ב- 27 ליולי, 1987, "Triumph" הוציאו את אלבומם התשיעי "Surveillance". במהלך שנות השמונים השתנה הנוף המוזיקלי באופן דרמטי והשינוי לא פסח על להקות הארד רוק. להקות הארד רוק מסורתיות התאימו את עצמן להפקות המלוטשות שאפיינו את העשור, בעוד שקלידים וכתיבת חומר קליט וידידותי לרדיו ול- MTV הפכו כמעט לבלתי נמנעים. גם "Triumph" נאלצה להתאים את עצמה לשינויים בשוק המוזיקה והדבר השתקף במיוחד במחצית השניה של העשור. לאחר ההימור המסחרי של "The Sport of Kings", רבים ציפו ש- "Triumph" תמשיך לרדוף אחר ההצלחה עם אלבום מיינסטרים. עם זאת, עם "Surveillance" הצליחה למצוא את האיזון בין נגישות מסחרית לבין הווירטואוזיות המוזיקלית שהפכה לסימן ההיכר של הלהקה. האלבום, שהופק על ידי "Triumph" ו- Thom Trumbo, נהנה מהפקה מודרנית, חדה ונקייה, שמשקפת היטב את רוח רוק האצטדיונים של סוף שנות השמונים, אך כל זאת מבלי לגרוע במאום ממעמדו של Rik Emmett ששימש כמרכז הכובד המוזיקלי של הלהקה. הקלידים בולטים כאן יותר מאי פעם, אבל הם כמעט לא משתלטים על העיבודים. במקום זאת, הם מוסיפים עומק ואווירה ומעניקים לאלבום גוון קולנועי שמשתלב היטב עם הנושאים הליריים של טכנולוגיה, אי ודאות והעולם המשתנה שסביבנו. הקטע האינסטרומנטלי הקצר "Prologue: Into The Forever" פותח את האלבום באווירה מסתורית ומרשימה, לפני שהלהיט "Never Say Never" מתפרץ לנו מהרמקולים עם אנרגיה מדבקת. השיר, שנבנה סביב אחד הפזמונים החזקים ביותר של הלהקה, משלב בצורה מושלמת בין המלודיות הקליטות לנגינת הגיטרה מלאת ההבעה של אמט, ומוכיח ש- "Triumph" יודעת ליצור רוק ידידותי לרדיו מבלי להתפשר על הרמה המוזיקלית שלה. האלבום מגיע לשיאו היצירתי כבר בשיר השני עם "Headed For Nowhere". אורכו העולה על שש דקות, מחזיר את הנטייה הפרוגרסיבית שתמיד ייחדה את "Triumph" לקדמת הבמה. תרומתו של Steve Morse בסולו גיטרה מוסיפה עניין עם דו קרב גיטרות, בעוד ש- Rik Emmett מספק את אחד מסולואי הגיטרה המרשימים ביותר באלבום. אם "Headed For Nowhere" מציג את "Triumph" בשיאה השאפתני, "All The King's Horses" חושף את התחכום המלודי והפשטני של הלהקה. השירה מלאת הרגש של אמט נשענת על מרקם גיטרות אלגנטי ועיבוד בעל ניחוח ימי הביניים, הכולל תרומה נוספת של Steve Morse בכתיבת השיר ובנגינת על גיטרה אקוסטית. השיר "Carry On The Flame" ממשיך את הקו השאפתני של האלבום ומשלב הפקה מלוטשת עם מקצב סוחף. ריף הגיטרה-קלידים יכול היה להשתלב היטב עם מבזק חדשות מדומה ומעצים את האווירה האפלה משהו של השיר. לעומתו "Let The Light (Shine On Me)" מחזיר את האופטימיות המזוהה עם "Triumph" עם מלודיה מרוממת רוח ושירה מלאת נשמה של אמט. לא כל הניסיונות באלבום מצליחים באותה מידה. "Rock You Down" ו- "All Over Again" נוטים יותר לכיוון ה- AOR העכשווי של התקופה, ולעיתים מרגישים פחות ייחודיים מהקטעים החזקים יותר באלבום. אלו ללא ספק שירים מהנים שמבוצעים היטב, אך הם חסרים את הזהות וההרפתקנות המוזיקלית שמאפיינות את שאר החומרים באלבום. לאחר קטע המעבר האינסטרומנטלי "Prelude: The Waking Dream", האלבום נכנס לישורת האחרונה שלו עם "On And On", שיר מלודי מלוטש נוסף שמדגיש את הכימיה המצוינת בין Emmett, הבסיסט Mike Levine והמתופף Gil Moore. שיר הסיום, "Running In The Night", חותם את האלבום באנרגיה גבוהה, אך סיפורו לא מסתיים עם "Triumph". גרסה מחודשת של השיר הופיעה מאוחר יותר באלבום "Loud & Clear" של Signal משנת 1989, תחת השם "Go", כשהקרדיט לכתיבתו ניתן אך ורק ל- Mark Baker ול- Erik Scott אחד ההיבטים המעניינים ביותר של "Surveillance" הוא הגישה השיתופית לכתיבת השירים. בעוד ש "Triumph" הסתמכה לאורך השנים באופן כמעט בלעדי על כישרונם של Emmett, Levine ו- Moore, האלבום הזה כלל גם תרומות של כותבים נוספים: Steve Morse, Rick Santers, Sil Simone, Dave Tkaczuk, Mark Baker, Erik Scott, Roger Freeland ו- Joe Pizzulo. במבט לאחור, "Surveillance" זכה לחשיבות החורגת מעל ומעבר לאיכויותיו המוזיקליות. זה היה אלבום האולפן האחרון של "Triumph" עם Rik Emmett, לפני שעזב את הלהקה בשנת 1988. למרות שאמט חזר לאיחוד הלהקה בשנת 2008 ושוב לאיחוד המדובר משנת 2026, זהו עדיין אלבום האולפן האחרון של ההרכב הקלאסי של "Triumph", והוא מסמן את סיומה של אחת השותפויות המרשימות ביותר שידעה סצנת ההארד רוק הקנדית. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

קבלו כמה עובדות מעניינות על הבסיסט Rex Brown הידוע בעיקר כחבר בלהקת "Pantera": (Photo: Christian Petersen) = הוא נולד ב-27 ביולי 1964 בגראהם, טקסס, ארה"ב. שמו המלא Rex Robert Brown. = ההכרות הראשונה של בראון עם מוזיקה היתה דרך סבתו, שלימדה אותו לנגן בפסנתר כשהיה ילד. = בראון התחיל לנגן בגיטרה בס כשהיה בן 12. = ההשפעות המוזיקליות הראשונות שלו היו "Van Halen", "ZZ Top", "Def Leppard", "Black Sabbath", "Led Zeppelin", "Sex Pistols" ו- "Ramones". = בראון סיפר שכאשר שמע לראשונה את "ZZ Top" הוא נהג באופניים שלו. הוא היה בערך בן 8, והוא שמע את "La Grange" ומשהו פשוט קרה לו. הוא אמר שכשהאזנתי להם פשוט "איבדתי את דעתי. = הוא ציין שאין כמו האלבום שלהם "Tres Hombres" ולעולם לא יהיה. = בראון היה חבר לכיתה של המתופף Vinnie Paul Abbott והגיטריסט Dimebag Darrell. הוא ניגן איתם בלהקת הג'אז של התיכון. = בשנת 1982 הוא הצטרף ל"Pantera", אז להקת הבי מטאל שהוקמה על ידי האחים Dimebag Darrell ו- Vinnie Paul Abbott. (Photo: Revolver Magazine) = הוא החליף את Tommy D. Bradford בלהקה ומיד אימץ את הכינוי "Rex Rocker". = בשנת 1983 "Pantera" הוציאו את אלבומם הראשון, "Metal Magic", בו הופיע בראון (Rex Rocker) על הבס. = בשנת 1988 "Pantera" הוציאו את אלבומם הרביעי "Power Metal", ועברו לכיוון צליל כבד יותר. האלבום הזה סימן נקודת מפנה עבור "Pantera", זה היה האלבום הראשון עם Phil Anselmo כסולן שלהם. = בשנת 1990 הוציא "Pantera" את "Cowboys from Hell", אלבום פריצת הדרך שלהם, שהפך לאבן דרך בסגנון הגרוב מטאל, והציג את הסאונד ואת הכיוון המוזיקלי החדש שלהם. = זה היה האלבום הראשון של הלהקה בו התחיל בראון לקבל קרדיט בשמו המקורי Rex Brown. נגינת הבס של רקס בראון ברצועות כמו "Cemetery Gates" ושיר הנושא חיזקו את מעמדו כבסיסט בולט בקהילת המטאל. = בראון היה בולט בכך שהוא ניגן לעיתים תכופות בייסליינים מתחת לסולואי הגיטרה של Dimebag Darrell, בשירים כמו ב-"Floods", "Walk", "5 Minutes Alone", "Cowboys from Hell", "This Love", "I'm Broken" ועוד. = רקס בראון משלב בנגינה שלו אלמנטים של Fאנק, בלוז ומטאל. הגישה הייחודית שלו לכלי השפיעה על אינספור נגני בס. = בשנת 1992 "Pantera" הוציאו את "Vulgar Display of Power", אלבום שביסס את מקומם בהיסטוריה של המטאל. = בשנת 1994 הוציא "Pantera" את "Far Beyond Driven", אשר הזניק אותם לראשונה למקום הראשון במצעד ה-Billboard 200. = בשנת 1996 "Pantera" הוציא את "The Great Southern Trendkill", שהציג צליל אפל ואגרסיבי יותר. = בשנת 2000 הוציא "Pantera" את "Reinventing the Steel", אלבום האולפן האחרון שלהם. = "פנתרה" התפרקה בשנת 2003 בעקבות סכסוכים בין החברים והחלטתם של האחים Dimebag Darrell ו- Vinnie Paul Abbott להקים את "Damageplan". = בשנת 1998 בראון הופיע בחמש רצועות באלבום "Boggy Depot" של ג'רי קנטרל.Jerry Cantrell. = בשנת 1998 הוזמן רקס בראון על ידי Phil Anselmo לג'אם סשן שכלל את כל חברי "Down" למעט נגן הבס שלהם Todd Strange. = בראון הפך לחבר בלהקה והוציא איתם שני אלבומים - "Down II: A Bustle in Your Hedgerow" מ-2002 ו-"Down III: Over the Under" מ-2007. = בשנת 2011 בראון עזב את "Down" כדי להתמקד בפרויקטים מוזיקליים אחרים. = בשנת 1999, בראון, Dimebag Darrell ו- Vinnie Paul Abbott חברו לאמן הקאנטרי David Allan Coe בפרויקט שנקרא "Rebel Meets Rebel". הלהקה הוציאה אלבום בשנת 2006. = בראון ניגן ב- 11ר שירים באלבום "Lifesblood for the Downtrodden" של "Crowbar" משנת 2005. = הוא גם ניגן בס עבור "Cavalera Conspiracy" בשנת 2008. = בשנת 2011 בראון הקים את "Kill Devil Hill" עם מתופף "Dio" לשעבר Vinny Appice. הלהקה הוציאה את אלבום הבכורה שלה בשנת 2012, ואת אלבומה השני, "Revolution Rise" בשנת 2013. = בשנת 2013, בראון הוציא אוטוביוגרפיה, בשם "Official Truth: 101 Proof". = בשנת 2017 הוציא בראון את אלבום הסולו הראשון שלו, "Smoke on This...", המציג את כישוריו כסולן וכגיטריסט. = בשנת 2023, הוא ניגן בס באלבום הבכורה של הסופרגרופ "Elegant Weapons". = ביולי 2022, הוכרז כי בראון יצטרף ל- Anselmo, עם Zakk Wylde ו- Charlie Benante, לסיבוב ההופעות העולמי הראשון של "פנתרה" מזה 22 שנים החל מ-2023. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

רק שלשום סיפרנו לכם את סיפורו של "הפניקס השחור", סיפורו של אלבום הקאמבק הגדול ביותר במוזיקה ושל להקה שאחרי ההתרסקות קמה מהאפר של עצמה וחזרה בגדול ובשחור עם יצירת המופת "Back In Black". קִראו עליו כאן: היום נחזור קצת בזמן לסיפורו של האלבום שיצא שנה קודם לכן, לעלייה המטאורית לתהילה ולהתרסקות שבא מיד לאחריה. אנחנו מזהירים: זה ארוך, אבל זה שווה... אז "Highway To Hell", האלבום השישי של "AC/DC" באוסטרליה והחמישי שלה בתפוצה בינלאומית, חוגג היום יומהולדת ואנחנו, בהתרגשות עצומה וביראת כבוד, מגישים לכם סקירה על האלבום הכל-כך חשוב הזה. נתחיל בכך שעד הוצאת האלבום עבדה הלהקה קשה מאוד כדי להשיג הכרה בינלאומית. הלהקה הייתה ידועה אומנם במדינת המוצא שלה, אוסטרליה, אך היה לה קשה להיכנס לתודעת הקהל באירופה ובמיוחד בארצות הברית. רק בשביל לסבר את האוזן כמה קשה היה ללהקה להצליח באמריקה, נציין שהסניף של "Atlantic Records" בארצות הברית סירב לשחרר את אלבומה "Dirty Deeds Done Dirt Cheap" משנת 1976, שכן לא האמין ביכולתו להצליח במכירות. בשנת 1977 הגיעו AC/DC לסיבוב הופעות באמריקה וללא עזרה מתחנות הרדיו החלו לבנות את הקהל שלהם, מלמטה למעלה, בהרבה עבודה קשה בדרכים ובהופעות. המאמצים הללו השתקפו היטב גם בנתוני המכירות ובשנת 1978 הסניף האמריקאי של "Atlantic Records" התחיל כבר להאמין שללהקה יש פוטנציאל להצליח בגדול בארצות הברית, כל זאת בתנאי שהם יעבדו עם מפיק שינגיש אותם לקהל הרחב ויטמיע בהם סאונד ידידותי יותר לרדיו. עד אותה עת מי שהפיקו את כל אלבומי הלהקה היו האח George Young וחברו הטוב Harry Vanda, אך כדי לממש את חזונה החליטה "אטלנטיק" להצמיד ללהקה את המפיק הידוע Eddie Kramer, שעבד עם רבים וטובים כמו הנדריקס, לד זפלין וקיס. הלהקה התנגדה בתוקף למהלך, במיוחד אנגוס ומלקולם שהרגישו מחויבות כלפי אחיהם הגדול ג'ורג', אבל זה היה התנאי של "אטלנטיק" והלהקה החליטה לתת לזה צ'אנס. הם נפגשו עם קריימר במיאמי פלורידה וכבר מהפגישה הראשונה משהו לא עבד שם. השמועות מספרות שבמהלך אותה פגישה קריימר שאל את חברי הלהקה אם Bon Scott יכול בכלל לשיר. בסופו של דבר, מלקולם התקשר למנהל הלהקה, Michael Browning , ודרש ממנו לעשות כל שביכולתו כדי לסייע להם. הוא הסביר לבראונינג שאין שום כימיה והבנה בין קריימר ללהקה וסיפר לו שקריימר אפילו ניסה לשכנע אותם להקליט את השיר "'Gimme Some Loving" של "Spencer Davis Group". בניסיון לצאת מהמצב המביך פנה בראונינג למפיק Robert John "Mutt" Lange וביקש ממנו להיכנס לתמונה. לאנג לא היה מפיק ידוע בזמנו. הוא עבד בעיקר עם הבומטאון ראטס אבל לימים, בעקבות ההצלחה שיזכה לה עם "AC/DC", הוא יהפוך למפיק-על שיעבוד עם גדולים וטובים ובין היתר יפיק את האלבומים "Pyromania" ו- "Hysteria" - אלבומי הפריצה של "Def Leppard", את האלבום "Foreigner - 4" ואלבומים של בריאן אדאמס ו- "Muse". שלושה שבועות אל תוך סשן ההקלטות עם קריימר והלהקה לא כתבה אפילו שיר אחד. הם בקשו מקריימר יום חופש מתוך כוונה לגרום לו לא להגיע לסטודיו. באותו יום הם התגנבו לאולפן וללא ידיעתו של קריימר הקליטו שישה שירים. הם שלחו את השירים האלה בסתר למאט לאנג ובִּקשו ממנו שיסכים לעבוד איתם. לאנג היה מוכן כמובן וכבר בנקודת הזמן הזו נעשתה היסטוריה, שכן המפגש המטאורי הזה בינו לבין הלהקה עמד לחולל מהפכה בעולם המוזיקה. האלבום "Highway To Hell" הוא האלבום הראשון שהלהקה הקליטה מחוץ לאוסטרליה. ההקלטות החלו בחודש מרץ 1979 ב- "Roundhouse Studios" בצפון לונדון ונמשכו כשלושה חודשים, בעיקר בגלל הפרפקציוניזם של לאנג. לאנג היה מפיק מאוד דקדקן שלא ויתר ללהקה ודִרבן אותה להגיע למצוינות. שירים בוצעו שוב ושוב והוקלטו פעם אחר פעם עד שלאנג היה שבע רצון מהתוצאה. הלהקה עבדה לפעמים 15 שעות רצופות במשך למעלה מחודשיים, דבר שהיא לא הייתה רגילה אליו שכן כל אלבומיה הקודמים הוקלטו תוך לא יותר משלושה שבועות. ללאנג הייתה שמיעה אבסולוטית. תוף סנייר לא מתוח, מיתר גיטרה שנמתח יתר על המידה או אפילו נשימה לא נכונה במהלך השירה זכו מיד לתיקון. דרך העבודה של לאנג לא הייתה קלה עבור הלהקה, אך הם למדו להעריך את לאנג ואת השאיפה שלו למצוינות. הגדולה של לאנג הייתה בכך שהוא לא כפה את עצמו על הלהקה. הוא לא הכריח אותם לבצע דברים בדרך שלו אלא רק כיוון והדריך אותם כיצד לעשות דברים טוב יותר. לאנג גם לא ביקש מהלהקה לעשות דברים שהוא לא היה מסוגל לעשות בעצמו ובכך זכה להערכתם. אחת מנקודות המפנה ביחס הלהקה כלפי לאנג הייתה בהקלטת השיר "If You Want Blood". בון סקוט הגיע עם המילים וניכר היה שהוא ממש נאבק עם השיר. לאנג אמר לסקוט שהוא חייב ללמוד לתזמן את הנשימה, אך Bon Scott לא קיבל זאת בהבנה וענה ללאנג שאם הוא חושב שהוא כל כך טוב אז שיעשה את זה בעצמו. ללא כל היסוס אחז לאנג במיקרופון ונתן ביצוע קולי מדהים, תוך שהוא משאיר את חברי הלהקה פעורי פה. מרגע זה ואילך למדה הלהקה להעריך את לאנג עוד יותר. לאנג לימד את Bon Scott כיצד לנשום במהלך השירה כדי שיהפוך לזמר טוב יותר מבחינה טכנית. יתרה מזאת, ברגע שהרגיש שהשירה של Bon Scott מספיק טובה הוא ליווה אותו בקולות רקע, דבר שהלהקה לא עשתה בעבר. זו הייתה תוספת קטנה אבל מדהימה לסאונד של הלהקה ומה שהכי חשוב - היא לא פגעה ב- DNA שלה ולכן התקבלה בברכה בין חברי "AC/DC". אבל לאנג לא הסתפק רק בכך. הוא ביקש מ- Angus Young לשבת לידו במהלך נגינת הסולואים ובעצות קטנות וחכמות שיפץ והשחיז עוד יותר את הנגינה המאלפת שלו. לאנג גם מירק ושיפר את צליל הדאבל-גיטר המוכר כל כך של הלהקה, שִדרוג שבאלבום הבא שלהם, "Back in Black" (גם הוא בהפקתו של לאנג), יהפוך כבר למושלם. התוצאה הייתה לא פחות ממושלמת. לאנג והלהקה הצליחו לייצר נוסחה שמצד אחד תשמור על החוצפה, החספוס והנועזות של "AC/DC" ומצד שני תהפוך את הצליל ליותר מעודן, ידידותי ונגיש להמונים. האלבום נפתח עם שיר הנושא "Highway to Hell" ועם אחד מהריפים הגדולים בכל הזמנים. ההמנון הנצחי הזה רשום אמנם על שמם של Angus Young, Malcolm Young ו- Bon Scott, אבל את הריף האלמותי יצר Angus Young. על-פי הגרסה הרווחת, כותרת השיר הגיעה מהכינוי שהדביק אנגוס לסיבוב ההופעות בארצות הברית. השיר מדבר על החיים הקשים והמפרכים בדרכים ועל ההקרבה של חברי הלהקה במאבק לתהילה, המשולה לכביש מהיר לגיהנום. גרסה אחרת טוענת ש- "Highway To Hell" היה כינוי לדרך המהירה "Canning" באוסטרליה, אשר עוברת דרך ביתו של בון סקוט ב- Fremantle ומסתיימת בפאב הרוקנרול "Raffles", דרך שגבתה את חייהם של צעירים רבים ששתו לשוכרה באותו פאב ועלו אחר כך על הדרך המהירה "לגיהנום". זה השיר הראשון של ,AC/DC" אשר צעד במצעדים בארצות הברית והוא ללא ספק תרם רבות להצלחת האלבום כולו ולחדירה של הלהקה לתודעה בארצות הברית ובעולם כולו. הרצועה השנייה, "Girls Got Rhythm", היא אחד השירים האחרונים שכתב Bon Scott לפני מותו. השיר הוא תמליל קלאסי שלו על תשוקה, בחורות, מסיבות וכו'. סקוט מתאר איך האישה שלו מספקת אותו והוא מצליח לעשות זאת בדרכו היפה והמיוחדת, מבלי לעורר עליו את ארגוני ההורים. בשיר הזה ניכרת ההשפעה של מאט לאנג, במיוחד בהרמוניות של הקולות השניים. קולות הרקע שבאים כתשובה "Girls Got Rhythm... Back Seat Rhythm" הם, כאמור, תוספת קטנה שלא הייתה קיימת באלבומים הקודמים, אשר פשוט משנה את הסאונד של הלהקה בגדול. ברצועה השלישית, "Walk All Over You" , שיר העוסק בסקס, אנחנו מאטים קצת את הקצב, אבל אל תדאגו - זה רק כדי להכניס אתכם לאווירה. השיר מתחיל עם ריף מתוחכם ואיטי שהולך ומתחמם אט אט עד לנקודת הרתיחה בה כל הלהקה פורצת פנימה בהילוך גבוה, רק כדי לחזור שוב לריף האיטי במהלך הפזמון, אבל בין לבין הלהקה פותחת מבערים עם 100% רוקנרול לפנים. Bon Scott מוכיח כאן שוב מדוע הוא היה אחד הזמרים הגדולים ברוק, בעוד שאנגוס עושה את מה שהוא עושה הכי טוב - מוציא מהגיטרה צלילים שמשחקים לנו פינג פונג בקרביים. השיר "Touch to Much" נוגן בתוכנית המוזיקה של ה- BBC "טופ אוף דה פופס" 12 ימים בלבד לפני מותו של בון סקוט. השיר הוקלט בעבר על ידי הלהקה עם מילים אחרות, אבל לא זכה להיכלל בשום אלבום. אפשר למצוא את הגרסה הראשונה של השיר עם המילים האלטרנטיביות בקופסה המצוינת ,Bonfire", אשר שוחררה בשנת 1997. אגב, השוואה בין שתי הגרסאות השונות מוכיחה כאלף עדים את גדולתו של מאט לאנג ואת השינוי האדיר שחוללה ההפקה שלו בלהקה. לפני ש- Axl Rose הצטרף ללהקה במהלך סיבוב ההופעות בשנת 2016 הוא הצהיר שזה השיר האהוב עליו בקטלוג של "AC/DC". הקטע החותם את צידו הראשון של הוויניל, "Beating Around the Bush", נפתח בריף גיטרה שהוא מעין מחווה לפיטר גרין. ליין הגיטרה בפתיחת השיר נשמע ממש כמו ליין הגיטרה בשיר "Oh Well" של פליטווד מק. כאן המקום לציין שמרבית השירים באלבום עוסקים בנושאים תאווה, סקס ובילויים והשיר הספציפי הזה כולו נוטף סקס. הצד השני של הוויניל נפתח עם "Shot Down in Flames", שיר על בחור שיוצא לבלות בלילה ומנסה את מזלו עם בחורות פעם אחר פעם, ללא הצלחה. הרצועה הבאה, "Get It Hot", היא קטע רוקנרול קלאסי - שיר נוסף העוסק במסיבות, בילויים, אלכוהול, בקיצור נושאים "כבדי משקל" שבון סקוט נהג לכתוב עליהם. הגיטרות והבס בשיר הזה מכוונים נמוך יותר בחצי טון. כותרת השיר "If You Want Blood" הגיעה משמו של אלבום ההופעה שקדם ל- "Highway To Hell" ושוחרר לפניו, בשנת 1978. הביטוי הגיע מתשובה לשאלה שנשאל בון סקוט בראיון עימו בשנת 1978. העיתונאי שאל אותו למה צריך הקהל לצפות מ- "AC/DC" ובון סקוט השיב: "If you want blood, you got it". מעניין שדווקא השיר הזה מופיע בחמישה פסקולים שונים של סרטים. השיר "Love Hungry Man" הוא שיר נוסף בו הגיטרות והבס מכוונים נמוך יותר בחצי טון. אנגוס טען שזה השיר שהוא הכי פחות גאה בו באלבום ושהוא כנראה כתב אותו אחרי לילה של פיצה גרועה. דווקא שיר לא רע בכלל, עם עבודת בס מצוינת של Cliff Williams, אחלה סולו ויופי של קולות רקע באדיבות המפיק מאט לאנג. השיר החותם את האלבום, "Night Prowler", הוא השיר שלישי באלבום שהגיטרות בו מכוונות נמוך יותר בחצי טון. השיר נפתח עם שתי נשימות מהירות של סקוט שמטרתן ככל הנראה להכניס את המאזין לאווירת פחד. שיר בלוז איטי וקלאסי אשר שמו נקשר עם הרוצח הסידרתי ריצ'ארד רמירז, שכונה Night Stalker והיה מעריץ של הלהקה ושל השיר הזה במיוחד. באחד ממעשי הרצח שלו רמירז לבש חולצה של "AC/DC" וכובע של הלהקה ואפילו השאיר את הכובע בזירה. בשנת 1985 נשפט רמירז על 15 מעשי רצח. השיר הביא פרסום שלילי ללהקה. שמרנים בארצות הברית קראו להחרים את השירים שלהם, אבל כמו שאתם יודעים זה לא ממש עזר. האלבום "Highway To Hell" הביא ללהקה הצלחה מסחררת והכרה בינלאומית. זהו האלבום הראשון של הלהקה שהגיע למצעדי המכירות בארצות הברית והוא גם האלבום השני הכי נמכר של הלהקה, אחרי "Back in Black". האלבום זכה לביקורות מצוינות בצורה כמעט גורפת והוא נחשב לאחד מאלבומי ההארד רוק הגדולים שנעשו אי פעם. יתרה מכך, האלבום נמצא במקום ה- 200 והמכובד ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים (ללא קשר לז'אנר ספציפי). עטיפת האלבום כוללת ציור של הלהקה ושל אנגוס עם בגדי בית הספר וקרניים של שטן. ארגונים דתיים לא אהבו את זה ולכן קיימת עטיפה אלטרנטיבית ו"כשרה" של האלבום, עם אנגוס ובלי הקרניים. באופן מאוד טראגי, דווקא בשיא ההצלחה של הלהקה הלך הסולן האלמותי בון סקוט לעולמו, שבעה חודשים בלבד לאחר שחרורו של האלבום, בחודש פברואר 1980. סקוט הלך לישון שיכור ברכב מחוץ לבית של חבר, אחרי לילה של שכרות והוללות, ונחנק ככל הנראה בשנתו. חברי הלהקה חשבו שזה הסוף, אבל המשפחה של בון רצתה שהם ימשיכו הלאה כי זו הייתה מעין "צוואה" של בון סקוט. ואכן, הלהקה אספה את עצמה מההריסות ומספר חודשים לאחר מכן "חזרה בשחור" עם אלבום אשר הוקדש כולו לבון סקוט. "Back in Black" מציין ללא ספק את אחד מהקאמבקים הגדולים בעולם המוזיקה והוא ללא ספק בין האלבומים הגדולים בכל הזמנים. זהו האלבום הנמכר ביותר של הלהקה ואחד מהאלבומים הנמכרים ביותר בתעשיית המוזיקה בכלל. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר עריכה לשונית: אורי ענבי/Ori Anabi

עוד לא נרגענו מ-"Kill ‘Em All" והנה בדיוק שנה ויומיים אחרי יוצא לו האלבום המטורף והבלתי שפוי "Ride the Lightning" האלבום השני של "Metallica" שיצא ב-27 ביולי 1984 !!! אז כדי להכניס אתכם קצת לשיגעון כי השיר הראשון הולך למוטט אתכם כבר מהשנייה הראשונה, הנה 36 עובדות על האלבום "רכיבה על הברק": 1. האלבום הוקלט באולפני Sweet Silence בקופנהגן דנמרק עיר מולדתו של Lars Ulrich. 2. הלהקה בחרה את האולפנים הן בשל העובדה שהם היו זולים והן בגלל שהאלבום "Difficult to Cure" של "Rainbow" הוקלט שם. 3. הפעם משך זמן ההקלטות היה שלושה שבועות (שבוע יותר מאלבום הבכורה). 4. חברי הלהקה רצו להשיג את אותו הסאונד מהאלבום של "Rainbow" שהם כל-כך אהבו, ולכן הם גם לקחו את אותו טכנאי ההקלטות של ריינבואו - Flemming Rasmussen. 5. מי שהגה את שמו של האלבום היה Kirk Hammet. הוא קרא את הספר "The Stand" של סטפן קינג בו דובר על נידון למוות שרק מחכה "לרכב על הברק". האמט חשב ש- "Ride The Lightning" יהיה שם טוב לשיר, הוא סיפר ל- James Hetfield על זה והשאר היסטוריה. (Photo: Metallicablackbox.com) 6. את הלוגו של מטאליקה עם ה-M וה-A הגדולות המופיע על שער האלבום יצר ג'יימס הטפילד. 7. עלות האלבום הייתה פי שניים מקודמו כ-$30,000 . 8. הואיל וחברת התקליטים Megaforce לא הצליחה לשלם את העלות, הלייבל הארופאי של מטאליקה השלים את החסר. 9. זה אלבום האולפן הקצר ביותר של הלהקה עם 47 דקות ניגון. 10. האלבום הרבה יותר כבד ומלודי מקודמו. הוא איטי וקודר בהשוואה לאלבום הבכורה. 11. השינוי המוזיקלי מיוחס בעיקר לעובדה שזו הפעם הראשונה בה ארבעת החברים כתבו יחד. האלבום הראשון נכתב ברובו על-ידי Dave Mustaine , הטפילד ואולריך. הפעם נכנסו לרוטציית הכתיבה גם האמט ו- Cliff Burton שמגיע מעולם מלודי יותר וזו כנראה הסיבה לשינוי המוזיקלי. 12. לפני הקלטת האלבום הטפילד לא היה בטוח שהקול שלו מספיק טוב והוא רצה להתמקד בנגינה, לכן תפקיד השירה הוצע לזמר John Bush מלהקת "Armored Saint", אשר סירב להצעה כי להקתו הצליחה באותה תקופה. 13. קליף כתב את קטע הפתיחה האקוסטי של השיר "Fight Fire With Fire". 14. קליף גם כתב ומנגן את ריף הפתיחה האלמותי של השיר "For Whom the Bell Tolls". 15. לחברי מטאליקה לא היה כסף ולכן הם נאלצו לישון באולפן ההקלטות, בדומה לאלבום הקודם. 16. הם הקליטו תמיד בלילה וישנו במהלך היום, כך שבמשך כל תקופת ההקלטות הם לא ראו בכלל אור יום. 17. הטכנאי Flemming Rasmussen זוכר שאחרי שבוע של הקלטות הריח באולפן היה בלתי נסבל והוא היה צריך לדרוש מחברי הלהקה להתקלח. 18. חדר החזרות של "Mercyful Fate" היה צמוד לאולפן ההקלטות. חברי מטאליקה היו מעריצים של הלהקה ובילו בחברתם לא מעט. 19. את השירים "Fade to Black" ,"For Whom the Bell Tolls" ו- "Escape" הם סיימו לכתוב בחדר החזרות של "מרסיפול פיית'". 20. את השיר "Escape" הלהקה כתבה במטרה לכלול באלבום שיר ידידותי יותר בסגנון "Foreigner" ו- "Journey", שיקרוץ גם לרדיו. השם המקורי של השיר היה "The Hammer" - צמד מילים המופיע בסוף השיר: "See them try to bring the hammer down". 21. למרות שהוא אחד השירים הקליטים באלבום, הוא לא נוגן על-ידי הלהקה בהופעות במשך 28 שנה, עד להופעה בשנת 2012 בה נוגן כל האלבום מתחילתו ועד סופו. מאז השיר לא נוגן שוב. 22. השיר "Fade To Black" נכתב על-ידי האטפילד לאחר שנגנב מגבר הגיטרה שלו. זה היה המגבר הראשון שרכש וכנראה שזה עשה אותו כל-כך דכאוני שהוא החליט לכתוב את השיר. 23. באלבום הראשון של ההרכב "Flotsam and Jetsam" של Jason Newsted היה שיר שנקרא "Fade to Black", אך מדובר בשיר אחר ולא בגירסת כיסוי לשיר של מטאליקה. 24. במקרה "Fade to Black" הוא גם השיר של "מטאליקה" שניוסטד הכי אוהב, והוא גם היה השיר האחרון שהוא ניגן עם הלהקה ב- 30 לנובמבר 2000, במהלך הופעה בטקס "VH1 Music Awards". 25. האינטרו לשיר "For Whom The Bell Tolls" מנוגן על-ידי קליף עם גיטרת בס מחוברת לאפקט דיסטורשין. 26. השיר נפתח בצלצול פעמון שנמשך לאורך הדקה הראשונה של השיר. 27. שיר מפורסם נוסף שנפתח בצלצול פעמון הוא "Hell's Bells” של "AC/DC" מהאלבום "Back In Black" עליו כתבנו לכם שלשום, רק שיש הבדל מהותי בין השניים. הפעמון באלבום של "AC/DC" הוא פעמון אמיתי שכן חברי הלהקה רצו לכבד את זכרו של הסולן שלהם Bon Scott עם אפקט שידמה צליל פעמון. לעומת זאת אצל מטאליקה לא מדובר בפעמון אמיתי אלא בסדן עליו היכה לארס עם פטיש. 28. השיר "Creeping Death" נכתב בהשראת הסרט "עשרת הדברות". 29. השיר הוא למעשה גלגול לשיר של להקת "Exodus" בה היה חבר קירק האמט, בשם "Die by His Hand". השיר הוקלט כדמו על-ידי "אקסודוס" אך לא יצא מעולם באלבום. מטאליקה שינו את המילים ומעט את הריפים ויצרו את המאסטרפיס. 30. השיר "Trapped Under Ice" הושפע מהסרט "Never Cry Wolf" בו צפו חברי הלהקה, אשר כלל סצנה בה אחד השחקנים נלכד מתחת לקרח באגם קפוא. גם הריף לשיר הזה לקוח מריף שנוגן במקור על-ידי האמט בלהקתו הקודמת אקסודוס. 31. מי שינסה לנגן יחד עם האלבום יגלה שהכלים לא ממש מכוונים לכיוון הגיטרה הסטנדרטי. זה לא היה מהלך מכוון של הלהקה, פשוט הם כיוונו את כל הכלים שלהם על סמך פסנתר ישן ולא מכוון שהיה באולפן וזו התוצאה. 32. הקטע האינסטרומנטלי "The Call of Ktulu" הוא אחד משני הקטעים באלבום שדייב מאסטיין היה שותף לכתיבתם לפני שנזרק מהלהקה (השיר השני הוא שיר הנושא). 33. שמו של הקטע הושפע מספר של הסופר H.P. Lovecraft בו מוזכרת הדמות Cthulhu - סוג של אל מפלצתי. חברי הלהקה שיבשו בכוונה את השם ל- Ktulu כי חשבו שהאיות המקורי מסובך. 34. השם המקורי של הקטע נקרא "Hell Freezes Over". 35. זוכרים את הכיתוב שהיה מאחורי העטיפה של "Kill ‘Em All" ?? אז זה השם שנתנו חברי הלהקה לסיבוב ההופעות באירופה לקידום האלבום הזה ב-1984 : “Bang That Head That Doesn't Bang”. 36. חודשיים לאחר הוצאת האלבום החתימה חברת התקליטים Elektra Records את מטאליקה על חוזה רב שנתי. ההחתמה הגיעה בעקבות ההתרשמות הגדולה שלהם מהלהקה כשראו אותם כמופע פותח עם "Anthrax" ללהקת "Raven". להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music בחווייה האישית שלי, אני חוזר ל-1993 לפארק, וכמובן לוודסטוק 1999...עבורי Bellzzz היה תמיד אחד משיאי ההופעה! אין שיר יותר עוצמתי עבור הקהל ועבורי כנגן! לראות את הטפילד שואג... ...Last time you will...will...will... מהדהד והלהקה מפסיקה לנגן לשבריר שנייה...זה...אין שני לזה...חדי העין יבחינו שהטפילד, במהלך רוב השיר, פשוט מכה במיתרי הגיטרה שלו, ללא שום אקורד....שם...שם יש את העוצמה האלמותית של מלך מלכי תרנגולי המטאל...יש לי שני עותקים לדבר הנדיר הזה המצורף כאן....אחד ממוסגר...ואחד באוסף התקליטים שלי...וכן...הוא זוהר בחושך גם אחרי כל השנים האלה !! "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הוא אחד ממייסדי להקת "Slipknot" ואחד המתופפים הגדולים ביותר במטאל, אנא קבלו את Joey Jordison. (Photo: joeyjordison.com) 1. הוא נולד בדה מוין, איווה ב- 26 באפריל 1975, לסטיב וג'קי ג'ורדיסון 2. הוא אהב מוזיקה כבר בגיל צעיר, אותה הוא מייחס להשפעת הוריו. השיר הראשון שאמו השמיעה לו עוד לפני שיצא לעולם היה The Spinners - The Rubberband Man (1976) 3. הוא ניגן בגיטרה עד שקיבל את ערכת התופים הראשונה שלו במתנה מהוריו בגיל שמונה, והקים את להקתו הראשונה בזמן שהיה בבית ספר יסודי. 4. הוריו התגרשו כשהיה צעיר וג'ורדיסון עם שתי אחיותיו עברו לגור עם אמם שעבדה בחדר הלוויות בו ג'ורדיסון היה עוזר מדי פעם. 5. הוא התחיל לתופף לצלילי תקליטי KISS. לא רק שהוא היה מעריץ ענק, אלא גם רצה מאוד ללמוד לנגן את סולו התופים משיר "100,000 YEAR", ולכן התאמן בו ללא הרף. לאחר שסיים את זה הוא הרגיש שגורלו להיות מתופף!! 6. כשהיה נער הקים את להקת הטראש ספיד-מטאל "Modifidious", בה ניגן בתופים. הלהקה עזרה לג'ורדיסון לפרוץ דרך חדשה, כשהייתה מופע פותח ללהקות מקומיות, כולל "Atom Opera", בהשתתפות Jim Root, ו"Heads on Wall", בהשתתפות Shawn Crahan. (Photo: Jeff Hahne) 7. הלהקה הוציאה שתי דמואים בשנת 1993: "Visceral" ו- "Mud Fuchia" 8. ג'ורדיסון סיפר שוהא מושפע בעיקר ממתופפים כמו: Keith Moon, John Bonham, Peter Chris, Buddy Rich ועוד... 9. בשנת 1995 התפרקה להקתו "Modifidious" בגלל שינוי הסגנון וג'ורדיסון הצטרף כגיטריסט ללהקה מקומית בשם "The Rejects", איתה ניגן רק כמה הופעות. 10. ג'ורדיסון היה מעורב גם בלהקה עם Paul Grey והסולן דון דקר, בשם "Anal Blast". 11. באותה שנה פנה פול גריי לג'ורדיסון והציע לו תפקיד בפרויקט חדש בשם "The Pale Ones". הוא השתתף בחזרות במרתף נידח שבאייווה ומיד רצה להיות חלק מהלהקה החדשה. 12. חלק ניכר מההתפתחות המוקדמת של הלהקה יוחס בדיעבד למפגשי "סיעור מוחות" בשעות הלילה המאוחרות בין גריי, שון וג'ורדיסון בתחנת דלק בסינקלייר בה עבד ג'ורדיסון בלילות. 13. שם, בסוף 1995, הציע ג'ורדיסון לשנות את שם הלהקה ל- "Slipknot" על שם אחד משירי הלהקה. (Photo: Slipknot) 14. שנתיים לאחר מכן, לאחר מספר שינויים בהרכב הלהקה, שני אלבומי דמו ומספר הופעות מטורפות, הלהקה הצליחה לייצר עניין בחברות התקליטים ולבסוף חתמה על חוזה לשבעה אלבומים עם "Roadrunner Records". 15. כיום רובכם בוודאי מכירים את הלהקה, שלובשת אוברולים, מסכות וחבריה נקראים לפי מספרים ולא בשמות. המספר של ג'ורדיסון הוא "1". 16. בשנת 1999 הלהקה הוציאה את אלבומה הראשון שנקרא על שם הלהקה. אלבום חזק, צורח, קצר וקורע שהצליח להגיע רק למקום ה -51 ב"בילבורד 2000 אך הפך לאגדה בז'אנר. בזכות אלבום זה זכתה "Slipknot" לחשיפה עצומה והחלה ליצור את קהל המעריצים הקנאי שלו, המכונה "The Maggots". 17. ג'ורדיסון אמר כי אלבום זה היה ותמיד יהיה מהזיכרונות הטובים ביותר בחייו. זה היה מדהים להיות חלק מחלום שהתגשם, חבורת ילדים שלא אכפת להם משום דבר מלבד לעשות את המוזיקה שלהם, בדרך שלהם. 18. בשנת 2001 יצא האלבום השני "IOWA". אלבום זה כבר הגיע למקום השלישי במצעדים וסיבוב ההופעות לקידום האלבום הצליח למכור את כל הכרטיסים באצטדיונים רבים ברחבי ארצות הברית כבר מההתחלה. 19. בשנת 2002, ג'ורדיסון הקים מחדש את להקתו "Murderdolls". הוא היה הגיטריסט, והוא גייס את Wendsday 13 כסולן, בעוד המתופף Ben Graybes והבסיסט Eric Grifin השלימו את הרכב הלהקה. הם חתמו עם "Roadrunner Records" והוציאו EP בשנת 2002 בשם "Right to Remain Violent". 20. באותה שנה הם הוציאו את אלבום הבכורה שלהם "Beyond the Valley of the Murderdolls". 21. אלבומה השלישי של "Slipknot" בשם "Vol. 3: The Subliminal Verses" יצא בשנת 2004. ההקלטות לאלבום היו קשות מאוד למרות שהמפיק המפורסם Rick Rubin גויס למשימה. האלבום הגיע למקום השני במצעדים והעניק ללהקה את זכייתה הראשונה בגראמי בשנת 2006. מיד לאחר סיבוב ההופעות של האלבום, הלהקה יצאה להפסקה נוספת. (Photo: Jo Hale) 22. באותה שנה ב- Download festival אושפז מתופף "מטאליקה" Lars Ulrich בגלל מחלה לא ידועה. James Hetfield חיפש בין להקות אחרות שהופיעו בפסטיבל כדי למצוא מחליף לאולריך; ג'ורדיסון, פלמינג לארסן (טכנאי התופים של אולריך) ו- Dave Lombardo מ"סלייר" התנדבו. ג'ורדיסון הופיע ב -8 מתוך 13 שירי הסט וכונה "גיבור היום" של הלהקה. 23. בשנת 2007 "Korn" גייסו את ג'ורדיסון כדי להצטרף אליהם לסיבוב הופעות כאשר המתופף דייוויד סילבריה יצא להפסקה מהלהקה. הוא גם הופיע בקליפ לסינגל "Evolution" שלהם. 24. בשנת 2008 "Slipknot" מוציאה את אלבומה הרביעי "All Hope Is Gone" שעף היישר למקום הראשון. זהו האלבום האחרון שבו משתתף המייסד ונגן הבס פול גריי שהלך לעולמו ב-2010. 25. בשנת 2010 כשרק ג'ורדיסון ו- Wednesday 13 נותרו מההרכב המקורי. להקת "Murderdolls" משחררת את אלבום האולפן השני שלה "Women & Children Last". 26. באוגוסט 2010 נבחר ג'ורדיסון למתופף הטוב ביותר ב -25 השנים הקודמות על ידי קוראי המגזין "Rhythm", לפני מתופפים כמו Mike Portnoy, Neil Peart, Phil Collins ו- Dave Grohl. 27. ב- 12 בדצמבר 2013 הודיעה "Slipknot" דרך האתר הרשמי שלה כי ג'ואי ג'ורדיסון עזב את הלהקה לאחר 18 שנה, כשסיבת העזיבה היא "סיבות אישיות". בתגובה פרסם ג'ורדיסון הודעה בה התעקש כי הוא פוטר מהלהקה ולא עזב. (Photo: Mary Ouellette) 28. רק בשנת 2016 התגלה כי במהלך סיבוב ההופעות של "סליפנוט", ג'ורדיסון התחיל לפתע לסבול מ"Transverse Myelitis", מחלה נוירולוגית שעלתה לו ביכולת לנגן בתופים. המחלה השפיעה בעיקר על רגליו כשהוא מתאושש רק שנתיים לאחר מכן. 29. באותה שנה הקים ג'ורדיסון להקת מטאל אקסטרים חדשה בשם "Sinsaenum". הם הוציאו את אלבום הבכורה שלהם "Echoes Of The Tortured" באותה שנה. האלבום השני, שנקרא "Repulsion for Humanity", יצא בשנת 2018. (Photo: Anthony Dubois) 30. ג'ורדיסון שיתף פעולה עם אמנים רבים כמתופף, נגן גיטרה ומפיק כמו: Marilyn Manson, Otep, Rob Zombie ורבים נוספים... 31. ב-26 ליולי 2021 ג'ואי הלך לעולמו כשהוא בן 46, משפחתו הצהירה כי הוא מת בשלווה בשנתו, סיבת המוות לא פורסמה. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 26 ליולי 1974 הוציא Robert Wyatt את אלבום הסולו השני שלו "Rock Bottom". כפי ששם האלבום מרמז, הוא הגיע בתקופת השפל הכי גדולה של וויאט, כאשר היה עמוק, עמוק בתחתית, לאחר פציעה שהותירה אותו משותק בפלג גופו התחתון. רק שוו לעצמכם מצב בו מתופף סולן (בלהקות "Soft Machine" ובהמשך בפרויקט הפרטי שהקים "Matching Mole") הופך בגיל 28 למשותק בפלג גופו התחתון, ותבינו מאיזה כאב נוצר האלבום הזה. כידוע, האלבומים הטובים ביותר שנוצרו אי פעם מגיעים מתוך טרגדיה שמביאה לפרץ יצירה אדיר, אבל במקרה הזה רוב שירי האלבום נכתבו על-ידי וויאט דווקא לפני הפציעה שלו. למרות זאת, האווירה שאפפה את ההקלטות והעובדה שהוא הפך לפרויקט סולו שלו (השירים נכתבו במקור ללהקתו "Matching Mole") שהוקלט בתקופה של כאב בו הוא מתמודד עם מצבו החדש, הכניסו לאלבום הזה את ה"ערך המוסף" שיהפוך אותו לאלבום מופת. בתחילת 1973 הגיע וויאט יחד עם בת זוגו Alfreda Benge הידועה בכינויה Alifi, לוונציה. אליפי היתה עוזרת במאי והם הגיעו לשם לצורך צילום סרט. וויאט ניצל את הזמן הפנוי שלו בכתיבת רוב שירי האלבום אותם ייעד בתחילה להרכב חדש של להקתו "Matching Mole". כאשר וויאט חזר מוונציה הוא החל אפילו לעבוד על השירים עם ההרכב החדש של "Matching Mole", אבל תהליך היצירה הזה נקטע ב- 1 ליוני 1973 ומאז קיבל תפנית מפתיעה שהביאה לאלבום המופת הזה. באותו ערב גורלי של ה- 1 ליוני 1973 הגיעו וויאט ואליפי למסיבת יומהולדת של Gilli Smyth (מלהקת "גונג") ו- June Campbell Cramer (הידועה בכינוי Lady June) בביתה של האחרונה. במסיבה נכחו בין היתר Kevin Ayers, Nik Turner, David Bowie, Mike Oldfield, ו- Keith Richards. בעיצומה של המסיבה נפל וויאט שיכור מחלון הדירה שבקומה השלישית ושבר את עמוד השדרה שלו, דבר שהותיר אותו משותק בפלג גופו התחתון. הוא היה בחדר האמבטיה עם אחת מאורחות המסיבה וכאשר בת זוגו גילתה זאת ודפקה על הדלת הוא נבהל וניסה לצאת דרך החלון, בעודו אוחז במרזב בידיו החלקות, עד שנפל מטה. וויאט שכב בבית החולים והחלים מהפציעה שלו במשך חודשים. בכל אותה תקופה היתה אליפי לידו ותמכה בו. גם בבית החולים המשיך פרץ היצירה של וויאט אבל הפעם הוא הבין שזה הולך להיות אחרת ושהוא צריך להמציא את עצמו מחדש נוכח מצבו הפיזי. ההקלטות של האלבום החלו זמן קצר לאחר שחרורו של וויאט מבית החולים. וויאט הצליח להקיף את עצמו המוזיקאים מהשורה הראשונה שליוו אותו בהקלטת האלבום וביניהם: Nick Mason כמפיק, Mike Oldfield, Richard Sinclair, Hugh Hopper, Fred Frith ו- Laurie Allan שהחליף אותו כמתופף ב"סופט מאשין". ואכן, וויאט המציא את עצמו כאן מחדש עם אלבום מוזר, "מרחף" וקסום שלא ניתן להגדיר בכלל את הסגנון שלו. שילוב של קנטרברי (הסצינה ממנה הגיח וויאט), פרוגרסיב, פסיכדליה, ג'אז ועוד. ערבוב של לופים, סינתים, חצוצרות, כינורות וקולות... איזה קולות, כאלה שמדמות כלי נגינה שרק וויאט יכול להפיק מגרונו. בפנינה הזאת יש 6 שירים בלבד, אבל כל אחד מהם מוביל אותנו לטריפ מוזיקלי ייחודי מאין כמוהו. האלבום נפתח עם "Sea Song", אחד משיר האהבה הקסומים והמיוחדים שנכתבו אי פעם, הראשון ולא האחרון שכתב וויאט ל- Alifi באלבום. ערבוב של צלילי פסנתר וסינתסייזר מוזרים, מעט לא מסונכנים, קצת לא קשורים, על רקע כלי הקשה מונוטוני וקולו הסדוק של וויאט שמלווה בקולות רקע מרחפים. אבל איכשהו הכאוס המוזיקלי מצליח להתחבר לשיר קסום, נפלא ומהפנט. הקטע השני "A Last Straw" הוא שיר הזייתי ופסיכדלי עם השפעות ג'אזיות מובהקות. וויאט בונה כאן את הסגנון הטריפי והמרחף, שייחודי אך ורק לו, עם שירה מהורהרת שכוללת אפילו חיקוי של חצוצרה. הצד הראשון מסתיים עם תרועת החצוצרות של "Little Red Riding Hood Hit the Road" וההשפעות הג'אזיות בולטות גם כאן, אבל הן נבלעות בתוך הלופ הפסיכדלי של שכבות החצוצרה ומימוליו הבלתי ברורים של וויאט. הצד השני נפתח עם שני קטעים מחוברים "Alifib" ו- "Alifie" שאינם אלא מחווה נוספת לאהובתו של וויאט לה הוא נשוי משנת 1974 ועד היום. נגינת הבס בפתח הקטע הראשון נשמעת כמו ליווי ליצירה קלאסית. גם כאן הפסיכדליה זועקת החוצה עם נגינת גיטרה וקלידים מבולבלת ולעיתים א-מלודית. גם כשוויאט מתחיל לשיר מדובר בהברות קטועות ובלתי ברורות, אבל אז הן הופכות למלודיה מרגשת שמוקדשת לאהובתו. הקטע השני ממשיך את הראשון אבל הוא קודר יותר, מבולבל יותר, עם קולות צורמים של סקסופון וקלרינט על רק צלילי סינתסייזר מוזרים. האלבום החד פעמי הזה מסתיים עם "Little Red Robin Hood Hit the Road" שנפתח בתיפוף מארש של Laurie Allan שבהמשך מתפרע על התופים. אי אפשר שלא לזהות כאן את נגינת הגיטרה המדהימה של Mike Oldfield שמלווה את חציו הראשון של השיר בסולו גיטרה אופייני, אבל אז, מהפך! המוזיקה הולכת ונעלמת ומחליפים אותה צלילי כינור שמזכירים חמת חלילים סקוטית, שמשמים רקע לקטע הדיבור של Ivor Cutler המשורר הסקוטי וחברו של וויאט, אשר לוקח אותנו עד לסוף עם צחוקו המטורף. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

המוסיקאית, הדוגמנית והשחקנית Taylor Momsen נולדה ב-26 ליולי 1993 ! אז בואו נספר לכם קצת על המולטי טאלנט הזו... (Photo: Taylor Momsen) 1. שמה המלא הוא Taylor Michel Momsen והיא נולדה ב- St. Louis, Missouri. 2. זה אולי ישמע לכם קצת בכייני אך לטיילור לא הייתה ילדות קלה, הוריה רשמו אותה לסוכנות הדוגמנות Ford Models עוד כשהייתה בגיל שנתיים !! כן, גיל שנתיים !! 3. היא לא רק דגמנה כבר בגיל שנתיים אלא היא כבר שיחקה בגיל 3 !! בתחילה בפרסומת למותג Shake 'n Bake ובאותה שנה בסדרה The Prophet's Game. 4. טיילור סיפרה שכילדה היה לה מאוד קשה, היא לא החליטה על דעת עצמה שהיא רוצה את זה, אלא ההורים שלה רשמו אותה ודחפו אותה לעשות זאת. היא נכנסה ויצאה מבתי ספר ולא הייתה במסגרת חברתית קבועה, כך שגם חברים לא היו לה. 5. בשנת 2000 היא שחקה בסרט של רון הווארד "How the Grinch Stole Christmas", תפקיד שבעצם הביא לה את הפריצה לתעשיית הקולנוע. באותו סרט היא גם הקליטה את השיר ?Christmas, Why Can't I Find You שהיה אחד מהשירים הראשונים שהקליטה. שנתיים לאחר מכן היא שיחקה בסרטים Hansel and Gretel, Spy Kids 2: The Island of Lost Dreams. 6. למרות שהיא שמחה על כך היום, בשנת 2006 היא איבדה את התפקיד הנחשק Hannah Montana לזמרת והשחקנית Miley Cyrus. שנה לאחר מכן היא שיחקה בסרטים Underdog ו- Paranoid Park. 7. ההופעה האחרונה שלה על המסך כשחקנית הייתה בסדרה Gossip Girl בה שיחקה בארבעת העונות הראשונות עד לשנת 2010. 8. בשנת 2008 חתמה טיילור בסוכנות הדוגמנות IMG Models והפכה להיות הפנים של רשת ההלבשה הבריטית New Look. 9. בשנת 2009 החליטה טיילור שהיא רוצה לפתוח בקריירת מוסיקה והחלה לעבוד עם המפיק Kato Khandwala, הם צירפו אליהם את הגיטריסט Ben Phillips והשלושה החלו לכתוב ולעבוד על חומרים יחד. 10. עוד באותה שנה טיילור צרפה נגנים נוספים והחלה להופיע ולהקליט מספר דמואים על מנת ליצור קהל ולהפיץ את המוסיקה שלה. לאחר מספר חודשים היא חתמה על חוזה עם חברת התקליטים Interscope Records. (Photo: imdb.com) 11. הלהקה שבתחילה נשאה את השם "The Reckless" שינתה אותו מיד עם החתימה לאור בעיות משפטיות לשם "The Pretty Reckless". 12. בתחילת שנת 2010, הפכה טיילור לפנים של קולקציית הביגוד של Madonna בשם "Material Girl". היא ייצגה עוד מותגים נוספים כמו: John Galliano, Samantha Thavasa ועוד. 13. באמצע אותה שנה, כשהיא בת 17 בלבד שחררה טיילור ולהקתה את ה-EP הראשון שלה שנשא את שם הלהקה, ה-EP זכה לביקורות צוננות מאוד אך השיר "Make Me Wanna Die" תפס תאוצה והפך ללהיט ששודר באופן תדיר בתחנות הרדיו. 14. חודשיים לאחר מכן יצא אלבום הבכורה של הלהקה בשם "Light Me Up". האלבום זכה להצלחה מסחרית ובנוסף לשיר "Make Me Wanna Die" שהופיע באלבום יצאו עוד שני סינגלים נוספים "Miss Nothing" ו- "Just Tonight". בניגוד ל-EP האלבום גם זכה לביקורות חיוביות ותומכות מצד המבקרים והעניק לבחורה הצעירה וללהקתה דחיפה לכיוון ההצלחה. 15. סיבוב ההופעות הראשון של הלהקה היה כמופע פותח ללהקת "Evanescence", טיילור שגדלה על המוסיקה שלהם והעריצה אותם התרגשה מאוד מהארוע והוא הפך להיות אחד הארועים החשובים בקריירה של הלהקה. משם הם יצאו לסיבוב הופעות כמופע פותח של גאנס "Guns N' Roses' Chinese Democracy Tour". שני הסיבובים הללו העניקו ללהקה חשיפה בינלאומית והגדילו את קהל המעריצים שלה. 16. בשנת 2012 שחררה הלהקה את ה-EP השני שלה "Hit Me Like a Man". ה-EP הכיל שלושה שירים חדשים ושני שירים בהופעה חיה. 17. בשנת 2014 שיחררה הלהקה את האלבום השני שלה "Going to Hell". האלבום זכה להצלחה רבה והגיע היישר למקום החמישי במצעד הבילבורד 200. מהאלבום יצאו חמישה סינגלים: "Heaven Knows", "Messed Up World", "Follow Me Down" (שלושתם הגיעו למקום הראשון בבילבורד) "House on a Hill" ו-"Going To Hell". 18. בשנת 2016 יצא אלבומה השלישי של הלהקה "Who You Selling For". שני האלבומים הקודמים של הלהקה היו מעיין תהליך התבגרות כשהאלבום זה הוא השלמה של התהליך, מבחינת הסאונד, ההפקה והטקסטים. האלבום הזה הוא בוגר, בשל ואפילו טוב יותר מהשניים האחרים. גם מהאלבום הזה הגיחו שני סינגלים למקום הראשון בבילבורד והאלבום עצמו הגיע למקום ה-13. סינגלים שיצאו מהאלבום: "Take Me Down", "Oh My God" ו- "Back to the River". 19. עובדה מעניינת...הלהקה הייתה מופע פותח בסיבוב ההופעות של "Soundgarden" בשנת 2017 ובעצם הייתה מופע פותח להופעה האחרונה של Chris Cornell לפני שהוא הלך לעולמו. 20. בפברואר 2021 שיחררה הלהקה את האלבום הרביעי שלה "Death by Rock and Roll", האלבום נכתב ונוצר מתוך שתי טרגדיות שפקדו את טיילור, האחת היא המוות של המפיק הותיק של הלהקה Kato Khandwala והשנייה מותו של כריס קורנל. באלבום הזה משתתפים חברין ללהקה Kim Thayil ו- Matt Cameron בנוסף ל- Tom Morello. מהאלבום שוחררו שלושה סינגלים: "Death by Rock and Roll", "And So It Went" ו- "Only Love Can Save Me Now". 21. למרות שכאמור היא מולטי טאלט, טיילור סיפרה שהמוסיקה היא המקום הכי טבעי ואמיתי שלה... "Acting is easy. I've been doing it for so long and I totally love it. But you're playing a character instead of yourself. Music is more personal because you're writing it and you're involved in every step of it." 22. ביוני 2026 הוציאה הלהקה את אלבום האולפן החמישי שלה, "Dear God". האלבום הופק על ידי Jonathan Wyman יחד טיילור והגיטריסט Ben Phillips. לקראת יציאתו פורסמו שני סינגלים רשמיים, "For I Am Death" ו "When I Wake Up", לצד שני סינגלים לקידום האלבום, "Love Me" ושיר הנושא "Dear God". להאזנה לאלבום "Dear God" ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

אחת מהדמויות הפופולריות והמשפיעות ביותר בעולם המוזיקה, וללא ספק הכי אנרגטית, Mick Jagger חוגג היום יומהולדת!!! (Photo: Michael Hickey) ג'אגר ידוע אמנם כאחד ממקימיה של להקת "The Rolling Stones" וכמי שחבר בה עד היום כזמר, נגן ויותר, אך הוא הוציא גם ארבעה אלבומי סולו לא רעים בכלל ויש לו לא מעט שיתופי פעולה עם אמנים שונים, ביניהם הסופרגרופ שהקים "SuperHeavy" ו- Dave Grohl איתו שחרר באפריל 2021 שיר חדש. הוא גם שחקן, מפיק מוזיקה וסרטים ואיש עסקים מצליח. נראה כי במקרה של ג'אגר הכל גלוי וידוע ואין לנו הרבה מה לחדש לכם, אבל בכל זאת ננסה להפתיע עם 16 עובדות מטורפות: 1. הוא היה בעליה של אחוזה בשם "Stargroves". האחוזה שימשה, בין היתר, כאולפן להקלטת אלבומי מופת של הלהקות "The Who" ו- "Led Zeppelin", לפני שנמכרה על-ידי ג'אגר בשנת 1979. 2. הוא היה מועמד לתפקיד אלכס בסרט 'A Clockwork Orange", לתפקיד פרנק בסרט The Rocky Horror" "Picture Show ולתפקיד Salieri בסרט אמדאוס. 3. את התפקיד בסרט התפוז המכני הוא מאוד רצה וחברי הביטלס אפילו יצרו עצומה כדי לסייע לו לקבלו, אך למרות הכל הוא לא זכה בו. 4. הוא היה תלמיד טוב, הוא למד מנהל עסקים במטרה להפוך לרואה חשבון, אך עזב אחרי שנה לטובת המוזיקה. 5. בראשית שנות השבעים הוא למד לנגן על גיטרה, והחל מהאלבום "Sticky Fingers" משנת 1971 הוא ניגן בכל אלבומי הלהקה בגיטרה, למעט "Dirty Work" ו- "Blue and Lonesome". 6. הוא שר קולות רקע בשיר "You’re So Vain" של Carly Simon. סימון הכחישה שהשיר נכתב עליו. 7. השמועות מספרות כי הוא שילם בסתר את הוצאות המשפט של Sid Vicious על רצח חברתו Nancy Spungen. 8. מצד שני, השמועות מספרות כי בשנת 2011 הוא שילם בסתר גם את הוצאות הקבורה של Hubert Sumlin, שניגן עם Howlin’ Wolf והיווה השפעה גדולה על הרולינג סטונס. 9. יש לו שמונה ילדים מחמש נשים שונות. למרות זאת הוא נישא רק פעם אחת! 10. יש לו גם 5 נכדים ובשנת 2014 הוא הפך גם לסבא רבא כשנולדה לו הנינה הראשונה. 11. הוא גם הפך להיות אבא בגיל 73, לאחר שחברתו דאז Melanie Hamrick בת ה- 30 ילדה לו בת. 12. כולם יודעים שהוא נושא השיר "Moves like Jagger" של "Maroon 5", אבל האם ידעתם שהוא מוזכר גם בשירים נוספים כמו "Tik Tok" של Kesha ו- "(The Time (Dirty Bit" של "Black Eyed Peas" ? 13. הוא הלחין וניגן במוג סינתסייזר בפסקול הסרט הקצר "Invocation of My Demon Brother". הוא ציין שהכל היה אילתור אחד גדול. 14. את השיר "Sister Morphine" הוא כתב יחד עם Marianne Faithful, עימה היה ביחסים החל משנת 1966 - הוא כתב את המוזיקה והיא את המילים, אך את הקרדיט על כך היא קיבלה רק כשלושה עשורים לאחר מכן. 15.לעומת זאת, דייויד בואי ואישתו אנג'י, הכחישו שאת השיר "Angie" כתב ג'אגר בעקבות יחסים שניהל עם אשתו של בואי. 16. הוא סייע בהפקת הסדרה "Vinyl" של HBO, על סצינת המוזיקה בניו יורק של שנות השבעים. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

יומהולדת למתופף, לזמר, וליוצר Roger Taylor. (Photo: Queen Facebook Page) טיילור הינו אחד מהאבות המייסדים של להקת "Smile" ובהמשך של "Queen". הוא כתב, הלחין וביצע כסולן חלק משירי הלהקה האגדית, והוא ידוע בקול הפלצט המחוספס שלו וכמי שתרם רבות להרמוניות הווקליות שלה. יש לו גם קריירת סולו ענפה ואין ספור שיתופי פעולה עם אמנים כגון: Eric Clapton, Roger Waters, Roger Daltrey, Robert Plant, Phil Collins, Elton John, Gary Numan, "Foo Fighters", Al Stewart, Steve Vai, ואפילו Bon Jovi. הוא גם שותף לכתיבת לא מעט להיטים של הלהקה, וביניהם: These Are the Days of Our Lives", "Innuendo" "Under Pressure", "Radio Ga Ga", "A Kind of Magic", "Heaven for Everyone", "Breakthru", "The Invisible Man ו- "One Vision". להלן עוד כמה עובדות מעניינות על האיש המאוד מיוחד הזה: 1. הוא מולטי אינסטרומנטאליסט ואוטו דידקט שלימד את עצמו לנגן על יוקלילי וגיטרה עוד לפני שהתחיל לנגן על תופים. בשירים של קווין בהם הוא הזמר המוביל הוא נוהג לנגן כמעט על כל הכלים. (Photo: tumblr.com) 2. הוא למד רפואת שיניים אך במהלך לימודיו השתעמם, עבר ללימודי ביולוגיה בה הוא מחזיק בתואר. 3. הוא לא אהב את שם הבחירה לשם האלבום "Queen II", הוא חשב שזה שם חסר מעוף ודמיון. 4. יש לו ריטואל קבוע לשתות 2 כוסות ויסקי לפני הופעה, לא פחות ולא יותר. 5. יש לו גם הרגל מגונה לירוק במהלך ההופעות. הוא יורק לאוויר ומצליח לתפוס את הרוק שלו בחזרה. 6. במקביל לעבודתו עם "Queen" בשנות השמונים הוא הקים את ההרכב "the Cross" בו הוא שימש כסולן וגיטריסט. 7. בשנת 1999 הוא הפך להיות האיש הראשון שאינו ממשפחת המלוכה הבריטית שהופיע על בול של הדואר הממלכתי הבריטי. זה עורר שערורייה קטנה הואיל ורק בני משפחת המלוכה יכולים להופיע על בול כזה. 8. הוא כתב גם את הלהיט "Radio Ga Ga" שעזר להחיות מחדש את ההצלחה של הלהקה בארה"ב במהלך שנות ה- 80. 9. זה היה הרעיון שלו לשבש את שמו של John Deacon בעטיפת אלבום הבכורה של הלהקה ל- Deacon John, הוא חשב שזה ישמע מעניין יותר ודיקון הסכים. 10. הוידאו לשיר "I Want To Break Free" בו נראים חברי הלהקה לבושים כעקרות בית היה רעיון שלו. 11. הוא שחרר עד היום חמישה אלבומי אולפן במסגרת קריירת הסולו שלו. 12. הקליפים לשירים "We Will Rock You" ו- "Spread Your Wings" צולמו בחצר האחורית שלו. 13. טיילור ידוע כחובב מכוניות מושבע ומחזיק אוסף מכוניות גדול. 14. בנו של רוג'ר - Rufus Tiger Taylor הוא גם מתופף. החל משנת 2017 הוא חלק מהרכב ההופעות של "Queen" ובמהלך ההופעות מבצע קרב תופים עם אביו. 15. את השיר "I'm In Love With My Car" הוא כתב לפועל הבמה של הלהקה Johnathan Harris שהיה מאוהב במכונית ה- Triumph TR4 שלו. הדבר צוין גם בעטיפת האלבום במילים הבאות: "Dedicated to Johnathan Harris, boy racer to the end". 16. צליל המנוע ששומעים בשיר הינו אותנטי, והוא הוקלט מרעש מנוע מכונית האלפא רומיאו של טיילור. 17. טיילור התעקש שהשיר יצא כבי סייד לסינגל "Bohemian Rhapsody" והוא נעל את עצמו בארון עד ש- Freddie Mercury הסכים. 18. ההתעקשות של טיילור השתלמה לו מאוד כשלבסוף הוא זכה לקבל תמלוגים כמעט שווים לאלו שפרדי קיבל על הלהיט "Bohemian Rhapsody". "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

אלבום הבכורה של "Metallica" שוחרר ב-25 ליולי 1983 !!! והפעם לשם שינוי נפתח בסיפור אישי... נער בגיל העשרה של ראשית שנות ה- 80 מחליט לעלות על האוטובוס הלא נכון ובמקום לנסוע לבית הספר הוא בדרכו למרכז תל אביב, אל חנות התקליטים "אלגרו" ברחוב שינקין. "אלגרו" היתה אחת משלוש חנויות התקליטים שהיו עבורו מפלט ומזור מהקשיים הרגילים אותם עובר כל ילד בגיל ההתבגרות, אבל גם מקום עליה לרגל בו למד והתחנך אכל, שתה ולמד מוזיקה. החנות אלגרו התמחתה אמנם בעיקר במוזיקה קלאסית, אך בקצה הדרום מזרחי שלה היתה מחלקה מכובדת שהוקדשה כולה לז'אנרים של "רוק כבד" ו- "הבי מטאל". מי שניהל את המחלקה הזאת ביד רמה היה אפי "מטאל" שפריר, אשר שימש ממש כמו אבא רוחני לאותו נער. אפי דאג להלעיט את הנער במינונים נכונים של קלאסיקות הארד רוק משולבים במוזיקת הבי מטאל בועטת עכשווית. באחד הימים הניח אפי "מטאל" שפריר על הפטיפון את האלבום "Kill 'Em All" של "Metallica", ומיד כשהמחט נגעה ברצועה הראשונה של תקליט הויניל החל ראשו של הנער להסתחרר במהירות האור. מי שמכיר את הוצאות הויניל הראשונות של האלבום, יודע שבצד האחורי שלו נרשם המשפט: “Bang that head that doesn’t bang.” – R. Burch ‘83. הביטוי הזה הוקדש לאחד מהמעריצים של הלהקה שנקרא Ray Burch ואשר היה ידוע ב- Headbanging שהיה מבצע בהופעות הראשונות של ההרכב (מי יודע אולי הוא גם ההדבנגר הראשון). הלהקה גם הקדישה את השיר "Whiplash" מתוך האלבום לאותם מעריצים. "Whiplash" היא אותה חבטה שאדם מרגיש בצווארו בעת תאונת דרכים כשהראש נזרק קדימה ואחורה, וזה בדיוק ההומאז' שביקשה מטאליקה להעביר למעריציה שמטלטלים את ראשם בטירוף במהלך ההופעות. המשפט הזה, שמשום מה נמחק בהוצאות המחודשות של האלבום, היה כל-כך נכון ואמיתי. הוא תיאר במדויק את התחושות של אותו נער באותו רגע מכונן. כל מה שהוא הכיר עד אותו רגע לא היה אפילו קרוב לקולות שבקעו מהאזניות המרוטות, למודות ההשמעות. השילוב הזה של ההארד קור פאנק עם ההבי מטאל יצר סוג של סימביוזה מטורפת ששינתה את כל תפיסת עולמו. זמן קצר אחר כך הכל כבר התפוצץ עם אלבומים של "Slayer", "Anthrax", ומאוחר יותר גם "Megadeth", פשוט עולם חדש שנפתח, הת'ראש מטאל נולד.... האלבום הזה הוא התהוותה של הלהקה "In the making" כמו שאומרים... לארס וג'יימס הקימו את הלהקה, אשר בראשית ימיה כללה את Ron McGovney על הבס ואת Dave Mustaine שהגיע ללהקה דרך מודעה בעיתון, בגיטרה מובילה. (Photo: metallica.com) עוד לפני יציאת האלבום הוציא ההרכב הנ"ל לא פחות מ- 6 "אלבומי" דמו שאיתם הם ניסו לשכנע חברות תקליטים ומנהלי הופעות לתת להם להופיע או להקליט. הדמואים כללו שירים שיצאו אח"כ באלבום וגם קאברים. “No Life 'til Leather” הוא אחד מהדמואים הבולטים שהביא את הסצנה המקומית לגלות מי היא מטאליקה. אך שני שינויים מהותיים התרחשו בהרכב לקראת הקלטת האלבום, רון הבסיסט עזב את הלהקה לאור עימותים שהיו לו עם דייב וזמן לא רב לאחר מכן, דייב פוטר מהלהקה לאור השימוש הכבד באלכוהול וסמים והמריבות הקשות שהיו לו עם לארס וג'יימס. את רון החליף הבסיסט Cliff Burton שהתנה את הצטרפותו במעבר של הלהקה מלוס אנג'לס לסן פרנסיסקו ו- Kirk Hammett שקיבל את ההזמנה להחליף את דייב באותה שיחת טלפון מפורסמת בעודו יושב בבית השימוש. (Photo: Fin Costello) הואיל וללהקה לא היה מימון או חברת תקליטים שתפיק את האלבום, לארס התקשר ל- Jon Zazula מנהל חנות תקליטים בניו-ג'רזי ויחצ"ן להקות מטאל, ובתמורה לתמיכה שלו, "מטאליקה" איפשרה לו למכור את הדמו “No Life 'til Leather”. המהלך הזה גם עזר להקים את הלייבל "Megaforce Records", מכיוון שאף חברת תקליטים לא הסכימה לממן את האלבום. קירק שהגיע מלהקת "Exodus", למד את כל השירים לאלבום במהלך טיסה שלו לפגוש את חברי הלהקה. הם לקחו את המפיק Paul Curcio ותוך שבועיים בלבד הקליטו את האלבום כולו רחוק מהבית, באולפני Music America בניו יורק. הואיל ולא היה להם מקום לגור במהלך ההקלטות, הם ישנו אצל חברים ומכרים בעיר ובחדר החזרות של Anthrax בניו יורק. עלות האלבום מוערכת ב- $15,000 מה שכמעט הביא לפשיטת הרגל של ג'ון והלייבל שלו. שגם ככה היו לו חיים קשים למצוא מפיץ. לאחר מאמצים רבים הצליח ג'ון לשכנע את "Relativity Records" להפיץ אותו. שני השירים הראשונים שכתבה הלהקה לאלבום היו “Hit The Light” שפותח את האלבום ומספר על הריגוש שהלהקה חשה על הבמה כשהיא רואה את הקהל משתולל, ו-“Jump In The Fire” ששוחרר כסינגל השני מתוך האלבום ובהתאם ללארס היווה את התגובה של מטאליקה לשיר "Run To The Hills" של "Iron Maiden", אשר נחרש באותה תקופה בתחנות הרדיו האלטרנטיביות בארה"ב. הלהקה חיפשה שיר אחד שיהיה קצת יותר "קליט" וזו היתה התוצאה. זה גם אחד מתוך ארבעה שירים באלבום בהם ניתן קרדיט כתיבה לדייב מאסטיין. דייב סיפר שהשיר נכתב מנקודת המבט של השטן שמפתה אנשים לחטוא. הוא כתב את זה כתגובה לכפיה הדתית שחווה מאמו שהיתה חברה באירגון המשיחי Jehovah's Witnesses. השיר "The Four Horsemen" הוא נאמבר נוסף בו דייב היה שותף לכתיבה. מדובר בגלגול לשיר "The Mechanix" שהופיע בדמו משנת 1982 - "No Life 'Til Leather", ומאוחר יותר גם הופיע בגרסתו המקורית באלבום הבכורה של להקתו של דייב "Megadeth" משנת 1985 - "...Killing Is My Business" בדקה 3:26 של השיר ניתן למצוא מקצב שמזכיר את זה מהשיר "Sweet Home Alabama". דייב ציין כי באותה תקופה האזין הרבה ל- "Lynryd Skynyrd" וזו הייתה המחווה שלו ללהקת הבלוז הדרומי. כותרת השיר המדבר על "ארבעת הרוכבים", לקוחה מספר יוחנן בברית החדשה, אך יש בו גם קריצה לארבעת חברי הלהקה. השיר "Motorbreath" הוא היחיד של הלהקה שהקרדיט בו ניתן אך ורק לג'יימס הטפילד והוא מדבר על אנשים שלא עושים כלום עם החיים שלהם. הקטע האינסטרומנטאלי "(Anesthesia (Pulling Teeth". הוא אחד מקטעי סולו הבס הגדולים והמוערכים ברוק, המציגים את היכולות המדהימות של קליף ברטון. הקטע מורכב ממספר קטעי סולו שקליף נהג לנגן בהופעות ושחוברו יחדיו לקטע אחד שנכלל באלבום. הקטע מדגיש את רמת הנגינה של קליף ואת היכולות הוירטואוזיות שלו כמו גם את יכולת ההלחנה, העיבוד והשליטה בגיטרת הבס עם אפקטים כמו דיסטרשיין ו-wah-wah שבעיקר ידוע בשימוש בגיטרה רגילה. את השיר "Seek & Destroy" ביסס הטפילד על השיר "Dead Reckoning" של להקת "Diamond Head" אותה הלהקה העריצה וכזכור ביצעה אף מספר קאברים לשיריה. האלבום הזה שחוגג היום יומהולדת, הוא אחד מהרגעים הראשונים בהם תועד ז'אנר ה- Thrash Metal, ז'אנר שהציב סטנדרטים חדשים במוזיקה. מהירות, דיוק, עוצמה וסיבולת גבוהה במיוחד. בדיוק באותה תקופה בה הגלאם וההייר מטאל החלו להרים ראש, דאגו ארבעה פרחחים מלוס אנג'לס-סן פרנסיסקו לדחוף לנו את המטאל ישר ל- $#%$. לא לחינם הם התכוונו להכתיר את שמו של האלבום "Metal up your ass", אך התנגדותה הנחרצת של חברת התקליטים אילצה אותם לשנות את הכותרת למשהו קצת יותר מעודן ואקסקלוסיבי: "Kill 'Em All". להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

המלצת המערכת... והפעם, "The Trials of Van Occupanther" אלבומה השני של להקת "Midlake" ששוחרר ב- 25 ליולי 2006. "מידלייק" היא להקה אמריקאית שהוקמה בשנת 1999 בדנטון טקסס. הלהקה משלבת סגנונות מוזיקליים שונים ומגוונים, החל מפולק-רוק, אינדי, פסיכדלי ואפילו פרוגרסיב. בשנת 2001 שחררה מידלייק EP ראשון בשם "Milkmaid Grand Army" שהודפס בכמות של 1,000 עותקים בלבד, אך הצליח לגרום להתעניינות חברת התקליטים העצמאית "Bella Union", אשר הוקמה על-ידי שני חברי "Cocteau Twins". הלהקה הוחתמה בלייבל הבוטיק ושחררה בשנת 2004 את אלבום הבכורה שלה "Bamnan and Slivercork", אשר שילב פולק רוק, אלקטרוניקה ופסיכדליה ומושפע מלהקות כמו "Grandaddy" ו- "The Flaming Lips". האלבום זכה לביקורות אוהדות ותוך זמן קצר החלה הלהקה לעבוד על אלבום ההמשך. אלבומה השני של הלהקה נושא סיקורנו, שוחרר בשנת 2006 ומסמן התפתחות מהותית של הלהקה מבחינת הסגנון המוזיקלי. זה אלבום מלודי וקסום שיזרוק אתכם חזק ל"רוק קלאסי" של שנות השבעים. אווירת הסבנטיז מכה לנו בפנים החל משיר הפתיחה "Roscoe" שמציג לנו את ההרמוניות הקוליות המדהימות, אשר ללא ספק מתכתבות עם "Fleetwood Mac" של באקינגהם וניקס, יחד עם הסאונד של אותה להקה בתקופת Bob Welch של ראשית שנות השבעים. תחושת ה- Classic Rock הזאת נמשכת דרך הפסנתרים של "Bandits" וסולו הגיטרה ה"קלפטוני" שם. היא משתלבת עם פולק בשירים כמו "Branches" שכולל נגינת על קרן יער ו- "Young Bride" שכולל נגינת כינור. היא מרחפת מעל האלבום כולו עם השילוב החשמלי-אקוסטי וההרמוניות הווקאליות א-לה "CSNY", אך מקבלת נגיעות של פרוגרסיב עם צלילי החליל הענוג בשירים כמו "Van Occupanther" ו- "In This Camp" שהולך ומתפתח עם קומפוזיציה דינמית ומשתנה. אז אם חשקה נפשכם בקצת רטרו של פולק ורוק קלאסי, עטוף בהגשה אינטיליגנטית ועכשווית, האלבום "The Trials of Van Occupanther" הוא האלבום בשבילכם. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הפניקס השחור... ב- 25 ליולי 1980 שוחרר האלבום "Back In Black", אלבום האולפן השביעי של להקת "AC/DC". זהו סיפורו של הקאמבק הגדול ביותר בתולדות הרוק. סיפורה של להקה שעמלה קשות להשיג הכרה בינלאומית, בהרבה דם, יזע ודמעות, על הבמות, בדרכים ובמוטלים עלובים. להקה שלאחר מאמצים רבים הצליחה לבסוף לגעת בתהילה, אך עוד לפני שהספיקה ליהנות מפירותיה חוותה טרגדיה איומה שריסקה אותה לרסיסים. להקה שכנגד כל הסיכויים הצליחה לקום מהאפר של עצמה, ממש כמו הפניקס, על-מנת "לחזור בשחור", גדולה יותר, טובה יותר, חזקה יותר.... זהו סיפורה של "AC/DC" - סיפורו של הפניקס השחור.... זה אלבומה הראשון של הלהקה ללא הסולן Bon Scott, אשר רק חמישה חודשים קודם לכן, ב- 19/2/1980, נמצא ללא רוח חיים ברכב של חברו לאחר לילה של הוללות ושכרות. האלבום הזה הוא אלבומה הנמכר ביותר של הלהקה במהלך כמעט 50 שנות פעילות. הוא ממוקם במקום השני מבין האלבומים הכי נמכרים בכל הזמנים, עם נתון מכירות מדהים של כ- 50 מיליון עותקים בכל העולם. אלבום שנמצא במקום ה- 84 ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים, של מגזין ה"רולינג סטון". אז כדי להבין איך קרה שדווקא לאחר ההתרסקות הטוטאלית של הלהקה היא הצליחה להוציא את אחד מהאלבומים הגדולים והמצליחים בכל הזמנים, צריך לחזור מעט אחורה בזמן. הלהקה שהוקמה באוסטרליה בשנת 1973 על-ידי האחים Angus Young ו- Malcolm Young, זכתה להצלחה יחסית בארץ מוצאה, אך במשך שנים לא הצליחה לפרוץ את גבולות מולדתה והתקשתה להשיג הכרה בינלאומית, במיוחד בארה"ב. ההתעלמות מהלהקה היתה כה קיצונית עד כי שלוחת "Atlantic Records" בארה"ב סירבה לשחרר את אלבומה השלישי משנת 1976 "Dirty Deeds Done Dirt Cheap", שכן לא האמינה ביכולתו להצליח במכירות. בסופו של דבר לאחר הרבה עבודה קשה, מצליחה "AC/DC" כנגד כל הסיכויים, להשיג חוזה הקלטות עם "אטלנטיק" והיא משחררת את אלבום הפריצה המדהים שלה "Highway to Hell" בשנת 1979. סיפורו של אותו אלבום הוא מרתק לכשלעצמו, ותוכלו לקרוא אותו בסיקור נפרד עליו. האלבום "Highway to Hell" זכה להצלחה מסחררת והגיע לראש מצעדי האלבומים ברחבי הגלובוס ובעיקר בארה"ב. הלהקה תכננה לשחזר את ההצלחה באלבום פולו-אפ, אך לרוע המזל כשבעה חודשים לאחר מכן הסולן Bon Scott נמצא מת ברכב של חברו לאחר לילה של שתייה כבדה. (Photo: Rock History In Pics Twitter) שבורה ומרוסקת מהאסון הכבד שפקד אותה חשבה כבר הלהקה להתפרק, אבל דווקא בני משפחתו של Bon Scott הם אלה ששכנעו אותם להמשיך הלאה בטענה שזו הייתה צוואתו. זמן קצר לאחר הלוויה הלהקה כבר מתחילה לחפש סולן שייכנס לנעליו הגדולות של Bon Scott. החיפושים היו מתישים ונמשכו כחודש ימים, במהלכם נבחנו מספר גדול של מועמדים. בשלב מסוים הלהקה אפילו שוקלת ש- Malcolm Young יאייש את התפקיד, אבל אז מציע להם Mutt Lange (מי שהפיק בעבורם את האלבום "Highway to Hell"), את Brian Johnson - הזמר של להקת הגלאם "Geordie". ג'ונסון היה אז בן 32, הוא גר עם הוריו בניוקאסל והיה בעליה של חנות לתיקון גגות ויניל למכוניות אספנות. ג'ונסון משחזר שהוא קיבל הזמנה לבוא לפגוש את הלהקה. הוא נכנס לחדר החזרות וראה את חברי הלהקה משועממים למוות לאחר חודש שלם של אודישנים לא מוצלחים. Malcolm Young היה זה שפנה אליו לראשונה, הציע לו בירה ושאל מה הוא רוצה לשיר. Brian Johnson השיב "Nutbush City Limits" של טינה טרנר. לאחר סיום סבב האודישנים נקרא ג'ונסון לחדר החזרות לאודישן שני, אז הוא כבר שר את השיר "Highway To Hell". בתאריך 29/3/1980 - כחודש לאחר מותו של Bon Scott, התקשר Malcolm Young ל- Brian Johnson בכדי לבשר לו שהוא התקבל ללהקה. מה שקסם לחברי הלהקה היתה בין היתר העובדה שג'ונסון לא ניסה לחקות את Bon Scott אלא נתן אינטרפטציה אישית לשירים שלו. מאוחר יותר Angus Young גם ייזכר שבון סקוט עצמו סיפר לו שראה את Brian Johnson בהופעה של "Geordie" והתרשם מאוד מביצועיו. מחומשת בפרונט-מן החדש שלה טסה הלהקה לאיי הבהאמאס לצורך כתיבת והקלטת האלבום החדש. (Photo: acdcfans.net) למרות שבידי הלהקה היו סקיצות ראשונות של כמה שירים עליהם החלו לעבוד עוד יחד עם סקוט, החליטה הלהקה להתחיל מבראשית וג'ונסון קיבל יד חופשית לכתוב מחדש מילים משלו, הואיל והלהקה לא הייתה מעוניינת שזה ייראה כניסיון שלה לצאת נשכרת ממותו של Bon Scott. האלבום הזה הוקדש כולו ל- Bon Scott, מתחילתו ועד סופו. הלהקה ביקשה שעטיפת האלבום תהיה שחורה לחלוטין, כאות לאבל הכבד שנפל עליה בעקבות מותו של Bon Scott. חברת התקליטים "אטלנטיק סירבה בתחילה, אך בסופו של דבר נמצאה פשרה ולפיה הלוגו של הלהקה ימוסגר בקו אפור דק על רקע שחור. בניגוד לעטיפת האלבום, המוזיקה היתה רחוקה מלהיות עצובה וקודרת. השיר הראשון באלבום "Hells Bels" מהווה אמנם מחווה ל- Bon Scott, אך קיימת בו גם אירוניה עם הקריצה לאלבום הקודם, "Highway to Hell", שהתברר כשירת הברבור של סקוט. מילות השיר של Brian Johnson מדברות על החרדות שלו בניסיון להסתגל לשינוי הסביבתי והלחץ להתרגל ללהקה החדשה שלו. למרות ההתחלה הקודרת, גוף השיר הוא יותר קצבי ופועם. השיר נפתח בארבעה צלצולי פעמון כנסייה לפני שהריף המוביל את השיר נכנס, זאת כמחווה וכבוד ל- Bon Scott. לאחר כניסת הריף הפעמון ממשיך לצלצל עוד 9 פעמים. ללהקה היה ברור שהם לא ישתמשו באפקט פעמון כדי לכבד את זכרו של חברם הטוב ולכן הם התעקשו על הקלטת פעמון כנסיה אמיתי. ההקלטות לא היו כל-כך פשוטות והיה צורך לחזור עליהם שוב ושוב, לפעמים בלוקיישנים שונים, הואיל וצלצול הפעמון גרם לבעלי כנף באיזור לעוף ומשק הכנפיים הכבד נשמע בהקלטה. לצורך ההקלטה נעשה שימוש בלא פחות מ- 15 מיקרופונים שהוצבו במיקומים שונים מסביב לפעמון בכדי לקלוט צליל שיהיה קרוב ככל שניתן לצלצול המקורי. מעניין לציין שכאשר שיר זה נוגן בהופעות, Brian Johnson היה זה שהיכה בפעמון דומה שיוצר במיוחד עבור הלהקה. השיר הזה גם מבטא, כבר בבית הראשון שלו, את הקשיים שעברו על חברי הלהקה בזמן ההקלטות באיי הבהאמאס והעובדה שהם חוו במהלכן מזג אוויר קשוח. Brian Johnson בחר לפתוח את השיר במילים: "I'm a rolling thunder, a pouring rain I'm comin' on like a hurricane My lightning's flashing across the sky You're only young but you're gonna die" חמישה שירים מאוחר יותר פותח את צידו השני של הויניל שיר הנושא שעובר ממש כחוט השני מ- "Highway to Hell" של האלבום הקודם, דרך "Hells Bels" הפותח את האלבום הנוכחי ועד "Back In Black". נראה שהלהקה השקיעה מחשבה במיקום השירים, שככל הנראה אינו מקרי. כעת דמיינו לעצמכם את "הפניקס השחור" העולה באוטוסטרדה לגיהנום לצלצול פעמונים, ולאחר שנשרף באש הגיהנום הוא קם מן האפר של עצמו, רק כדי לחזור בשחור. השיר הנצחי הזה נפתח באחד הספירות המפורסמות ביותר בהיסטוריה של הרוק, כשמצילת ההאי-אט של Phil Rudd מציתה את השיר במקצב צעדה מדהים והגיטרה של יאנג מפיקה מבין מיתריה את אחד מהריפים הגדולים שנכתבו אי פעם. השירה של Brian Johnson במהלך הבתים מזכירה קצת זמרי ראפ רחמנא ליצלן והפזמונים הולכים ונבנים עד לקליימקס בקרשנדו. ההפקה של Mutt Lange נמצאת כאן בשיאה והנוסחה המושחזת עם הדואל-גיטאר של הצמד יאנג, פשוט אנרגיה טהורה. כל שיר באלבום הזה הוא כליל השלמות של כתיבה, ביצוע והפקה. "Hells Bels" ו- "Back In Black" עליהם כתבנו לעיל. "You Shook Me All Night Long" שהינו הסינגל הראשון עם בריאן ג'ונסון, השיר הראשון ששוחרר מהאלבום והראשון שכתב ג'ונסון עם הלהקה וכולל עבודת גיטרות מבין הטובות של האחים יאנג. Brian Johnson הגה את המילים האייקוניות "She was a fast machine, she kept her motor clean" אחרי שצפה בתמונות של בחורות אמריקאיות במהלך ההקלטות של האלבום. הוא פתאום קלט שנשים ומכוניות דומים מאוד. הן מהירות (לברוח), מאכזבות אותך, אבל אז משמחות אותך שוב כשיוצא "מודל חדש". הקטע "Shoot to Thrill" שאמנם לא שוחרר כסינגל אך נחרש בתחנות הרדיו עד שהפך לקלאסיקה שמעטרת אפילו את סרטי מארוול, "Iron Man 2" ו- "The Avengers". הגיטרות בשיר הזה נשמעות שונה מיתר האלבום הואיל ושיטת ההקלטה היתה אחרת ובמהלכה הוצבו שני מגברי גיטרות בשני חללים שונים באולפן כאשר הצליל הנקלט משניהם נדחס לאחד מערוצי הגיטרה. Angus Young ו- Malcolm Young זכו לשבחים על עבודת הגיטרות שלהם בשיר הזה, אשר הסולו שלו אף נכנס ללא מעט דירוגים של ולואי הגיטרה הגדולים בכל הזמנים. הרצועה "What Do You Do for Money Honey" עם הריף הגאוני שהינה המנון ה"גולד דיגרית" האולטימטיבי ומדבר על נשים שבמקום לעבוד נצמדות לגברים עשירים וסוחטות את כספם. הקטע "Given the Dog a Bone" שעוסק במין אוראלי ו- "Let Me Put My Love into You" שמגיע מיד אחריו ועוסק באותו נושא רק מ"כיוון אחר", עם מילים מתחכמות של Brian Johnson שנדמה שניסה כאן להמשיך עם הקו הלירי של קודמו Bon Scott. בשנת 1985 קיבל השיר את הדירוג "Filthy 15" הדירוג "הגרוע ביותר" מארגון הצנזורה של ההורים (PMRC) שנהגו לסמן אלבומים עם מילים העוסקות באלימות, מין, סמים, אלכוהול ועוד. לומר את האמת, כמעט כל שיר של "AC/DC" יכול היה להתאים לקריטריונים הללו, אך חברי ה- PMRC בחרו דווקא בשיר הזה לקבל את הדירוג הגרוע ביותר. כמובן שמדבקות האזהרה עשה בדיוק את ההיפך במיוחד אצל המעריצים שהיו מודעים היטב לתוכן הלירי של הלהקה ורק קיבלו רוח גבית יפה מתשומת הלב שמקבלת להקתם האהובה. קשה להאמין אבל שיר הסיום "Rock and Roll Ain't Noise Pollution" נכתב בכלל כ"פילר" על-ידי Malcolm Young, לבקשת המפיק Mutt Lange, באולפן, בתוך 15 דקות, בזמן שיתר חברי הלהקה יצאו לארוחת ערב. 12 שניות אל תוך השיר אנחנו שומעים את המצת של Brian Johnson מדליק סיגריה ולוקח שאיפה ומיד אחריה נשיפה. זהו, הוא וחבריו יכולים להתרווח על הכורסא, להרים אצבע משולשת לכל המקטרגים והמבקרים שחשבו שהם לא יתאוששו ממותו של Bon Scott, כל אלה שחשבו רוקנרול הוא סתם "רעש מזהם", כל אלה שחשבו שהלהקה לא מחדשת כלום וממחזרת את עצמה למוות. כל השירים אלהם התייחסנו ואחרים הוכיחו מעל לכל צל של ספק ש- "AC/DC" השלימה את הקאמבק המהיר והגדול ביותר בהיסטוריה של המוזיקה. האלבום "Back In Black" לא חידש שום דבר. הוא לא המציא שום סיגנון מוזיקלי חדש וגם לא סימן שינוי תרבותי כלשהו. במקום זאת, "Back In Black" הוכיח שלפעמים הגדולה היא דווקא בחוסר השינוי. אם אתה עושה משהו טוב, אז תמשיך לעשות את אותו דבר, רק בגדול יותר, עוצמתי יותר, חזק יותר. האלבום "Back In Black" הוכיח שהגאונות של "AC/DC" נמצאת דווקא בפשטות ובמינימליסטיות. אם סוקרים את ההיסטוריה של AC/DC במהלך השנים ניתן לראות שהלהקה נצמדה פחות או יותר לאותה נוסחה פשוטה ומינימליסטית. ללא גיוון מהותי בסגנון או שינויים מרחיקי לכת בסאונד, הצליחה "AC/DC" לאורך הקריירה שלה להוציא תחת ידה מאסטרפיס אחרי מאסטרפיס, למרות הסטגנציה לכאורה. המפיק האגדי Robert John "Mutt" Lange, שליווה אותם החל מהאלבום "Highway to Hell" זיהה זאת מיד ודאג שהשינויים שהטמיע על-מנת להנגיש את הלהקה לקהל הרחב לא יפגעו ב- DNA שלה. עוד פרטים על המפגש המטאורי בין הלהקה לבין לאנג בסיקור על האלבום שחוגג יומהולדת מחרתיים. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר