין מחוג ה- BPM בשיר הזה פשוט שבר לנו באותו זמן את הסקאלה, במיוחד כשהוא הגיע אחרי אלבום כמו "Breaker" ופשוט השאיר אותנו פעורי פה נוכח השינוי שעברה הלהקה. דבר נוסף שתרם לשוק המטאלי שהתפוצץ לנו בפנים, היה האינטרו של השיר אשר כלל הקלטה ישנה של שיר גרמני המושר על-ידי מקהלת ילדים (Heidi heido heida heidi heido heida heidi heido heida Hahahahahahaha) אקספט חשבו שהניגוד בין המקהלה העדינה עם חריקות המחט, הצרחה המצמררת של Udo Dirkschneider, המהירות והעוצמה של הדאבל בייס יעצים את הקיצוניות ויהיה אפילו משעשע. אבל הבדיחה היתה על חברי "Accept", לאחר שהתברר שההקלטה של מקהלת הילדים בה השתמשו יש קונוטציה אחרת לגמרי, כי הוא שימש כשיר מצעדים בתקופת הנאצים, עובדה שהלהקה לחלוטין לא היתה מודעת אליה באותה תקופה והתנערה ממנה מכל וכל. האלבום הזה מייצג את Accept בשעתה היפה, ועד היום אנחנו סבורים שהוא אלבומה הטוב ביותר, לצד הקלאסיקות שבאו אחריו Balls to the Wall, ו- "Metal Heart". האלבום כולל קלאסיקות נצחיות של הז'אנר כמו שיר הנושא - "Restless and Wild" עם המקצב הדוהר והפזמון ההימנוני, "Shake Your Heads" עם הריף האיטי והמהפנט, "Ahead of the Pack" שהזכיר לנו את ג'ודאס פריסט, "Neon Nights" המדהים שנפתח עם צליל הגיטרה ששנה מאוחר יותר יבקע מגיטרת הבס של Cliff Burton בקטע "Anesthesia (Pulling Teeth)"), הקטע "Demon's Night" שקיבל מאוחר יותר גירסת כיסוי של "Cannibal Corpse", השיר "Flash Rockin' Man" שהריף שלו "הושאל" מהריף של Swords and Tequila של "Riot" ובהמשך "יושאל" שוב על-ידי "Iron Maiden" בשיר 2 Minutes To Midnight, וכמובן קטע הסיום האדיר "Princess of the Dawn" שפשוט נחתך באופן פתאומי ומכוון ומשאיר אותנו עם טעם של עוד... להאזנה ליצירת המופת הזאת: Spotify / Apple Music. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

מספר 4 ב-"Slipknot" הלא הוא Jim Root נולד ב-2 לאוקטובר 1971, אז בואו נכיר קצת את הגיטריסט הוותיק !! (Photo: David Phillips) 1. שמו המלא הוא James Donald Root והוא נולד בלאס ווגאס. 2. את פעילותו המשמעותית במוסיקה הוא החל בתחילת שנות ה-90 בלהקת טראש מטאל בשם "Atomic Opera" שהוקמה ופעלה ב-Iowa. 3. שם הוא הכיר את Corey Taylor והצטרף ללהקתו בשם "Stone Sour" ב-1995. במקביל להיותו בלהקה הוא עבד בעבודות צדדיות כמו מלצרות וכרטיסן באוטובוס. 4. ההרכב הראשוני הקליט מספר דמואים וניסה להשיג חוזה הקלטות וסיבובי הופעות אך ללא הצלחה ממשית. הם יצאו להפסקה עד לשנת 2000, אז הם החלו את ההקלטות לאלבום הבכורה. 5. במהלך התקופה בה סטון היו בהפסקה, להקת "Slipknot" שרק חתמה על חוזה לשבעה אלבומים החלה לעבוד על אלבום הבכורה של עם Ross Robinson והם חיפשו ווקאליסט וגיטריסט. (Photo: Matt Stasi) 6. בינואר 1999 הצטרף ג'ים ללהקת "Slipknot", כשהוא מחליף את הגיטריסט Josh Brainard, שכבר הקליט את מרבית תפקידי הגיטרה באלבום הבכורה. ג'ים השתתף בסיום ההקלטות וניגן בשיר "Purity". 7. למרות שהוא הצטרף בתפקיד גיטרה ליווי, ג'ים החל לתפוס חלק משמעותי בכתיבה וביצירה של אלבומי הלהקה. בסליפנוט אין תפקיד מוגדר לגיטרה מובילה, ג'ים ו-Mick Thomson חולקים את תפקידי הגיטרות. 8. מלבד האלבום הראשון של סליפנוט, שבו היה מעורב באופן חלקי. בשאר אלבומי הלהקה ג'ים מעורב משמעותית בכתיבה וביצירה ואף בכתיבת הטקסטים. 9. כחלק מסטון ג'ים היה מעורב בחמשת האלבומים הראשונים של הלהקה. יחד עם Josh Rand הם חלקו את תפקידי הגיטרות, הכתיבה והיצירה. 10. בשנת 2014 עזב ג'ים את סטון כנראה שכתוצאה מחיכוכים וחוסר הסכמה על הדרך של הלהקה בעיקר עם קורי. קורי סיפר שאם ג'ים לא היה עוזב את סטון היה מתרחש פיצוץ גדול שהיה גורם לפירוקה של סטון סאואר ואולי אפילו של סליפנוט. (Photo: Fender) 11. בשנת 2007 מותג הגיטרות Fender הוציא דגם מיוחד על שמו: "Jim Root Telecaster", בשנת 2010 יצא דגם נוסף על שמו "Jim Root Signature Fender Stratocaster" ובשנת 2014 פנדר הוציאה דגם נוסף בשם "Fender Jim Root Jazzmaster". "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

אלבום הבכורה של Corey Taylor שקיבל את השם "CMFT" שוחרר ב-2 לאוקטובר 2020 ולמי שלא יודע (כמונו, כששמענו בפעם הראשונה את השיר למשל) הפירוש של CMFT הוא "Corey Mother Fucking Taylor" והוא אכן לא ניתן לעצירה !! האלבום הוקלט ב-Hideout Studio בלאס וגאס עם המפיק Jay Ruston. ההרכב כלל את הגיטריסטים Christian Martucci ו-Zach Throne, הבסיסט Jason Christopher והמתופף Dustin Schoenhofer. קורי תמיד עושה מה שהוא רוצה ולא ממש מעניין אותו מה המבקרים חושבים או איך זה ישפיע על המעריצים, הוא הולך עם האמת שלו. הוא אוהב מוסיקה, הוא אוהב ליצור מוסיקה והוא לא מגביל את עצמו או מגדיר את עצמו לאף ז'אנר כזה או אחר. קורי עושה מוסיקה שהוא אוהב וזהו בדיוק האלבום שלפניכם !! ממש לפני כמה ימים נזכרנו בזה כשהאזנו לשיר "Hesitate" מהאלבום השלישי של Stone Sour, בלדה דביקה ומרגשת שנדמה שנלקחה מפסקול של קומדיה רומנטית אבל... אנחנו אוהבים את זה !! באלבום הזה, כפי שסיפרנו כשיצא הסינגל, קורי לקח חומרים שכתב לאורך כל חייו ללא קשר לסגנון ותקופה ושם את כולם (מה שנכנס לעריכה) באלבום אחד. 13 שירים מתקופות שונות, מסגנונות שונים ומגוונים. מעריצי סליפנוט וסטון סאור, אל תצפו לקבל פה את קורי כפי שאתם מכירים. בטח שמתם לב כבר לפי הסינגלים הראשונים שיצאו. אתם תתחברו לשיר אחד או שניים, אבל אם תבואו עם ראש פתוח יש מצב שתאהבו עוד כמה שירים. קורי פשוט אסף כמה חברים מהעבר וההווה שאיתם ניגן בהרכבים שונים או בהופעות וחיבר אותם ללהקה של איש אחד, מבחינת כולם זה היה אוסף של חברים שנפגשים בחדר חזרות ומנגנים יחד להנאתם. (Photo: Ashley Osborn) אם ננסה לחלק את הסגנונות באלבום (לא מבטיחים שזה יצליח) אז ישנן מספר קטגוריות די בולטות... יש פה שירים שנשמעים כמו הקלאסיקות של החברה של דודו שמזכירים מאוד את ZZ Top, Steel Panther ואפילו קצת קאנטרי בלוז. ‘HWY 666‘, ‘Samantha’s Gone‘, ‘Black Eyes Blue‘ ועוד... יש פה שירים שמבוססים על ריפים חזקים ומזכירים יותר את הסגנון של Stone Sour, יותר חזק, יותר רועש ויותר מהיר מהקטגוריה הקודמת. ‘Meine Lux‘, ‘Culture Head‘ ‘Halfway Down‘ ועוד... יש פה בלדות מרגשות שמביאות לידי ביטוי את הרכות והנעימות של טיילור, שירגשו וירגיעו אתכם ‘Silverfish‘, ‘Home‘ ועוד... הנה הסינגל הראשון שיצא מהאלבום... בקיצור... הבנתם את הרעיון !! זוהי שקית הפתעה שמקבלים בימי הולדת ויש בה ממתקים שונים ומגוונים, וופלים, שוקולדים, סוכריות קופצות ועוד... אז תלחצו פליי ותתחילו ליהנות, זהו קורי החדש ושום דבר לא יעצור אותו, להאזנה ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 2 לאוקטובר, 2000 "Radiohead" הוציאו את אלבומם הרביעי "Kid A". האלבום יצא בבריטניה ב-2 באוקטובר 2000 ובארצות הברית למחרת, ב-3 באוקטובר. הוא הופק בידי Radiohead ו-Nigel Godrich. מה נגיד על האלבום הזה? "שינוי דרסטי"?, "מהפך"? "חדשנות"? "נועזות"? "התאבדות"? שהוא נשמע כמו אלבום של להקה אחת? אז הכל נכון! האלבום הזה סימן שינוי נועז ומעבר דרסטי מצליל הרוק המסורתי שהפך את "רדיוהד" לכוכבת-על עולמית אחרי "OK Computer". זה אלבום שבזמן צאתו פילג את המבקרים והמעריצים באותה תקופה, אך מאז הוא הפך לאבן יסוד במוזיקה המודרנית, שנחשב לעתים קרובות כאחד האלבומים המשפיעים ביותר של המאה ה-21. כבר מהצלילים הראשונים, ברור ש- "Kid A" הוא חיה אחרת לגמרי. "Everything in Its Right Place" הוא ההיפך הגמור מהכותרת שלו, כי הוא מוכיח "שהכל ממש לא במקום". זו רצועה אלקטרונית מפחידה המונעת על ידי שירה עם עיוות דיגיטלי של תום יורק ונגינת סינתיסייזר דלילה במקצב א-סינכרוני. הצליל הקונבנציונלי מבוסס הגיטרה ששלט בשלושת אלבומיהם הקודמים נעדר כמעט לחלוטין ומוחלף בסינתסייזרים, סימפולים, טקסטורות אמביאנט, ביטים אלקטרוניים ותחושת דיסוננס. שיר הנושא, "Kid A", מגיע לאחריו ומביא איתו רוח ניסיונית דומה, עם שירה מעוותת שנקברת מתחת למקצבים אלקטרוניים, שיוצרים אווירה מרוחקת, כמעט זרה. ככל שהאלבום מתקדם, הולך ומתברר ש"רדיוהד" שואבת השפעה ממגוון רחב של ז'אנרים - קראוטרוק, ​​אמביינט, ג'אז ואפילו קלאסי. רצועות כמו "The National Anthem" המונוטוני עם עיבוד כלי הנשיפה הכאוטיים שלו, ו- "Idioteque", (שמסמפל את "Mild und Leise" של Paul Lansky) המובל על-ידי ביטים אפוקליפטיים עצבניים, מציגים להקה שמוכנה לחקור טריטוריות חדשות שנמצאות הרחק מאוד מהסגנון שהעלה אותה לגדולה. למרות ההסתמכות הרבה על האלקטרוניקה, "Kid A" מספק שירים כמו "How to Disappear Completely" שהינו בלדה אקוסטית עם עיבוד כלי מיתר ואפקטים של גיטרה, עטופים באלמנטים של מוזיקת ​​אווירה. אחד הדברים ששומרים על האלבום הזה כיצירה אחידה, היא הליבה הרגשית שלו. למרות שהזמר, Thom Yorke, כתב מילים מופשטות, לא אישיות, חתך ביטויים והרכיב אותם באקראי, הרי שהשירה המייבבת, המתלוננת והפגיעה של יורק, לוכדת בחובה תחושה עמוקה של בידוד והתבוננות פנימית. השירה שלו לכל אורכו של האלבום מספקת לעתים קרובות אווירה של ניכור, התפוררות חברתית ואי שייכות, המשקפת מצב רוח אפל שמשלים את נופי הסאונד הניסיוניים. גורם מהותי נוסף ששומר על האלבום הזה כיצירה אחידה ומדהימה, הוא הרצף שלו. "Kid A" זורם בין צלילים קרים ודיסטופיים ורגעים של יופי שברירי. לדוגמה, "Treefingers" האינסטרומנטלי משמש כהפסקה שלווה ורעננה לפני שהאלבום צולל לתוך האנרגיה התזזיתית של "Optimistic", אחת הרצועות הבודדות באלבום בה נעשה שימוש בגיטרות בצורת הרוק המסורתית. בזמן יציאתו, "Kid A" הדהים מאזינים רבים שציפו להמשך צליל האלטרנטיב-רוק של "OK Computer". אבל הנכונות של Radiohead" להמציא את עצמה מחדש חיזקה את מעמדה כחבורת מוזיקאים בעלי חשיבה צופת פני עתיד. עם הזמן, השפעתו של האלבום רק הלכה וגדלה, במיוחד בתחום המוזיקה האלקטרונית והאקספרימנטלית, ורבים רואים בו כיום יצירת מופת המגדירה את "רדיוהד". לא לחינם נכנס האלבום לרשימת 500 האלבומים הגדולים של מגזין הרולינג סטון ולעוד רשימות דירוג מכובדות רבות. האלבום "Kid A" הוא לא אלבום שמבקש לרצות את כולם. האופי הלא שגרתי שלו אומר שהוא יכול להיות אלבום קשה להאזנה, לפחות בהתחלה. עם זאת, האיכות האניגמטית ונופי הסאונד המורכבים שלו מתגמלים אחרי האזנות חוזרות ונשנות. למי שמוכן לצלול לעומקו, "Kid A" מציע מסע מרתיע, מרתק ומעורר מחשבה, שמאתגר את נורמות הרוק המסורתיות ומייחד את "Radiohead" כחלוצה אמיתית במוזיקה המודרנית. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

האלבום "Freedom", אלבום האולפן ה- 17 של Neil Young שוחרר ב- 2 לאוקטובר 1989. זה אלבום הקאמבק של יאנג אחרי העשור הכי קשה בקריירה המוזיקלית שלו. זה לא שיאנג לא שחרר במהלך העשור הזה אלבומים, אך החומר המוזיקלי באותם אלבומים לא היה קרוב ברמתו לאלבומים הקלאסיים של Neil Young משנות ה- 70. יאנג עושה עם האלבום הזה ריסטרט לקריירה המפוארת שלו וחוזר עם היצירה הראויה הראשונה שלו מאז "Rust Never Sleeps" שיצא בשנת 1979, בדיוק עשור לפני כן. אז כדי להבין על מה כל המהומה ולמה אנחנו קוראים לזה קאמבק, נחזור רגע לשנת 1981. אחרי ששחרר את האלבום "Re·ac·tor", עוזב יאנג את חברת התקליטים "Reprise" בה היה חתום מאז אלבומו הראשון משנת 1968, וחותם על חוזה הקלטות עם חברת התקליטים "Geffen Records". חוזה ההקלטות הבטיח ליאנג מליון דולר לאלבום וחופש יצירה מלא. רצה הגורל ויאנג היה טרוד בתקופה זו בטיפול בבנו שנולד עם שיתוק מוחין, דבר שהשפיע מאוד על היצירה שלו. אלבומו הראשון של יאנג בחברת התקליטים גפן היה "Trans" משנת 1982. מדובר באלבום אלקטרוני, ניסיוני ומוזר לחלוטין שהיה שונה באופן מהותי ממה שיאנג שחרר עד אותו זמן. יאנג יספר אחר כך כי הוא ניסה לתקשר באמצעות המוזיקה הניסיונית הזאת עם בנו וכי הוא הרגיש שעיוות הקול שלו (כפי שנעשה באלבום) יסייע בכך. ואולם, האלבום הזה יצר מתיחות גדולה בין יאנג לחברת התקליטים. המתח הגיע הזה לשיאו כאשר חברת התקליטים סירבה לשחרר חומר שיאנג כבר הקליט לאלבומו הבא שהיה אמור להיקרא "Old Ways" ושסגנונו קאנטרי-פולק-רוק בדומה לאלבום "Harvest". חברת התקליטים חששה שאלבום כזה לא יתקבל היטב אצל המעריצים ודרשה מיאנג ליצר אלבום רוקנרול. בתגובה, יאנג נכנס לאולפן ורקח במהירות חומר חדש לחלוטין בסגנון "רוקבילי", אותו הקליט במהירות לאלבום "Everybody's Rockin'", אשר שוחרר בשנת 1983 והיה לאלבום הקצר ביותר בקריירה של יאנג, שאורכו 25 דקות בלבד. זו היתה נקמתו המתוקה של יאנג בחברת התקליטים, אשר לא נותרה אדישה והגישה נגדו תביעה משפטית, בטענה ששחרר באופן מכוון אלבומים לא מסחריים. יאנג מצידו הגיש תביעה נגדית כנגד חברת התקליטים בטענה של הפרת חוזה, שכן לטענתו במסגרת החוזה ניתן לו חופש יצירה מלא אותו היא שללה ממנו. כתוצאה מהסכסוך המשפטי החל יאנג גם להאט את קצב שחרור האלבומים, עד לסיום הסכסוך בפשרה לטובתו. בשנת 1988 עזב יאנג את חברת "Geffen" וחזר אל חברת "Reprise" שליוותה אותו לאורך כל השנים. כעבור שנה הוא חוזר לעניינים עם האלבום "Freedom" נושא סיקורנו. בדומה לאלבום "Rust Never Sleeps", אשר יצא בדיוק עשור לפני כן, גם האלבום הזה נפתח ומסתיים עם וריאציה שונה של אותו השיר. הפעם מדובר בהמנון הרוק האולטימטיבי והלהיט הבינלאומי הראשון של יאנג מזה עשור - "Rockin' in the Free World". הגירסה עימה נפתח האלבום היא גירסה אקוסטית של השיר אשר הוקלטה בהופעה חיה שנערכה ב- Jones Beach, New York, כאשר האלבום נחתם עם הגירסה החשמלית ו"המחשמלת" של השיר. זהו שיר פוליטי כנגד ממשל בוש, אותו כתב Neil Young באוטובוס הלהקה בעודו בדרכים בין הופעות. חלק ממילות השיר ממש לועגות לנאומי הקמפיין של בוש. השיר הזה הפך כאמור להימנון בתוך זמן קצר ביותר ובנוסף גם רכב גם על גל נפילת החומה בברלין שהתרחשה כחמישה שבועות לאחר מכן. אגב, השיר הזה היווה את הטריגר לשיתוף הפעולה בין יאנג לחברי להקת "Pearl Jam" באלבום "Mirror Ball" אותו שחרר יאנג בשנת 1995. פרל ג'אם נהגה לבצע את השיר בהופעותיה ובשנת 1993, במהלך טקס פרסי ה- MTV, עלה יאנג איתם יחד לבמה לביצוע השיר. שיתוף הפעולה הזה המשיך להופעותיו של יאנג, אשר נהג להעלות את חברי פרל ג'אם לבמה במהלך ההדרנים, כדי לבצע את השיר. החיבור וההערצה ההדדית בין האומנים הביא בסופו של דבר ליצירת פרויקט משותף במסגרת האלבום "Mirror Ball" ששחרר יאנג בשנת 1995. מבלי לגרוע מגדולתו של השיר האלמותי "Rockin' in the Free World", האלבום "Freedom" הוא לחלוטין לא אלבום של שיר אחד. הוא אוסף אקלקטי של שירים מתקופות וסגנונות שונים שיוצרים פסיפס מרשים של צלילים וצבעים, שאיכשהו, למרות השוני ביניהם, משתלבים זה בזה והופכים ליצירה אחת מושלמת. יש כאן את "Don't Cry", "Eldorado" ו- "On Broadway" ששוחררו במסגרת EP רק ביפן ואוסטרליה ואשר המכנה המשותף ביניהם הוא שילוב של אקוסטיות עדינות, עם פידבקים מהדהדים וחשמליות מלוכלכות וגראנג'יות שמזנקות עליך משום מקום ונושכות אותך ללא אזהרה. יש כאן גם את "Crime in the City" ו- "Someday" שהוקלטו יחד עם להקתו הקודמת של יאנג ה- "Bluenotes" וכוללים שילוב של כלי נשיפה עם נגיעות ג'אז ובלוז. "Crime in the City" הינו אחד השירים האהובים עלינו של יאנג, יש גירסאות של השיר הזה בהופעה שנמשכות 20 דקות. פשוט טירוף חושים. מעברי האקורדים שבו מזכירים לנו את "All Along The Watchtower" ומשהו בטונציה של השירה והמילים את "Hurricane" שניהם של Bob Dylan. השיר הזה זכה לגירסה מדהימה, גראנג'ית לחלוטין, במסגרת אלבום ההופעה המופתי Weld, ראו כאן: ויש כאן כמובן גם את "Hangin' on a Limb" ו- "The Ways of Love", שני הדואטים הנפלאים של יאנג עם Linda Ronstadt אשר מזכירים את הקאנטרי-פולק-רוק שאנחנו מכירים מהאלבום "Harvest". הראשון מבין השניים כמעט ולא מנוגן על-ידי יאנג בהופעות ואנו מצרפים לכם גירסת הופעה נדירה שלו כאן: נראה כי אחרי עשור שחון יאנג איבד קצת את הביטחון ולכן התפזר לכיוונים מוזיקליים שונים כשהוא אוסף לאלבום הזה את המיטב שיש לו לתת מהתקופות השונות בקריירה העניפה שלו. למרות גיוון היתר מדובר באלבום מצויין של יאנג אשר ללא ספק החזיר אותו למרכז הבמה והוכיח את הרלוונטיות שלו, המיוחד בעיני הרכבי הגראנג' ההולכים ומתהווים בצפון מערב ארה"ב. הדומיננטיות וההשפעה של יאנג על אותם הרכבים רק תלך ותתעצם, במיוחד עם שחרור אלבום ההופעה הכפול "Weld" שנתיים מאוחר יותר, באופן שיצדיק את הכינוי שיודבק לו כסנדק הגראנג'. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

למרות התקופה הקצרה בה הייתה פעילה מבחינה מוסיקלית, ענבל נחשבת בעלת השפעה משמעותית במוסיקה הישראלית. צילום: רינתי דבורסקי-דור היא נולדה ב-15 לינואר 1971, ברחובות למשוררת עופרה שונית ולנגן הגיטרה אברהם פרלמוטר כשבגיל שמונה חשף אותה למוסיקה ולימד אותה לנגן על כינור. אחותה איריס הייתה לתקופה קלידנית בלהקת "נושאי המגבעת". היא כמובן מוכרת בעיקר דרך להקת "המכשפות" שאותה הקימה בסוף שנת 1992. יחד עם יפעת נץ ויעל כהן הן החלו בהופעות במועדונים בישראל. פרלמוטר כתבה והלחינה את מרבית השירים ושימשה כסולנית, יעל כהן כמתופפת ויפעת נץ כנגנת בס. הלהקה נחלה הצלחה ראשונה בפסטיבל עין גב ב-1993 בעיבוד ובביצוע לשיר "קסם על ים כנרת". ביצועה של הלהקה לשיר יצא על גבי תקליט שדרים שפרלמוטר ציירה את עטיפתו. השיר שודר רבות בתחנות הרדיו השונות ויצר חשיפה גדולה ללהקה הצעירה. צילום: רונן ללנה בתחילת 1994 הקליטה הלהקה את אלבומה הראשון - "עד העונג הבא". קורין אלאל הפיקה את האלבום, וכל שיריו (פרט ל"ציפור" שכתבה כהן ול"מתח מיני" שכתבה נץ) נכתבו והולחנו בידי פרלמוטר. האלבום כלל שירי רוק אנרגטיים וזכה להצלחה רבה ולמעמד של תקליט זהב. הסינגל "עד העונג הבא" הוא אחד השירים הבולטים של הלהקה והמפורסם ביותר שלה עד היום. באמצע 1995 הקליטה הלהקה את אלבומה השני - "זמנים מוזרים". הפעם בעיבודים ובהפקה של כל החברות בלהקה. פרלמוטר כתבה והלחינה את כל שירי האלבום, מלבד "מרדף לא ידוע", שאת מילותיו כתבה כהן. האלבום זכה עם צאתו להצלחה פחותה משל קודמו. "המכשפות" המשיכו להופיע בתדירות גבוהה, בין השאר במופע בקיסריה כחימום להופעתה של ביורק וב"אמפי ווהל" עם אוהד נהרין. באפריל 1996 הוציאה הלהקה מיני-אלבום בשם "המכשפות מתכסות" ובו קאברים לשירים שאהובים על חברות הלהקה. ישנו סיפור שמתקשר לאלבום, אנני לנוקס מיוריתמיקס אסרה על הלהקה לכלול את גרסת הכיסוי לשירה "Sweet Dreams" במיני-אלבום וכאות מחאה הפיצה פרלמוטר את השיר בקלטת מחתרתית שהיא עיצבה וכתבה על גביה "חרא זכויות". גירסת כיסוי מדהימה נוספת שקיימת באלבום היא של השיר "Shivers" של "The Boys Next Door" - להקתו הראשונה של Nick Cave. ענבל אהבה את קייב ושיריו וכשהגיע ארצה בפעם הראשונה פנתה אליו באומץ רב וביקשה ממנו להקליט איתה ועם להקתה את השיר. קייב הסכים וזו הייתה התגשמות חלום עבור ענבל, אך גם ובעיקר אירוע מכונן במוזיקה הישראלית כאשר אומן בסדר הגודל של קייב מסכים לשתף פעולה עם אומן ישראלי. לאחר צאת האלבום הלהקה יצאה לסיבוב הופעות לקידומו בו הן אירחו את דנה ברגר, קורין אלאל ואלונה דניאל. לאחר יציאת המיני-אלבום פחתה מאוד פעילותה של הלהקה והופעתה האחרונה התקיימה בספטמבר 1996. עם דעיכתה של "המכשפות" המשיכה פרלמוטר בפעילות מוזיקלית עצמאית. היא הקליטה סקיצות לאלבום סולו, ניגנה בהופעות של קורין אלאל, והקליטה בלונדון אלבום עם רם אוריון שנקרא "ענבלאנס" (Inballance). השניים התכוונו להוציא את האלבום לאור אך הדבר לא התממש באותו זמן. באלבום נתנה ענבל ביטוי לאוסף משחקי התינוקות המנגנים שהיה ברשותה, צלילים של המשחקים מופיעים לאורך האלבום בשירים השונים. ההקלטות בוצעו במהלך חמישה ימים בינואר 1996 על גבי קלטת ארבעה ערוצים, כל השירים נכתבו על ידי פרלמוטר במהלך ביקורה בלונדון. ב-25 במרץ 2016 הוצא האלבום "ענבאלנס" למכירה על ידי אוריון כאשר כל ההכנסות מועברות ישירות לאגודת צער בעלי חיים בישראל. ענבל גם הייתה חלק מסופרגרופ זמני בשם "המזדיינות". טל גורדון, איגי וקסמן, אסי לוי וענבל פשוט רצו לנגן ולהנות ביחד, בלי הפקה, בלי התערבויות ובלי חברות תקליטים. ענבל היא זו שהמציאה להרכב את השם אך שאר הבנות סירבו ורק לאחר מותה הם החליטו לאמץ אותו. טל גורדון כתבה: "רצינו להיות כמו בנים, לא לעשות כלום עם מפיקים וחברות תקליטים, לשים כל אחת את ה-40 שקלים לשעה בחדר חזרות, להזמין פיצה ולקלל. זה היה סוג של משחקי ילדים" צילום: שימוש על פי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים סמים היו חלק בלתי נפרד מחייה של ענבל וליוו אותה במיוחד בתקופתה האחרונה עד שתפסו את מרכז הבמה. בהרואין היא התנסתה לראשונה בנסיעתה ללונדון בגיל 20 וקצת ובשנה וחצי האחרונות לחייה כבר הייתה מכורה באופן כבד. חבריה ניסו לעזור, אך ללא הצלחה. בין היתר, הם היו לידה בטיפולי הגמילה שעברה, ואפילו אספו בשבילה 15 אלף שקל כדי לממן טיפול מיוחד של החלפת הדם. קורין אלאל שהייתה עימה בזוגיות תקופה מסויימת סיפרה שבהתחלה היא הסתירה את זה טוב מאוד ולא כולם ידעו ועד שהם הבינו מה קורה הם לא ידעו מה לעשות. פרלמוטר מצאה את מותה בתאונת דרכים ב- 1 לאוקטובר 1997 בעודה בת 26 בלבד. זה קרה בערב ראש השנה ויום אחד בלבד לפני הופעת האיחוד המתוכננת של להקת "המכשפות". בערב היא נכנסה לוולוו אספנות השחורה שלה, ונסעה לכיוון רמת גן לארוחת חג בבית משפחתו של בן זוגה הטרי, שרק דה מאיו. לארוחת החג הזו היא לא הגיעה. רכבה התנגש במעקה בטיחות במחלף ראשון לציון. בכביש לא נמצאו סימני בלימה, ובדמה של פרלמוטר לא נמצאו עדויות לשימוש בסם. המסתורין סביב מותה נמשך עד היום, למעלה מ- 20 שנה אחרי. בשנת 2023 יצא סרט דוקומנטרי חדש אודות חייה של ענבל "אם זה נגמר". הסרט חושף לראשונה את יומניה האישיים, קטעי ארכיון נדירים, ומפגשים אינטימיים עם מי שהיו הקרובים אליה ביותר. חלקם לא ידעו על עוצמתה של חיית החושך שמאחורי הפיה הטובה. "אם זה נגמר" צולל אל נפשה של יוצרת פורצת דרך שצללה לתהומות והותירה חותם על המוזיקה והתרבות בישראל. ב- 15 לינואר 2021, לרגל מה שהיה אמור להיות יום הולדתה ה-50 של ענבל פרלמוטר ז"ל, שחררה להקת "פרי הדמיון" את סינגל הבכורה שלה "בתוך הנצח". את השיר כתב דודו רוז – סולן הלהקה ומי שהיה מעריץ מסור של ענבל ו"המכשפות", לפני יותר מעשרים שנה, בלילה שבו התבשר על מותה של ענבל. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 21 בספטמבר 1979 שחררה "Whitesnake" את אלבום האולפן השני שלה "Lovehunter". אפשר לומר שהלהקה התחילה את דרכה עוד בשנת 1977 כאשר David Coverdale שחרר את אלבום הסולו הראשון שלו "White Snake" ושיתף פעולה עם הגיטריסט Micky Moody שיהפוך גם לאחד מעמודי התווך של הלהקה ההולכת ומתהווה. שנה מאוחר יותר בשנת 1978 משחרר קוברדייל את אלבום הסולו השני "Northwinds" כשהגיטריסט Micky Moody ממשיך לשמש שותפו לכתיבת השירים וכחלק מהותי מההרכב. מעניין לציין שבאותו אלבום השתתף גם בסיסט "דיפ פרפל" לשעבר Roger Glover כמפיק ואף ניגן בסינתיסייזר ופעמון פרה. כמו-כן, Ronnie James Dio ואשתו וונדי תרמו קולות לאחד השירים באלבום. לאחר הקלטת אלבום הסולו השני שלו מתחיל קוברדייל להקים להקה, בכדי שתוכל ללוות אותו בסיבוב ההופעות לקידום האלבום. הוא מצרף את עמודי התווך השני והשלישי שלו, הגיטריסט Bernie Marsden והבסיסט Neil Murray, וההרכב הראשוני של "Whitesnake" החל להתגבש. יצוין כי הצעד של צירוף גיטריסט שני היווה שינוי מסויים מההרכבים המסורתיים של ההארד רוק השורשי, אשר ברובם כללו בדרך כלל גיטריסט אחד. ההרכב הזה הופך אט אט ללהקה קבועה ובאותה שנה (1978) קוברדייל כבר משחרר את EP הראשון עם ההרכב שהתגבש אשר נקרא "Snakebite". ה- EP הזה כבר יוצא תחת השם "David Coverdale's Whitesnake" תוך השאלה משמו של אלבום הסולו הראשון של קוברדייל. שנת 1978 היתה שנה עמוסה עבור קוברדייל והוא משחרר בה גם את אלבומה הראשון של להקת "Whitesnake" אשר נקרא "Trouble". באלבום הזה מצטרף כבר הקלידן האלמותי Jon Lord אשר משלים את ההרכב הכמעט מושלם הזה להרכב פשוט חלומי. למה רק "כמעט"? כי לאחר הקלטת האלבום הבא, Lovehunter, יצטרף ללהקה כמתופף Ian Paice – חבר נוסף של קוברדייל מהרכב MKIII של "דיפ פרפל" ואז כבר אפשר יהיה לקרוא להרכב "מושלם". באלבום השני נושא סיקורנו הלהקה משתפת פעולה עם מפיק העל Martin Birch. הלהקה המגובשת כבר מוכיחה כאן לקהל ולחברות התקליטים שהיא לא פרויקט חולף אלא להקה שהולכת להיות חלק מהנוף המוזיקלי של סצנת ההארד רוק והבלוז רוק. שיר הפתיחה של האלבום "Long Way from Home" נכתב על-ידי קוברדייל לבדו, והיה גם היחיד ששוחרר כסינגל מתוכו וזכה להצלחה יחסית. מעניין שלמרות שבפזמון השיר קוברדייל שר את המילה "Long" פעמיים - Long, Long Way from Home, כותרת השיר כוללת רק "Long" אחד, ככל הנראה בכדי להימנע מבלבול עם שיר באותו השם של להקת "Foreigner" משנת 1977. מעניין לציין שלשיר גם צולם קליפ שיווקי בו ניתן לראות גם את המתופף Ian Paice, שכנראה הצטרף להרכב לאחר הקלטת האלבום ולפני צילומי הקליפ. אחד השירים האייקונים באלבום הינו ללא ספק "Walking in the Shadow of the Blues" אשר לא ברור מדוע הלהקה בחרה לא לשחרר אותו כסינגל בדומה לשיר הפתיחה. השיר שנכתב על-ידי קוברדייל ומרסדן כיכב בסטליסטים של הופעות הלהקה עשרות שנים לאחר מכן. השירים הללו כמו גם שיר הנושא מהווים דוגמא לסאונד הייחודי של "Whitesnake" המשלב הארד רוק ובלוז, סאונד בו תמשיך הלהקה בשינויים מינוריים עד למטמורפוזה הגדולה שתעבור בשנת 1987. האלבום הזה מציג לנו את יכולותיהם הגבוהות של כל נגני ההרכב, בין היתר של Micky Moody עם סאונד הסלייד גיטר הכל-כך ייחודי שלו, Bernie Marsden בסולואים הבלוזיים ואפילו בשירה מובילה בשיר "Outlaw", ו- Jon Lord בבלדת הפסנתר "We Wish You Well". בשלב זה כבר היה ברור שלא ניתן להתעלם מהלהקה הזאת. ואי אפשר לסיים את הסיקור בלי כמה מילים על העטיפה הכל-כך מיוחדת שגרמה גם למחלוקת גדולה ולביקורת, בעיקר אצל ארגוני הנשים. מי שעיצב אותה הוא האמן Chris Achilleos אשר הפסיק מיד לאחר מכן לעצב עטיפות עד לשנת 2003. על העטיפה נראית בחורה מעורטלת רוכבת על נחש. רעיון דומה קיים באלבום הסולו השני של הקלידן Jon Lord משנת 1976 - "Sarabande". לורד כידוע היה חלק מהרכב "Whitesnake" ומעניין אם הוא זה שנתן את הרעיון ל- Chris Achilleos. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 1 לאוקטובר 1990 שוחרר האלבום "No Prayer for the Dying", אלבום האולפן ה- 8 של "Iron Maiden". זה האלבום הראשון של הלהקה בשנות ה- 90 וגם הראשון שהחל בתהליך ההתפוררות של הליין-אפ הקלאסי של הלהקה אשר ליווה אותה בכל אלבומי המופת של שנות ה- 80. הגיטריסט Adrian Smith עזב את הלהקה בשלב טרום ההפקה של האלבום, בשל חילוקי דעות מקצועיים הקשורים בקו המוזיקלי של הלהקה. אדריאן היה מעוניין להמשיך באותו קו מוזיקלי שהוצג באלבום הקודם "Seventh Son of a Seventh Son" ומשהבין שאין זה המצב הוא פשוט עזב את הלהקה, לא לפני שכתב עם Bruce Dickinson שיר אחד - "Hooks in You". במקומו של סמית' הובא הגיטריסט Janick Gers אשר עבד עם דיקנסון באלבום הסולו "Tattooed Millionaire" שיצא מוקדם יותר באותה שנה וכן שיתף פעולה עם אמנים נוספים כמו Ian Gillan ו- Fish מלהקת "מריליון". ואכן, הקו המוזיקלי באלבום הזה שונה באופן מהותי מהאלבומים הקודמים ובהשוואה לאלבום המופתי הקודם הוא אפילו תהומי. נתחיל מזה שאין באלבום הזה אפילו שיר אחד שחוצה את קו 6 הדקות, כאשר רובם המכריע של השירים הם מתחת ל- 5 דקות. בנוסף הלהקה צמצמה מאוד את תפקיד הקלידים והסינתסייזרים והתמקדה בהבי מטאל שורשי וישיר שאפיין את אלבומיה הראשונים. אפילו קולו של Dickinson הפך באלבום הזה מבומבסטי ואופראי לרזה ומחוספס. האלבום הוקלט בסיוע האולפן הנייד של "The Rolling Stones" באסם הסמוך לביתו של Steve Harris באסקס אנגליה. מה שהתחיל כתהליך אנרגטי באווירה נעימה לא המשיך כך, לפחות אצל Bruce Dickinson שציין אחר כך שזו היתה החלטה גרועה להקליט באסם. הלהקה בחרה את מפיק העל Martin Birch שעבד איתה באלבומים קודמים והיה אחראי על לא מעט מאסטרפיסים של הלהקה. מעבר לעובדה שהאלבום כלל שירים קצרים בסגנון הבי מטאל שורשי, גם הטקסטים היו שונים מהאלבומים הקודמים, תוך התרחקות מכתיבה על נושאים הסטוריים והתמקדות בנושאים פוליטיים, ניצול דתי ("Holy Smoke"), חברה ("Public Enema Number One"), גורל, מוות והישרדות ("Fates Warning"), קרבות ימיים ("Run Silent Run Deep"). מעניין לציין שהשיר "Tailgunner" הוא מעין שיר המשך לשיר "Aces High" מהאלבום "Powerslave" שסיפר על טייס חיל האוויר המלכותי הבריטי שנלחם במהלך הקרב על בריטניה מול חיל האוויר של גרמניה. השיר "Tailgunner" חוזר גם הוא ללוחמה האווירית במלחמת העולם השנייה, אך מנקודת מבטו של תותחן אחורי בהפצצות על גרמניה, ולא באותו קרב על בריטניה. האלבום כולל את השיר "Bring Your Daughter... to the Slaughter" שהיה אחד משני הסינגלים ששוחררו מתוכו, לצד "Holy Smoke". השיר נכתב והוקלט על-ידי Bruce Dickinson עבור פסקול סרט האימה "סיוט ברחוב אלם 5: ילד החלומות", אך Steve Harris חשב שהוא טוב ולכן הלהקה הקליטה אותו בשנית וכללה אותו באלבום. למרות שהשיר הוחרם על-ידי ה- BBC בשל כותרתו ותוכנו, הוא הגיע למקום הראשון במצעד הבריטי. השיר שאולי הכי קרוב בסגנונו המוזיקלי לאלבומים הקודמים של "מידן" הוא הקטע האפי החותם את האלבום "Mother Russia" המדבר על הדמוקרטיזציה של ברית המועצות. האלבום הזה תמיד ייזכר כאלבום שהתחיל את תהליך ההתדרדרות של "Iron Maiden", תהליך שהמשיך עם עזיבתו של Bruce Dickinson בשנת 1993 ורק יילך וייגבר במהלך שנות ה-90 באופן שיערער את הרלוונטיות של הלהקה. למרות שבמצעדי הדירוג השונים של אלבומי הלהקה האלבום הזה תמיד נמצא במקומות האחרונים, הוא עדיין אלבום הבי מטאל מצויין שכדאי להאזין לו. ואם נשתמש בפתגם העתיק במקרה הזה "זנב האריות" של Bruce Dickinson עולה ללא כל צל של ספק על "ראש השועלים" של להקות ההבי מטאל מהשורה השניה והשלישית. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ההרכב "KK’S Priest" שיחרר ב- 1 לאוקטובר 2021 את אלבום הבכורה שלו "Sermons Of The Sinner". בדיוק עשור מאז שהגיטריסט K.K. Downing עזב את להקת האם שלו "Judas Priest". למעלה מעשר שנים שלא קיבלנו מוזיקה חדשה מהגיטריסט הכל-כך מוכשר הזה, שהנגינה שלו חרוטה עמוק בהיסטוריה של המטאל. זה לא נתפס אבל אלבום האולפן המלא האחרון לו היה שותף היה "Nostradamus" של "Judas Priest", אשר שוחרר בשנת 2008. זה לא עניין של מה בכך, זה משול לנצח בעולם המוזיקה, בו הטרנדים וההעדפות המוזיקליות משתנים כל הזמן. נתון הפתיחה הזה בהחלט לא היה אמור לבשר טובות, אבל אנחנו חייבים להודות שבמקרה הזה, זה לא פוגם בכהוא זה בתוצאה הסופית. מבחינתנו K.K. הוא קוסם בדמות "ד"ר סטריינג'" שהצליח לעצור את הזמן. הוא לא הזדקן אפילו ביום , לא במראה, לא בנגינה המדויקת וגם לא ביכולת היצירה המדהימה. דאונינג הכריז על "KK’S Priest" בפברואר 2020 וגייס לשורותיו שני חברים וותיקים, המתופף Les Binks והזמר Tim "Ripper" Owens, שניהם לשעבר מלהקת האם "Judas Priest". הצעד הזה כבר העיד על הכוונות שלו ושם הלהקה שנבחר - "הכמרים של קיי.קיי" רק חיזק את ההשערה. הוא לא הולך להישמע שונה מלהקת האם, אלא להיפך! מבחינתו הזמן עצר מלכת אי שם בשנת 2008 ו"אבן הזמן" של "ד"ר סטריינג'" מאפשרת לו להמשיך בדיוק מאותה נקודה עם אותו סגנון מוזיקלי, אותה הופעה ואותו סאונד, כאילו לא חלפו 13 שנה. זה לא היה פשוט בהתחלה, אפילו חבריו ללהקה לשעבר ניסו להכניס לו מקלות בגלגלים, כשקיבל מכתב התראה מהנהלת הלהקה על השימוש בשם "Priest". אבל דאונינג לא התכוון לוותר. הוא הסביר שמאז ומתמיד הוא היה "Priest", משנת 1968 הוא שותף לסאונד ולהתפתחות הסגנון של "הכמרים", מהבלוז, דרך ההארד רוק ולהבי מטאל. הוא הוסיף וציין שהוא לא מתכוון להשתנות ושלא יעלה על הדעת שנגנים חדשים שהצטרפו לאחרונה ללהקה יוכלו לנגן חומר שהוא כתב ויצר על הבמות, אבל הוא לא יוכל להשתמש בשם "Priest" במיוחד שמדובר בצירוף של שמו המלא עם השם שבמחלוקת. לפי דאונינג, במועד הריאיון עמו ביוני 2021, האיום המשפטי טרם מומש. אז יהיו כאלה שיגידו ש- "KK’S Priest" נשמעת כמו להקת קאברים של הדבר האמיתי - "Judas Priest". אנחנו סבורים אחרת. האלבום הזה אלבום מצוין בזכות עצמו, הוא לא מנסה להישמע כחיקוי והוא לא יכול להיחשב כחיקוי כי הוא המקור בעצמו. יש כאן שני חברים לשעבר בלהקת "Judas Priest" (Les Binks היה בהרכב המקורי, אך פציעה בפרק כף היד מנעה ממנו להשתתף בהקלטות; Sean Elg ניגן בתופים) ובראשם מי שהיה שותף מלא ליצירת הסאונד של להקת לאורך 16 אלבומים, ככה שלדאונינג יש את כל הלגיטמיציה להמשיך לעשות בדיוק את מה שעשה במשך למעלה מארבעה עשורים, והוא עושה את זה הכי טוב!!! נכון, זה לא אלבום מושלם, אבל זה אלבום טוב שכולל לא מעט פנינים, ביניהם "Hellfire Thunderbolt" המצוין ששוחרר במאי 2021 ולחלוטין לא נופל מהחומרים שלהקת האם מייצרת בשנים האחרונות, לא בעבודת הגיטרות המדהימה של דאונינג ו- A.J. Mills (מלהקת "Hostile"), לא בבס הפועם של Tony Newton (מלהקתVoodoo Six), לא בתיפוף הרועם של Sean Elg (שהחליף כאן את Les Binks) ובטח לא בשירה המדהימה של Tim “Ripper” Owens שלא נופל כאן מהאליל שלו Rob Halford. שירים מעניינים נוספים הם שיר הנושא "Sermons of the Sinner" המהיר עם חטיבת הקצב המטורפת של ניוטון-אלג, "Metal Through and Through" האיטי והמלודי, "Sacerdote y Diablo" עם האווירה ה"בלאק סאבתית'", "Raise Your Fists" ו- "Brothers of the Road" שמשלבים בין "פריסט" הקלאסית ל"מיידן", "Hail for the Priest" שהשירה של אוונס בפתיחה שלו הזכירה לנו את Ronnie James Dio וכמובן קטע הסיום האפי בן 9 הדקות "Return of the Sentinel". רשימת השירים: Incarnation Hellfire Thunderbolt Sermons of the Sinner Sacerdote y Diablo Raise Your Fists Brothers of the Road Metal Through and Through Wild and Free Hail for the Priest Return of the Sentinel להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב-1 לאוקטובר 1987 התחיל הטירוףףףףףףף…… בשנת 1987 משחררת "Soundgarden" את ה- EP הראשון שלה ואנחנו מתוודעים לראשונה לרביעייה המופלאה ובראשה Chris Cornell. האלבום הופק על-ידי Jack Endino אשר הפיק חלק מאלבומי "Nirvana" ו- "Mudhoney". ה- EP הזה מפגיש אותנו עם להקה שעדיין מנסה ומתנסה, להקה שמחפשת את הכיוון המוזיקלי שיגדיר אותה, אבל גם עם להקה שמתחילה לעצב את הסאונד הראשוני של הגראנג'. אנחנו שומעים את הסאונד הזה כבר בשיר הפותח "Hunted Down". צליל הגיטרה המלוכלך, הבוסרי והמחוספס הזה הוא זה שילווה את הלהקה ועוד שכמותה בתקופה בה החלו לנבוט הניצנים הראשונים של מה שיקרא בהמשך גראנג'. (Photo: Sub-Pop) כאן אנחנו חייבים לציין שצליל הגיטרה הזה מזכיר לנו גם להקה אחרת המרוחקת אלפי מייל מסיאטל ואשר שורשיה נטועים בסגנון מוזיקלי אחר לגמרי. ללהקה הזאת קוראים "Joy Division" ומשום מה צליל הגיטרה של Kim Thayil מאוד מזכיר לנו קטעים מסויימים של אותה להקה. בשיר "Nothing to Say" קים מוריד את מיתר מי הנמוך בטון שלם לכיוון Drop D, כך שהיא נשמעת הרבה יותר כבדה ואפלה. ת'אייל יעשה בטריק הזה שימוש בהמשך הדרך וזה יהיה גם צליל ההיכר של הלהקה. את הטריק הזה ת'אייל למד מהגיטריסט Buzz Osborne מלהקת ה-"Melvins" אשר הסביר לו כיצד בלאק סאבאת' ו- Tony Iommi הגיעו לסאונד הכבד שלהם. השיר "Tears to Forget" נכתב על-ידי הלהקה עוד בשנת 1985 והופיע באלבום אוסף של להקות מסיאטל שנקרא "Deep Six" ויצא תחת הלייבל "C/Z Records", רק ששם השיר הוקלט עם המתופף Scott Sundquist ואילו ל- EP השיר הוקלט מחדש עם המתופף Matt Cameron. השיר "Hand of God" כולל הקלטות של מטיף נוצרי משנות ה-50. את ההקלטות מצא המפיק Jack Endino בקלטות ישנות שקנה בשוק הפשפשים. קורנל אהב את הרעיון להקליט את השיר על גבי קולו של המטיף. הסינגל היחיד ששוחרר מה- EP הזה היה "Hunted Down". הבי-סייד שלו, "Nothing to Say", הופיע גם בקלטת האוסף "Bands That Will Make Money" של הרדיו מסיאטל KCMU. הקלטת הזו תתגלגל בסופו של דבר לחברת התקליטים A&M Records אשר גם תחתים את הלהקה על חוזה הקלטות. והשאר היסטוריה.... שלוש שנים מאוחר יותר, בחודש מאי 1990, אוחד ה-EP הזה עם ה-EP השני ששחררה הלהקה ונקרא "Fopp" בהוצאה מיוחדת שנקראה "Screaming Life/Fopp". להאזנה ל-EP המשולב "Screaming Life/Fopp" ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 01.10.1971 בני אדם חיים, עוברים משברים, מחפשים משמעות. לעיתים אירוע טראומטי במיוחד ישנה את מסלול החיים של אותו אדם לחלוטין. כאשר היה בן 19 חלה Cat Stevens בשחפת ואושפז בבית חולים במערב סאסקס. לאחר כמה חודשים של אשפוז שבהם היה על ערש דווי, התאושש לבסוף, וכשיצא מבית החולים הוא כבר לא היה אותו הבנאדם. היה זה קט סטיבנס שחיפש משמעות לחייו. הוא החל ללמוד מדיטציה, יוגה ומטאפיזיקה. בנוסף, קרא על דתות אחרות והפך לצמחוני. סטיבנס סיפר שהמעבר מעולם הבידור לבית חולים, שבו קיבל זריקות מדי יום וראה אנשים סביבו מתים, שינה את נקודת המבט שלו על החיים. כצעיר חיפש עושר והצלחה, אך לאחר ששרד החל המסע החשוב ביותר שלו, החיפוש אחר משמעות. לא רק שהוא הפך לבנאדם אחר, פתאום השירים ממש נבעו מתוכו. בפרק זמן קצר הוא כתב שירים רבים, שינה את הסגנון המוזיקלי התזמורתי של שני אלבומיו הראשונים ונפרד מהמפיק Mike Hurst. הכיוון החדש שלו היה שירי פולק אישיים ומהורהרים על משמעות החיים, אמונה ואופטימיות קוסמית חיובית, לעיתים נאיבית. סטיבנס נולד בשם סטיבן דמטרי ג'ורג'יו לאב יווני-קפריסאי ולאם שוודית. הוריו, שניהלו מסעדה ועבדו בה יחד עם כל המשפחה, התגרשו כשהיה בן 8. סטיבנס הצעיר התעניין במוזיקה ובציור מגיל צעיר, ולימד את עצמו לנגן על פסנתר. בגיל 15 אביו קנה לו גיטרה, והוא החל לנגן בה שירים של "The Beatles" ושירים שכתב בעצמו. לאחר ששב ללונדון משהות קצרה בשוודיה עם אימו, איבד עניין בלימודים והתמקד במוזיקה ובאמנות. הוא נרשם לקורס איור, ובהמשך צייר חלק מעטיפות האלבומים שלו, ביניהן את עטיפת "Teaser and the Firecat", אלבום האולפן החמישי שלו, שראה אור ב-01.10.1971. לאחר שהקליט מספר שירי דמו, ביניהם "The First Cut Is the Deepest", חתם על חוזה הקלטות והופיע בבתי קפה ובמועדונים. היות ששמו המקורי נשמע לו מאוד לא קליט, ובזכות עיניו החתוליות, שעליהן העירה לו חברה, בחר בשם הבמה קט סטיבנס. סטיבנס, שכאמור חלה וכמעט מת משחפת, מצא טעם חדש לחייו. הוא צירף את המפיק והבסיסט לשעבר של "The Yardbirds", Paul Samwell-Smith. בהמלצתו החל לעבוד עם הגיטריסט Alun Davies, שפריטת הגיטרה הייחודית שלו הוסיפה נופך מיוחד לשיריו של קט סטיבנס לאחר השחפת. בשנים 1970-1973 שולבו חלק משיריו של סטיבנס בפסקולי סרטים וסדרות טלוויזיה, והאלבומים האישיים שיצר הביאו שיתופי פעולה פוריים עם Peter Gabriel ב-"Mona Bone Jakon", ועם Rick Wakeman, שהצטרף ב-1971 ללהקת הפרוג "Yes" ומשתתף ב-"Teaser and the Firecat" בנגינה על פסנתר בשיר "Morning Has Broken". השם "Teaser and the Firecat" הוא גם שמו של ספר ילדים שאותו כתב ואייר קט סטיבנס ושפורסם ב-1972. זהו סיפורם של שני גיבורים, טיזר ופיירקט, המנסים להחזיר את הירח לשמיים לאחר שנפל מן השמיים. אין קשר רעיוני בין הספר לאלבום המוזיקלי מלבד שמו והעטיפה שלו, אותה יצר כאמור קט סטיבנס בעצמו. סטיבנס יוצר כאן אלבום תמציתי וממוקד, המורכב מבלדות שקטות ועדינות לצד שירי אפ-טמפו קצביים, כאשר מדי פעם הוא חוזר לנוף ילדותו עם שירים אקזוטיים בסגנון יווני, כמו "Rubylove". כל השירים ב-"Teaser and the Firecat" נכתבו על ידי קט סטיבנס, למעט "Morning Has Broken", שנפתח בנגינת פסנתר יפהפייה. זהו מזמור נוצרי שפורסם במקור בשנת 1931, למילים של הסופרת האנגלית Eleanor Farjeon וללחן סקוטי מסורתי. בשיר הפותח "The Wind" בוחן, מספר ושר סטיבנס על הרוחניות והגורל, ומקשיב לרוח נשמתו על מנת למצוא את הכיוון שלו. הקו הרוחני והאמוני נמשך גם ב-"Changes IV", בו מעודד אותנו סטיבנס ליצור עוד ועוד מנועי צמיחה ולא לחשוש לשנות דברים. בשיר "If I Laugh" סטיבנס שר על שיטת הדלת המסתובבת: מה היה קורה אם... שניים מהשירים היותר חיוביים באלבום הם "Moonshadow", המספר על מציאת תקווה בכל מצב שאליו אנו נקלעים, ו-"Peace Train", שיר שהוא בבחינת המנון היפי שלא מודע לעצמו. הימים הם ימי מלחמת וייטנאם, רכבת השלום לא נראית כרגע באופק, אך אצל קט סטיבנס העולם מתיישר טיפה אחרת. בשנת 1975, במאליבו, סטיבנס יצא לשחות בים ונסחף ללא יכולת לחזור לחוף. לפי עדותו, רגע לפני שכוחותיו אזלו הוא פנה לאלוהים וביקש להינצל, תוך הבטחה להקדיש לו את חייו. באותו רגע הגיח גל מאחוריו ודחף אותו בחזרה אל החוף. סטיבנס ניצל. לאחר ההצלה ההיא, סטיבנס החל לקרוא את הקוראן. ב-1977 התאסלם, וב-1978 שינה את שמו ליוסוף איסלאם. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר