האלבום השלישי של "Slipknot" שנושא את השם "Vol. 3: (The Subliminal Verses)" יצא ב-25 למאי 2004 הוא יצא שלוש שנים אחרי אלבום הפריצה "Iowa" אך הוא כמעט ולא נולד, הוא אפילו כמעט וגרם להתפרקות הלהקה. כשלכולם נמאס אחד מהשני וכולם עסוקים בפרוייקטים אחרים "Slipknot" "ניסתה" להתכנס יחד על מנת להקליט את האלבום הבא שלה. "These are things we’d been wanting to do. Listen to that f---ing record. It’s spiritual. I love it." מהרגע הראשון שבו התכנסו חברי הלהקה "באחוזה" שבלוס אנג'לס (יש אומרים שהודיני התגורר בה) הכאוס, חוסר התפקוד והכיסוחים חגגו. הבסיסט Paul Gray שהלך לעולמו ב-23 למאי 2018 והיה החלק המשמעותי ביצירת האלבום, היה מסומם מהרואין עד שבקושי והצליח להקליט את כל הרעיונות שהיו לו לאלבום. הזמר Corey Taylor סיפר שהוא פשוט שתה מהרגע שהוא התעורר (לאו דווקא בבוקר) ועד הרגע שהוא איבד את ההכרה. הוא לא הצליח להקליט שום דבר במשך שבועות. כשהמתופף Joey Jordison הגיע וראה את מצבם של שאר חברי הלהקה הוא רתח מזעם והוציא את זעמו על הסמים, כשגם הוא מאבד את עצמו יחד עם שאר חברי הלהקה, שהתמודדו עם מטענים שונים ומשונים. חברי הלהקה בילו באחוזה במשך שלושה חודשים כשכל אחד עסוק בשדים או בתענוגות שלו, הם נמנעו מלדבר אחד עם השני או אפילו להסתכל אחד לשני בעיניים, חוסר מעש מוחלט באחוזה יוקרתית עם עלויות מטורפות. פול היה שבור, מאוכזב ומדוכא מחוסר שיתוף הפעולה וההתפרקות הטוטאלית של חבריו. הוא סיפר שהרגיש שכולם שונאים אחד את השני ולא סובלים אחד את השני, אבל הוא עצמו לא הרגיש כך, הוא לא שנא או כעס על אף אחד, הוא הרגיש ש"המשפחה" שלו מתפרקת. היו כאלה שגם רצו לעזוב והשקיעו את זמנם בפרוייקטים אחרים כמו "Murderdolls" של ג'ואי, "To My Surprise" של Shawn Crahan ו-"Stone Sour" של קורי. (Photo: Spotify) רגע לפני שהכל התפרק, רגע לפני שקורי רכש כרטיס טיסה חזרה הביתה והשאיר את הכל מאחור, רגע לפני ש-Jim Root זרק הכל ולא הסתכל לאחור, שון תפס יוזמה ויחד עם פול וג'ואי הם ניסו לחבר את כל חברי הלהקה יחד. הם עברו אחד אחד, ובהדרגה ועם הרבה שיחות נפש חבריות הם ניסו לאחד אותם לצוות אחד ולגרום להם להרגיש חלק ממשפחה שעוברת משבר קשה, אבל שיכולה להתגבר עליו ולהתאחד שוב. מי שתמך ועזר בתהליך האיחוד היה המפיק Rick Rubin שגוייס להפיק את האלבום וגם היה בעל "האחוזה". על כך יש לא מעט מחלוקות !! יש הטוענים כי ריק לא תרם כלל לאלבום והיה מרוכז בפרוייקטים אחרים, ג'ואי טען שזה היה בזבוז זמן לעבוד עם מפיק גדול "שמלא בעצמו" ולא אכפת לו מהאלבום או מהלהקה. קורי טען שריק בכלל לא היה נוכח באף אחת מההקלטות לאלבום ולא תרם דבר ליצירת האלבום. אך מצד שני, היו שטענו שלא רק שריק תרם ליצירת האלבום אלא הוא גם תרם לאיחוד המשפחה. שון סיפר שריק הוא זה שהצליח ליצור את התקשורת הראשונית בין החברים שלא דיברו האחד עם השני, הוא זה שהזכיר להם למה שווה להם להתגבר על המשבר. ג'ים סיפר שלמרות שריק באמת לא היה נוכח הוא כן תרם ושיפר את היצירה של הלהקה בכך שנתן יד מכוונת וסימן בדיוק איפה ואיך צריך לשפר. שון סיכם את התהליך בצורה הטובה ביותר: “The best way to describe it is salvation and rejoicing in working again. It’s like being an alcoholic and saying, ‘I need to get help.’ We knew we were gonna rebuild and we did” וברגע שהחיבור נוצר זה פשוט התפוצץ, אנחנו חושבים שהדרך הטובה ביותר לתאר זאת היא סצנה מתוך הסרט "חזרה לעתיד" (ואל תשאלו אותנו איזה מספר), הסצנה בה הד"ר המשוגע מחזיק בידיו את שני חלקי הכבל הענק שתלוי מראש הכנסייה וברגע שהברק מכה הוא מצליח לחבר את הכבל וליצור את הכוח שמעיף את דלוריאן הישר חזרה לעתיד. עוצמת הברק היא שתכה בכם ברגע שתלחצו פליי על הקישור למטה, זה אמנם ישמע בהתחלה רך ונעים אבל בהמשך תקבלו שילוב קטלני של Jim Root ו-Mick Thomson על הגיטרות, עם אכזריות של ת'ראש מטאל, תיפוף קטלני ועוצמתי, מעברים דרמתיים וצרחות אימה שיחסירו פעימות מליבכם הרך והענוג. (Photo: George De Sota) בדומה לשני האלבומים הקודמים וגם הבאים, גם האלבום הזה נפתח במעין אוסף דרמטי של צלילים וסימפולים, אך כאן מיד מתחיל השיר "Prelude 3.0" כפתיחה נעימה ומלטפת שלאט לאט מתגברת ועוד לפני שמרגישים נוחתים על "The "Blister Exists, טירוף אימתני שפשוט תפור על סצנה ב"מתים המהלכים" כשהנבל נייגן מוביל את צבאו לכתוש את היעד הבא של עוברי אורח, חסר רחמים ואכזרי למופת. אנחנו חושבים שזה אחד השירים באלבום שמוכיח ללא עוררין שמוסיקה כזו אי אפשר לזייף או להמציא רק כדי ליצור משהו כסאחיסתי, השיר הזה מוכיח שסליפנוט יוצרים מתוך הקרביים, מתוך העצבים שבמוח, מתוך הנשמה. שואבים את כל מה שיש להם בגוף, את כל מה שהוא מכיל פיזית ונפשית בכל אחד מהם, ופשוט מוציאים את זה על המיקרפון, על התופים, על הבס ועל הגיטרות. השיר השלישי "Three Nil" ממשיך את קודמו אך קשה שלא לחשוב על המשפט שקורי צועק מספר פעמים ונחרט חזק במוחנו לפני הספירה לאחור והתיפוף הבלתי שפוי של ג'ואי: "Oh, I didn't need to leave to stay right here" את הקטע הבא אין צורך להציג, גם אם אתם לא נמנים עם מעריצי הלהקה בטוח שמעתם את ההמנון הזה איפשהוא או נתקלתם בו ללא כוונה, "Dualty" הוא המנון עצבים טהור והוא עובד, אתם מוזמנים לנסות בבית בסביבה בטוחה. קורי סיפר שהשיר מדבר על הדואליות שלו כשניסה להתמודד עם הקשיים באותה תקופה כשאשתו עזבה אותו. השיר הבא "Opium of the People" הוא אוונגרדי לחלוטין ונותן הצצה לעוד מחוזות אליהם הלהקה מגיעה כשהיא מנסה למתוח מעט את הגבולות וליצור במרחבים חדשים. השיר "Circle" הוא השיר הראשון שסליפנוט מקליטים לאלבום ומורכב מכלי מיתר וכלים אקוסטיים, הוא גם מאוד מיוחד כי הוא בכלל נכתב והוקלט במהלך סיבוב ההופעות של האלבום הקודם. קורי סיפר שהשיר הוא בהשראת המפגש שהיה לו עם אביו בפעם הראשונה בגיל 30. תרשו לנו עכשיו לקפוץ שני שירים קדימה, לא שיש לנו משהו נגד "Welcome" או "Vermilion", פשוט הראשון הוא שיר טוב אך אין לנו מה לומר עליו והשני יופיע בהמשך בביצוע הרבה יותר מרגש, אז אם אתם יכולים קיפצו עליו ותחזרו אליו אח"כ, למה? כי עכשיו אנחנו מגיעים להמנון של האלבום, לדעתנו, השיר המרכזי, פצצת המימן, השיר שהיה צריך להעניק לאלבום את שמו "Pulse of the Maggots". איזו פתיחה !! שילוב קוסמי של תופים, גיטרות, סימפולים וקול אחד, בלתי שפוי בעליל !! השיר בתחילה נקרא "Triggers Yearn" וקורי כתב אותו מכיוון שונה לגמרי אך אז ג'ואי הביא את השם של השיר ללא מילים והואיל ו- "Maggots" הוא הכינוי (החיובי) למעריצי הלהקה, החליט קורי לכתוב להם שיר הערכה והוקרה. רגע, רגע, רגע, לא לזוז לפני שנשכח כי "Before I Forget" שמגיע אחריו הוא להיט בפני עצמו שאפילו העניק ללהקה את פרס הגראמי על Best Metal Performance, איזה שיר מסיבות שלוחות רסן השיר הזה, כמה חיפשנו לראות את פרצופם של התשעה בקליפ של השיר הזה, כשהם מבצעים את השיר והמסכות תלויות להן לצידם. השיר הבא הוא אחד השירים המרגשים ביותר של סליפנוט בכל הקריירה שלהם (אולי אחרי Snuff), בכוונה אנחנו מתייחסים דווקא לגרסא האקוסטית "Vermilion, Pt. 2". זו לא רק גרסה אקוסטית אלא גרסה שהיא ההמשך של החלק הקודם. אנחנו לא יודעים בדיוק למה התכוון קורי בשיר שנכתב ע"י פול וג'ואי אבל מרגישים את המאבק, את הקושי, שיר שמדבר על אהבה, על תשוקה, הכל מתערבב ביחד ויוצר אצלנו סערת רגשות עזה. זהו אחד השירים שכל מאזין יכול לפרש אחרת ולהרגיש אחרת כשהוא מאזין לו. אחד השירים הגאונים באלבום הזה, "The Nameless" הוא שילוב מתוחכם של דינמיקה משתנה ובלתי צפויה, רגעי שבירה, עליות והתרסקויות מלודיות שמשאירות אותך פעור פה. הקבלה ראויה היא הרגע בו אתה צולל מתחת למים וכשאתה לא מסוגל יותר לנשום אתה עולה חזרה לפני המים ומרביץ נשימה עמוקה בפה פעור. השיר הלפני אחרון באלבום מספר על דמות גברית שאובססיבית כלפי אישה, שעוקבת אחריה ולבסוף הורגת אותה מתוך אובססיה. קורי סיפר שהוא מאוד אוהב לכתוב מנקודת מבט של "מציצן", מישהו שעומד מהצד ומסתכל על הדברים שמתרחשים מולו. השיר שסוגר את האלבום "Danger – Keep Away" הוא מעין בלדה איטית שמגוללת את סיפורו של כל האלבום. מספר את מה שהלהקה עברה במהלך יצירת האלבום, הקשיים, המאבקים, השנאה ואח"כ האיחוד והיצירה המופתית. "Where have I been all this time? Lost enslaved fatal decline I've been waiting for this to unfold The pieces are only as good as the whole Severed myself from my old life Cut off the only thing that was bright What If I never saw you again? I'd die right next to you in the end" אתם מוזמנים להיכנס לסביבה בטוחה וללחוץ פליי ב- Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 25 למאי 1983 הוציאו "Dio" את אלבום הבכורה "Holy Diver", אחד מהאלבומים המעצבים והמשפיעים ביותר על ז'אנר ההבי מטאל. אלבום מושלם, חסר פגמים, שכל שיר בו הוא המנון, ללא קטעים גרועים או נפילות. אל תטרחו לחפש במילון הגדרה ל"מאסטרפיס", הוא כאן לפניכם וקוראים לו "צוללן קדוש". אז איך השלמות הזאת נוצרה ? מיד אחרי ש- "Black Sabbath" הוציאה את האלבום "Mob Rules" בשנת 1981, החלו חיכוכים בין חברי הלהקה, בעיקר על רקע העובדה ש- Ronnie James Dio קיבל הצעה מחברת "וורנר" להוציא אלבום סולו. חיכוכים אלה ילכו ויתעצמו במהלך ביצוע המיקסים לאלבום ההופעה "Live Evil" ובשיאם יעזבו Dio והמתופף Vinny Appice את הלהקה. שניהם הרגישו מספיק בטוחים כדי להקים הרכב חדש. דיו פנה לחבר ותיק, הבסיסט Jimmy Bain שהיה איתו בלהקת "Rainbow", והזמין אותו להצטרף להרכב ההולך ומתהווה. בכדי להשלים את מלאכת הרכבת הלהקה החדשה, יישם דיו את המודל המצליח של הקולגה Ozzy Osbourne וצירף ללהקה גיטריסט שהיה אז צעיר ולא מוכר, אך עם הרבה רעב בעיניים ואש בין אצבעות הידיים – Vivian Campbell האירי שהגיח הישר מההרכב "Sweet Savage" והוא בן 20 בלבד. לא הרבה יודעים, אבל Vivian Campbell לא היה הבחירה הראשונה של דיו. הוא הזמין קודם כל את הגיטריסט Jake E. Lee שהיה אז חבר בלהקת "Rough Cutt" שהופקה על-ידי דיו ונוהלה על-ידי וונדי אשתו של דיו. Jake נענה להצעה והמתופף Vinny Appice ציין שיש אפילו הקלטות מהחזרות שנערכו עם Jake. אבל Jake לא החזיק מעמד זמן רב בהרכב. הוא טען ש- Ronnie James Dio ביקש ממנו לנגן "בלוק קורדס" של יעלו על השירה שלו ויפריעו לה וכנראה שג'ייק הרגיש מוגבל ולכן עזב, כאשר זמן קצר לאחר מכן הוא עבר להרכב של Ozzy Osbourne. הפלרטוט הקצר עם Jake E. Lee הוביל לכך שעד לצירופו של Vivian הספיקו Dio, Bain ו- Appice לכתוב את מרבית החומר לאלבום והלהקה החלה מיד בהקלטות. דיו תיאר את תהליך ההקלטה כמאוד מרגש. היתה תחושה טובה באוויר והרגשה שהם יוצרים משהו טוב. אין ספק שהתחושה הזאת חילחלה היטב אל תוך השירים עצמם. האלבום נפתח במלוא הכח עם שיר המחאה “Stand Up and Shout”, הכולל את כל האלמנטים הבסיסיים שיעצבו את המטאל של שנות ה- 80 ואילך, ריפים כסאחיסטים ומהירים וגיטרות מייבבות של Vivian Campbell, שירה עוצמתית ורהוטה של רוני דיו ותיפוף רועם ואגרסיבי של Vinny Appice, הופכים את השיר הזה לקלאסיקה. מיד לאחריו מגיע שיר הנושא "Holy Diver" עם פתיחה אינסטרומנטלית שנועדה להכניס את המאזין לאווירה, כאשר לאחר קצת יותר מדקה מגיח לו אחד מהריפים הגדולים והנצחיים בז'אנר הזה, וכשקולו של דיו נכנס כבר ברור באופן שאינו משתמע לשתי פנים שמדובר כאן בהימנון מטאל נצחי. דיו הסביר שהשיר מספר על דמות מקבילה לישו הנמצאת בעולם מקביל ומקריבה את עצמה בכדי להציל את מאמיניה. השיר שכולל גם איזכורים מספר "ההתגלות" – חזון יוחנן בברית החדשה, מהווה ביטוי של מרד לחינוך הקתולי שדיו קיבל בילדותו. עטיפת האלבום מתכתבת עם הסיפור של שיר הנושא ובה נראית דמות של כומר כבול בשלשלאות בין גלי הים הסוערים, כשמעליו מתנשאת בגאון דמותו של Murray. חלקכם אולי ירימו גבה בתהיה מי זה בכלל Murray. אז בדומה ל- Eddie של "איירון מיידן", Murray יופיע על גבי כל ארבעת עטיפות האלבומים הראשונים של Dio. מדובר בייצור בעל הקרניים והעיניים הבוהוקות והמלוכסנות עם אצבעות ידיים דמויות טפרי חיה שמסמנות את סמל הקרניים המפורסם של דיו. אגב, למי מכם שבאמת מתעניין, ניתן למצוא את סיפורו המלא של מוריי באתר הבית של דיו כאן: זה באמת אלבום שכל השירים בו נטולי רבב ואשר אין בו אף תו אחד מיותר. "Gypsy" הבלוזי עם הצרחה המטלטלת של דיו לאחר האינטרו שגורמת לנו לצמרמורות בכל הגוף. "Caught in the Middle" עם הריף הקליט שהושאל מההרכב הקודם של קמפבל "Sweet Savage" ועם השירה המלודית על גבול הפופ. "Don't Talk to Strangers" האלמותי עם הפתיחה המלודרמטית שמרגיעה ומלטפת, רק כדי להוביל אותך "למטה", ביגון שאולה עם השאגה האדירה של דיו בדקה 1:06. וממעמקי השאול הישר אל תוך הלב עם "Straight Through the Heart" שמפלח לך את הלב עם העצירות הפתאומיות, הדריבלים של ויני ועם קטע המעבר המלודי והכל-כך יפה, קטע אשר שמו הושאל משיר של ההרכב הקודם של קמפבל. "Invisible" שנפתח שקט, מלודי וקטן עם אקורדים מפורקים עטופים באפקט פלאנגר ובהמשך מתפוצץ בכבדות וכולל את אחד מהסולואים המעניינים של קמפבל באלבום. "Rainbow in the Dark" הקליט והעטוף בקלידים, ששוחרר כסינגל השני מהאלבום ואשר מילותיו הושפעו מהחוויה של דיו ואפיסי שהרגישו מבודדים וכלואים ב"בלאק סאבאת'", ממש כמו "קשת בחשיכה". וכמובן השיר האפל והכבד "Shame on the Night" שנתפתח עם יללת התן שהושאלה מ- "Hush" של "Deep Purple" ופשוט סוגר את האלבום בצורה מושלמת. לפני שההבי מטאל ניפח את שיערו, בטרם ההארד רוק התחפש לגלאם ובסנכרון כמעט מושלם עם עלייתו של הת'ראש, האלבום הזה נותר כאחת הקלאסיקות הבולטות של ההבי מטאל הטהור והשורשי, הכוללת רצף שירים מושלם שנחקק לעד בהיסטוריה של המטאל. בשנת 2005 הופיע Ronnie James Dio בישראל, בגני התערוכה, בהופעה בלתי נשכחת בה ביצע את האלבום במלואו, כמו גם את מיטב השירים של הלהקות "ריינבו" ו"בלאק סאבאת'". אנחנו חותמים שמי שהיה שם חזה באחת ההופעות הגדולות בחייו. אז עד שיש לאלבום מופתי כזה יומהולדת, לא תפנו קצת זמן להקשיב לו? Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר!!

הזמר Klaus Meine חוגג היום יומהולדת וגם הפעם אנחנו רוצים לספר לכם עליו קצת עובדות. הוא נולד ב-25 במאי 1948 בהנובר, גרמניה. הוא הצטרף ללהקת Scorpions בשנת 1969 ומאז הוא משמש כזמר המוביל ואחד מכותבי השירים העיקריים של הלהקה. בין השאר השתתף מיינה בכתיבת כמה משיריה הנודעים של הלהקה, כמו "Rock You Like a Hurricane", וכתב לבדו שירים כמו "Wind of Change" ועוד.. מיינה מופיע בכל אלבומי הלהקה החל מאלבום הבכורה "Lonesome Crow" משנת 1972 ועד היום. הוא גם אחראי יחד עם Rudolf Schenker על הכיוון המוזיקלי של הלהקה, כפי שנעשה, בין היתר, באלבום "Lovedrive". קול הטנור של מיינה הינו אחד מהבולטים והיפים בהארד רוק ובמטאל. בשנת 1981 במהלך הקלטות האלבום "Blackout", איבד מיינה את קולו. רופאיו יעצו לו לבחור במקצוע אחר, אך מיינה עבר שני ניתוחים ותהליך ריפוי שאפשר לו לחזור ולשיר. בשנת 1990 מיינה נטל חלק במופע הגרנדיוזי "The Wall" של Roger Waters אשר בוצע על חומת ברלין. מיינה הגיע לישראל יחד עם להקתו ביולי 2005 להופעה באיצטדיון בלומפילד בתל אביב. במהלך ההופעה עלתה איתו לבמה הזמרת הישראלית Liel Kolet לביצוע השיר "Send Me An Angel" ועוד שירים נוספים. קולט שיתפה פעולה עם מיינה בהקלטות נוספות, ביניהם גירסה לשיר ירושלים של זהב. מאז ביקר מיינה עם "הסקורפיונז" עוד 4 פעמים בישראל.... עד היום שחרר מיינה יחד עם להקתו 19 אלבומי אולפן. מיינה מדורג על-ידי מגזין ה- Hit Parader במקום ה- 22 מבין 100 זמרי המטאל בכל הזמנים. אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!! "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

האלבום "1900?" של רמי פורטיס ו- Berry Sakharof יצא ב-25 למאי 1990. זה כמובן אחד מהאלבומים האייקונים והמשפיעים ברוק הישראלי, אבל זה לא מסתכם בכך. כי האלבום הזה במובן מסוים פתח את הסכר לעשרות אלבומי מופת ברוק האלטרנטיבי הישראלי של שנות התשעים. זה האלבום הראשון בו סחרוף עובר לקדמת הבמה ומישר קו עם רמי פורטיס כשווה בין שווים. אם באלבום הקודם "סיפורים מהקופסא" סחרוף השתתף בכתיבה והפיק את האלבום של חברו פורטיס, הרי שבאלבום הזה הוא מקבל קרדיט כשותף מלא לכתיבה וליצירה וכזמר מוביל בחלק מהשירים, מהלך שהביא ליצירת המותג "פורטיסחרוף". שנתיים בלבד אחרי הפירוק של מינימל קומפקט והאלבום סיפורים מהקופסא, ושנה אחרי הפרוייקט המשותף "Foreign Affair", פורטיס וסחרוף מתחילים להשיל מעצמם את הפאסון האירופאי, את הניו ווייב ואת הדארק אייטיז, נכנסים לסניף משרד הפנים שליד אולפני די. בי. ומוציאים תעודת "רוקיסט ישראלי". וכמו כל "עולה חדש" שעדיין נאבק עם המבטא ומנסה להסתגל להרגלים הישראלים, גם לפורטיסחרוף לקח קצת זמן להיפטר לחלוטין מהגינונים האירופאיים שעדיין קיימים פה ושם באלבום הזה, כמו בשיר הנושא "1900?", ב"יומו של העכבר", ב"ממתק" ועוד. אבל למרות שאריות הסאונד וההפקה של שנות השמונים שמציצים כאן מידי פעם, פורטיסחרוף מצליחים לייצר באלבום הזה סגנון רוק אלטרנטיבי ישראלי כחול לבן, סגנון שילך ויתגבש לקראת אלבום ההופעה "כשהגיטרה מנסרת את הלילה", שישוחרר שנה לאחר מכן וישמש כסמן ימני לרוק הישראלי האלטרנטיבי שיכבוש את שוק המוזיקה הישראלי של שנות התשעים. האלבום הזה ייצר להיטים ישראלים אלמותיים שנחקקו בעולם הרוק הישראלי לנצח. "אמריקה" על ארץ ההזדמנויות הגדולה בה מצד אחד לא "זורקים שם אבנים" ומצד שני השיממון והריקנות הרוחניים מושלים בה כש"את הירח גם מוכרים" שם. "ניצוצות" שאת מילותיו כתב פורטיס על האדם האחר שקיים בתוכו, ועל המאבק איתו. מדהים לחשוב שסחרוף שהלחין אותו יחד עם פורטיס לא רצה בהתחלה את השיר הממיס הזה באלבום, איזה צליל של אקורדים מפורקים של ברי, איך הבס של סמטנה פועם פה כמו קוצב לב ואיזה תיפוף פשוט וגאוני של ז'אן ז׳אק האגדי ז"ל. נראה שההרמוניות של פורטיס וסחרוף (בסיוע מיקיאגי שעושה באלבום הזה קולות רקע) מעולם לא נשמעו טוב יותר מכפי שנשמעו בשיר המצמרר הזה. "אגם ענקית" שנכתב במהלך הטור של "מינימל קומפקט" באירופה, לאחר שמנהל הלהקה שלא ידע טוב עברית הצביע על הנוף ואמר "איזה אגם ענקית". "חלום כחול" שזכה גם לגירסת רדיו קצבית ששוחררה באלבום "נענע אוסף מספר אחת", וכמובן "אין קץ לילדות" שגירסת ההופעה שלו מהאלבום "כשהגיטרה מנסרת את הלילה" פשוט מפרקת את גירסת האלבום הקטנה והצנועה לגורמים, ובונה אותה מחדש כהר געש אימתני של גיטרות מנסרות שמתכתבות עם השורה האייקונית מהשיר "לייפציג ברצלונה" שהעניקה לאלבום ההופעה ההוא את שמו. האלבום כולל גם את השיר "נעליים" שיר מאולתר שפורטיס נהג לבצע בהופעות, הפך לקאלט וזכה כאן לגירסה מוקלטת ומופקת. השיר היווה השראה לשמה של להקת הרוק נעליים שסולנה אייל אבן-צור עבד מאוחר יותר עם פורטיס באלבום חצי אוטומטי. ממרום 30 פלוס שנותיו, ניתן לומר ש- 1900? לא איבד כהוא זה מהגדולה שאפפה אותו בשנות ה- 90 אלא להיפך. הוא ראוי להיכלל בין אלבומי הרוק הגדולים שיצאו בארצנו וללא ספק נחשב לקלאסיקה של רוק ישראלי. להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 24 למאי 1988 יצא לאור "OU812" אלבומה השמיני של "Van Halen". הנה כמה עובדות מעניינות על אלבום: 1. שם האלבום "OU812" מבוטא "Oh You Ate One Too" והשמועות מספרות כי הוא מהווה תגובה לשם האלבום "Eat 'Em And Smile" שהוציא David Lee Roth שנתיים קודם לכן ונבחר כעקיצה לחבריו מ- "Van Halen", על כך שהוא "אוכל אותם בלי מלח". 2. הגירסה הרשמית אומרת שהזמר Sammy Hagar ראה משאית משלוחים עם המספר הסידורי "OU812" וחשב שזה מצחיק וכך נבחר שם האלבום. 3. השם המקורי של האלבום היה "Bone", אבל כשסמי בא עם הרעיון של "OU812" כל חברי הלהקה הסכימו, שכן ממילא לא אהבו את השם הקודם. 4. זה האלבום השני של הלהקה עם Sammy Hagar שהחליף את David Lee Roth באלבום "5150". 5. עטיפת האלבום מהווה מחווה ל"ביטלס" והומאז' לעטיפה הקלאסית של האלבום "With the Beatles" משנת 1964. 6. הצילום של הקוף בצד האחורי של האלבום היא של פסל בשם "Affe mit Schadel" של הפסל הגרמני Wolfgang Hugo Rheinhold. 7. הלהקה הקדישה את "OU812" לאביהם של Alex Van Halen ו- Eddie Van Halen, שהלך לעולמו בדצמבר 1986. בעטיפה הפנימית של האלבום, הם כתבו "This one’s for you, Pa". 8. אביהם של אדי ואלכס השפיע עליהם רבות מוזיקלית והוא אף מנגן איתם בקלרינט בשיר "Big Bad Bill" מהאלבום "Diver Down" שיצא בשנת 1982. 9. בחלק מההוצאות של האלבום, רשימת השירים בחלק האחורי מסודרת בסדר אלפביתי ולא בסדר רציף וכרונולוגי. 10. בדיוק כמו קודמו "5150", האלבום "OU812" הגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד 200. הוא היה השני מבין ארבעה אלבומי אולפן רצופים של הלהקה שהגיע למקום הראשון. 11. מהאלבום שוחררו ארבעה סינגלים מצליחים: "Black and Blue", "Finish What Ya Started", "When It's Love" ו- "Feels So Good". 12. המוזיקה לשיר "When It's Love" נכתבה על-ידי האחים אדי ואלכס. מאוחר יותר Sammy Hagar כתב את המילים. 13. זה הלהיט הכי גדולי של "ואן הלן" אחרי "Jump" ו- "Why Can't This Be Love?" 14. אדי ציין שהסולו בשיר “When It’s Love” הוא מעין קריצה ל- Eric Clapton. 15. אדי וסמי החלו לעבוד על "Finish What Ya Started" בשעה 02:00 לפנות בוקר, כשאדי עשה טיול באמצע הלילה לבית של Sammy Hagar במאליבו, שהיה סמוך לביתו. הם ישבו על המרפסת וניגנו בגיטרות עד שהם היו מרוצים מלחן ואז סמי כתב את המילים. 16. השיר “Finish What Ya Started” הוא אחד מתוך שני שירים של "ואן הלן" בהם Sammy Hagar מנגן בגיטרת קצב. 17. כפי שמרמזת הכותרת, זה גם היה השיר האחרון שנכתב לאלבום. 18. למרות זאת השיר האחרון שהוקלט לאלבום היה דווקא שיר הפתיחה "Mine All Mine". הגר לא היה בטוח לגבי המילים שלו ושכתב אותם 7 פעמים לפני שהקליט את תפקידי השירה. 19. השיר “Black and Blue” היה הראשון מהאלבום לכבוש את צמרת מצעד הבילבורד. 20. השיר "Source of Infection" נכתב על אשפוזו של אדי עם קדחת "דנגי" במהלך חופשתו באוסטרליה באפריל 1988, שם חגג את יום הנישואים השביעי שלו עם Valerie Bertinelli. 21. השיר "Cabo Wabo" שאל את הלחן מהשיר "Make It Last", שיר שהגר הלחין עבור להקתו הקודמת "Montrose". 22. בהמשך Sammy Hagar יקרא גם לשם הבר שלו וכן לליין הטקילה שייצר "Cabo Wabo". 23. השיר "Sucker in a 3 Piece" נכתב על בחור שנזרק על ידי חברתו המאוד מושכת כי היא מחפשת גבר עשיר שיטפל בה ("הפראייר בחליפת שלושת החלקים"). ההוא שמן וקירח, אבל יש לו את המזומנים שהיא מחפשת... 24. גירסת הדיסק של האלבום כוללת שירי נוסף בשם "A Apolitical Blues". מדובר בגרסת כיסוי לשיר של "Little Feat". 25. המפיק וטכנאי הסאונד של האלבום Donn Landee היה גם טכנאי הסאונד של השיר בגירסה המקורית. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר!!

הוא נחשב לאחד מגדולי הכותבים במוזיקה המודרנית. הוא כנראה הסינגר־סונגרייטר הראשון בהסטוריה, ולמרות ששורשיו נטועים חזק במוזיקת הפולק הוא השפיע על דורות רבים של מוזיקאים ממגוון רחב של ז'אנרים. איננו מתיימרים לכסות כאן כ- 60 שנות קריירה מפוארת של בוב דילן, אך ננסה להתמקד בנקודות ציון חשובות בחייו של אחד מהמוזיקאים המשפיעים בדורנו, עם 50 עובדות מעניינות: (Photo: Alvan Meyerowitz) 1. הוא נולד למשפחת מהגרים יהודית במינסוטה, ב- 24 למאי 1941. 2. השם שניתן לו בלידה הוא רוברט אלן צימרמן אך שמו העברי הוא שבתאי זיסל בן אברהם ורחל רבקה צימרמן. 3. בילדותו הוא נהג להאזין הרבה לרדיו, בעיקר לתחנות בלוז וקאנטרי מניו אורלינס ובהמשך גם לתחנות רוק אנד רול. 4. את להקתו הראשונה הוא הקים כשהיה בתיכון, היא נקראה "The Golden Chords". דילן וחבריו ללהקה נגנו בעיקר גרסאות כיסוי לשירי ריצ'רד הקטן ואלביס פרסלי. 5. בשנת 1959 הוא החל ללמוד באוניברסיטת מיניאפוליס, אז החל גם לנגן עם נגני פולק מקומיים ולהשתמש בשם הבמה "בוב דילן". 6. למרות שהדעה הרווחת היתה שדילן בחר את שם הבמה כהשראה מהמשורר הוולשי האהוב עליו דילן תומאס, דילן הכחיש זאת. 7. בשנת 1961 עזב את הלימודים ועבר לניו יורק לחפש את מזלו במוזיקה, מתוך תקווה להיפגש גם עם אלילו Woody Guthrie. 8. הוא ניגן בפאבים ובבתי קפה קטנים בגריניץ' ווילג', עד שכתב הניו יורק טיימס שנכח באחת מהופעותיו כתב עליו בשנת 1961 כי הוא אמן שמתפוצץ מכישרון. חודש בלבד לאחר מכן הוא כבר הוחתם לחברת התקליטים קולומביה. 9. אלבומו הראשון "Bob Dylan" שוחרר בשנת 1962 והוא כלל תערובת של קאברים לשירי פולק, בלוז וגוספל ישנים, עם מעט חומר מקורי. 10. בשנת 1963 הוא משחרר את אלבומו השני "The Freewheelin' Bob Dylan". האלבום כולל שירים אייקונים כמו "A Hard Rain's Gonna Fall" ו- "Blowin' in the Wind" אשר הפך להמנון של התנועה לזכויות האזרח ותנועות אנטי מלחמתיות. 11. באותה תקופה דילן הופך גם לפעיל משמעותי בתנועה לזכויות האזרח. הוא מופיע בכנסים של התנועה ובין היתר בכנס המפורסם בוושינגטון בו מרטין לותר קינג נואם את נאום "יש לי חלום" ההיסטורי. 12. בשנת 1964 משחרר דילן את האלבום "The Times They Are A-Changin". באלבום מציג דילן השקפות פוליטיות וכותב על נושאים כמו רצח של פעיל זכויות האזרח מדגר אוורס, התפוררות קהילות הכורים והחוואים המסורתיות ורצח של משרתת בידי אדונה. 13. בעת ביקורם של הביטלס בארה"ב באוגוסט 1964, דילן נפגש עם ארבעת המופלאים שהעריצו אותו. באותו מפגש דילן חושף את חברי "הביטלס", לראשונה, למריחואנה. 14. בשנת 1965 משחרר דילן את האלבום "Bringing It All Back Home" הכולל את השירים "Subterranean Homesick Blues" ו- "Maggie's Farm". באלבום זה עושה דילן שימוש לראשונה בגיטרה חשמלית. האלבום הושפע רבות מהביטלס שהושפעו מדילן בעצמם. 15. בהמשך אותה שנה מתייצב דילן בפסטיבל הפולק "Newport Folk Festival". זו לא היתה ההופעה הראשונה שלו שם, אך זו היתה ההופעה הראשונה החשמלית של דילן שלווה בין היתר בגיטריסט Mike Bloomfield ובקלידן Al Kooper. הקהל לא אהב את הסט החשמלי של דילן וקרא קריאות בוז לעברו. 16. עוד בשנת 1965, דילן משחרר את האלבום "Highway 61 Revisited" הכולל את השיר "Like a Rolling Stone" אחד מהשירים הכי משפיעים במוזיקה המודרנית. מעניין לציין שבכמעט ששים שנות קריירה דילן לא הצליח מעולם להצעיד שיר אל המקום הראשון, וגם השיר האייקוני הזה הגיע רק אל המקום השני. 17. לאחר צאת האלבום חיפש דילן להקה להופעות. הוא התחבר עם להקת "The Hawks" אשר בהמשך שינתה את שמה ל- "The Band". דילן יצא איתם לסיבוב הופעות חשמלי, אך הקהל הזועם שציפה לדילן הפולקי-אקוסטי גירש אותם מהבמות בשריקות בוז. 18. בשנת 1966 חזר דילן לאולפן לעבוד על האלבום הכפול "Blonde On Blonde".יחד עם חברי "הלהקה". האלבום שיצא ביוני 1966 נחשב לאלבום קלאסי הנכלל ברשימות רבות כאחד מהתקליטים הגדולים בכל הזמנים. 19. ביולי 1966 עבר דילן תאונת אופנוע חמורה, אשר השפיעה עליו וגרמה לו להיעלם מעיני הציבור. 20. באותה תקופה הוא עובר יחד עם חברי "The Band" להתגורר בבית גדול וורוד שכונה "Big Pink", שם הם החלו להקליט יחד עשרות דמואים שחלקם שוחררו כמעט עשור לאחר מכן באלבום שנקרא "The Basement Tapes". 21. בשנת 1967 משחרר דילן את האלבום "John Wesley Harding" הכולל את השיר "All Along the Watchtower". השיר יקבל גירסת כיסוי בלתי נשכחת של Jimi Hendrix. 22. בשנת 1969 יצא האלבום "Nashville Skyline" בסגנון קאנטרי, בו דילן ביצע גם דואט עם הזמר ג'וני קאש. הלהיט "Lay Lady Lay" מתוכו חשף את דילן למעגל נוסף של מעריצים חדשים מז'אנר הקאנטרי. 23. בשנת 1970 משחרר דילן את האלבום "Self Portrait". הדיוקן העצמי שמופיע בעטיפת האלבום צויר על-ידו. 24. באותה שנה הוא משתף פעולה עם George Harrison בכתיבת שני שירים לאלבום המופת המשולש של האריסון "All Things Must Pass". 25. בשנת 1971 דילן משחרר את ספרו הראשון "Tarantula". בהמשך ישחרר דילן ספרים נוספים ובהם שני ספרי ילדים. 26. דילן גם שחרר החל משנת 1994 שמונה ספרים הכוללים ציורים ורישומים מעשי ידיו. 27. באוגוסט 1971 הופיע דילן בהפתעה במופע הצדקה "הקונצרט למען בנגלדש" שאורגן על ידי George Harrison. המופע הוקלט על ידי Phil Spector ויצא על גבי אלבום משולש בשם "המופע למען בנגלדש". דילן ביצע חמישה שירים מתוכו, בליווי George Harrison, Ringo Starr ו- Leon Russell. 28. בשנת 1973 דילן משתתף כשחקן משנה בסרט "Pat Garrett and Billy the Kid". הוא גם כותב לפסקול הסרט את השיר "Knockin’ On Heavens Door". 29. בשנת 1974 חוזר דילן לשתף פעולה עם "The Band". הוא משחרר את האלבום "Planet Waves" שכולל שתי גרסאות לשיר "Forever Young" אשר נחשב לקלאסיקה. 30. בהמשך הוא יוצא איתם לסיבוב הופעות שתועד באלבום הכפול "Before the Flood". 31. לאחר סיבוב ההופעות, התפרסם בתקשורת כי דילן ואשתו נפרדו. דילן מילא מחברת אדומה קטנה בשירים על בעיות הנישואים שלו, שהפכה לאלבום "Blood on the Tracks" ששוחרר בשנת 1975. 32. בשנת 1976 משחרר דילן את האלבום "Desire" הכולל בין היתר את השיר "Sara" אשר נכתב על אשתו הראשונה ואם לארבעה מילדיו Sara Lownds. האלבום נפתח עם יצירת המופת "Hurricane" שנכתבה על המתאגרף רובין קרטר שכונה בשם הוריקן והואשם ברצח משולש בניו ג'רזי. דילן ביקר את קרטר בבית הסוהר והשתכנע כי הטענות נגדו שקריות, וכתב את השיר כדי להציג את חפותו לעולם. 33. בשנת 1978 הוציא דילן את האלבום "Street Legal" אשר כלל מוזיקה בהשראת פופ מהתקופה. 34. בשנת 1979 הכריז דילן שהוא נולד מחדש כנוצרי. באותה שנה הוא משחרר את האלבום המושפע מגוספל נוצרי "Slow Train Coming". מי שמנגן איתו באלבום הוא לא אחר מאשר Mark Knopfler. 35. הסיפור של החיבור בין דילן ל- Knopfler מתחיל כשדילן שמע את השיר "סולטנס אוף סווינג" של "דייר סטרייטס". במרץ 1979 הוא מגיע להופעה האחרונה שלהם במועדון הרוקסי שבלוס אנג'לס. דילן ניגש לאחר ההופעה ל- Knopfler ומציע לו לנגן באלבום הבא שלו. Knopfler מיד מסכים וממליץ לדילן על המתופף של "דייר סטרייטס" Pick Withers ושניהם מנגנים באלבום הנ"ל. 36. בשנת 1982 חזר דילן ליהדות והחל ללמוד במרכז של חסידי חב"ד בברוקלין. דילן אפילו ביקר אצל האדמו"ר מחב"ד הרב מנחם מנדל שניאורסון, כאשר באלבום משנת 1983 "Infidels" יוצא דילן בגלוי בעד ישראל בשיר Neighborhood" Bully". בעטיפה הפנימית של האלבום הוא נראה מצולם בהר הזיתים. 37. באותה שנה הוא חוגג לבנו הבכור Jesse בר מצוה בכותל המערבי. (Photo: AP) 38. בשנת 1987 מופיע דילן בישראל לראשונה. הוא יחזור להופיע כאן בשנים 1993 ו- 2011. 39. בשנת 1988 הוא נכנס להיכל התהילה של הרוקנרול. Bruce Springsteen היה זה שנשא את הנאום המקדים בטקס הכניסה שלו להיכל היוקרתי. 40. באותה שנה הוא כתב ושר יחד עם בונו את השיר "Love Rescue Me" שהופיע באלבום "Rattle and Hum" של להקת U2. 41. באותה שנה הוא הקים יחד עם George Harrison, Jeff Lynne, Roy Orbison, Tom Petty את הסופרגרופ "Traveling Wilburys". 42. בשנת 1992 דילן ציין 30 שנה לאלבום הבכורה שלו בהופעה גרנדיוזית שכללה רשימה ארוכה של אומנים אורחים כמו Neil Young, Eric Clapton, George Harrison, Tom Petty, "The Band", Eddie Vedder, Sheryl Crow. 43. תאמינו או לא אבל למרות כמות החומר האדירה שדילן שיחרר, הוא לא זכה בגראמי על האלבום הטוב ביותר עד שנת 1997 עם האלבום "Time Out Of Mind". זה רק אחד מתוך 11 פרסי גראמי בהם זכה דילן במהלך הקריירה שלו. 44. בשנת 2000 זכה דילן באוסקר על השיר "Things Have Changed" מתוך הסרט "Wonder Boys". 45. בשנת 2008 הפך דילן למוזיקאי הראשון בעולם שזכה בפרס פוליצר. 46. בשנת 2009 משחרר דילן את אלבום האולפן ה- 33 שלו - "Together Through Life". האלבום מזנק הישר למקום הראשון בבילבורד 200 והופך את דילן שהיה אז בן 68 לאמן המבוגר ביותר שהגיע למקום הראשון בדירוג זה. 47. בשנת 2012 העניק הנשיא ברק אובמה לדילן את מדליית החירות הנשיאותית. זה העיטור האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית. (Photo: AP) 48. בשנת 2016 הוא הפך גם למוזיקאי הראשון שזכה בפרס נובל לספרות. 49. במהלך הקריירה המפוארת שלו שחרר דילן כאמן סולו 40 אלבומי אולפן, 7 פסקולים, 24 מיני אלבומים, ו- 21 אלבומי הופעה. 50. במשך כמעט 60 שנות פעילות כתב דילן יותר מ- 1000 שירים. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר!!

אלבום הבכורה "Mer de Noms" של להקת "A Perfect Circle", אשר יצא בשנת 2000, נותר יצירת מופת נצחית שגיבשה את מקומה של הלהקה בתולדות הרוק האלטרנטיבי. עם שילוב מושלם של לחנים מלודים, מילים אינטרוספקטיביות ודינמיקה מורכבת, "Mer de Noms" עומד כעדות לזוהר האמנותי של Maynard James Keenan וחבריו ללהקה. הלהקה הוקמה בשנת 1999 על ידי הגיטריסט Billy Howerdel והסולן Maynard James Keenan. הבסיס של הלהקה התחיל עוד בשנים שבילי עבד כטכנאי גיטרה של להקת "Tool", להקת פרוג-מטאל גדולה ומשפיעה. בתקופתו עם "Tool", בילי החל לכתוב מוזיקה משלו והיה לו רצון להקים להקה משלו. בילי פגש את קינן עוד בשנת 1992, כאשר "Tool" היו מופע פותח ללהקת "Fishbone", והשניים התיידדו. שלוש שנים מאוחר יותר, קינן הציע לבילי, שחיפש מקום לישון, חדר בביתו שבצפון הוליווד. זה סיפק לבילי את ההזדמנות לנגן את החומרים שלו לקינן. בסופו של דבר, מספר שנים מאוחר יותר, פנה בילי לקינן, שכבר היה מוזיקאי ותיק והסולן הראשי של "Tool". מתוך הכרה בכישרון ובפוטנציאל היצירתי של בילי, קינן הסכים לשתף פעולה בפרויקט. שני המוזיקאים חלקו חזון אמנותי הדדי והחלו לעבוד יחד כדי להחיות את הרעיונות המוזיקליים של בילי. (Photo: soundorphin.com) עם בילי על הגיטרה וקינן על השירה, התחיל הצמד להלחין שירים ולפתח את הסאונד שיהפוך ל- DNA של "A Perfect Circle". הם גייסו חברים נוספים, כולל הבסיסטית Paz Lenchantin והמתופף Josh Freese, כדי להשלים את ההרכב של הלהקה. אגב, השם "A Perfect Circle" נבחר על ידי בילי, שמצא אותו מתאים למוזיקה ולאידיאולוגיה של הלהקה. השם מייצג את הרעיון של חתירה לשלמות ואיזון בעולם לא מושלם. במהלך המגעים להוצאת אלבום הבכורה שלהם דרך הלייבל "Volcano Records", חברת התקליטים של "Tool", קינן הצהיר שבמקום זאת הם החליטו לבחור בלייבל "Virgin Records", מאחר שקינן הרגיש שהלהקה צריכה להיות להקה חשובה לא פחות מ- "Tool", ולא קטנה או איזשהוא פרויקט צד. לאחר ההופעות הראשוניות והשגת חוזה תקליטים, הלהקה נכנסה לאולפן כדי להתחיל לעבוד על אלבומה הראשון. האלבום, "Mer de Noms" (בצרפתית "ים של שמות"), יצא ב-23 במאי 2000. מהרצועה הפותחת, "The Hollow", ברור ש- "A Perfect Circle" היא לא להקת הרוק האופיינית. קירות הסאונד האטמוספריים שיצר הגיטריסט בילי האוורדל היוו את הבמה לשירה האניגמטית והמרגשת של קינן. לכל שיר באלבום יש משקל ייחודי משלו, שמזמין את המאזין למסע מופנם ומעמיק. הרצועות הבולטות של האלבום, כמו "Judith" ו- "3 Libras", מציגות את היכולת של הלהקה לעבור בצורה חלקה מרגעים עדינים ומלודיים לרגעים נפיצים וכבדים. קולו של קינן מעביר ללא מאמץ רגשות גולמיים, הוא עובר מלחשושים עדינים לשירה עוצמתית שבחוזקה תופסת את אוזניו ותשומת ליבו של המאזין. המילים חוקרות נושאים של התבוננות פנימית, אקזיסטנציאליזם ומאבקים אישיים, מהדהדים ברמה עמוקה. אחת התכונות הבולטות באלבום היא הקפדה על דיוק ופרטים. עבודת הגיטרה המורכבת של בילי, משלימה את הקצב הדינמי של פז הבסיסטית ואת ג'וש המתופף, כשהיא יוצרת נוף מוזיקלי עשיר. רצועות כמו "Rose" ו-"Orestes" מציגות את יכולתה של הלהקה ליצור עיבודים מורכבים מבלי לוותר על הנגישות. מה שמייחד את "A Perfect Circle" מלהקות אחרות הוא היכולת שלהן לאזן בין תוקפנות ליופי. שירים כמו "Magdalena" ו- "Sleeping Beauty" מדגימים את שיווי המשקל העדין הזה, המשלבים ריפי גיטרה כבדים עם מנגינות מלודיות ומילים אינטרוספקטיביות. הפקת האלבום מחוספסת ומאפשרת לכל כלי לזרוח תוך שמירה על צליל מגובש. זהו אלבום שלא תפסיקו לשמוע בריפיט כשבכל פעם תופתעו לגלות רבדים חדשים. העומק והמורכבות שלו חושפים את עצמם עם הזמן, כשרבדי משמעות מחכים להתגלות. מהקצב ההיפנוטי של "Thomas" ועד לרצועת הסיום הנוקבת, "Over", האלבום לוקח את המאזינים לרכבת הרים רגשית שהיא גם קתרית וגם מופנמת. עם "Mer de Noms", הלהקה ביססה את עצמה ככוח שיש להתחשב בו בסצנת הרוק האלטרנטיבי של אותן שנים. היכולת שלהם ליצור מוזיקה מעוררת מחשבה וטעונה רגשית פשוט מדהימה. האלבום נותר עדות לגאונות היצירתית של הלהקה וממשיך להדהד בקרב המאזינים למעלה משני עשורים לאחר יציאתו. זוהי יצירת מופת שמציגה את המוזיקליות יוצאת הדופן של "A Perfect Circle", הליריקה הנוקבת ושכבות הסאונד האטמוספריות. זהו אלבום שמתעלה מעל ז'אנרים וזמן, אלבום שמותיר רושם מתמשך על כל מי שמעז לשקוע בעולמו הכובש. האלבום הגיע למקום הרביעי ב- Billboard 200, מכר 188,000 עותקים בשבוע הראשון שלו והפך לאלבום הבכורה הנמכר ביותר עבור להקת רוק. להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

המלצת המערכת... זהו אלבום הבכורה של להקת "Angels & Airwaves". הוא הוקלט בחוות Neverpants בסן דייגו, קליפורניה, והופק על ידי הגיטריסט והסולן Tom DeLonge (Blink-182), האלבום יצא ב-23 במאי 2006. לאחר אלבומם הרביעי והצלחתם האדירה יצאו Blink-182 להפסקה, באותה תקופה דלונג כתב חומרים קודרים יותר מבעבר, אך הם לא התאימו לאווירה המוסיקלית של הלהקה. הוא לקח את השירים והחל לג'מג'ם איתם עם חברו David Kennedy ​​שהתכוונו להיות פרויקט חד פעמי. אך מהר מאוד זה התפתח ללהקה מן המניין בשם "Box Car Racer", ומישלקח חלק בלהקה היה גם המתופף של "Blink-182", טרוויס בארקר. פרויקט "הצד" הזה הוציא אלבום אחד שנושא את שם הלהקה וזה גרם לעימותים אישיים בין דלונג ל-Mark Hoopus שהתחילו כבר באלבום הרביעי של בלינק, הופוס היהי היחיד שלא היה חבר בסופרגרופ שהדגבש והרגיש נבגד. כתוצאה מההצלחה של האלבום "Box Car Racer", גפן רקורדס הציעה לדלונג חוזה הקלטות. למרות שדלונג דחה את ההצעה זה רק הגביר את המתח בינו לבין הופוס. (Photo: Spotify) במהלך שנת 2004 דלונג לא חש שהוא חלק משלישיית הפאנק הגדולה ביותר, הוא שפט את סדרי העדיפויות של הלהקה כ"משוגעים" וטען שהם פשוט התבגרו והתרחקו אחד מהשני. ההתמוטטות הנ"ל הייתה גם בתקשורת התקשורת והובילה לחילופי דברים סוערים שהביאו לעזיבתו מהלהקה. דלונג נפגע פסיכולוגית מפירוק הלהקה, השווה אותה לגירושין וכינה אותה "חוויה טראומטית" ו"אסון". הוא בחר להימנע מכל הראיונות סביב הנושא ותוכניותיו העתידיות במשך שישה חודשים, במקום זאת הוא התרכז בכתיבה והקלטה באולפן הביתי שלו. אחרי שישה חודשים של הקלטות דמואים בהן לימדאת עצמו לנגן על כלים רבים ולמד להפיק מוזיקה, הוא הקים את להקת "Angles & Airwaves" שכללה את גיטריסט "Hazen Street" לשעבר וחבר התיכון David Kennedy, המתופף Atom Willard מלהקות "Rocket from the Crypt" ו-" The Offspring" והבסיסט Ryan Sinn לשעבר בלהקת "The Distillers". (Photo: discotech) האלבום נוצר בהשראת שילוב של התפתחויות אישיות ואירועים גלובליים. במהלך ההפקה למד דלונג על מלחמת העולם השנייה, שלדעתו "המלחמה הגדולה האחרונה שהיוותה ללא ספק קרב בין טוב לרע." הוא ראה את אמריקה נכנסת לתקופה של שגשוג לאחר המלחמה, ותפס אותה כאנלוגיה לאפשרויות בחייו. האלבום גם נכתב עקב משברים אישיים אחרים, כמו אבחנתו של אביו של דלונג לסרטן הדם ושרות צבאי של אחיו בעירק. הלהקה סיפרה שהמסר מהאלבום הוא שהעתיד יכול להפוך לאוטופיה. שיר הפתיחה "Valkyrie Missile" נפתח במנגינת אורגן קולנועית, גיטרות בהשפעת שנות השמונים וציטוט של אסטרונאוט: "מישהו שם בחוץ?". אחריה מגיע "Distraction" שמלאה במחיאות כפיים ובקלידים המלווים פסוקים המקוננים מוות והרס. השיר "Do It for Me Now" מקורו בקצב שדלונג יצר בשנת 2004 עבור הראפר טאליב קוולי, מקצב קוד המורס אומץ מאוחר יותר על ידי הלהקה. דלונג תיאר את "The Adventure" כ "exhilarating ode to a beckoning future with a huge guitar sound reminiscent of The Cure." השיר "A Little's Enough" נכתב בהשראת תפיסה דתית בה אל בא לחולל שינוי חיובי על כדור הארץ כאשר הוא מתמודד עם טרור, מלחמה או רעב. הלהקה תוארה על ידי דלונג כ"יותר מלהקה", "an art project larger human themes and tackles them in different mediums," = "a multimedia project." זה בא לידי ביטוי בסרטים של ההרכב, בהופעות חיות, בגישת הסיפורים ובאלבומיהם העתידיים. כבר באלבום זה תוכלו לחוש ולשמוע את ההיבט הדרמטי של המוסיקה, המשלב צלילים ודינמיקה שלקוח מהקולנוע. האלבום הגיע למקום הרביעי בבילבורד 200 ומאז מכר כמעט 800,000 עותקים. שלושה מתוך ארבעת הסינגלים שיצאו לקידום האלבום הגיעו ל-20 המקומות הראשונים במצעד Modern Rock Tracks, כאשר "The Adventure" הגיע לשיא במקום החמישי. סרט תיעודי שהתבסס על תהליך ההקלטה של האלבום וההיסטוריה המוקדמת של הלהקה, "Start the Machine", יצא בשנת 2008. האזן לאלבום ב Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

זהו אלבום האולפן השני של "Audioslave" שיצא ב-23 למאי 2005. האלבום הזה מגיע שלוש שנים לאחר צאת אלבום הבכורה "Audioslave". היו רבים שניבאו שה"סופרגרופ" הזה הוא פלא חד-פעמי שלא יחזיק מעמד מעבר לאלבום הראשון. מהבחינה הזאת "Out of Exile" הוכיח אחרת, הוא הראה את המחויבות של ארבעת חברי אודיוסלייב לתפקד כלהקה אמיתית, לעבוד וליצור יחד כגוף אחד ולא רק כ"סופרגרופ" של פליטי שתי להקות גדולות. בבונוס הדי. וי. די. מאלבומה השלישי של הלהקה - "Revelations", מסביר Chris Cornell שאת המילים לשיר הנושא "Out of Exile" הוא כתב כשאשתו השניה Vicky Karagiannis היתה בהיריון. קורנל סיפר על השמחה והאושר שהסבה לו הידיעה שהוא הולך להיות שוב אבא והעובדה שתחושות טובות אלה "שחררו" אותו ממצבי הרוח הרעים ומהדיכאונות - "Out Of exile" - ממש כך, פשוטו כמשמעו. רק לפני שבוע ציינו אץ יום השנה למותו של קריס קורנל, וקשה שלא להרהר באותה נפש פצועה שהצליחה לגעת בכל-כך הרבה אנשים, לעודד אותם במצבים קשים ולשחררם מאותה "גלות" רגשית, אך היא ודווקא היא לא הצליחה בסופו של דבר לגאול את עצמה. קורנל גם ציין כי שירי האלבום הושפעו מהשינויים החיוביים בחייו מאז שנת 2002 וכי הם מהאישיים ביותר שכתב אי פעם. להלן מספר דוגמאות: שיר הפתיחה "Your Time Has Come" נכתב על-ידי קורנל על חברים צעירים ממנו שהלכו לעולמם ואינם עוד איתנו. קורנל מתייחס באופן ספציפי גם לכל חיילי מלחמת וייטנאם שקיפחו את חייהם ולאנדרטה לזכרם הנמצאת בוושינגטון הבירה, כשהוא שר כך: "I've seen 50,000 names all engraved on a stone". השיר "Be Yourself" הינו בין השירים האהובים עלינו ביותר שכתב קורנל, והוא מתייחס לטעויות הטיפשיות שקורנל עשה בחייו ולרצון שלו לכפר עליהם. קורנל מנסה להסביר את השונות הקיימת בין שני אנשים המגיבים באופן אחר לאותה סיטואציה ומציע לנו פשוט "להיות עצמנו" ולא לנסות להידמות לאחר. בשיר "Doesn’t Remind Me" מונה קורנל "רשימת מכולת" של דברים שהוא נהנה מהם ושהמשותף לכולם הוא שהם לא מזכירים לו שום דבר. השיר הזה ששוחרר כסינגל השלישי מהאלבום העניק לאודיוסלייב מועמדות לגראמי בשנת 2006. בשיר "The Worm" קורנל נזכר בימיו הראשונים כמוזיקאי, על חלקם הוא מתחרט. כך למשל המילים Top of my" lungs" מתייחסות לשירה באוקטבות הגבוהות ביותר בצעירותו והמילים "Sitting on the bottom rug" מתכתבות עם דמויות הלהקה המודפסות על שטיח בעטיפה האחורית של האלבום "Louder Than Love". מעניין שמילות השיר אינן כוללות את צמד המילים "the worm" ויש לתהות אם כריס מבקש להציג כך את עצמו. זהו האלבום היחיד מבין השלושה של "אודיוסלייב", אשר העניק להם את המקום הראשון ב- Billboard 200. כשבועיים לפני יציאת האלבום, ב- 6 למאי 2005, הופיעה הלהקה בסנטיאגו, קובה, בפני קהל משולהב של 70,000 איש. זו הייתה הפעם הראשונה שלהקת רוק אמריקאית מופיעה על אדמת קובה כש- "Audioslave" מבצעת שם את רוב שירי האלבום, בפעם הראשונה, עוד לפני צאתו. (Photo: Interscope) באופן מוזר, למרות הפוטנציאל האדיר הטמון בפאוור טריו האימתני של יוצאי "רייג'" בשיתוף עם אחד הקולות הגדולים של דורנו, האלבום הזה בולט יותר ברגעים היותר רגועים ואיטיים שלו כמו "Doesn't Remind Me", "Be Yourself", "Yesterday to Tomorrow", "Heaven's Dead ועוד. דווקא בחלקים היותר כבדים של האלבום, כמו "Drown Me Slowly" או "Man or Animal", נראה שלמרות שזו הפעם הראשונה בה אודיוסלייב מתפקדת ממש כלהקה, היא עדיין ממשיכה לחפש את הזהות שלה, בין הריפים המופתיים של רייג' לכובד המאסיבי של "סאונדגארדן". למרות שתהליך חיפוש הזהות לא הושלם במלואו באלבום הזה, עדיין רגעי הקסם בו עולים בהרבה על אלה הפחות טובים. חבל שהקסם הזה לא החזיק מעמד, והלהקה התפרקה זמן קצר לאחר שחרורו של האלבום השלישי והאחרון, "Revelations", בסוף שנת 2006. להאזנה לאלבום ב- Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 22 למאי 1993 עלתה "Guns N' Roses" בפעם הראשונה על במת פארק הירקון בתל אביב. ההתרגשות לפני ההופעה היתה אדירה. קיבלנו את הלהקה בשיא תהילתה, בסיבוב ההופעות האינסופי שבא בעקבות צמד האלבומים הכפולים "Use Your Illusion" ונמשך כמעט שלוש שנים. ההתרגשות אפילו התעצמה כשלפני ההופעה התקבלה ההודעה שהגיטריסט Izzy Stradlin יגיע יחד עם הלהקה כמחליף של Gilby Clarke, אשר נפצע זמן קצר קודם לכן. זו היתה הזדמנות פז לחזות בלהקה בהרכב הכי קרוב להרכב המקורי שלה, מינוס Steven Adler כמובן. ישראל היתה המדינה הראשונה בה הופיעה הלהקה בחלק הזה של הסיבוב. חלק שנועד להיות יותר קטן ופחות בזבזני מהמופעים הגרנדיוזים שבאו לפניו, וענה לשם "Skin n' Bones", כשם השיר המפורסם. הציפייה להופעה הייתה מטורפת. זו היתה אמורה להיות ההופעה הגדולה ביותר בארץ באותה תקופה, עם חמישים אלף מעריצים משולהבים שהקדימו ורכשו לה כרטיסים. הופעה של להקה שנחשבה באותו קיץ כלהקת הרוק הגדולה בעולם. אבל אז הגיע מפח הנפש. הלהקה נתנה את אחת ההופעות החלשות בכל הקריירה שלה בפני 50 אלף צופים. כל-כך חלשה עד כי הגיטריסט Slash והבסיסט Duff McKagan כתבו עליה בביוגרפיה שכל אחד מהם שחרר ו- Axl Rose התייחס אליה במהלך הופעה שלו משנת 2001. סלאש תלה את הסיבה לכך שההופעה היתה גרועה בעיקר על כתפיו של Izzy Stradlin שחזר זמן קצר לפני כן ללהקה כדי למלא את מקומו של גילבי קלארק. הוא ציין שאיזי לא רצה לעשות חזרות, לא רצה לנגן אפילו שיר אחד ולא הכיר טוב את החומרים לפני שעלה לבמה. גם Axl Rose הפיל את האשמה על איזי. הוא סיפר שהסאונדמנים של הלהקה נהגו להחליש את ערוץ הגיטרה שלו למינימום כי הוא פשוט לא היה מסונכרן עם הלהקה. למרות הטענות הללו של אקסל וסלאש, ידוע שהלהקה עשתה חזרות בארץ לפני ההופעה והיו שמועות שזה קרה אפילו בחדר חזרות קטן בתל אביב, אשר בעליו היו פשוט בשוק טוטאלי מהרוק סטארים שהתגלגלו להם פתאום לאולפן. איזי או לא, בשורה התחתונה, קיבלנו הופעה לא טובה. הסאונד היה גרוע, הסטליסט לא היה מגובש ורחוק מלהיות משביע רצון. הוא כלל לא מעט גרסאות אקוסטיות לשירים מוכרים, לצד שירים שמלכתחילה נוגנו כאקוסטיים גם בחלקים הקודמים של הסיבוב, כאשר מעל הכל העיבה העובדה שהלהקה בחרה לא לנגן דווקא את הלהיט "Don't Cry". נושאי בעיות הסאונד ואיכות ההופעה סוקרו אפילו, בזמן אמת, בערוץ 1. ואם בכל זה לא די, הרי שעל קונצרט הפאדיחות הזה ניצחו סולן אגוצנטרי שאיחר לעלות לבמה והצליח לעצבן את הקהל אפילו לפני שנוגן תו אחד, גיטריסט מכור להירואין, בסיסט שיכור מכדי לדבר וגיטריסט ליווי שלא סגור על החומר. וזו היתה רשימת השירים שנוגנו כאן על הבמה היום בשנת 1993: 1. It's So Easy 2. Mr. Brownstone 3. Live and Let Die 4. Welcome to the Jungle 5. Attitude 6. Double Talkin' Jive 7. You Ain't the First 8. You're Crazy 9. Used to Love Her 10. Patience 11. Knockin' on Heaven's Door 12. November Rain 13. You Could Be Mine 14. Sweet Child O' Mine 15. Dead Horse 16. Paradise City לסיכום, ניתן לומר שנקודת האור של אותו ערב הייתה דווקא במופע החימום המצויין שנתן כאן Brian May - גיטריסט להקת Queen, שהגיע לכאן עם להקתו שכללה בן היתר את המתופף האגדי Cozy Powell ואת הבסיסט Neil Murray. ועם כל האכזבה מהמופע ההוא משנת 1993 אי אפשר שלא להזכיר את החוויה המתקנת האדירה שנתנה לנו הלהקה עם אחד המופעים הגדולים שהיו כאן אי פעם כש"גאנז" עלתה בפעם השלישית (השניה עם סלאש ודאף) על אותה במה ב- 15 ליולי 2017. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

יש הופעות שאנשים זוכרים כי הן היו פשוט מושלמות. ויש הופעות שאנשים זוכרים דווקא כי הן היו כאוטיות מדי ומתסכלות מדי מכדי להיעלם מהזיכרון. ההופעה של להקת "Metallica" באצטדיון רמת גן ב- 22 למאי 2010 הייתה בדיוק מהסוג הזה. (Photo: Metallica Official Photo Gallery) הרבה לפני שהלהקה בכלל נחתה בישראל, ההופעה הזאת כבר נשאה איתה מטען רגשי יוצא דופן. ביטול ההופעה של 2008 שנתיים קודם לכן, הותיר אלפי מעריצים כועסים ושבורי לב. אבל אחרי חודשים של ציפייה לראות סוף סוף את להקת המטאל הגדולה בעולם חוזרת לישראל. הכרטיסים נשמרו במגירות, הציפיות רק הלכו ותפחו, וכשסיבוב ההופעות "World Magnetic Tour" הגיע סוף סוף לאצטדיון רמת גן, זה כבר לא הרגיש כמו עוד מופע רוק בינלאומי. זה הרגיש כמו חשבון פתוח. שעות לפני פתיחת השערים, כל האזור מסביב לאצטדיון כבר היה מוצף בחולצות שחורות, מרצ'נדייז ישן של סיבובי הופעות, דוכני בירה וקריאות בלתי פוסקות של “Metallica! Metallica!”. מעריצים שראו את הלהקה בשנות ה-90 עמדו לצד בני נוער שחוו אותה בפעם הראשונה. הייתה באוויר תחושה שמשהו היסטורי עומד לקרות. עוד לפני ש-"Metallica" עלו לבמה, להקת "Orphaned Land" קיבלה את המשימה הכמעט בלתי אפשרית של חימום אחד הקהלים הכי טעונים שישראל ידעה באותן שנים. עבור להקת המטאל הישראלית, זאת הייתה הזדמנות נדירה לעמוד מול עשרות אלפי אנשים רגע לפני אחת מהלהקות הגדולות בעולם. למרות גודל המעמד והלחץ העצום, "Orphaned Land" הצליחו לספק הופעת חימום מכובדת ועוצמתית, עם השילוב המוכר שלהם בין מטאל כבד להשפעות מזרח תיכוניות, והוכיחו פעם נוספת למה הם נחשבים לאחת מהלהקות החשובות והמשפיעות שצמחו מסצנת המטאל המקומית. ואז האורות כבו... כשהצלילים של "The Ecstasy of Gold" של Ennio Morricone מילאו את האצטדיון, המתח כבר היה קרוב לפיצוץ. מסכי הענק נדלקו, הקהל נדחף קדימה, וברגע ש"מטאליקה" הסתערו עם "Creeping Death", אצטדיון רמת גן שחרר סוף סוף שנתיים של תסכול בצרחה אדירה אחת. בדקות הראשונות ההופעה הרגישה בלתי ניתנת לעצירה. זה היה השיר הראשון מתוך רצף של שלושה שירים מהאלבום "Ride the Lightning", וזה לחלוטין לא הרגיש מקרי שהלהקה בחרה לפתוח את ההופעה בישראל דווקא עם סיפור עשרת הדיברות. מיד אחר כך "For Whom the Bell Tolls" נשמע עצום וגדול מתמיד. James Hetfield השתלט על הקהל באופן שרק הוא יודע לעשות, וכל האצטדיון זז יחד כאילו הערב הזה כבר הפך לאחת מהופעות המטאל הגדולות ביותר שישראל אירחה אי פעם. ואז הגיע "Ride the Lightning". פתאום הסאונד נעלם... בהתחלה אנשים חשבו שמדובר בתקלה טכנית רגעית. אבל אז זה קרה שוב. ושוב. חלקים גדולים מהקהל בקושי הצליחו לשמוע את הלהקה במהלך קטעים מתוך "Ride the Lightning", אחר כך ב- "Harvester of Sorrow", וגם ב- "Fade to Black". מערכת הסאונד קרסה פעם אחר פעם לשקט מוחלט, דיסטורשן בוצי או אובדן חלקי של ערוצים, בזמן שהלהקה עצמה המשיכה לנגן כמעט על עיוור בתוך הכאוס. התסכול בתוך האצטדיון הפך למשהו שאי אפשר היה להתעלם ממנו. שריקות הבוז נשמעו מכל עבר, לא נגד הלהקה עצמה, אלא נגד ההתנהלות הטכנית המביכה של אירוע בסדר גודל כזה. במשך כמה שירים, כל ההופעה הרגישה כאילו היא עומדת להתפרק לחלוטין. מה שהציל את הערב מלהפוך לאסון מוחלט הייתה "Metallica" עצמה. ג'יימס הטפילד התמודד עם הסיטואציה בכנות מוחלטת במקום להעמיד פנים שהכול בסדר. הוא התנצל כמה פעמים, ביקש מהקהל להישאר איתם, ולאט לאט הצליח להחזיר את האצטדיון בחזרה להופעה. היה משהו אנושי עד כדי מוזר בלראות את אחת הלהקות הגדולות בעולם נלחמת בזמן אמת נגד כשל טכני כזה. אבל ברגע שהסאונד סוף סוף התייצב, ההופעה התחילה להיראות כמו מה שהיא הייתה אמורה להיות מלכתחילה: חגיגת אצטדיונים ענקית, אגרסיבית ורועמת לכל הקריירה של "Metallica". (Photo: Metallica Official Photo Gallery) זאת הייתה לחלוטין הגרסה של "Metallica" מתקופת "Death Magnetic". פחות מסוכנת ובלתי צפויה מההרכב הפראי של תחילת שנות ה-90 שהחריב את פארק הירקון ב-1993, אבל כבדה יותר, מהודקת יותר וממושמעת יותר. בשנת 2010 "Metallica" כבר פעלה כמו מכונה עצומה. כל מעבר, כל הבזק תאורה וכל תנועה על הבמה הרגישו מחושבים בדיוק של הופעת אצטדיונים. לפעמים המקצוענות הזאת באה על חשבון הפראיות והכאוס שפעם הגדירו אותם. אבל מצד שני, ברגע שהכול סוף סוף התחיל לעבוד, הלהקה פגעה בול ובעוצמה בלתי נתפסת. החומר החדש מתוך "Death Magnetic" השתלב בצורה מפתיעה בתוך הסטליסט. "That Was Just Your Life", "The End of the Line", "The Day That Never Comes" ו- "Broken, Beat & Scarred" נשמעו כבדים ואפלים יותר בהופעה חיה מאשר האלבום עצמו, והוכיחו ש- "Metallica" עדיין ידעה לכתוב חומר מודרני שמסוגל לעמוד לצד הקלאסיקות הגדולות שלה. אבל ההתפוצצויות האמיתיות בתוך האצטדיון הגיעו בכל פעם שהשירים הישנים חזרו לבמה. "Sad but True" התגלגל בתוך רמת גן כמו גוש בטון עצום. "One" הפך את האצטדיון לשדה קרב עם פיצוצים, אפקטים של יריות ותאורה לבנה מסנוורת. כשהגענו ל- "Master of Puppets" הכל כבר הפך לכאוס מוחלט. עשרות אלפי אנשים צרחו כל מילה, בזמן שרצפת האצטדיון רעדה פיזית מתחת לקהל. אחריו הגיע "Blackened", ללא ספק אחד הרגעים הכי אינטנסיביים של הערב. אחרי כל התסכול הטכני של תחילת ההופעה, השיר הזה הרגיש כמעט סמלי: ת'ראש מטאל מהיר, אלים ובלתי מתפשר שבוצע על ידי להקה שסירבה לתת לערב הזה לקרוס לחלוטין. כשהלהק ניגנה את "Nothing Else Matters" ו- "Enter Sandman", ההופעה כבר התאוששה כמעט לחלוטין מבחינה רגשית, גם אם אף אחד לא באמת שכח את הבעיות מתחילת הערב. הקהל שר כל מילה, אבל בניגוד להופעות באולמות קטנים יותר, אצטדיון רמת גן הרגיש עצום, רועש, לפעמים מרוחק, ולעיתים אפילו אגרסיבי מדי מבחינה אקוסטית. זאת הייתה הופעת אצטדיונים ענקית בכל מובן אפשרי, לטוב ולרע. ההדרן סיכם בצורה מושלמת את האיזון המוזר של הערב הזה. בהתחלה הגיע "Stone Cold Crazy", הקאבר הישן של "Queen" שהזכיר לכולם את שורשי הת'ראש ואת חוש ההומור של הלהקה. אחר כך "Whiplash" הצית מחדש לחלוטין את האנרגיה הישנה של תחילת שנות ה-80, לפני ש- "Seek & Destroy" סגר את הערב בדיוק כמו שהופעת אצטדיונים של "Metallica" אמורה להסתיים: כדורי ים ענקיים שעפו מעל הקהל, אלפי אנשים שצורחים את הפזמון בחזרה ללהקה, וכאוס מוחלט משולב בתשישות בכל מקום שהסתכלת עליו. (Photo: Metallica Official Photo Gallery) ההופעה של "מטאליקה" באיצטדיון רמת גן בשנת 2010 לא הייתה ניצחון מושלם. בעיות הסאונד היו אמיתיות, קשות ומביכות עבור אירוע בסדר גודל כזה. היו אנשים שיצאו כועסים. אחרים יצאו מאוכזבים. גם המבקרים עצמם נשארו חלוקים אחרי שהכול נגמר. אבל למרות כל הכשלים הטכניים, "Metallica" הצליחה עדיין לייצר את אחת מהופעות הרוק המדוברות ביותר שהיו בישראל, אולי דווקא בגלל שהפגמים והבעיות הפכו לחלק בלתי נפרד מהסיפור של הערב ההיסטורי הזה. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 22 למאי, 2007 Ozzy Osbourne הוציא את אלבומו העשירי "Black Rain". אלבום הזה סימן את חזרתו של Ozzy Osbourne עם חומרי סולו חדשים לאחר שש שנים של שתיקה, והוא מוצא את נסיך האופל מנווט בין טרנדים מודרניים של מטאל תוך שמירה על סגנונו הייחודי. כפי שמרמז אולי שם האלבום והעטיפה, עם "Black Rain" אוזי הלך על סגנון אפל וכבד יותר מאשר "Down to Earth" שיצא בשנת 2001. מבחינה סגנונית "Black Rain" נמצא בצומת שבין הבי מטאל מסורתי, גרוב מטאל והארד רוק מודרני - עם רמזים לאינדסטריאל ופוסט-גראנג'. גם הפעם אוזי משתף פעולה שותפו הוותיק Zakk Wylde, אשר עבודת הגיטרה שלו שולטת ביד רמה באלבום, תוך שילוב של ריפים עצבניים, כיווני דרופ שונים, פינץ' הרמוניקס צווחניים וסולואים בלוזיים. האלבום נפתח עם "Not Going Away" וכבר מהצלילים הראשונים של הגיטרה ניתן לחוש את אווירת האינדסטריאל, שמיד לאחר מכן מתחלפת בריף כבד ואפל. צליל הגיטרה של ווילד מלא ואגרסיבי והשילוב שלו עם הבס הכבד של Rob "Blasko" Nicholson והתיפוף המכני של Mike Bordin (לשעבר "Faith No More") קובעים את הטון להמשך האלבום. השיר הבא - "I Don’t Wanna Stop" הוא כנראה השיר הבולט של האלבום. הוא רוכב על ריף מוביל סינקופי עם השפעה קלה של נו-מטאל - הדוק, דחוס ועבה. בפזמון אנחנו כבר חוזרים לסגנון היותר קלאסי של אוזי, עם שטיחי סינתיסייזרים התומכים במלודיה בחציו השני של השיר. הסולו של וויילד כאן חד, מהיר וכל-כך חיוני, שפשוט קשה להאמין שחלפו כבר כמעט 20 שנה מאז הוא החל לנגן עם אוזי לראשונה. שיר הנושא "Black Rain" הוא אחד הרגעים האפלים ביותר של האלבום. הוא בנוי סביב ריף מהפנט וכבד על גבול הדום מטאל. ההתקדמות האיטית והדינמית של השיר נתמכת בנגינת קלידים אטמוספריים, אפקטים תעשייתיים, ונגינת המפוחית ​​של אוזי, ובכך יוצרת נוף סאונד כמעט אפוקליפטי. חטיבת הקצב מתאפיינת כאן בנגינה מלאת איפוק שמותירה מרחב לאילתור ולבניית מתח. בקצה הרך יותר של האלבום ניתן למצוא את "Lay Your World on Me" שמנסה לחקות את הבלדות הקודמות של אוזי. אבל במקרה הזה השיר מרגיש לנו מופק יתר על המידה, והוא גם לא ממש מצליח להגיע לקרשנדו הרגשי של “Mama, I’m Coming Home” לדוגמא. באופן דומה, "Here for You" נופל במלכודת תבניתית ונוסחתית, עם הפקה מלוטשת מדי שמטשטשת את הגולמיות שאפיינה את יצירתיו המוקדמת של אוזי. אחריו מגיע "The Almighty Dollar" שנפתח עם עבודת בס פועמת ונדירה שלא שמענו מאז "No More Tears". בהמשך אנחנו נכנסים קצת לטריטוריה של גרוב-מטאל, בשילוב אלמנטים של גראנג' בסגנון "Alice in Chains" עם הכבדות של "Black Sabbath". כיאה לסגנון וויילד דיי רגוע כאן, עם נגינה שנעה בין פילים ספוגי וואה לריפים נמוכים ומנסרים. הקטע "Civilize the Universe" מחזיר אותנו לריפים מהירים עם בתים רועשים ופזמון אפי, כמעט קולנועי. עבודת הגיטרה כאן מזכירה את וויילד של תקופת "No Rest for the Wicked", אבל עם הפקה מודרנית יותר - הדוקה, רועשת ודחוסה. הנגינה לאורך "Black Rain" הדוקה, כבדה ומבוצעת בצורה מקצועית. סאונד הגיטרה של ווילד אכזרי באופן עקבי, וחבל שלעתים קרובות מידיי הוא גונב את ההצגה ליתר החברים. האלבום "Black Rain" הוא אלבום שונה בנוף האוסבורני, אם כי הוא מעט לא אחיד. הוא נהנה מעבודת הגיטרה המרשימה של Zakk Wylde ומסגנון ההפקה המודרני והכבד. אמנם, הוא אינו פורץ דרך, אבל הוא מספק רגעי מטאל קלאסיים ואווירה אפלה שבוודאי תשמח את מעריצי הצד הכבד יותר של אוזי. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר!!