זהו סיפור על אלבום שהקדים את זמנו. אלבום אשר אמור היה לסמל את הצעד הראשון בעצמאות של הלהקה הכי גדולה שפעלה בארץ באותם שנים, אך כמעט והוביל אותה לקריסה כלכלית. אלבום אשר בזמן אמת נחל כישלון צורב, אך עם השנים הפך לאלבום הגדול והבולט ביותר של הלהקה ואחד מאבני הדרך ברוק הישראלי. זהו סיפורו של " מפלצות התהילה " - אלבום האולפן החמישי של "משינה", אשר שוחרר ב- 2 לאפריל 1992. הסיפור שלנו מתחיל באחת מנקודות השיא של "משינה". אלבומה הרביעי " העמותה לחקר התמותה " ששוחרר בשנת 1990 מכר יפה מאוד בהשוואה לשני אלבומי האולפן שקדמו לו והפיק להיטי ענק כמו "אז למה לי פוליטיקה עכשיו", "הכוכבים דולקים על אש קטנה", "העמותה לחקר התמותה", "אחכה לך בשדות", "מכונית" ועוד. עם זאת, אחרי ארבעה אלבומי אולפן, אלבום אוסף שכלל שירים חדשים וסיבובי הופעות בלתי פוסקים, חשו חברי הלהקה עייפות והם החליטו לקחת פסק זמן. הלהקה בדיוק סיימה את החוזה שלה עם "NMC" והעיתוי היה מושלם. במהלך ההפסקה שנטלו חברי הלהקה, הם עסקו בפרויקטים מוזיקליים אישיים. יובל בנאי הפיק את אלבומה של אשתו - אורלי זילברשץ "הקברט של מירנדה" והלחין את רוב שיריו, כאשר אבנר ,איגי ומייקל מנגנים בו. איגי דיין הוציא אלבום סולו בשם "משהו ממך" ו שלומי ברכה הפיק את האלבום " מי רצח את אגנתה פלאסקוג " של להקת "נושאי המגבעת". העבודה עם "נושאי המגבעת" חשפה את שלומי ברכה לסאונד בוסרי ומחוספס ולסגנון מוזיקה חדש. שלומי העיד שהעבודה עם "נושאי המגבעת" פשוט פתחה לו את הראש. הוא התחיל להאזין למוזיקה אחרת וזה מה שהוליד בעצם את "מפלצות התהילה". במקביל, הושפע ברכה מהשינויים בעולם המוזיקה של אותם שנים. ה"אלטרנטיב" הרים ראש, המטאל התקרב למיינסטרים וה"גראנג'" משל בכיפה. ערוצי ה- MTV הוצפו ב"מוזיקת שוליים" עם תוכניות כמו " Headbangers Ball ", כך שהחשיפה הייתה בלתי נמנעת. מאוחר יותר יעיד ברכה כי הושפע במיוחד מאלבומים כמו " Surfer Rosa " של ה"פיקסיז" שפשוט העיף לו את הראש ו- " Goo " של "סוניק יות'" שסאונד התופים והגיטרות שלו הדהים אותו ואילץ אותו לחקור אותם לעומק. התהליך הזה שעבר שלומי השפיע גם על יתר חברי הלהקה. מהפיכת הגראנג' עמדה בפתח והם הבינו שהגיעה העת "להחליף דיסק", לעדכן את הסאונד לדבר החדש והמסקרן שהשתלט על עולם המוזיקה ולהתחיל במהפכה. לפרק את כל מה שהם בנו עד אותה עת, לשבור את החוקים ולהתחיל הכל מהתחלה. העיתוי היה מושלם! העובדה שהלהקה היתה משוחררת מכל חוזה עם חברת תקליטים איפשר לה לערוך את המהפך המוזיקלי שישנה עבורם הכל. הם הקימו את חברת התקליטים העצמאית "זברה" ויצאו לדרך חדשה. המוטו שהניע את החברים היה "רעש" והרבה ממנו. מערכת התופים של איגי דיין הורחבה. שרשרת האפקטים של שלומי ברכה עובתה ועל הסאמפלרים של אבנר חודורוב נצרבו צלילי דיסטורשן אכזריים. הלהקה תעיד אחר כך שהאולפן פשוט נשרף מעוצמת הדציבלים שבקעו מהמגברים ותארו לכם שאת כל חומת הסאונד הזאת תפסו במקביל גם מיקרופונים שהוצבו באולפן, במטרה לעבות את הסאונד. תמונה: ערן במהלך הקלטת האלבום חברי הלהקה פשוט "התפרעו" ולא רק מבחינת הווליום או הסגנון המוזיקלי. זה האלבום שגזל מהם הכי הרבה שעות הקלטה, בין 800 ל- 1,000 שעות, יותר מכל אלבומיה הקודמים של הלהקה. שלומי ברכה יתאר מאוחר יותר את ההקלטות לאלבום, כך: "החברים התנפלו על התקליט, עפו באוויר בתחושה שהם דורסים כל מה שעומד בדרכם, בלי לעשות חשבון לשום דבר". ואכן, חברי הלהקה ציינו כי "מפלצות התהילה" הוא האלבום שמתהליך יצירתו הם נהנו יותר מכל אלבום אחר. יובל בנאי הגדיר את היצירה המשותפת שלו ושל שלומי ברכה באלבום הזה כ"שיא יצירתי", לא פחות מכך. אנחנו בהחלט מסכימים עם יובל. התוצאה היתה לא פחות ממדהימה, אבל היא פשוט הקדימה את זמנה בהקשר לקהל הישראלי שלא היה עדיין מוכן לפצצת האנרגיה שהונחה לפתחו. האלבום היה קשה לעיכול ובתחילה הוא לא זכה כמעט להשמעות ברדיו, כאשר סיבובי ההופעות שבאו בעקבותיו נחלו אף הם כישלון חרוץ. בעקבות כישלון הסינגלים ששוחררו מהאלבום בתחנות הרדיו, ניסתה הלהקה להוציא סינגל חדש אשר לא נכלל באלבום. "אוהב אותך מישל", אותו כתב שלומי ברכה בתקופת האלבום השלישי, הוצג כשיר מסרט פיקטיבי בשם "תן לי את הלבן בגב", אך גם הוא לא זכה להצלחה. השילוב של השעות הרבות שהושקעו באולפן, המימון העצמי בלייבל הפרטי, המכירות הדלות והכישלון של סיבובי ההופעות, גרם ללהקה נזק כספי אדיר. שלומי העיד שהאלבום הזה הבריח להם את שאריות המעריצות מתחילת הדרך. ואולם, בחלוף שלושה עשורים מאז יציאתו, ניתן כבר לומר שהוא לא שונה בהרבה מאלבומים כמו " סוף עונת התפוזים ", " חתונה לבנה " ו- " סימנים של חולשה ", אשר הקהל הישראלי לא היה מוכן להם בזמן אמת. אלבומים שבתחילה היו אוליי קשים לעיכול, אבל הפכו ל"נכסי צאן ברזל" במוזיקה הישראלית. החל מקטע הפתיחה הקצר " סוף הזמנים " אנחנו נכנסים לאווירה המוטרפת של האלבום הזה. כלי המיתר הבלתי מכוונים עוטפים את קולו של יובל בנאי אשר דואג לעדכן אותנו כי: " בתוך חלל כל כך אטום של אינפורמציה שנובעת מכלום ישנו מגוון כל-כך רחב של ביליוני חלקיקים מחוץ למרכב " ואז... ניתן האות למתקפת הדיסטרושנים עם הקטע האינסטרומנטאלי " שלומית בונה סוכה " שכתבה במקור נעמי שמר. עוד לא הספקנו לנשום והריף האכזרי והקליט של שלומי ברכה פותח "ראש חץ" לתופים העוצמתיים של איגי דיין ולבס הפועם של מייקל בנסון, עם " את באה לבקר ". השיר הראשון שכתב יובל בנאי לאלבום והציג שינוי בסגנון הכתיבה שלו. יובל יעיד שהשיר מספר את סיפור על החיים שלו באותה התקופה. חיים לא פשוטים עם מצבי רוח קיצוניים, הרבה בארים והרבה שתיה. שלומי אשר כתב את המוזיקה בהשפעת הסאונד ה"גראנג'י" שפשט בשוק המוזיקלי של התקופה, ציין שמעבר האקורדים פשוט בא לו ברגע כשהשיר נכתב בכלל על גיטרה אקוסטית. רצף הלהיטים הפסיכי נמשך עם " אין מקום אחר ", אשר מדהים לחשוב שכאשר שוחרר כסינגל לרדיו אף אחד לא טרח להשמיע אותו. שיר פשוט אדיר שעם השנים הצליח בכל זאת לתפוס בהופעות של הלהקה. שהלהקה התאחדה בשנת 2003 הקטע המדהים הזה הפך ללהיט אדיר, שכלל את הקטע האלקטרוני הידוע של חודורוב במרכזו, כפי שניתן לשמוע בין היתר בגירסת האלבום "Live 2003". " בנות הים " מגיע מיד אחר כך וזועק "פיקסיז" מכל תו ומיתר. יובל שכתב את המילים למרבית השירים באלבום, ציין שברובם הם פשוט נחתו עליו "במכה ראשונה". הוא גם הסביר את השינוי בגישה לכתיבה כך: "הכתיבה שלי תמיד היתה עד אז רומנטית עם שירי אהבה ואני חושב שפתאום לקחתי את הרומנטיקה הזאת ובאיזשהו מקום פעם ראשונה שהכנסתי לשירים שלי סוג של ייאוש וסכנה, אם אפשר להגדיר את זה ככה. קצת הרשתי לעצמי להיות מופרע. תמיד הייתי מאוד סולידי ושלומי היה זה שנזרק. פה פתאום שברתי משהו. המלים האלה השפיעו לדעתי בצורה קריטית על המוזיקה בתקליט הזה. הן בעצם נתנו את הלגיטימציה לפתוח את הדיסטורשנים ולצרוח וללכת למקום הזה, הנואש והמסוכן". אחרי קטע מעבר מדוקלם וקצרצר העונה לשם " מי שם " בו נשמעת דפיקה בדלת ואחריה השאלה "מי שם?" אנחנו עוברים לאחר מהשירים העוצמתיים של האלבום " איזה איש " אותו כתב שלומי ברכה , מילים ומוזיקה. שיר "רוק מערבונים אלטרנטיבי" ומחוספס. שלומי סיפר שהיה לו תקליט לבדיקת מערכות סטריאו ובאחת הרצועות היה קטע שנשמעה בו דפיקה בדלת ואיזו קריינות במבטא דרום אמריקאי שאמרה: "who is it? hey senior it's Fernando Luis" הוא נקרע מצחוק ואמר לעצמו שהוא חייב לעשות את זה בעברית, ואכן, בקליפ ששוחרר לשיר " איזה איש " צורף וחובר גם הקטע " מי שם ". " אהבת אותי " היא סוג של בלדה מלנכולית עשירה בכלי מיתר, עם שירה נוגה וקורעת של יובל, אשר הולכת ומתפתחת עד לסיום האפי. איגי דיין מעיד שהשיר הזה כנראה לא היה נשמע כפי שהוא, לולא עזב את האולפן במהלך ההקלטה לאחר שיובל בנאי זרק עליו מאפרה. " אשה " התחיל כשיר מלודי ושקט, אבל בשל האווירה שהיתה באולפן התגלגל מאוד לשיר מטאל פסיכדלי, עם שירה מעוותת של יובל בנאי . שלומי סיפר שהשיר היה במקור בלדה שקטה וכואבת, אבל הוא הטריף את יובל שישיר אותו יותר גבוה. איגי דיין מספר שהוא זוכר שבהתחלה שאל את עצמו האם רק בגלל שבמקום אחר מעבר לים מישהו צורח ככה זה נותן ללהקה לגיטימציה להחריב ככה את השיר. הוא זוכר שבאותו הרגע הוא החוויר ולא האמין שדבר כזה קורה. " לילה בעיר " הבלוזי כולל נגינת מפוחית מדהימה של אהוד בנאי , אשר היה באולפן ואף דחף את הלהקה להקליט את השיר " הארי קריש דם ", שנולד בכלל מרשימה שערכו חברי הלהקה לשמות אפשריים לאלבום. אהוד בנאי ראה את הרשימה והציע לחברי הלהקה להלחין ולהקליט אותה כשיר לכל דבר. ברכה הלחין את השיר בו במקום, וחברי הלהקה הקליטו אותו מיד לאחר מכן. " תתעורר " מחזיר אותנו לסאונד של "הפיקסיז", אבל עם לחן ומעבר אקורדים שדווקא מזכיר לנו פה ושם את אהוד בנאי והפליטים. " זה לא יכול להיות ישן " נכתב על-ידי שלומי ברכה , ככל הנראה כפרודיה על "שיר ישן" של להקת "אתניX", אחרי שזאב נחמה, כינה את "משינה" "מייד אין טאיוואן". ברכה ציין שלא חשב לכתוב על "אתניקס" באופן מכוון וכי ייתכן שהפרודיה שבו הגיעה בכלל מהתת-מודע שלו. קטע הנושא האינסטרומנטאלי " מפלצות התהילה " שוב מחזיר אותנו לזרועות של "הפיקסיז". מעניין לציין כי זה היה אחד משני השמות שהוצעו ללהקת שהורכבה מפועלי הבמה של "משינה", אך חבריה בחרו בסופו של דבר בשם "המשאיות". האלבום מסתיים בעוצמה רבה עם ההתפרעות המטורפת ושלוחת הרסן של " הכל התחיל בנאצר ". זה השיר שהוקלט אחרון לאלבום כשכל יתר השירים כבר מוכנים. הנהלת הלהקה חשבה שהתקליט לא מספיק טוב ושאין בו להיט שימכור אותו, אז שלומי כתב אותו בתור "עונש", כשהוא דוחף לשם רצף מילים פסיכי ולא קשור. "מפלצות התהילה" הוא ללא ספק אלבום שעונה להגדרה "הקדים את זמנו". ולראיה, עם השנים הפך האלבום לקלאסיקה ישראלית, כאשר בחלוף כעשור לאחר הוצאתו הוא אפילו הגיע למכירות של אלבום זהב. שירים כמו " את באה לבקר ", " איזה איש ", ו" אין מקום אחר " הצליחו לבסוף לחדור אפילו את הפלייליסט הקשיח של גלגל"צ והפכו לחלק בלתי נפרד מהסטליסט של הלהקה בהופעותיה. סגירת המעגל תגיע 17 שנים לאחר מכן. ב- 17 ליוני 2009 יעלו חברי "משינה" על בימת גני התערוכה בתל-אביב וינגנו את האלבום במלואו, כמופע החימום ללא אחר מאשר Chris Cornell אשר היה אחראי לא מעט על הרוחות החדשות שנישבו בשוק המוזיקלי של ראשית שנות ה- 90 והשפיעו כל-כך על יצירת האלבום. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 01.04.2003 "פופולופופופופו, פופולופופופופו, פופולופופופופו" שירי אוהדים לך תבין את הדרך שהם עושים לתוך הלב בטח ובטח שאף אחד לא ציפה ששיר של להקת בלוז/גראז' רוק יגיע עד למיינסטרים של אוהדי הספורט בכל העולם, אבל זה קרה לג'ק ומג וייט הלוא הם "הוייט סטרייפס" שאלבומם הרביעי "Elephant" יצא ב- 01.04.2003 וזו לא מתיחה. "הוייט סטרייפס" הוקמו בשנת 1997 בדטרויט כאשר מוסיקאי מתחיל בשם ג'ון אנתוני פיליפס הקריא את שירתו במסעדת "ממפיס סמוק" שם הוא פגש במלצרית של המסעדה מג וייט השניים התיידדו והחלו לפקוד את בתי הקפה ואתרי המוזיקה בהמשך הם יפכו לזוג ובספטמבר 96 יתחתנו כאשר גיליס לוקח את שם המשפחה של וייט וקורא לעצמו בשם Jack White . ג'ון אנתוני גיליס נולד ביולי 1975 בדטרויט, מישיגן כילד הצעיר מבין עשרה ילדים, אימו היתה ממוצא פולני, ואביו סקוטי-קנדי, אביו ואימו עבדו עבור הארכיבישוף כמפקח על תחזוקת בניין ומזכירה אצל הקרדינל. כילד צעיר החל לנגן בתופים שמצא בעליית הגג, ההתפתחות המוזיקלית שלו כללה מוזיקה קלאסית, ובהמשך "הדורז", "פינק פלויד", ו"לד זפלין", ובהמשך החל להאזין לבלוז ורוק מהסיקסטיז. כאשר בין גיבוריו נמנים הגיטריסט בליינד ווילי מקטייל, והמתופפים Gene Krupa, Stewart Copeland , ו- Crow Smith . בהמשך סיפר וייט שהעתיד שלו היה יכול להראות שונה לחלוטין "התקבלתי לסמינר בוויסקונסין, והתכוונתי להיות כומר, אך בדיוק קיבלתי מגבר חדש, וחשבתי שלא יתנו לי לקחת אותו איתי לסמינר, אז הלכתי לבית ספר ציבורי. מייגן מרתה וייט נולדה בדצמבר 1974 למדה בתיכון גרוס נורת' במישיגן, ולפי אחת מחברותיה היא תמיד היתה מאוד שקטה ומופנמת, בעניין הביישנות שלה ציינה מג וייט "ככל שאתה מדבר יותר, אנשים פחות מקשיבים" כבר בתיכון היא החליטה לפתח קריירה כשפית, ולאחר שהחלה לעבוד במסעדת ממפיס סמוק פגשה את המוזיקאי ג'ון אנתוני גיליס וחיי שניהם השתנו. לאחר שנישאו, ביום הבסטיליה (14 ביולי) בשנת 1997 ניסתה מג לתופף על מערכת התופים של ג'ק וייט שהרגיש בתיפוף שלה ייחודיות שגרמה לו לפרוח מוזיקלית, עד מהרה הם הקימו יחד את הצמד "וייט סטרייפס" (פסים לבנים) ע"פ שם משפחתה של מג, כאשר הם סיגלו לעצמם ייחודיות כשהסתירו את דבר היותם זוג נשוי ודוחפים בתקשורת תיאוריה כאילו הם אחים. בנוסף, הם הופיעו תמיד בצבעים אדום, שחור ולבן (כביכול על מנת להסתיר את היותם מוזיקאים לבנים ששרים בלוז) כשהם משתמשים רבות בספרה 3. בשנת 1998 הוציאו סינגל בכורה כאשר דייב ביואיק הבעלים של הלייבל העצמאי "Italy Records" התרשם מהם והציע לשלם עבור סינגל הבכורה שלהם, לקראת סוף שנת 1998 יצא הסינגל השני שלהם " Lafayette Blues " וביוני 1999 יצא אלבום הבכורה הנושא את שמם. כעבור שנה ביוני 2000 יצא אלבומם השני "De Stijl" אך את פריצת הדרך וההכרה הגיעו ביולי 2001 כשיצא "White Blood Cells" והעולם הכיר לראשונה את השירים הקצרים והמהירים של ג'ק וייט עם הקול המאנפף והנערי שלו, התיפוף של מג באלבום הזה נשאר מעט בצד, מה שאי אפשר היה לאמר על "Elephant" שיצא כאמור ב- 1 באפריל, אלבום שאת עיקר ההקלטות שלו עשו "הוייט סטרייפס" בתוך שבועיים באפריל 2002, יחד עם מהנדס ההקלטות ליאם ווטסון באולפני "Toe Rag" בלונדון. ג'ק וייט הפיק את האלבום בעצמו כאשר הוא משתמש בציוד עתיק שכלל טייפ עם 8 רצועות מודבקות, וציוד הקלטה מסוף שנות ה 50. הסינגל הראשון " Seven Nation Army " הפך להיסטריה כלל עולמית בזכות ריף שדומה לגיטרת בס וחוזר על עצמו לאורך השיר שוב ושוב, על מנת ליצור את הצליל הזה חיבר וייט גיטרה חצי אקוסטית לפדל פיץ אפקט (של DigiTech Whammy) והוריד את הגובה באוקטבה. בנוסף השירה של וייט חנוקה/מעוותת, ומג וייט מתופפת לאורך כל השיר בקצב פעימות לב, כאשר הגיטרה החשמלית והמצילות שוברות את המתח שנבנה במהלך השיר ומביאות אותו לשיא. באוקטובר 2003 באותה השנה התחילו אוהדי "קלאב ברוז'" הבלגית לזמזמם את המנגינה של השיר במשחק החוץ שלהם מול מילאן, "ברוז'" ניצחה והשיר הפך להמנון הלא רשמי שלהם, ומשם זה התפזר אט אט לשאר העולם כאשר המונדיאל בגרמניה 2006 היווה דחיפה עצומה להתפשטותו של "Seven Nation Army" כהמנון אוהדים ברחבי העולם. השיר מספר את סיפורו של אדם שעם כניסתו לעיירה שומע את תושביה מרכלים עליו ועוזב את העיירה, השיר עוסק ברכילות וכל הרע שהיא מביאה איתה, השיר זכה בגראמי בשנת 2004. השיר " There's No Home for You Here " הוא שיר פרידה אכזרי, כאשר ג'ק וייט לא בוחל באמצעים ושר לה "אני רק מחכה לזמן המתאים כדי לאמר לך שאי אפשר להסתדר איתך" ומצד שני הוא מוכיח שחצנות ומסתכל על בת הזוג מגבוה ב- " You've Got Her in Your Pocket ". השיר " Ball and Biscuit " מבוסס על אגדת העם האמריקאית לאמונה שעל פיה לבן השביעי יוענקו כוחות על טבעיים, ובשיר עצמו המילים עוקבות אחר נקודת המבט של אותו בן שביעי כאשר הוא מחזר אחרי אישה. הסינגל השני " I Just Don't Know What to Do With Myself " הוא קאבר לשיר שיצרו ברט בכרך והאל דייויד, שלאחריו הגיע השיר עם הקצב הכי רפטטיבי בכל האלבום " The Hardest Button to Button " שנשען על קצב של 128 פעימות לדקה. בשיר " In the Cold, Cold Night " אפשר לשמוע את קולה של מג וייט כסולנית בשיר ולתהות מדוע לא זכינו לשמוע את קולה מעט יותר (בשיר הנועל שרה יחד עם ג'ק וייט "It's True That We Love One Another") מעבר לאופייה הנחבא אל הכלים. זה אלבום שככל שהוא הולך ומתקדם הוא מעלה הילוך מהבלוז לעבר הגראז' רוק, כשהחלק האחרון שלו מתמקד בPאנק המהיר. באלבום משתתף מגיש הטלוויזיה מורט קרים, והגראז' Pאנקרית הולי גולייטלי. האלבום זכה בפרס הגראמי לאלבום המוזיקה האלטרנטיבית הטוב ביותר לשנת 2004. עטיפת האלבום מציגה את ג'ק ומג וייט ישובים במעין צורת אוזניי פיל. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

פינה בקטנה... והפעם, על שיחת טלפון גורלית שקיבל Kirk Hammett ב- 1 לאפריל 1983, בעודו יושב בשירותים... (Photo: Mick Huston) אז ב- 1 לאפריל 1983 (כן, כן, בניגוד ל- Modern Talking הפעם זו לא מתיחה), קיבל Kirk Hammett שיחת טלפון בעודו יושב על האסלה בבית הכיסא. על הקו היה - Mark Whitaker מנהל להקת "Exodus" אשר שאל אותו האם הוא מעוניין לעבור אודישיין ללהקת "Metallica". האמט אשר היה בטוח שמדובר במתיחת ה- 1 באפריל השיב למנהל “Yeah, right” וניתק את הטלפון. אך המנהל התעקש והתקשר שוב. הוא הסביר להאמט שמנהלה של "מטאליקה" Jonny Z, ביקש ממנו להתקשר אליו ולהציע לו את תפקיד נגן הגיטרה המובילה בלהקה. האמט שאל מדוע "מטאליקה" מעוניינת להחליף את Dave Mustaine וויטיקר ענה: “His tone sucks, his playing… He’s a f---ing drunk.” (Photo: Consequence on Twitter) וויטיקר הציע לשלוח להאמט אל קלטת הדמו של "מטאליקה" "No Life ‘Til Leather" בדואר מהיר, אבל Kirk Hammett עשה כמה טלפונים והשיג אותה כבר ביום המחרת. הוא למד את כל החומר בזריזות ושבוע לאחר מכן הוא טס לאודישן עם המגבר והגיטרה שלו. מי שאסף אותו משדה התעופה היה מנהלה של "מטאליקה", הוא הסיע אותו לחדר החזרות, Kirk Hammett עשה את שלו וקיבל מיד את ההודעה על קבלתו. הגיטריסט Gary Holt וחברי להקת "Exodus" ערכו לחברם מסיבת פרידה מלאת אלכוהול. Gary Holt שהיה חבר מאוד קרוב להאמט ואף למד ממנו טריק או שניים היה בהתחלה המום ומאוכזב, אבל מאוחר יותר הוא פירגן להאמט ואף הבין שכך תהיה לו שליטה גדולה יותר על הלהקה שהוא רצה לקחת לכיוון קיצוני אפילו יותר. 11 ימים לאחר מכן יקבל Dave Mustaine את הבשורה על פיטוריו מ"מטאליקה" . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

אחרי שתיקה של 6 שנים (הארוכה ביותר של הלהקה), "Red Hot Chili Peppers" חוזרת עם אלבומה ה- 12 "Unlimited Love" שיוצא לאור ב- 1 באפריל 2022. זה האלבום הראשון של הלהקה מאז חזרתו של John Frusciante , אשר אלבומו האחרון עם הלהקה " Stadium Arcadium " שוחרר בשנת 2006. Frusciante הצטרף לראשונה ללהקה בסוף שנות ה- 80, בתקופה בה היא היתה פצועה ומדממת, לאחר מותו של Hillel Slovak . כמעריץ אדוק של הלהקה הצליח Frusciante לעצב את ה-Fאנק-רוק השורשי של הלהקה האהובה עליו למשהו מלודי יותר אשר יוביל לפריצה הגדולה שלהם. מאז הפך פרושיאנטה לחלק בלתי נפרד מה- DNA של הלהקה, למרות שעזב אותה פעמיים, לראשונה בשנת 1992 בשיא פריצת הדרך המסחרית שלהם, אחרי " Blood Sugar Sex Magik ". הוא חזר בשנת 1998 והצליח להרים אותם שוב במהלך התקופה הפורה ביותר שלהם שהחלה עם האלבום " Californication ", ולכן חזרתו באלבום הנוכחי ללהקה מעוררת ציפיות גבוהות. האם הגיטריסט שהשפיע כל-כך על הסאונד והסגנון של הלהקה וניסה להפוך את המוזיקה שלה לאומנותית ושאפתנית יותר יעשה זאת בפעם השלישית? באלבום הזה הלהקה חוזרת לעבוד עם המפיק האגדי Rick Rubin שעבד עם הלהקה באלבומי המופת " Blood Sugar Sex Magik " [1991], " Californication " [1999], " By the Way " [2002], " Stadium Arcadium " [2006]. הלהקה ציינה שהעבודה על האלבום היתה מרוממת ומהנה. כשהתחילו לכתוב את החומרים לאלבום, הם האזינו לשירים ישנים של להקות כמו "The New York Dolls" ו- "The Kinks" ובהדרגה החלו להביא רעיונות חדשים. הם הוסיפו כי בילו שעות באולפן, ביחד ולחוד, כדי לעשות את האלבום הכי טוב שיכלו וכי הם פשוט אסירי תודה על ההזדמנות להיות יחד בחדר אחד. האלבום "Unlimited Love" משחזר את האחווה הטבעית של "Red Hot Chili Peppers". הוא נשמע חי, מגוון ומשוחרר, אבל שלא תטעו, אף אחד מהשירים בו לא נשמע כמו "הלהיטים" הגדולים שנצרבו חזק בתודעה בשנות ה- 90 ובתחילת המילניום הנוכחי. בפעם האחרונה שפרושיאנטה הקליט עם ה- "RHCP" את האלבום הכפול " Stadium Arcadium " בשנת 2006, קיבלנו המנונים רועמים ולהיטים בלתי נשכחים שחרכו את רדיו המיינסטרים. ב- "Unlimited Love" אשר מגיע כמעט 40 שנה אך תוך הקריירה של הלהקה, ה- "RHCP" כבר לא צריכה להוכיח את עצמה ולכן כל מה שנותר להם הוא רק ליהנות מהמוזיקה עצמה. הם עדיין נשמעים כמו אף אחד מלבד עצמם. למעשה, הם נשמעים בדיוק כמו עצמם. המטרה של Flea , Anthony Kiedis , Chad Smith ו- John Frusciante היא להמשיך מאותה נקודה בה הפסיקו, להתנהג כאילו לא עבר זמן ולחזור לקסם הישן שלהם, מבלי להתאמץ ואם יצאו מזה כמה "להיטים" על הדרך, מה טוב. לזכות ה- "Red Hot Chili Peppers" יאמר שכל נקודות החוזקה שלהם נמצאות עדיין באלבום הזה. החל מהבס המוביל והמקפיץ של Flea , התיפוף המדויק והעוצמתי של Chad Smith , המילים הישירות והבוטות של Anthony Kiedis אשר מסרב להתבגר וכמובן ההפקה הגאונית של Rick Rubin ורשימת השירים העמוסה והמגוונת שמזכירה את אלבומי המופת שלהם. אבל מעל הכל, יש כאן את הערך המוסף של John Frusciante אשר מרסק אותנו כל פעם מחדש. האזינו לגיטרה הגונחת והמינימליסטית שלו ב- " Not the One ", שימו לב כמה יפה הוא משלב בין Fאנק לג'אז ב- " Aquatic Mouth Dance " או מכניס מוטיבים פסיכדלים ומחליף את האקורדים עם פידבקים מהגיטרה שלו בשיר “ The Great Apes ”, שלא לדבר על הסולו האדיר שלו שם, ואולי תצליחו להבין קצת מהגאונות שלו. הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום " Black Summer " שוחרר ב- 4 לפברואר 2022 והוא מוכיח את המוטו של הלהקה באלבום הזה. לעשות כיף וליהנות מהעשייה יחד, בלי לחץ או מחויבות. במקביל ליציאת האלבום קיבלנו את הסינגל השני "These Are the Ways" המכוסח יותר שמתרחק בפזמון שלו מהFאנק ומתקרב יותר אל הפוסט-גראנג', אבל המוטו של "ההנאה מהרגע" עדיין נשמר כאן וזה לא משנה באיזה אונד או סגנון הלהקה מנגנת: האלבום כולל 17 שירים המתפרשים על-פני 73 דקות. רשימת השירים: 1. Black Summer 2. Here Ever After 3. Aquatic Mouth Dance 4. Not The One 5. Poster Child 6. The Great Apes 7. It’s Only Natural 8. She’s A Lover 9. These Are The Ways 10. Whatchu Thinkin’ 11. Bastards of Light 12. White Braids & Pillow Chair 13. One Way Traffic 14. Veronica 15. Let ‘Em Cry 16. The Heavy Wing 17. Tangelo להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 1 לאפריל 1976 יצא האלבום "2112", של להקת "Rush". זהו האלבום הרביעי שהלהקה שחררה בתוך שנתיים מאז צאת אלבומה הראשון. לאחר שחרורו של האלבום השלישי של הלהקה " Caress of Steel ", חברת מרקורי רקורדס לא היתה מאושרת מכמות המכירות של "Rush" וביקשה לסיים את החוזה עם הלהקה. לאחר מסע שכנועים מאסיבי, הסכימה חברת התקליטים לתת ל- "Rush" הזדמנות אחרונה, אך דרשה שהלהקה תלך לכיוון מסחרי יותר. כמובן שלחברי הלהקה לא היה ממש אכפת מהדרישה. הם היו בטוחים שהם עומדים להקליט את אלבומם האחרון והעדיפו ללכת עם המוזיקה שלהם עד הסוף. אז במקום "להתכופף" וליצור תקליט מהנה ומתקתק, מלא בשירים "ידידותיים" ומסחריים שיתאימו לרדיו, הם פתחו את האלבום עם אפוס Sci-Fi של 20 דקות המורכב משבעה חלקים ומגולל סיפור מדע בידיוני-דיסטופי המתרחש בשנת 2112 ומבוסס על הספר "Anthem" של הסופרת Ayn Rand. האפוס נפתח בקטע אינסטרומנאלי ( Overture ) אשר נועד להכניס את המאזין לאווירת הסיפור העתידני. אפקט סינתסייזר ובהמשכו ריף פשוט אך סוחף של Alex Lifeson , עם נגינת בס סוליסטית וייחודית של Geddy Lee ותיפוף רועם ומתגלגל של Neil Peart עם מחווה קטנה בדרך ליצירה 1812 של צ'ייקובסקי (4:07), משמשים כ- Build Up לחלקה השני של היצירה ( The Temples Of Syrinx ). המפגש עם "הכוהנים של סירינקס" - החבר'ה הרעים של הסיפור, אשר השתלטו על כדור הארץ והשליטו בו תרבות קולקטיבית האוסרת בין היתר על שמיעת מוזיקה. כאן המקום לציין כי ה- Inner Sleeve של האלבום משלב בין מילות השירים לבין קטעי קריאה נוספים המשלימים יחד את המארג המלא של סיפור המעשה. משם אנו עוברים לחלקה השלישי של היצירה ( Discovery ) ובה גיבור הסיפור מוצא במערה שמאחורי מפל-מים גיטרה. הגיבור כמובן לא מבין מהו הכלי אותו מצא, הוא מתחיל לנגן עליו ומוקסם מן הצלילים הבוקעים ממנו. בהתלהבותו הוא רץ אל הכוהנים של סירינקס בכדי לספר להם על הפלא אותו גילה. מכאן אנו עוברים לחלקה הרביעי של היצירה בו הגיבור מציג את הגיטרה בפני "הכוהנים" ( Presentation ). בקטע זה אי אפשר שלא להתפעם מהמנעד הקולי המדהים של Geddy Lee הנע בדו-שיח בין קולו הרך והמלטף של גיבור הסיפור לצווחות המחוספסות של "הכוהנים". הכוהנים מוחים על "הגילוי" של גיבור הסיפור אשר לטענתם סייע בהתדרדרות הגזע ומנפצים את הגיטרה לרסיסים לנגד עיניו. בחלקו החמישי של האפוס ( Oracle: The Dream ) שוקע הגיבור בשינה עמוקה ורואה בחלומו את הנביא (Oracle) המנבא את קיומה של תרבות אנושית שונה, חופשית ואופטימית המשוחררת מכבלי "הכוהנים של סירינקס". חלקה השישי של היצירה ( Soliloquy ) הינו מונולוג של גיבור היצירה המתאווה לחיים אותם הציג לו הנביא בחלומו, הגיבור אינו יכול להשלים עוד עם העולם כפי שנשלט בידי "הכוהנים" ושם קץ לחייו. החלק השביעי והאחרון של היצירה ( Grand Finale ) הינו קטע אינסטרומנטלי "מהיר ועצבני" שנועד להמחיש מאבק/מלחמה. הקטע מסתיים במילים "שימו לב כל כוכבי הפדרציה הסולרית, ביססנו שליטה" ומאפשר למאזין לבחור את הסוף. האם בני האדם הצליחו לייצר מהפיכה שתפיל את הממסד המרושע, או שמא "כוהני הסירינקס" דיכאו את המרד? למרות שהיצירה "2112" תופסת את מלוא הפוקוס של האלבום, אי אפשר להתעלם מצדו השני של תקליט הויניל הכולל 5 שירים מעולים. הוא נפתח עם " A Passage to Bangkok ". שיר הסטונר האולטימטיבי שאמור לתאר מסע קטן ומהנה לכל המקומות הטובים לעישון "מריחואנה". כותרת השיר מתכתבת עם הנובלה "A Passage to India" של E.M. Forster. אלכס לייפסון זוכר שהתחיל לכתוב את הלחן על גיטרה אקוסטית וטוען שהוא הושפע מהשיר "Kashmir" של "לד זפלין". אחריו מגיע " The Twilight Zone " שאת מילותיו ביסס Neil Peart על 2 פרקים מהסדרה המיתולוגית "The Twilight Zone", שהוא היה מעריץ גדול שלה. הראשון, "Will the Real Martian Please Stand Up?" (פרק 28 מעונה 2, ששודר ב- 26 למאי 1961), מתרחש בדיינר בו המוכר בדלפק הוא אדם בעל שלוש עיניים. השני, "Stopover In a Quiet Town" (פרק 30 מעונה 5, ששודר לראשונה ב- 24 באפריל 1964), ומספר על זוג שמשתכר במסיבה ומתעורר בבית ריק בעיר שוממה ללא תושבים ובשלב מסוים הם מסתכלים למעלה ורואים ילד ענק ואז הם מבינים שהם למעשה הפכו לצעצועים שלו. הקטע השלישי בצד השני של הויניל " Lessons " מתחיל אקוסטי ופולקי ומזכיר מעט קטעים דומים של "לד זפלין", אבל הוא הולך ומתפתח לקטע רוק מחוספס עם שירה צרודה של גדי לי. רכבת ההרים המוסיקלית נמשכת לכל אורכו של השיר, עם עבודת בס מצוינת של Geddy Lee , ריפים מנסרים של Alex Lifeson וסולו שמלווה אותנו עד לסוף. באופן נדיר אצל "Rush" את השיר כתב Alex Lifeson לבדו, מילים ומוזיקה. הרצועה הרביעית " Tears " היא בלדה רומנטית ומינימליסטית אותה כתב Geddy Lee באופן בלעדי. זה השיר הראשון של הלהקה בו נעשה שימוש במלוטרון עליו מנגן Hugh Syme מעצב העטיפות של הלהקה. Geddy Lee ציין שהשיר נועד להכניס מעט גיוון ועומק לאלבום. האלבום מסתיים במפץ גדול עם " Something for Nothing ", שיר שנפתח אומנם איטי ורגוע אך הופך מהר מאוד לקצבי, עצבני ואנרגטי. מילות השיר מבוססות על גרפיטי שראה Neil Peart בלוס אנג'לס במהלך ביקור הלהקה בעיר. כידוע, חופש הרצון והחירות הינם נושאים שהעסיקו מאוד את ניל פירט ולכן הכיתוב "Freedom isn't for free" צדו מיד את עיניו והפכו זמן קצר לאחר מכן לשיר הסיום של המאסטרפיס "2112". מהדורת 40 שנה לאלבום: בשנת 2016 שוחררה מהדורה מורחבת של האלבום במלאת 40 שנה מאז יציאתו. המהדורה כוללת בין היתר ביצועי מחווה של אומנים שירים לשירי הלהקה, אשר בין הבולטים שבהם ניתן למצוא את " Overture " המבוצע על-ידי Dave Grohl , Taylor Hawkins והמפיק Nick Raskulinecz, מעריץ של הלהקה אשר הפיק בין היתר את האלבום " Snakes & Arrows " ומנגן כאן על בס. גרסת כיסוי מעניינת נוספת היא זו של "Alice In Chains" אשר ביצעה את " Tears ". הגירסה שוחררה כסינגל בשנת 2016. זה היה השיר הראשון שהלהקה הקליטה מאז האלבום " The Devil Put Dinosaurs Here " אשר שוחרר 3 שנים קודם לכן. בנוסף ניתן למצוא כאן את גירסת הכיסוי של Steven Wilson לשיר " The Twilight Zone ", את זו של "Billy Talent" לשיר "A Passage to Bangkok" ועוד. לסיכום, "2112" הינו אלבום מצוין אשר השפיע רבות על פיתוחו של ז'אנר הפרוג-מטאל. למרות שהלהקה חשבה שהמהלך הנועז של הקלטת אלבום קונספט בלתי קליט יביא לחיסול הקריירה המוזיקלית שלהם, "2112" התגלה כהצלחה אדירה לא רק בקנדה ובארה"ב אלא גם באירופה ובעולם כולו. "2112" אף נתן ללהקה חופש יצירה מלא באלבומים שבאו אחריו ואפשר ללהקה להמשיך להתנסות ולהתפתח מוזיקלית במשך 40 שנות קריירה מוזיקלית מפוארת. להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 1 לאפריל 1985 שחרר הצמד הגרמני "Modern Talking" את אלבום הבכורה שלו - "The 1st Album". זהו ללא ספק אחד האלבומים המובילים והמשפיעים על הסינטפופ של שנות השמונים, והוא גם נחשב לאלבום הפריצה של ההרכב. סיפורו של האלבום התחיל בשנת 1983 בברלין, גרמניה. Dieter Bohlen שהיה מפיק ומלחין בחברת התקליטים "Intersong" החליט לחבור לזמר Thomas Anders ולהוציא לפועל שאיפה שהייתה בראשו כבר הרבה זמן. לעבור מעמדת המפיק והמלווה לעמדת המבצע - אל קדמת הבמה. ואז ב- 29 לאוקטובר 1984 נפל דבר בעולם הפופ האלקטרוני והצמד משחרר את הסינגל הראשון שלו - " You're My Heart, You're My Soul ". באופן מפתיע ובלתי צפוי הסינגל הצליח בצורה מטורפת. אמנם לקח לו 3 חודשים להגיע לפסגת המוסיקה הגרמנית, אך הוא כבש את המקום הראשון ושהה שם במשך 6 שבועות רצופים, כאשר בסך הכל הוא מבלה במצעד 25 שבועות, חצי שנה !! זהו הסינגל המצליח ביותר של הלהקה עד היום עם מכירות של יותר מ- 8 מיליון עותקים. ואיזה שיר מדהים זה היה. ביטים מסונכרנים ומדוייקים ששמורים רק למכונת תופים גרמנית. צמר גפן של סינתסייזרים מתוכנתים העוטפים אותך מכל כיוון ושירה מלודית עם הרמוניות ווקאליות מדהימות. בעקבות הצלחתו המטאורית של הסינגל הראשון, משחרר הצמד ב- 13 במרץ 1985 את הסינגל השני מתוך האלבום - " You Can Win If You Want ". גם הסינגל הזה נכנס הישר לעשרת הגדולים בגרמניה, ולאחר 3 שבועות כבש את המקום הראשון, באופן המחזק את מעמדם של השניים. פחות מחודש לאחר מכן שוחרר אלבום נושא סיקורנו והוא כמובן הגיע הישר למקום הראשון בגרמניה, שם בילה במשך ארבעה שבועות כשהוא ממשיך לרצף של 18 שבועות בעשרת הגדולים. אך הסינגל והצמד לא עצרו שם ובטיסה ישירה הם כבשו גם את ראשי המצעדים בשוויץ, אוסטריה, בלגיה, צרפת, נורווגיה, שבדיה והולנד. האלבום המופתי הזה מורכב מ- 9 קטעים שנכתבו על-ידי Dieter Bohlen ואשר כולם למעט הבלדה " There's Too Much Blue in Missing You ", הינם קיצביים, מקפיצים וסוחפים. Dieter מוכיח כאן את יכולת הכתיבה המצוינת שלו, כאשר הוא מקפיד על קומפוזיציות כמה שיותר פשוטות בכדי שיתאימו למכנה המשותף הכי גדול שניתן. את הצלילים המונוטונים שהלחין Dieter עוטף תומאס עם קולו המלטף והרך, אשר נע בין תפוח מסוכר לצמר גפן מתוק. אין אוזן שתישאר אדישה למקבץ השירים שקיים באלבום הזה. גם אם תתנגדו בכל הכח לא תצליחו לעצור את גופכם מלנוע מצד לצד ולרגליים שלכם לעקוב אחת אחרי השנייה. השירים מתוך האלבום הזה כבשו את אירופה כמו הוריקן חסר רחמים ושלטו ברחבות הריקודים ללא עוררין. אפילו את אשקלון הנידחת הצמד הזה סחף, עד שלא יכולנו לעמוד בפניהם ויצאנו לרכוש את האלבום במשביר לצרכן שממוקם במרכז המדרחוב בעיר. תמונות הצמד עיטרו את שערי המגזינים "להיטון", מעריב לנוער" ופוסטרים שלהם נמכרו בכל פינה. שירי ההרכב הושמעו ללא הרף, החל מהתוכנית המיתולוגית "חדש חדיש ומחודש" עם שוש עטרי ובעריכת טוני פיין, דרך תוכנית הטלוויזיה "עוד להיט" ומשם אל רחבת הקולוסיאום והסינרמה. אבל הצמד שכונה כאן בארץ "דיבור חדיש" החליטו לא לעצור לרגע, ומספר חודשים לאחר מכן, בחודש ספטמבר 1985 הם שיחררו את הלהיט הגדול ביותר שלהם " Cheri, Cheri Lady " שיצא באלבום השני של הלהקה "Let's Talk About Love". עכשיו עם יד על הלב, נכון שרק לקרוא את שם השיר גורם לכם לזמזם אותו? אתם מבינים כמה אלמותי השיר הזה??? אז בו נעשה זאת עכשיו שוב ביחד - Cheri, Cheri Lady.... הצמד המשיך לשחרר להיטים כמו " Brother Louie ", " Atlantis Is Calling (S.O.S. for Love) ", " Geronimo's Cadillac " ועוד, אך לקראת אלבומם השישי החל להיווצר מתח רב בין השניים ודייטר החליט לפרק את החבילה לאחר אלבומם השישי "In the "Garden of Venus שיצא בשנת 1987. אך בכך לא היה די כדי לסיים את הקריירה המופלאה של השניים, שכן עשר שנים לאחר מכן, הגיע אחד הקאמבקים הגדולים בהיסטוריה של הסינתפופ, הצמד חזר לעבוד יחד ושיחרר 6 אלבומים נוספים שהצליחו להגיע לפסגת המצעדים בגרמניה וגרפו הצלחה מרובה, אמנם לא כמו האלבומים הראשונים, אך עדיין. בהחלט קשה להאמין אבל זהו באמת סיפורו של האלבום ההיסטורי הזה שיצא היום ** 1 באפריל בשנת 1985 ** והיווה גם את אקורד הפתיחה לקריירה המוצלחת של הצמד "Modern Talking". ועכשיו אל תעצרו את עצמכם, אתם חייבים להשתחרר קצת, תלחצו פליי : ואם בא לכם לפזז גם לצלילי " Cheri Cheri Lady " אז תלחצו כאן : ואם הגעתם עד כאן, בטח כבר הבנתם שמדובר בהטרלת 1 באפריל של "עימות חזיתי". שמחנו לשמח ולשעשע אתכם בימים טרופים אלה. כל העובדות בפוסט אגב נכונות, התיאורים המשתפכים וההגזמות לא! ולמי שאכן תהה האלבום אכן יצא ב- 1 לאפריל 1985. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 31 למרץ, 2023, "Crown Lands" הוציאו את אלבום האולפן השני שלהם "Fearless". ההרכב "Crown Lands" הוא צמד קנדי, המורכב מ- Cody Bowles (שירה, תופים, כלי הקשה, חלילים ודידג'רידו) ו-Kevin Comeau (גיטרות, בס, פדאל בס, קלידים וקולות רקע). הם פרצו בסוף שנות ה- 2010 עם סאונד שמבוסס על בלוז כבד והארד רוק קלאסי, ומשכו תשומת לב במהירות בזכות היכולת שלהם לייצר סאונד עשיר ומגוון למרות שמדובר בהרכב של שני נגנים בלבד. החומרים המוקדמים שלהם נשענו מאוד על השפעות רטרו, אבל כבר אז היה ברור שהם מכוונים למשהו רחב ופרוגרסיבי יותר. אלבומם השני, "Fearless", הוא הרגע שבו "Crown Lands" הפסיקו להישמע כמו הרכב מחווה מוכשר ומתחילים להישמע כמו להקה שמסוגלת להפוך את השפעות עליהם לזהות חדשה. האלבום הוקלט עם המפיק David Bottrill, והוא מגיע עם תחושה שמדובר בלהקה ותיקה, כפולה בגודל ובתקציב. בואו נשים את זה כבר עכשיו על השולחן. נקודת ההשוואה הברורה היא "Rush", ואין טעם לנסות להסתיר את זה. "Crown Lands" שואבים מאותה שפה פרוגרסיבית שעיצבה את " 2112 " ואת " Hemispheres ": מבנים ארוכים ומורכבים, מעברים דרמטיים, שינויי מקצבים, נגינה מסונכרנת בו זמנית על מספר כלים, וסירוב להתייחס להארד רוק כמשהו שחייב להישאר פשוט כדי להיות עוצמתי. אבל למרות זאת, "Fearless" עובד דווקא משום שהוא לא נתקע באיזור המחווה. בעוד ש- "Rush" רדפו אחרי דיוק כמעט אדריכלי, "Crown Lands" נשמעים משוחררים יותר, עם גרוב מחוספס יותר ואנרגיה בימתית חמה יותר. ההבדל הזה קריטי, כי הוא נותן לאלבום חיים משלו במקום להפוך אותו לחיקוי מושלם מדי. זו בדיוק הסיבה שקטע הפתיחה האפי בן 18 הדקות "Starlifter: Fearless Pt. II"  עובד כל-כך טוב. זהו פתיח שאפתני שיכול היה לקרוס תחת המשקל של עצמו, אבל השיר ממשיך לעניין ולנוע קדימה. לריפים יש משקל, המעברים מרגישים מדויקים, ו- Cody Bowles מתופף ושר עם מספיק אמונה כדי למנוע מהקטע להפוך לסתם תרגיל פרוג טכני. Kevin Comeau המדהים ממלא את השיר בכל השאר מנגינת גיטרה שלא רק מקשטת את השירים, אלא דוחפת אותם קדימה, דרך נגינה על גיטרת בס, בס פדאל וקלידים שמרחיבים ומגוונים את הסאונד ומגיבים לתיפוף של Bowles באופן שמזכיר את הכימיה של "Rush" הקלאסית, בלי לשחזר אותה. כפי שניתן לראות מהוידאו, אחד האלמנטים הבולטים באלבום הוא הגישה הביצועית של הלהקה, שמבוססת על נגינה מסונכרנת בו זמנית על מספר כלים, לעיתים תוך מעבר מתמיד ביניהם בזמן אמת. זו אחת מנקודות החוזקה של "Crown Lands" וכדי להמחיש אותה הם הקליטו וידאו לכל שיר מהאלבום בביצוע חי באולפן, שם ניתן לראות בצורה ברורה את רמת הדיוק, התיאום והשליטה המרשימה שלהם במגוון הכלים, מה שהופך את המוזיקה שלהם לא רק ל"סתם" מורכבת אלא גם למוחשית וחיה. במרכז האלבום ניצבת היצירה האפית השנייה, "Context: Fearless Pt. I" , המשמשת כמחווה מכוונת ל- "Rush", ומתפתחת כקומפוזיציה רבת חלקים השוזרת רמזים סגנוניים לתקופות שונות ביצירות של "Rush". אבל הקשר של הקטע לאבות המוזיקליים חורג הרבה מעבר להשפעה בלבד. הסשנים המוקדמים יצרו דמואים בהשתתפות Terry Brown (המפיק האגדי של "ראש"), ולאחר מכן הלהקה המשיכה לעבוד ולפתח את היצירה לצד Nick Raskulinecz ו- David Bottrill, שלושתם דמויות מפתח שעיצבו את המורשת האולפנית של "Rush". אבל דווקא בין שתי היצירות האפיות האלה, "Fearless" מוכיח באמת את טווח היכולות שלו מעבר להשפעות הבלתי נמנעות. "Dreamer Of The Dawn"  סוחף בתנופה קדימה ומביא איתו אנרגיה מלודית בהירה וברורה. הוא אמנם מזכיר את "Rush" כמעט בכל היבט, מהסאונד והסגנון, דרך הכלים, ועד לאופן הנגינה, אבל עדיין יש בו משהו חדשני יותר שמיוצר על-ידי הזהות המתפתחת של "Crown Lands". אחריו מגיע "The Shadow"  שנוטה למבנה קומפקטי ומוצק יותר, ומתקרב יותר להארד רוק הקלאסי מאשר לקטעי הפרוגרסיב הארוכים והמתפתחים של האלבום. התיאום הרב בין הכלים השונים בולט כאן במיוחד, ומדגיש עד כמה העוצמה של הקטע נשענת על דיוק וביצוע בזמן אמת, ולא על שכבות וערוצי אולפן. ואז, "Right Way Back"  מעניק לאלבום זריקת אנרגיה נחוצה. זהו אחד הקטעים ה"חיים" ביותר ב- "Fearless". הוא בנוי סביב גרוב אנרגטי וכמעט מעגלי, שמעניק תחושה של תנועה מתמדת קדימה. בהשוואה ליצירות הרחבות יותר באלבום, המבנה כאן מהודק וישיר יותר, אך עדיין שומר על האינסטינקטים הפרוגרסיביים של הלהקה, דרך שינוי מקצב עדינים וסאונד עשיר. מה שהופך את האלבום לכזה ששומר על רמה גבוה לאורך זמן, היא ההבנה של "Crown Lands" שיכולת טכנית מרשימה רק לזמן קצר, אלא אם היא משרתת משהו גדול יותר. המנעד הגבוה של Bowles ימשיך להזכיר למאזינים את Geddy Lee , אבל הוא ממש לא מנסה לחקות. הפתיחה של "Reflections"  תזכיר לכם בוודאי את זו של "Xanadu" של "Rush", נגינת הגיטרה זועקת Alex Lifeson , אבל עדיין יש כאן עומק נוסף וערך מוסף שהלהקה מביאה מעצמה. אנחנו מתקרבים לסיום עם הקטע האינסטרומנטלי שומט הלסתות "Penny"  שמציג צד אחר של האלבום, אינטימי וישיר יותר. זהו קטע שמתרחק מהמבנים הפרוגרסיביים המורכבים ומעדיף גישה פולקית, מלודית ורגשית יותר. ואז "Lady Of The Lake"  פותח דלת אחרת לגמרי, ומכניס אווירה מיתית ומיסטית של הארד רוק קלאסי, עם ניחוח שמזכיר את "Led Zeppelin", וכל זאת מבלי לאבד את הבסיס הפרוגרסיבי של האלבום. הקטע היפה הזה משנה את הטון של "Fearless" למשהו יותר אווירתי ואגדי, עם דימויים שמרגישים כמו נטועים בפולקלור ובעולמות של פנטזיה קלאסית. הקטע "Citadel"  סוגר את האלבום בנימה רגועה ומהורהרת יותר, בעודו מאגד רבים מהרעיונות המרכזיים של האלבום לכדי יצירה אחת מתפתחת. השיר נשען על מבנה "גדול" וכמעט קולנועי, שנבנה בהדרגה מקטעים אווירתיים אל חלקים כבדים יותר, מה שיוצר תחושה של טיפוס והתרוממות שמתכתבת עם שמו. בסופו של דבר, "Fearless" מרגיש כמו נקודת מפנה בקריירה של להקה שמחפשת את הייחוד שלה. אלבום הבכורה שנושא את שם הלהקה הראה עד כמה "Crown Lands" שולטים באופן טבעי בבלוז ורוק כבד, אבל כאן הם מראים עד כמה הם מסוגלים למתוח את הכתיבה שלהם מבלי לאבד את השיר שמתחת לרעיון. בסיפור של הלהקה, "Fearless" ייכתב כרגע שבו ההערצה ל- "Rush" מפסיקה להיות הכותרת הראשית והופכת לחלק מהבסיס של הלהקה. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 31 למרץ 1976 שחררה "Led Zeppelin" את אלבום האולפן השביעי שלה - "Presence". זה אלבום שיש ללא מעט מעריצים נטיה לדלג עליו, אבל מדובר באלבום מצוין, לא פחות, של הלהקה, אשר ככל שהשנים עוברות והחומר הקלאסי של לד זפלין הולך ונטחן עד דק, ההנאה שלנו מההאזנה לו רק הולך וגוברת. הוא שונה מהנוף המוזיקלי של זפלין, הן מבחינת הסאונד והן מבחינת ההפקה. זה מתחיל מצליל הגיטרות של Jimmy Page, זה ממשיך בקולו של Robert Plant וזה מגיע אפילו לסגנון הנגינה של ג'ון פול ג'ונס. אז בואו נספר 25 עובדות על האלבום השונה והמיוחד הזה של הלהקה: 1. זה היה אלבום לא מתוכנן של הלהקה, אשר היתה אמורה לצאת לסיבוב הופעות עולמי לקידום אלבום המופת הכפול "Physical Graffiti". 2. התאונה קשה שעבר רוברט פלאנט במהלך טיול ברודוס, יוון הביא לשינוי התוכניות והחלפת סיבוב ההופעות בעבודה על אלבום חדש. 3. את האלבום הקליט Robert Plant כשהוא כאוב, על כסא גלגלים. 4. גם ג'ימי פייג' וג'ון בונהאם לא היו בשיאם וסבלו באותה תקופה מהתמכרות קשה לאלכוהול ולסמים. 5. משקולי מס, האלבום הוקלט באולפנים שהיו ממוקמים במרתף קטן וצפוף בבית מלון במינכן, מה שהקשה על Robert Plant עוד יותר. 6. הרעיון באלבום היה חזרה לשורשי ההארד רוק של הלהקה, ולכן זה האלבום הראשון של הלהקה שלא כולל קלידים וגיטרות אקוסטיות למעט השיר "Candy Store Rock". 7. האלבום הוקלט ומוקסס בתוך 18 יום. הלהקה היתה תחת לחץ לפנות את האולפן שהוזמן לצורך הקלטת האלבום "Black and Blue" של הרולינג סטונס. 8. בכדי לסיים את מלאכת העריכה בזמן, Jimmy Page ניהל מו"מ עם הרולינג סטונס וקיבל מהם יומיים נוספים בהם ערך רק את האוברדאבס לגיטרות. לקראת המועד האחרון נותר פייג' באולפן 18-20 שעות מידי יום ברצף עד שנרדם. 9. עטיפת האלבום כמו גם העטיפות הפנימיות עוצבו בהשראת הסרט "2001: A Space Odyssey" של סטנלי קובריק, והם כוללים תמונות של אנשים עם חפץ שחור בצורת אובליסק, אשר הוגדר בעטיפה הפנימית כ"אובייקט". 10. מעצב עטיפת האלבום חשב לקרוא לאלבום "האובליסק" על שם החפץ המופיע על העטיפות. הוא חש שהחפץ מייצג עוצמה ונוכחות, ממש כמו הלהקה. 11. האלבום היה מוכן להוצאה יום לפני חג ההודיה. לכן, Robert Plant הציע לקרוא לו "Thanksgiving". 12. שני השמות נדחו לטובת שם שהציג את הכח ו"הנוכחות" של הלהקה. 13. כל שירי האלבום נכתבו על-ידי פלאנט ופייג', למעט "Royal Orleans" שנכתב על-ידי כל הארבעה. 14. שיר הפתיחה "Achilles Last Stand" הוא אחד הארוכים של הלהקה בכל הרפרטואר שלה והוא שיר הפתיחה הארוך ביותר בכל אלבומיה. 15. השיר כולל שילוב של 6 ערוצי גיטרה שונים ליצירת הסאונד ה"גדול" של הגיטרה. 16. מילות השיר נכתבו על-ידי Robert Plant לאחר טיול במרוקו, יוון וספרד. המוזיקה נכתבה בהשפעה מוזיקה אוריינטאלית וספרדית. 17. ג'ון פול ג'ונס מנגן כאן על בס 8 מיתרים ומשתמש פה בטכניקת נגינה מאוד ייחודית עם מפרט ליצירת צליל הדהירה. 18. השיר "For Your Life" נכתב על חברו של Robert Plant שהתדרדר לסמים. באופן נדיר Jimmy Page מנגן בשיר זה בגיטרת פנדר סטרטוקסטר 1962. 19. השיר "Royal Orleans" מבוסס על בית מלון בניו אורלינס שהיה אהוב על הלהקה. הוא מספר על בחור שאוסף בחורה בבר ולמחרת מגלה שהיא גבר. ממש כמו "זה לא גברת זה אדון" של שלום חנוך... 20. בניגוד לחרושת השמועות וההשערות של המעריצים, השיר "Nobody's Fault but Mine" נכתב בהשראת זמר הבלוז Blind Willie Johnson. צליל הגיטרה המיוחד של Jimmy Page באינטרו הושג באמצעות איחוד של 3 הקלטות גיטרה שונות כל אחת באוקטבה אחרת. 21. השיר "Candy Store Rock" הושפע מרוק שנות החמישים. Robert Plant כתב את המילים תוך השאלה משיריו של אלביס פרסלי. השיר נכתב בתוך שעה באולפן במינכן. זה אחד השירים האהובים על פלאנט מהאלבום. 22. את המילים לשיר "Hots On for Nowhere" עם הריף הרוקאבילי כתב Robert Plant במאליבו בתקופת ההחלמה מהפציעה והם נכתבו על יחסיו עם Jimmy Page ופיטר גרנט מנהל הלהקה. 23. את השיר "Tea for One" כתב Robert Plant על הקשיים שהוא עבר במהלך סיבובי ההופעות. "תה לאחד" ממחיש את הבדידות והגעגועים הביתה. זה שיר בלוז שמאוד מזכיר את "Since I've Been Loving You" האגדי. 24. האלבום הגיע הישר למקום הראשון במצעדי האלבומים של הבילבורד, אך לא נותר שם זמן רב. 25. הוא לא כולל "להיטים" ומרבית השירים שלו לא נוגנו כלל בהופעות הלהקה. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

היום אנחנו מבקשים לספר לכם גם על הזמר והיוצר אהוד בנאי, אחד מהאמנים החשובים והמשפיעים במוסיקה הישראלית. תמונה: אודי אבן חיים 1. הוא נולד ב- 31 למרץ 1953 בירושלים לשחקן יעקב בנאי ולמרים בנאי. 2. כבר בשנת 1962 הוא שיחק בסרט הישראלי "סיניה" בשנת 1962 בו הוא גילם ילד בדואי. 3. הוא שירת בנח"ל וכחלק מהמסלול הוא שהה בקיבוץ ניר אליהו שם איבד את חברו הטוב בני ברק, ארוע שבא לידי ביטוי בספריו ובשיריו. 4. במשך שנים רבות ניסה אהוד לפרוץ לתעשיית המוסיקה, הוא ניסה לזכות בתמיכתם של מפיקים רבים, הוא ניסה להתקבל ללהקת "הברירה הטבעית" ואפילו כמעט שיתף פעולה עם זוהר ארגוב, אך כל זאת ללא הצלחה. 5. רק בשנת 1985 כשאהוד בן 32 הוא הצליח לפרוץ למוסיקה הישראלית וזכה להצלחה עם שני השירים: "עיר מקלט" ו-"עגל הזהב" שנכנסו שנתיים מאוחר יותר לאלבום הבכורה שלו "אהוד בנאי והפליטים". 6. עוד באותה שנה הוא כתב את המילים ללהיט המפורסם של להקת משינה "רכבת לילה". 7. בשנת 1986 השתתף אהוד עם להקתו "הפליטים" באופרת הרוק "מאמי" שזכתה להצלחה גדולה, שם שיתף פעולה בין היתר עם הגיטריסט והיוצר יוסי אלפנט, שילווה אותו בהמשך גם בלהקת "הפליטים". "שימוש על פי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים" 8. בשנת 1987 הוציא אהוד את אלבום הבכורה שלו "אהוד בנאי והפליטים" שנחשב לאחד האלבומים החשובים באותה תקופה ואבן דרך במוסיקה הישראלית. הוא שחררו את האלבום ביחד עם הגיטריסט יוסי אלפנט ועוד מספר חברים שהרגישו כמו "פליטים" של החברה הישראלית, נוכח הסירובים שקיבלו והקשיים להשתלב במוסיקה הישראלית. 9. האלבום משלב שירי מחאה וזעם עם געגוע וכמיהה לזמנים אחרים ומסעות שאהוד משתף בחוויות. מתוך האלבום יצאו שירים אלמותיים כמו: "זמנך עבר", "עבודה שחורה", "מרקיסטן" ו- "ערבב את הטיח". 10. בשנת 2012 הוציאו תלמידי בית הספר למוזיקה "Muzik" אלבום מחווה בשם "עבודה שחורה" שכלל גרסאות כיסוי לשירי האלבום. 11. בשנת 1989 הוציא אהוד את אלבומו השני "קרוב". אם האלבום הראשון התאפיין בסאונד חדשני שמשלב מוסיקת רוק עם עם מוסיקה מזרחית, באלבום הזה אהוד מעניק למוסיקה המזרחית השפעה יותר דומיננטית. האלבום כלל שירים בולטים כמו: "רחוב האגס 1", "כולם יודעים" ו"רוחות הצפון", ואותו הפיק וגם ניגן במספר כלים המוזיקאי עובד אפרת המוכר בין היתר מלהקות "הקליק", "אור כשדים" ועוד. 12. באותה שנה הוציא אהוד גם תקליט עם אביו יעקב בנאי, הנקרא "תחת שיח היסמין" והוקדש לאגדות עם פרסיות שעיבד וסיפר אביו של אהוד. בתקליט סיפר יעקב סיפורים ששמע מבית סבו, אליהו בנאי, ואהוד ליווה אותו בנגינה על עוד. 13. בשנת 1992 יצא אלבומו השלישי של אהוד "השלישי". האלבום כלל סינגלים מצליחים כמו: "דוד ושאול" אותו כתב על חברו הגיטריסט יוסי אלפנט שהלך בינתיים לעולמו, "פלורנטין", ו"אל תפחד". 14. בשנת 1996 יצא אלבומו הרביעי של אהוד, "עוד מעט", אשר כלל בין היתר את השירים "סרט רץ", "יוצא לאור", "אביא לך", "בוא הביתה", והלהיט הגדול ביותר של אהוד עד אז, "מהרי נא" שידוע גם במילים שפותחות אותו "הילד בן שלושים". 15. בשנת 1998 יצא אלבומו החמישי של אהוד "טיפ טיפה", שהיווה אסופה של שירים וקטעים אינסטרומנטליים מסרטים ומהקלטות שונות. בין היתר כלולים באלבום השירים "טיפ טיפה", "ניצוץ האהבה", "הכוכב של מחוז גוש דן" ועוד... 16. בשנת 2001 הוציא אהוד ספר בשם "זוכר כמעט הכל", הכולל רשמים ממסעות, אירועים ואנקדוטות שונות ממהלך חייו של אהוד. 17. בשנת 2004 יצא אלבומו השישי של אהוד "ענה לי", זהו האלבום המצליח ביותר של אהוד שכלל את הלהיטים: "בלוז כנעני", "היום", "גבולות", "ברוקלין" ו"היברומאן". בעקבות האלבום זכה אהוד בתואר זמר השנה במצעד הפזמונים העברי השנתי של רשת ג', ובתארים "זמר השנה", "תמלילן השנה" ו"אלבום השנה" בטקס פרסי עמ"י של ערוץ 24. 18. בשנת 2005 העלה אהוד שני מופעים, "פרפרי הבטון" ו"רפרפי הנבוט", בהם הופיע תחת השם "עזרא טיסונה". במופעים אלה ניגן עם להקתו בעיקר גרסאות כיסוי לשירים של יוצרים שהשפיעו עליו. 19. בשנת 2006 הוא הוציא אוסף משולש בשם "ממשיך לנסוע". אוסף של 39 שירים כפי שבוצעו בהופעות חיות. 20. בשנת 2008 הוציא אהוד אלבום זמירות בשם "שיר חדש". באלבום זה מילות השירים מבוססות על טקסטים מסורתיים - זמירות, פיוטים ותפילות. את ההשראה לאלבום שאב בנאי ממשפחתו המסועפת, בתי הכנסת ברחוב בו הוא גר והתרבות שהיה חלק ממנה. 21. באותה השנה יצא גם סרט דוקומנטרי בשם "חייב לזוז - אהוד בנאי והפליטים" בבימויו של אבידע ליבני. סרט המתאר את דרכו של אהוד לאלבום הבכורה, את הקשיים, התיסכולים והלבטים שעבר עד לשיתוף הפעולה עם הגיטריסט יוסי אלפנט ויצירת האלבום. 22. בשנת 2011 הוציא אהוד את אלבומו השמיני "רסיסי לילה". באלבום 14 קטעים שהבולטים בהם: "אני הולך", "כמו ציפור ושרה" ו-"עד הפעם הבאה". 23. בשנת 2012 הוא הוציא ספר בשם "זה המקום", המורכב משישה סיפורים קצרים הנעים בין חייו בהווה לבין זכרונות מעברו. 24. באותה שנה יצא גם אלבומו "באופק אחר", ובו הקלטות מחודשות לשיריו בעיבודים חדשים של המוזיקאי עמי רייס. האלבום כלל גם שני שירים חדשים: "הסביבה הזמן והמצב" ו"על דרך שיר". 25. עוד באותה שנה החל אהוד להגיש תוכנית שבועית בתחנת הרדיו גלי צה"ל בשם "זה המקום", בכל תוכנית עוסק אהוד בנושא אחד, ומשלב בתוכנית שירים וסיפורים בנושא זה. 26. בשנת 2016 הוציא ביחד עם להקת "הדג נחש" את הסינגל "רעדה האדמה". 27. בשנת 2017 הוציא יחד עם ברי סחרוף את האלבום "היא הופיעה כמו הרוח", שכולל 12 שירים שתורגמו מלאדינו, ברובם בידי סחרוף ובנאי. 28. באותה שנה הוציא אהוד גם אלבום אולפן בשם "EB=MC²", יחד עם המוזיקאי האנגלי מייקל צ'פמן. 29. בשנת 2018, קיבל אהוד "פרס מפעל חיים ליוצר" על שמו של אהוד מנור. 30. בינואר 2020 יצא אלבום חדש לאהוד בשם "הולך ומתקרב". 31. אהוד כתב מוסיקה למספר לא קטן של סרטי קולנוע ביניהם: "חולה אהבה משיכון גימל", "מסעות ג'יימס בארץ הקודש", "השומרוני הבודד" ועוד... 32. בשנת 2021 הוא התארח בשיר "על פי הבאר" מתוך האלבום בדל של אור של ברי סחרוף ודודו טסה. להאזנה לאלבום האחרון של אהוד "הולך ומתקרב" ב: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

צעיר לנצח... Forever Young (Photo: Paul Natkin) היום אנחנו מבקשים לחלוק כבוד לאחד הגיטריסטים האהובים עלינו Angus Young, עם כמה עובדות מעניינות: 1. הוא נולד בגלאסגו שבסקוטלנד ב- 31 למרץ 1955. 2. יש לו עוד שבעה אחים ואחיות, ביניהם Malcolm Young אשר נולד שנתיים לפניו והקים עמו את "AC/DC". 3. חמשת הבנים במשפחה עסקו במוזיקה. סטיבי הבכור ניגן על אקורדיון וסקספון, אלכס וג'ון היו הראשונים לנגן על גיטרה. אלכס גם הקים את להקת Grapefruit. ג'ורג' הלך בעקבותם והפך לחבר בלהקת ה- "The Easybeats". מלקולם ואנגוס הושפעו מג'ורג' ובחרו אף הם בגיטרה. 4. ביוני 1963 לאחר חורף מאוד קשה ומושלג, היגרה משפחתו המורחבת של אנגוס לאוסטרליה. 5. הוא נשר מבית הספר בגיל 15 והחל לעבוד במגזין פורנו רך "Ribald". 6. הכלי הראשון עליו ניגן היה בנג'ו, הוא סידר אותו כך שיהיו לו שישה מיתרים. 7. בהמשך אמו רכשה לו גיטרה קלאסית יד שניה, ישנה וחבוטה. 8. את גיטרת "Gibson SG" הראשונה הוא קנה רק בשנת 1970, גם היא היתה יד שניה. הוא עדיין מחזיק בגיטרה הזאת באוסף שלו והיא אחת האהובות עליו. 9. הוא לא תמיד ניגן על "Gibson SG" הוא התחיל עם גיבסון לס פול. אהה... ויש לו גם פנדר טלקסטר בארסנל... 10. המוזיקאים האהובים עליו בילדותו היו צ'אק ברי ולואי ארמסטרונג. הוא אוהב ג'אז וציין לא פעם שארמסטרונג הוא אחד המוזיקאים הגדולים בכל הזמנים. 11. צ'אק ברי היה גם זה היווה השראה ל"הליכת הברווז" של אנגוס על הבמה. 12. הלהקה הראשונה שלו היתה "Kantuckee". בהמשך הוא המשיך לוורייציה שונה של ההרכב שנקראה "Tantrum". 13. האלבום הראשון בו אנגוס ניגן עם מלקולם, עוד בטרם הקמת "AC/DC" היה "Tales of Old Grand-Daddy" של להקת "Marcus Hook Roll Band". 14. הלהקה הוקמה על-ידי George Young אחיהם אשר ניגן בבס ובפסנתר ו- Harry Vanda חברו של ג'ורג' אשר ניגן בגיטרה מובילה. בלהקה ניגנו גם האח הבכור Alex Young בסקסופון. 15. בשנת 1973 הקים אנגוס יחד עם אחיו Malcolm Young את להקת "AC/DC". הוא היה בן 18 ומלקולם בן 20. 16. את שם הלהקה הוא בחר יחד עם מלקולם לאחר שאחותו מרגרט ראתה את המילים "AC/DC" מוטבעות על גב מכונת התפירה שלה. 17. אלבומה הראשון של הלהקה " High Voltage " שוחרר בשנת 1975 באוסטרליה בלבד. 18. מי שהפיק את האלבום היו האח ג'ורג' יאנג וחברו הטוב הארי ונדה שהיו חברים וכותבי השירים העיקריים בלהקת ה- "Easybeats", ובין היתר כתבו את הלהיט הכי גדול שלה "Friday on My Mind". 19. ג'ורג' והארי יסייעו ויפיקו בהמשך את כל אלבומי הלהקה עד שנת 1979. 20. את הרעיון ללבוש בגדי תלמיד בית ספר, נתנה לאנגוס אחותו מרגרט, הואיל ואנגוס נהג לנגן בגיטרה מיד כשחזר מבית הספר ועוד לפני שפשט את מדי בית הספר. 21. לפני שקיבל את עצת אחותו הופיע אנגוס על הבמה בלבוש של ספיידרמן, זורו, גורילה או סופרמן שקיבל את התואר - "Super-Ang". 22. בפרסומים הראשונים על הלהקה הו הוצג כיליד 1959 ולא 1955, בכדי להוסיף לתדמית נער בית הספר שלו. (Photo: Michael Putland) 23. מעבר להליכת הברווז המפורסמת יאנג נוהג לפשוט את החלק העליון של תלבושת בית הספר במהלך ההופעה, להניף את אצבעותיו מעל ראשו כדימוי לקרני שטן ולעיתים להציג את עכוזו לקהל. 24. במהלך צילום הוידאו קליפ לשיר "Who Made Who" גילה אנגוס שהוא סובל מפחד גבהים. זה קרה כשהבמאי ביקש לקשור אותו בחבל ולהורידו מגובה רב אל הבמה. 25. אנגוס היה חבר טוב של Keith Emerson הקלידן הוירטואוז המוכר בין היתר מסופרגרופ הרוק המתקדם "ELP". אמרסון עודד את אנגוס וחבריו בתקופה הקשה לאחר מותו של Bon Scott . 26. אנגוס לא שותה אלכוהול, יש יותר סיכוי שתתפסו אותו שותה חלב, הוא גמע גלונים ממנו כשהיה צעיר ואוהב את המשקה עד היום. 27. הוא אחראי לא מעט על הסאונד הייחודי של הלהקה והיה שותף מרכזי בכתיבת חלק נכבד משיריה והריפים האלמותיים שלה. סגנון הנגינה האנרגטי שלו השפיע על נגני גיטרה רבים. 28. אנגוס בדרך כלל מנגן דרך מגבר מארשל ללא אפקטים של גיטרה. 29. הוא כנראה גם השפיע על גרין דיי כי הוא מופיע על עטיפת האלבום " Dookie " בצד ימין על הגג מנגן בגיטרה. 30. השיר הכי אהוב עליו לנגינה מהרפרטואר של הלהקה הוא " Back In Black ". 31. הוא נכנס להיכל התהילה של הרוקנרול יחד עם להקת "AC/DC" בשנת 2003. 32. באותה שנה ב- 13 ליוני הניוזטלר CMU UNLIMITED MEDIA פרסם בטעות שהוא הלך לעולמו בגיל 48. 33. אנגוס שחרר יחד עם "AC/DC" שבעה עשר אלבומי אולפן, 4 אלבומי הופעה ו- EP אחד. 34. הלהקה מכרה למעלה מ- 200 מיליון אלבומים ברחבי העולם מה שהופך אותה לאחת מהלהקות הנמכרות ביותר בעולם. 35. האלבום " Back In Black " לבדו נמכר בכ- 50 מיליון עותקים ברחבי העולם והוא נמצא במקום השני ברשימת האלבומים הנמכרים ביותר בעולם. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 31 למרץ, 1980, "Scorpions" הוציאו את אלבומם השביעי "Animal Magnetism". לאחר הפריצה עם האלבום " Lovedrive ", נכנסו חברי "Scorpions" לשלב של התנסות והתפתחות. במקום להמשיך עם הכיוון הבהיר והאנרגטי שאפיין את את האלבום הקודם, "Animal Magnetism" מהדק את הכל, ונשען יותר על גרוב, בניית מתח ואווירה. זה מרגיש כמו להקה אמיצה שמחשבת את הכיוון שלה מחדש, כזו שמעדיפה להתנסות ולא לחזור על אותן נוסחאות מוצלחות. השינוי הזה בא לידי ביטוי גם בגישת ההקלטה של האלבום. בעבודה המחודשת של הלהקה עם Dieter Dierks בקלן, הצליל הופך לדחוס ואפל יותר. הגיטרות של Rudolf Schenker ו- Matthias Jabs מתרחקות ממהירות ומומנטום ומתמקדות יותר בכבדות ובחזרתיות, בעוד Klaus Meine מתאים את ההגשה הווקאלית שלו לאווירה, עם ביצוע מאופק ומדויק יותר לאורך כל האלבום. בהשוואה ל- " Lovedrive ", האלבום מרגיש מהודק יותר, אפל יותר ומבוקר יותר. הפתיחה עם " Make It Real " קובעת את הטון להמשך האלבום, תוך איזון בין מלודיה לבין בסיס קצבי יציב במקום אנרגיה מתפרצת. משם האלבום ממשיך אל " Don't Make No Promises (Your Body Can't Keep) ", שמעלה קצת את הקצב, עם ריף אגרסיבי יותר ותחושת של תנועה קדימה שמרימה לרגע את עוצמת האלבום. משם הקצב יורד קצת עם " Hold Me Tight " הכבד יותר, שם הלהקה נוטה למבנה שיר רפטטיבי. עם " Twentieth Century Man " האווירה מתחילה להשתנות. הקצב נרגע, והגרוב הופך מודע ומכוון יותר, עם דגש על חזרתיות ומתח במקום מהירות. הכיוון האפל הזה מגיע לשיא ב- " Lady Starlight ", הבלדה האווירתית של האלבום, שבה Rudolf Schenker תופס קדמת הבמה עם נגינת סולו נדירה. הפרייזינג מדוד ואקספרסיבי, ומוסיף לאלבום שכבה רגשית שונה, במיוחד לצד העיבודים לכלי מיתר ונשיפה. החצי השני של האלבום נפתח עם " Falling in Love ", שמחזיר תחושה אנרגטית יותר, אבל עדיין נשאר מעוגן בגישה המאופקת של האלבום. מיד אחריו, " Only a Man " נפתח בקטע א-קפלה קצר, ואז מושך את הקצב שוב לאחור, ומאפשר למתח להיבנות בהדרגה במקום להתפרץ. תחושת השליטה הזו מגיעה לשיאה עם " The Zoo ", שנבנה סביב אחד הריפים המזוהים ביותר עם הלהקה. אפקט ה- Talk Box, שמנוגן על ידי Matthias Jabs, מוסיף מרקם מכני שמחזק את האווירה האורבנית של השיר, בעוד שהגרוב האיטי מדגיש עד כמה העוצמה של הלהקה לא תלויה במהירות. האלבום נסגר עם שיר הנושא " Animal Magnetism ", קטע שמפשיט את הסאונד עד היסוד ומתחבר לרוח הפסיכדליה והקראוטרוק של הימים המוקדמים עם " Lonesome Crow ". הקצב האיטי והמדוד והעיבוד המינימליסטי יוצרים תחושה לא נוחה, כמעט היפנוטית, ומשאירים רושם מתמשך שמגדיר את זהות האלבום. עטיפת האלבום, שעוררה מחלוקת עם יציאתה, משקפת את נושאי היצר והשליטה שעוברים דרך המוזיקה, ומחזקת את המתח שמלווה את האלבום כולו. בעודו ממוקם בין " Lovedrive " ל- " Blackout ", האלבום "Animal Magnetism" לא שואף להשפעה מיידית. במקום זאת, הוא מוכיח עד כמה ריסון יכול להיות עוצמתי לא פחות מאינטנסיביות. זהו שלב מכריע בהתפתחות של "הסקורפיונס", גם אם לעיתים הוא נשאר בצילם של האלבומים הקודמים ואלו שיבואו אחריו. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר!!

ב- 31 למרץ 1978 שחררה "Genesis" את אלבומה התשיעי "...And Then There Were Three...", אשר החל את "המסע" שלה מלב הקונצנזוס של הרוק המתקדם אל חיבוק הדוב של הפופ והמיינסטרים. באופן מאוד סימבולי "המסע" הזה של "Genesis" מהרוק המתקדם אל הפופ, משתקף היטב מרצף השירים באלבום. הוא מתחיל עם " Down and Out " - קטע רוק מתקדם מורכב עם משקלים א-סימטרים ושינויי מקצבים ומסתיים עם הלהיט הגדול " Follow You Follow Me ". שני הקטעים הללו שנכתבו במשותף על-ידי שלושת חברי הלהקה, מסמלים את שתי קצוות הקשת המוזיקלית של "Genesis". הראשון את הפרוגרסיב המורכב ממנו מגיעה הלהקה והאחרון את הפופ הפשוט והקליט אליו היא הולכת. זה האלבום שהעניק ללהקה את הלהיט הגדול הראשון שלה " Follow You Follow Me ". לאחריו כבר לא היתה דרך חזרה. חברי הלהקה אשר טעמו את טעמה המתוק של ההצלחה, הבינו שעל-מנת להגיע לקהל גדול יותר הם צריכים להשתנות. הם נהנו מאוד מהחיבוק שקיבלו מהקהל בעקבות שחרורו של השיר וזה הרגיש כמו סם ממכר שאט אט יובל את הלהקה הרחק משורשיה הפרוגרסיבים. התהליך הזה גם תאם היטב את רוח התקופה, אשר לחלוטין לא היתה סלחנית כלפי שירים מורכבים וארוכים. הפאנק הרים ראש בבריטניה, הדיסקו והפופ שלטו במצעדים, כך שאותו המסע" של "ג'נסיס" היה דרוש על-מנת לשרוד את "עידן הקרח" הפרוגרסיבי שנחת על העולם. שמו של האלבום מתייחס למספר חברי הלהקה אשר הצטמצם באלבום הזה לכדי שלושה בלבד לאחר עזיבתו של הגיטריסט Steve Hackett . ביולי 1977 השלימה "ג'נסיס" את סיבוב ההופעות שנועד לקידום האלבום " Wind & Wuthering " והלהקה פנתה לאולפן לצורך עבודה על אלבום ההופעה השני של הלהקה "Seconds Out". במהלך עריכת המיקסים האחרונים לאלבום עזב Hackett את הלהקה מתוך מטרה להמשיך בקריירת הסולו שלו. הוא נהנה מאוד מהעבודה על אלבום הסולו הראשון שלו "Voyage of the Acolyte" ובמיוחד מהתוצאה. הוא חש ש"ג'נסיס" לא מאפשרת לו למצות את היכולות שלו וכי הכיוון המוזיקלי שבו היא הולכת מאלץ אותו להתפשר, ולכן החליט לעזוב. בהיעדרו של Steve Hackett שקלה הלהקה לצרף גיטריסט שייכנס לנעליו, אך Mike Rutherford הרגיש בטוח מספיק בכישוריו כדי לקחת על עצמו גם את חלקי הגיטרה המובילה מעבר לנגינת הבס, בתחושה שהוא אפילו יצליח ליהנות מהאתגר. ואכן, בסופו של דבר השלישייה החליטה שלא לצרף נגנים נוספים. היה להם את הניסיון הדרוש בכתיבה וביצוע כמה מהקטעים הגדולים של הלהקה בעבר והם חשו שהם יכולים לעשות הכל בעצמם באולפן. העובדה שהם הצליחו לשרוד את עזיבתו של Peter Gabriel המנהיג הכריזמטי, רק תרמה לתחושת הביטחון שהם יכולים לעשות זאת שוב. בהמשך חברי הלהקה יתארו את ההקלטות של האלבום כחוויה נעימה ומהנה. כלהקה המונה שלושה חברים לכל חבר היה תפקיד ברור ומוגדר, מה שהפחית את החיכוכים וההתנגשויות ותרם לתהליך היצירה. כאמור, האלבום סימן שינוי בסגנון הלהקה, כשהוא עובר משורשי הרוק המתקדם לעבר שירים קצרים ופשוטים יותר שתאמו את התקופה. בנוסף ניכר באלבום הזה השינוי בסאונד של הלהקה. בהיעדרו של Steve Hackett , רצה Mike Rutherford לגבש סגנון נגינה משלו. הוא לא ניסה להתחקות אחר הסגנון וגווני הגיטרה הייחודיים של Hackett . Rutherford גם לא היה נגן גיטרה מובילה ולכן מטבע הדברים חלקי הגיטרה הפכו דלילים ופשוטים יותר, דבר שהותיר חלל גדול שהתמלא על-די הקלידים של Tony Banks אשר הפך דומיננטי יותר ושלט על הסאונד של האלבום. האלבום הזה אינו בין המוערכים של הלהקה בין מעריצי הפרוג הכבדים שלה. למען האמת, האלבום הזה אף לא ממש אהוב על חברי הלהקה עצמה, במיוחד לא על Phil Collins . זה אומנם לא אחד מהאלבומים המושלמים של הלהקה, אבל אנחנו בהחלט לא מבינים על מה המהומה, אנחנו אוהבים אותו מאוד. (Photo: Graham Wood) האלבום כולל כמה קטעים מעולים, גם במונחים של ג'נסיס" הפרוגרסיבית. אחד מהם הוא קטע הפתיחה האדיר " Down and Out ". קטע מורכב שמתחיל שקט עם "שטיח" הקלידים של Tony Banks , אבל מהר מאוד מתפתח עם ריף הגיטרה הקליט של Mike Rutherford בדקה 0:30 ומתקפת התופים האכזרית של Phil Collins שנוחתת עלינו אחרי ארבע תיבות ונותנת את האות להסתערות שבאה לאחר מכן. קטע עם מקצבים א-סימטרים, סינקופות וברייקים שמובל על-ידי ריף הקלידים של Tony Banks והתיפוף העוצמתי של Phil Collins אשר מצליח להתאים גם את השירה שלו לטירוף המוחלט שמתחולל בשיר הזה. מיד לאחר מכן מגיע " Undertow " השקט שכתב Tony Banks . זהו השיר הראשון באלבום שנכתב על ידי בנקס לבדו והראשון של הלהקה אשר נכתב על ידי חבר להקה יחיד. הלהקה תכננה במקור לפתח ולעבד את השיר עוד יותר, אבל הרצועה הבסיסית של הגיטרה, התופים והפסנתר, יחד עם הפזמון הפשוט, הייתה חזקה מספיק כדי להשאירו כמות שהוא. בנקס מנגן כאן על פסנתר כנף חשמלי של ימאהה. מעניין שהוא כתב הקדמה של שתי דקות לשיר, אבל נתקל בחוסר הסכמה של שני חבריו שחשבו שיש באלבום מספיק קטעי קלידים. Banks לא ויתר ועיבד את הקטע מחדש כחלק מהקטע "From the Undertow", מאלבום הסולו הראשון שלו "A Curious Feeling". אנחנו מגבירים את הקצב עם " Ballad of Big " נקרא במקור "Ballad Of Big Jim". מי שכתב את המילים הוא Phil Collins שמזכיר כאן את הכתיבה ההיתולית של "ג'נסיס" מימי Peter Gabriel , בעודו מספר על ענק בשם ג'ים אשר מפחד מכולם. הנדנדה נמשכת עם השיר השקט הבא " Snowbound ". במקור השיר היה קצבי יותר וקולינס אפילו הקליט את תפקידי התופים שלו בקצב מהיר בהרבה, לפני שהלהקה החליטה להאט אותם כדי להתאימם לסגנון השיר. קולינס ורתרפורד תיארו את השיר כרומנטי, עם מילים על גבר שלובש תלבושת "איש שלג" כדי להתחבא מאנשים, אבל בעודו בתוך התחפושת הוא הופך לפרנואיד ומגלה שהוא לא יכול לצאת החוצה. הקטע " Burning Rope " מסיים את הצד הראשון של הויניל. זה אחד הקטעים היפים והיותר פרוגרסיבים באלבום. בזמן שבנקס כתב את השיר הוא החליט לקצר אותו במקום למתוח את העיבודים שלו ליצירה מורחבת, שכן רצה להימנע מההשוואה ל- "One for the Vine" המורכב מהאלבום הקודם. השיר כולל סולו גיטרה של Mike Rutherford אשר לטענתו היווה אתגר עבורו, אם כי הוא אבל היה מרוצה מהתוצאה הסופית אשר לדעתו היא הכי טובה שלו באלבום. הצד השני של הויניל נפתח בסערה עם " Deep in the Motherlode " ועבודת הקלידים הנהדרת של Tony Banks . כמה יופי בשיר אחד, הליין המלודי והקליט, המקצב המונוטוני והמהפנט, קטע המעבר השקט, ההתפרצות שאחריו והשירה המדהימה של קולינס - פשוט קסם מוזיקלי. השיר נכתב על ידי Mike Rutherford והוא מספר סיפור על מסע של אדם בתקופת הבהלה לזהב באמריקה. מעניין שהמילים "Go West young man" מתייחסות למשפט של Horace Greeley, אשר, ב- 13 ביולי 1865 פרסם את המאמר: "Go West, young man, go West and grow up with the country". הנדנדה נמשכת עם הקטע השקט הבא " Many Too Many " ששוחרר כסינגל השני מתוך האלבום. האלבום מסמל את העזיבה של "ג'נסיס" את סגנון הרוק המתקדם, שכן הוא כולל את השימוש האחרון של הלהקה במלוטרון אי פעם. הקטע " Scenes from a Night's Dream " מחזיר אותנו למקצב מהיר ושמח יותר. הוא מבוסס על חלום ילדות בהשראת הדמות המצוירת "Little Nemo" שקולינס קנה את הספר עליו לאחיו. השיר התפתח מרעיון מוזיקלי של בנקס שכתב את הטיוטה הראשונה של המילים, אבל הוא ויתר באמצע כיוון שהרגיש שהם לא מתאימות. במקום זאת, הלהקה הסתפקה במילים שקולינס הציע אשר גם השפיע על הלחן השונה שכלל יותר הרמוניות. השיר " Say It's Alright Joe " היה בין האחרונים שנכתב לאלבום. Mike Rutherford התחיל לכתוב אותו אבל בשלב מסוים נתקע עד שטוני בנקס הוסיף את הקלידים והלקה חזרה לעבוד על השיר. הקטע " The Lady Lies " מוכיח עד כמה מוכשר Mike Rutherford בתור בסיסט. תקשיבו לעבודה הנפלאה שלו בשיר הזה מתחת לכל שטיחי הקלידים ותבינו איזה בסיסט מעולה ולא מספיק מוערך הוא. המוזיקה והמילים נכתבו על ידי טוני בנקס מספרות את סיפורו של גבר שמציל אישה מפיה של מפלצת, אך מאוחר יותר האישה מפתה אותו ומובילה אותו לגורל לא נודע. האלבום מסתיים עם הלהיט " Follow You Follow Me " המובל על-ידי ריף הגיטרה שכתב Mike Rutherford המעוטר באפקט הפלאנג'ר. רות'רפורד העיד שאשתו היוותה השראה לשיר בעקבות הגעגועים והמרחק ממנה בסיבובי ההופעות. השיר הפך ללהיט הראשון של הלהקה אשר נכנס לעשרת הגדולים בבריטניה והלהיט הראשון שלה ב- 40 הגדולים בארה"ב. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר