Whitesnake - Slip of the Tongue
ב- 7 בנובמבר 1989 יצא בארצות הברית (ושישה ימים לאחר מכן בבריטניה) "Slip of the Tongue", אלבום האולפן השמיני של להקת "Whitesnake".
שלהי שנת 1988 מצאו את David Coverdale על פסגת העולם. אלבומה הקודם של "Whitesnake" משנת 1987 חולל מהפכה מסחרית אדירה, מכר למעלה משמונה מיליון עותקים בארצות הברית לבדה והפך את הסולן הבריטי בעל קול הבלוז העמוק לכוכב על בעידן ה-MTV. אלא שמאחורי הקלעים של ההצלחה המסחררת התחוללה סערה של חילופי גברי. עוד בטרם יצא האלבום של שנת 1987 פוטרו כל המוזיקאים שניגנו בו ובראשם הגיטריסט והכותב השותף John Sykes, ובמקומם גיבש קוברדייל סופרגרופ נוצץ עבור סיבוב ההופעות העולמי שכלל את הגיטריסט ההולנדי Adrian Vandenberg, הגיטריסט האירי Vivian Campbell יוצא להקת "Dio", הבסיסט הקובני-אמריקאי הכריזמטי Rudy Sarzo שניגן עם Ozzy Osbourne ובלהקת "Quiet Riot", ואגדת התופים Tommy Aldridge. עם סיום סיבוב ההופעות עזב קמפבל את ההרכב בשל חילוקי דעות מוזיקליים ואישיים, וקוברדייל וואנדנברג התיישבו יחד על שפת אגם טאהו שבנבאדה כדי לכתוב את שירי האלבום הבא, מתוך כוונה שוואנדנברג יקליט הפעם את כל תפקידי הגיטרות בעצמו.
(Photo: Cathy Griffiths)
כאשר נכנסה הלהקה לאולפני Record Plant בלוס אנג'לס תחת שרביטם של צמד מפיקי העל Keith Olsen, שעבד עם קוברדייל גם באלבום הקודם, ו-Mike Clink, שהגיע מיד לאחר ההצלחה ההיסטורית של "Appetite for Destruction" עם להקת "Guns N' Roses", התרחשה תפנית דרמטית ששינתה את פני האלבום לחלוטין. Adrian Vandenberg החל לסבול מכאבים עזים ומדלקת גידים חמורה בשורש כף ידו, שהחמירה בעקבות תרגילי מתיחה שגויים ופריקת צוואר ישנה מתאונת דרכים, עד שהגיע למצב שבו אינו מסוגל לאחוז בצוואר הגיטרה ולהקליט. קוברדייל המיואש חיפש מחליף שיוכל להיכנס לנעליים הענקיות ברגע האחרון, ולאחר שצפה בסרט הקולנועי "Crossroads" משנת 1986 שבו גילם וירטואוז הגיטרה האמריקאי Steve Vai את הגיטריסט של השטן, הרים אליו טלפון. ואי, שהתפרסם בזכות עבודתו המבריקה עם Frank Zappa, להקת "Alcatrazz" והסולן David Lee Roth, נעתר להצעה החלומית, הגיע לאולפן עם ארסנל הגיטרות בעלות שבעת המיתרים שלו וטרף את הקלפים, כשהוא מעניק לשירים הבלוזיים שכתבו קוברדייל וואנדנברג מעטפת עתידנית, מסחררת וטכנית מאין כמותה.
האלבום נפתח בהצהרת כוונות תיאטרלית ומוחצת עם שיר הנושא "Slip of the Tongue", שמתחיל בשכבות סינתיסייזרים דרמטיות של הקלידן האורח Don Airey וביללות גיטרה חלליות של Steve Vai לפני שתיפוף הדאבל-בס הרועם של Tommy Aldridge והבס הפועם של Rudy Sarzo מזניקים את השיר קדימה. קוברדייל שואג במלוא עוצמתו מעל מפגן זיקוקים אינסטרומנטלי שבו ואי משלב טאפינג דו-ידני מהיר כברק ומשחקי ידית טרמולו עוצרי נשימה. מיד אחריו שועט קדימה "Cheap an' Nasty", קטע הארד-רוק קצבי, שנון ומהודק שנולד מריף אוויר-גיטרה שקוברדייל המציא ושר לוואנדנברג, ובו ואי מפגין גרוב Fאנקי וקליל לצד סולו מלודי ומבריק.
ברצועה השלישית מגיע הסינגל המוביל של האלבום, "Fool for Your Loving", הקלטה מחודשת ומושחזת לקלאסיקה של הלהקה מתוך האלבום "Ready an' Willing" משנת 1980 שנכתבה במקור על ידי קוברדייל, Micky Moody ו-Bernie Marsden עבור אגדת הבלוז B.B. King. אם הגרסה המקורית התבססה על גרוב בלוז-רוק חם ואורגני, הרי שהגרסה של שנת 1989 הפכה למפלצת אצטדיונים מודרנית ועתירת אנרגיה שכבשה את המקום השני במצעד הרוק המרכזי של הבילבורד. בקליפ האייקוני של השיר, שצולם על רקע במת ענק בוהקת ובמוסד לחולי נפש, מפליא ואי בנגינה תיאטרלית עוצרת נשימה שהפכה לאחד מסימני ההיכר של סוף העשור.
הצד הראשון נמשך עם הסינגל השלישי מתוך האלבום, "Now You're Gone", בלדת פאוור-רוק מלודית ומרגשת שנפתחת בנגינת גיטרה נקייה ומצלצלת ונבנית אל תוך פזמון הרמוני רחב יריעות שבו משתתף בשורות קולות הרקע גם זמר ונגן הבס Glenn Hughes, חברו הוותיק של קוברדייל מימי "Deep Purple". את החצי הראשון חותם "Kittens Got Claws", שיר רחוב זחוח, כבד ומחוספס שבו קוברדייל לוקח את דמות המספר הציני אל הקצה בעוד אלדרידג' וו-ואי מנהלים דו-קרב קצבי מסחרר.
חציו השני של האלבום נפתח עם "Wings of the Storm", המנון קצבי ודרמטי המשלב קלידים אטמוספריים של Claude Gaudette עם ריף גיטרה דוהר ועבודת סולו וירטואוזית של ואי. מיד אחריו מגיע אחד מרגעי השיא הבלתי נשכחים בתולדות הלהקה, בלדת הענק "The Deeper the Love", שהזניקה את האלבום במצעדים והגיעה למקום הרביעי במצעד הרוק האמריקאי ולמקום ה-28 במצעד הבילבורד הכללי. השיר, שנכתב בהשראת מנגינה קלאסית שפיתח ואנדנברג ונפתח באורגן כנסייתי חגיגי ובפסנתר מרגש, חושף את קוברדייל באחד מביצועיו הווקאליים החשופים, העשירים והמרטיטים ביותר, ומלווה בקליפ האחרון שבו כיכבה אשתו דאז והשחקנית Tawny Kitaen.
הטון המלודי מתחלף באחת לקדרות אפית ומאיימת עם "Judgment Day", יצירה מונומנטלית בת למעלה מחמש דקות שנבנית על גבי ריף מזרחי כבד ואיטי בזמן של 6/8 בהשראת "Kashmir" של להקת "Led Zeppelin". השיר, העוסק ביום הדין ובחשבונות הנפש של האדם, מציג מעברים דינמיים כבירים בין שקט מתוח לבין התפרצויות זעם גועשות שבהן קוברדייל מטפס לגבהים מצמררים. אחריו מגיע "Slow Poke Music", מחווה לבבית ומשוחררת לבלוז-רוק השורשי של ראשית ימי הלהקה עם שירת רקע של Tommy Funderburk ו-Richard Page מלהקת "Mr. Mister". האלבום נחתם ביצירת המופת המלנכולית והפרוגרסיבית "Sailing Ships", אפוס בן שש דקות שנפתח בנגינת גיטרה אקוסטית ועדינה של ואי ובשירה חרישית ואינטימית של קוברדייל, ומתפתח בהדרגה אל קליימקס חשמלי ותזמורתי אדיר שנועל את האלבום בשיא רגשי עוצמתי.
עטיפת האלבום, שעוצבה ואוירה על ידי האמן הבריטי Hugh Syme שיצר בין היתר את עטיפות המופת של להקת "Rush" ושל "Megadeth", הציגה באופן חזותי מתוחכם את משחק המילים שבשם האלבום דרך דמותה של אישה מסתורית שלשונה הופכת לנחש מתפתל. עם צאתו בנובמבר 1989 תחת חברת התקליטים Geffen Records בצפון אמריקה ו-EMI באירופה, זינק "Slip of the Tongue" היישר אל המקום העשירי הן במצעד הבילבורד 200 האמריקאי והן במצעד האלבומים הבריטי, כבש את המקום הראשון במצעד הפיני, ומכר למעלה מארבעה מיליון עותקים ברחבי העולם. לאחר סיבוב הופעות עולמי אדיר שהגיע לשיאו בהופעת ענק כלהקת הנושא של פסטיבל Monsters of Rock בדונינגטון באוגוסט 1990, החליט קוברדייל להקפיא את פעילות הלהקה ולחבור לגיטריסט האגדי Jimmy Page בפרויקט "Coverdale/Page". במבחן הזמן, "Slip of the Tongue" נותר מונומנט מרהיב וחד-פעמי שבו נפגשו נשמת הבלוז הבריטית של קוברדייל, הכתיבה המלודית המופתית של ואנדנברג והגאונות הווירטואוזית של ואי ברגע האחרון של תור הזהב של ההארד-רוק הנוצץ.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות