הנה כמה עובדות מעניינות על Leonard Cohen, זמר-יוצר, משורר, סופר וצייר יהודי-קנדי: (Photo: Fanart.TV) = ליאונרד כהן נולד ב-21 בספטמבר 1934, למשפחה יהודית ממוצא פולני וליטאי, בווסטמאונט, קוויבק, קנדה. שמו המלא היה ליאונרד נורמן כהן, ושמו היהודי היה אליעזר בן ניסן הכהן. = אמו היהודייה הליטאית, מרשה ("מאשה") קלוניצקי, היגרה לקנדה בשנת 1927 והייתה בתו של הסופר התלמודי והרב שלמה קלוניצקי-קליין. = אביו, נתן, היה חייט מהנדס ובעל חנות בגדים, ונפטר כשליאונרד היה בן 9. מאז סבו מצד אמו, הרב שלמה זלמן קלוניצקי, הופקד על חינוכו. = סבו של כהן סייע בהקמת מוסדות רבים שעיצבו את החיים היהודיים בקנדה. = כהן סיים את כיתות ז' עד ט' ב"תיכון הרצליה", שם לימד גם המנטור הספרותי שלו Irving Layton. = במהלך התיכון הוא לימד את עצמו לנגן בגיטרה אקוסטית והקים להקת קאנטרי-פולק אותה כינה "Buckskin Boys". = בשנת 1951, כהן למד באוניברסיטת McGill, שם הפך לנשיא מועדון הדיבייט (איגוד הדיונים) של האוניברסיטה. = הוא פרסם את קובץ שיריו הראשון, "Let Us Compare Mythologies", בשנת 1956. = בשנת 1961, כהן הוציא את ספר שיריו השני, "The Spice-Box of Earth", וזכה להכרה ביקורתית. = כהן עבר להידרה, יוון, בשנת 1960, שם חי על פחות מאלף דולר בשנה וכתב את "The Favourite Game", הרומן הראשון שלו שיצא לאור בשנת 1963. = בשנת 1964 הוא פרסם ספר שירים בשם "Flowers for Hitler". = בשנת 1966 הוא פרסם את הרומן השני שלו, "Beautiful Losers". = בשנת 1967 כהן עבר לארצות הברית ועבר להתמקד במוזיקה. הוא הוציא את אלבום הבכורה שלו, "Songs of Leonard Cohen" באותה שנה. = שירו ​​"Suzanne" מאלבום הבכורה הפך לאחד משיריו המפורסמים ביותר. = בשנת 1969 הוציא כהן את אלבומו השני, "Songs from a Room", ובו הלהיט "Bird on the Wire". = אלבומו של כהן, "Songs of Love and Hate", יצא בשנת 1971, וביסס עוד יותר את המוניטין המוזיקלי שלו. = הוא תרם לפסקול הסרט "McCabe & Mrs. Miller" משנת 1971 לו כתב מספר שירים. = הוא בילה כמעט שנתיים בבקתה בטנסי, לשעבר ביתו של Boudleaux Bryant, מחבר הספר "Bye Bye Love". = בשנת 1971 הוציא כהן את האלבום "Songs of Love and Hate", שממנו התפרסם השיר "Famous Blue Raincoat". = בשנת 1972 יצא כהן לסיבוב הופעות באירופה. ההופעה האחרונה בסיבוב הופעות זה נערכה בירושלים. האווירה בהופעה והשתתפות הפעילה של הקהל, גרמו להתרגשות רבה בקרב כהן ולהקתו. בשנת 1973, במהלך "מלחמת יום הכיפורים", כהן שהה מספר חודשים בישראל והופיע בפני חיילים במוצבים בחצי האי סיני, בין היתר עם "שלישיית התאומים", מתי כספי ואילנה רובינא. (Photo: The National Library Of Israel) בשנת 1974 הוציא כהן את "New Skin for the Old Ceremony" שהושפע מחוויותיו במהלך ואחרי "מלחמת יום הכיפורים". השפעה זו ניכרת בשירים "Who by Fire", המבוסס על קטע מתוך "ונתנה תוקף", אחד מפיוטי יום הכיפורים, וכן בשירים "There Is a War" ו"Lover Lover Lover" שנכתב במהלך הופעותיו עם מתי כספי בחזית. = אחד השירים המפורסמים ביותר מתוך האלבום "New Skin for the Old Ceremony" - " נכתב לאחר מותה של הזמרת Janis Joplin. בשיר "Chelsea Hotel #2, כהן מתאר פגישה עם ג'ופלין במלון צ'לסי, מקום מפגש ידוע לאמנים באותה תקופה. = ליאונרד כהן המציא קוקטייל בשם "Red Needle" בנידלס, קליפורניה, בקיץ 1975. = הוא הוציא את "Death of a Ladies' Man" בשנת 1977, שיתוף פעולה עם המפיק Phil Spector. ההפקה הייתה גרנדיוזית ולא תאמה את סגנונו המינימליסטי של כהן, ומיד הפכה למטרה לביקורות קשות. = בשנת 1979 הוא הוציא את "Recent Songs", חזר לצליל אקוסטי יותר והשתמש בכלי נגינה שונים כמו עוד, מנדולינה וכינור צועני. = כהן נסע לקובה רגע לפני פלישת "מפרץ החזירים" והכריז על עצמו כ"חייל רגלים" עצמאי. = הוא קרא לבתו לורקה על שם המשורר הספרדי פדריקו גרסיה לורקה. = בשנת 1984, כהן הוציא את "Various Positions", שכלל את שירו הנצחי "Hallelujah". חברת התקליטים קולומביה רקורדס קבעה שהאלבום אינו טוב מספיק להוצאה בארה"ב. "Hallelujah" בוצע על ידי כמעט 200 אמנים בשפות שונות, כולל John Cale ו- Jeff Buckley. = בשנת 1987 הוציאה הזמרת Jennifer Warrens (ששימשה כקולת רקע עבור כהן בסיבובי הופעות קודמים), אלבום מחווה בשם "Famous Blue Raincoat". האלבום הביא לעלייה מיידית בפופולריות של כהן. = כהן הוציא את "I'm Your Man" בשנת 1988. האלבום סימן מעבר לעיבודים מבוססי סינתיסייזר והפך לאחד האלבומים המצליחים ביותר של כהן, ובו הלהיט "First We Take Manhattan". = השיר "Everybody Knows" מאלבום זה נכלל בסרט "Pump Up the Volume" והביא חשיפה לקהל צעיר יותר. = בשנת 1992, כהן הוציא את "The Future", שחקר נושאים פוליטיים וחברתיים אפלים. שלושה שירים מהאלבום שולבו בסרט המצליח "Natural Born Killers". = כהן נכנס למנזר זן בודהיסטי בשנת 1994, ובילה שם 5 שנים בבידוד. = בשנת 2001, כהן חזר עם האלבום "Ten New Songs", המשקף את מסעו הרוחני. הוא נחשב למלנכולי ביותר מבין אלבומיו. = אלבומו משנת 2004, "Dear Heather", יצא לכבוד יום הולדתו ה-70 וכלל שילוב של שירה מדוברת. באלבום זה, כהן שיתף פעולה עם זמרת הג'אז Anjani Thomas. בשנת 2006, תומאס הוציאה אלבום שנכתב במשותף עם כהן. = באוקטובר 2005, כהן תבע את מנהלת המוזיקה הקודמת שלו, Kelly Lynch, וטען שהיא מעלה בכספיו בסכום של למעלה מ-5 מיליון דולר. במרץ 2006, כהן זכה בתביעה ונקבע כי לינץ' תפצה אותו ב-9 מיליון דולר. = בשנת 2006 כהן פרסם ספר שירים וציורים בשם "Book of Longing", שהפך מיד עם פרסומו לרב מכר בקנדה. = באותה שנה, יצא סרט (בשיתוף פעולה של כהן) בשם "I'm Your Man", בהשתתפות אמנים רבים כמו "U2", Nick Cave ועוד, שביצעו את שיריו של כהן. פסקול הסרט זכה להצלחה אדירה וחשף את כהן לקהל רחב יותר. = בשנת 2008, כהן חזר שוב לבמות, ויצא לסיבוב הופעות עולמי מצליח ביותר. = הוא הוציא את "Old Ideas" בשנת 2012. הוא הפך לאחד מהאלבומים שצעד הכי גבוה באותה תקופה. = אלבומו "Popular Problems" יצא בשנת 2014, וזכה לשבחי המבקרים בין היתר על עומק הלירי שלו. = בשנת 2016, זמן קצר לפני מותו, כהן הוציא את אלבומו האחרון, "You Want It Darker". בשיר הנושא כהן מתמודד עם יוצרו ושר בעברית "הנני", כאילו הוא מוכן להתמודד עם מותו. = ליאונרד כהן נפטר ב-7 בנובמבר 2016, בלוס אנג'לס, קליפורניה. = הוא נכנס להיכל התהילה של המוזיקה הקנדית, להיכל התהילה של כותבי השירים הקנדים ולהיכל התהילה של הרוקנרול. = ליאונרד כהן הוכרז כחבר במסדר קנדה, אות הכבוד האזרחי הגבוה ביותר במדינה. בשנת 2011 הוא קיבל את אחד מפרסי נסיך אסטוריאס לספרות ואת פרס גלן גולד התשיעי. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

רוצים לדעת מה קורה כשמערבבים אופרת רוק כמו "Tommy" של "The Who" עם פאנק-רוק מחאתי בסגנון "London Calling" של "The Clash"? אז האלבום "American Idiot" של "Green Day" ששוחרר ב- 21 לספטמבר 2004 מצליח לשלב את השניים ולייצר את אופרת הפאנק רוק הראשונה בהיסטוריה, טוב אולי השניה אם סופרים את "Zen Arcade" של "Hüsker Dü". אפשר לקרוא לזה אלבום הקאמבק של "Green Day" אחרי כמעט עשור של חוסר רלוונטיות, אבל אנחנו מעדיפים לקרוא לו אלבום "הבגרות" של הלהקה. חבורת הצעירים המופרעים שפרצה עשור קודם לכן לתודעה העולמית באלבום "Dookie", עם פאנק-רוק זועם בשלושה אקורדים, הפכה באלבום הזה ללהקה שלוקחת את עצמה ברצינות וכותבת אלבום קונספט מלא עם סיפור עלילה שנועד לבטא את ההתפכחות והמחאה של הדור שהתבגר בתקופה של אירועי ה- 11 בספטמבר ומלחמת עיראק. גיבורי הסיפור הם "Jesus of Suburbia" - אנטי-גיבור מתבגר אמריקאי מהמעמד הבינוני, מאניטאון, ארה"ב, שהוריו לא מסתדרים והוא פונה לסמים ולאלכוהול כדי לשרוד. "St. Jimmy" אומן פאנק-רוק, לוחם חופש מרדן. "Whatsername" היריבה של "St. Jimmy", שמתמקדת בהגשמה של האמונות והאתיקה שלה. סיפור העלילה מתחיל עם שיר הנושא "American Idiot" - קטע פאנק-רוק עצבני וזועם, שיר מחאה מובהק שנועד למקם אותנו במקום ובזמן שבו מתרחשת העלילה. לשקף לנו את האווירה ששררה בארה"ב לאחר אירועי ה- 11 בספטמבר ומלחמת עיראק. ההתפכחות וההבנה, הירידה ברמת הפטריוטיות והמחאה בציבור שהתבטאה גם במדיה, דוגמת הסרט הביקורתי "Fahrenheit 911" של Michael Moore. "האידיוט האמריקאי" הם כנראה שילוב של ממשל George W. Bush והתקשורת האמריקאית שלדעת Billie Joe Armstrong זרעה פרנויה ואידיוטיות בקרב הציבור האמריקאי. השיר נכתב על-ידי Billie Joe Armstrong אחרי שצפה בסיקור חדשות על מלחמת עיראק, עם עיתונאים בטנקים מלווים את החיילים בשדה הקרב. הוא חש שהחדשות האמריקאיות חצו את הגבול מעיתונאות לסדרת ריאליטי, כשהם מציגים צילומים אלימים משולבים עם פרסומות. בילי ציין גם מאורע נוסף שהשפיע על כתיבת השיר, בו האזין באוטו לשיר "That's How I Like It" של "Lynyrd Skynyrd" וחשב לעצמו מי האידיוט שמתגאה בכך שהוא "Redneck" דרומי? הסיפור ממשיך עם הצגת גיבור העלילה "Jesus of Suburbia". קטע אפי בחמישה חלקים, הנפרש על פני יותר מ- 9 דקות, שהינו לחלוטין לא אופייני ללהקת פאנק-רוק. הקטע מכניס אותנו לעולמו של נער הפרברים האמריקאי "ישו" מהמעמד הבינוני-נמוך, שגדל בתזונה של "סודה פופ וריטלין". "ישו" שונא את העיירה שלו ("City of the Damned") ואת הקרובים לו, אז הוא עוזב לעיר הגדולה וכך מתחיל לו המסע. Billie Joe Armstrong ציין שלקח להם הרבה זמן לכתוב את השיר וכי הוא רצה לכתוב את "רפסודיה בוהמית" של העתיד. מעניין שלמרות אורכו (הוא קוצר קצת לגירסת הרדיו), השיר הזה שוחרר כסינגל החמישי והאחרון מתוך האלבום. הסיפור ממשיך עם "Holiday" אחד מלהיטי האלבום ששוחרר כסינגל השלישי מתוכו. זה שיר מחאה נוסף שמכוון לממשל בוש, ומפציר במפגינים פוטנציאליים לצאת לרחובות ולהפגין. הוא יוצא נגד האדישות של האמריקאי הממוצע שלא עושה מספיק כדי לשנות את המציאות בה הוא חי. השיר העוצמתי מהווה הקדמה לאחד מהרגעים היפים של האלבום כשבדקה 3:50 אקורד הסיום שלו הופך לאקורד הפתיחה של "Boulevard of Broken Dreams", הלהיט הכי גדול מהאלבום. השיר נכתב במהלך אחת ההפסקות שהלהקה לקחה. בתקווה לנקות את הראש ולפתח רעיונות חדשים לשירים Billie Joe Armstrong נוסע לבדו לניו יורק, שוכר לו לופט קטן באיסט וילג' ובמשך כמה שבועות מתמקד בכתיבה. חלק ניכר מהזמן הזה בילה בילי בהליכות ארוכות ברחובות ניו יורק. הוא כתב את השיר על "להרגיש לבד" על "החלום ושברו". הוא הרגיש שהשיר מתאים היטב לקו העלילה של האלבום, העוסק בבריחה מעיר המגורים שלך ויציאה למסע במהלכו אתה נלחם בשדים הפנימיים שלך. המוזיקה משתנה בהתאם להתקדמות העלילה, כאשר האווירה המלנכולית של "Are We the Waiting" מתחלפת לפאנק-רוק זועם בדקה 2:45 של השיר עם "St. Jimmy". "ישו" מגיע לעיר הגדולה ("Are We the Waiting") אך הוא מוצא אותה הרבה יותר קרה ומנוכרת ממה שצפה. בבדידותו הוא פוגש שם ב- "St. Jimmy" - אומן החופש המרדן שמתברר לנו כאלטר אגו של "ישו" עצמו אשר נוצר כתוצאה מבדידותו. "ישו" יוצר את דמותו של "ג'ימי הקדוש" במוחו כדי להפוך את עצמו פחות פגיע כלפי העולם. כאשר "ג'ימי קדוש" הוא בעצם מקבילו "הזועם" של "ישו". התיפוף שהזכיר לנו את "Bullet The Blue Sky" של "U2", מכניס אותנו לקטע "Give Me Novacaine". שיר שעוסק בדמותו של "ג'ימי הקדוש" שנוצר על ידי "ישו". הוא מדבר על כל הכאב שג'ימי חש. הוא רוצה שבעיות החיים שלו ייעלמו, שהשדים יעלמו מחלומותיו והוא זקוק למשהו חזק כדי להקל על הכאב, לכן הוא פונה ל- "Novacaine". כשג'ימי כבר ממש על סף התאבדות, בדקה 3:28 לשיר, נכנסת "Whatsername" לתמונה עם הקטע המקפיץ "She's a Rebel". היא ההקלה שג'ימי ("ישו") מחפש. נערה מהנה וחופשית שעוזרת לו לשכוח את הבעיות שלו. היא מורדת, היא מלאך, היא מלח הארץ והיא אוחזת בליבו של "ישו" כמו רימון ממש כמו בעטיפת האלבום. תופי הבונגוס מלווים אותנו לקטע "Extraordinary Girl" שכמובן מדבר על "Whatsername" ועל יחסיה עם "ישו"/"ג'ימי", כשבמהלך השיר אנחנו מגלים שגם "Whatsername" היא לא ממש מושלמת וגם לה יש "עניינים משלה. השיר מתחבר בדקה 3:30 לקטע "Letterbomb". קטע קצבי שמתאר לנו כיצד "ג'ימי"/"ישו" נזרק על-ידי "Whatsername" כי היא לא אוהבת את האדם שהוא הפך להיות. היא חושבת שהוא מוגזם מדי ונפרדת ממנו לפני שהוא הורס את עצמו. העזיבה של "Whatsername" מותירה את "ישו" פגוע וכואב. דכאונו משול לשינה ארוכה ממנה הוא לא רוצה להתעורר. "Wake Me Up When September Ends" נכתב על-ידי Billie Joe Armstrong על אביו, שמת מסרטן ב -1 בספטמבר 1982. בילי בכה בהלוויית אביו, הוא רץ הביתה ונעל את עצמו בחדר. כשאמו דפקה על הדלת בילי ענה לה: "תעיר אותי כשספטמבר יסתיים", ומכאן כותרת השיר הנפלא זה. אנחנו מתקרבים לשיאה של העלילה עם "Homecoming" הקטע הארוך ביותר שכתבה הלהקה אי פעם. שיר בחמישה חלקים שאורכו 9:18 דקות בו העזיבה של "Whatsername" גורמת ל"ישו" להרוג את האלטר אגו שלו, "ג'ימי הקדוש", ולחזור לאופן שבו החיים היו לפני שעזב את הבית ונכנס לסמים. בחלק הראשון "The Death of St. Jimmy" "ישו" עוזב את הרחובות, הוא משאיר את ג'ימי מאחור וחוזר הביתה. הוא מבין שהבריחה מהבית לא הייתה התשובה והוא לא הרוויח מזה דבר. הוא ציפה להרבה אך לא קיבל דבר בתמורה. "ג'ימי הקדוש" הורג את עצמו, זה היה "ישו" שפשוט סילק אותו ממוחו. בחלק השני ".East 12th St" "ישו" נכנע לקונפורמיות, הוא מוצא עבודה וחיי שיגרה, אבך זה שוב מוביל אותו למקום לא טוב. הוא מרגיש לכוד. הוא מעדיף להיות בחוץ ופגיע והוא חייב לברוח... (Photo: YouTube) בחלק השלישי "Nobody Likes You" "ישו" עדיין בדיכאון על אובדן "Whatsername", הוא מחכה שתחזור, אך זה לא קורה. כל חלומותיו מתנפצים כאשר במוחו הוא שומע את המילים "אף אחד לא אוהב אותך, כולם עזבו אותך..." בחלק הרביעי "Rock and Roll Girlfriend" "ישו" מקבל גלויה מבחור בשם "Tunny" כנראה עוד בחור ש"ישו" פגש בשיטוטיו ברחובות העיר הגדולה, אשר מספר לו על חיי הרוקנרול הסוערים שהוא חי, וזה מעצים עוד יותר את הדיכאון של "ישו" שמרגיש תקוע בחיים עלובים ובעבודה משעממת. השיר שנכתב ומושר על-ידי המתופף Tré Cool. בחלק החמישי והאחרון "We're Coming Home Again" "ישו" מגיע להבנה. הוא משלים עם המצב ופשוט מקבל את זה. הוא חוזר הביתה. הוא לא בטוח אם הוא שמח או עצוב, אבל הוא לפחות בבית, חי... קטע הסיום של אופרת הרוק "Whatsername" מתרחש אחרי ש"ישו" חזר הביתה, הוא חי חיי שגרה נורמלים אך עדיין מצטער שאיבד את "Whatsername". עבר כל כך הרבה זמן, שהוא אפילו לא זוכר את שמה ("Whatsername"). הוא תוהה מה קרה לה. כל מה שיש לו זה הזיכרונות שלו ממנה. האלבום מסתיים בכך שהוא מנסה לשכוח אותה. הוא לא מתחרט על חייו ברחובות, הוא משתמש בהם כחוויית למידה, אבל עדיין מנסה לשכוח את "Whatsername", את הכאב שהיא הסבה לו, ולהיפך. (Photo: 4ever.eu) האלבום "American Idiot" הפך לאחד מהאלבומים הגדולים של שנת 2004. הוא סימן את הקאמבק של גרין דיי, אשר הצעיד אותה לראשונה למקום הראשון במצעד הבילבורד 200 ובעוד 18 מדינות נוספות. הוא מכר למעלה מ -16 מיליון עותקים ברחבי העולם, מה שהופך אותו לאלבום השני הנמכר ביותר של הלהקה ואחד האלבומים הנמכרים ביותר של העשור. "American Idiot" קיבל ביקורות מהללות. הוא היה מועמד לאלבום השנה וזכה בפרס לאלבום הרוק הטוב ביותר בטקס פרסי הגראמי 2005. הוא היה מועמד גם לאלבום הטוב ביותר בפרסי המוזיקה של אירופה ובפרסי המוזיקה של בילבורד, וזכה במקום הראשון. הצלחתו עוררה השראה למחזמר בברודוויי, לסרט תיעודי ולעיבוד קולנוע עלילתי. מגזין הרולינג סטון הציב אותו במקום ה- 225 ברשימת "500 האלבומים הגדולים ביותר בכל הזמנים" (248 ברשימה המעודכנת משנת 2020). להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 21 לספטמבר 1999 שוחרר "Euphoria Morning", אלבום הסולו הראשון של Chris Cornell. זה אלבום שתופס את Chris Cornell בתקופת שפל, אחת מיני רבות שהיו לו. קורנל שהיה "בעין הסערה" של סצנת הגראנג' והיה אחד מעמודי התווך שלה במשך למעלה מעשור, מחליט בשנת 1997 לפרק את "Soundgarden" - הלהקה שהיתה לו בית במשך 10 שנים. הדבר קורה בסיום סיבוב ההופעות של האלבום "Down On the Upside" לאחר שקורנל והחברים הגיעו למסקנה שהם הגיעו למיצוי. קורנל סיפר שבתקופה שלאחר הפירוק הוא שקע בדיכאון עמוק והוא חשב שלעבוד על אלבום סולו יעשה לו טוב. התוכן של האלבום משקף בהחלט את התקופה הקשה שעברה על קורנל, הן מבחינת הליריקה והן מבחינה מוזיקלית. קורנל סיפר בראיון עימו מיד לאחר צאת האלבום כי כשהוא היה בדיכאון, המוזיקה המלנכולית דווקא עזרה לו להרגיש פחות דיכאוני. קורנל התכוון לקרוא לאלבום הזה "Euphoria Mourning", באופן שמבטא הכי טוב את התוכן שלו, אבל מנהלו דאז Jim Guerinot ייעץ לו לשמוט את האות “U”. בסופו של דבר נעשה "צדק פואטי", כאשר בהוצאה המחודשת משנת 2015 האלבום קיבל את השם המקורי, באופן שהפך את היצירה הכל-כך מרגשת הזאת לשלמה ומושלמת יותר. ואכן, האלבום הזה כולל כמה מהרגעים המרגשים ביותר בקריירה העניפה של קורנל. כשהוא מונע בעיקר מהדיכאון והאלכוהוליזם בהם שקע לאחר התפוררותה של "Soundgarden", קורנל לוקח אותנו למסע מטלטל של רגשות, תחנות בזמן, שמעבירות אותנו ממש כמו ברכבת הרים בין מצבי הרוח השונים בהם היה קורנל נתון בעת כתיבת החומר לאלבום. על-אף שמשמיעה ראשונה האלבום הזה נשמע שונה לכאורה מהכיוון המוזיקלי של להקת האם "Soundgarden", הוא עדיין פוגש את קורנל באיזור הנוחות שלו. את הזרעים המוזיקליים של היצירות באלבום הזה ניתן למצוא בחלק מהעבודות של קורנל במסגרת "Temple Of The Dog", בשיר הסולו שלו "Seasons" הלקוח מפסקול הסרט "Singles" וכן, אפילו בלהקת האם "Soundgarden". ואכן, אפילו קורנל בעצמו ציין בראיון ל- MTV מיד לאחר צאת האלבום, שמי שיחקור את המוזיקה של "Soundgarden" יגלה שהשורשים של השיר "Can't Change Me" נמצאים בשירים כמו "Blow Up the Outside World" ו- "Fell on Black Days". האלבום נפתח "Can't Change Me" עם מלודיה אופטימית יחסית ועם ליין הגיטרה האוריינטאלי והמהפנט, אשר בהמשך ישתלב גם עם המפוחית של Chris Cornell. אך אל תתנו ל"עטיפה" להטעות אתכם. השיר מספר על אישה עם יכולת לעזור לאנשים, אישה שיכולה להפוך הכל לחיובי, אך איך לא, באופן מצער היכולות שלה לא פועלות על קורנל. את השיר הזה הקליט קורנל גם בצרפתית. השיר "Flutter Girl" הוא שיר שקורנל כתב עוד בסשנים של פסקול הסרט "Singles" ובהמשך היה אאוטייק מהאלבום "Superunknown" של "Soundgarden". מי שנתן את השם לשיר היה לא אחר מאשר Jeff Ament הבסיסט של להקת "Pearl Jam" וקורנל כתב את השיר והמוזיקה באופן שחשב שיתאים לכותרת השיר. כאן כבר Chris Cornell עובר מפגוע לפוגע, כשהוא מודיע לגיבורת השיר שמצבו הנפשי בכי רע, כך שעדיף שתרפרף בכנפיה הביתה, כי עדיף לה להיות לבד מאשר איתו. וכך במילות השיר: "Tonight my tears might stain your wings So flutter home 'Cause you're better off alone than with me" השיר "Preaching the End of the World" מרמז על בדידותו של קורנל מבפנים אל מול ההצלחה והפרסום שנראים מבחוץ, וכשקורנל זועק ש"זה רק סוף העולם" אי אפשר שלא להזדהות איתו. השיר "Moonchild" נכתב על אשתו, דאז, של קורנל Susan Silver והוא מספר על האופן בו היא מתנהגת בלילות של ירח מלא. את השיר "Wave Goodbye" כתב קורנל על חברו הזמר והיוצר Jeff Buckley שמת בשנת 1997, ושוב גם כאן הסגנון המוזיקלי אינו מלמד לחלוטין על התוכן המילולי. קורנל ציין כי במהלך כתיבת האלבום הושפע הרבה מסגנונו של באקלי. אנחנו ממשיכים במעבר בין תחנות ורגשות של האמן עם קולו השבור של קורנל בשירים "When I’m Down" ו- "Disappearing One", דרך "Pillow of Your Bones" המטלטל ועד שאנחנו מגיעים לסיום עם "Steel Rain" זעקות שברון הלב של קורנל פשוט מפלחות את נשמתנו. (Photo: YouTube) כאן המקום לציין את תרומתם של צמד חברי ההרכב "Eleven", הגיטריסט והזמר Alain Johannes והקלידנית והזמרת Natasha Shneider, שסייעו רבות בכתיבת השירים באלבום. השניים ניגנו על מגוון רחב של כלים בהקלטות, גיטרה, בס קלידים, מנדולינה קלרינט ועוד, הפיקו יחד עם קורנל את האלבום ואף תרמו את הסטודיו הפרטי שלהם בלוס אנג'לס לשם הקלטתו. לאחר מותה של נטאשה בשנת 2008 נהג קורנל לבצע לה מחווה בהופעות הסולו שלו, כשהיה משמיע את טרק הפסנתר שלה דרך פטיפון. מעניין לציין שהגרסה היפנית של האלבום כוללת קטע בונוס בשם "Sunshower" שהיה חלק מפסקול הסרט "Great Expectations". כמו-כן, עיבוד לשיר "Mission" היה חלק מפסקול הסרט "משימה בלתי אפשרית 2". לפני שאנחנו שולחים אתכם להאזין לאלבום, אנחנו מזמינים אתכם לצפות בהופעה האחרונה מסיבוב ההופעות שליווה את האלבום ונערכה ב- "House Of Blues" בלאס וגאס ב- 7 למרץ 2000. צפו כאן: ועכשיו קחו לכם 50 דקות של שקט ותאזינו ליצירה המדהימה הזאת: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב-6 לנובמבר 2020 הוציאה להקת "Alter Bridge" את ה-EP הראשון שלה (הרשמי שלה)!! לא היו לנו הופעות אבל הייתה לנו קורונה !!! כתוצאה מכך האמנים לפחות נותנים קצת יותר מבד"כ. אלטר היו אמורים להמשיך את סיבוב ההופעות שלהם לקידום האלבום "Walk The Sky" ואולי אפילו היינו רואים אותם בארץ !! אבל במקום זאת הם משחררים לנו EP נחמד מתחילת סיבוב ההופעות. אגב, בסיבוב הזה אלטר החליטו לקחת את נושא ההופעה החיה שלב אחד יותר גבוה והשקיעו הרבה בויזואליות ובפירוטכניקה. אז הנה הוא פה, ה-EP החדש שכולל 6 שירים מהופעות חיות ושיר אחד חדש. 1. Last Rites 2. Wouldn’t You Rather (Live) 3. Pay No Mind (Live) 4. Native Son (Live) 5. Godspeed (Live) 6. In The Deep (Live) 7. Dying Light (Live) אפשר להאזין לו כאן, זוהי גרסת הדלוקס אז פשוט תקפצו לשיר 16 ב: Spotify, Apple Music אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!! "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

ב- 23 למרץ, 1979 הוציאה "Van Halen" את אלבומה השני "Van Halen II". לאחר ההצלחה הגדולה של אלבום הבכורה "Van Halen" שיצא בשנת 1978, הציפיות מהלהקה לקראת אלבום ההמשך היו בשמיים. על-מנת לעמוד בציפיות הלכה "ואן הלן" על בטוח ונשארה באזור הנוחות שלה, עם אותן "נוסחאות" מוזיקליות של הארד רוק לפנים, אנרגיה מדבקת ועבודת הגיטרה פורצת דרך של Eddie Van Halen, אבל עם שינוי ומתיחה קלה של הסאונד לכיוון קליל ופופי יותר. רבים מהשירים באלבום נכתבו עוד לפני יציאתו של אלבום הבכורה "Van Halen", והיו חלק מהדמואים שהוקלטו בשנת 1976 על ידי Gene Simmons. למרות שהאלבום "Van Halen II" לא ממש משתווה לקסם הגולמי והמהפכני של אלבום הבכורה - "Van Halen", הוא עדיין אלבום מכובד שמציג את החופש והביטחון ההולך וגדל של הלהקה ואת יכולת כתיבת השירים שלה. האלבום יוצא לדרך עם "You're No Good", גירסת כיסוי לשיר של Betty Everett משנת 1963, שזכה לפופולאריות על ידי Linda Ronstadt. למרות שהלהקה נותנת לו פרשנות כבדה ואגרסיבית יותר, אנחנו חייבים לומר שזו בחירה מוזרה לפתוח איתה את האלבום שמציגה את ההפקה החלקה והידידותית יותר של האלבום. את האינטרו לשיר מנגן Michael Anthony על הבס עם אפקט פלנג'ר, ואחריו מגיעה הגיטרה הגונחת של Eddie Van Halen, עם צלילים עולים ויורדים עליהם הוא שולט באמצעות עוצמת הווליום של הגיטרה. אחריו מגיע הסינגל והלהיט "Dance the Night Away" - אחת מהרצועות הגדולות והיפות של האלבום. עם קצב הקליפסו הקופצני והפזמון המדבק שלו, זהו ללא ספק אחד הרגעים הידידותיים ביותר לרדיו של "ואן הלן" אשר ממחיש את הפזילה שלהם לכיוון הפופ היותר מסחרי אשר יאפיין את להיטי הלהקה מספר שנים מאוחר יותר. הקטע השלישי, "Somebody Get Me a Doctor" מחזיר את העוצמה והחספוס, הניזונים מהריפים הצורבים של Eddie Van Halen והיללות הכריזמטיות של David Lee Roth. זו דוגמה קלאסית לאנרגיה הגולמית של "ואן הלן" ולחוצפה השובבה של אלבום הבכורה שלהם. השיר "Bottoms Up!" הוא שיר בלוז-רוק על סטרואידים, עם אווירה סוערת שמוכיחה את הכישרון של הלהקה ליצר המנונים מהירים. "Outta Love Again" הוא הקטע הכי Fאנקי מבין כל החומרים המוקדמים "ואן הלן", אשר מדגיש את התיפוף הרועם של Alex Van Halen. הקטע "Light Up the Sky" הוא אחד מהרצועות הכבדות של האלבום, עם עבודת גיטרה מורכבת של אדי, נגינת בס נהדרת של מייקל ואפילו סולו תופים קצר של אלכס, וככזה יש לו ללא ספק מקום של כבוד בקטלוג הלהקה. הקטע המפתיע של האלבום הוא ללא ספק "Spanish Fly", יצירה אינסטרומנטלית אקוסטית קצרה שמשמשת כמקבילה ה"קלאסית" של "Eruption" מאלבום הבכורה. הנגינה של Eddie Van Halen בהשראה קלאסית מוכיחה שהווירטואוזיות שלו אינה מוגבלת רק לטאפינג ושרדינג חשמליים. רצועות הסיום, "...D.O.A.", "Women in Love" ו-"Beautiful Girls", מזכירות יותר את הרוח של אלבום הבכורה, במיוחד "Beautiful Girls", שממחיש בצורה מושלמת את אתוס "רוק המסיבות" של "ואן הלן". בעוד שהאלבום "Van Halen II" לא מתעלה על ההצלחה וה"ראשוניות" של קודמו, הוא חיזק את מעמדה של הלהקה ככוח דומיננטי בהבי מטאל של התקופה. הסינגלים מהאלבום עמדו במבחן הזמן, היוו חלק מהסטליסט בהופעות הלהקה, והושמעו בתחנות רדיו "רוק קלאסי". האלבום מפגין את יכולתה של הלהקה לאזן בין קטעי הארד רוק ללחנים נגישים יותר, נוסחה שתסלול את הדרך ללהיטים העתידיים של הלהקה. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הזמר והיוצר David Coverdale חוגג היום יום הולדת!!! (Photo: David Coverdale On Twitter) קוברדייל החל את הקריירה המוזיקלית שלו בשנת 1969 עם להקת "The Government", אולם ההזדמנות הגדולה שלו הגיעה כשראה מודעה בעיתון ה- "Melody Maker" על כך שלהקת "Deep Purple" מחפשת זמר. הוא שלח קלטת שלו ללהקה ומיד זומן לאודישיין שלאחריו נמסר לו כי הוא התקבל ללהקה. David Coverdale החליף את Ian Gillan בהרכב MKIII של "Deep Purple" ובהמשך בהרכב MKIV ובין השנים 1973 עד 1976 שחרר עם הלהקה 3 אלבומי אולפן, ביניהם "Burn" המופתי. בשנת 1977 ולאחר פירוקה של "Deep Purple", פצח David Coverdale בקריירת הסולו שלו כשהוא חובר לגיטריסט Micky Moody ומשחרר את האלבום "White Snake". בהמשך יהפוך שם האלבום גם לשמו של ההרכב "Whitesnake" אותו יוביל קוברדייל ביד רמה במשך ארבעה עשורים, עד פרישתו בנובמבר 2025. במסגרת "Whitesnake" יצליח Coverdale למגנט אליו שניים מחבריו לשעבר מלהקת "דיפ פרפל". בתחילה הקלידן Jon Lord עימו ישחרר את האלבום Lovehunter ובהמשך יצטרף גם המתופף Ian Paice שהשתתף בין היתר באלבומים Ready An' Willing ו- Come an' Get It. קוברדייל ימשיך לגייס ללהקתו את מיטב הנגנים, כמו המתופף Cozy Powell שהשתתף באלבום Slide It In. בשנת 1987 יחליף קוברדייל את כל חברי ההרכב וישנה באופן מהותי את הסגנון המוזיקלי של הלהקה באלבום המצליח ביותר שלה Whitesnake (1987). לאחר עזיבתו של Ronnie James Dio את "Black Sabbath" בשנת 1982, הלהקה הציעה לקוברדייל את תפקיד הזמר, אך הוא דחה את ההצעה. בשנת 1993 יפתיע קוברדייל את עולם המוזיקה כשיחבור לגיטריסט Jimmy Page. השניים ישחררו יחד את האלבום Coverdale/Page. במהלך הקריירה הענפה שלו שחרר David Coverdale לא פחות מ- 20 אלבומי אולפן. שלושה עם "Deep Purple", מספר זהה של אלבומי סולו, אלבום אחד בו שיתף פעולה עם Jimmy Page ו- 13 אלבומי אולפן עם להקתו "Whitesnake". קוברדייל גם השתתף בשיר "Behind the Smile" מתוך האלבום "The Butterfly Ball and the Grasshopper's Feast" אותו שחרר Roger Glover בשנת 1974. הוא גם שיתף פעולה והתארח באלבומים של אומנים נוספים, ביניהם, Jon Lord, Bernie Marsden, Eddie Hardin ועוד. עוד שני פרטי טריוויה קטנים: 1. קוברדייל תרם את קולו לפסקול הסרט Days of Thunder עם טום קרוז בשיר שהקליט במיוחד עבור הסרט ונקרא "The Last Note of Freedom". 2. הוא מדקלם את המילים "Walking the fine line between Pagan and Christian." בסיומו של הקטע האינסטרומנטאלי האלמותי "For the Love of God" של הגיטריסט Steve Vai. בנובמבר 2025 הודיע קוברדייל למעריציו כי הוא פורש ממוזיקה בהודעת וידאו מרגשת. ועכשיו בואו להאזין לפלייליסט משיריו שערכנו במיוחד עבורכם: כאן. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

הילד הרע, השני, של הבריט-פופ Liam Gallagher חוגג יום הולדת אז אספנו 20 עובדות מעניינות עליו: (Photo: mijasinternational.com) 1. הוא האח הצעיר של Noel Gallagher. הוא נולד ב- 21 לספטמבר 1972 במנצ'סטר בשם William John Paul Gallagher. 2. כשהיה בן 10 אימו התגרשה מאביו הואיל והוא התעלל פיסית בכל האחים. 3. זה אולי ישמע מוזר וגם אין לכך ראיות חותכות, אך ישנו סיפור שליאם לא התחבר למוסיקה כשהיה בתיכון. רק לאחר קרב מכות המוני עם בית ספר אחר בו הוא קיבל מכת פטיש בראש הוא החל להתחבר למוסיקה. 4. לפני שהוא ואחיו נואל הקימו את להקת "Oasis" הוא כתב שירים יחד עם Paul 'Bonehead' Arthurs בלהקה בשם "Rain". הם נפגשו לחזרות רק פעם בשבוע וליאם צוטט לא פעם אומר שהחומרים של הלהקה היו פשוט "מחורבנים". (Photo: Steve Double) 5. מאז חשיפתו לתקשורת, ליאם יצר לעצמו תדמית של בחור בוטה שלא מפחד לומר מה שיש לו להגיד, גם אם זה מלוכלך או פוגע באנשים אחרים, הוא לא ממש שמר על ריסון מילולי ופיסי. 6. בשנת 1998 הוא השתתף בקטטה במהלך טיסה לאוסטרליה של חברת "Cathay Pacific", לאור המקרה הוא הוחרם ונאסר עליו לטוס עם החברה בעתיד. 7. בשנת 1993 ניגנה "Oasis" ארבעה שירים בבר בשם "King Tut's Wah Wah Hut" בגלזגו שבסקוטלנד, באותה הופעה גילה אותם סוכן בשם Alan McGee והחתים אותם על חוזה לשישה אלבומים. 8. אלבומה הראשון של הלהקה שיצא ב-1994 "Definitely Maybe" הפך לאלבום הבכורה הבריטי הנמכר המהיר ביותר בכל הזמנים. 9. האלבום השני של הלהקה "(What's the Story) Morning Glory?" שיצא ב- 1995 היה עוד יותר מצליח והפך לאלבום השלישי הנמכר ביותר בהיסטוריה הבריטית. 10. כשעה לפני הופעת הלהקה בתוכנית "MTV Unplugged" בשנת 1996, הודיעה הלהקה שליאם לא יוכל להופיע בשל מה שפורסם כ"דלקת גרון". נואל ביצע את כל תפקידי השירה במקומו, כשליאם צופה במופע ממרפסת שהשקיפה על הבמה. 11. בהמשך, הלהקה המשיכה לסיבוב הופעות ללא ליאם, כשנואל מבצע את כל תפקידי השירה. הדבר יצר חרושת שמועות באשר לסיבה האמיתית בגינה ליאם לא עלה לבמה ולא הצטרף לסיבוב. 12. השיר הראשון שנכתב ע"י ליאם בלהקה הוא "Little James" המופיע באלבום הרביעי של הלהקה "Standing on the Shoulder of Giants" שיצא בשנת 2000. את השיר הוא כתב לבנו James. 13. בשלושת האלבומים הבאים של הלהקה ליאם כתב 3 שירים בכל אלבום והיה שותף משמעותית בכתיבה. 14. הלהקה הייתה הצלחה מטורפת בבריטניה והביאה את הבריט-פופ לכותרות בכל רחבי העולם. כל שבעת אלבומי הלהקה שברו שיאים כאלה ואחרים במצעדים ובטקסים הבריטיים. 15. בשנת 2010 נבחר ליאם ל- "Greatest Frontman" בכל הזמנים לפי סקר שבוצע ע"י "Q Magazine". 16. החיכוכים בין ליאם לנואל הגיעו לשיאם באוגוסט 2009 לפני הופעה של הלהקה ב- "Rock en Seine Festival". הריב ביניהם הפך פיזי כשליאם מנפץ את הגיטרה של נואל. ההופעה כמובן לא התקיימה לבסוף, ונואל פרסם מאוחר יותר שהוא עוזב את הלהקה. 17. בשנת 2009 הקים ליאם להקה חדשה בשם "Beady Eye" וב- 2010 הם שחררו את אלבום הבכורה שלהם "Different Gear, Still Speeding" ושלוש שנים מאוחר יותר את אלבומם השני והאחרון "BE". 18. ליאם הוציא שלושה אלבומי סולו, האחד "As You Were" בשנת 2017, השני "Why Me? Why Not" יצא ב- 2019 והאחרון "C'mon You Know" שוחרר ב- 2022. 19. לליאם יש תיק עבה בסניפי משטרה מסביב לעולם, הוא נוטה "ללכת מכות" בברים, עם מעריצים או סתם כי מישהו עצבן אותו. באחד האירועים הוא ומתופף להקת "Oasis" היו מעורבים בקטטה בבר במינכן אותה ליאם סיים עם שיניים שבורות ופגיעות פיסיות לא קלות. לאור הפגיעה הלהקה נאלצה לבטל את המשך ההופעות בגרמניה. 20. מצד שני ליאם השתתף במספר לא קטן של ארועי צדקה והופעות מיוחדות שחלקן הוא אפילו יזם בעצמו, על מנת לתרום לנפגעי טרור. 21. בספטמבר 2024 לאחר 15 שנה, התרחש הבלתי יאומן ושני האחים המתכסחים הכריזו באופן רשמי על האיחוד של להקת "Oasis". עכשיו כבר בטוח ששמעתם על זה כי זה הופיע בכל פוסט שני, בכל מדיה חברתית אפשרית, האיחוד של העשור!! השניים הודיעו כי ב-2025 הם יקיימו סיבוב הופעות ב-UK ובאירלנד. כרגע לא ידוע על תוכניות עתידיות מעבר לכך. (Photo: Simon Emmett) באוגוסט 2019 ביצע ליאם הופעת MTV Unplugged ב- Hull City Hall שבאנגליה, באפריל 2020 ההופעה שוחררה כאלבום. אתם מוזמנים להאזין להופעה ב: Spotify "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 22.9.1978 "אם אתה לא יכול לומר את מה שיש לך לומר בשתי דקות ועשר שניות, אז אל תגיד את זה בכלל". האמירה החשובה הזאת של Jeffrey Ross Hyman הלוא הוא Joey Ramone תמצתה את כל ההוויה של שירי הפאנק. יש הסוברים שלהקת "הראמונס" שאלבומה הרביעי "Road to Ruin" יצא ביום 22.09.1978 היא מחיית הפאנק. "הראמונס" הוקמו בשנת 1974 בשכונת פורסט הילס שברובע קווינס בניו יורק, אבל אם נחפור טיפה ברקע ממנו הם צמחו יתברר ששניים מחברי הלהקה הם בכלל נצר למשפחות של יהודים שחלקם שרדו את השואה בקושי רב. כל חברי הלהקה אימצו שמות בדויים (טומי, ג'וני, ג'ואי) המסתיימים בשם המשפחה Ramone אם כי לאף אחד לא היה קשר ביולוגי, שמה של הלהקה נוצר בהשראת חבר להקת "הביטלס" Paul McCartney שהיה עושה צ'ק-אין בבתי מלון תחת השם הבדוי "פול רמון" החברים המקוריים: Joey Ramone (ג'פרי היימן) שירה ותופים, Johnny Ramone (ג'ון קאמינגס) בגיטרה, Dee Dee Ramone (דאגלס קולווין) בבס, ו- Tommy Ramone (טום ארדליי) כמתופף ומנהל הלהקה. קאמינגס וארדליי ניגנו יחד בסיקסטיז בלהקת הגראז' רוק "The Tangerine Puppets" והתיידדו עם דאגלס קולווין שחזר זמן קצר לפני כן מברלין עם אימו ואחותו. ג'פרי היימן שנולד בניו יורק בשנת 1951 היה מעריץ של David Bowie, "הביטלס", "הסטוג'ס", ולהקת "המי" - בה העריץ במיוחד את המתופף Keith Moon, שבהשראתו למד בגיל 13 לנגן על תופים ותופף עליהם עד שקנה גיטרה אקוסטית בגיל 17. היימן הצטרף בשנת 1972 ללהקת הגלאם רוק "Sniper" בה הוא היה חבר כשנתיים לפני שהוחלף ע"י אלן טרנר בתחילת 1974. בהמשך אותה שנה חבר לקאמינגס, ארדליי, וקולווין על מנת להקים את "הראמונס", שם שכאמור הגיע בהשראת שמו הבדוי של Paul McCartney, דאגלס קולווין שקרה לעצמו די די ראמון ושכנע את שאר חברי ההרכב לשנות את שמם. ב- 30 במרץ 1974 הם עלו להופעת הבכורה שלהם באולפני "פרפורמנס", הם ניגנו שירים מהירים מאוד וקצרים מאוד, כשנתיים לפני שקראו לז'אנר הזה בשמו - פאנק רוק. באותו הזמן צמחה בניו יורק סצנת מוזיקה חדשה שהתמקדה בשני מועדונים "Max's Kansas City" ו- "CBGB" (ראשי תיבות של קאנטרי, בלוגראס, ובלוז), מועדון שבו צמחו שורשיו של הפאנק עם אומנים כמו "The New York Dolls", "Television", "Blondie", וגם "הראמונס" שהפכו במהירות לבני בית במועדון בו הופיעו לא פחות מ 74 פעמים בפרק הזמן שבין אוגוסט 74 ועד סוף השנה. בסוף 75' הם חתמו על חוזה הקלטות בחברת "Sire Records" ובמהרה החלו להיות מוכרים כמנהיגיה של סצנת הפאנק המתפתחת' הרבה בזכות ג'ואי ראמון שסגנון השירה שלו היה מקורי להבדיל מלהקות אחרות בניו יורק. בתור מנהיגי הסצנה "הראמונס" הצליחו להשפיע ולתת ביטחון ללהקות חדשות שקמו מסביבן - (גם בצד השני של האוקיינוס) כמו "The Clash", ו- "The Damned". הופעות נוספות שלהם בקליפורניה גרמו להקמתן של להקות פאנק באזור דוגמת "Black Flag", "Dead Kennedys", "Bad Religion" ו- "Social Distortion". אך דבר אחד היה בעוכריהם, מכירות נמוכות של שלושת האלבומים הראשונים שלהם, דבר שהפעיל עליהם לחץ לקראת האלבום הרביעי, במיוחד כאשר ראו להקת "CBGB" אחרת ("בלונדי") שמצליחה לפרוץ קדימה. בשלב הזה הפאנק החל בירידה חדה למטה עד למותו כשנה לאחר מכן, ו"הראמונס" שהיו מודעים למה שקורה מסביב החליפו כח בעמדת המתופף, כאשר מארק בל (Marky Ramone) יוצא להקתRichard Hell and the" "Voidoids החליף את טום ארדליי (Tommy Ramone) שנשאר בעמדת המפיק (וגיטריסט נוסף) יחד עם אד סטזיום, וביחד הם הכניסו חידוש לשירי הלהקה. לא עוד שירים מהירים, פרועים, וקצרים ללא טאץ' הפקתי, כי אם שירים איטיים יותר, ארוכים יותר פה ושם בתוספת של שכבות על שכבות (אוברדאבס), על הנגינה של הגיטרה, הבס, והתופים. סגנון השירים התמתן לכיוון הפופ-פאנק עם שירי פופ דומיננטיים דוגמת "Don't Come Close" ובלדות מלנכוליות כמו בחידוש ל- "Needles and Pins" של ג'אקי דה שאנון, ובבלדה "Questioningly". באלבום שולבו אלמנטים מוזיקליים שפחות בלטו בפאנק-רוק כמו סולו גיטרה (הבי מטאל), ובלדות סטייל הסיקסטיז. מבחינה לירית "הראמונס" שרים על החוויות שלהם במהלך ההופעות, הלחץ שהתפרץ לכדי המשפט "Just put me on a wheelchair, get me to the show" בשיר "I Wanna Be" Sedated" שיר שמספר על תחושה של ריקנות, כאשר "הראמונס" הגיעו ללונדון להופעות ובסוף מצאו את עצמם רואים סרטים אמריקאיים, במלון במקום למצות את העיר. ב- "Don't Come Close" ובשירים נוספים המילים מתמקדות במצבים שונים של הקשר מאהבה, דרך חיבור, ועד תסכול וחוסר תקשורת. השיר הנועל "It's a Long Way Back" נכתב על שנות ילדותו של Dee Dee Ramone בגרמניה. עטיפת האלבום היא יצירת האומנות של גאס מקדונלד, מעריץ של הלהקה שהגה את הרעיון ושלח לחברי ההרכב איור בו הם נראים בהופעה עם סרטן שיוצא מהמגבר, ונחש שממוקם סביב רגליהם. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב-21 בספטמבר 1990 יצא בארה"ב האלבום "The Razors Edge", אלבום האולפן ה- 12 של "AC/DC". בחלק מהמקורות תאריך ההפצה הבינלאומית מצוין כ-24 בספטמבר. בואו לקרוא עליו 10 עובדות מעניינות: 1. לאחר תקופה בה לא הצליחה לייצר אלבומים מצליחים, האלבום הזה החזיר ללהקה את הרלוונטיות שלה ואת הפופולריות לה זכתה בשנות ה- 70 ובתחילת שנות ה- 80. 2. מהאלבום שוחררו 3 סינגלים: "Thunderstruck", "Moneytalks", ו- "Are You Ready", כולם הצליחו להתברג למקומות ראויים במצעד הבילבורד האמריקאי. בנוסף האלבום כולל מספר שירים בלתי נשכחים כמו: Fire Your Guns", "Mistress for Christmas וכמובן שיר הנושא "The Razors Edge". 3. האלבום עצמו הגיע למקום ה- 2 במצעד האמריקאי ולמקום הרביעי באנגליה. 4. האלבום מכר כ- 8 מליון עותקים ברחבי העולם, מהם 5 מיליון בארה"ב לבדה. והוא ממוקם עד היום במקום הרביעי מבחינת נתוני מכירות בין אלבומיה של "AC/DC", אחרי "Back In Black", "Highway To Hell" ו- "Dirty Deeds Done Dirt Cheap". 5. לפני ההקלטות המתופף Simon Wright עזב את הלהקה ועבר לעבוד על האלבום "Lock Up the Wolves" של "Dio". הוא הוחלף על-ידי Chris Slade הידוע בין היתר מחברותו בלהקות ה- "The Firm" ו- "Manfred Mann's Earth Band". 6. הזמר Brian Johnson לא תרם כמעט לאלבום הואיל והיה עסוק אותה עת בהליכי גירושין. למרות שבעבר ועל-פי רוב בריאן כתב את המילים והאחים Angus Young ו- Malcolm Young את המוזיקה, באלבום הזה האחים יאנג כתבו הן את המילים והן את המוזיקה. 7. מי שהפיק את האלבום היה Bruce Fairbairn אשר הפיק בין היתר את האלבום "Slippery When Wet" של "בון ג'ובי" ואת האלבומים "Permanent Vacation" ו- "Pump" של "אירוסמית'". 8. השיר "Thunderstruck" התחיל מאלתור של Angus Young שהתאמן על הגיטרה. הוא השמיע את האלתור ל- Malcolm Young אשר מיד התלהב והעניק לשיר את הקצב שלו. אנגוס סיפר שהרעיון לשם השיר הגיע מסופת רעמים שחווה במהלך טיסה. 9. בכדי לקדם את השיר "Moneytalks" שחררה הלהקה שטרות דולר הנושאים את תמונתו של אנגוס במקום זו של ג'ורג' וושינגטון. מדובר בסינגל של הלהקה שהגיע למקום הגבוה ביותר במצעד הבילבורד 100 האמריקאי. 10. כותרת האלבום והשיר "The Razors Edge" הגיע מאימרה של חקלאים באנגליה, אשר נהגו לכנות כך את הרגע בו יום שמשי עם שמיים כחולים הופך לסערה עם עננים שחורים. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 20 לספטמבר, 2010 "Black Country Communion" הוציאו את אלבום הבכורה שלהם הקרוי על שמם. הסופרגרופ "Black Country Communion" נולדה משיתוף פעולה של ארבעה מוזיקאי רוק "במשקל כבד": Glenn Hughes (שירה, בס), Joe Bonamassa (גיטרה), Jason Bonham (תופים), ו- Derek Sherinian (קלידים). הלהקה הוקמה לאחר שג'אם סשן בין יוז ובונמסה עורר את הרעיון ליצור סופרגרופ. חברם והמפיק המשותף, Kevin Shirley (הידוע בעבודתו עם "לד זפלין", "איירון מיידן" ו"אירוסמית'"), סייע להרים את הפרויקט, וגייס את בונהאם ושריניאן כדי להשלים את ההרכב. שמה של הלהקה, "Black Country Communion", נותן כבוד לשורשים האנגלים של יוז ובונהם באיזור "ארץ השחורה", הידוע בייצור התעשייתי הכבד שלו. השם גם המשקף את הסאונד המחוספס והגולמי שהלהקה ביקשה לספק. התוצאה היא אלבום שמשלב את המיטב של ההארד רוק הקלאסי עם השפעות בלוז-רוק מודרניות. החל מהרצועה הפותחת, "Black Country", הלהקה נותנת את הטון עם ריף כבד ו מהיר שזועק רוק של שנות ה-70. השירה של Hughes תופסת מיד את מרכז הבמה, וממזגת מלודיות מלאות נשמה עם הארד רוק עצבני. מבחינה לירית, השיר מתכתב עם השורשים של חברי הלהקה, במיוחד יוז ובונהם, ומעורר תחושת גאווה במורשת המשותפת שלהם. השיר "One Last Soul" הוא אחד מהרצועות הבולטות והעוצמתיות של האלבום. הןוא מונע על ידי פזמון קליט ו"הימנוני", ועבודת הגיטרה המדהימה של Bonamassa. זוהי רצועה ידידותית יותר לרדיו שמציגה את המהות של הרוקנרול, תוך שהיא מאפשרת למנעד הווקאלי הרב-תכליתי של יוז לזרוח. השיר הפך במהירות לחביב המעריצים, עם הלחן הקליט והמדבק שלו והרוק האנרגטי המשולב בבלוז. האפוס הבוער והאיטי "Song of Yesterday" נוטה יותר לבלוז, וכולל את עבודת הגיטרה הטובה ביותר של בונמסה באלבום. השיר שנפרס על-פני למעלה משמונה דקות, הוא מסע דרך סולואים בלוזיים, שירה מהפנטת ונגינה מהודקת של כל החברים. ההגשה הווקאלית הרגשית של בונמסה (שלפרקים מקבל סיוע של יוז בקול שני) והקלידים האטמוספריים של שריניאן יוצרים תחושת עומק ומלנכוליה, אשר עומדת בניגוד לרצועות הכבדות והאגרסיביות יותר באלבום. המפיק Kevin Shirley קיבל קרדיט משותף עם בונמסה ויוז על כתיבת המילים והלחן. ב- "The Great Divide" vkvev נוקט, בגישה מדודה יותר, אטמוספרית. השיר מתפתח בקצב איטי ומכוון, כולל נגינת גיטרה "בונת מתח" של ג'ו בונמסה. התיפוף של ג'ייסון בונהאם יציב ועוצמתי, והוא נותן לשיר תחושה של כבדות. השירה של גלן יוז מלאת נשמה ורגשית, והיא משלימה בצורה מושלמת את המילים של השיר על פילוג ומאבק אישי. יוז הסביר שחזרתו לקדמת הבמה משתקפת בשיר. הוא תיאר אותו כשיר הכי רוחני באלבום. השיר "Sista Jane" מתעל יותר מהרוק הקלאסי, עם ריף שניתן היה לקטוף בקלות מהאלבומים של "AC/DC". יוז ובונמסה מחליפים כאן תפקידי שירה, ומוסיפים תחושה דינמית של דו-שי לרצועה. נקידת הקלידים של שריניאן מספקת מגע רוק וינטג'י, ונותת לשיר מרקם מלא ועשיר יותר. העיבוד המחודש של "Medusa", במקור של להקת האם של יוז - "Trapeze", הוא עוד רגע בולט באלבום. יוז חוזר אל עברו בפרספקטיבה רעננה, אבל מחדיר לשיר צליל כבד ומודרני יותר. העיבוד החדש לוכד את הרגש הגולמי של המקור, תוך שהוא מאפשר לסאונד החדש של הלהקה המשלב רוק קלאסי ומודרני, לבלוט החוצה. האלבום נחתם עם "Too Late for the Sun" הארוך שחוצה את 11 הדקות. זו רצועה שמאפשרת לכל חבר בלהקה להציג את כישוריו. בונמסה מספק כאן כמה עבודת גיטרה נפלאה, בעודו חודר פנימה והחוצה דרך השירה של יוז והתיפוף העוצמתי של בונהאם. זה שיר אפי ועתיר ג'אמים שמרגיש לנו כמו חגיגה שנועדה להחצין את הכימיה של הלהקה, עם קטע שממחיש את הספונטניות והאנרגיה שמגדירים את הסאונד של "Black Country Communion". אלבום הבכורה של "Black Country Communion" מחזיר את הרוק הקלאסי אל מרכז הבמה. הוא ממזג הארד רוק ובלוז ונשען על מוזיקאי ברמה גבוהה ביותר, וכתיבת שירים דינמית. כל רצועה באלבום מציעה משהו ייחודי, החל מ- "One Last Soul" ההמנונית ועד "Too Late for the Sun" האפי, לא ניתן להכחיש את הכימיה המדהימה בין חברי הלהקה. ההפקה של קווין שירלי מצליחה ללכוד את האנרגיה הגולמית של הלהקה ומעניקה תחושה בה כאילו המאזין נמצא עם חברי הלהקה באותו בחדר. לחובבי רוק קלאסי עם קצה מודרני, האלבום הזה הוא אלבום חובה לחובבי רוק קלאסי והוא מסמן את ההתחלה של הסופרגרופ המדהים הזה. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

רק אתמול חגגנו עם האלבום "New Jersey" והיום כבר חוגגים את "Have a Nice Day" האלבום התשיעי של "Bon Jovi" ששוחרר ב- 20 לספטמבר 2005. האלבום נכתב והוקלט כמו בעבר ע"י Richie Sambora ו- Jon Bon Jovi, כשבאלבום הזה עובד איתם המפיק John Shanks. העבודה על האלבום החלה בשנת 2004 במקביל לעבודה על קופסת האוסף "100,000,000 Bon Jovi Fans Can't Be Wrong". בחלק הראשון בעבודה על האלבום הקליטו השניים כמעט את כל האלבום כשריצ'י מקליט את עבודת הגיטרות, ג'ון את השירה והתופים מוקלטים אלקטרונית, ללא הבס. בחלק השני בעבודה על האלבום חברו כל שאר חברי הלהקה והקליטו את חלקם על פי מה שריצ'י וג'ון הקליטו לפני כן. לאחר הפסקה קצרה, חברו כולם שוב ב-2005 הקליטו מספר שירים נוספים ואפילו שינו חלק מהשירים שהוקלטו ב-2004. הרבה טוענים שבאלבום הזה Jon Bon Jovi יצא מאזור הנוחות שלו מבחינת הטקסטים ושילב נושאים יותר כבדים ומהותיים כמו פוליטיקה, אחריות חברתית וכדומה. זה לא משהו רגיל אצל ג'ון אך השילוב של הטקסטים השונים וה"חדשים" עם הגיטרות וההרמוניה הכל-כך מזוהה עם הלהקה יוצרים שילוב יפה מאוד, קצת מחוספס ולגמרי מהנה. והנה כמה עובדות מעניינות על האלבום: 1. את שיר הנושא "Have a Nice Day" כתבו ג'ון וריצ' יחד עם המפיק John Shanks. זה הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום והא נכתב בעקבות הקמפיין לנשיאות ארה"ב משנת 2004 בו זכה ג'ורג' בוש, למרות שג'ון תמך בקמפיין של היריב שלו ג'ון קרי. 2. הסינגל השני "Who Says You Can't Go Home", נכתב על השורשים מהם מגיעה הלהקה, מדינת ניו ג'רזי, והוא אף הפך לסוג של הימנון של המדינה. Jon Bon Jovi ציין שהשיר הוא מעין מכתב תודה למעריצי הלהקה שהלכו איתה באש ובמים משך 25 שנה. 3. באלבום קיימות שתי גירסאות של השיר. השנייה החותמת את האלבום הינה גירסת קאנטרי בה משתתפת Jennifer Nettles מלהקת "Sugarland". 4. בון ג'ובי סיפר על השיר "Welcome to Wherever You Are", הסינגל השלישי ששוחרר מהאלבום, כי חשב שהוא הולך להיות שיר שיסמל אחדות עולמית. 5. האלבום מכר 202,000 עותקים בשבוע הראשון לצאתו בארה"ב והפך לאלבום הראשון של "Bon Jovi" שמוכר כמות כזאת בטווח של שבוע. 6. האלבום היה מוכן להוצאה כבר בדצמבר 2004 והכוונה הראשונית היתה שלחרר אותו לכבוד חג המולד באותה שנה, אבל אז הלהקה החליטה להקליט עד 4 שירים חדשים שהתווספו לאלבום והביאו גם לדחייה בתאריך הצאתו. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 20 לספטמבר, 1976, “AC/DC” הוציאו את אלבומם השלישי “Dirty Deeds Done Dirt Cheap”, אלבום שחידד עוד יותר את הזהות של הלהקה וגיבש סופית את הסאונד הפרוע שהפך אותה לכוח בלתי ניתן לעצירה. האלבום יצא בארה"ב רק בשנת 1981. אם “High Voltage” היה הניצוץ ו- “T.N.T.” ההצתה, אז “Dirty Deeds Done Dirt Cheap” הוא הרגע שבו המנוע כבר שואג במלוא העוצמה. זה האלבום שבו “AC/DC” הפסיקה להישמע כמו להקת רוק מבטיחה מאוסטרליה והפכה לישות מסוכנת ומגובשת לחלוטין. הכול כאן מרגיש הדוק יותר, מלוכלך יותר ובטוח בעצמו. הריפים חדים וחזקים, ההומור אפל יותר, והגישה כבר לא משקפת שובבות מרדנית אלא הצהרה מחושבת וברורה. כשהלהקה נכנסה לאולפני "Albert" בסידני, הכימיה בין Angus Young, Malcolm Young, Bon Scott, Phil Rudd ו- Mark Evans כבר הייתה בלתי ניתנת לערעור. גיטרת הקצב של Malcolm Young שולטת באלבום. היא מניחה את בסיס הגרוב הדורסני והמתכתי שהפך לליבת הסאונד של “AC/DC”. הסולואים של Angus Young חדים ו"חסכוניים". הם אף פעם לא ראוותניים רק לשם ההתרברבות, ותמיד משרתים את השיר בדיוק מקסימלי ופאנץ' מדויק. המפיקים Harry Vanda ו- George Young, מצליחים לתפוס את הלהקה חיה, מחוספסת וחיונית, בלי ללטש ובלי לרכך. הזמר Bon Scott הוא הכוכב האמיתי של האלבום. הקול שלו מטפטף איום, הומור וכריזמה, והופך כל שורה לדמות חיה ונושמת. בין אם הוא מגלם שכיר חרב, עבריין רחוב או טיפוס חלקלק ומצחין, סקוט נשמע תמיד אמין לחלוטין. הטקסטים שלו כאן שנונים, פרובוקטיביים ומלוכלכים, בלי להתנצל, אך תמיד מועברים עם חיוך שמקשה מאוד שלא להיסחף איתם. האלבום נפתח עם “Dirty Deeds Done Dirt Cheap”, אחת מההצהרות האייקוניות בתולדות הרוק. נראה ש- “AC/DC” הפנימו כאן את הנוסחה שתלווה אותם לאורך קריירה שלמה. "הגאונות בפשטות!" קטע סוחף עם ריף קליט וחצוף ופזמון הימנוני של "קריאה-ומענה". ההגשה של סקוט נוטפת כריזמה. היא הופכת "עבריינות" לעסק לגיטימי, בעוד שהלהקה מגבה אותו בגרוב שאי אפשר להשתחרר ממנו. מעניין שלפני הפזמון הראשון סקוט שר: "Just ring: 3-6, 2-4, 3-6, hey I lead a life of crime". המספר הזה היה בדיחה פנימית של הלהקה על מידות גוף אידיאליות באינצ'ים (חזה-מותניים-ירכיים), אבל הבדיחה הובילה לתביעה משפטית. זוג מאילינוי בארצות הברית בשם נורמן ונורמה פאטני תבעו את הלהקה ואת חברת התקליטים בשנת 1981 (אז יצא האלבום בארה"ב), לאחר שאלפי מעריצים התקשרו לביתם בשעות הלילה וביקשו "מעשים מלוכלכים בזול". התביעה הסתיימה בהסדר מחוץ לכותלי בית המשפט. השיר “Ain’t No Fun (Waiting ’Round to Be a Millionaire)” מאט קצת את הקצב לגרוב בלוזי ומרוח, שמעניק לסקוט מרחב לפרוק תסכול בהרבה ציניות. השיר הולך ומתפתח, ומוכיח ש- “AC/DC” יודעת לבנות אווירה, לא פחות טוב מאשר להנחית אגרופים מוזיקליים. השיר “Problem Child” מחזיר את הקצב ואת הגישה הגרובית החצופה, במלוא העוצמה. קצר, חד ואגרסיבי, זה שיר שהוא "הצהרת זהות". אין כאן ניסיון לרכך או להצדיק דבר. זו מרדנות כאורח חיים, עם חיוך חשוף שיניים. הקטע "Squealer", פותח את הצד השני של הוויניל עם אווירה אפלה וכבדה יותר שמשאירה את המאזין עם תחושה מחוספסת ומטרידה משהו. אחד הרגעים הפחות מוערכים באלבום הוא “Big Balls”. שיר שמדגים באופן מושלם את גאונות משחקי המילים של Bon Scott. על פני השטח זו סאטירה על מסיבות "high-society", ומתחת לפני השטח מדובר בגסות מוחלטת, מוגשת בתיאטרליות ובתזמון מושלם. מצחיק, מגוחך ובו בזמן מאיים. הגרסה האוסטרלית של האלבום מסתיימת עם "Jailbreak", אחד השירים הדרמטיים ביותר של עידן Bon Scott. נרטיב הבריחה מהכלא, המתח הגובר והנושא הנפיץ, הופכים אותו לסיום טבעי לאלבום, שמתכתב עם אותה גישה ותחושה מרדנות וחופש של שיר הפתיחה "Dirty Deeds Done Dirt Cheap". העטיפה האוסטרלית המקורית ראוי לציין שגרסאות בינלאומיות של האלבום שונות באופן משמעותי מהמהדורה האוסטרלית המקורית. המהדורה הבינלאומית קיצרה מספר שירים ושינתה את סדר הביצועים, תוך הסרת השירים "R.I.P. (Rock in Peace)" ו-"Jailbreak", והוספה במקומם את "Love at First Feel" ואת "Rocker" הפרוטו-Pאנקי. למרות שיצא בשנת 1976, “Dirty Deeds Done Dirt Cheap” לא שוחרר בארצות הברית עד לשנת 1981, לאחר ש- “AC/DC” הפכה כבר ללהקה בינלאומית ענקית. בדיעבד, האלבום הרגיש כמו פרק חסר בסיפור של הלהקה. כזה שחושף את הרעב ואת הגישה החצופה שליוותה את העלייה המטאורית שלה לגדולה. עם השנים הוא הפך לאחד האלבומים האהובים ביותר של הלהקה, והוא מוזכר לעיתים קרובות כאחד מהאלבומים המייצגים של תקופת Bon Scott. כיום האלבום עומד כנקודת מפנה מרכזית בקטלוג של “AC/DC”. זהו הצליל של להקה שמשילה מעליה את כל הספקות, להקה שמחבקת זהות ברורה ומתחייבת לפילוסופיה של גיטרות רועמות, גרוב כבד ואפס פשרות. אולי אין כאן את הליטוש האיצטדיוני של אלבומים מאוחרים יותר, אבל החספוס, ההומור והגרוב שבו נותרו על-זמניים. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר