ב- 17 למרץ, 1998, "Van Halen" הוציאו את אלבומם ה- 11 "Van Halen III". במשך יותר משני עשורים, "Van Halen" הייתה אחת מלהקות ההארד רוק המשפיעות והמצליחות ביותר מבחינה מסחרית. מאז אלבום הבכורה פורץ הדרך ( " Van Halen ") משנת 1978 ועד תקופת ההצלחה הגדולה של הלהקה עם Sammy Hagar  בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90, הלהקה עיצבה מחדש שוב ושוב את הצליל שלה תוך שהיא שומרת על העוגן שהגדיר אותה בדמות נגינת הגיטרה המהפכנית של Eddie Van Halen . עם זאת, באמצע שנות ה-90 נכנסה הלהקה לתקופה סוערת. Sammy Hagar  עזב בשנת 1996, איחוד קצר עם הסולן המקורי David Lee Roth  התפורר במהירות, ובסופו של דבר נאלצה הלהקה לגייס את Gary Cherone מלהקת "Extreme" כסולן החדש שלה. "Van Halen III" הפך לאלבום היחיד שהוקלט עם Cherone ומייצג את אחד הפרקים יוצאי הדופן והשנויים ביותר בהיסטוריה הארוכה של הלהקה. האלבום הוקלט במהלך שנת 1997 באולפני 5150 של Eddie Van Halen  ב- Studio City שבקליפורניה. האלבום הופק על ידי Eddie Van Halen יחד עם מלחין הטלוויזיה Mike Post, והפרויקט שיקף את הגישה הניסיונית ההולכת ומתחזקת של אדי. בניגוד לאלבומים קודמים, בהם הלהקה פעלה כיחידה שיתופית ומהודקת יותר, רבים מהעיבודים והכיוונים המוזיקליים הונעו בעיקר על ידי אדי עצמו. סשני ההקלטה הולידו את האלבום הארוך ביותר בקטלוג של הלהקה, וזמן הנגינה המורחב אפשר לקבוצה לחקור תחומים ומבנים מוזיקליים שכמעט ולא נשמעו באלבומיה הקודמים. האינטרו האקוסטי האינסטרומנטלי הקצר והבלתי שגרתי "Neworld"  פותח את האלבום ומוביל במהירות אל "Without You" הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום. השיר מציג מיד גוון כבד ואפל יותר מרוב החומר המוקדם של הלהקה. Gary Cherone מספק ביצוע ווקאלי אינטנסיבי השונה הן מהסגנון המלודי של Sammy Hagar והן מהגישה הכריזמטית של David Lee Roth , בעוד שאדי עורם לו שכבות של גיטרות קצב עוצמתיות יחד עם סולואים מרחפים שמדגישים את סגנון הנגינה הייחודי שלו. מעניין לציין שזהו אחד משלושה שירים בלבד באלבום שבהם Michael Anthony  מנגן על בס, בעוד שבשאר השירים עושה זאת Eddie Van Halen . חלק גדול מהאלבום בוחן מבני שירים ארוכים ומתקדמים יותר. "From Afar"  מתפתח בהדרגה עם מרקמי גיטרה אווירתיים לפני שהוא מגיע לפזמון העוצמתי, בעוד "Dirty Water Dog"  משלב ריפים אגרסיביים עם מקצבים שונים ומשתנים שמדגישים את נגינת התופים הדינמית של Alex Van Halen . אדי מתנסה בשכבות של הרמוניות גיטרה ובעיבודים לא שגרתיים, מה שמעניק לשיר אופי צפוף ולעיתים בלתי צפוי. אחד הקטעים המרשימים באלבום הוא "Year to the Day" , הוא יצירה אפלה ורגשית המתפתחת באיטיות לאורך אורכה. השיר בונה מתח באמצעות קטעי גיטרה קודרים לפני שהוא מתפרץ לאחד מסולואי הגיטרה המיוחדים ביותר של Eddie Van Halen  בתקופה זו. לעומתו, "Fire in the Hole"  מביא עמו התפרצות ישירה יותר של אנרגיית הארד רוק, עם גרוב חזק וליינים חדים של גיטרה. האלבום נחתם עם "How Many Say I"  הבלתי צפוי, שבו Eddie Van Halen  לוקח את תפקיד השירה, תוך שהוא מלווה את עצמו בפסנתר. השיר מהורהר ומאופק, ומציע שינוי חד מהזהות הגיטריסטית הדומיננטית שהלהקה בנתה לאורך השנים. הטון האינטימי שלו מחזק את התחושה שהאלבום מתעד להקה שמחפשת כיוון חדש. עם יציאתו, "Van Halen III" נכנס למצעדים בהצלחה, אך עורר תגובות מעורבות מצד מבקרים ומעריצים ותיקים. חלק מהמאזינים העריכו את הנכונות של "Van Halen" להתנסות ולהרחיב את הצליל שלה, בעוד אחרים התגעגעו לכתיבה התמציתית ולסגנון הייחודי שאפיינו את האלבומים המוקדמים. עם השנים נותר האלבום כאחד הפרקים השנויים ביותר במחלוקת בדיסקוגרפיה של הלהקה, אך יחד עם זאת הוא מהווה מסמך מסקרן של הרכב אגדי שמנסה לפרוץ אל טריטוריה מוזיקלית חדשה. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

הוא אחת הדמויות המשפיעות על עולם האלטרנטיב של שנות התשעים, הוא גיטריסט, קלידן בסיסט, זמר מפיק ויוצר. קוראים לו Billy Corgan ויש לנו כמה עובדות לספר לכם על האיש המאוד מיוחד הזה. (Photo: Daniel Karmann/picture-alliance) 1. הוא נולד ב- 17 למרץ 1967 שם William Patrick Corgan באילינוי שבארה"ב. 2. אביו וויליאם קורגן היה גיטריסט ג'אז ובלוז. 3. בשנת 1970 הוריו התגרשו ואביו התחתן זמן קצר לאחר מכן. קורגן ואחיו עברו להתגורר עם האבא וקורגן ציין שבשנים אלה הוא עבר התעללות פיזית ונפשית מצד אימו החורגת. 4. ילדותו של קורגן לא היתה פשוטה. הוא העיד שחווה דיכאונות קשים בנעוריו, עד כי נהג לחתוך את עצמו כדי להתמודד עם הכאב. 5. בשנת 1976 נולד לו אח חורג בשם ג'סי שאובחן כבעל מוגבלויות שונות, לרבת שיתוק מוחין ותסמונת טורט. קורגן נהג לטפל, לשמור ולהגן עליו בנעוריו. 6. בראשית שנות השמונים קורגן וחבריו צילמו סרט קצר שנקרא "Alien 1/2" והושפע מהסרט "Alien" של רידלי סקוט. 7. קורגן היה מצטיין בספורט בבית הספר היסודי, אך בתיכון הוא זנח את הספורט והחל להתעניין במוזיקה. 8. הוא החליט ללמוד לנגן על גיטרה אחרי שביקר בבית של חבר ללימודים וראה גיטרת גיבסון "Flying V". 9. הגיטרה הראשונה שלו היתה חיקוי של גיבסון לס פול, אותה קנה לו אביו מחסכונותיו. 10. אביו של קורגן אומנם עיצב את טעמו המוזיקלי של קורגן כשעודד אותו להקשיב ל- Jimi Hendrix ול- Jeff Beck , אך הוא מעולם לא לימד אותו לנגן בגיטרה. קורגן נאלץ ללמד את עצמו לנגן על הכלי. 11. טעמו המוזיקלי של קורגן נע בין הארד רוק kרוק קלאסי וניו ווייב. הוא נהג להאזין ללהקות כמו: Queen", "Boston", ELO", "Rush", "Bauhaus", "The Cure", John Cale" ועוד. 12. כבר במהלך לימודי התיכון היו לקורגן מספר הרכבים מוזיקליים, אחד מהם נקרא The Marked. 13. השם "The Marked" נבע מכתמי הלידה שהיו לקורגן ולמתופף הלהקה על גופם. 14. כתם הלידה של קורגן הוא די גדול ובצבע אדון והוא נמצא על ידו השמאלית כפי שניתן לראות בעטיפת אלבום הסולו של קורגן "TheFutureEmbrace". 15. קורגן נהג לכתוב ביקורות על אלבומים ולהקות למגזין של בית הספר. במסגרת ביקורות אלה הוא למעשה חזה את ההצלחה של להקות כמו "U2", "R.E.M" ו- "Metallica". 16. הוא סיים את לימודי התיכון בהצטיינות ומספר מוסדות הציעו לו מענקים ומלגות לימודים, ביניהם אוניברסיטת מישיגן. 17. גם סבתו הותירה לו חיסכון ללימודים גבוהים אך קורגן בחר להשקיע את הכסף במוזיקה ועבר בשנת 1985 יחד עם להקתו "The Marked" לסנט פטרסבורג, פלורידה, בכדי לנסות את מזלו. 18. הלהקה לא הצליחה והתפרקה ובילי חזר להתגורר עם אביו בשיקגו, שם החל לעבוד בחנות תקליטים. 19. בשנים 1987-1988 הוא היה שותף להרכב "Deep Blue Dream" בו ניגן גם Wayne Static שבהמשך יקים את להקת "Static-x". 20. במהלך עבודתו בחנות התקליטים פגש בילי בגיטריסט James Iha והשניים החלו לעבוד על חומרים והקליטו דמואים שקורגן הגדיר מאוחר יותר כהקלטות גות-פופיות עגומות. 21. בתקופה זו קורגן ניגן בבס, איהא בגיטרה והחברה השלישית בלהקה היה מכונת תופים. 22. בהמשך הוא פגש בבסיסטית D'arcy Wretzky לאחר הופעה מקומית של להקת "The Dan Reed Network". 23. כך נוסדה "The Smashing Pumpkins" כאשר קורגן, איהא ודרסי מנגנים במועדונים מקומיים בליווי מכונת תופים. 24. לקראת הופעה שנקבעה ללהקה במועדון המטרו בשיקגו ב- 5 לאוקטובר 1988, גייסה הלהקה לשורותיה את המתופף Jimmy Chamberlin . 25. התוספת של Jimmy Chamberlin הובילה את הלהקה לכיוון מוזיקלי כבד יותר. 26. אלבום הבכורה " Gish " שוחרר בשנת 1991 והיה בו שילוב של סגנונות מוזיקליים כמו רוק פסיכדלי והבי מטאל. 27. בהופעה שערכה הלהקה בפסטיבל רדינג בשנת 1992, קורגן היה כל-כך מתוסכל מהסאונד עד כי הוא שבר את הגיטרה וזרק אותה לקהל, היא נחתה על ראשו של מנהל חברת התקליטים של הלהקה. 28. ההצלחה של " Gish " עלתה על המצופה, אך אלבומה השני של הלהקה משנת 1993 – " Siamese Dream " כבר העניק ללהקה הצלחה מסחררת ושבחים רבים מצד הקהל והמבקרים. 29. עם זאת, " Siamese Dream " היה אלבום שנולד מתוך כאב גדול, הוא כמעט וחיסל את הלהקה והוא זיכה את קורגן בכינוי פרפקציוניס ו- control freak לאחר שהקליט מחדש את תפקידי הגיטרה והבס של איהא ודרסי. 30. בשנת 1994 שחרר הלהקה את אלבום האוסף " Pisces Iscariot " שכלל קטעים שלא שוחררו באלבומי הרשמיים של הלהקה. 31. בשנת 1995 שחררה הלהקה את אלבומה השלישי " Mellon Collie and the Infinite Sadness ". מדובר בשיא האומנותי של הלהקה. יצירת מופת שאפתנית שנפרשה על-פני שני דיסקים ושלושה אלבומי ויניל. 32. האלבום היה מועמד לשבעה פרסי גראמי באותה השנה, והוענקו לו תשעה אלבומי פלטינה. השיר "1979" מתוכו הפך ללהיט הגדול ביותר של קורגן והלהקה. 33. ב- 11 לנובמבר 1995 ערכה הלהקה הופעה בתוכנית הטלוויזיה Saturday Night Live. קורגן הופיע בה לראשונה כמגולח ראש. הקטע המצולם האחרון של קורגן עם שיער הוא בקליפ לשיר " Bullet with Butterfly Wings ". 34. במהלך סיבוב ההופעות שנועד לקידום האלבום, ב- 12 ליולי 1996, נטלו המתופף צ'מברלין והקלידן Jonathan Melvoin מנת יתר של הירואין. הקלידן מת וצ'מברלין שרד, אך התקרית הובילה לפיטוריו המיידיים מהלהקה. 35. את האלבום הבא " Adore " ששוחרר בשנת 1998 הקליטה הלהקה כבר כשלישייה כשהיא נעזרת במכונת תופים ובמתופפי סשנים. 36. השיר " For Martha " מתוך האלבום נכתב על אימו של קורגן – מרתה, שנפטרה בשנת 1996. 37. בשנת 1999 חזר צ'מברלין ללהקה ובשנת 2000 שחרר הלהקה את אלבום הקונספט " Machina/The Machines of God ", אשר הוביל לביקורות מעורבות של המבקרים והקהל בשל סגנונו. בסיום הקלטת האלבום עזבה דרסי את הלהקה והיא הוחלפה בבסיסטית של להקת "Hole" לשעבר - Melissa Auf der Maur. 38. בהמשך אותה שנה הוציאה הלהקה את אלבום ההמשך למאשינה - "Machina II/The Friends & Enemies of Modern Music" אשר שוחרר להורדה בחינם דרך האינטרנט. זה היה אלבומה האחרון של הלהקה במתכונת הנוכחית, כשהלהקה עורכת את המופע האחרון שלה ב- 2 לדצמבר 2000. 39. בסוף שנת 2001 קורגן וצ'מברלין חברו לגיטריסט והזמר Matt Sweeney שהיה חבר ותיק של קורגן, להקמת ההרכב "Zwan". הם צירפו אליהם את הבסיסט Paz Lenchantin וגיטריסט נוסף David Pajo להשלמת ההרכב. 40. ההרכב הופיע במהלך שנת 2002 כאשר אלבום הבכורה (והיחיד) שלו "Mary Star of the Sea" משוחרר בשנת 2003. 41. בשנת 2004 פצח קורגן בקריירת סולו כשהוא מקליט במסגרת הפרוייקט "ChicagoSongs project 72" שעות של שירי פולק אקוסטיים הקשורים להיסטוריה של העיר שיקגו. הפרויקט לא שוחרר כאלבום עד ליום זה. 42. באותה שנה הוא כתב את השיר " Forget It " שנכנס לפסקול הסרט "National Treasure" של ניקולס קייג'. 43. בשנת 2005 שחרר קורגן את אלבום הסולו הראשון שלו "TheFutureEmbrace" אשר כלל שילוב של מוזיקה אלקטרונית ואלטרנטיב. האלבום נכשל וזכה לביקורות קרות מצד המבקרים השונים. בהמשך שחרר קורגן עוד שני אלבומי סולו, האחרון - "Cotillions" שוחרר בנובמבר 2019. 44. בשנת 2005, פרסם קורגן מודעה בה הודיע על רצונו להשיב את "סמאשינג פאמפקינס" לפעילות ובתאריך ה- 20 באפריל 2006 הוא כבר פרסם באתר הרשמי של הלהקה הודעה לפיה היא אכן מתעתדת להתאחד. 45. הופעתה הראשונה של הלהקה לאחר האיחוד היתה ב- 22 למאי 2007. לצד קורגן וצ'מברלין הופיעו שני חברי הלהקה החדשים ג'ינג'ר רייס בגיטרה בס וג'ף שרודר בגיטרה. 46. ב- 10 ליולי 2007 שוחרר אלבום האיחוד " Zeitgeist ". מאז שחררה הלהקה עוד חמישה אלבומי אולפן: " Oceania " משנת 2012, "Monuments to an Elegy" משנת 2014, "Shiny and Oh So Bright, Vol. 1 / LP: No Past. No Future. No Sun". משנת 2018, " Cyr " משנת 2020 וכמובן אופרת הרוק המשולשת "Atum" בשנת 2022-2023. (Photo: Photo: Linda Strawberry) 47. לקורגן יש יד בלא פחות מעשרה פסי קול של סרטים, חלקם מאוד מפורסמים כמו "Ransom" עם מל גיבסון ו- "Rampage" עם דוויין ג'ונסון. בחלקם הוא נתן את רק את קולו ובחלקם הוא היה שותף מלא לכתיבה והפקה של פס קול הסרט ושיר הנושא של הסרט. 48. הוא שיתף פעולה עם עשרות אמנים, בתפקיד המפיק, הכותב, הזמר והגיטריסט. הוא הפיק מספר שירים ללהקת הרוק האלטרנטיבי Catherine, הוא השתתף בשירה באלבומים של Marilyn Manson , "New Order", Lenny Kravitz , Tony Iommi , "Scorpions ועוד רבים. הוא הפיק וכתב מספר שירים לאומנים כמו: "Hole", Lisa Marie Presley, Breaking Benjamin", Taproot, "Korn" ועוד. 49. בשנת 1998 השתתף קורגן בכתיבת חלק משירי האלבום " Celebrity Skin " של להקת "Hole". 50. הוא נשאר מיודד עם Courtney Love ובהמשך אף ניהל עימה מערכת יחסים, כאשר בשנת 2006 הוא אפילו עבר להתגורר איתה ועם ביתה Frances Bean Cobain באחוזה שלה שבהוליווד. 51. קורגן גם הוא היה שותף באותה תקופה לכתיבה והפקה של מספר שירים באלבום הרביעי והאחרון של להקתה "Hole" בשם "Nobody's Daughter". 52. מיד לאחר שחרור האלבום קורגן התעצבן על קורטני שפעלה ללא רשותו עם השירים והם החלו להחליף ביניהם "מהלומות" בטוויטר ובפייסבוק. זה היה כל-כך מכוער ופוגעני והשניים לא מדברים עד היום. 53. לקורגן יש חיבה גדולה מאוד לספורט ההאבקות, בשנת 2011 הוא הקים את הארגון "Resistance Pro" שקיים תחרות האבקות בשיקגו. בשנת 2015 הוא לקח את תפקיד המפיק ראשי ב- Total Nonstop Action Wrestling כשתפקידו היה ליצור דמויות ולכתוב עלילה לגיבוי ההאבקות. 54. קורגן גם אוהב מאוד בייסבול. זה החל בגיל צעיר כשהיה אספן של קלפי בייסבול, זה המשיך בהערצתו את קבוצת הבייסבול השיקגו קאבס, ואף כשהפך לפרשן בייסבול בתחנת רדיו מקומית בשיקגו. 55. בשנת 2017 רכש קורגן את הבעלות על ארגון ה- "National Wrestling Alliance" שהיה הגוף המוביל והבלעדי להאבקות מקצועית עד לשנות ה-80' אז קם הארגון המפורסם ביותר היום ה-WWF. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

הוא אומנם הבן של, אבל הוא גם הרבה בזכות עצמו. הוא האומן הכי צעיר שסיקרנו כאן, אבל בהחלט מגיע לו. אז קבלו כמה עובדות על Wolfgang Van Halen... (Photo: Michael Buckner) 1. הוא נולד ב- 16 למרץ 1991 בסנטה מוניקה קליפורניה בשם Wolfgang William Van Halen. 2. הוא בנם היחיד של הגיטריסט Eddie van Halen והשחקנית Valerie Bertinelli. 3. הוריו העניקו לו את שמו על שם המלחין Wolfgang Amadeus Mozart. 4. כבר מגיל צעיר התחנך וולפגנג על ברכי המוזיקה כשהוא לומד בעיקר מאביו - אדי ואן הלן, לנגן על שלל כלי נגינה. (Photo: Instagram) 5. אדי נהג להנציח את הקשר שלו עם וולפגנג, בין היתר, בשמות שהעניק לשירים ולכלי נגינה שונים במהלך הקריירה שלו. כך לדוגמא כותרת הקטע האינסטרומנטאלי " 316 " מתוך האלבום " For Unlawful Carnal Knowledge " ששוחרר בשנת הלידה של וולפגנג, הינה למעשה תאריך הלידה שלו (מרץ 16). 6. אדי שיתף פעולה עם חברת "Peavey" ליצור סדרת גיטרות שנקראה "Wolfgang series". 7. בשנת 2008 אדי העניק לגיטרת הקסטום שלו את השם "Fender EVH Wolfgang". 8. הכלי הראשון עליו ניגן וולפגנג היה תופים, עליהם החל לנגן בגיל 9. הוא קיבל מספר שיעורים מדודו Alex Van Halen אבל על פי רוב הוא לימד את עצמו לנגן. 9. בגיל 10 אדי רכש לו את מערכת התופים הראשונה שלו, לאחר שראה שהוא מתקדם ממש יפה בנגינה. 10. בהמשך עבר וולפגנג לנגן על גיטרת בס, גיטרה ולאחר מכן למד לנגן גם על קלידים. 11. כשהיה בן 13 בלבד הוא כבר עלה על הבמה להופעות של להקת "Van Halen" כנגן אורח. אחד מהקטעים אותם עלה לנגן לצד אביו היה הקטע האינסטרומנטאלי " 316 " הקרוי כאמור על תאריך הלידה שלו. (Photo: Ethan Miler) 12. בשנת 2006 כשוולפגנג היה בן 15 בלבד הודיע Eddie van Halen כי הוא מצטרף כחבר מן המניין ללהקה, אשר יחליף את הבסיסט Michael Anthony. 13. מעבר להופעות אותם ביצע עם הלהקה, וולפגנג הקליט עימה את האלבום "A Different Kind of Truth", משנת 2012, אלבום האיחוד עם David Lee Roth . וולפגנג גם שר קולות רקע והשתתף בכתיבת השירים. 14. אביו נהג לכנות אותו "בסיסט קצב" על משקל "גיטריסט קצב", לאור סיגנון הנגינה הייחודי שלו ששילב קצב והובלה. 15. בספטמבר 2012 החליף וולפגנג את הבסיסט Brian Marshall בהרכב הסולו "Tremonti" של Mark Tremonti , גיטריסט להקת "Creed" ו- "Alter Bridge". בהמשך הוא ניגן בשני אלבומיו " Cauterize " משנת 2015 ו- " Dust " משנת 2016. (Photo: Ashley Maile) 16. ביוני 2021 שחרר וולפגנג את אלבום הבכורה שלו " Mammoth WVH " שזהו גם שם ההרכב. את השם הוא ביסס על אחד השמות הראשונים של להקת "Van Halen", אשר בשנת 1972 נקראה "Mammoth". הוא סיפר שביקש את רשותם של אביו ודודו אלכס לעשות שימוש בשם כאשר הוא מוסיף לו את האותיות WVH שהינם ראשי התיבות של שמו. 17. וולפגנג כתב את כל שירי האלבום והוא שר ומנגן על כל כלי הנגינה בו. 18. הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום, היה " Distance " אותו הקדיש וולפגנג לאביו Eddie van Halen לאחר מותו. הוידאו קליפ לשיר כולל צילומים ממצלמה ביתית של וולפגנג יחד עם אדי. 19. ביוני 2023 שחרר וולפגנג את אלבום הסולו השני שלו "Mammoth II". גם באלבום הזה הבחור המוכשר מנגן על כל הכלים באלבום שיצא בהפקתו של Michael Baskette. 20. באוקטובר 2025 שחרר וולפגנג את אלבום הסולו השלישי בשם "The End" כשהוא משנה את שם הלהקה ל "Mammoth". האלבום הזה ממשיך הקו המוזיקלי של וולפגנג שמשלב רוק מודרני עם השפעות קלאסיות. גם הפעם האלבום כולל חומרים שנכתבו והוקלטו על ידי וולפגנג עצמו, שממשיך להוביל את הפרויקט כמעט לבדו, כפי שעשה גם באלבומים הקודמים. להאזנה לאלבום  "The End" ב: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

היא אחת מסנדקיות הגראג' ויש לה "לב" זהב שיחד עם אחותה השפיעו על עולם המוסיקה !! (Photo: Nancy Wilson) 1. שמה המלא הוא Nancy Lamoureaux Wilson והיא נולדה ב-16 מרץ 1954 בסן-פרנסיסקו, קליפורניה. 2. יש לה שתי אחיות גדולות ממנה, Lynn ו- " Ann Wilson " . (Photo: George Rose) 3. הואיל ואביה שירת בצבא, המשפחה הרבתה להסתובב בעולם והיא גדלה בדרום קליפורניה ובטייוואן עד שבגיל שש אביה פרש מהצבא והם עברו לגור בסיאטל. 4. היא זוכרת את רגע ההארה שבו היא ואחותה אן ידעו שהן הולכות להיות כוכבות רוק, כשהן צפו יחד בתוכנית "The Ed Sullivan Show" שאירחה באותו ערב את להקת "The Beatles", היא הייתה בת 8 באותו הזמן. 5. במהלך התיכון הוריה רכשו לאן גיטרה אקוסטית ובהמשך רכשו לננסי גיטרה יותר קטנה (גיטרת ילדים). ננסי לא אהבה את הגיטרה שלה ו"גנבה" מאחותה את הגיטרה לעיתים קרובות. 6. השתיים החלו להופיע יחד באירועים קהילתיים של הכנסיה, לונה פארקים ופסטיבלים מקומיים. הן הרגישו שהן מצליחות לגעת בקהל ולמרות שכמעט בכל הופעה מחצית מהאנשים היו עוזבים זה רק חיזק אותן. 7. בשנת 1973 הצטרפה ננסי ללהקה של אחותה בשם "Heart". היא סיפרה שזה לא היה כל כך פשוט. הגברים בלהקה לא ממש הסכימו לצרף את ננסי והחליטו שהיא צריכה לעבור אודישין. הם נתנו לה משימה, ללמוד לנגן בערב אחד את השיר "Clap" של להקת “Yes”, היא כמובן עברה בהצלחה! 8. באותה שנה עברה כל הלהקה לוונקובר שבקנדה להקליט את אלבום הבכורה. (Photo: Michael Putland) 9. בשנת 1975 הם שיחררו את אלבום הבכורה "Dreamboat Annie". המפיק Mike Flicker עזר ללהקה ללטש את הסאונד ולחתום על חוזה הקלטות עם חברת Mushroom. הם שיחררו 4 סינגלים מהאלבום שתפסו תאוצה אחד אחרי השני, ביניהם "Crazy on You" האדיר. משם כבר פרצה הלהקה גם לארה"ב, דרך סיאטל מקום הולדתן של האחיות ווילסון. 10. בעקבות התנהלות קלוקלת של חברת התקליטים שהגיעה לשיאה בכתבה של עמוד שלם במגזין רולינג סטון, הכוללת תמונה של האחיות ווילסון חשופות כתפיים זו לצד זו ואת המשפט: "It Was Only Our First Time", פירקה הלהקה את החוזה אל מול חברת התקליטים. 11. בשנת 1977 שיחררה הלהקה את אלבומה השני "Little Queen" שהוקלט בסיאטל. אחד השירים המפורסמים ביותר של הלהקה "Barracuda" כבש את המצעדים והביא את הארט שוב להצלחה מסחררת. מדובר בשיר כועס במיוחד על חברת התקליטים Mushroom Records שפירסמה את תמונתן ברולינג סטון והפיצה שמועה לפיה לכאורה האחיות מנהלות רומן, וכל זאת בכדי לעורר את דעת הקהל. אן גילתה על הכתבה במקרה כשמעריץ הגיע אליה אחרי הופעה ושאל אותה "איך היחסים"? היא חשבה שהוא מדבר על החבר שלה, אך כשהבינה במה מדובר היתה המומה והלכה לכתוב את השיר. 12. יחד עם זאת, זה לא היה ממש סוף הסיפור עם חברת התקליטים וכתוצאה ממחויבות משפטית שהייתה ללהקה עם החברה, הם חוייבו להוציא אלבום נוסף תחת השם שלה. הם עבדו באופן מרתוני במשך 4 ימים כדי להקליט אלבום נוסף בשם "Magazine" ששוחרר אף הוא בשנת 1977, רק כדי לסיים את ההתקשרות עם אותה חברה. 13. כתוצאה מכך, הגיעה הלהקה להישג יוצא דופן כאשר שלושה מאלבומיה צועדים בו זמנית במצעדים. 14. אם זה לא מספיק, אז שנה לאחר מכן, ב- 1978, הם משחררים את אלבומם הרביעי "Dog & Butterfly". האלבום חולק לשניים כשהחלק הראשון היה ה- "Dog" וכלל שירים יותר רוקיסטים וחזקים, בעוד שהחלק השני - "Butterfly" כלל בלדות ושירים יותר רכים. האלבום הגיע למקום ה-17 בבילבורד. 15. במהלך סיבוב ההופעות של הלהקה גילתה ננסי שחברה ללהקה הגיטריסט והמפיק Roger Fisher שהיה גם בן זוגה, בוגד בה. לאחר סיום סיבוב ההופעות החליטו חברי הלהקה להדיח את פישר ופיטרו אותו מהלהקה. זה נתן לננסי את ההזדמנות לקחת את ההובלה והיא לקחה את תפקיד הגיטרה המובילה. (Photo: Norman Seeff) 16. בשנת 1980 שיחררה הלהקה את אלבומה החמישי "Bébé le Strange". זהו האלבום הראשון ללא פישר. האחיות ווילסון תמיד הובילו את הלהקה, אך מכאן והלאה הן בעצם היוו את הגרעין הקשה של Heart. האלבום זכה להצלחה מסחררת והגיע למקום ה-5 בבילבורד כשהוא מבלה שם במשך 22 שבועות. 17. החל מראשית שנות השמונים עברה הלהקה שינויים מוזיקליים שעיקרם התרככות ופזילה לכיוון המיינסטרים, עם אלמנטים של פופ, הארד רוק וגלאם מטאל. האחיות העידו שבאותה תקופה הסמים חגגו ואבקת הקוקאין הלבנה הייתה מפוזרת בכל מקום. שיאו של המהפך המוזיקלי היה באלבום "Heart" ששוחרר בשנת 1985 ואשר כלל להיטים רבים כמו: "These Dreams" שהיה השיר הראשון של הלהקה שכבש את פסגת המצעדים, "What About Love", "Never", "Nothin' at All" ועוד. המעבר לגלאם התבטא גם במראה החיצוני כפי שבא לידי ביטוי בעטיפת האלבום. 18. בשנת 1987 יצא האלבום "Bad Animals", ממנו יצא הסינגל “Alone” שהיה לסינגל השני של הלהקה שמגיע למקום הראשון. ההצלחה הייתה מסחררת ואדירה עד למצב שסיבוב ההופעות לקידום האלבום היה סולד אאוט עוד לפני שהתחיל וזה כלל 3 הופעות עוקבות באצטדיון Wembley. 19. במהלך סיבוב ההופעות אחותה של ננסי החלה לחוות התקפי חרדה ופחד במה, במטרה לחפות על אחותה, ננסי הייתה מבצעת סולואים וקטעי גיטרה מאולתרים כדי להחזיק את הקהל. (Photo: Daniel Knighton) 20. האחיות ווילסון שיחררו סה"כ 16 אלבומים תחת ההרכב "Heart" כשהאחרון "Beautiful Broken" שוחרר ב-2016. הן זכו להצלחה והערכה רבה מצד המאזינים ומצד המבקרים וסינגלים רבים כבשו את המצעדים ואת תחנות הרדיו. 21. בשנת 1991 הקימו האחיות את אולפן ההקלטות "Bad Animals" שנקרא על שם אלבומה התשיעי של הארט. האולפן המפורסם שידוע היום בשמו "Studio X" היווה חלק עצום בהתפתחות סצנת הגראנג', ובו הקליטו להקות רבות ביניהן: Alice In Chains, Soundgarden, Pearl Jam, Nirvana ועוד רבים... 22. באותה שנה הן גם הקימו הרכב צדדי בשם "The Lovemongers" שהקליט גירסת כיסוי לשיר "The Battle of Evermore" של לד זפלין, לפסקול הגדול של הסרט "Singles" . מספר שנים מאוחר יותר, בשנת 1997, שיחרר ההרכב את האי.פי.- "Whirlygig". 23. ננסי התחתנה עם במאי הסרט Cameron Crowe ובהמשך הקליטה לסרטיו קטעי גיטרה ואף כתבה פסקולים, ביניהם לסרט "Almost Famous" . השניים התגרשו ב-2010. 24. באותן שנים שלפני ובמהלך פריחתו של הגראנג', היו כוכבי הסצינה כמו כריס קורנל אנדרו ווד , ליין סטאלי ועוד, מבין מעריציהן של האחיות ווילסון. העובדה הזאת זיכתה אותן לכינוי ה"סנדקיות של הגראנג'". הן סיפרו שהבית שלהן היה פתוח לכל החבר'ה מנירוונה, אליס וסאונגרדן, שהיו מגיעים אליהן הביתה למסיבות ומנגנים יחד. 25. בשנת 1995 הן שיחררו אלבום Unplugged בשם "The Road Home" שהופק ע"י John Paul Jones והשתתפו בו Layne Staley ו- Chris Cornell. 26. בשנת 2004 שחררה Heart את אלבומה ה- 13 שנקרא "Jupiters Darling". באלבום השתתפו בין היתר ג'רי קנטרל ומייק אינז מ- Alice In Chains ומייק מקרידי מ- Pearl Jam. 27. בשנת 2012 קיבלו האחיות כוכב בשדרות הוליווד. 28. בשנת 2013 נכנסה הלהקה להיכל התהילה של המוזיקה. מי שנאם את נאום הכניסה של הלהקה להיכל התהילה היה לא אחר מאשר Chris Cornell. בנאומו הוא הסביר ברגש רב כמה האחיות ווילסון השפיעו עליו ועל חבריו מסצינת הגראנג'. 29. בשנת 2016 שוחרר האלבום "Beautiful Broken" אלבומה ה- 16 של "Heart" ששילב בין שירים חדשים לשירים ישנים של הלהקה בביצועים מחודשים. באלבום מתארח James Hetfield מלהקת מטאליקה. 30. באותה שנה נעצר בעלה של אן באשמת תקיפת אחד מילדיה של ננסי. הדבר אירע לכאורה במהלך הופעת הלהקה באפיתאטרון White River שבוושינגטון. השמועות מספרות שבעקבות אותו אירוע חדלו האחיות מלשוחח ועברו לתקשורת באמצעות טקסטים. 31. עוד באותה שנה הקימה ננסי יחד עם Liv Warfield (שהיה בלהקתו של פרינס) את ההרכב "Roadcase Royale". הם שחררו אלבום אחד בשם "First Things First" ב-2017. (Photo: Jeremy Danger) 32. בשנת 2019 הודיעו האחיות שלהקת "Heart" חזרה מ"ההפסקה" שנטלה וכי הן חוזרות להופיע יחד. 33. הן יצאו לסיבוב הופעות "Love Alive Tour". הסיבוב היה כל-כך מוצלח שהאחיות אפילו האריכו אותו, אך הוא נעצר בשל משבר הקורונה. אולי עוד נראה אותן בארץ הקודש !! 34. בשנת 2021 שחררה ננסי את אלבום הסולו הראשון שלה "You and Me". את האלבום היא יצרה ללא תכנון מוקדם ובעיקר בגלל שהיה לה משעמם בבית, אז במקום להרכיב פאזלים היא יצרה מוסיקה, כמו הרבה אמנים שאנחנו מכירים. להאזנה לאלבום ב: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 16 למרץ, 2018, Stone Temple Pilotsהוציאו את אלבומם השביעי "Stone Temple Pilots". לאחר עשרות שנים של הצלחה, טרגדיה וניסיון להמציא את עצמם מחדש, "Stone Temple Pilots" חזרו בשנת 2018 עם אחד האלבומים המשמעותיים ביותר בקריירה שלהם. עד אותו זמן הלהקה כבר הספיקה להתמודד עם אובדן סולנה לשעבר Scott Weiland ועם עזיבתו המוקדמת יותר של Chester Bennington , שתקופתו הקצרה עם הלהקה הניבה את ה- " EP ‏High Rise ". עבור הגיטריסט Dean DeLeo , הבסיסט Robert DeLeo והמתופף Eric Kretz, המשך קיומה של הלהקה היה גם הוכחה לכך שהזהות המוזיקלית של "Stone Temple Pilots" יכולה לשרוד גם לאחר אובדן שני קולות כה מרכזיים. \ החיפוש אחר סולן חדש היה מקיף במיוחד. לאחר שעברו על אלפי מועמדויות, הציגה הלהקה בסוף 2017 את Jeff Gutt כסולנה החדש. במקום לנסות לשחזר את העבר, חברי הלהקה בחרו להתייחס לאלבום כאל תחילתו של עידן חדש (כך גם קיבל האלבום את שם הלהקה). האלבום הפך לאלבום האולפן המלא הראשון שבו מופיע גאט כסולן ולאלבום האולפן הראשון של הלהקה מזה שמונה שנים. סשני ההקלטה שמו את הדגש היצירתי בעיקר על האחים דלאו, ששותפות הכתיבה שלהם הייתה מאז ומתמיד עמוד השדרה המוזיקלי של "Stone Temple Pilots". ההחלטה להפיק את האלבום בעצמם אפשרה ללהקה להתמקד בכימיה הטבעית ביניהם. התוצאה משלבת ריפים חזקים של גיטרה, ליינים מלודיים של בס מלודיים ועיבודים רב-שכבתיים שממשיכים לשקף את הצליל הייחודי שהלהקה ביססה במהלך פריצת הרוק האלטרנטיבי של שנות התשעים. האלבום נפתח עם "Middle of Nowhere" , פתיחה בטוחה שמציגה מחדש את ההרכב המחודש. השיר מונע על-ידי ריף גיטרה חד וקצב הדוק של חטיבת הקצב, כבר כאן ניתן לשמוע שהלהקה עשתה בחירה מצויינת עם Jeff Gutt שמצליח להוביל את סגנון ההארד רוק המלודי של הלהקה מבלי לנסות לחקות את הסגנון הקולי של קודמיו, למרות שהדמיון לסקוט ממש ניכר. המומנטום נמשך עם "Meadow" , הסינגל הראשון מהאלבום ואחד משיאיו. השיר נשען על גרוב עוצמתי המבוסס על עבודת הגיטרה המחוספסת של Dean DeLeo , בעוד הבס של Robert DeLeo מוסיף עומק מלודי מתחת לפזמון המתפרץ. השיר ממחיש את הביטחון והכתיבה שאפיינו את ההצלחות המוקדמות של הלהקה. השיר "Thought She'd Be Mine"  מביא עימו אתנחתא קלה ואווירה מהורהרת יותר. הלהקה מאטה את הקצב ומדגישה אווירה על פני עוצמה. Jeff Gutt מגיש כאן ביצוע ווקאלי מאופק שנתמך בעיבוד הרב-שכבתי שמאפשר לשיר להתפתח בהדרגה וברגש. לעומתו, הכבדות של "Roll Me Under" דוחפת את האלבום לכיוון מחוספס יותר. Eric Kretz מניע את השיר קדימה עם תיפוף עוצמתי, בעוד שהדיסטורשן הבשרני של הגיטרות מעניק לו גוון אפל יותר שמזכיר את הרגעים הקשוחים יותר של הלהקה באלבומיה המוקדמים. מיד אחריו, "Never Enough"  משלב עוצמה ורוך, רוק ובלוז. שכבות גיטרה כבדות וסולו חד יוצרים את אחד הרגעים היפים באלבום, ומזכירים למאזינים כי "Stone Temple Pilots" יודעים לשלם היטב בין מלודיה לחספוס כפי שעשו בתחילת דרכם. רגע בולט נוסף מגיע עם "The Art of Letting Go" , אחד הקטעים המרגשים והמרשימים ביותר באלבום. גיטרות מלטפות ופזמון מלודי יוצרים תחושת התבוננות פנימית שמשקפת גם את המסע של הלהקה עצמה דרך האובדן והלידה מחדש. עטיפת האלבום, שבה מופיע פרפר, מתכתבת עם השינוי והלידה מחדש. עבור להקה שהתמודדה עם טרגדיות, ושינויים בהרכב, הדימוי מסמל להקה שמתפתחת אך נשארת נטועה בכימיה המוזיקלית שהגדירה אותה מלכתחילה. האלבום "Stone Temple Pilots" מהווה עדות לחוסן וליכולת להמשיך קדימה. Jeff Gutt מוכיח את עצמו כתוספת ראויה להרכב, בעוד ששותפות הכתיבה של האחים דלאו ממשיכה לספק עומק מלודי ועיבודים עוצמתיים שהגדירו את "Stone Temple Pilots" במשך שנים. במקום לנסות לשחזר את העבר, הלהקה משתמשת באלבום הזה כדי להראות שהסיפור היצירתי שלה עדיין ממשיך להתפתח. להאזנה: Spotify  | Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 16 למרץ 1984 שחררה "Dire Straits" את אלבום ההופעה הכפול "Alchemy: Dire Straits Live". עשרה חודשים לאחר שחרורו של האלבום המצוין " Love Over Gold " ורגע לפני שתהפוך ללהקת איצטדיונים בעקבות האלבום " Brothers in Arms ", מתייצבת "Dire Straits" באולם Hammersmith Odeon שבלונדון, מחוזקת בשלושה נגנים אורחים, בכדי להקליט את אלבום ההופעה הראשון שלה. ההקלטות נערכות במהלך שתי הופעות הסיכום של סיבוב ההופעות "Love Over Gold Tour" אשר התקיימו ב- 22-23 ליולי 1983. האלבום כולל שירים מכל ארבעת אלבומיה הראשונים של הלהקה וכן מה- EP ששוחרר במהלך סיבוב ההופעות שארך שמונה חודשים - "ExtendedancEPlay", כמו גם מפסקול הסרט "Local Hero", והוא מציג לנו את "דייר סטרייטס" כפי שהיא לא נשמעה באלבומי האולפן שלה. חיה, אנרגטית ומחשמלת! הרכב הנגנים הבסיסי זהה לזה שאיתו הקליטה הלהקה את " Love Over Gold " למעט המתופף Terry Williams שהחליף את המתופף Pick Withers, אשר עזב את הלהקה בשלהי שנת 1982 בכדי לבלות זמן עם משפחתו, לאחר שהיה שותף בכל ארבעת האלבומים הראשונים של הלהקה. מבלי לגרוע מהיכולות הפנטסטיות של Pick Withers, נראה שהתוספת של Terry Williams תרמה לדינמיות ולדרייב של שירים כמו “ Romeo and Juliet ”, “ Tunnel of Love ” ו- “ Telegraph Road ”, אשר נשמעים מעט יותר רזים בגירסת האולפן. מעבר לחברי הלהקה הקבועים, עיבתה הלהקה את הצליל בסיוע קלידן נוסף - Tommy Mandel שניגן עם Brian Adams ומסייע כאן ל- Alan Clark המוכשר, אשר הצטרף ללהקה בשנת 1980 וכן באמצעות נגן כלי ההקשה Joop de Korte והסקסופוניסט Mel Collins. כאן המקום לציין שהסאונד של ההופעה הזאת מדהים. רמת האיכות משתווה מבחינתו כמעט לרמה של אולפן, דבר שהופך את ההאזנה לאלבום הזה לתענוג אחד גדול. מעבר לעובדה שהביצועים כאן נשמעים הרבה יותר מלאים ואנרגטיים מאשר אלו של אלבומי האולפן, הרי שהגרסאות של מרבית השירים כאן הינן ארוכות יותר וכוללות קטעי אילתור ותוספות, ובכך הערך המוסף של האלבום. כך לדוגמא, " Sultans of Swing " מאלבום הבכורה נמתח לכמעט 11 דקות עם סולו אדיר ומטורף, אחד הגדולים אי פעם, " Tunnel Of Love " מהאלבום " Making Movies " נושק כמעט ל- 15 דקות, ועדיין הזרימה של האלבום קלילה, קולחת ורחוקה מלהיות משעממת. הגיטריסט, הזמר והקפטן הבלתי מעורער Mark Knopfler פשוט מתעלה כאן על עצמו' לא רק בכך שהוא מנהיג, מושך וסוחף את כל הנגנים אחריו, אלא בנגינה פשוט פנטסטית המוכיחה איזה גיטריסט מחונן ומוכשר הוא ועד כמה הוא ראוי להיכלל בין נגני הגיטרה הגדולים בכל הזמנים. Mark Knopfler מוכיח את הוורסטיליות העשירה שלו בנגינה המשלבת טכניקה מדהימה ורגש אדיר. זה קורה עם הגיטרה הקלאסית בשיר " Private Investigations ", זה עובר היטב בנגינת הבלוז שלו " Once Upon A Time In The West ", זה חודר לעצמות בנגינה על גיטרת המתכת המפורסמת "National Style O Weathered Steel Resonator" בשיר " Romeo And Juliet " וזה מחשמל לנו את הגוף כשהוא מפלרטט עם הפנדר סטרטוקסטר בשיר " Sultans of Swing ". האלבום מסתיים עם " Going Home: Theme of the Local Hero " הלקוח מפסקול הסרט לו כתב Mark Knopfler את המוזיקה. אין ספק, שיאה של הלהקה עוד לפניה, אבל דווקא הבחירה המוזרה הזאת לכלול קטע מפרוייקט סולו של Mark Knopfler באלבום הופעה של הלהקה, מרמזת כנראה על ההתחלה של הסוף של "דייר סטרייטס", בעוד נופלר מצהיר "קבל קהל ואלבום" כי Mark Knopfler הוא "דייר סטרייטס" ו"דייר סטרייטס" היא Mark Knopfler . להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 16 למרץ 1981 משחררת "Accept" את אלבומה השלישי "Breaker". זה האלבום בו החל הצליל של "Accept" להתגבש ולהתקבע. האלבום שהגדיר את ה- DNA שלה. האלבום הראשון ברצף מדהים של חמישה אלבומי מופת שישוחררו בתקופת השיא של הלהקה, הכולל את " Restless and Wild " , " Balls to the Wall ", " Metal Heart " ו- "Russian Roulette". שורשיה של הלהקה חוזרים אחורה עד לשנת 1968 אז הוקמה ב- "Solingen" שבגרמניה להקת "Band X". לאחר חילופי הרכב רבים שינתה הלהקה בשנת 1976 את שמה ל- "Accept", אז כבר כללה את Wolf Hoffmann על הגיטרה, Udo Dirkschneider בשירה, Peter Baltes על הבס, המתופף Frank Friedrich והגיטריסט Gerhard Wahl, אשר הוחלף עוד לפני שחרורו של אלבום הבכורה ב- Jörg Fischer. הלהקה ניגנה במועדונים ופסטיבלים קטנים והחלה אט אט לבנות את קהל המעריצים שלה. ההזדמנות הראשונה של הלהקה הגיעה כשקיבלה הזמנה לנגן באחד מפסטיבלי הרוקנרול הראשונים בגרמניה, "Pop am Rhein". ההופעה הזאת תשנה את עתידה של הלהקה, שכן זמן קצר לאחר מכן הוצע לה חוזה הקלטות, ובינואר 1979 היא כבר הוציאה את אלבום הבכורה שלה אשר נקרא "Accept". האלבום הזה לא נחל הצלחה, אך הוא פתח ללהקה את הדלת לעולם הגדול ואיפשר לה לצאת לראשונה לסיבוב הופעות אל מחוץ לגבולות גרמניה, אל מדינות סמוכות כמו צרפת ובלגיה. בסוף 1979 חזרה הלהקה לאולפן עם המתופף החדש Stefan Kaufmann, על-מנת להקליט את אלבומה הבא - "I'm A Rebel", שיצא ביוני 1980. לאלבום הזה היה צליל מסחרי יותר מאלבום הבכורה. הוא מפגיש אותנו עם להקה שלא הייתה לה עדיין זהות ספציפית והושפעה מגורמים חיצוניים אשר ראו לנגד עיניהם דבר אחד - מכירות. כחלק מהניסיון להצליח, בחרה הלהקה להכתיר את שמו של האלבום על שם השיר "I'm A Rebel" - שיר נדיר של "AC/DC" שלא שוחרר באף אחד מאלבומי הלהקה, אשר "Accept" בחרה לבצע לו גירסת כיסוי. אבל גם הניסיון לפרוץ החוצה עם אלבום יותר ממוסחר מקודמו, לא צלח והלהקה נאלצה לעצור לרגע ולחשב מסלול מחדש. בדיעבד, הכישלון של האלבום "I'm A Rebel" היה הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות ל- "Accept". הוא אילץ את חברי הלהקה להגיע להחלטה משמעותית שהשפיעה באופן דרסטי על הקריירה שלהם. בעקבות הכישלון חברי הלהקה החליטו לעשות את זה הפעם בדרכם שלהם. ללכת עד הסוף עם המוזיקה שהם מעוניינים לעשות, עם הסאונד והסגנון שמושך אותם, ולא עם מה שחברת התקליטים או ההנהלה מכתיבים להם. הם נכנסו בחודש דצמבר 1980 לאולפני "דלתא" בווילסטר שבגרמניה עם רעיונות מקוריים וחדשים ובמהלך חודשיים רקחו, כתבו והקליטו את האלבום שיגדיר אותם מחדש. "Breaker" הוא ללא ספק אלבום קלאסי ברפרטואר של הלהקה והוא היה הראשון לסלול את הדרך עבורה לקראת ההצלחה הגדולה ולעבר הכרה בינלאומית. זה היה אלבום פורץ הדרך של "Accept" הן מבחינת מציאת הצליל והן מבחינת הסגנון, שיצעידו אותה קדימה ויעניקו לה תהילת עולם בז'אנר ההבי מטאל. זה האלבום שמשך מספיק תשומת לב כדי להעניק ללהקה את ההזדמנות לשמש כמופע הפותח של "Judas Priest", במסגרת סיבוב ההופעות העולמי שלהם בשנת 1981. זו תהיה הפעם הראשונה עבור "Accept" לנגן מחוץ לגבולות אירופה. החל מריף הפתיחה של " Starlight ", ברור שהאלבום הזה שונה באופן מהותי והרבה יותר "מתכתי" מקודמו. הסולואים המורכבים של Wolf Hoffmann, בהם מתחילים להישמע ניצני הסיגנון הניאו-קלאסי' כבר מאשרים לנו סופית שהלהקה השלימה את המהפך שיהפוך אותה לאחת מלהקות המטאל המשפיעות של שנות השמונים. הקטע השני ושיר הנושא " Breaker " הוא הקצר ביותר באלבום, והוא מגדיר באופן מושלם את הפלירטוט של "Accept" עם ז'אנר ה- Speed Metal שיעלה מדרגה כבר באלבומה הבא " Restless and Wild " . השיר " Run If You Can " מציג את היכולת המדהימה של "Accept" לשלב הבי מטאל מנסר וצורם במהלך הבתים, עם פזמונים מלודיים וקליטים. היכולת הזאת רק תלך ותשתפר לכדי שלמות באלבומים הבאים של הלהקה. השיר כולל גם קרב סולואים מרשים בין הופמן לפישר. הרצועה " Can't Stand the Night " היא הארוכה באלבום. בלדה מטאל קלאסית העטופה בקולו המחוספס והעוצמתי של דירקשניידר. הקטע הזה מהווה קונטרסט מושלם לבלדה השניה " Breaking Up Again ", הממוקמת בדיוק באותו מקום בצידו השני של הויניל, אותה שר הבסיסט Peter Baltes שניחן בקול רך וענוג. הצד הראשון של הויניל מסתיים עם השיר בעל הכותרת מעוררת המחלוקת " Son of a Bitch ". שיר מחאה כועס, וולגרי ובוטה שמופנה כנגד חברת התקליטים של הלהקה. זה השיר היחיד שמילותיו לא הודפסו לעטיפה הפנימית של האלבום, בכדי להימנע מצנזורה. מעניין לציין שלכבוד ההוצאה בבריטניה הלהקה הקליטה גירסה חלופית של השיר שנקראה " Born to Be Whipped " וכללה מילים "מעודנות" יותר. הצד השני של הויניל נפתח עם שאגות הקהל שמהוות אינטרו לרוקנרול העוצמתי והאנרגטי של " Burning ". הקטע הבא " Feelings " פשוט נשמע לנו כמו אאוטייק מהאלבום " Balls to the Wall " והוא מהווה הוכחה נוספת לכך שהלהקה גיבשה את ה- DNA שיגדיר אותה כבר מהאלבום הזה. השיר " Midnight Highway " הוא אחד הקליטים והמקפיצים באלבום. תצוגת תכלית מרשימה ליכולת הכתיבה המדהימה של הלהקה, אשר תהפוך באלבומים הבאים לסימן ההיכר שלה. האלבום מסתיים בקול תרועה עם " Down and Out " שמגביר את האנרגיות אחרי הבלדה השקטה " Breaking Up Again ". האלבום "Breaker" אינו נמנה על אלבומיה המושלמים של הלהקה, אבל יש לו חשיבות היסטורית עצומה בתהליך ההתפתחות של הלהקה. השינוי התודעתי שעברה הלהקה במהלך הקלטת האלבום הזה והבחירה המודעת ללכת עם הלב ולעדכן את הסאונד והסגנון המוזיקלי, הם שיצעידו את "Accept" לאלבומי המופת שיגיעו בהמשך הדרך. להאזנה לאלבום: Spotify . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

הזמר Dee Snider חוגג היום יומהולדת וזו הזדמנות טובה לספר לכם כמה עובדות מעניינות עליו: (Photo: Paul Natkin ) 1. הוא נולד באסטוריה, קווינס, ניו יורק, ב- 15 למרץ 1955 בשם Daniel "Dee" Snider. 2. אביו היה יהודי, פקיד ממשל של מדינת ניו יורק. אמו מורה לאומנות ונוצרית קתולית. 3. כילד, הוא שר במקהלת כנסייה, במקהלות בית ספר ובמקהלות קונצרטים בתיכון. בגלל שהוא היה כל-כך טוב, סניידר אפילו נבחר למקהלת המדינה כולה. 4. בתחילת 1976 הצטרף סניידר ל- "Twisted Sister" והפך לכותב השירים העיקרי של הלהקה. 5. כדי להדגיש את תדמית "האחות המעוותת" (Twisted Sister), סניידר אימץ דמות של דראג עם שיער בלונדיני ארוך מתולתל וכמות מוגזמת של איפור. 5. בשנת 1982 הוציאה הלהקה את אלבום הבכורה שלה "Under the Blade". 6. פחות משנה לאחר מכן "Twisted Sister" הוציאו את אלבומם השני "You Can't Stop Rock'n'Roll". 7. הפריצה הגדולה הגיעה עם אלבומם השלישי "Stay Hungry" משנת 1984. הוא הפך לתקליט המצליח ביותר של הלהקה עם להיטים כמו: "We're Not Gonna Take It" ו- "I Wanna Rock". 8. בתחילת שנות ה- 80, ארגון ההורים "Parents Music Resource Center" מתח ביקורת קשה על די ועל "Twisted Sister" בשל טענה לאלימות בסרטונים שלהם עבור השירים "We're Not Gonna Take It" ו-"I Wanna Rock". זה הוביל למדבקות המפורסמות שהודבקו על אלבומים, כדי להזהיר את ההורים והילדים מתכנים פוגעניים במוזיקה. 9. על-מנת לנסות ולהעביר את רוע הגזירה, העיד די בפני הקונגרס האמריקאי ונתן הופעה רהוטה ומאלפת שנוגדת לחלוטין את המראה החיצוני שלו. 10. בשנת 1985 הוא הנחה את הפרק הראשון של התוכנית "Heavy Metal Mania" ששודרה בערוץ ה- MTV. מדובר בתוכנית שכללה חדשות מטאל, ראיונות עם אמני מטאל ועוד וקדמה לתוכנית המיתולוגית " Headbangers Ball ". 11. באותה שנה הוציאה "Twisted Sister" את אלבומה הרביעי " Come Out and Play ". 12. בשנת 1987 הוציאה הלהקה את אלבומה החמישי "Love Is for Suckers". התקליט תוכנן במקור להיות אלבום סולו של סניידר, אבל חברת התקליטים "אטלנטיק רקורדס" שכנעה אותו להוציא אותו תחת השם "Twisted Sister". 13. באוקטובר 1987 הודיע סניידר על עזיבתו את הלהקה. בתקופה זו הוא הקים את "Desperado", סופרגרופ בהשתתפות מתופף "איירון מיידן" לשעבר Clive Burr , הגיטריסט לשעבר של להקת גילן Bernie Torme, והבסיסט Marc Russel. האלבום היחיד של הלהקה "Ace" הוקלט בשנת 1988, אך מעולם לא יצא רשמית, בהמשך בשנת 1996 הוא יצא תחת השם "Bloodied But Unbowed" בשל בעיות עם חברת התקליטים. 14. בהמשך סניידר הקים את "Widowmaker" עם הגיטריסט Al Pitrelli, הבסיסט Marc Russel והמתופף Joey Franco - לשעבר של "Twisted Sister". הרביעייה הקליטה שני אלבומים בשם "Blood and Bullets" ו-Stand By " for Pain". 15. בסוף שנות ה- 90, סניידר יצא לסיבוב הופעות עם להקת "מחווה עצמית" בשם "Dee Snider's SMFs (Sick Mother Fuckers)". 16. בשנת 1993, סניידר הלחין את שיר הנושא של תוכנית "פוקס קידס" בשם "The Terrible Thunderlizards". 17. בשנת 1997, סניידר החל להנחות את "The House of Hair", תוכנית רדיו להארד רוק/הבי מטאל ששודרה בלמעלה מ-200 תחנות רדיו ברחבי צפון אמריקה. 18. בשנת 1998 כתב סניידר שיר בשם "The Magic of Christmas Day (God Bless Us Everyone)", זה היה שיר שכתב כמתנת חג המולד לאשתו. 19. כשנודע לו ש- Celine Dion רצתה לכלול אותו באלבומה משנת 1998 "These Are Special Times", הוא ביקש שלא יגלו לה שהוא כתב אותו. רק שנים מאוחר יותר היא גילתה שדי הוא הכותב. 20. מאוחר יותר באותה שנה, הוא גם כתב ושיחק בסרט האימה "Strangeland". סניידר גם כתב את התסריט לסרט ההמשך "Strangelland: Disciple". 21. החל מיוני 1999 עד אוגוסט 2003, סניידר הנחה תוכנית רדיו בוקר בתחנת 104.1 FM WMRQ שבקונטיקט, בשם "Dee Snider Radio". התוכנית שלו חזרה לאוויר באוגוסט 2004 ב תחנה 93.3 WMMR שבפילדלפיה עד יוני 2005. 22. בשנת 2001, סניידר דיבב את קולו של Gol Acheron, הנבל הראשי של משחק הווידאו פלייסטיישן 2 "Jak and Daxter: The Precursor Legacy". 23. סניידר גם השתתף בסרט הטלוויזיה "Warning: Parental Advisory" משנת 2002. 24. למרות שרק אביו יהודי והוא גדל כנוצרי קתולי, הוא התיישב בשנת 2005 לשולחן סדר פסח יחד עם היהודים Scott Ian מלהקת "אנת'רקס", Leslie West גיטריסט להקת "Mountain", יחד עם JJ French גיטריסט להקת "Twisted Sister". "ליל הסדר" הזה צולם לערוץ "VH1 Classic". 25. סניידר דיבב גם את Angry Jack בפרק "Shell Shocked" עבור הסרט המצויר של ניקלודיאון "SpongeBob SquarePants". הוא הודה שהוא מעריץ גדול של התכנית. 26. בשנת 2003 השתתף בפרויקט "Van Helsing's Curse" ששילב מטאל עם אלמנטים תזמורתיים בסגנון התזמורת הטרנס-סיבירית. האלבום הראשון של הלהקה "Oculus Infernum" יצא באותה שנה. 27. די פגש את אשתו סוזט כשהייתה בת 15 והוא היה בן 21 לאחר שהתגנבה למועדון לילה בלונג איילנד. הם נישאו ב-1981, הם ביחד מאז ויש להם ארבעה ילדים. 28. בשנת 2012, די היה בתוכנית "Selebrity Apprentice" של דונלד טראמפ אבל פוטר במקום התשיעי מתוך 18 אנשים. בשנה שלאחר מכן, הוא חזר לתוכנית אך פוטר במקום השני באותה עונה. 29. בשנת 2012, די ומשפחתו הופיעו ב- "Celebrity Wife Swap". באותו פרק סניידר החליף עם הראפר Flavor Flav. 30. בשנת 2010, די ומשפחתו הופיעו בסדרת הריאליטי "Growing Up Twisted". 31. סניידר כיכב כאורח בסרטון "Immaculate Misconception" של להקת המטאלקור "Motionless in White". בנו של סניידר, קודי בלו סניידר, ביים את הסרטון. 32. די הוציא במסגרת קריירת הסולו שלו 5 אלבומי אולפן, הראשון "Never Let the Bastards Wear You Down" משנת 2000 והחמישי " Leave a Scar " משנת 2021. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

היא ווקאליסטית מאוד מיוחדת שמסוגלת בשיר אחד לקרוע אותך לגזרים, לחבר אותך מחדש ואז ללטף אותך ברכות וחוזר חלילה. היא רק התחילה את הקריירה שלה וכבר יש לה השפעה גדולה על עולם המטאל. הנה כמה עובדות שאספנו לכם על טטיאנה... (Photo: Katja Ogrin) = היא נולדה ב-15 למרץ 1987 בעיר Donetsk שבאוקראינה. = אימה טוענת שהיא צורחת מאז שהייתה קטנה, היא הייתה צורחת כל כך חזק עד שלעיתים קרובות היא הייתה סובלת מ"בקע" בבטן. כילדה היא הייתה לומדת ל"צרוח" שירי פופ רוסים ואוקראינים. = היא החלה לשיר באופן רציני בגיל שמונה כשהיא הצטרפה למקהלה העירונית. = את ההשפעה המוסיקלית הראשונה שלה היא קיבלה מאחיה שהיה גיטריסט בלהקת מטאל מקומית קטנה. הוא גם זה שחשף אותה ללהקות מטאל אחרות והכיר לה את הז'אנר על כל גווניו. = בשנת 1991 כשברית המועצות נפלה וה-MTV נכנס לחייהם של האוקראינים, פתאום נחשפה טטיאנה ללהקות כמו "Nirvana", "The Offspring" ובמיוחד "Otep". טטיאנה סיפרה שהיא למדה מאביה להקליט את המוסיקה מה-MTV על קלטות טייפ וכך היא וחבריה החליפו מוסיקה ביניהם. = טטיאנה סיפרה שהיא החליטה להיות זמרת בפעם הראשונה בגיל 15, אחרי שהיא גילתה את להקת "Otep". היא מאוד התלהבה מסגנון השירה של Otep Shamaya וכשהיא היא גילתה שזו אישה ולא גבר היא הייתה בהלם ומאותו רגע היא החליטה שהיא גם רוצה להמם אנשים בצורה כזו. (Photo: DAC) = להקת "Jinjer" הוקמה ב-2008 ע"י הזמר Maksym Fatullaiev, הגיטריסט Dmitriy Oksen, הבסיסט Oleksiy Svynar והמתופף Vyacheslav Okhrimenko. ההרכב הזה שחרר EP בשם "Objects in Mirror Are Closer than They Appear". = בשנת 2009 טטיאנה הצטרפה ללהקה והחליפה את הזמר Maksym כש-Roman Ibramkhalilov הצטרף כגיטריסט נוסף. בשנת 2011 נעשה עוד חילוף כש-Eugene Abdukhanov החליף את Oleksiy ו-Oleksandr Koziychuk החליף את המתופף Okhrimenko. (Photo: Jinjer) = שנה לאחר מכן ההרכב החדש שחרר את ה-EP הראשון שלו "Inhale, Do Not Breathe". מיד לאחר יציאת ה-EP החלה הלהקה לחרוש כל באר/פאב/מועדון/מרתף/דירת חדר/גן ילדים... בקיצור בכל מקום שהייתה נקודת חשמל ואפשר היה להכניס יותר ממניין איש הם הופיעו!! = לייבל בשם "The Leaders Records" זיהה את הפוטנציאל של ההרכב וב-2013 הם שחררו בהוצאה מחודשת את ה-EP הקודם שלהם שכלל שלושה שירים נוספים שהוקלטו בהופעה חיה. = הלהקה זכתה לחשיפה משמעותית ואף זכתה במקום הראשון בתחרות מטאל ומקבלת את התואר "Best Ukrainian Metal Act". = בשנת 2014 משחרר ההרכב באופן עצמאי את אלבום הבכורה שלו "Cloud Factory". ההרכב ממשיך לאמץ את האידיאולוגיה "אם אין אני לי מי לי" ומארגן באופן עצמאי סיבוב הופעות בינלאומי. כן, שמעתם נכון, ללא אמרגן, ללא מנהל הופעות, ללא קשרים הם פשוט מתחילים להתקשר לכל מועדון ומנסים לארגן לעצמם הופעה ברחבי העולם. = עוד באותה שנה עזבה הלהקה את העיר "Donetsk" בעקבות הקרבות שהתחוללו בעיר, בין הצבא האוקראיני ליחידות לוחמות תומכות רוסיה. הם עברו לעיר "Lviv" אך לאחר מספר חודשים של שעמום הם עברו חזרה "לצוויליזציה", לעיר הבירה "Kiev". = בשנת 2016 משחררת הלהקה את האלבום השני שלה "King Of Everything". מהאלבום משוחרר הסינגל הראשון "Pisces" שיחד עם הסינגל השני "I Speak Astronomy" צוברים כמות גדולה מאוד של צפיות ב-YouTube. שני הסינגלים הללו אך בעיקר "Pisces", מביאים ללהקה את הפריצה הבינלאומית הגדולה שלה ונמכרים במליוני עותקים. = באותה שנה מגיעה הלהקה לישראל להופעה במועדון האזור. = הלהקה ממשיכה לצבור תאוצה והחשיפה המוגברת מכניסה אותה כמופע פותח לסיבוב ההופעות של "Arch Enemy" ושל "Cradle of Filth". = באותה שנה הלהקה זוכה שוב בתואר "Best Ukrainian Metal Act". שני האלבומים הראשונים וכל האלבומים שיבואו אח"כ כובשים את המקום הראשון במצעדים באוקראינה. (Photo: Gina Wetzler) = החשיפה והפופולריות המתגברת מוכיחה את עצמה והלהקה חותמת על חוזה עם הלייבל הגדול "Naplam Records". לאחר החתימה הם משחררים שוב את אלבום הבכורה שלהם "Cloud Factory" בהוצאה מחודשת דרך הלייבל החדש. = באותה שנה הם פורצים לארה"ב ונוחתים במצעד הבילבורד "Next Big Sound". = בשנת 2019 משחררת הלהקה EP בשם "Micro". = עוד באותה שנה הם משחררים את האלבום השלישי שלהם "Macro". מגזין "Loudwire" מכניס את האלבום לרשימת 50 האלבומים הטובים ביותר במטאל לשנת 2019. = בשנת 2020 הם משחררים את אלבום ההופעה החיה הראשון שלהם "Alive in Melbourne". בפברואר אותה שנה הם מקיימים את הופעתם השניה בישראל במועדון הרידינג. = בשנת 2021 שחררה הלהקה את האלבום הרביעי שלה "Wallflowers". = עוד באותה שנה, ב-3 ליולי 2021, קיימה הלהקה את ההופעה השלישית שלה בישראל, בהאנגר 11 שבתל אביב. אחרי קצת יותר משנה חזרה "Jinjer" להופעה נוספת באוקטובר 2022 ברידינג 3 בתל אביב. = ה-DNA המוסיקלי של ההרכב בנוי סביב הפרוגרסיב מטאל כשבכל אלבום או אפילו בכל שיר יש השפעות שונות ומגוונות שלוקחות את הז'אנר ומותחות אותו לכיוונים אחרים כמו: רגאיי, סול, פאנק, ג'אז ועוד. יחד עם היכולות הווקאליות הפנומנאליות של הלהקה, הם יצרו לעצמם מאפיינים מוסיקליים מאוד יחודיים שמבדילים אותם מהרבה להקות בז'אנר. = בלהקה יש חלוקה ברורה, טטיאנה כותבת את כל הטקסטים לשירים ושאר חברי הלהקה כותבים את המוסיקה, הם כמעט לעולם לא מתערבים אחד לשני בתהליך היצירה. = במרץ 2022 החליטה רוסיה לכבוש את אוקריאנה, בעקבות המלחמה החליטה הלהקה ובראשה טטיאנה לרכז את כל המאמצים והיכולות שלהם בלתמוך בעם האוקראיני ולהפסיק כל פעילות של הלהקה. = למרות זאת בשנת 2025 הוציאה הלהקה את אלבומה החמישי "Duél". להאזנה לאלבום "Duél" ב: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

זהו האיש מאחורי שולחן "האפקטים" ב- "Linkin Park" אבל יש לו עוד הרבה כשרון מעבר לכך. אז בואו נכיר קצת יותר את הבחור שלא נמצא בקדמת הבמה... (Photo: Amino) 1. שמו המלא הוא Joseph Hahn והוא בן להורים קוריאנים אמריקאים. 2. הוא נולד ב-15 למרץ 1977 בטקסס, גדל בקליפורניה ויש לו שתי אחיות גדולות. 3. הוא החל לתקלט כשהיה בבית ספר תיכון ולמד ציור. 4. כשלמד בקולג' הוא הכיר את Mike Shinoda והצטרף ללהקה שלו "Xero" שבהמשך נקראה "Hybrid Theory" ובהמשך הפכה להיות "Linkin Park" שאנחנו מכירים היום. (Photo: Mick Hutson) 5. השניים התארחו באלבום השני של הרכב ה-DJs בשם "The X-Ecutioners" והיו חלק מהלהיט הגדול של ההרכב "It’s going Down". 6. השניים גם עבדו יחד בפרויקט הצדדי של מייק בשם "Fort Minor". 7. ג'ו כמו שאר חברי להקת "Linkin Park" (מלבד Chester Bennington ) היה שם מהרגע הראשון, משנת 1996 והוציא יחד עם הלהקה שמונה אלבומי אולפן, שלושה אלבומי הופעה חיה, שני אלבומי אוסף, שני אלבומי רמיקס, שלושה פסקולים ומספר לא קטן של EPs. (Photo: James Minchin) 8. הוא אחראי על רמיקסים לאמנים שונים כמו: Lady Tigra, Good Charlotte, Uncle Kracker ועוד... 9. יצירת סרטים היא התשוקה הגדולה ביותר שלו ומוסיקה הוא עושה "על הדרך", הוא ביים כמעט את כל הוידאו קליפים של הלהקה (בערך 14 קליפים). 10. בשנת 2005 הוא ביים סרט קצר בשם "The Seed" שמספר על ארוע של שוד והצקה לדמות חסרת בית בשם Ken Mercado. 11. בשנת 2014 הוא ביים סרט באורך מלא בשם "Mall" , את הסרט הפיק השחקן Vincent D'Onofrio והשחקנית הראשית הייתה Gina Gershon. הסרט מבוסס על ספרו של Eric Bogosian. 12. הוא ביים וידאו קליפים לאמנים נוספים כמו: Alkaline Trio, Static-X, Story of the Year ו-Xzibit. 13. הוא היה אחראי על האפקטים המיוחדים בסדרה "Dune" משנת 2000 ובסרט "Sphere" משנת 1998. 14. הוא ביים את הטריילר למשחק המפורסם "Medal Of Honor" שבו השתתף השיר של הלהקה "The Catalyst". 15. בעקבות זכייתה של לינקין בפרס הגראמי Best Hard Rock Performance בשנת 2002 הוא הפך לקוריאני-אמריקאי הראשון שזכה בגראמי. 16. בשנת 2011 הוא עיצב את קסדתו של נהג הפורמולה 1 היפני Kamui Kobayashi . 17. ג'ו השתתף כשופט בתוכנית הריאלטי הקוריאנית "Superband" , תוכנית לחיפוש כשרונות במוסיקת ה-K-Pop המפורסמת. 18. בשנת 2024 Linkin Park ביצעה את הקאמבק הגדול של השנה (אולי של העשור) כשהיא חזרה לפעילות מלאה עם הרכב חדש ואלבום חדש !! (Photo: James_Minchin להאזנה לפסקול הסרט Mall שאותו ביים ג'ו ובו משתתפים כמעט כל חברי לינקין פארק. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

אז מה עושה Jimmy Page כאשר Robert Plant לא נענה לחיזוריו ולא מסכים לאיחוד? הוא חובר לצ'ילבה הכי גדולה של פלאנט - David Coverdale , ומשחרר אלבום שמצית לפלאנט את כל הפיוזים. האלבום הזה עיצבן את Robert Plant עד כדי כך, שהוא גרם לו בסופו של דבר להתמסר לאיחוד עם Jimmy Page , לא לפני שהוא עוקץ את David Coverdale ומכנה אותו בתקשורת "David Cover-Version". אז הטלנובלה הזאת בין שלושת מנופחי האגו מתקשרת לאלבום ששוחרר ב- 15 למרץ 1993 - אלבום האולפן היחיד של הצמד Coverdale/Page. אפשר לומר שהסיפור של האלבום מתחיל בשנת 1987 עת "Whitesnake" שחררה את האלבום הנושא את שמה ואשר ידוע היום בשם " 1987 ". באלבום הזה עושה הלהקה בהנהגת David Coverdale , שינוי מהותי וקיצוני הן בהרכב והן בצליל. קוברדייל מחליף את כל הנגנים שליוו אותו באלבומים הקודמים ופשוט מקים להקה חדשה. במקביל גם הסיגנון המוזיקלי עובר מטמורפוזה והופך מהארד רוק/בלוז רוק להבי מטאל/גלאם מטאל. השינוי המהותי הזה בצליל של הלהקה משתקף גם מסגנון השירה של קוברדייל אשר לעיתים נשמע כחיקוי של Robert Plant , כפי שניתן לשמוע בין היתר כבר בשיר הפתיחה של האלבום בהוצאה האירופאית שלו " Still Of The Night ". האיתות הזה מכיוונו של David Coverdale , אשר פתאום החל להישמע כמו גירסה חדשנית של Robert Plant , הספיק ל- Jimmy Page בכדי להביא את שיתוף הפעולה הזה לכדי מימוש. השניים נפגשו במהלך החורף של 1991-1992 במספר לוקיישנים משני צידי האוקיינוס ועמלו על החומרים לאלבום. עטיפת האלבום מציגה באופן מדויק את מה שקורה בפנים - שתי דרכים המשתלבות לכביש אחד. ואכן הסיגנון המוזיקלי של האלבום הוא שילוב בין הריפים החזקים של "לד זפלין" לבלוז-רוק האיטי והכבד של ווייטסנייק. (Photo: William Hames/Zuma) השילוב הזה נשמע כבר בשיר הפתיחה " Shake My Tree " שמשלב בין הרפים הכל-כך מזוהים עם "לד זפלין" לבין הבלוז-רוק המחשמל של "Whitesnake". השיר מתחיל חלש ואקוסטי כשהמתח הולך ונבנה על-פני שני הבתים הראשונים, עד לפיצוץ הבלתי נמנע בבית השלישי. הריף המדהים של השיר הזה פותח על-ידי Jimmy Page יותר מעשור קודם לכן, עוד בימי הסשנים של האלבום האחרון של "זפלין" - " In Through The Out Door ", מה שמוכיח עד כמה נכונה ההגדרה של מגזין הרולינג סטון שהציג אותו כ"אפיפיור של ריפי הכח" או במקור "the pontiff of power riffing". האלבום ממשיך עם " Waiting On You " עוד שיר עם ריף "לד זפלני", רק שכאן להבדיל מהשיר הקודם הסגנון מושך יותר לכיוון "ווייטסנייק", כפי שחטיבת הקצב מסגירה מיד. גם הפזמון והשירה של קוברדייל מתכתבים יותר עם "Whitesnake" של " 1987 " מאשר עם פלאנט ו"זפלין". ואם כבר דיברנו על "Whitesnake", אז בלדת הבלוז-רוק " Take Me For A Little While " שמגיחה אלינו חרש ברצועה השלישית, הייתה בהחלט יכולה להתאים לאלבומי "Whitesnake" של ראשית שנות השמונים. זהו ללא ספק אחד השירים היפים והחזקים באלבום, אשר מצליח להוציא מהצמד את המיטב. כאן המקום לציין שהאלבום כולל עוד שתי בלדות בלוז-רוק חזקות, " Don’t Leave Me This Way " שסולו הגיטרה שלו מתכתב עם זה מהשיר "Since I've Been Lovin' You", החל מדקה 4:45 ו- " Whisper a Prayer for the Dying " שחטיבת הקצב שלו מזכירה לנו לפרקים את הסאונד מהרכב אחר של Jimmy Page מראשית שנות השמונים - "The Firm". שלושת הבלדות מפוזרות על-פני האלבום ומהוות את העוגנים היציבים שלו. קוברדייל נשמע בהן מדהים, הוא נמצא באיזור הנוחות של המנעד הקולי שלו והוא פשוט מתעלה על עצמו. באופן דומה, הן מחזירות את פייג' לשורשי הבלוז מהם הגיע ומבליטות את היכולת המדהימה שלו לקחת ריף בלוז פשוט ולאלתר עליו משפטי גיטרה קצרים ומלודיים לצד סולואים משתפכים וממיסי מתכות. (Photo: Heartofmarkness.com) הרצועה הרביעית של האלבום " Pride and Joy " נבחרה לשמש כסינגל הראשון מתוכו, ולא בכדי. מדובר בשיר "לד זפליני" מובהק, החל מהפתיחה המשלבת את האקוסטית הכל-כך מוכרת של Jimmy Page יחד עם הדולצימר – כלי המיתר שפייג' לא השתמש בו מאז האלבום " Led Zeppelin III ", דרך הריפים החשמליים שמתכתבים עם המקור וכלה בשירה שנועדה להישמע בדיוק כמו פלאנט עם המשיכה של ההברות. מעניין שהשיר התחיל בכלל מסקיצה בלוזית של קוברדייל שפייג' פשוט פירק לה את הצורה ובנה אותה מחדש כשיר הארד רוק מטלטל. Jimmy Page אחראי כאן גם על נגינת המפוחית שמלווה את השיר לכל אורכו כולל הסולו מדהים. אנחנו ממשיכים עם " Over Now " והתיפוף ה"קשמירי" שלו, המשולב עם סאונד הגיטרה שמזכיר לנו שוב את ההרכב הקודם של פייג' - "The Firm". הקטע הזה יחד עם Easy Does " It" הם שני השירים הפחות טובים של האלבום ויש בהם לא מעט מן המשותף שכן גם כולל מעין שילוב של האקוסטיות מלד " Led Zeppelin III "עם סאונד החשמלית והבס של "The Firm", במיוחד מהכניסה של הבס בדקה 2:46. הרצועה " Feeling Hot " היא המהירה ביותר באלבום והיא מובלת על ידי התיפוף החזק של Denny Carmassi מלהקת "Montrose". השיר " Take a Look at Yourself " הוא בלדת הארד רוק אייטיזית מובהקת. שיר אהבה עם ההשפעות הברורות של קוברדייל ופזמון מלודי תואם ווייטסנייק של MTV משנות השמונים. השיר הזה מוכיח לנו שפייג' לא ממש התקדם מאז ימי ה"השאלות" שלו מאומנים אחרים בתקופת לד זפלין, שכן המלודיה של השיר ואפילו חלק מהמילים מזכירים את "Tracks of my Tears" של ה- "Temptations". הקטע " Absolution Blues " הוא הכי קרוב שקוברדייל נשמע כמו פלאנט באלבום הזה. הריף שלו ללא ספק מועתק מהשיר Heartbreaker של לד זפלין, אבל מי אמר שלפייג' אסור להעתיק מעצמו ? עם זאת, קוברדייל בכל זאת השאיר את חותמו על השיר עם רצף המילים: "Falling down to wash my tears away" שמתכתבות עם מילות השיר "Ain't Gonna Cry No More" של "Whitesnake". האלבום אומנם לא הותיר אחריו חותם משמעותי, אבל הוא ללא ספק אלבום טוב עם קומפוזיציות חזקות וביצועים טובים לא פחות. יחד עם זאת, האלבום יצר רעידת אדמה קטנה שהגלים שלה הדהדו כמעט עד לסוף העשור. האנטגוניזם שהוא עורר אצל פלאנט יחד עם המכירות הדלות יחסית של אלבומו "Fate of Nations" היוו את הקטליזטור שיוביל לאיחוד שלו עם פייג', בתחילה במופע שהוקלט במיוחד לכבוד תוכנית האנפלאגד של MTV ושוחרר באלבום שמע ובדי וי די - " No Quarter: Jimmy Page and Robert Plant Unledded " , ובהמשך אף באלבום אולפן שלם עם חומרים מקוריים. להאזנה לאלבום: Youtube . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 15 למרץ 1976 שחררה "Kiss" את אלבום האולפן הרביעי שלה "Destroyer". זה אלבום הפריצה של הלהקה, אשר נחשב לטוב ביותר מבין אלבומיה בהרכבה הקלאסי, והראשון שלה שזכה למעמד "פלטינה". קודם להוצאת האלבום שחררה הלהקה שלושה אלבומי אולפן שלא ממש הצליחו במכירות, מה שהוביל את חברת התקליטים "Casablanca" לשקול שלא לחדש את חוזה ההקלטות עם הלהקה. אבל אז מחליטה הלהקה לבצע מהלך שישדרג את הקריירה המוזיקלית שלה ויהפוך אותה לאחת מהלהקות הגדולות בעולם. הלהקה ידעה היטב שהיתרון הגדול שלה טמון בהופעות החיות. הם הבינו שהם צריכים למצוא דרך להעביר את החשמל, האנרגיה והכריזמה שיש להם על הבמה החוצה, גם אל הקהל שלא צפה בהופעות. הם מחליטים להקליט ולשחרר את אלבום ההופעה הכפול "Alive!", אשר לימים יתברר כאחד מאלבומי ההופעה הגדולים ששוחרו אי פעם. האלבום "Alive!" זכה להצלחה גדולה והוא הראשון של הלהקה שזכה למעמד "זהב" כשהוא מבלה 110 שבועות במצעד המכירות, מה שהוביל את חברת התקליטים "קזבלנקה" לחדש ללהקה את החוזה. (Photo: Kiss Twitter) עם חוזה הקלטות חדש באמתחתה וכשהיא מחוזקת מההצלחה הגדולה של האלבום "Alive!", מחליטה הלהקה שזה בדיוק הזמן לשנות את הסגנון והצליל שלה ולהיפתח לקהל חדש. באופן בלתי יאומן ההזדמנות לעשות את השינוי הגדול בצליל תתגלגל לפתחה של הלהקה באופן מקרי ביותר. אחר הצהריים אחד בשנת 1975, המפיק Bob Ezrin, אשר עבד בין היתר עם Alice Cooper ו- Lou Reed , עלה במדרגות אולפני "City TV" שבטורונטו, כדי לערוך ראיון. באותו זמן חברי להקת "Kiss" סיימו הקלטה של תוכנית וירדו במדרגות לנגד עיניו של Ezrin, אשר הציג את עצמו בפני המוזיקאים וציין: "אם אי פעם תזדקקו לעזרה כלשהי, אל תהססו להתקשר אליי". פחות משלושה חודשים לאחר מכן, ביל אוקין, מנהל הלהקה הזמין את Ezrin לעבוד עם הלהקה. זה היה מהלך שישנה את פניה של "Kiss" לנצח. שיתוף הפעולה עם Bob Ezrin ישדרג את איכות הכתיבה של חברי הלהקה וישפר את יכולת הנגינה שלהם. אזרין לא ישמש רק כמפיק. הוא גם ינגן בקלידים, בפסנתר וינצח על תזמורת כלי מיתר. הוא יציג ללהקה אפקטים חדשים, טכניקות הקלטה חדשניות. הוא יכתוב יחד עם הלהקה 8 מתוך עשרת שירי האלבום, יספק לחברי הלהקה שיעורים בתורת המוזיקה וישמש כמורה הנגינה שלהם. הוא הסתובב באולפן עם משרוקית במאמץ להנחיל משמעת בחברי הלהקה, גער בהם וקרא אותם לסדר כשהיה בכך צורך. Paul Stanley כינה את העבודה עם אזרין על האלבום כ- "מחנה אימונים מוזיקלי". Gene Simmons יודה מאוחר יותר כי זה בדיוק מה שהלקה היתה צריכה. אזרין שצפה בלהקה בהופעה והבחין שהקהל, רובו ככולו, היה מורכב מגברים, רצה לעדן במקצת את הצליל המחוספס של הלהקה. הוא אמר ללהקה שהם צריכים להיות מסוג הילדים הרעים שהבנות יכולות לאהוב, כאשר כל הרעיון של האלבום היה להראות רגישות מסוימת של הלהקה. למרות שהלהקה הגיעה להקלטות עם 15 שירים מוכנים באמתחתה, Bob Ezrin דחה את רובם, כשהוא משקיע את זמנו בכתיבת שירים חדשים במסגרת תהליך יצירה משותף יחד עם חברי הלהקה באולפן. הוא גרם ללהקה להרחיב את אופקיה תוך שימוש באפקטים (" Detroit Rock City "), בכלי מיתר (" Beth ") ואפילו במקהלת ילדים ( " Great Expectations "). האלבום הזה יספק ללהקה המנוני אצטדיונים שיילוו את הסטליסטים שלה בהופעות, במשך למעלה מ- 4 עשורים. שיר הפתיחה " Detroit Rock City " אותו כתב ושר Paul Stanley כמחווה לסצנת המוסיקה בעיר דטרויט, ואזרין עזר לו לעבד למשהו מורכב הרבה יותר. השיר שוחרר כסינגל הרביעי מתוך האלבום, כאשר השיר " Beth " מופיע כבי סייד שלו. באופן מפתיע שדרני הרדיו העדיפו להשמיע דווקא את הבי סייד על פני השיר " Detroit Rock City ". בתגובה שחררה הלהקה את " Beth " כסינגל הבא, החמישי מהאלבום, אשר הגיע למקום השביעי במצעד, השיר של "קיס" שצעד הכי גבוה. מעניין לציין שמי ששר את הבלדה " Beth ", הוא המתופף Peter Criss. השיר נכתב עוד בימיו של פיטר כריס בלהקת "Chelsea" בה היה חבר יחד עם הגיטריסט Stan Penridge, בין השנים 1970-1972. קריס ופנרידג' כתבו שיר בשם "Beck" שנכתב על אשתו של הגיטריסט שלהם Mike Brand, ששמה היה Becky. היא הפריעה כל הזמן לחזרות הלהקה וכל הזמן שאלה מתי מייק חוזר הביתה, כך שהשיר נכתב כבדיחה עליו ועליה. השיר היה תוספת של הרגע האחרון לאלבום "Destroyer". לדברי ביל אוקין, המנהל של "קיס" באותה תקופה, סימונס וסטנלי לא רצו את השיר באלבום, מכיוון שזה לא היה שיר טיפוסי של "קיס" והואיל והוא היווה סטייה דרמטית מסאונד הרוק של הלהקה. אוקין התעקש והתברר כצודק, לאחר שהשיר הפך ללהיט הגדול ביותר של הלהקה. Peter Criss היה חבר הלהקה היחיד באולפן בזמן ההקלטה של השיר, מה שהפך אותו לשיר היחיד של הלהקה שאף אחד מחברי הלהקה לא ניגן בו. Peter Criss גובה בהקלטה של ​​פסנתר עליו ניגן Bob Ezrin, בנבל ובעיבוד של אזרין לכלי מיתר. באופן מצער למרות ואולי בגלל הצלחתו הגדולה של השיר, הוא יהווה את הטריגר למחלוקות בין כריס לפול סטנלי ויגרום בסופו של דבר לעזיבתו של כריס את הלהקה. סטנלי התראיין שנים לאחר מכן, וציין שכריס לא כתב את השיר כי הוא לא מנגן על כלי שאפשר לכתוב באמצעותו שירים. כריס מצידו הגיב על חוסר הפרגון וציין שסטנלי וסימונס תמיד ירדו עליו והעליבו אותו. סינגל נוסף ששוחרר מהאלבום והפך לנכס צאן ברזל של הלהקה, הוא " Shout It Out Loud ". מקורו של השיר עוד בלהקת הראשונה של סטנלי וסימונס - "Wicked Lester". הם הושפעו מהשיר "We Want to Shout It Out Loud" של להקת "The Hollies" והקליטו דמו משלהם העונה לאותו השם. במהלך הקלטת האלבום סימונס הביא את השיר והוא וסטנלי יחד עם Bob Ezrin שכתבו אותו מחדש. שיר אייקוני נוסף מהאלבום הוא " God of Thunder " אותו כתב סטנלי אך שר Gene Simmons . השיר הפך לחביב הקהל בהופעות אותו סימונס מבצע בדרך כלל לאחר "תעלול הדם". הסולו בשיר הוא אחד האהובים על Ace Frehley וקולות הילדים הנשמעים ברקע הם ילדיו של Bob Ezrin . השיר " Flaming Youth " שוחרר כסינגל השלישי מתוך האלבום. השיר נכתב על ידי Ace Frehley , Paul Stanley , Gene Simmons ו- Bob Ezrin, אשר לקח קטעי מוסיקה שונים שכתבו שלושת האחרים, קיבץ ואירגן אותם לשיר אחד. כך לדוגמא, אחד הריפים המרכזיים בשיר נלקח משיר שכתב סימונס בשם "Mad Dog" ומופיע בקופסא "The Box Set" משנת 2001. שירים מצויינים נוספים באלבום הם " Do You Love Me " שסטנלי זוכר איך Bob Ezrin איתגר אותו לשפרו במהלך ההקלטות, " Great Expectations " עם האורקסטרה ומקהלת הילדים, אשר בו מנגן Dick Wagner הגיטריסט של Alice Cooper ו- Lou Reed בגיטרה ועוד. כאן המקום לציין כי בהמלצתו של Bob Ezrin, השיר " Great Expectations " שאב מהסונטה Piano Sonata No. 8 in C minor, Op. 13 של בטהובן. כמו-כן, Dick Wagner מנגן בגיטרה בשירים נוספים באלבום והם: " Sweet Pain ", " Flaming Youth " ו- " Beth ". זה היה בהתאם להוראתו של Bob Ezrin שהיתה למורת רוחו של Ace Frehley . האלבום "Destroyer" זכה כאמור להצלחה גדולה במכירות וסייע ל- "Kiss" להפוך לאחת מלהקות הרוק הגדולות על הפלנטה. האלבום נכלל גם ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין ה"רולינג סטון", הוא מופיע ברשימת 1001 אלבומים שאתה צריך להאזין להם לפני מותך, והוא מופיע גם ברשימות 100 אלבומי ההבי מטאל הגדולים בכל הזמנים של מגזין Kerrang!, ברשימת 100 אלבומי הגיטרה הגדולים בכל הזמנין של מגזין "Guitar World", ועוד. להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר