ב- 17 לאפריל 1989 שחררה "Annihilator" את אלבום הבכורה שלה "Alice in Hell" ונכנסת בסערה גדולה למעגל להקות הגל השני של הת'ראש מטאל. האלבום הזה הוא התגלמות של הגשמת חלום של איש אחד. ילד היפראקטיבי עם הפרעות קשב והתקפי זעם שמגלה את המוזיקה ואת הגיטרה בגיל 7 ומקים בשנת 1984 את "Annihilator", אשר לימים תתברר כלהקת הת'ראש מטאל הכי גדולה בקנדה, אותה הוא מנהיג ביד רמה עד היום. שנת 1984 היא השנה בה הת'ראש מטאל החל לבסס את מעמדו כאחד מתתי הזאנר המובילים במטאל. 3 מתוך 4 הלהקות הגדולות בת'ראש כבר שחררו את אלבומי הבכורה שלהם ("מטאליקה" אפילו אלבום שני) ולאותו ילד היפראקטיבי העונה לשם Jeff Waters כבר היה ברור לאן הוא רוצה להוביל את להקתו. הוא מצרף אליו את הזמר John Bates, את המתופף Paul Malek ואת הבסיסט Dave Scott, והרביעייה נכנסת לאולפן ומקליטה את הדמו הראשון שלה "Welcome To Your Death". אבל דווקא אז, עוד לפני שהלהקה מספיקה לקבל חוזה הקלטות, הבסיסט Dave Scott והזמר John Bates עוזבים את הלהקה. Jeff Waters לא מתייאש, הוא נוטל על עצמו את תפקידי הבס והשירה ויחד עם המתופף Paul Malek הוא מקליט דמו נוסף בשם "Phantasmagoria", אשר משוחרר בשנת 1986. הדמו הזה הפך למבוקש ביותר ומעורר התעניינות בקרב חברות התקליטים שבתקופה זו כבר זיהו היטב את הפוטנציאל הגלום בתת סוגה של הת'ראש מטאל. בשנת 1987 נכנסים Paul Malek ו- Jeff Waters נכנסים לאולפן ומקליטים דמו שלישי בשם "Wicked Mystic"/"Word Salad". אבל הצרות לא מפסיקות ליפול על Jeff Waters , אשר בעיתוי הכי גרוע מבחינתו הופך פתאום ללהקה של איש אחד, לאחר עזיבתו של המתופף Paul Malek. אבל שום דבר לא ימנע מווטרס להגשים את חלומו ליצר אלטרנטיבת ת'ראש מטאל קנדית, אשר כמו "Annihilator" - הטנק עליו נסע השחקן אדי מרפי בסרט "Best Defense", "תחסל" את כל מה שעומד בדרכה. הוא עובר לונקובר ומתחיל להקים את ההרכב החדש שילווה אותו, הכולל את המתופף Ray Hartmann והבסיסט Randy Rampage אשר עובר לעמדת הזמר. בשנים 1988-1989 מתחיל Jeff Waters להקליט לבדו את מה שיהפוך לאלבום הבכורה המדהים של הלהקה. ווטרס הקליט את כל תפקידי הגיטרה והבס לאלבום וגם שר קולות רקע והפיק אותו. רק לאחר הקלטת תפקידי השירה של Randy Rampage גייס ווטרס את הבסיסט Wayne Darley ואת גיטריסט הקצב Anthony Brian Greenham, אשר קיבלו קרדיט באלבום למרות שלא היו שותפים להקלטתו. השירים באלבום הזה מורכבים משלושת הדמואים שהקליטה הלהקה, אשר נכתבו כולם על-ידי Jeff Waters , חלקם בשיתוף עם הזמר הראשון של הלהקה John Bates, אשר ימשיך לקבל קרדיט על כתיבה גם באלבומים הבאים של הלהקה. יצירה קצרה של גיטרה אקוסטית בשם " Crystal Ann " מובילה אותנו לשיר המעולה " Alison Hell " שכותרתו מתכתבת עם שמו של האלבום. מדובר במותחן רצח פסיכולוגי המבוסס, כביכול, על סיפור אמיתי של נערה צעירה ומופרעת. ילדה שגדלה במונטריאול שבקנדה וסבלה מסיוטים. היא היתה מתעוררת בלילות בצרחות והוריה לא יחסו לכך חשיבות ובמקום לעזור לה נעלו אותה בחדרה. זה הוביל אותה למוסד לחולי נפש. מבחינה מוזיקלית, אין ספק שהפתיחה האקוסטית והמורכבות היחסית של "Alison Hell" שואבת ומושפעת מ"מטאליקה" בעיקר אופן פתיחת האלבומים " Ride The Lightning " ו- " Master Of Puppets ". רבות כבר נכתב ונאמר על השירה של Randy Rampage, אבל גם מתנגדיו יודו שבזמן האזנה לשיר הזה אפשר ממש לשמוע את מה שעובר על הדמות הראשית אליסון, בעיקר בזכות השירה המטורפת שלו שמוסיפה לאווירה. המשך הצד הראשון של הויניל משופע בשירי ת'ראש מטאל מהירים ועצבניים. " W.T.Y.D. (Welcome to Your Death) ", עם ריף פתיחה שמאוד הזכיר לנו את הסאונד והסגנון של "מגדת'" באלבום הבכורה " Killing Is My Business... and Business Is Good ". שיר של פחות מ- 4 דקות שם אותו מצליח Jeff Waters להפוך למורכב, כאשר באזור דקה 2:00 אנחנו מקבלים שבירת קצב וקטע אינסטרומנאלי שקט יחסית. " Wicked Mystic " ממשיך עם הת'ראש המהיר עם עבודת גיטרה מדהימה של ווטרס, הן בריף המעולה והן בסולואים. " Burns Like a Buzzsaw Blade " מסיים את הצד הראשון בסערה עם תיפוף ספיד מטאל עוצמתי של Ray Hartmann ועבודת בס מעולה של Jeff Waters . הצד השני מציג צד יותר מורכב ויצירתי עם תצוגת תכלית של נגינה טכנית, בעיקר של ווטרס. " Word Salad " מאוד דינמי וכולל לא מעט שינויי מקצבים שמשמשים בסיס להבזקי הומור מרעננים בליריקה. " Schizos (Are Never Alone) Parts I & II " ממש מרגיש כמו יצירה "סכיזופרנית" שלא מפסיקה להפתיע. " Ligeia " בהשפעת אדגר אלן פו שמתחיל כקטע מיד-טמפו אבל אחרי הבס הFאנקי מתפוצץ במהירות האור לפני שחוזר למקצב הבסיסי. האלבום מסתיים עם תצוגת תכלית של מהירות ועוצמה עם " Human Insecticide ". האלבום "Alice In Hell" זכה לביקורות טובות והכניס את "Annihilator" ואת ווטרס (אם כי קצת באיחור) לתודעת סצינת הת'ראש מטאל העולמית. זו היתה ללא ספק יריית פתיחה שהציבה רף גבוה לקריירה המופלאה של הלהקה. האלבום מציגה את הסאונד והסגנון הראשוני של "Annihilator", לפני שייכנסו אליו אלמנטים נוספים והסאונד יתפתח וישתנה. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 17.04.1970 ב- 20 לספטמבר 1969 הודיע John Lennon לחברי "הביטלס", שהוא מעוניין לפרוש. לבקשתו של אלן קליין, שותפם העסקי, הוא הסכים לדחות את ההכרזה הציבורית על פרישתו כדי לא לפגוע בהוצאת אלבומם האחרון " Let It Be ". בין Paul McCartney , ושלושת חברי הלהקה האחרים נוצר קרע על רקע מחלוקת בנושא מנהלה העתידי של הלהקה. לנון, האריסון וסטאר סברו כי אלן קליין, שנודע ביכולתו לחתום על חוזי הקלטה מוצלחים במיוחד עבור לקוחותיו ראוי לאמונם. מקרטני, לא בטח בקליין וסבר כי יש לבחור בחותנו, עורך-הדין לי איסטמן, ואחיו ג'ון או באדם אחר שאינו קליין. המחלוקת הלכה והחריפה כאשר מקרטני סירב לצרף את חתימתו לחוזה ההקלטות החדש של "הביטלס", לחמש שנים נוספות. מקרטני חש נבגד במיוחד כאשר נודע לו כי לנון וקליין בחרו בשירותיו של המפיק המוזיקלי Phil Spector , שייצור אלבום חדש ל"ביטלס" מהחומרים הלא שלמים של הפרויקט "Get Back". הוא חש כי הבישול המחודש של השירים מעל בעקרונות שהיו מקובלים בלהקה, הוא ראה בכך נסיונות נקם קטנוניים מצידו של John Lennon . בעקבות הפירוק ההולך ומתקרב של "הביטלס", נכנס מקרטני לדיכאון, והיה קרוב להתמוטטות עצבים. הוא הסתגר עם לינדה, רעייתו, ושתי בנותיהם בחווה שקנה בקמפבלטאון, סקוטלנד, והרבה לשתות לשכרה. היעלמותו מעין התקשורת הביאה לתחיית גל השמועות והקונספירציות הרחב שטען שמקרטני כבר אינו בחיים, מה שהתברר כמובן כעורבא פרח, אך בינתיים הציקו לו כל מיני אנשי תקשורת שבאו לבדוק "הכצעקתה". "כמעט היתה לי התמוטטות עצבים. אני מניח שהכאב מכל זה, האכזבה, והצער על אובדן הלהקה הנהדרת הזו, היה רב, כמעט והשתגעתי" סיפר מקרטני בראיון משנת 2001. "כשהחיים מחלקים לך לימונים, תכין מהם לימונדה" אמר פעם הסופר האמריקאי דייל קרנגי. מהמצב הנפשי הקשה אליו נקלע, מקרטני יצר אלבום בכורה שיצא ב- 17.04.1970. בעידודה של לינדה, הוא החל לתכנן את עתידו ללא "הביטלס", וכצעד ראשון, החל לכתוב שירים חדשים ולהשלים שירים שהחל בכתיבתם בתקופה מוקדמת יותר, חלקם בזמן הנסיעה של חברי "הביטלס" להודו ב 1968. זמן קצר לפני חג המולד של 1969, חזרו מקרטני ומשפחתו לביתם שבשכונת סנט ג'ונס ווד שבלונדון, שם החל מקרטני להקליט את השירים לאלבום הבכורה שלו על טייפ זול בעל ארבעה ערוצים שהוא רכש ללא מקרטני ניגן בכל כלי הנגינה באלבום, מגיטרות אקוסטיות וחשמליות ובס ועד קלידים, תופים וכלי הקשה שונים, כשלינדה מספקת קולות רקע בחלק מהשירים. היה זה אלבום ביתי לא מבושל דיו, שנתפר בתפירה גסה, הכי רחוק מהעבודה המלוטשת של "הביטלס", מה שמצד אחד מייצר עליות, וירידות, ומצד שני מביא את המקרטני הכי אותנטי, וביתי שנוכל לקבל בכל הקריירה. "זה היה חלום ישן שהתגשם. מרגע שהאלבום יצא אמרתי לעצמי, יום אחד באחת מהתכניות שאגיש אשתמש במנגינה הזאת כאות" סיפר השדרן, ועורך המוזיקה המוערך מנחם גרנית כשהוא מתייחס לקטע האינסטרומנטלי " Momma Miss America " . גרנית החל את דרכו ברדיו אי שם בשנת 1972 כטכנאי לאחר שחרורו מצה"ל. הוא נדד עם משפחתו לאוסטרליה כשהיה ילד בן 5, התחבר היטב למוזיקה הלועזית. כשחזר לארץ הוא לא שכח לשלב אותה לצד המוזיקה המקומית. כשהיה חייל יצא אלבום הבכורה של פול מקרטני, וטלטל את עולמו של מנחם הצעיר. באופן ששמור לעורכים שיודעים להפריד את המוץ מן התבן, הוא זיהה את היחודיות של הקטע האינסטרומנטלי החביב, והבטיח לעצמו שיום יבוא, והנעימה הזאת תהווה פתיח לתוכנית בהגשתו. השנים עברו חלפו, וקול ישראל נסגר, ובמקומו נפתח התאגיד, האינטרנט שהפך למשוכלל פלט פיסות מידע בקצב של מכונת יריה אוטומטית. הרעיון ליצור תוכנית שתספר את סיפורו של אלבום מוזיקלי אחד בכל פעם קרמו עור וגידים. "אלבום לאי בודד" החלה את דרכה באוקטובר 2017, כאשר מנחם בדרכו הציורית, מוביל את המאזינים בין שביליו של אלבום קסום לשעת ערב של יום ראשון, הוא לא שכח כמובן את " Momma Miss America " שהפך לפתיח של התוכנית מיום היוולדה. היתה זו נעימה שסיפרה את סיפורו של האלבום כולו בפרק זמן של 4 דקות ו- 4 שניות. נעימה שחוברה לה יחדיו ממש במקרה משני שירים נפרדים. בתחילת הנעימה אפשר לשמוע את קולו של מהנדס הקול שמכריז "Rock n Roll Springtime Take 1", עדות לאחד משני השירים שחוברו להם יחדיו. בין שביליו של האלבום אנחנו פוגשים מקרטני מבולבל, ופגיע מתמיד שנשען על אשתו, ומביע את אהבתו כלפיה בשירים " That Would Be Something " ו- " Maybe I'm Amazed ", שני השירים היחידים שעמיתו ל"ביטלס", eorge Harrison העריך. המילים לשיר " Every Night " משקפות את המצב הקשה איתו התמודד מקרטני בזמן כתיבת השיר, עם זאת, המילים משדרות אופטימיות מסוימת לעתיד. פול מקרטני כתב את השיר הזה במהלך חופשה ביוון. והוא מבליט את הדיכאון שהוא סבל ממנו לאחר הפרידה שלו מ"הביטלס". טדי בוי (" Teddy Boy ") היה מונח ששימש ברחבי בריטניה לתיאור גבר צעיר שנראה והתנהג כמו פאנקיסט. כל "הביטלס", וג'ון לנון בפרט, הואשמו בהיותם "טדי בויז" בימיה הראשונים של הלהקה. מקרטני כתב זאת במהלך שהותם של "הביטלס" בהודו במרץ 1968. בשנת 1970, מקרטני תיאר אותו כ"שיר נוסף שהתחלתי בהודו והשלמתי בסקוטלנד ובלונדון בהדרגה". הוא הוקלט במקור לסרט "Get Back", אך מאוחר יותר לא נעשה בו שימוש. השיר "מספר על ניכור משפחתי מאם אלמנה שמתאהבת מחדש. שיר נוסף ונפלא הוא " Junk " המשלב מנגינה עדינה, ומתוחכמת עם מילים מלנכוליות שהושוו ל"אלינור ריגבי" של "הביטלס" כקינה לעבר, לדברים שהיו בעלי חשיבות והפכו לניתנים לויתור, לזבל שמושלך למגרש הגרוטאות ואין בו תועלת או צורך יותר. למרות העובדה שמתוארים חפצים דוממים, השיר רמז בעקיפין גם על פירוק "הביטלס". מקרטני כתב אותו בזמן ש"הביטלס" התארחו ברישיקש, הודו, ב-1968. ב-25 במרץ, לאחר שגילה שקליין קבע לדחות את שחרורו של אלבום הבכורה שלו, קיבל מקרטני הבטחה מהאריסון, שאלבום הסולו שלו יצא לאור ב- 17 באפריל, כמתוכנן. המצב השתנה לאחר מכן, כאשר ספקטור דיווח שהעבודה על האלבום " Let It Be " כמעט הושלמה, כלומר ניתן להנפיק אותו במקביל להקרנת הבכורה העולמית של הסרט, שתוכננה ל- 28 באפריל, בניו יורק. הפתרון המתבקש היה לתת קדימות לפרוייקט " Let It Be " שכלל "חבילת מולטימדיה". האריסון, ולנון כתבו אפוא למקרטני ב- 31 במרץ והורו ל- EMI, לדחות את האלבום שלו ל- 4 ביוני. במקום שחבר צוות יעביר את המכתב למקרטני, Ringo Starr החליט לקחת אותו אליו באופן אישי. רק שהוא לא תיאר לעצמו עד כמה היה מקרטני טעון כלפי חבריו. "אמרתי לו לעוף החוצה" סיפר מקרטני שאיים עליו "אני אגמור אותך", אתה תשלם על זה!" האיום עשה את שלו, ו"הביטלס" נסוגו מהחלטתם, מקרטני יוציא את אלבום הבכורה שלו כשלושה שבועות לפני " Let It Be ". את עטיפת האלבום יצרה לינדה מקרטני והיא כוללת קערה של נוזל בצבע אדום דובדבן שהונח על קיר בצבע שמנת, ומוקף בדובדבנים אדומים. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 17 לאפריל 1989 שחררה " P ixies" את אלבום האולפן השני שלה "Doolittle". הפעם בחרנו לספר לכם עובדה אחת על כל שיר מתוך 15 שירי האלבום באופן כרונולוגי: 1. אם שמעתם עשרות פעמים את " Debaser " ותהיתם מה לעזאזל Black Francis צועק בפיזמון, אז אלו המילים “I am un chien! Anda-luuu-sia!”, המאזכרות את הסרט הקצר משנת 1929 Un Chien Andalou. פרנסיס הושפע מאוד מסוראליזם במהלך למודיו, במיוחד זה של Salvador Dalí שהסרט האמור מתייחס אליו. גם המילים "Slicing Up Eyeballs" מהשיר, מתייחסות לאחת הסצינות הראשונות מאותו סרט קצר. 2. השיר " Tame " כולל אנחות ונשימות כבדות והוא מתייחס לבחורה עם "ירכיים של סינדרלה". יש הסבורים שהוא נכתב על "יצאנית" אבל פרנסיס טוען שהוא כתב אותו על ילדי הקולג' העשירים והמפונקים שחשבים שמגיע להם הכל. השיר מבוסס על שלושה אקורדים בלבד. 3. השיר " Wave of Mutilation " תואר על-ידי פרנסיס כשיר על אנשי העסקים היפנים שמבצעים רצח והתאבדות של כל בני משפחתם, בעודם נוהגים את המכונית שלהם מהמזח אל תוך הים, רק בשל העובדה שהם נכשלו בעסקיהם. הסיפור גם עולה ממילות השיר: "Drive My Car Into the Ocean". 4. כל שיר בעטיפה הפנימית של האלבום קיבל צילום של תמונה אבסטראקטית או סוריאליסטית שתיארה אותו. השיר " I Bleed " קיבל צילום של תמונה שנקראת - "As Loud As Hell" ובה נראה פעמון ישן עם שיני אדם מפוזרים עליו, בהתאמה למילים "it shakes my teeth" מתוך השיר. 5. פרנסיס החל לכתוב את השיר " Here Comes Your Man " כשהיה בן 15. השיר נכלל בהקלטות הדמו הראשונות של הלהקה אשר נמסרו לחברת התקליטים. עם זאת, כשהלהקה הוחתמה על חוזה הקלטות פרנסיס זנח את השיר כי הוא פשוט התבייש בו. כך יצא, שהשיר דילג על האי.פי. הראשון "Come on Pilgrim", פסח על " Surfer Rosa " וגם לא היה נכנס לאלבום הזה, לולא ההתעקשות של המפיק Gil Norton. זה אחד השירים הקליטים והכי מיינסטרימים של הלהקה. ג'ואי סנטיאגו מנגן כאן על גיטרת 12 מיתרים. 6. פרנסיס ידוע כמי שמאוד מושפע מהתנ"ך. אז השיר " Dead " מבוסס על הסיפור התנ"כי של דוד ובת שבע ונפתח במילים "You Crazy Baby Bathsheba". אפילו "אוריה החיתי" מוזכר שם, אמיתי! 7. פרנסיס מספר שהשיר " Monkey Gone to Heaven " נכתב בעקבות האופן בו הוא הבין את הנומרולוגיה העברית. כאשר האדם, כך לטענתו מסומן כמספר 5 בנומרולוגיה, השטן במספר 6 ואלוהים כמספר 7. הספרות הללו מופיעות גם על עטיפת האלבום. זה השיר היחידי של ה"פיקסיז" שכולל כלי מיתר והשיר הראשון בו הלהקה מסתייעת בנגנים אורחים. 8. השיר " Mr. Grieves " כולל במילותיו את שמו של האלבום "Doolittle". מר גריבז זו דמות "המוות" שהמציא פרנסיס והמילים "Nuclear Winter" מרמזות שהוא מנצח בסוף. 9. אם תהיתם מיהו " Crackity Jones ", אז הוא היה השותף המטורלל וההומו של פרנסיס בזמן שגר בפורטו ריקו. זה השיר הכי קצר והכי מהיר באלבום שפשוט טס בקצב של 150 RPM. 10. השיר " La La Love You " הוא סוג של שיר אהבה. למה "סוג של"? כי המילים "first base, second base, third base, home run" מדברים על... "Happy Ending". מי ששר את השיר הוא המתופף David Lovering, פרנסיס התעקש לתת לו לשיר שיר אחד מהאלבום בדומה למסורת של הביטלס עם Ringo Starr . 11. הוא אומנם השיר ה- 11 באלבום אבל קוראים לו " No. 13 Baby ". כידוע, שלוש עשרה הוא מזל נאחס בנצרות אבל מזל טוב מאוד לסטלנים. "M" היא האות ה- 13 באנגלית ו- 13 היה שם הקוד למריחואנה. 12. השיר " There Goes My Gun " יועד על-ידי פרנסיס להיות מהיר בהרבה, משהו בסגנון Hüsker Dü. אבל בעצת המפיק Gil Norton פרנסיס הסכים להאט אותו. זה היה מקרה חריג כי את רוב העצות של נורטון פרנסיס לא קיבל. לדוגמא, נורטון הציע לפרנסיס להארי במקצת את השירים שעמדו על איזור 2 דקות. בתגובה פרנסיס לקח את נורטון לחנות תקליטים והציג לו את אלבום הלהיטים של Buddy Holly בו מרבית השירים לא עוברים את מחסום 2 הדקות. 13. השיר " Hey " הוא שיר פיתוי עם אובססיה ל"זנות", אשר לדברי פרנסיס הושפע מסיפורים ששמע מהוריו על התקופה בה היו צעירים ונועזים. גירסת הופעה של השיר שוחרר עוד לפני האלבום בשנת 1988 כמתנה לקוראי המגזין "Sounds". 14. השיר " Silver " הוא היחיד באלבום שנכתב בשיתוף הבסיסטית Kim Deal . מי שמנגן על בס בשיר הוא המתופף דייויד לאברינג, כאשר קים מנגנת על סלייד גיטאר. זה המקרה היחדי בהיסטוריה של הפיקסיז עם ההרכב הזה. 15. השיר החותם את האלבום " Gouge Away " מושפע מהסיפור של שמשון ודלילה. המילה "Gouged" מתייחסת לעיניו של שמשון שנעקרו החוצה. בדומה לאלבום הקודם " Surfer Rosa ", גם האלבום הזה הינו ללא ספק אחד מהאלבומים המשפיעים ביותר על המוזיקה האלטרנטיבית במהלך שנות התשעים. האלבום נכנס כמובן גם לרשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים. הלהקה מחליפה כאן את המפיק Steve Albini במפיק Gil Norton, אשר מסייע לה להשיג צליל פחות גולמי ומחוספס, מתוך ניסיון לחשוף אותה לקהל רב יותר. נשגב מבינתנו כיצד אלבום כל-כך משפיע מכר 100,000 עותקים בלבד בחצי הראשונה מאז יציאתו, ואיך עד שנת 2015 הוא מכר בארה"ב רק 800,000 עותקים. אז כדי שלא תישארו עם טעם רע, נסיים עם שני ציטוטים שאולי יסבירו לכם עד כמה הלהקה הזאת גדולה וכמה השפעה היתה לה על אומנים אחרים: ונתחיל עם David Bowie : “I never could get over the fact that The Pixies formed, worked and separated without America taking them to its heart or even recognizing their existence for the most part” וזה מה שהיה ל- Kurt Cobain לומר על הלהקה: “When I heard the Pixies for the first time, I connected with that band so heavily I should have been in that band – or at least in a Pixies cover band” להאזנה לאלבום: Spotify . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 17 לאפריל 1991 עלתה Nirvana על במת אולם ה- "OK Hotel" שבסיאטל וושינגטון, ובהופעה מאולתרת לפני נסיעת הלהקה ללוס אנג'לס לשם הקלטת האלבום "Nevermind", שינתה את פני עולם הרוק לנצח. (Photo: Ed Sirrs) במהלך ההופעה ניגנה הלהקה את השיר "Smells Like Teen Spirit" בפעם הראשונה אי פעם מול קהל. הגרסה שנוגנה באותו ערב הייתה גולמית, בעיקר בשל העובדה ש- Kurt Cobain לא סיים עדיין את כתיבת המילים, אך גם בצורתו הבלתי מוגמרת ניתן היה כבר לשמוע את העוצמה האדירה של השיר, אשר בארבעה אקורדים בלבד הגדיר מחדש את את עולם המוזיקה והפך להימנון של דור שלם אשר מאוחר יותר יכונה דור ה- X. באופן מדהים ההופעה הזאת הונצחה בוידאו כך שניתן גם היום לחזות בהיסטוריה בהתהוותה. המתופף Dave Grohl התייחס לאותה הופעה באחד הראיונות עימו וציין כי בדרך כלל כשלהקה מנגנת שיר חדש בפעם הראשונה, הקהל עומד ומסתכל, אך במקרה הזה הוא פשוט השתולל. וכך במילותיו הוא עצמו: "The first time we played Smells Like Teen Spirit, the place went bananas and that hadn't necessarily happened before, so I didn't know what it would mean. I just knew sonically, this is going to make people move. And it did." את השיר כתב Kurt Cobain ברגע אחד של כעס, לאחר שחברתו Tobi Vail, מלהקת Bikini Kill זרקה אותו. כותרת השיר נבעה מכתובות גרפיטי שרוססו על ידי Kathleen Hanna - זמרת להקת Bikini Kill, על קיר דירתו של קוביין. הכוונה שלה היתה לציין את העובדה שקורט "סומן עכשיו" בניחוח הדאודורנט החביב על חברתו וייל Tobi Vail. ארבעת האקורדים שקורט בחר לעטוף איתם את המילים של "Smells Like Teen Spirit" לא היו חדשניים, להיפך, אלו היו אקורדים לעוסים שנעשה בהם שימוש באינספור שירי רוק. קוביין צין שהוא ניסה לכתוב שיר שישמע כמו ה- "Pixies". גם במקצב ואופן הנגינה של הריף האלמותי ניסה קוביין להישמע כמו השיר "More Than A Feeling" של להקת "Boston", אשר בהתאם להודאתו הוא עצמו היו פשוט קלישאתיים. לשיר אפילו לא היה גשר. אבל השילוב של הפשטות, עם החיספוס והמלודיה הקליטה יצרו את ה"מפץ הגדול" אשר באותו לילה היסטורי שינה את פני המזיקה לנצח. לאחר אותה הופעה היסטורית תעשה הלהקה את פעמיה ללוס אנג'לס בכדי להקליט את האלבום "Nevermind" אשר ישוחרר בספטמבר של אותה שנה מדהימה 1991. מילות השיר יעודכנו, הוא יקבל את העיבוד הדרוש ויהפוך לאחד מהשירים הגדולים והמשפיעים אי פעם. כדי ללוות את השיר תצלם הלהקה קליפ שהרעיון שלו מבוסס על ילדי פאנק רוק שזורעים הרס בתיכון, סמל לכל מה שקוביין בז לו מאז ימי התיכון שלו באברדין. שידורים בלתי פוסקים של הקליפ ב- MTV והשמעות חוזרות ונשנות בתחנות הרדיו השונות ישגרו את נירוונה, צורחת ובועטת, היישר לראש מצעד הבילבורד 200 ואל לב המיינסטרים. השיר הזה הפך את הלהקה לאלמותית בין לילה, אבל יותר מכל הוא היווה את הטריגר למהפיכה הגדולה של דור ה- X. למותר לצין ש- "Smells Like Teen Spirit" דורג במקום ה- 9 ברשימת "500 השירים הגדולים בכל הזמנים" של מגזין ה"רולינג סטון", והוא גם נכנס להיכל התהילה של הגראמי בשנת 2017. אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!! "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

רשמים מהופעת ההרכב U.D.O. - מועדון הוואנה קלאב 17/4/19 אז אתמול הופיע בארץ ההרכב U.D.O. של הזמר האגדי Udo Dirkschneider . לאלו מכם שאינם יודעים במי מדובר, נספר ש- Udo היה הזמר המוביל של להקת המטאל הגרמנית ACCEPT ​, להקה חשובה ומוערכת מאוד בסצינת המטאל העולמית, ובין האחראיות להתפתחות ז'אנרי הספיד והת'ראש מטאל. הלהקה זכתה להכרה רבה החל מראשית שנות ה-80 והצליחה לפרוץ גם מחוץ לגרמניה עם הצלחה מסחרית בכל רחבי אירופה, ארה"ב ואפילו ביפן, שם הקליטה את אחד מאלבומי ההופעה שלה Kaizoku-Ban בשנת 1985. בשנת 1987, ממש בשיא ההצלחה של הלהקה, נפרד Udo מהלהקה ומחליט לפתוח בקריירת סולו. חברי Accept לא רק תמכו בהחלטה אלא גם סייעו ל Udo לכתוב את החומר לאלבום הסולו הראשון שלו Animal House שיצא בשנת 1987 תחת שם ההרכב U.D.O. מאז ועד ביום שחרר ההרכב U.D.O. 16 אלבומי אולפן ו- 6 אלבומי הופעה. במקביל לפעילותו בהרכב U.D.O., תיחזק Udo את ההרכב "Dirkschneider" אשר הופיע ברחבי העולם עם חומרים של להקת האם Accept. אלבומו האחרון של ההרכב U.D.O. יצא באוגוסט 2018 והוא אלבום הבי מטאל שורשי מצוין וממומלץ להאזנה. חברי הלהקה ציינו שכתיבת החומר לאלבום הנ"ל הושפעה מלהקת האם Accept והדברים ניכרים מאוד בסאונד ובחומר המוזיקלי באלבום. ולהופעה שנערכה אתמול: הקהל כצפוי היה מורכב ברובו מוותיקי סצנת המטאל בישראל עם נציגות מאוד מכובדת ליוצאי מדינות חבר העמים. מעילי העור, הניטים, הטלאים, החולצות, השיער והקעקועים לא הותירו מקום לספק, מדובר בקהל ששותה, אוכל ונושם, מטאל. לפני U.D.O. זכינו להופעת חימום מצוינת ומפתיעה של להקת Metal Scent המקומית, גלגול של הרכב ההבי מטאל הישראלי "ריח מטאל" שהוקם בשנת 2004 ושילב בין מטאל למוזיקה מזרחית ואף הוציא אלבום הכולל גרסאות כיסוי לשירים ים תיכוניים ידועים בהשתתפות זמרי אורח ידועים במוזיקה המזרחית. Metal Scent התגלתה כמתאבן מצוין למנה העיקרית ונתנה שואו מעולה עם חומר מקורי ברמה גבוה. עם סיום הופעתה של Metal Scent ולאחר התארגנות קצרה של פועלי הבמה, זכינו סוף סוף לחזות באיש שאחראי למכירות של מיליוני אלבומים במהלך למעלה מ- 40 שנות קריירה, אגדת המטאל - Udo Dirkschneider. המופע נפתח עם Tongue Reaper ומיד אחריו Make the Move שני השירים הפותחים של האלבום האחרון והמצוין Steelfactory. החבורה הגרמנית המשיכה משם בהפגזה בלתי פוסקת של מיטב משירי ההרכב במהלך 30 שנות פעילותו. הקטע 24/7 משנת 2005, Mastercuter שיר הנושא מהאלבום המצוין משנת 2007, Timebomb עם הדבל-בייס הרועם והמתגלגל וכמובן ההמנונים Animal House ו- They Want War. אמנם, 6 מתוך 20 הקטעים שנוגנו בהופעה היו מאלבומה האחרון של הלהקה, אך הדבר לא הוריד מרמת החומר שנוגן , הואיל ומדובר באלבום מעולה שלא נופל ברמתו מאלבומיה הטובים של להקת האם Accept. קולו המוכר, החזק והמחוספס של Udo לא איכזב והוא נשמע ממש כמו בימים הטובים. Udo פרפורמר מנוסה וכריזמתי ידע לסחוף את הקהל אשר לא הפסיק לשאוג את מילות השירים, כולל אלו החדשים. אבל ההפתעה הגדולה של הערב הייתה דווקא להקת הליווי של Udo. הזמר הותיק דאג להקיף את עצמו ב- 4 נגנים צעירים, וירטואוזיים כל אחד בתחומו, אשר הכימיה ביניהם היתה ניכרת היטב במהלך כל ההופעה. על חטיבת הקצב אחראים Tilen Hudrap בבס ו- Sven Dirkschneider (הבן של), מתופף חזק ועוצמתי שלא בייש את הפירמה. צמד הגיטריסטים Fabian Dee Dammers ו- Andrey Smirnov סיפקו את העבודה והעניקו לקהל מופע מרהיב עם כל השטיקים האפשריים של ההבי מטאל – סולואים מושחזים, Licks, Tapping ואפילו תנועות מסונכרנות לקצב המוזיקה בסגנון Tipton-Downing. למרות שרוב הנגנים נמצאים בהרכב תקופה קצרה ביותר, הם נראו ונשמעו כמו להקה ותיקה ומנוסה, מכונה משומנת ומושחזת שנתנה שואו מטורף. לסיכום, מופע אדיר מי שלא בא הפסיד. רשימת השירים: 1. Tongue Reaper 2. Make the Move 3. 24/7 4. Mastercutor 5. A Cry of a Nation 6. Metal Machine 7. Independence Day 8. In the Heat of the Night 9. Vendetta 10. Rising High (Dee Dammers Guitar Solo) 11. In the Darkness 12. I Give as Good as I Get 13. Timebomb (Bass/Drum Solo) 14. Hungry and Angry 15. Heart of Gold 16. One Heart One Soul הדרן: 17. Holy 18. Animal House 19. Man and Machine 20. They Want War קישור לפלייליסט שהכנו עבורכם כהכנה למופע והתגלה כהעתק מדויק למה שנוגן: לחצו כאן . "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

הוא גיטריסט ענק ואם לא ידעתם הוא גם מפיק, מלחין ומוסיקאי ענק וה-"היהודים" מספרים שהלב שלו והמוסיקה שלו חקוקים ב-DNA של הלהקה. הנה כמה דברים שמצאנו על הבחור שעשה כל-כך הרבה: צילום: אביחי לוי 1. הכינוי שלו הוא "זק", איציק "זק" סולם. 2. הוא החל לנגן בפסנתר בגיל 6 ובגיל 12 למד גיטרה מאביו, המוזיקאי אלי סולם. 3. בשנת 1990, כשהוא בן 16 בלבד הצטרף זק להרכב אופרת הרוק "צבעוני שחור", ההרכב הופיע פעם בשבוע במועדון "הטריפ" בתל אביב עם אופרת רוק שכתבו רון סלונים ואייל פארן, שנושאת את אותו השם. 4. כשהיה נער הוא שימש כמורה למאות תלמידי מוזיקה כשבשנת 1992, בהיותו בן 18 בלבד הוא זוכה במקום הראשון בתחרות גיטריסטים ארצית. 5. ב-1995 יצא בחברת הד ארצי ובהפקתו המוזיקלית של מיכה שטרית האלבום "צבעוני שחור - הזיית רוק מאת רון סלונים ואיל פארן" ובו שירי המופע בביצועם של סלונים ודניאל. מעבר להרכב הקבוע (שבו נכלל זק) באלבום ניגנו גם ז'אן פול זימבריס וארקדי דוכין, חבריו של שטרית ללהקת "החברים של נטאשה". 6. עוד באותה שנה הצטרף זק ללהקת "היהודים" מיד לאחר צאת אלבום הבכורה שלהם "מציאות נפרדת" , זק היה שותף להופעותיה הראשונות של הלהקה כשהמפורסמות ביניהן היא ההופעה ב"מועדון הלילה ה-12" ובמועדון "הלוגוס". 7. ב-1998 הוא שיחרר עם הלהקה את אלבומה השני, הנושא את שם הלהקה והגיע למעמד של אלבום זהב. צילום: רונן ללנה 8. מיד לאחר יציאת האלבום עזב זק את הלהקה והחל את העתידו המוסיקלי מעבר לים, בארה"ב. הוא עבר לגור בניו יורק והפך מהר מאוד להיות פעיל בסצנת המוסיקה המקומית. עבד עם מפיקים כמו Ed Tuton, Baby Face ו Frank Fillipetti (Foreigner, Kiss, Fuel, Korn, James Tayor). 9. באותם שנים במהלך עבודתו כמפיק ונגן, עבד זק עם אומנים מהשורה הראשונה כגון Suzen Vega, Dee Snider , וכן בפרויקט "Trans-Siberian Orchestra" עם יוצאי "Savatage". צילום: די שניידר 10. בתחילת שנות ה-2000 הוא השתתף בהקלטות אלבום צמד ה-R&B האמריקני "KC & JOJO", שמכר כ-10 מיליון עותקים, וכן באלבום הבכורה של הכוכבת הקנדית Fefe Dobson, שמכר כמיליון עותקים. 11. בשנת 2002 עשה זק קפיצה חזרה לישראל והקליט עם "היהודים" את אלבומם השלישי "פחד מוות" שיצא ביולי 2002. 12. קבלו עוד מספר דברים שגילינו שהוא עשה בחו"ל: 13. הופיע עם זמרת הנשמה Ayo שזוכה להצלחה גדולה באירופה. 14. השתתף בהקלטת אלבומו של Patrice Bart Williams. 15. הופיע בכל רחבי ארצות הברית עם סולן להקת "Space Hog" הבריטית Royston Langdon. 16. הופיע עם Dee Snider הזמר האגדי של "Twisted Sister". 17. כמעבד ומפיק מוזיקלי סולם חתום על יותר מ-200 סינגלים. צילום: אביחי לוי 18. ככותב ומלחין על מאות ג'ינגלים ופרסומות ששודרו בכל העולם. 19. מוזיקה לסרטים הכוללת גם הופעה בקטע סולו גיטרה בסרט "מוזיקה ומילים" בכיכובם של יו גרנט ודרו ברימור. 20. שימש כמדריך מוזיקלי לשחקנים ההולווודיים ג'רארד באטלר, ג'פרי דין-מורגן, ויו גרנט. 21. בשנת 2005 הקים את חברת ההפקות האמריקנית "Prysm Music" והפיק אומני פופ ורוק צעירים. 22. בשנת 2006 החתים והפיק מוזיקלית את אלבום הבכורה של להקת הרוק "Amaury" שזיכה אותה במקום הראשון בקטגוריית הרוק של VH1. 23. בשנת 2008 הפיק את אלבומו של ג'וליוס אשר זכה במקום הראשון בקטגוריית הפופ. 24. בשנת 2009 כתב זק את המוזיקה למופע האקרובטיקה "Ariel Angels" יחד עם הבסיסט מייקל ויסגליה. 25. הוא הופיע במופעי ברודוויי "Rock of Ages" בניו יורק ו-"Van Helsing's Curse" בלאס וגאס. 26. בשנת 2011 הוציא זק אלבום סולו אינסטרומנטלי שאותו כתב והפיק. באלבום משתתפים נגנים כמו: עומר חכים (מדונה, סטינג), סטרלינג קמפבל (דייוויד בואי, B-52), סטיב הולי (פול מקארטני, ג'ו קוקר), ג'רי מרוטה (פיטר גבריאל, אלטון ג'ון), ויל לי (פרינס, אריק קלפטון) ודני לואיס (Goverment Mule). 27. בשנת 2014 חזר זק ללהקת "היהודים" (למרות שלא היה שותף ליצירת האלבום האחרון של הלהקה "יותר לא" ) ומאז לשמחתנו הוא איתה, אנחנו עפים איתו יחד בכל הופעה של הלהקה !! 28. הוא הקים את הסארט-אפ "SeekMarket" שמחבר בין מוסיקאים, צלמים, במאים, מעצבי אתרים עם לקוחות קצה מכל העולם. להאזנה לאלבום האחרון שהקליט זק עם היהודים "פחד מוות" ב- Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

האלבום השני של " Rage Against The Machine" בשם "Evil Empire" הוא התפוצצות בלתי נשלטת של רביעיית הזעם. אז בואו נפתח בציטוט מאת משורר הזעם Zack de la Rocha : "I think one of the important things about Rage is that… we are able to seduce some people in with the music who are then exposed to a different political message." באלבום הראשון חושפת ר"ביעיית הזעם" את זעמה בפעם הראשונה לאוזנינו ומדברת על אלימות משטרתית, בעיות בתא המשפחתי, מערכת החינוך הקלוקלת ואלימות. ארבע שנים מאוחר יותר... בואו נעשה פה רגע עצירה. לא היה פשוט להוציא את האלבום הזה, הרבה חילוקי דעות, הרבה כיוונים שונים שכל אחד מחברי הלהקה משך. לקח הרבה זמן להוציא את האלבום הזה והיו אפילו שמועות על פירוק בדרך, אבל זה רק בגלל שעד שכל אחד מהרביעיה האמין ביצירה והסכים לה, הם לא התקדמו לשלב הבא. אז איפה היינו? כן, אחרי ארבע שנים בהם רייג' הטיחו מסרים קשים, שאולי גרמו לקהל האמריקאי למרוד או אולי בעיקר שימשו תרוץ להבריז מבית ספר או לקחת סמים, מגיע אלבום עם מסרים יותר בוגרים ויותר בינלאומיים. אלבום של הכרזת מלחמה ! כבר על עטיפת האלבום רואים את ההכרזה עצמה, עליה מתנוסס הכינוי "Evil Empire", אותו העניק הנשיא Ronald Reagan בשנות השמונים למעצמה הסובייטית. אם זה לא מספיק אז עוד לפני שלחצנו פליי, אנחנו פותחים את הבוקלט ומגלים רשימה ארוכה של ספרים פילוסופיים ופוליטיים שעוסקים בנושאים רגישים, ולא מתביישים להעביר ביקורת. זאק סיפר שאף ספר מהרשימה לא הופיע בספריית האוניברסיטה בה למד, וזה חלק מהעניין. (Photo: Tom Morello On Twitter) הפעם זאק לוקח את הזעם ומפנה אותו גם למקומות אחרים מחוץ לגבולות ארה"ב. הוא החל להיות מעורב במרד של ה-"Zapatistas" - קבוצת איכרים מקסיקנים שמנסה להשיג שחרור מהמעמד הגבוה שמנצל אותם באכזריות, ישנם שלושה שירים באלבום שעוסקים בנושא הזה: " People of the Sun ", " Year of tha Boomerang " ואחד השירים הבולטים הוא " Without a Face ". הוא כמובן לא עוזב את ארה"ב במנוחה עליה יש לו בטן מלאה, כשהוא מעביר ביקורת על צבא ארה"ב ב- " Bulls On Parade ", על המנהיגים שמשתמשים בצבא כדי להשיג את האינטרסים שלהם ורומסים כמו שור את כל מה שנמצא בדרכם. ביקורת על החלום האמריקאי שהוא בעצם הזייה שיקרית שגורמת לאנשים לחיות באשליה אלימה ב-"Tire Me". ביקורת שאותה מעביר תמיד זאק על הימין הקיצוני בארה"ב, עם תוכניות האירוח שגורמות לשטיפת מוח לאזרח הפשוט ב-" Vietnow ". ביקורת על חוסר השיוויון החברתי בין המעמד העשיר לעני, בין נשים לגברים בין תרבות השפע לנזקקים ב-" Revolver ", " Snakecharmer ", " Down Rodeo ", " Without a Face ", " Wind Below " ו- " Roll Right ". זאק מגיע כמו הכלאה בין רובין הוד, למחסל בשליחות קטלנית, כשהוא מרטש ללא רחמים את הרוע ומעניק טוב למיעוט ולחלשים. אחרי שהבנו את המסרים בואו נדבר קצת על המוסיקה ובעיקר על הגיטרה של Tom Morello . מורלו עושה כאן שימוש יותר נרחב מהאלבום הקודם בדינמיקה של הסאונד שהגיטרה שלו משחררת. שימוש בלתי נלאה בכל חלקי הגיטרה, מהצוואר, הפיקאפים, הגשר, הכבל עצמו והפדלים. מורנו משתמש בכל חלקי הגיטרה להפיק צלילים מעבר לריפים זועמים וכסחניים, צלילים שנשמעים כמו מקדחות, מקלעים ואפילו פקסים. השיר " Bulls On Parade " משלב צליל פאנקי עם הווא-וואה עם קצב מפוצץ שמגיע לשיאים חדשים. השיר " Wind Below " מונע ע"י ריף כבד ומטאלי שמזכיר את ה- "Black Dog" של "Led Zeppelin". ו- " Revolver " מתחיל בהד גיטרה הנשמע כאילו בוקע ממעמקי האוקיינוס ומזכיר את יצירותיו של Jimi Hendrix לפני שהוא עובר למצב פסיכדלי ועמום. עד כמה שננסה אי אפשר לתאר במילים את מה שעושה מורלו עם הגיטרה שלו, זה יהיה מגוחך אז אנחנו נעצור פה ואתם תאזינו. רביעיית הזעם לא רק מכניסה אותך לגרוב מחוספס או קצבי, היא פשוט מכה בך ללא רחמים, חובטת בך ללא הפסק, הן פיסית דרך הצלילים וההדף והן מנטלית דרך הטקסטים. באלבום הזה הרביעייה מבססת את מעמדה האימתני בעולם המוסיקה, עם המקום הראשון במצעד הבילבורד ומספר מועמדויות וזכיות בגראמי. אז עכשיו תניחו הכל בצד, שימו אוזניות על האוזניים, תתחילו לעשות פרצופים של אגרסיות עם אגרופים קפוצים ותאזינו לאלבום ב- Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

פינה בקטנה... יש סיכוי גדול מאוד שאתם אפילו לא מכירים אותו...או יותר מזה, אפילו לא שמעתם עליו. אז תרשו לנו להפתיע אתכם ותשחקו אותה מופתעים כדי שנוכל להמשיך עם הקו הזה... זהו אלבום הקאברים הראשון של הלהקה! נכון, עד היום הם שיחררו לא מעט קאברים אך רובם שוחררו במסגרת B-Sides של סינגלים מתוך אלבומים קודמים. אז אפשר אולי לקרוא אלבום אוסף? או אלבום אוסף קאברים? האלבום מורכב מ-13 קטעים, 10 קטעים מתוכם הוקלטו במהלך ההיסטוריה של הלהקה ושלושה חדשים לגמרי, שניים מהם הוקלטו באולפן ואחד בהופעה חיה וגם הם קאברים כמובן. גירסאות כיסוי לאומנים כמו: "Paul McCartney & Wings, "Cream", Joe Walsh, "Thin Lizzy", "Prince", "Pink Floyd", The Ramones" ועוד...ועוד... אלבום מלא כל טוב! משתתפים בו בין היתר המתופף הראשון של הלהקה William Goldsmith, הגיטריסט הענק Brian May והמתופף Gregg Bissonette בנוסף להרכב הקבוע של הלהקה. תוכלו למצוא כאן ביצועים ל"נכסי צאן ברזל" כמו "Band on the Run" של "Paul McCartney & Wings" אשר היה חלק מהאוסף "Radio 1 Established 1967" משנת 2004, "I Feel Free" של "Cream" שהיה הבי-סייד של הסינגל "DOA" משנת 2005, "Bad Reputation" של "Thin Lizzy" שהינו אחד מהשירים החדשים שהוקלטו לאוסף, "Baker Street" של Gerry Rafferty שהוקלט לייב ל- BBC Radio 1 ושוחרר כבי-סייד לסינגל "My Hero", השירים "This Will Be Our Year" של "The Zombies" ו- "Have a Cigar" של "פינק פלויד" בו מתארח הגיטריסט Brian May והיה חלק מהפסקול המצוין של הסרט "Mission: Impossible II". מה שמעניין באלבום הזה הוא שדייב גרוהל חולק כאן את השירה עם חברי להקה נוספים כמו Taylor Hawkins שלוקח את ההובלה בשלושה שירים - "I Feel Free" של Cream, השיר "A Life of Illusion" של Joe Walsh ו- "Have a Cigar" של "Pink Floyd", בעוד שהגיטריסט Chris Shiflett מבצע את השיר "Danny Says" של "The Ramones". האלבום יצא במהדורה מוגבלת על גבי תקליט לכבוד "Record Store Day", יום בו חוגגים את קיומן של חנויות תקליטים עצמאיות ולא רשתות כאלה ואחרות. האלבום יצא גם על גבי CD למנויי המגזין Q. אז אם לא זיהיתם עד עכשיו למרות הרמזים על העטיפה, אנחנו מרוצים מעצמנו ואם כן זיהיתם יופי לכם !! "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 16 לאפריל 2021 להקת "Greta Van Fleet" משחררת את אלבומה השני "The Battle at Garden's Gate". בשנת 2017 הוציאה הלהקה שני EPs שהם "Black Smoke Rising" & "From the Fires" שחשפו אותנו לסינגל המדהים שלהם "Highway Tune" ועוד אחד גדול "Song Safari". הם הצליחו לעבור פריצת דרך הודות לסאונד הרוק הקלאסי שלהם משנות ה-70 ודינמיקת ה- "Led Zeppelin" שהושוותה להם רבות. כעבור שנה אלבומם הראשון "Anthem of the Peaceful Army" עלה כמטאור והכין את העולם לסיבוב הופעות עולמי שהתחיל בשנת 2019 ונקרא "March of the Peaceful Army Tour", הם הופיעו בצפון אמריקה, אירופה ואוסטרליה. (Photo: Erika Goldring) באותה שנה הם עצרו את הסיבוב להקלטת אלבומם הבא, אלבום זה. בהפסקה של חודשיים במהלך סיבוב ההופעות העולמי שלהם הם לקחו את המפיק הידוע Greg Kurstin, שאותו אתם בוודאי זוכרים מתוך "Kurstin x Grohl: The Hanukkah Sessions" , והפיק את האלבום האחרון של הפוס " Medicine at Midnight " ונכנסו הסטודיו. הם הקליטו 12 שירים שזורמים בין הרוק הקלאסי המובהק שלהם משנות ה -70 לדינמיקה של גראנג'/ פוסט גראנג'. מהצצה ראשונה זה נשמע כאילו האחים Kiszka & Wagner החליטו לקחת את הדרך האיטית והארוכה הביתה. הם ליטשו את הכישרון הטכני שלהם עם הכלים, ביצעו הופעות בעולם, ורצו להשוויץ בכישרון המושחז שלהם. אין כאן שירים קליטים, וחזקים מאוד משמעותיים, אלא זה מרגיש יותר כמו ג'ם סשנים חופשיים או טיולים פסיכדליים. מבחינת הטקסטים, כשיצא הסינגל הראשון " My Way, Soon ", הם הסבירו שהם מושפעים מאוד מהחוויות והרגשות שהיו להם בסיבוב ההופעות בעולם. הביקור במדינות השונות ובתרבויות השונות, גרם להם לחשוב ולהרהר ברעיונות שונים. האלבום הזה הוא ללא ספק התחלה של הניסיון להיפרד מהסאונד של "לד זפלין" אשר הלהקה הואשמה בהעתקה ממנה. "The Battle at Garden's Gate" מציג לנו להקה שמחפשת את הזהות שלה, מנסה לגבש את הסאונד שלה, ומציגה שאיפה להחזיר את "הרוק הקלאסי" למקום הטבעי שלו. אז את אתם בעניין של "רוק קלאסי" של שנות ה- 70, הלהקה הזאת יכולה לקגש אתכם בטירוף. וגם אם אין לכם 64 דקות פנויות, תעש לעצמכם טובה ותאזינו לכל הפחות לשיר " Broken Bells " האפי, או לכל הפחות את " Tears of Rain " שמהלך האקורדים שלו בפתיחה מזכיר קצת את "Hotel California", אנחנו מבטיחים לכם שלא תצטערו על זה. אתם מוזמנים להאזין לאלבום ב- Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - UK 16.04.1964 / US 29.5.1964 לונדון של שנות ה 60 היתה כר פורה ללהקות רוק חדשות שהיו לקולו של דור הבייבי בום. Keith Richards  ו- Mick Jagger הפכו ב-1950 לחברים לכיתה, וחברי ילדות בדארטפורד, קנט. בהמשך עברה משפחת ג'אגר לווילמינגטון, קנט, ויחלפו עוד 7 שנים עד שחברי הילדות יפגשו בשנית. זה קרה ב 17 באוקטובר 1961 על הרציף השני של תחנת הרכבת בדארטפורד, Keith Richards  ו- Mick Jagger נפגשו לאחר 7 שנים שלא ראו אחד את השני. הפעם הם החליטו על שותפות מוזיקלית שכעבור שנה תביא להקמה של להקת "האבנים המתגלגלות". שם הלהקה נולד ממש במקרה כאשר Brian Jones התראיין בטלפון לעיתון Jazz News, כשנשאל מה שם הלהקה, ג'ונס הבחין בתקליט של מאדי ווטרס שהיה מונח לידו, אחד הרצועות באלבום נקראה "Rollin' Stone" ומכאן נולד שם הלהקה. במאי 1963 "האבנים המתגלגלות" החתימו את אנדרו לוג אולדהם בן ה 19 כמנהלם לאחר המלצה שקיבלו עליו מהביטלס, אולדהם החליט להפוך את הלהקה לנגטיב של "הביטלס" הפופולריים. בעוד ש"הביטלס" היו נחשבים הילדים הטובים, אולדהם הפך את "האבנים המתגלגלות" לבד בויז עם מראה חצוף ומרדני בהשראת הכנופיה של אלכס גיבור הספר "התפוז המכני". בעוד ג'אגר ולצידו קית' ריצ'ארדס הם הידועים יותר בלהקה, בתחילת דרכה משקלם היה קטן יותר מאשר בהמשך, ומי שהיה המוזיקאי המוכשר ביותר של הלהקה ואולי בבריטניה כולה, היה דווקא Brian Jones שניגן על מספר רב של כלי נגינה והיה יוצא דופן בכישוריו. ג'ונס שהיה בעל סקרנות מוזיקלית רבה הגה את הרעיון של להקת בלוז בריטית שתנגן מוזיקת בלוז במלוא העוצמה. יחד עם Keith Richards  , Mick Jagger , Charlie Watts , ו- Bill Wyman התגבשה להקה שהיתה ללהקה הראשונה ואולי היחידה בבריטניה שהצליחה לנגן מוזיקת רית'ם אנד בלוז שחורה בצורה משמעותית, וג'ונס היה מעל כולם. "הסטונס" שילבו את הקשיחות הבלוזית של שיקגו עם מוזיקת הרוקנרול, והשירה של ג'אגר התאימה לג'ונס ולרעיונותיו. פעם זה היה נגינה על תוף מרים, ופעם נגינה על מפוחית כליווי רב עוצמה לשירה האיכותית של ג'אגר, או בנגינת סלייד איכותית, ועוד כלי נגינה. ב- 7 ביוני 1963, הוציאה הלהקה את הסינגל הראשון שלה, שהיה גרסת כיסוי לשיר " Come On " של צ'אק ברי. על אף העובדה שהלהקה סירבה לבצע את השיר בהופעותיה והוא זכה למסע פרסומי דל ביותר, זכה השיר להצלחה כשהגיע למקום ה-21 ברשימת הסינגלים הנמכרים באנגליה. האלבום כלל ברובו גרסאות כיסוי לשירי אר אנד בי ובלוז (ווילי דיקסון, ג'ימי ריד, צ'אק ברי, רופוס תומאס) בנוסף לשיר מקורי " (Tell Me (You're Coming Back " אותו כתבו ג'אגר וריצ'רדס. בנוסף, ניתן קרדיט לשני שירים נוספים באלבום ל- "Nanker Phelge" שם בדוי שהיה מקובל בין השנים 1963–1965 וסימל עבודה משותפת של חברי הלהקה. בראיון למגזין "רולינג סטון" ב-1995 אמר ג'אגר: "Tell Me" שונה מאוד מביצוע הקאברים שעשינו ל R&B או קאברים של מרווין גיי". יש כאן תחושה מאוד חזקה של שיר מאוד פופי, בניגוד לכל שירי הבלוז והקאברים של מוטאון, שנעשו באותה תקופה." מילות השיר הן הצצה לזוגיות כושלת ולניסיון של הזמר לזכות בחזרה באהבתה של הנערה. בין המוזיקאים שהשתתפו בהקלטות אפשר למצוא את Graham Nash (קולות ליווי), פיל ספקטור (מראקס, כלי הקשה) וג'ין פיטני (פסנתר) המכונים "הדוד פיל והדוד ג'ין". עטיפת האלבום שצולמה על ידי ניקולס רייט. עוצבה לפי הנחיותיו של אולדהם, ונטולה כל אזכור לשם התקליט ולשמה של הלהקה, קונספט שהיה נחשב חריג מאוד לאותה תקופה. את הפאנץ' האמיתי נתן אולדהם בהערות בתוך האלבום שם נכתב "הרולינג סטונס הם יותר מסתם קבוצה, הם דרך חיים שכבשה את דמיונם של בני נוער, והפכה אותם לאחת הקבוצות המבוקשות ביותר. שכן ל"סטונס" יש את החוש לסאונד המתאים למוזיקת פופ". מעניין לציין שהאלבום יצא בארה"ב ב- 29 למאי 1964 תחת כותרת המשנה "England's Newest Hit Makers" וכלל את השיר " Not Fade Away " (במקור של באדי הולי), במקום השיר " Mona (I Need You Baby) " (במקור של בו דידלי). להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 16 לאפריל 1991 שוחרר האלבום "Temple Of The Dog" של ההרכב הנושא את אותו השם. זו היתה שנה מטורפת, אחת השנים הגדולות במוזיקה. השנה בה השוליים התמרכזו והאלטרנטיב הפך למיינסטרים. זהו סיפור יצירתו של אחד מהאלבומים הקסומים והמופתיים שיצאו מסצינת הגראנג' ובכלל באותה שנה מדהימה, ועוד כמה עובדות מעניינות מתוך ההקלטות עצמן. הישארו איתנו לפרק השלישי בסדרת " Class Of 91 ". זה סיפורו של האלבום המופתי של הסופרגרופ הכי גדול שיצא מסיאטל, אשר בזמן יציאתו לא ידע בכלל שהוא סופרגרופ. יצירת מופת שקיבלנו מהסצנה בסיאטל ואשר לולא הנסיבות הטראגיות שאפפו אותה, יתכן ולא הייתה באה כלל לעולם. הסיפור של האלבום הזה מתחיל עם דמות צבעונית, מוכשרת, כריזמטית וסוחפת בשם Andrew Wood שהיה זמר, נגן ויוצר בלהקות "Malfunkshun" ו- "Mother Love Bone". יחד איתו בלהקת "Mother Love Bone" היו חברים הבסיסט Jeff Ament והגיטריסט Stone Gossard (שתוך זמן קצר יהפכו מכורח הנסיבות לחברים בהרכב חדש שייקרא Pearl Jam). הלהקה הוקמה בשנת 1987 והיוותה את פריצת הדרך של סצנת הגראנג' בסיאטל. כולם ידעו מי זה Andrew Wood שהיה כריזמטי ומוכשר בצורה בלתי רגילה. Chris Cornell סיפר שהלהקה הייתה מופיעה במועדנים קטנים עם 20 איש בלבד אבל אנדרו היה גורם לך להרגיש שאתה בהופעה באיצטדיון של 20 אלף איש. ווד נפטר ממנת יתר במרץ 1990, מיד אחרי שהלהקה סיימה להקליט את אלבומה היחיד "Apple" , אותו ווד לא זכה לראות משוחרר. Chris Cornell שגם היה שותף לדירה עם Andrew Wood , חזר עם להקתו "Soundgarden" מסיבוב הופעות בארה"ב בדיוק ביום שאנדרו הלך לעולמו, וכבר מספר ימים לאחר מכן יצא שוב לסיבוב הופעות שהיה מתוכנן ללהקתו באירופה. קורנל חשב שזה יהיה רעיון טוב לא להיות בסביבה שתזכיר לו כל הזמן את חברו הטוב וכך יהיה לו יותר קל להתמודד עם הצער, האובדן והכאב. אך קורנל הבין מהר מאוד שטעה. היה לו קושי רב להתמודד עם הסיטואציה לבד ללא חבריו מסיאטל. כתוצאה מכך, הדבר היחיד שהוא חשב לעשות זה לכתוב שירים. (Photo: Pearl Jam Facebook Page) קורנל ידע שהשירים שכתב אינם מתאימים בסגנון לסאונדגרדן, אך הוא לא רצה לשמור אותם במגירה או לזרוק אותם מבלי שאף אחד ישמע אותם, אז הוא החליט לבדוק עם אמנט וגוסארד שהיו חברים בלהקתו של ווד, אם הם מעוניינים ליצור סינגל. באחד הראיונות סיפר קורנל כי הוא מאוד חשש שהם יחשבו שהוא מנסה לנצל לרעה את מותו של אנדרו ואת המוניטין של הלהקה. לבסוף הוא אזר אומץ ושלח להם דמו שהוא הקליט עם שני השירים " Say Hello 2 Heaven " ו- " Reach Down ". ג'ף וסטון שבאותה תקופה לא היו סגורים על העתיד שלהם ורק התחילו לגבש את "פרל ג'אם" אהבו מאוד את הרעיון. הם הזמינו גם את הגיטריסט Mike McCready - חברו של Stone Gossard , נפגשו עם קורנל ו- Matt Cameron (מתופף סאונדגרדן) ומיד התחילו לעבוד על שירים נוספים. הואיל ולא הייתה מעורבות של חברת תקליטים או חברת הפקות ברקע, לא היו שום ציפיות מהסשן שלהם ביחד. הם הרגישו משוחררים, יצירתיים ונהנו מכל רגע !! ג'ף סיפר שיותר מהכל הם רצו לנגן, החיבור עם כריס ומאט היה כל-כך טבעי ומהנה, עד כי תוך 15 יום בלבד הם הקליטו את כל האלבום. אפילו Eddie Vedder שבדיוק נחת מסן דיאגו כדי "לעבור אודישן" לפרל ג'אם היה נוכח באולפן, ו"ללא ידיעתו" הקליט את הסינגל הראשון מהאלבום " Hunger Strike ", וגם הוסיף קולות רקע בשירים נוספים. בסרט "PJ20" של פרל ג'אם, מספר אדי שזו הייתה הפעם הראשונה שהוא שמע את עצמו על אלבום אמיתי. (Photo: Tumblr) האלבום הזה הוא פשוט פלא מוזיקלי שהיווה חלק מתהליך גיבוש הסאונד שמגדיר את הגראנג'. שילוב של בלוז, מטאל ואלטרנטיב, עם השפעות של "בלאק סאבאת'" ו"לד זפלין" ועם הרבה מאוד רגש שנוצק אל תוך תהליך היצירה וזועק החוצה מכל השירים. כל אלה הפכו אותו לאלבום אלמותי שצלילי הגיטרות החשמליות שלו ימשיכו להדהד מעבר לזמן... שמו של האלבום לקוח מתוך הבית הראשון של השיר " Man Of Golden Words " של להקת "Mother Love Bone". כל השירים באלבום נכתבו ע"י Chris Cornell למעט " Pushin Forward Back " שנכתב בשיתוף עם Stone Gossard ו- Jeff Ament , והשירים " Times of Trouble " ו- " Four Walled World " שנכתבו בשיתוף עם Stone Gossard . איכות הכתיבה והביצועים באלבום מדהימה, במיוחד בהתחשב בעובדה שמדובר בהרכב שניגן זמן מאוד קצר יחד ולא היה לו זמן מספיק בכדי להתגבש. איכות הנגינה של החברים מדויקת, מהודקת ומלאת רגש. אבל זו לא הנגינה שעושה את האלבום הזה לכל-כך מיוחד, אלא השירה. קורנל נמצא כאן בשיאו, גונח, מילל וזועק את נשמתו החוצה, וזה נשמע מדהים, מרגש ומצמרר. מרבית השירים באלבום איטיים, מלודיים ומלאי רגש. (Photo: Temple Of The Dog Facebook Page) האלבום נפתח עם " Say Hello 2 Heaven " שהינו ללא ספק "השיא" של קורנל בכל הקריירה העניפה שלו, מבחינה ווקלית, תרתי משמע. מעבר לעובדה שקורנל נשמע כאן מדהים, זהו הקול הגבוה ביותר שקורנל מתועד בו בהקלטה (הקשיבו לסוף השיר). אחד הרגעים המרגשים בתהליך יצירת האלבום הזה מיוחס להקלטת השיר " Hunger Strike ". זה השיר האחרון שנכתב והוקלט, רק מהסיבה שקורנל לא רצה מספר שירים אי זוגי של 9 שירים. אדי וודר בדיוק נחת מסאן דיאגו והגיע לאולפן. הוא ראה את החברים בפעם הראשונה ושם לב שקורנל נאבק עם עצמו דווקא בשירה של החלקים הנמוכים. הוא לא זוכר מאין הגיע לו האומץ, אבל הוא פשוט ניגש למיקרופון ושר את תפקידי השירה הנמוכים וקורנל ציין אחר כך שאדי שר בדיוק איך שהוא עצמו רצה להישמע. השיר הזה היה לסינגל הראשון מהאלבום וגם הפך לשיר הכי מצליח ומפורסם ממנו. רגע מדהים נוסף באולפן נרשם בעת הקלטת " Reach Down ". זה אחד מרגעיו הגדולים של מייק מקרידי שבדומה לוודר גם היה "החדש בחבורה". במהלך הקלטת הסולו המדהים בן למעלה מ- 4 דקות בשיר, נפלו למקרידי האוזניות. לדברי קורנל את חציו השני של הסולו ניגן מקרידי בלי לשמוע בכלל את יתר הכלים. מקרידי משחזר שקורנל תיכנן בכוונה את השיר כך שיהיה ארוך. הוא ממש רצה לעצבן את חברות התקליטים. בדמו שקורנל השמיע לחברים הוא ניגן על כל הכלים, גם על התופים. ג'ף אמנט ציין שכולם היו אז בראש של Neil Young & Crazy Horse והשיר הזה היה ניסיון לייצר שיר של 10 דקות בסיגנון. השיר " Pushin Forward Back " נכתב על-ידי קורנל בשיתוף אמנט וגוסארד. זה אחד מארבעה שירים באלבום בהם וודר שר קולות רקע, ואיזה הרמוניות מדהימות יש לו ולקורנל ביחד. זה השיר הראשון שההרכב ביצע בלייב עוד לפני יציאת האלבום ב- 13 לנובמבר 1990 ב- Off Ramp Café בסיאטל. את השיר " Call Me A dog " כתב קורנל על חברתו דאז Susan Silver שגם ניהלה באותו זמן את "Alice In Chains". השיר נועד כנראה לתאר את הבעיות שהיו להם בזוגיות עוד לפני שהתחתנו. מעניין לציין שהשיר "Times of Trouble" החל בכלל מהקלטת הדמו המיתולוגית "Stone Gossard Demos '91". סטון גוסארד שגם כתב את המוסיקה קרא לקטע בזמנו "Troubled Times". קלטת הדמו בה מנגנים גוס ארד, ג'ף, מייק מקרידי ומאט קמרון נועדה לסייע להרכב ההולך ומתהווה לחפש מתופף וזמר. היא נשלחה למתופף Jack Irons שהתבקש להצטרף ללהקה. הוא לא יכל אבל הוא חשב שאדי וודר יתאים להם והוא העביר לו את הקלטת שכללה חמישה שירים ביניהן השיר הזה. אדי הקליט את קולו על השיר אשר קיבל את השם " Footsteps ". השיר ישוחרר בסופו של דבר כ- B side לסינגל "Jeremy" של פרל ג'אם. במקביל גם כריס קורנל הקליט את השירה שלו על הרצועה האינסטרומנטלית של גוסארד מאותה קלטת הדמו, הוסיף נגינה על מפוחית וזה מה שהפך בסופו של דבר לשיר "Times Of Trouble" המוכר לנו היום מהאלבום. (Photo: Temple Of The Dog Instagram Page) הקטע “ Wooden Jesus ” בנוי על מקצב התופים וכלי ההקשה המהפנט של מאט קמרון. קטע מיוחד ושונה עם ניחוח קאנטרי-בלוז שכולל נגינה של קורנל על בנג'ו וסולו גיטרה נהדר של מקרידי. ויש כאן גם את “ Your Savior ” עם הריף הFאנקי, ואת " Four Walled World " האיטי והבלוזי שנכתב בשיתוף עם גוסארד עם הפרטלס בס של אמנט ואת שיר הסיום המדהים " All Night Thing " עם ההאמונד והפסנתר עליהם מנגן Rick Parashar שגם הפיק את האלבום יחד עם החבורה המופלאה. האלבום אמנם לא זכה להצלחה או פופולריות באותה השנה, אך בהמשך השנה המופתית 1991, כשפרל ג'אם וסאונדגרדן הוציאו את האלבומים המופתיים " Ten " ו- " Badmotorfinger ", האלבום כבר זכה להכרה רבה והפך להיות חלק משמעותי ובלתי נפרד מפסקול הסצנה בסיאטל. להאזנה לאלבום ב: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 15.04.1974 "לנרד סקינרד" היתה להקה עם גאווה דרומית, הם ידעו לאהוב, הם ידעו לשנוא. תשאלו את ליאונרד סקינר המורה לספורט השנוא עליהם שעל שמו נקראה הלהקה, והם ידעו לנגן רוק (עם נגיעות בלוז וקאנטרי). רוני ואן זאנט שהיה ידוע כמנהיג והבריון הרשמי בלהקה היה איש שדרש מקסימום מחבריו להרכב, הוא ממש העביד אותם בפרך בחזרות, מבודדים מכל ציוויליזציה. זה השתלם להם בהמשך כשהם שכללו את איכות הנגינה שלהם. הגיטריסטים של הלהקה, התאפיינו בנגינת גיטרה טכנית במיוחד, ואן זאנט הדביק להם את הכינוי "Three Guitar Army״ ולסגנון הנגינה התייחס כ ״Triple Guitar Attack". אם כבר סיפרתי על רוני ואן זאנט, אז לאיש היתה גאוה, הוא לא יתן שידרכו עליו, בטח לא Neil Young "חשבנו שניל ירה בכל הברווזים במקום להרוג אחד או שניים" סיפר ואן זאנט כשהוא מתייחס לשירים "Alabama" ו- "Southern Man" של יאנג שעסקו בגזענות ועבדות בדרום ארה"ב. בסתר ליבו הקשוח, רוני דווקא די העריך את Neil Young , הוא ראה בו אומן חסר פשרות, שכיסח לדרומיים את הצורה, העמיד אותם במקומם. התשובה של ואן זאנט וחבריו לא איחרה לבוא עם " Sweet Home Alabama " המנון רוק דרומי שהיווה תשובה ניצחת ליאנג מחד, ומאידך תמכה ברעיון הכללי שלו כנגד גזענות. חברי הלהקה היו מזוהים עם חלקה הדרומי של ארצות הברית, וסולן הלהקה, רוני ואן זאנט, נהג להתעטף בהופעות עם דגל קונפדרציית המדינות של אמריקה, מנהג אשר אימצו לאחר מכן גם מעריצי הלהקה. למרות אלה חברי הלהקה הכחישו כל האשמה בגזענות שהדביקו לה וטענו כי הלהקה היא להקה דרומית-מסורתית ואין מאחוריהם שום מניע גזעני. לאחר אלבום הבכורה " Pronounced 'Lĕh-'nérd 'Skin-'nérd " שכלל את "Free Bird" האלמותי, בסיס המעריצים שלהם המשיך לצמוח במהירות לאורך 1973, בעיקר בשל היותם הנאמבר הפותח לסיבוב ההופעות "Quadrophonia" של להקת "המי" בארצות הברית. אלבומם השני "Second Helping", כלל את אד קינג, אלן קולינס, וגארי רוסינגטון, ששיתפו פעולה פעולה עם ואן זאנט בכתיבת השירים. הלהקה שפיתחה זה מכבר את הסטייל המוזיקלי שלה, חיזקה אותו ב- "Second Helping" על ידי כתיבתו של ואן זאנט, שהייתה פואטית מפורשת, מפתיעה וחושפנית מתמיד. השירה שלו סיפרה סיפורים בעלי חשיבות עכשווית והיסטורית, כולל מחוות לניל יאנג, וקאבר מרענן לג'יי ג'יי קייל (" Call Me the Breeze "). ב - " I Need You " בלדת בלוז ארוכה ואיטית ואן זאנט מצהיר על אהבה לאהובתו ללא תנאים רגע לפני שהוא יוצא לנסיעה לעוד סיבוב הופעות. ב - " Don't Ask Me No Questions " הלהקה מעבירה את תחושת חוסר הנסיון שהיה להם בתחילת הדרך כשהם התמודדו עם דרישות עצומות מצד סוכנים, מנהלים, וחברות התקליטים. למרות הביקורות והלחץ שהופעל עליהם היה ל"לנרד סקינרד" גם כמה מילים טובות על הלייבל שלהם "MCA". מפיק האלבום אל קופר, בספר הזיכרונות שלו "Backstage Passes and Backstabbing Bastards", מתאמץ מאוד לתאר את האולפן שבו הוקלט "Second Helping", כסמל הוליוודי של דקדנס ונהנתנות, עם כל סממני ההיכר של שנות ה-70, ג'קוזי וחדרי שינה בבניין, גרופיות צווחות המתקרבות עירומות במסדרונות, וצוות שקיבל הוראות קבע לתת מענה לכל גחמה של האורחים. את סיפורו של האיש השחור בשם קרטיס לו (" The Ballad of Curtis Loew ") שהיה מנגן בלוז על גיטרת התהודה שלו, הדוברו והיה נחשב "ה- Picker הטוב ביותר שאי פעם ניגן בלוז". כתבו רוני ואן זאנט, והגיטריסט אלן קולינס. לדברי קינג, שהצטרף ללהקה ב-1972, קרטיס לו הוא חיבור של כמה אנשים, כולל שורטי מדלוק, סבו של ריקי מדלוק, שניגן בגיטרה בהרכב מוקדם של "לינרד סקינרד". בשיר " The Needle and the Spoon ", הסולן רוני ואן זאנט מזהיר מפני הסכנות של התמכרות לסמים מסוכנים, אתגר שהלהקה בדיוק התנשאה בו. האלבום נחתם עם הקאבר ל- " Call Me the Breeze " של J.J.Cale. השיר עוסק בבחור שהולך לאן שמזג האוויר לוקח אותו, ללא הכובד של כל העולם על כתפיו. זו הייתה אמירה הולמת עבור קייל, שיצא מגדרו כדי לשמור על דברים פשוטים ולהתרחק מאור הזרקורים. הרעיון שלו היה להתענג על הפשטות, וללכת לאן שהרוח נושאת אותך. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר