אלבום הסולו השני של Chris Cornell, יצא ב-28 למאי 2007 וזה בדיוק הזמן לספר לכם על הסיבות שגרמו לקורנל להתבגר ו"להמשיך הלאה" עם "Carry On". סיפור האלבום מתחיל בשלב הדמדומים של הקשר המוצלח הקודם של קורנל עם חברי "Audioslave", לאחר הקלטת האלבום "Revelations" ששוחרר בספטמבר 2006. לחברי "אודיוסלייב" לא היו שום תוכניות משותפות, ואפילו סיבוב הופעות לתמיכת האלבום שרק עכשיו יצא לא נראה באופק. בנסיבות אלה, החל קורנל לעבוד על "Carry On" ועל שיר הנושא לסרט ג'יימס בונד "You Know My Name", כאשר שאר חברי הלהקה פנו לתכנון האיחוד המחודש של Rage" Against The Machine", אשר התרחש בפברואר 2007. בתאריך ה- 15 לפברואר 2007 כריס הודיע רשמית שהוא עוזב את "Audioslave", כאשר הסיבה הרשמית שניתנה לפירוד, הייתה "חילוקי דעות ואי התאמה מוסיקלית". מאוחר יותר גילינו שלמרות שכלפי חוץ הלהקה שידרה שהאלבום "Revelations" הוא אלבום שחיבר את "אודיוסלייב" כלהקה שיורת, כותבת ומקבלת גוון ייחודי ו- DNA משל עצמה, הרי שהם בעצם הלכו והתפרקו מבפנים. לא ניכנס לפרטים של פירוק "אודיוסלייב", כי בכל זאת באנו לספר על אלבום של כריסקו יקירנו, אך רק נספר שכנראה המחלוקות היו בעיקר על התנהלות העסקית בין כריס לשאר חברי הלהקה. כריס טען שהכל הפך להיות מחושב, לכל דבר קטן שהוא רצה לעשות הוא היה צריך לעשות משא ומתן כאילו הוא חותם על חוזה. זה כנראה מה שבעיקר שבר אותו. הוא אפילו לא הודיע רשמית לשאר החברים על העזיבה והוא פשוט החליט "להמשיך הלאה" ולחזור ולטפח את קריירת הסולו שלו. שלושה חודשים בלבד לאחר ש"אודיוסלייב" מודיעה על הפסקת פעילותה, משחרר כבר קורנל את האלבום נושא סיקורנו. סמיכות הזמנים מלמדת כי ככל הנראה קורנל התכוון שחלק נכבד משירי האלבום הזה ישולבו באלבום הבא של "אודיוסלייב", לו זה היה אכן יוצא, אך בשל חילוקי הדעות המקצועיים הוא נאלץ לעשות בהם שימוש במסגרת אלבום הסולו. האזנה לאלבום הזה מסבירה את הסיבה האפשרית לאותם חילוקי דעות ב"אודיוסלייב", שכן זה אלבום מאוד מגוון (אפילו מגוון מידי), הן מבחינה מוזיקלית והן מבחינת הטקסטים. זה גם כנראה אחד מהחסרונות הגדולים שלו, שכן הוא מרגיש כאלבום שנעדר קו מוזיקלי אחיד. הוא נשמע יותר כמו אלבום אוסף מאשר אלבום שלם, ומאוד קשה להתייחס אליו כמכלול. נגדיל ונאמר שלעניות דעתנו יותר קל להקשיב לכל שיר ושיר בו בנפרד מאשר לאלבום כולו מתחילתו ועד סופו. אפילו עטיפת האלבום משדרת "אלבום אוסף". רשימת השירים בצד השמאלי העליון של העטיפה הקדמית שמורה לאלבומי אוסף משנות השבעים בהם היו מציגים את "הלהיטים" בקדמת האלבום, לעיני כל. (Photo: Max Vadukul) יש באלבום הזה קצת מכל תקופה בקריירה המוזיקלית של קורנל. החל מ- "Soundgarden", דרך "Euphoria Morning" ועד אודיוסלייב. אבל מה שמדהים הוא, שאפילו ניתן לשמוע בו ניצנים של האופן בו קורנל הולך להישמע בעתיד. זה משתקף בין היתר ממכונת התופים בשיר "Killing Birds" שקורצת לאלבום "Scream". אמרנו עודף גיוון, אז הוא כנראה נובע גם מהעובדה שהשירים בו יועדו במקור לפרויקטים שונים ולא לאלבום אחד שלם ומושלם. יש כאן את "You Know My Name" האדיר שנכתב במיוחד לסרט "קזינו רויאל" של ג'יימס בונד, אשר יצא בשנת 2006. השיר כולל ליווי של כלי מיתר ועטוף בהפקה בומבסטית השמורה ל"ביג בנד" כמתחייב מסרטי הנושא של בונד, ולכן למרות שהוא אדיר בפני עצמו, הוא נשמע תלוש ושונה מיתר האלבום. הגיוון נמשך עם גירסת הכיסוי של שירו של מייקל ג'קסון "Billie Jean", אותה קורנל ייבא מהמופע האקוסטי שערך ב- 7 לספטמבר 2006 בשטוקהולם שבדיה, ואשר יצא מאוחר יותר באופן לא רשמי בדיסק שנקרא "Chris Cornell: Unplugged in Sweden". ביצוע האנפלאגד של קורנל לשיר נשמע יותר טבעי, אמיתי, מרגש וזורם יותר מאשר גירסת האלבום שנשמעת לנו קצת "לוחצת" ומאולצת. הוורסטיליות ממשיכה עם אסופת שירים שנראה שקורנל כתב עבור "אודיוסלייב", במחשבה שהלהקה תמשיך הלאה גם אחרי האלבום השלישי. שירים כמו "No Such Thing" ו- "Your Soul Today", שבהחלט נשמעים כמו שירים שיכלו להתאים לסופרגרופ האימתני ההוא. תקשיבו אפילו לסולו הפסיכדלי בשיר "Poison Eye" ותדמיינו אותו מבוצע על-ידי Tom Morello ותבינו עד כמה אנחנו צודקים. וכמובן שהאלבום הזה כולל מקבץ שירים שקורנל כתב מתוך מחשבה על פרוייקט הסולו. שירים כמו "Arms Around Your Love", "Scar on the Sky" ו- ,"Disappearing Act" בהחלט נשמעים כאלה. מעין שילוב של כריס דגם 1999 של "Euphoria Morning" לכריס "הדור הבא" של "Higher Truth". ומכאן אנחנו מגיעים לחיסרון השני של האלבום הזה, והוא כמות השירים. נראה כי הרצון של קורנל להציג את הוורסטיליות שלו ולהראות עד כמה הוא פורה גם מחוץ ל"אודיוסלייב" ול"סאונדגארדן", גרמה לו לשחרר את כל הארסנל האדיר של השירים אותם כתב לפרויקטים השונים, מבלי לערוך סינון ועריכה מקדימים. אם קורנל היה עורך סינון ועריכה כאלה, לו היה לדוגמא משחרר לטובת האלבום הספציפי 10 שירים בעלי אותו גוון וכיוון מוזיקלי, האלבום הזה היה יכול אפילו להשתוות ברמתו לאלבום הסולו הראשון של קורנל. יש להצטער על חוסר הסינון והחשיבה המוקדמת על אופי השירים שיבחרו לאלבום, כי הוא גורע מאוד מההנאה מהאלבום הזה כמכלול אחד שלם ומאלצים אותנו להתייחס אליו כאלבום אוסף להבדיל מיצירה אחת מושלמת. ועוד נקודה אחת למחשבה. קורנל הוא זמר אדיר, הוא אחד הקולות הגדולים ברוק. הקול שלו מסוגל לחדור ללב ולצנתר אותו, לערבב את הנשמה ולרפא אותה. באופן לא מוסבר חלק מהשירים באלבום גורמים לנו להרגיש שקורנל לא מנצל כאן בצורה מיטבת את קולו. יש רגעים באלבום בהם אנו מרגישים שקולו של קורנל לכוד בתוך השירים אשר אינם מאפשרים לו להשתחרר ולהציג את מלוא הפוטנציאל הגלום בו. לעיתים נדמה כי חלק מהשירים כאן מובילים את קורנל במקום שקורנל ידחוף אותם קדימה. יחד עם זאת, מדובר באלבום שכולל כמה מהשירים היפים ביותר של קורנל. אסופה של פנינים שמשלימים שרשרת יוקרתית של אחד מהאומנים הגדולים בדורנו. ואי אפשר לסיים סיקור על האלבום הזה בלי "הפינה הישראלית". האלבום הזה כולל גם גאווה ישראלית קטנה. המתופף ניר צדקיהו הוא המתופף איתו מחליט קורנל להקליט את האלבום, והוא הנגן היחידי מבין אסופת הנגנים הגדולה שליוותה את קורנל אשר משתתף בכל 14 שירי האלבום. לניר יש רקורד מרשים של הקלטות תופים לאומנים כמו Genesis", John Mayer, Flaw" ועוד רבים אחרים. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 27 למאי 2022 המנסר מטקסס (לא באמת) Mark Tremonti הוציא לאור אלבום קאברים לשירי Frank Sinatra. כן, כן... הגיטריסט האימתני, השואג העוצמתי יוצא מאזור הנוחות שלו ונוחת עם חליפה ועניבה היישר לתוך התזמורת. אנחנו בטוח שלא ציפיתם או האמנתם שדבר כזה יכול לקרות אבל תמיד ידענו שטרמונטי הוא מוסיקאי מיוחד במינו ועם האלבום הזה הוא הוכיח עד כמה. (Photo: Chuck Brueckmann) טרמונטי יוצר את הפרויקט המרגש והייחודי הזה בשם "Take a Chance on Charity". הוא משתמש באלבום הזה על מנת לגייס כספים עבור החברה הלאומית לתסמונת דאון. המטרה העיקרית של היוזמה החדשה היא לעודד מוזיקאים אחרים, דמויות ספורט וסלבריטאים עם פלטפורמה מפורסמת, לצאת אל מחוץ למה שהם יודעים לעשות במקצוע שלהם על מנת להתרים כספים לארגון צדקה לפי בחירתם. טרמונטי נותן דוגמא אישית ומתחיל את היוזמה שלו עם האלבום שלו "Mark Tremonti Sings Frank Sinatra", הכולל מבחר שירים מהקטלוג של המוסיקאי האגדי. את ההקלטות הוא ביצע עם חברי הלהקה של סינטרה שנותרו בחיים בהנהגת המנהל המוזיקלי של סינטרה, מייק סמית'. את ההכנסות מהמכירות הוא יעניק ל- "National Down Syndrome Society", ארגון צדקה שקרוב ללבו שכן בתו של טרמונטי, סטלה, נולדה עם תסמונת דאון. האלבום כולל 14 שירים כשאת הסינגל הראשון מהאלבום "I've Got You Under My Skin" הוציא טרמונטי ב- 21/3/2022 ואתם חייבים לראות ולהאזין לו!!!! טרמונטי בעצמו סיפר: "אני חושב שהכל באמת התחיל בסביבות חג המולד כשהייתי שר יחד עם שירי פרנק סינטרה. זה פשוט הרגיש לי כמו בית. טווח הקול שלו הוא טווח הקול שלי. אני לא באמת צריך לדחוף שום דבר או לרדת נמוך מדי. טווח הקול שלו מאוד נוח לי. ותמיד אהבתי את הגישה הווקאלית שלו. אני חושב שהפרויקט הזה התחיל כשצללתי עמוק יותר לתוך פרנק סינטרה כשראיתי כמה סרטונים מוקדמים מהקריירה שלו. יש איזה סרטון ל-"The Song Is You" שהוא עשה ב-1944 ואתה רואה את פרנק סינטרה הצעיר, כמעט ביישן, קם לשם ומדבר ואז כשהוא פותח את הפה שלו לשיר, אתה מבין למה הוא היה כוכב ענק כל כך. זה פשוט עשה לי צמרמורת. הייתי כמו, "אני רוצה לשיר בדיוק ככה, אולי לא בשביל הרוק שלי, אבל אני רוצה סתם בשביל הכיף לצלול עמוק יותר לתוך מה שהוא עושה ולנסות לבצע את הדבר הזה." רק הלכתי יותר ויותר עמוק יותר ויותר, והייתי אובססיבי לגבי זה. קראתי כל ספר שיכולתי, צפיתי בכל סרט שהוא היה בו, קניתי את הספר שהוא כתב על שירה. אני חושב שהדבר הכי טוב היה פשוט להקשיב לזה, לנתח את זה, להקשיב למקום שבו הוא נושם, להקשיב לשירה, לגישה ולהקשיב לאיך שהוא מגיש ומשחק עם התזמון. פשוט שיננתי את זה והייתי אובססיבית לגבי זה עד שקיבלתי את זה." רשימת השירים: 1. I’ve Got You Under My Skin 2. I’ve Got the World on a String 3. I Fall In Love Too Easily 4. Wave 5. Fly Me to the Moon 6. Nancy (With the Laughing Face) 7. My Way 8. You Make Me Feel So Young 9. Luck Be a Lady 10. That’s Life 11. Come Fly With Me 12. In the Wee Small Hours of the Morning 13. The Song Is You 14. All or Nothing at All להאזנה: Spotify "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 27 למאי, 2003 הוציאה "Led Zeppelin" את אלבום ההופעה "How the West Was Won". זה אחד מהאלבומים המיוחלים של מעריצי הלהקה, אשר במשך עשרות שנים מאז פירוקה, חשקו באלבום הופעה רשמי מלא באיכות סאונד טובה. למרות שאלבומי הופעה קודמים של הלהקה כמו "The Song Remains the Same" ו- "BBC Sessions" היו מצוינים והפכו אפילו לאייקונים, הם לא הצליחו ללכוד את מלוא העוצמה והברק של "Led Zeppelin", בשיאה, כפי שעושה האלבום הזה. בשנת 2003, Jimmy Page קיבץ ויצר אוסף מדהים של הקלטות חיות, שטרם שוחררו באופן רשמי, מהופעותיה המונומנטליות של הלהקה בלוס אנג'לס, קליפורניה, במהלך סיבוב ההופעות שלה בצפון אמריקה. מדובר בהופעות שנערכו ב- "L.A. Forum" (25 ביוני 1972) וב- "Long Beach Arena" (27 ביוני 1972). האלבום מציג את העוצמה ואת היכולות המדהימות של "לד זפלין" בהופעה חיה, כשהגיטריסט Jimmy Page מחשיב את התקופה בה הן הוקלטו כשיא האמנותי של הלהקה. ההופעות ב-"L.A. Forum" ו- "Long Beach Arena" הפכו ברבות השנים לאגדה, ולמרות שהקלטות בוטלג של מופעים אלו נפוצו בקרב מעריצים במשך שנים, "How the West Was Won" סיפק את ההזדמנות הראשונה לשמוע את גרסאות קונסולת הסאונד של ההופעות הללו במלוא הדרן. אין ספק שהעריכה והנדסת הסאונד המוקפדות של Jimmy Page באולפני איילנד שבלונדון, שיפרו עוד יותר את איכות ההקלטות. החל מצלילי הפתיחה של "LA Drone" ועד לסיום האפי של "Bring It On Home", האלבום המשולש הזה לוכד את הווייב המדהים של הלהקה ואת היכולת שלה ליצור רגעים מוזיקליים בלתי נשכחים. השליטה של "לד זפלין" בבמה, הן בקטעים הסוחפים והדינמיים והן ברגעים האקוסטיים והשקטים, מוצגת כאן במלוא עוצמתה. הגאונות של Jimmy Page והוירטואוזיות שלו על הגיטרה, רמת הנגינה הגובהה של John Paul Jones והשליטה שלו בכלי נגינה מרובים, התרומה האדירה של John Bonham, והשירה האייקונית של Robert Plant, אפשרו לפייג' להביא את החזון שלו לאלבום הופעה שלם ומלא, שמציג את הלהקה בשיאה ובמלוא הדרה. האלבום כולל יצירות ארוכות ומורכבות יותר של הלהקה, לצד קטעי רוק ממוקדים וחזקים. קטעים כמו "Dazed and Confused" בן 25 דקות, "Whole Lotta Love" בן 23 הדקות, וקטע התופים האולטימטיבי שמתפרש כאן על-פני 19 דקות - "Moby Dick" מציגים את היכולת של "לד זפלין" לאלתר וליצור חוויות מוזיקליות גרנדיוזיות. אבל הכישרון של הלהקה בולט במיוחד בשירים הקצרים יותר, כמו "Immigrant Song", "Black Dog" ו- "Rock and Roll", שם הדרייב והעוצמות שלה מזוקקים עד תום. צלילי האולפן של "לד זפלין" הופכים כאן לביצועי לייב פראיים ודינמיים שפוגעים חזק בבטן ומשאירים את המאזין פעור פה מהיכולות המדהימות של הלהקה. אבל אלו בהחלט רגעי ה"אנפלאגד" האקוסטיים שבהם האלבום הזה באמת זורח. "Going to California" א-לה "Moby Grape", היופי הפסטורלי של "That's the Way" והביט המקפיץ של "Bron-Y-Aur Stomp" מציגים את הגיוון והחדשנות של "לד זפלין" ומוכיחים שהיא אחת מלהקות ההופעה הטובות ביותר של התקופה. וכמובן, יש באלבום הזה את הביצוע המצמרר והמהפנט של "Stairway to Heaven", שמוקסס והונדס על-ידי מגע הקסם של Jimmy Page, שערך אותו מתוך שתי ההופעות ב- "L.A. Forum" וב- "Long Beach Arena", כאשר את צלילי המלוטרון של John Paul Jones. הוא "משאיל" מהופעת הלהקה באוניברסיטת סאות'המפטון, אנגליה, שנערכה ב- 22 בינואר 1973. האלבום "How the West Was Won" זכה לשבחים בתעשיית המוזיקה וביקורות מהללות של מבקרי המוזיקה השונים. הוא הופיע במספר רשימות יוקרתיות של אלבומי ההופעה הגדולים ביותר בכל הזמנים. המגזין "Rolling Stone" דירג אותו במקום ה-23 ברשימת "The 50 Greatest Live Albums of All Time", המגזין "Guitar World" ציין אותו כאחד מ- "The 10 Best Live Albums You Must Hear", מגזין "Classic Rock" כלל אותו בין "The 50 Greatest Live Albums Ever", המגזין "Rock Hard" כלל אותו ברשימה של "The 500 Greatest Rock & Metal Albums of All Time". למרות שהאלבום קיבל ביקורות מהללות עם שחרורו, המכירות שלו לא תאמו את שבחי הביקורת. עם זאת, כיצירת מורשת, הוא ממשיך לרתק מעריצים שמעריכים את היכולות חסרות התקדים של "לד זפלין". לסיכום, "How the West Was Won" הוא אלבום הופעה מצוין אשר מציג את "לד זפלין" כפי שהיא נשמעה על הבמה בתקופה הטובה ביותר בקריירה שלה. האלבום הוא "קפסולה בזמן" שנפתחה 30 שנה אחרי שנטמנה באדמה, בכדי לחזק את מעמדה של "לד זפלין" כאחת הלהקות הגדולות אי פעם. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 27 למאי, 1983, Mike Oldfield הוציא את אלבומו השמיני "Crises". עשור אחרי ההשפעה האדירה של "Tubular Bells", הגיע Mike Oldfield לצומת דרכים. הפרוגרסיב רוק כבר לא שלט בשיח התרבותי, הסינת'פופ הפך לכוח המרכזי של התקופה, ורבים מהאדריכלים הוותיקים של הז'אנר ניסו להסתגל לטרנדים המשתנים, בלי להישמע כאילו ויתרו על הזהות שלהם. "Crises" הוא אלבום מרתק בדיוק בגלל זה. אולדפילד מסרב לוותר לחלוטין על אף צד באישיות המוזיקלית שלו. מצד אחד יש כאן שאפתנות אינסטרומנטלית רחבת היקף, מצד שני כתיבת פופ מדויקת וממוקדת להפליא, ובאופן מפתיע האלבום לא נשמע קרוע בין שני העולמות אלא שלם לחלוטין. האלבום הופק בידי Mike Oldfield והמתופף Simon Phillips, והוא מאמץ הפקה מודרנית, בלי לאבד את האינסטינקט הבסיסי של אולדפילד ליצירות ארוכות ומתפתחות. קטע הנושא "Crises" לבדו נמשך יותר מעשרים דקות, ומתפקד גם כהמשך ישיר ומעודכן לאלבומי המופת של שנות השבעים וגם כהמחשה של השפה המוזיקלית שהפכה אותו למפורסם. הדקות הראשונות חסרות מנוחה בכוונה, משתנות ללא הפסקה דרך מעברים קצביים, מוטיבי גיטרות מצלצלים, טקסטורות מוזיקליות והתפרצויות פתאומיות של אגרסיה. בניגוד למיסטיקה הפסטורלית של "Ommadawn" או לחזרתיות ההיפנוטית של "Incantations", האלבום "Crises" נשמע זורם ואורבני. יש תנועה בכל מקום. אפילו הקטעים השקטים יותר מרגישים טעונים באנרגיה עצבנית. ההישג האמיתי של יצירת הנושא הוא הדרך הטבעית שבה אולדפילד משלב טכנולוגיה של שנות השמונים בתוך השפה ההלחנתית שלו. טקסטורות הקלידים של Fairlight והאלקטרוניקה המתוזמנת היו יכולות "ליישן" את האלבום, אבל כאן הן הופכות לחלק מהארכיטקטורה החדשנית עצמה, להבדיל מתוספת קוסמטית. גם התיפוף של פיליפס קריטי לחלוטין. הנגינה שלו מעניקה לכל היצירה תנופה פיזית, ומחברת את האינסטינקטים האבסטרקטיים של אולדפילד למשהו מיידי ומוחשי. ואז האלבום משנה כיוון... הלהיט "Moonlight Shadow" נשאר עד היום כאחד הסינגלים המכוננים של שנות השמונים, אבל הגדולה שלו נמצאת דווקא בדרך שבה הוא מטעה את המאזין. על פני השטח זה פופ מושלם: גיטרות אקוסטיות בהירות, הפקה צלולה וקולה המזוהה של Maggie Reilly. מתחת לאלגנטיות הזאת מסתתר גרעין מלנכולי שמעניק לשיר עומק רגשי יוצא דופן. מלודיות הגיטרה המובילה של אולדפילד כמעט שרות לצד ריילי, הן נשזרות בתוך העיבוד באיפוק מרשים. מוזיקאי פרוגרסיב רבים בילו את שנות השמונים בניסיון לכתוב סינגל להיט. אבל רק מעטים מהם הצליחו ליצור משהו שנשמע נצחי כמו השיר הזה. בהמשך Maggie Reilly חוזרת עם "Foreign Affair" שממשיך את קו הפופ האלגנטי של האלבום, אבל עם אווירה קרה ולילית יותר. ההופעה הווקאלית של Maggie Reilly בשיר הזה, מאופקת ומרוחקת, ומתאימה בצורה מושלמת לתחושת הניכור הרומנטי של השיר. עבודת העיבוד של אולדפילד כאן יוצאת דופן. נגיעות גיטרה קטנות, סינתיסייזרים מרחפים ושכבות כלי הקשה שנבנו בקפידה יוצרים אווירה קולנועית מבלי להפוך את השיר למנופח או עמוס מדי. אם יש רגע אחד באלבום שמרגיש כמו הלם אמיתי, הוא מגיע עם "Shadow on the Wall". עם קולו הפראי של Roger Chapman. השיר זונח אלגנטיות לטובת רוק גולמי. הגיטרות כבדות יותר, חטיבת הקצב מכה בעוצמה אמיתית, וצ'אפמן נשמע כאילו הוא קורע את השיר מבפנים. זהו אחד הרגעים הכבדים ביותר בקריירה של אולדפילד והוא מהווה הוכחה לכך שהאינסטינקטים המלודיים שלו יכלו לשרוד גם בתוך מסגרת אגרסיבית בהרבה. אפילו "In High Places", עם השירה של Jon Anderson מלהקת "Yes", נמנע מלגלוש לסגנון פרוגרסיבי מובהק. קולו המיוחד והבולט של אנדרסון תמיד יתכתב לנו עם הרוק המתקדם של שנות ה- 70, אבל אולדפילד מקיף אותו במספיק מתח ותנועה הרמונית כדי להשאיר את השיר מחובר לצד היותר מסחרי. מה שגורם ל "Crises" להחזיק מעמד לאורך שנים הוא הסירוב של אולדפילד לראות בו אלבום של פשרה. אמנים רבים שעברו מפרוגרסיב למיינסטרים איבדו את זה בתוך התהליך, אבל אולדפילד נשמע כאן ממוקד, חדשני ומלא אנרגיה. שירי הפופ כאן מתוחכמים מדי מכדי לבטל אותם בהאשמה ל"התמסחרות", בעוד שהקטעים האינסטרומנטליים הארוכים נשארים הרפתקניים בלי להיעלם בתוך עודף יומרנות פרוגרסיבי. והחשוב מכך, "Crises" מתעד מוזיקאי גאון שמבין שהתפתחות איננה בגידה. אולדפילד לא נטש כאן את העבר שלו. הוא פשוט תרגם אותו לשפה אחרת. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

המלצת המערכת... והפעם... המלצה עם אזהרת "סוכר בכמות גבוה"... לא תמצאו כאן סיפור על יצירת אלבום מופת או על חבורת גאונים שכתבו יצירות מורכבות, לא יהיו כאן משקלים א-סימטריים או שינויי מקצבים וגם לא מולטי אינסטרומנטאליסטים שיד הבורא נגעה בהם והם מנגנים בווירטואוזיות השמורה ליחידי סגולה. כן, כן, אנחנו יודעים, זה פשוט כמו שיר בשלושה אקורדים, זה קליט כמו שיר של "אבבא", לפעמים זה רדוד כמו ים המלח, לעיתים גם דביק כמו צמר גפן מתוק, אבל אנחנו אוהבים את זה ואפילו נהנים מאוד! הנה, אמרנו את זה. עכשיו אתם מוזמנים לשלוף את החיצים או להעמיד אותנו מול כיתת יורים, תבחרו. אז אם לא הבנתם, ב- 26 למאי 1986 שחררה Europe את אלבומה השלישי "The Final Countdown", אלבום שאנחנו ממליצים לכם להקשיב לו מתחילתו ועד סופו. האלבום הזה הוא הרבה מעבר לשיר הנושא שלו, אשר לדעתנו עושה ללהקה "שירות דב", הואיל והוא בהחלט לא מדגם מייצג של מה שהלהקה הזאת יודעת לעשות. יותר מכך, "Europe" היא הרבה יותר מהאלבום "The Final Countdown", היא להקת הארד רוק/הבי מטאל מצויינת שפעילה עד היום עם אותו הרכב שניגן באלבום הזה ומשחררת אלבומים מעולים. אז היום אנחנו כאן כדי להמליץ לכם על האלבום שאולי מוכר לרבים רק בשל הלהיט הגדול ושיר הנושא, אבל יש בו הרבה מעבר לכך. זה אלבום מצויין ששומר על רמה אחידה כמעט לכל אורכו ואשר מתוכו שוחררו לא פחות מחמישה סינגלים שהפכו באופן מיידי ללהיטים: "The Final Countdown", "Love Chaser", "Rock the Night", "Carrie" ו- "Cherokee". אם לשפוט רק מהאאוטייק "On Broken Wings" שהוקלט בסשנים לאלבום אך לא נכנס לגירסה הסופית ושוחרר מאוחר יותר כבי סייד, אז האלבום הזה פשוט מושלם. האאוטייק כל-כך יפה, שלא ברור איך הוא לא נכנס לאלבום, ואולי יש בכך כדי ללמד על יכולת הכתיבה המצויינת של הלהקה באותה תקופה. השיר שנכתב ראשון לאלבום היה "Rock the Night" הקצבי והסוחף, ש- Joey Tempest כתב במהלך סיבוב ההופעות שקידם את האלבום הקודם של הלהקה - "Wings of Tomorrow" משנת 1984. השיר מתאר את התחושות הטובות והתרוממות הרוח במהלך סיבוב ההופעות של הלהקה. אחריו נכתב השיר "Ninja" שיר הארד רוק קלאסי קליט במיוחד שמשקף בצורה מדויקת את סיגנון ההייר מטאל המסונתז שמשל בכיפה באותה תקופה. את ריף הסינתיסייזר המפורסם לשיר הנושא "The Final Countdown" כתב הזמר Joey Tempest עוד בשנת 1981 על סינתיסייזר Korg Polysix אותו השאיל מהקלידן Mic Michaeli. כשהבסיסט John Levén שמע את הריף בשנת 1985 הוא האיץ בטמפסט לכתוב שיר המבוסס על הריף. Joey Tempest השתכנע וכתב את המילים בהשראת השיר "Space Oddity" של David Bowie. טמפסט התכוון לכתוב את השיר כך שישמש כקטע פתיחה בהופעות הלהקה והגירסה המקורית היתה של למעלה מ- 6 דקות. ומבלי לגרוע מגדולתו של ריף הקלידים הקליט והכל-כך אייקוני, אי אפשר שלא להזכיר את סולו הגיטרה האלמותי שנותן כאן John Norum.... הפאוור בלד "Carrie" בוצעה בהופעות הלהקה עוד בשנת 1985. הגירסאות המוקדמות היו אך ורק עם קלידים. Joey Tempest הודה שאין קארי אמיתית ושהשיר לא מבוסס על מישהי מחייו האישיים. השיר "Cherokee" היה האחרון שנכתב לאלבום. ללהקה היה חסר קטע אחד נוסף. Joey Tempest השמיע ללהקה לחן לא גמור שלו, החברים התלהבו והשיר נכתב באולפן. מילות השיר הן מעין טריביוט לשבט הצ'ירוקי בארה"ב. האלבום הזה לא נותן ייצוג הולם לסאונד האמיתי של הלהקה, במיוחד לא כפי שהוא נשמע בעשרים השנים האחרונות. הוא משופע בסיתסייזרים כבדים, תופים פריכים ומנופחים ושירה מלאת ריברב, אבל הוא בהחלט אלבום קליל ומלא בכל הכיף של ההייר מטאל משנות ה- 80. הוא מהנה עכשיו בדיוק כמו שהיה בשנת 1986. אז אם חשקה נפשכם בקצת מוזיקה קלילה, שירים קליטים וסולואים מלודיים, תדמיינו שאתם פותחים את הסאן רוף, תפנטזו שיש לכם שיער ארוך ונפוח ושהוא מתבדר ברוח האביב הנעימה. יופי, ועכשיו רק תלחצו פליי.... Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר!!

ב- 27 למאי 2022 אגדת הגיטרה Michael Schenker הוציא את האלבום "Universal". שנקר חוזר עם אלבום האולפן המי יודע כמה שלו ובהחלט מדובר באלבום מצוין שמהווה המשך ישיר ליציאות המעולות שלו בשנים האחרונות עם אלבומי Resurrection" (2018)" ו- Revelation" (2019)", שיצאו תחת "Michael Schenker Fest", והאלבום "Immortal" משנת 2021 ששוחרר תחת ההרכב הקלאסי "Michael Schenker Group". חברי הגרעין שמלווה את Michael Schenker הפעם הם: Ronnie Romero (שירה), Bodo Schopf (תופים) ("Eloy"), Barend Courbois (בס) (Blind Guardian", Zakk Wylde"), Steve Mann (קלידים וגיטרה). בנוסף, מתארחים באלבום אומנים רבים וטובים כמו: מייקל קיסקה ("Helloween") ורלף שיפרס ("Primal Fear"), המתופפים סיימון פיליפס (Gary Moore, "Toto", "The Who"), בריאן טיצ'י ("Whitesnake", "Foreigner"), בובי רונדינלי ("Rainbow"), כמו גם הבסיסטים האגדיים בוב דייזלי ("Black Sabbath"), בארי ספארקס ("Yngwie Malmsteen, "Dokken) והקלידן טוני קארי ("Rainbow"). מי שאהב את אלבומיו האחרונים של Michael Schenker יאהב גם את האלבום הזה. את הצליל השנקרי ניתן לזהות כבר בשיר הפתיחה "Emergency" המטאל השורשי עם המבנה המלודי והסולו הקלאסי, צליל הרטרו של "Under Attack" שמחזיר אותנו ישר לאמצע שנות השמונים, הם הלחם והחמאה של Michael Schenker. אבל אז בקטע השלישי והרביעי מגיעה ההפתעה הגדולה של האלבום הזה. אחת המחוות הכי יפות ששמענו ל- Ronnie James Dio ואחד השירים הגדולים של שנקר בשנים האחרונות. השיר "A King Has Gone" והאינטרו שלו "Calling Baal" מהווים הומאז' לדיו ובמיוחד לאלבום "Rainbow Rising" שצמד המילים שלו חוזרות במילות השיר. למי שקרא את הסיקור על האלבום "Long Live Rock 'n' Roll" יודע שגם כותרת קטע האינטרו "Calling Baal" אינה מקרית. כזכור, Ronnie James Dio סיפר כי במהלך הקלטת אותו אלבום חברי הלהקה ערכו טקסי סיאנס ובמהלך אחד מהם הם העלו את רוחו של השד "Baal" אשר הבטיח לפגוע בהם. גם העטיפה האחורית של האלבום כללה את המשפט: “No thanks to Baal”. על מנת שהמחווה לזמר האגדי Ronnie James Dio תהיה מושלמת, גייס Michael Schenker את חברי "Rainbow" לשעבר Bobby Rondinelli, Bob Daisley ו- Tony Carey אשר גם מבצע את קטע אינטרו הסינתסי Moog בשם "Calling Baal" המתכתב עם קטע פתיחת אותו אלבום אלמותי "Tarot Woman". בנוסף מסתייע כאן שנקר בזמר Michael Kiske. אגב, זה לא השיר היחיד שיזכיר לכם באלבום הזה את "Rainbow", האזינו ל- "Sad is the Song" המאלף ותמצאו שם צלילים וסגנון שיזכירו לכם את "ריינבו", במיוחד בעבודת הגיטרה ובקטעים היותר "מזרחיים". אבל שלא תטעו, אלו בהחלט לא השירים הטובים היחידים באלבום. יש כאן את הבלדה "Long Long Road" בה Gary Barden ורוני רומרו חולקים שירה, יש את הקטע הקצבי והסוחף "Wrecking Ball" עם השירה של Ralph Scheepers, את "Yesterday is Dead" המכוסח עם Brian Tichy ו- Barry Sparks, את "London Calling" הקליט (לא זה של "Clash") שמילותיו עושות כבוד ללהקות הרוק הבריטיות משנות ה-80 שהכניסו את ההארד רוק למיינסטרים, את "Au Revoir" בה שנקר מציג את יכולותיו המדהימות ועוד... האלבום כולל שני רצועות בונוס, ביניהן "Turn Off the World" הפשוט מעולה!!! להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הוא המתופף השקט והמופנם של "Alice In Chains" אבל הוא גם הקים סופרגרופ ואף הקליט עם "מטאליקה"!! (Photo: drummagazine.com) 1. שמו המלא הוא Sean Howard Kinney והוא נולד בוושינגטון, ב-27 למאי 1966 2. אביו היה שוטר ואימו הייתה עובדת עירייה 3. הוא החל להתעניין ולנגן מוסיקה כבר בגיל צעיר, המערכת התופים הראשונה שלו הייתה בגיל 5 4. כבר בגיל 9 הוא היה המתופף בלהקה של סבא שלו “The Cross Cats” ואפילו יצא עימם לסיבוב הופעות בצפון ארה"ב 5. בשנת 1985 נפגש שון עם Layne Staley במהלך אחת ההופעת של להקתו של ליין “Sieze”. שון אמנם לא אהב את הלהקה של ליין אבל התלהב מאוד מליין עצמו. הוא כתב לו על פיסת נייר את מס' הטלפון של חברתו (מאחר ולו לא היה טלפון) והציע לו לנגן ביחד. 6. שנה לאחר מכן פגש Jerry Cantrell ואת Layne Staley במסיבה בסיאטל כשהיה הזמר של "Alice N’ Chains". ג'רי קיבל מליין את הטלפון של בחורה בשם Melinda Starr, אותו טלפון שנתן שון לליין שנה לפני כן. 7. רצה הגורל ואותה מלינדה הייתה גם אחותו של Mike Starr אותו רצה ג'רי כבסיסט ללהקה, היא כמובן הרימה טלפון ומייק מיד התייצב. 8. השלושה חיפשו זמר ומאוד רצו את ליין איתם בהרכב. ליין סירב כי היה מעוניין להקים הרכב משלו. אז מה עשו השלושה? קיימו אודישנים לזמרים מאוד מאוד גרועים דווקא בנוכחתו של ליין, עד שבאודישן של חשפן שרצה להיות זמר, נשבר ליין והסכים להצטרף ללהקה. 9. אחרי מספר לא קטן של שמות כמו "Mothra", "Fuck", "Diamond Lie" ועוד החליטו החברים על השם "Alice In Chains", על בסיס שם הלהקה שהיתה לליין. (Photo: Annamaria Disanto) 10. הדמו הראשון של הלהקה "The Treehouse Tapes" הושלם ב-1988. הוא מצא את דרכו אל Kelly Curtis ו- Susan Silver שניהלו את הלהקות "Mother Love Bone" ו-"Soundgarden". השניים העבירו את הדמו לחברת התקליטים Columbia והיא החתימה את הלהקה על חוזה, בספטמבר 1989. 11. אלבום הבכורה של הלהקה "Facelift" יצא באוגוסט 1990, ג'רי הקדיש את האלבום לאימו Gloria ולחברו הזמר Andrew Wood מלהקת "Mother Love Bone". הסינגלים שיצאו מהאלבום הם: We Die Young", "Man in the Box", Sea of Sorrow" ו-"Bleed the Freak". זה האלבום הראשון מסצנת הגראנג' שהוכתר כזהב והוא גם היה מועמד לגראמי. 12. האלבום כמעט יצא ללא שיתופו של שון!! הוא שבר את היד זמן קצר לפני החזרות לאלבום וכשהלהקה התכנסה להקליט הוא לא יכול היה לנגן. הם גייסו את המתופף Greg Gilmore מלהקת "Mother Love Bone" ושון הדריך אותו במהלך החזרות וההקלטות. שון מדריך את גרג אך מתוסכל עמוקות מבפנים שהוא לא שותף לאלבום הבכורה של להקתו החדשה. גם כאן התערב הגורל ולמזלו של שון הלהקה לקחה פסק זמן מההקלטות, מה שנתן לו קצת זמן להחלים. עם החזרה להקלטות שון החליט שהגיעו מים עד נפש, הוא מחליט לחתוך ולהוריד את הגבס ולבצע את כל ההקלטות לאלבום עם יד שבורה כמדי פעם הוא מכניס את היד לדלי קרח הצמוד למערכת התופים שלו. (Photo: amazon.com) 13. בפברואר 1992 שיחררה הלהקה את ה-EP הראשון שלה "SAP" שמורכב כולו משירים אקוסטיים. הרעיון לאלבום הגיע מחזיון שהיה לשון באחד הלילות, הוא חלם שהלהקה מקליטה אלבום אקוסטי שנקרא SAP וכך היה. באלבום מתארחים Ann Wilson מהלהקה Heart ועוד צמד בשם "Alice Mudgarden". באלבום הזה שון מנגן על קלידים ומשתתף בקולות רקע. 14. בספטמבר 1992 שוחרר אלבומה השני של אליס בשם "Dirt". זהו האלבום המצליח ביותר של הלהקה שיצר להיטים מטורפים כמו "Would?", "Rooster", "Them Bones" ועוד...והוא גם היה מועמד לפרס גראמי. 15. ה-EP השני של הלהקה, שגם הוא כולו אקוסטי בשם "Jar Of Flies" יצא בינואר 1994 והפך ל-EP הראשון בהיסטוריה הראשון של אליס שמגיע הישר למקום הראשון במצעד הבילבורד. 16. ביולי 1994 התפרקה הלהקה באופן זמני לשישה חודשים וחזרה בנובמבר 1995, עת שיחרורו של אלבומה השלישי שנושא את שם הלהקה. האלבום הגיע ישירות למקום הראשון במצעד וממנו יצאו הסינגלים: Grind", "Heaven Beside You" ו-"Again". אלבום זה ציין את תחילתו של הסוף כשהפעם לא יצאה הלהקה לסיבוב הופעות לקידום האלבום ובעצם לא קיימה הופעות במשך שנתיים וחצי עד להופעת האנפלאגד... 17. שון מגלם את תפקיד עצמו בסרט ה"מוקומנטרי" "The Nona Tapes" ששוחרר בדצמבר 1995 ונועד לקידום אלבומה השלישי של הלהקה "Alice In Chains". 18. באפריל 1996 קיימה אליס את אחת ההופעות הגדולות והמדוברות ביותר במסגרת התוכנית "MTV Unplugged". ג'רי עלה להופעה חולה כתוצאה מהרעלת קיבה וליין היה נראה גמור לגמרי מסמים ואלכוהול. 19. באותה שנה הצטרף שון ל- Johnny Cash, Kim Thayil (Soundgarden) ו- Krist Novoselic (Nirvana) להקלטות קאבר לשיר “Time of the Preacher” של הזמר Willie Nelson לאלבום מחווה בשם “Twisted Willie” 20. עוד באותה שנה קיימה הלהקה את ארבעת ההופעות האחרונות שלה עם ליין, שהלך לעולמו שש שנים מאוחר יותר באפריל 2002. מאותה השנה לא קיימה הלהקה שום פעילות והתפרקה לגמרי. 21. בשנת 1998 השתתף שון באלבום הסולו הראשון של ג'רי בשם “Boggy Depot”, הוא גם יצא עם ג'רי לסיבוב ההופעות לקידום האלבום. 22. עוד באותה שנה הוא ניגן על התופים בקאבר של "Metallica" לשיר “Tuesday’s Gone” שהוקלט לאלבום “Garage Inc”, ג'רי גם משתתף בשיר. 23. בשנת 1999 הקים שון יחד עם חברו מאליס Mike Inez, הזמר Vin Dombroski מ-“Sponge” והגיטריסט Chris DeGarmo מלהקת “Queensryche” את להקת “Spy4Darwin”. הם שחררו EP אחד עם שישה שירים בשם “Microfish” 24. בפברואר 2005 חזרו שלושת חברי "אליס" הנותרים להופיע יחד בפעם הראשונה לאחר כמעט 10 שנים. זה היה בארוע התרמה לנפגעי הצונאמי. 25. השלושה יצאו לסיבוב הופעות עם זמרים אורחים רבים ומגוונים על מנת לחגוג את האהבה שלהם למוסיקה ולזכור את הימים שהיו פעם. במהלך 2006 וויליאם דובאל הצטרף ללהקה באופן רשמי והפך לזמר הנוסף בלהקה. זה גרם להם לרצות להמשיך לכתוב ולהקליט מוסיקה חדשה. (Photo: EMI) 26. בספטמבר 2009 הוציאה הלהקה המחודשת את אלבומה הרביעי "Black Gives Way to Blue", באלבום הזה ג'רי לקח את ההובלה בשירה וויליאם שימש כטייס משנה. 27. העטיפה המהממת של האלבום הינה פרי הקונספט שהגה שון. 28. במאי 2013 הוציאה הלהקה את אלבומה החמישי "The Devil Put Dinosaurs Here", כשגם כאן ג'רי ממשיך את תפקידו כזמר המוביל של האלבום. גם האלבום הזה היה מועמד לפרסי גראמי וכלל את הסינגלים: "Hollow", "Stone" ו-"Voices". 29. בשנת 2015 השתתף שון במופע המיוחד והנדיר "Mad Season / Seattle Symphony: Sonic Evolution / January 30, 2015 / Benaroya Hall" 30. באוגוסט 2018 שיחררה הלהקה את אלבומה השישי "Rainier Fog" אותו הם הקליטו באולפן "Studio X", היכן שהוקלט אלבומה השלישי של הלהקה והאחרון עם ליין. האלבום כולל את הסינגלים: "The One You Know", "So Far Under", "Never Fade ושיר הנושא של האלבום. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

המוזיקאי, הזמר והמולטי אינסטרומנטליסט Lenny Kravitz חוגג היום יום הולדת, בואו נספר כמה עובדות מעניינות עליו: (Photo: Rich Fury) 1. לני קרביץ נולד ב-26 במאי 1964 בעיר ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית. 2. שמו המלא הוא לאונרד אלברט קרביץ. 3. הוא בן לאב רוסי-יהודי ואמא אפרו-אמריקאית. 4. אמו של קרביץ, Roxie Roke, הייתה שחקנית הידועה בתפקידה ב"The Jeffersons". 5. הוא קיבל השראה לעסוק במוזיקה בגיל 7, לאחר שראה את "the Jackson 5" בהופעה. 6. קרביץ למד בתיכון בוורלי הילס, שם היה חבר לכיתה של Nicolas Cage ו- Slash. 7. קרביץ הוא מולטי אינסטרומנטליסט, ומנגן בגיטרה, גיטרה בס, תופים, פסנתר, וכלים שונים נוספים. הוא גם פסנתרן בעל הכשרה קלאסית. 8. פריצת הדרך של לני קרביץ הגיעה ב-1989 עם יציאת אלבום הבכורה שלו, "Let Love Rule". אלבום עם שילוב של רוק וFאנק באווירה של שנות ה-60. 9. בשנת 1990 הפיק קרביץ את השיר "Justify My Love" עבור מדונה, אותו כתב יחד עם אינגריד צ'אבס. 10. בשנת 1991 הוציא את אלבומו השני "Mama Said", שכלל השפעות מאמנים כמו Jimi Hendrix, Prince, "The Beatles", ו- "Led Zeppelin" מצד אחד, ו- Curtis Mayfield and "Sly Stone" מצד שני. 11. באותה שנה הוא הפיק את האלבום "Vanessa Paradis" של הזמרת והשחקנית. הוא ניגן ברוב הכלים והשתתף בכתיבת רוב השירים. 12. בשנת 1993 כתב קרביץ את השיר "Line Up" עבור "Aerosmith", והופיע באלבום "Wandering Spirit", אלבום הסולו של Mick Jagger. 13. באותה שנה הוא גם ניגן בגיטרה בשיר הנושא של האלבום "The Buddha of Suburbia" של David Bowie. 14. הלהיט של קרביץ "Are You Gonna Go My Way" מאלבומו השלישי באותו השם שיצא בשנת 1993, חיזק עוד יותר את הצלחתו ומעמדו המוזיקלי. קרביץ זכה בפרס BRIT לאמן הבינלאומי הטוב ביותר בשנת 1994. 15. בשנת 1994 הקליט קרביץ את השיר "Main Squeeze" עם הזמרת Teena Marie, הלקוח מאלבומה "Passion Play". 16. באותה שנה הקליט קרביץ גרסת Fאנק-רוק לשיר "Deuce" של "Kiss" אשר נכלל באלבום המחווה "Kiss My Ass: Classic Kiss Regrooved". השיר כלל שיתוף פעולה עם Stevie Wonder שניגן על מפוחית ושר קולות רקע. 17. בשנת 1995 הוציא קרביץ את האלבום "Circus", המכיל את הסינגלים: "Rock and Roll Is Dead" ו-"Can't Get You Off My Mind". 18. בשנת 1998 הוציא קרביץ את האלבום "5", שם השתמש לראשונה בטכנולוגיה דיגיטלית ובסמפלרים. 19. בשנת 1999, זכה קרביץ בפרס הגראמי הראשון שלו עבור הביצוע הטובים ביותר של השיר "Fly Away". 20. הוא זכה בארבעה פרסי גראמי רצופים באותה קטגוריה משנת 1999 עד 2002. 21. בשנת 2000 זכה בפרס VH1 "Rock Honors". 22. בשנת 2001 הוא כתב יחד עם Mick Jagger את השיר "God Gave Me Everything" שנלקח מאלבום הסולו של ג'אגר "Goddess in the Doorway". 23. באותה שנה הוא הוציא את אלבומו השישי "Lenny" המכיל את השיר "Bank Robber Man", אשר נכתב לאחר שמשטרת מיאמי עיכבה וכפתה אותו באזיקים תוך כדי הליכה לחדר הכושר עם המאמן שלו, רק כי הם ציינו שהוא תואם את התיאור של שודד בנק מבוקש. 24. בשנת 2004 הוציא קרביץ את אלבומו השביעי "Baptism" המכיל סינגלים כמו "Where Are We Runnin'?", "California", "Storm", בהשתתפות Jay-Z ועוד. 25. עד 2024 קרביץ הוציא 12 אלבומים עם מכירות של למעלה מ-40 מיליון אלבומים ברחבי העולם. 26. קרביץ מונה ל- "Officer of the Ordre des Arts et des Lettres" בשנת 2011. 27. בשנת 2017 דורג קרביץ במקום ה-93 ברשימת "100 האמנים הגדולים של ההארד רוק" של VH1. 28. קרביץ הוא גם שחקן קולנוע. הוא הופיע בסרטים כמו "Precious", "The Butler", "The Hunger Games: Catching Fire", "Zoolander" ועוד. 29. בתו, Zoë Kravitz, היא שחקנית, אמה היא Lisa Bonet. 30. קרביץ עוסק גם בעיצוב פנים. הוא הקים חברת עיצוב בשם "Kravitz Design". "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר!!

ב- 26 למאי 1967 קרה אחד הדברים המופלאים בעולם המוזיקה, האלבום "Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band", שבעיני רבים נחשב כאלבום הרוק הטוב ביותר בכל הזמנים, יצא לאור. זה אלבומה השמיני של "The Beatles", אשר במשך שנים היה ממוקם במקום הראשון ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון. האלבום מהווה אבן דרך בעולם המוזיקה והייתה לו השפעה רבה על להקות רבות שבאו לאחר מכן. לאחר שבשנת 1966 החליטו חברי הביטלס לחדול לחלוטין מקיום הופעות חיות, הם יכלו להשקיע זמן רב יותר ביצירה המוזיקלית, כשהם מבלים יותר זמן באולפן, לומדים, חוקרים ומתנסים, בכלי נגינה מגוונים, בסגנונות מוזיקה שונים, בעריכות סאונד מיוחדות ובטכניקות הקלטה חדישות. המטרה היתה ליצור אלבום המהווה יצירה אומנותית שלמה וכוללת, להבדיל מאוסף שירים פרטניים. חשוב להדגיש שעדיין אין מדובר באלבום קונספט טהור במלוא מובן המילה, שכן למעט שיר הנושא שחוזר בסיום האלבום (בשיר הלפני אחרון) ורמיזה קטנה בשיר "With a Little Help From My Friends", אין ממש קשר בין השירים באלבום. להלן מספר עובדות מעניינות על האלבום: 1. הרעיון הראשוני הגיע מ- Paul McCartney, לאחר שכתב את שיר בנושא הפותח את האלבום. בשיר מוצגת הביטלס כלהקה אחרת "דימיונית" בשם מועדון הלבבות הבודדים של סרג'נט פפר. 2. שם האלבום הגיע מחפיסות קטנות של מלח ופלפל שחולקו לחברי הלהקה במהלך הארוחה ועליהם הכיתוב 'S' ו- 'P'. מקרטני נשאל על-ידי מי שהיה מנהל ההופעות של הלהקה מה זה אומר וענה: "salt and pepper" ומיד אחר כך "Sergeant Pepper". 3. מקרטני ציין שהאלבום הושפע מהאלבום Pet Sounds של "The Beach Boys". הוא גם ערך השוואה לאלבום "Freak Out!" ששחרר Frank Zappa שנה קודם לכן. 4. הקלטת האלבום ארכה 5 חודשים ודרשה כ- 700 שעות אולפן. רק כדי לסבר את האוזן, אלבומה הראשון של הביטלס הוקלט בפחות מ- 10 שעות. 5. השירים "A Day In The Life", "With a Little Help from My Friends" ו- "Lucy in the Sky with Diamonds" לא נכללו בגרסת האלבום ששוחררה בדרום אסיה, מלזיה והונג קונג, לאור החשש ששירים אלו התייחסו ועודדו שימוש בסמים. 6. השיר "A Day In The Life" כולל בסיומו צליל שרק כלבים מסוגלים לשמוע. 7. בשיר "A Day In The Life" לנון ומקרטני לקחו שני שירים וחיברו אותם יחד באמצעות הקטע הסימפוני שהוקלט על-ידי 41 נגנים. נקודת החיבור אחרי המילים "I'd Love To Turn You On" במכוון נועדה להישמע כמו אורגזמה. בשל כך השיר הוחרם ב- BBC. 8. החלק הראשון של השיר הושפע משתי כותרות עיתון שלנון קרא האחת ב- Daily Mail והיא סיפור תאונת הדרכים של Tara Browne היורש של גינס שהיה חבר של הלהקה ומי שהכיר למקרטני את ה- LSD. השניה, כתבה ב- Daily Express על 4000 חורים שנספרו בדרך המהירה Blackburn. 9. האקורד האחרון E של השיר הוקלט על-ידי שלושה פסנתרים שחברי הלהקה ניגנו עליהם במקביל. זה לקח 9 טייקים להגיע לתוצאה הרצויה. 10. למרות שמועד ההוצאה הרשמי של האלבום יועד ל- 1 ליוני 1967, בפועל הוא שוחרר ב- 26 למאי באנגליה וב- 2 ליוני בארה"ב. 11. השיר "Good Morning Good Morning" הושפע מפרסומת לדגני בוקר של Kellogg. בסיום השיר נשמעת הקלטה של חיות שונות. לבקשתו של John Lennon סדר הופעת החיות הוא לפי גודלן. 12. השיר "When I’m Sixty-Four" יועד בתחילה להיות הבי סייד לשיר "Strawberry Fields" אך הוא הוחלף עם "Penny Lane". 13. השירים “Strawberry Fields” ו- “Penny Lane” הוקלטו ראשונים בסשנים לאלבום. הם היו אמורים להיות חלק מהאלבום, אך לבסוף הם נחתכו החוצה בעריכה ושוחררו כסינגלים. 14. זה האלבום הראשון בהיסטוריה של המוזיקה בו מילות השירים הודפסו על העטיפה האחורית. 15. קולות הקהל בין השירים "Sgt Pepper’s Lonely Hearts Club Band" ו- "With A Little Help From My Friends" הוקלטו על-ידי המפיק ג'ורג' מרטין באחת מהופעות הלהקה Hollywood Bowl. 16. נגינת הבס של מקרטני הוקלטה בנפרד מיתר הכלים לאורך כל האלבום. זה אפשר לו מרחב אלתור גדול יותר למציאת מלודיות מיוחדות. 17. במהלך הסשנים הוקלט גם השיר "Only a Northern Song" של George Harrison, אך הוא לא נכנס בסופו של דבר לאלבום. 18. עטיפת האלבום נוצרה על-ידי Peter Blake ו- Jann Haworth, הם זכו על כך בפרס הגראמי. 19. האלבום זכה ב- 5 פרסי גראמי נוספים, ביניהם אלבום השנה. 20. לנון ביקש בתחילה שגם ישו ואדולף היטלר יופיעו על העטיפה, זה לא קרה. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

קבלו 50 עובדות על האלבום פורץ הדרך, "Tubular Bells" של Mike Oldfield. 1. האלבום "Tubular Bells" הוא אלבום הבכורה של המוזיקאי האנגלי מייק אולדפילד. הוא שוחרר ב-25 במאי 1973 וסימן את פריצת הדרך של אולדפילד כמוזיקאי. 2. מייק אולדפילד התחיל להלחין את "Tubular Bells" בגיל של 17. הוא כתב חלק גדול מהאלבום על פסנתר. 3. מייק הקליט את האלבום כשהיה רק בן 19, בעודו מפגין את הכישרון המדהים שלו בגיל כל-כך צעיר. 4. האלבום "Tubular Bells" ידוע בשילוב הייחודי שלו בין רוק מתקדם, פולק והשפעות קלאסיות. האלבום נותר אחד מהאלבומים האייקוניים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה של הרוק המתקדם והמוזיקה האינסטרומנטלית. 5. אולדפילד ניגן בכל הכלים באלבום כולל פסנתר כנף, אורגן, גיטרה בס, גיטרה חשמלית, כלי הקשה, גיטרה אקוסטית, פעמונים צינוריים, טימפני, אורגן המונד, גיטרה ספרדית ושירה. 6. למעשה הכלים היחידים שאולדפילד לא ניגן עליהם היו חליל הצד (Jon Field), התופים (Steve Broughton) והקונטרה בס (Lindsay Cooper). 7. אחותו של מייק, Sally Oldfield, עשתה קולות רקע באלבום. 8. שם האלבום מתייחס לפעמונים הצינוריים, כלי הקשה המשמשים בין היתר במוזיקה קלאסית. 9. השימוש של אולדפילד בטכניקת הקלטה ייחודית של אוברדבינג, איפשר לו ליצור צליל רב-שכבתי ומורכב. יש יותר מ-250 שכבות של סאונד בהקלטות של האלבום הזה. (צילום: Virgin Records) 10. הרעיון לאלבום "Tubular Bells" נדחה בתחילה על ידי כמה חברות תקליטים, מתוך מחשבה שהיצירה האינסטרומנטלית הארוכה לא תימכר טוב. 11. בסופו של דבר, היזם Richard Branson, בעל חנות תקליטים, אהב את הדמואים שהשמיע לו אולדפילד. 12. בשנת 1972, השתמש ברנסון בכסף שהרוויח מחנות התקליטים שלו כדי להשיק את חברת התקליטים "Virgin Records". 13. ברנסון קנה אחוזה כפרית מצפון לאוקספורד בה בנה את אולפן ההקלטות "The Manor Studio". הוא הזמין את אולדפילד להתחיל להקליט את האלבום באולפן. 14. האלבום "Tubular Bells" היה האלבום הראשון שיצא ב-"Virgin Records". הוא הפך לאלבום הנמכר ביותר של הלייבל בכל הזמנים. 15. האלבום הופק על ידי טום ניומן ומייק אולדפילד. 16. ריצ'רד ברנסון רצה בהתחלה לקרוא לאלבום "Breakfast In Bed" ולהשתמש בתמונה של ביצה מבושלת נוטפת דם כעטיפה שלו. 17. האלבום "Tubular Bells" ידוע בעיקר בחלק הראשון, במיוחד 3:50 הדקות הראשונות שלו, הכוללות מוטיב חוזר במפתח א-מינורי עם מקצב א-סימטרי של 15/8. 18. מוטיב הפתיחה של האלבום היה בפסקול סרט האימה "The Exorcist" משנת 1973. 19. קטע הפתיחה של "Tubular Bells" נדגם וסומפל בסרטים, תוכניות טלוויזיה ופרסומות. 20. האלבום "Tubular Bells" הגיע למקום הראשון במצעד האלבומים הבריטי ונשאר שם במשך יותר מחמש שנים (שהיה של 279 שבועות). 21. הוא הפך להצלחה מסחרית בינלאומית, והגיע לצמרת מצעדי המכירות במספר מדינות. 22. האלבום מכר למעלה מ-2.7 מיליון עותקים בבריטניה לבדה ולמעלה מ-15 מיליון ברחבי העולם. 23. הוא זכה למעמד מכירות של "פלטינה" במספר מדינות, כולל ארצות הברית, קנדה ואוסטרליה. 24. ההצלחה של אולדפילד עם "Tubular Bells" סייעה ל- "Virgin Records" לבסס את מעמדה כחברת תקליטים גדולה ומובילה. 25. הצלחת האלבום איפשרה לאולדפילד להתנסות בסגנונות וז'אנרים מוזיקליים שונים ביצירותיו הבאות. 26. היא גם איפשרה לו לבנות אולפן הקלטות משלו, "The Beacon", באזור הכפרי של אנגליה. 27. המהדורה המקורית של "Tubular Bells" כללה פוסטר מתקפל עם איורים של האמן Trevor Key. 28. האלבום היה מועמד לפרס גראמי עבור "Best Engineered Recording" בשנת 1974 וזכה בפרס הגראמי עבור "Best Instrumental Composition". 29. הצלחת האלבום הובילה להתעניינות גוברת במוזיקת רוק אינסטרומנטלית ומתקדמת במהלך שנות ה-70. 30. האלבום נכלל בסדרת ה-BBC התיעודית "The Old Grey Whistle Test" בשנת 1973. בסרט התיעודי, אולדפילד ניגן את האלבום כולו בלייב. 31. נדרשו 21 מוזיקאים (כולל Pierre Moerlen, Mick Taylor, Kevin Ayers, Steve Hillage) ו-12 זמרות, בין היתר, אחותו Sally Oldfield, שיבצעו את כל התפקידים והכלים של אולדפילד מהאלבום המקורי. 32. הרצועה "Tubular Bells Part One" כוללת את הקטע האייקוני "Sailor's Hornpipe", המציג את כישורי הגיטרה של אולדפילד. 33. הרצועה "Tubular Bells Part Two" הוקלטה במשך כ-4 חודשים. הוא כוללת קטע "Caveman", עם ליווי מקצבים שבטיים. 34. הזמר Vivian Stanshall מלהקת "Bonzo Dog Doo-Dah" משמש כ"master of ceremonies" ברצועה זו, ומופיע לקראת סוף הקטע, כשהוא מציג את כלי הנגינה השונים שכל אחד מהם מנגן את אותו הלחן: grand piano, reed and pipe organ, glockenspiel, bass guitar, double-speed guitar, two slightly distorted guitars, mandolin, Spanish guitar and introducing acoustic guitar, tubular bells. 35. הצלחת האלבום סייעה לשימוש בפעמונים צינוריים במוזיקה פופולרית. 36. הפעמון הצינורי באלבום מגיע רק בדקה 1:02 עם צליל מעוות משהו, כך אולדפילד ביקש שהוא ישמע. 37. האלבום "Tubular Bells" הוקלט מחדש על ידי מייק אולדפילד בשנת 2003, לרגל יום השנה ה-30 לאלבום. גרסת 2003, שכותרתה "Tubular Bells 2003", כוללת עיבודים מעודכנים וכלי נגינה נוספים. 38. גרסה תזמורתית של האלבום בשם "The Orchestral Tubular Bells", הופקה על ידי David Bedford ושוחררה בשנת 1975 . 39. היצירה "Tubular Bells" הוצגה בטקס הפתיחה של אולימפיאדת 2012 בלונדון. 40. בעקבות הצלחת "Tubular Bells", מייק אולדפילד הוציא שני אלבומי המשך: "Tubular Bells II" בשנת 1992 ו-"Tubular Bells III" בשנת 1998. 41. האלבום "Tubular Bells II" היה הומאז' מכוון לאלבום המקורי, הכולל עיבודים ווריאציות חדשות על הלחנים המוכרים מתוכו. 42. האלבום בוצע בהופעה חיה בטירת אדינבורו בשנת 1992, בליווי התזמורת הסימפונית של אדינבורו ומוזיקאים אורחים. 43. האלבום "Tubular Bells III" הרחיב עוד יותר את הרעיונות המוזיקליים של אולדפילד, תוך שילוב אלמנטים אלקטרוניים וטכניקות הפקה מודרניות. 44. הרצועה "The Source of Secrets" מתוך "Tubular Bells III" כוללת שירה של Amar, שמוסיפה מימד חדש למוזיקה. 45. מייק אולדפילד ביצע גרסאות חיות של טרילוגיית "Tubular Bells" בסדרת קונצרטים, בליווי תזמורות ומוזיקאים אורחים. 46. האלבום "Tubular Bells" זכה לשבחי המבקרים עם יציאתו והמשיך להיות מוערך על ידי מבקרי מוזיקה. 47. עטיפת האלבום, הכוללת פעמון צינורי, עוצבה על ידי Trevor Key. 48. האלבום נכנס להיכל התהילה של הגראמי בשנת 2018. 49. הוא נכלל ברשימת "The 50 Best Albums of the '70s" של מגזין Q לשנת 1998 והגיע למקום השישי ברשימה. 50. האלבום נכלל גם בספר "1001 Albums You Must Hear Before You Die". "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

האלבום השלישי של "Slipknot" שנושא את השם "Vol. 3: (The Subliminal Verses)" יצא ב-25 למאי 2004 הוא יצא שלוש שנים אחרי אלבום הפריצה "Iowa" אך הוא כמעט ולא נולד, הוא אפילו כמעט וגרם להתפרקות הלהקה. כשלכולם נמאס אחד מהשני וכולם עסוקים בפרוייקטים אחרים "Slipknot" "ניסתה" להתכנס יחד על מנת להקליט את האלבום הבא שלה. "These are things we’d been wanting to do. Listen to that f---ing record. It’s spiritual. I love it." מהרגע הראשון שבו התכנסו חברי הלהקה "באחוזה" שבלוס אנג'לס (יש אומרים שהודיני התגורר בה) הכאוס, חוסר התפקוד והכיסוחים חגגו. הבסיסט Paul Gray שהלך לעולמו ב-23 למאי 2018 והיה החלק המשמעותי ביצירת האלבום, היה מסומם מהרואין עד שבקושי והצליח להקליט את כל הרעיונות שהיו לו לאלבום. הזמר Corey Taylor סיפר שהוא פשוט שתה מהרגע שהוא התעורר (לאו דווקא בבוקר) ועד הרגע שהוא איבד את ההכרה. הוא לא הצליח להקליט שום דבר במשך שבועות. כשהמתופף Joey Jordison הגיע וראה את מצבם של שאר חברי הלהקה הוא רתח מזעם והוציא את זעמו על הסמים, כשגם הוא מאבד את עצמו יחד עם שאר חברי הלהקה, שהתמודדו עם מטענים שונים ומשונים. חברי הלהקה בילו באחוזה במשך שלושה חודשים כשכל אחד עסוק בשדים או בתענוגות שלו, הם נמנעו מלדבר אחד עם השני או אפילו להסתכל אחד לשני בעיניים, חוסר מעש מוחלט באחוזה יוקרתית עם עלויות מטורפות. פול היה שבור, מאוכזב ומדוכא מחוסר שיתוף הפעולה וההתפרקות הטוטאלית של חבריו. הוא סיפר שהרגיש שכולם שונאים אחד את השני ולא סובלים אחד את השני, אבל הוא עצמו לא הרגיש כך, הוא לא שנא או כעס על אף אחד, הוא הרגיש ש"המשפחה" שלו מתפרקת. היו כאלה שגם רצו לעזוב והשקיעו את זמנם בפרוייקטים אחרים כמו "Murderdolls" של ג'ואי, "To My Surprise" של Shawn Crahan ו-"Stone Sour" של קורי. (Photo: Spotify) רגע לפני שהכל התפרק, רגע לפני שקורי רכש כרטיס טיסה חזרה הביתה והשאיר את הכל מאחור, רגע לפני ש-Jim Root זרק הכל ולא הסתכל לאחור, שון תפס יוזמה ויחד עם פול וג'ואי הם ניסו לחבר את כל חברי הלהקה יחד. הם עברו אחד אחד, ובהדרגה ועם הרבה שיחות נפש חבריות הם ניסו לאחד אותם לצוות אחד ולגרום להם להרגיש חלק ממשפחה שעוברת משבר קשה, אבל שיכולה להתגבר עליו ולהתאחד שוב. מי שתמך ועזר בתהליך האיחוד היה המפיק Rick Rubin שגוייס להפיק את האלבום וגם היה בעל "האחוזה". על כך יש לא מעט מחלוקות !! יש הטוענים כי ריק לא תרם כלל לאלבום והיה מרוכז בפרוייקטים אחרים, ג'ואי טען שזה היה בזבוז זמן לעבוד עם מפיק גדול "שמלא בעצמו" ולא אכפת לו מהאלבום או מהלהקה. קורי טען שריק בכלל לא היה נוכח באף אחת מההקלטות לאלבום ולא תרם דבר ליצירת האלבום. אך מצד שני, היו שטענו שלא רק שריק תרם ליצירת האלבום אלא הוא גם תרם לאיחוד המשפחה. שון סיפר שריק הוא זה שהצליח ליצור את התקשורת הראשונית בין החברים שלא דיברו האחד עם השני, הוא זה שהזכיר להם למה שווה להם להתגבר על המשבר. ג'ים סיפר שלמרות שריק באמת לא היה נוכח הוא כן תרם ושיפר את היצירה של הלהקה בכך שנתן יד מכוונת וסימן בדיוק איפה ואיך צריך לשפר. שון סיכם את התהליך בצורה הטובה ביותר: “The best way to describe it is salvation and rejoicing in working again. It’s like being an alcoholic and saying, ‘I need to get help.’ We knew we were gonna rebuild and we did” וברגע שהחיבור נוצר זה פשוט התפוצץ, אנחנו חושבים שהדרך הטובה ביותר לתאר זאת היא סצנה מתוך הסרט "חזרה לעתיד" (ואל תשאלו אותנו איזה מספר), הסצנה בה הד"ר המשוגע מחזיק בידיו את שני חלקי הכבל הענק שתלוי מראש הכנסייה וברגע שהברק מכה הוא מצליח לחבר את הכבל וליצור את הכוח שמעיף את דלוריאן הישר חזרה לעתיד. עוצמת הברק היא שתכה בכם ברגע שתלחצו פליי על הקישור למטה, זה אמנם ישמע בהתחלה רך ונעים אבל בהמשך תקבלו שילוב קטלני של Jim Root ו-Mick Thomson על הגיטרות, עם אכזריות של ת'ראש מטאל, תיפוף קטלני ועוצמתי, מעברים דרמתיים וצרחות אימה שיחסירו פעימות מליבכם הרך והענוג. (Photo: George De Sota) בדומה לשני האלבומים הקודמים וגם הבאים, גם האלבום הזה נפתח במעין אוסף דרמטי של צלילים וסימפולים, אך כאן מיד מתחיל השיר "Prelude 3.0" כפתיחה נעימה ומלטפת שלאט לאט מתגברת ועוד לפני שמרגישים נוחתים על "The "Blister Exists, טירוף אימתני שפשוט תפור על סצנה ב"מתים המהלכים" כשהנבל נייגן מוביל את צבאו לכתוש את היעד הבא של עוברי אורח, חסר רחמים ואכזרי למופת. אנחנו חושבים שזה אחד השירים באלבום שמוכיח ללא עוררין שמוסיקה כזו אי אפשר לזייף או להמציא רק כדי ליצור משהו כסאחיסתי, השיר הזה מוכיח שסליפנוט יוצרים מתוך הקרביים, מתוך העצבים שבמוח, מתוך הנשמה. שואבים את כל מה שיש להם בגוף, את כל מה שהוא מכיל פיזית ונפשית בכל אחד מהם, ופשוט מוציאים את זה על המיקרפון, על התופים, על הבס ועל הגיטרות. השיר השלישי "Three Nil" ממשיך את קודמו אך קשה שלא לחשוב על המשפט שקורי צועק מספר פעמים ונחרט חזק במוחנו לפני הספירה לאחור והתיפוף הבלתי שפוי של ג'ואי: "Oh, I didn't need to leave to stay right here" את הקטע הבא אין צורך להציג, גם אם אתם לא נמנים עם מעריצי הלהקה בטוח שמעתם את ההמנון הזה איפשהוא או נתקלתם בו ללא כוונה, "Dualty" הוא המנון עצבים טהור והוא עובד, אתם מוזמנים לנסות בבית בסביבה בטוחה. קורי סיפר שהשיר מדבר על הדואליות שלו כשניסה להתמודד עם הקשיים באותה תקופה כשאשתו עזבה אותו. השיר הבא "Opium of the People" הוא אוונגרדי לחלוטין ונותן הצצה לעוד מחוזות אליהם הלהקה מגיעה כשהיא מנסה למתוח מעט את הגבולות וליצור במרחבים חדשים. השיר "Circle" הוא השיר הראשון שסליפנוט מקליטים לאלבום ומורכב מכלי מיתר וכלים אקוסטיים, הוא גם מאוד מיוחד כי הוא בכלל נכתב והוקלט במהלך סיבוב ההופעות של האלבום הקודם. קורי סיפר שהשיר הוא בהשראת המפגש שהיה לו עם אביו בפעם הראשונה בגיל 30. תרשו לנו עכשיו לקפוץ שני שירים קדימה, לא שיש לנו משהו נגד "Welcome" או "Vermilion", פשוט הראשון הוא שיר טוב אך אין לנו מה לומר עליו והשני יופיע בהמשך בביצוע הרבה יותר מרגש, אז אם אתם יכולים קיפצו עליו ותחזרו אליו אח"כ, למה? כי עכשיו אנחנו מגיעים להמנון של האלבום, לדעתנו, השיר המרכזי, פצצת המימן, השיר שהיה צריך להעניק לאלבום את שמו "Pulse of the Maggots". איזו פתיחה !! שילוב קוסמי של תופים, גיטרות, סימפולים וקול אחד, בלתי שפוי בעליל !! השיר בתחילה נקרא "Triggers Yearn" וקורי כתב אותו מכיוון שונה לגמרי אך אז ג'ואי הביא את השם של השיר ללא מילים והואיל ו- "Maggots" הוא הכינוי (החיובי) למעריצי הלהקה, החליט קורי לכתוב להם שיר הערכה והוקרה. רגע, רגע, רגע, לא לזוז לפני שנשכח כי "Before I Forget" שמגיע אחריו הוא להיט בפני עצמו שאפילו העניק ללהקה את פרס הגראמי על Best Metal Performance, איזה שיר מסיבות שלוחות רסן השיר הזה, כמה חיפשנו לראות את פרצופם של התשעה בקליפ של השיר הזה, כשהם מבצעים את השיר והמסכות תלויות להן לצידם. השיר הבא הוא אחד השירים המרגשים ביותר של סליפנוט בכל הקריירה שלהם (אולי אחרי Snuff), בכוונה אנחנו מתייחסים דווקא לגרסא האקוסטית "Vermilion, Pt. 2". זו לא רק גרסה אקוסטית אלא גרסה שהיא ההמשך של החלק הקודם. אנחנו לא יודעים בדיוק למה התכוון קורי בשיר שנכתב ע"י פול וג'ואי אבל מרגישים את המאבק, את הקושי, שיר שמדבר על אהבה, על תשוקה, הכל מתערבב ביחד ויוצר אצלנו סערת רגשות עזה. זהו אחד השירים שכל מאזין יכול לפרש אחרת ולהרגיש אחרת כשהוא מאזין לו. אחד השירים הגאונים באלבום הזה, "The Nameless" הוא שילוב מתוחכם של דינמיקה משתנה ובלתי צפויה, רגעי שבירה, עליות והתרסקויות מלודיות שמשאירות אותך פעור פה. הקבלה ראויה היא הרגע בו אתה צולל מתחת למים וכשאתה לא מסוגל יותר לנשום אתה עולה חזרה לפני המים ומרביץ נשימה עמוקה בפה פעור. השיר הלפני אחרון באלבום מספר על דמות גברית שאובססיבית כלפי אישה, שעוקבת אחריה ולבסוף הורגת אותה מתוך אובססיה. קורי סיפר שהוא מאוד אוהב לכתוב מנקודת מבט של "מציצן", מישהו שעומד מהצד ומסתכל על הדברים שמתרחשים מולו. השיר שסוגר את האלבום "Danger – Keep Away" הוא מעין בלדה איטית שמגוללת את סיפורו של כל האלבום. מספר את מה שהלהקה עברה במהלך יצירת האלבום, הקשיים, המאבקים, השנאה ואח"כ האיחוד והיצירה המופתית. "Where have I been all this time? Lost enslaved fatal decline I've been waiting for this to unfold The pieces are only as good as the whole Severed myself from my old life Cut off the only thing that was bright What If I never saw you again? I'd die right next to you in the end" אתם מוזמנים להיכנס לסביבה בטוחה וללחוץ פליי ב- Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 25 למאי 1983 הוציאו "Dio" את אלבום הבכורה "Holy Diver", אחד מהאלבומים המעצבים והמשפיעים ביותר על ז'אנר ההבי מטאל. אלבום מושלם, חסר פגמים, שכל שיר בו הוא המנון, ללא קטעים גרועים או נפילות. אל תטרחו לחפש במילון הגדרה ל"מאסטרפיס", הוא כאן לפניכם וקוראים לו "צוללן קדוש". אז איך השלמות הזאת נוצרה ? מיד אחרי ש- "Black Sabbath" הוציאה את האלבום "Mob Rules" בשנת 1981, החלו חיכוכים בין חברי הלהקה, בעיקר על רקע העובדה ש- Ronnie James Dio קיבל הצעה מחברת "וורנר" להוציא אלבום סולו. חיכוכים אלה ילכו ויתעצמו במהלך ביצוע המיקסים לאלבום ההופעה "Live Evil" ובשיאם יעזבו Dio והמתופף Vinny Appice את הלהקה. שניהם הרגישו מספיק בטוחים כדי להקים הרכב חדש. דיו פנה לחבר ותיק, הבסיסט Jimmy Bain שהיה איתו בלהקת "Rainbow", והזמין אותו להצטרף להרכב ההולך ומתהווה. בכדי להשלים את מלאכת הרכבת הלהקה החדשה, יישם דיו את המודל המצליח של הקולגה Ozzy Osbourne וצירף ללהקה גיטריסט שהיה אז צעיר ולא מוכר, אך עם הרבה רעב בעיניים ואש בין אצבעות הידיים – Vivian Campbell האירי שהגיח הישר מההרכב "Sweet Savage" והוא בן 20 בלבד. לא הרבה יודעים, אבל Vivian Campbell לא היה הבחירה הראשונה של דיו. הוא הזמין קודם כל את הגיטריסט Jake E. Lee שהיה אז חבר בלהקת "Rough Cutt" שהופקה על-ידי דיו ונוהלה על-ידי וונדי אשתו של דיו. Jake נענה להצעה והמתופף Vinny Appice ציין שיש אפילו הקלטות מהחזרות שנערכו עם Jake. אבל Jake לא החזיק מעמד זמן רב בהרכב. הוא טען ש- Ronnie James Dio ביקש ממנו לנגן "בלוק קורדס" של יעלו על השירה שלו ויפריעו לה וכנראה שג'ייק הרגיש מוגבל ולכן עזב, כאשר זמן קצר לאחר מכן הוא עבר להרכב של Ozzy Osbourne. הפלרטוט הקצר עם Jake E. Lee הוביל לכך שעד לצירופו של Vivian הספיקו Dio, Bain ו- Appice לכתוב את מרבית החומר לאלבום והלהקה החלה מיד בהקלטות. דיו תיאר את תהליך ההקלטה כמאוד מרגש. היתה תחושה טובה באוויר והרגשה שהם יוצרים משהו טוב. אין ספק שהתחושה הזאת חילחלה היטב אל תוך השירים עצמם. האלבום נפתח במלוא הכח עם שיר המחאה “Stand Up and Shout”, הכולל את כל האלמנטים הבסיסיים שיעצבו את המטאל של שנות ה- 80 ואילך, ריפים כסאחיסטים ומהירים וגיטרות מייבבות של Vivian Campbell, שירה עוצמתית ורהוטה של רוני דיו ותיפוף רועם ואגרסיבי של Vinny Appice, הופכים את השיר הזה לקלאסיקה. מיד לאחריו מגיע שיר הנושא "Holy Diver" עם פתיחה אינסטרומנטלית שנועדה להכניס את המאזין לאווירה, כאשר לאחר קצת יותר מדקה מגיח לו אחד מהריפים הגדולים והנצחיים בז'אנר הזה, וכשקולו של דיו נכנס כבר ברור באופן שאינו משתמע לשתי פנים שמדובר כאן בהימנון מטאל נצחי. דיו הסביר שהשיר מספר על דמות מקבילה לישו הנמצאת בעולם מקביל ומקריבה את עצמה בכדי להציל את מאמיניה. השיר שכולל גם איזכורים מספר "ההתגלות" – חזון יוחנן בברית החדשה, מהווה ביטוי של מרד לחינוך הקתולי שדיו קיבל בילדותו. עטיפת האלבום מתכתבת עם הסיפור של שיר הנושא ובה נראית דמות של כומר כבול בשלשלאות בין גלי הים הסוערים, כשמעליו מתנשאת בגאון דמותו של Murray. חלקכם אולי ירימו גבה בתהיה מי זה בכלל Murray. אז בדומה ל- Eddie של "איירון מיידן", Murray יופיע על גבי כל ארבעת עטיפות האלבומים הראשונים של Dio. מדובר בייצור בעל הקרניים והעיניים הבוהוקות והמלוכסנות עם אצבעות ידיים דמויות טפרי חיה שמסמנות את סמל הקרניים המפורסם של דיו. אגב, למי מכם שבאמת מתעניין, ניתן למצוא את סיפורו המלא של מוריי באתר הבית של דיו כאן: זה באמת אלבום שכל השירים בו נטולי רבב ואשר אין בו אף תו אחד מיותר. "Gypsy" הבלוזי עם הצרחה המטלטלת של דיו לאחר האינטרו שגורמת לנו לצמרמורות בכל הגוף. "Caught in the Middle" עם הריף הקליט שהושאל מההרכב הקודם של קמפבל "Sweet Savage" ועם השירה המלודית על גבול הפופ. "Don't Talk to Strangers" האלמותי עם הפתיחה המלודרמטית שמרגיעה ומלטפת, רק כדי להוביל אותך "למטה", ביגון שאולה עם השאגה האדירה של דיו בדקה 1:06. וממעמקי השאול הישר אל תוך הלב עם "Straight Through the Heart" שמפלח לך את הלב עם העצירות הפתאומיות, הדריבלים של ויני ועם קטע המעבר המלודי והכל-כך יפה, קטע אשר שמו הושאל משיר של ההרכב הקודם של קמפבל. "Invisible" שנפתח שקט, מלודי וקטן עם אקורדים מפורקים עטופים באפקט פלאנגר ובהמשך מתפוצץ בכבדות וכולל את אחד מהסולואים המעניינים של קמפבל באלבום. "Rainbow in the Dark" הקליט והעטוף בקלידים, ששוחרר כסינגל השני מהאלבום ואשר מילותיו הושפעו מהחוויה של דיו ואפיסי שהרגישו מבודדים וכלואים ב"בלאק סאבאת'", ממש כמו "קשת בחשיכה". וכמובן השיר האפל והכבד "Shame on the Night" שנתפתח עם יללת התן שהושאלה מ- "Hush" של "Deep Purple" ופשוט סוגר את האלבום בצורה מושלמת. לפני שההבי מטאל ניפח את שיערו, בטרם ההארד רוק התחפש לגלאם ובסנכרון כמעט מושלם עם עלייתו של הת'ראש, האלבום הזה נותר כאחת הקלאסיקות הבולטות של ההבי מטאל הטהור והשורשי, הכוללת רצף שירים מושלם שנחקק לעד בהיסטוריה של המטאל. בשנת 2005 הופיע Ronnie James Dio בישראל, בגני התערוכה, בהופעה בלתי נשכחת בה ביצע את האלבום במלואו, כמו גם את מיטב השירים של הלהקות "ריינבו" ו"בלאק סאבאת'". אנחנו חותמים שמי שהיה שם חזה באחת ההופעות הגדולות בחייו. אז עד שיש לאלבום מופתי כזה יומהולדת, לא תפנו קצת זמן להקשיב לו? Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר!!