ב- 16 לנובמבר 1999 יצא אלבומה הרביעי של Korn, האלבום "Issues", האלבום שבו כולם היו "צלולים". אז הנה מספר סיפורים מעניינים על האלבום שחוגג היום יום הולדת... טקסטים חזקים כמו תמיד אחרי ההצלחה המטורפת של האלבום השלישי "Follow the Leader" , הלהקה נחשבה לאחת הלהקות המובילות כשז'אנר ה-Nu-Metal החל להתפרץ בארה"ב ובעולם כולו. Jonathan Davis כמו שאר חברי הלהקה קיים חיי הוללות מטורפים של סמים, אלכוהול, מסיבות, סקס וטרוף מוחלט חסר שליטה. באותה תקופה נולד לדייויס בנו הראשון Nathan והוא התחתן שלוש שנים לאחר מכן. כתוצאה מכך הוא החליט לקחת את עצמו בידיים ולהגימל מחיי ההתהוללות, בעיקר מסמים ואלכוהול. הוא האמין שהגמילה תעזור לו להתמודד עם הפחדים והחרדות, אך בדיוק ההפך קרה. דייוויס פחד לצאת מהמיטה והרגיש שכל העולם יושב על כתפיו. בנוסף, הוא פיתח חרדות קיומיות וחרדה מחיידקים. הוא נמנע מלאכול, כי פחד מחיידקים במזון והוריד הרבה מאוד במשקל. על מנת לטפל בחרדות הוא פנה לרופא שנתן לו כדורים נוגדי דיכאון. בתחילה היה לו אפילו קשה לקחת את הכדורים מחשש לחיידקים או רעלים בכדורים. הוא גם פחד שהכדורים יפגעו לו ביכולת הכתיבה או השירה. לבסוף הוא התרצה, ואכן השימוש בכדורים השפיעו עליו לטובה והוא הרגיש יותר חיובי. זה כמובן השפיע על הטקסטים של האלבום, לא סתם האלבום נפתח במשפט "All I want in life is to be happy". דיוויס הוציא את כל מה שחווה לפני הגמילה באלבום. תפקיד המחנך עם ההתכנסות לקראת העבודה על האלבום, החליטו כל חברי הלהקה שהפעם צריך לשנות את צורת העבודה, ולפעול באופן שונה מהאלבומים הקודמים. הפעם הם רצו לעבוד בצורה מסודרת, באופן מקצועי ללא הסחות דעת של סקס, סמים ואלכוהול. לשם כך, הם גייסו את המפיק Brendan O'Brien שהיה ידוע בצורת העבודה הנוקשה והיסודית שלו. דיוויס סיפר כי הם רצו את ברנדן כי הם ידעו שהוא לא יתן להם להתהולל ולהשתגע כפי שקרה במהלך הקלטות באלבומים הקודמים. למרות שהתעשייה הרימה גבה על שילובו של מפיק הגראנג' וההארד רוק עם מוזרי המטאל הדחויים, השילוב הוכח כמנצח גם בעבודה על האלבום וגם בתוצאה. (Photo: Robin Platzer) מאפיינים מוסיקלים העבודה על האלבום התחילה עוד בתחילת 1999, Munky, Head , Fieldy והמתופף דאז David Silveria החלו לכתוב את המוסיקה לאלבום. ביוני הם כבר סיימו לכתוב יותר מ- 15 שירים וצרפו את דיוויס לעבוד על התוצר הסופי. חודש לאחר מכן הם כבר החלו בהקלטות עצמן עם אובריאן. נדרשו שלושה חודשים בלבד לסיים את ההקלטות שהתקיימו באולפן A&M Studios בהוליווד. חברי הלהקה סיפרו שהם רצו להגיע לצליל יותר פשוט אך יותר מלא, ריפים וגרוב יותר כבדים משני האלבומים הקודמים. בנוסף, הם רצו גם להשיג מלודיה יותר חזקה בשירה של דיוויס שבאה לידי ביטוי ביכולות יותר גבוהות מהאלבומים הקודמים. הבובה האייקונית לצורך יצירת עטיפת האלבום יצאה הלהקה, בשיתוף עם MTV, בקמפיין לעיצוב עטיפת האלבום ע"י מעריצי הלהקה. MTV פרסמה והפיקה את התחרות בה מעריצי הלהקה הוזמנו ליצור עטיפה מקורית לאלבום ולשלוח אותה ללהקה. העטיפה שלבסוף נבחרה שייכת למעריץ Alfredo Carlos שעיצב את עטיפת הבובה שהפכה להיות סמל מפורסם של הלהקה. בנוסף ליצירתו של אלפרדו נבחרו עוד 3 עטיפות אחרות שיצאו בגרסאות שונות של האלבום. סיום או המשכיות זהו האלבום הראשון של הלהקה שאינו מחזיק ברצועה נחבאת בסיומו, במקום זאת, בסוף האלבום לאחר השיר "Dirty" ישנו שקט סטאטי של יותר מארבע דקות, אשר לבסוף מסתיים ללא כלום. דבר מעניין נוסף הוא הקישור לאלבום הקודם. הקליפ של הסינגל הראשון מהאלבום "Falling Away From Me" שזכה להצלחה מטורפת ונוגן ללא הפסקה ב-MTV, מתחיל היכן שהקליפ "Freak on a Leash," מהאלבום הקודם מסתיים. הקליפ נפתח עם אותה אנימציה בה מסתיים הקליפ מהאלבום הקודם. להאזנה לאלבום שהוא פסקול חיינו ב: Spotify , Apple Music לא, אני לא מרגיש זקן בכלל, למעשה אני מאריך שיער וזקן, ולהקה זו מלווה אותי כבר משנת 1994... ג'ון דייויס אמר כמה פעמים שהשיר "4U" היה השיר האהוב ביותר על אשתו המנוחה... לא יכולתי שלא לשזור במוחי הקודח את "4U" יחד עם הפתיחה של האלבום "The Nothing" של קורן משנת 2019... שם השיר הפותח הוא "The End Begins"... האזנתי היום לשני השירים האחד אחרי השני... אגרוף חזק מאוד לקרביים... דאבל הזוי משהו... שתי ההופעות הזכורות לי מלהקה זו היו בפאב קטן בלוס אנג'לס בתחילת דרכם... הם אשכרה סחבו את הציוד שלהם לפני ואחרי ההופעה... וכמה שנים לאחר מכן בוודסטוק 1999... שם הם שברו את כל הקהל ואותי לאלף רסיסים... למעלה מעשרים שנה חלפו מאז, באיווחה... "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

הנוסטלגיה מכה במטאליקה והיא מצידה מחבקת אותה באהבה!! בהמשך לחגיגות השלושים לאלבום השחור של הלהקה, משיקה הלהקה בנובמבר 2021 פרוייקט ארכיון מרגש, עצום ומתמשך בשם "The Metallica Black Box". בפרוייקט הזה הלהקה תשתף מגוון רחב של מזכרות (ממורביליה), כתבות, תמונות, בגדים, רישומים ותכנים נדירים של אודיו ווידאו לאורך 40 שנות קריירה. הפרוייקט אינו חד פעמי ומוגדר בזמן אלא הוא פרוייקט מתמשך כשמפעם לפעם הלהקה תוסיף עוד פרטים "לקופסא השחורה". "הקופסא השחורה" הושקה רשמית ב-16 בנובמבר 2021 יחד עם תערוכת האלבום השחור שכללה פריטים נדירים מתקופת האלבום. התערוכה כללה מספר גלריות שמולאו בתמונות נדירות של הלהקה מתקופץ האלבום ובנוסף שידור חי של 10 הופעות מתקופת האלבום שנבחרו ע"י מי שמכונה "ספיידר דן" שהוא המעריץ הבכיר והיסטוריון הלהקה Dan Nykolayko. חברי הלהקה החליטו שזה הזמן לעשות "Unboxing" לכל האוספים שהם שמרו במהלך הקריירה שלהם. כל אחד מחברי הלהקה ישתף את כל החפצים המשמעותיים והאהובים עליו ביותר שהצטברו במהלך שנים של קריירה, קריירה של אחת מלהקות המטאל הגדולות בעולם אם לא הגדולה ביותר. ה"חפצים" יהיו זמינים ב"קופסא השחורה" בלבד וינועו בין הפיסי לווירטואלי ויכללו שידור חי של ארועים/הופעות בכל שבוע ומהדורות מוגבלות מאוד של מזכרות חתומות. בשבועות, חודשים, ושנים קדימה מטאליקה מתכוונת להעמיק אל תוך כספת הלהקה ולהעשיר את "הקופסא השחורה" בצלילים, תמונות, וידאו, חוויות ועוד... לטובת הפרוייקט הוקם אתר מיוחד: metallicablackbox.com אבל עזבו את כל השטויות הללו !!! הדבר המדהים, החשוב, המרגש והמפתיע ביותר הוא... שכחלק מהפרוייקט הנ"ל, בתאריך ה-19 בפברואר 2022, תשודר בשידור חי ההופעה הפנומנאלית, האדירה והבלתי נשכחת של מטאליקה שהתקיימה ב-30 ביוני 1993 בפארק הירקון, תל-אביב !!! כן, כן אתם קוראים נכון, מטאליקה מוציאה מהכספת את "The Black Album LIVE" שבו היא בחרה 10 הופעות בלבד מתוך סיבובי ההופעות שהתקיימו ב- 1991-1993 ומכניסה את ההופעה האדירה הזו ל"קופסא השחורה" !!! ההופעה שהייתה חלק מסיבוב ההופעות "Nowhere Else to Roam" תשודר באופן מיוחד וחגיגי ב-19 בפברואר (שבת) בשעה 22:00 (שעון ישראל) ותלווה ב-Live Chat עם חברי הלהקה ( לרכישת כרטיס ). מטאליקה מציינת שההופעה צולמה במצלמות ביתיות (לא מקצועיות), הוקלטה על קלטות Betacam ועם הסאונד המקורי שעבר מאסטרינג ע"י ראובן כהן מ- Lurssen Masterin ונשמרו בכספת של הלהקה. היא עוד מציינת שהצילום חובבני וישנם מספר פגמים, החל מהקלטת אודיו גולמית של הסאונד ועד לנפילות מדי פעם של הצילום. חלק מהפגמים קצרים ולא ממש מורגשים וחלקם משמעותיים כמו התקלה במהלך השיר "Seek & Destroy". השידור הוא תמונת מצב של תקופת 1993 ללא שידרוגים או הפקות מושחזות. חשוב עוד לציין, שאף חלק מההופעה לא שודר אף פעם!! ורק כדי להטריף אתכם עוד קצת וגם לפרגן למעריץ העל של הלהקה "מרקמן" שמחזיק ממורביליה שאנחנו בטוחים שהלהקה הייתה רוצה ב"קופסא השחורה", תזכרו איתנו... "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

האלבום "Bark At The Moon" השלישי של Ozzy Osbourne שוחרר ב- 15 לנובמבר 1983. הסיפור של האלבום הזה מתחיל עם מה שכנראה הייתה נקודת השפל הכי גדולה של Ozzy Osbourne , ואנחנו לא מדברים חלילה על שפל מוזיקלי. בעיות השתיה והסמים של Ozzy Osbourne היו בשיאן, ואלו לא רק השפיעו על תיפקודו כאומן, אלא גם הביאו לרצף של אירועים חריגים שהעמידו אותו באור עגום בתקשורת, והכל בטווח של חודשיים. ב- 20 לינואר 1982 הוא נוגס בעטלף חי במהלך הופעה ונאלץ לקבל סידרת זריקות נגד כלבת, בהמשך הוא מתמוטט במהלך הופעה על הבמה, חודש לאחר מכן ב- 19 לפברואר הוא נעצר בעוון השתנה על אנדרטת האלאמו בטקסס והוא אפילו נצפה מסניף שורה ארוכה של נמלים חרוצות. אבל המכה הגדולה מכל נחתה על אוזי בתאריך ה- 19 למרץ 1982, עם קבלת הידיעה שהגיטריסט המוכשר והמחונן שהיה גם שותפו לכתיבת אלבומיו הראשונים - Randy Rhoads מת בתאונת מטוס. עוד על אותה תאונה מחרידה, לחצו וקיראו בסוף הסיקור שכתבנו לאלבום " Diary of a Madman " . אבל אוזי הוא אוזי נכון ?הוא הצליח לצאת ממה שנראה כנקודת השפל הגדולה ביותר שלו ולנחות על הרגליים כמו חתול בעל 7 נשמות. שבועיים בלבד לאחר מותו של רנדי רודס, שוכר Ozzy Osbourne את שירותיו של הגיטריסט Bernie Tormé, שניגן בעבר עם Ian Gillan , וחוזר לבמות לצורך השלמת סיבוב ההופעות לקידום האלבום " Diary of a Madman " . הוא לא עוצר שם ומיד לאחר מכן מקליט את אלבום ההופעה "Speak of the Devil" שמתמקד בשירים של להקת האם "Black Sabbath", כאשר תוך כדי כך הוא מחליף את נגני הליווי שלו כמו גרביים, בניסיון להגיע להרכב מנצח איתו יקליט את אלבומו הבא. ההרכב הזה הלך וננעל במהלך סיבוב ההופעות עם Bob Daisley שחזר לאייש את עמדת הבס, Tommy Aldridge האימתני בעמדת התופים וכמובן Don Airey על הקלידים. אבל כמו שאנחנו מכירים את אוזי, ה"אקס מן" שלו חייב להיות גיטריסט ברמה גבוהה, כריזמט, וירטואוז, כזה שידחוף את כל ההרכב קדימה, כזה שיוכל להיכנס לנעליים הגדולות של Randy Rhoads ולמגפי הבוקרים הכבדים של Tony Iommi לפניו. מי שנבחר לאחר מיון קפדני למלא את התפקיד החשוב הזה היה בסופו של דבר Jake E. Lee שניגן באחד מההרכבים הראשונים של "Ratt" ומאוחר יותר בלהקת "Rough Cutt", ואשר השמועה מספרת ששמו אף נשקל בשלב מסויים כגיטריסט שני ללהקת "Motley Crue" בראשית דרכה. הרעיון היה לחזור לאולפני "Ridge Farm" באנגליה בניסיון לשחזר את הקסם שהיה קיים בשני האלבומים הראשונים. הבעיה שהפעם Ozzy Osbourne לחלוטין לא היה במצב בו הוא יכול לתרום לתהליך הכתיבה, ומי שנטלו את המושכות היו בעיקר הבסיסט בוב דייזלי, אשר גם כתב את מרבית המילים לאלבום, והרכש החדש והמצוין הגיטריסט Jake E. Lee . השמועה מספרת שדייזלי קיבל בין 50 ל- 60 אלף פאונד משרון אוסבורן רק כדי שיכתוב את החומר לאלבום, ואכן כך היה. השניים עבדו שעות באולפן ומחוצה לו לכתיבת מרבית החומרים האלבום, כאשר Ozzy Osbourne מבליח מידי פעם לאולפן מסטול, מוסיף, מתקן ומשתעשע עם החומרים שכתבו השניים. למרות שכאמור רובו המכריע של החומר נכתב על-ידי דייזלי וג'ייק אי. לי., הם בסופו של דבר לא זכו לקבל על-כך קרדיט, כאשר על גבי האלבום נכתב כי כל השירים נכתבו על-ידי Ozzy Osbourne . יש שאומרים שהשניים אפילו אולצו בסיום ההקלטות לחתום על חוזה בו הם מוותרים על הקרדיט. ההתנהלות הזאת של אוזי ובעיקר של שרון אוסבורן, מוכרת לנו היטב גם משני האלבומים הראשונים של נסיך האופל, בהם לא ניתן קרדיט לכותבים האמיתיים, דבר שגרר את Bob Daisley ואת Lee Kerslake (המתופף הקודם), להגיש בשנת 1986 תביעה כנגד אוזי בגין אי תשלום תמלוגים על חלקם בכתיבת השירים בשני אלבומיו הראשונים. כפי שסיפרנו לכם בזמנו בסיקור על האלבום " Blizzard Of Ozz " , בתגובה לתביעה הקליט אוזי את כל תפקידי הבס והתופים באלבומים הללו מחדש, יחד עם המתופף Mike Bordin מלהקת "Faith No More" ועם הבסיסט Robert Trujillo . אבל בואו לא ניתן לסיפור הקרדיטים להעיב על האוצר הבלום שקיים באלבום המדהים הזה. האלבום נפתח עם שיר הנושא " Bark at the Moon " שכולל את אחד הריפים המדהימים בהבי מטאל, שלא לדבר על לא אחד, אלא שני סולואים מוטרפים של Jake E. Lee . השיר מספר על אדם זאב שחוזר מעולם המתים בכדי לנקום. אוזי ציין שהכותרת של השיר הגיעה מבדיחה שהוא נהג לספק והפאנצ'ליין שלה היה "eat shit and bark at the moon". אוזי סיפק את הכותרת לג'ייק אי. לי. ולבוב דייזלי, שפשוט כתבו את השיר על סמך הכותרת. זה היה השיר הראשון שנכתב לאלבום והוא גם אחד השירים הגדולים של נסיך האופל בכל הקריירה המפוארת שלו. ואי אפשר לדבר על השיר הזה בלי להזכיר את הקליפ המדהים בו אוזי משנה צורה עם איפור כבד ומושקע והופך לאדם-זאב. לטענת אוזי לקח 8 שעות לאפר אותו לצורך הקליפ. תשומת ליבכם לעובדה שהקליפ הזה הקדים בחודש את הקליפ האייקוני לשיר "Thriller" של מייקל ג'קסון ובו נעשה שימוש דומה באיפור כבד על מייקל ג'קסון לצורך "שינוי צורה". עדיין במקצב היותר מהיר ביחס לאלבום, יש לנו את " Centre Of Eternity " שפותח את הצד השני של הויניל שהוא לדעתנו גם אחד השירים הטובים באלבום והיפים של Ozzy Osbourne . השיר נפתח לאט עם צלצול פעמונים מפחיד ומצמרר סטייל "בלאק סאבאת'" וממשיך עם המקהלה הכניסייתית שמתפתחת לצלילי הסינתסייזר האפלים של דון איירי. קטע הפתיחה הזה לשיר קיבל בהוצאות האירופאיות את השם " Forever ", אבל הוא ללא ספק חלק בלתי נפרד מהשיר שפשוט מתפוצץ בדקה 1:15 עם הריף המקפיץ של Jake E. Lee . והשירה על ספידים של Ozzy Osbourne שכאילו מנסה לרדוף במהלך הבתים אחרי הריף של ג'ייק. וכמה יפה קולו של Ozzy Osbourne מתמזג במהלך הפזמון עם הקלידים של איירי במלודיה סוחפת. ואסור, אבל אסור לכם להפסיד את הסולו של Jake E. Lee . בשיר הזה. תקפיצו מיד לקטע המעבר שמתחיל בדקה 2:49 בכדי להיכנס לאווירה ותעברו יחד איתנו בפרוזדור שמוביל הישר אל הסולו הפסיכי הזה שהוא פשוט בית ספר לגיטריסטים. הרצועות השלישית והרביעית באלבום " (Now You See It (Now You Don't " ו- " Rock 'n' Roll Rebel " נעות על מקצב ביניים ביחס ל- RPM הממוצע של האלבום, עם הובלה ברורה של הריפים המנסרים והמושחזים של Jake E. Lee . הראשון שבהם נכתב על-ידי Bob Daisley כנקמה נגד אוזי ושרון אוסבורן, על היחס שלהם כלפיו וההתנהלות שלהם בנושא הקרדיטים. הוא אפילו הופתע מכך שאוזי ושרון לא שמו לב לכך וכללו את השיר באלבום. עדיין נשארים באותו מקצב פחות או יותר עם " Waiting for Darkness " ועם ליין הגיטרה-קלידים הקליט והמונוטוני, ללא ספק אחד השירים היפים והמיוחדים באלבום. האלבום כולל גם שתי בלדות שמוכיחות שאפילו נסיך האופל יודע להאט לפעמים את הקצב, להדליק נרות ולהיות קצת רומנטי. כבר ברצועה השניה של האלבום אנחנו פוגשים את " You're No Different " שיר מרגש ומשופע קלידים "אייטיזים" עם לחן מלודי ומתקתק שלאט לאט מתגבר ומתפתח עד הסיום בסולו של Jake E. Lee עד הפייד אאוט. ואל תפספסו את נגינת הבס המיוחדת והבלתי אופיינית למטאל של דייזלי בשיר הזה. באופן דומה גם הרצועה השניה בצידו השני של הויניל " So Tired " היא בלדה מקסימה ומלנכולית עם הפקה הכוללת כלי מיתר בניצוחו של Louis Clark שמזכירה לנו לפרקים דברים שעשתה בהצלחה רבה להקת "ELO" בז'אנר אחר לחלוטין. כאן המקום לציין כי קיימים הבדלים בין הגרסה האירופאית לאמריקאית של האלבום, כאשר בגירסה האמריקאית קיים השיר " Slow Down ", אחד החלשים באלבום שנשמע כמו פילר, ולעומתו בגירסה האירופאית " Spiders " שחותם את האלבום. בהוצאות המחודשות של האלבום נכללו שני השירים וקטע בונוס נוסף - " One Up the 'B' Side ", שהיה הביסייד של הסינגל " Bark at the Moon ". הסיפור של האלבום הזה מסתיים כפי שהתחיל, בהסתבכות של Ozzy Osbourne . עוד בשנת הוצאת האלבום גבר קנדי בן 20 טען שהשיר " Bark At The Moon " גרם לו לרצוח אשה ושני ילדיה. שנה לאחר מכן הורים של ילד בן 19 בארה"ב תבעו את אוזי באשמה שהשיר "Suicide Solution" מאלבומו הראשון גרם לבנם להתאבד. אבל Ozzy Osbourne - נסיך האופל בעל 9 הנשמות, הצליח לצאת גם מהתסבוכת הנ"ל, כאשר ב- 7 לאוגוסט 1987 התביעה המתוקשרת נגדו נדחתה. להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 15 לנובמבר, 1982, "Whitesnake" הוציאה את אלבומה החמישי "Saints & Sinners". זה האלבום האחרון בדיסקוגרפיה של "Whitesnake" שהציג את ההרכב הקלאסי של " Ready An ' Willing " כולל David Coverdale , Jon Lord , Ian Paice , Micky Moody , Bernie Marsden ו- Neil Murray . האלבום הופק על ידי Martin Birch לאחר התערבות ראשונית של Guy Bidmead , והוקלט בתקופה סוערת אותה עברה הלהקה המאופיינת בלחץ כלכלי, מתחים פנימיים וחוסר ודאות לגבי עתידה. התוצאה היא אלבום שלוכד את "Whitesnake" בעיצומו של השינוי הסגנוני והמוזיקלי, בעודה שומרת על הסאונד הבלוזי המוכר שלה עם קריצה לסגנון ההארד רוק המלוטש יותר מבחינה מסחרית אשר יגדיר את הצלחתה המאוחרת. למרות הלחצים הכספיים והסכסוכים הפנימיים, "Saints & Sinners" הוכיח את עצמו כאלבום מצויין שהניב שני שירים אלמותיים, והגיע למקום התשיעי במצעד האלבומים הבריטי. האלבום כולל את " Here I Go Again " ו- " Crying in the Rain ", שלימים יוקלטו מחדש לאלבום שקיבל את הכינוי " 1987 " של "Whitesnake" אז כבר יהפכו ללהיטים בינלאומיים. כאן בגירסתם המקוריות, שתי הרצועות גולמיות יותר, אותנטיות יותר, פחות ממוסחרות והרבה יותר טעונות מבחינה רגשית. הן משקפות את ההתמודדויות האישיות של David Coverdale , במיוחד את התפוררות חיי הנישואים שלו, אשר השפיעה על חלק גדול מכתיבת השירים. תהליך ההקלטה של ​​"Saints & Sinners" היה מאתגר עבור הלהקה. המתח והתשישות היו גבוהים, שכן הבסיסט Neil Murray , המתופף Ian Paice והגיטריסטים Micky Moody ו- Bernie Marsden התמודדו עם קשיים כלכליים וחיכוכים עם ההנהלה, ובראשם John Coletta המנהל לשעבר של "Deep Purple". בסופו של דבר החליט David Coverdale להוציא את הלהקה להפסקה. הוא פיטר את קולטה ומאוחר יותר גם כמה מחברי הלהקה, כדי להרכיב מחדש את "Whitesnake" עם הרכב חדש, שכלל גיטריסט "Trapeze" לשעבר, Mel Galley, מתופף "Rainbow" לשעבר Cozy Powell ו- Colin Hodgkinson בגיטרה בס. עם זאת, עד לשלב הפיטורין מרסדן, מודי, מורי ופייס כבר תרמו משמעותית ל- "Saints & Sinners", כך שהאלבום לוכד את הכימיה של ההרכב הקלאסי בפעם האחרונה לפני שקוברדייל יצא לפרק הבא של "Whitesnake's". מבחינה מוזיקלית, "Saints & Sinners" מספק צליל הארד רוק עם השפעות חזקות של בלוז, ובכך נשאר נאמן לשורשים של "Whitesnake", תוך שהוא מציג את הכישרון של David Coverdale למזג את גישת ההארד-רוק עם כיוון מסחרי יותר. רצועות כמו " Young Blood " ו-" Rough an' Ready " מציעות שילוב אנרגטי של הארד רוק מונע על ריפים עם עבודת הקלידים המיוחדת של Jon Lord שמוסיפה עומק לשירים. הסינגל השני מהאלבום " Victim of Love " נשמע כמו שיר של "Bad Company". השירים " Bloody Luxury " ו- " Rock an' Roll Angels " מציגים את שורשי הרוקנרול של הלהקה. הריף של " Dancing Girls " נשמע כמו הריף של "Ready An' Willing" על סטרואידים. האלבום גם מציג את David Coverdale חובק נושאים ליריים מסחריים יותר, במיוחד ברצועות כמו " Love an' Affection " אשר מוסיפה "סקס אפיל" לאתוס הרוק-אנד-רול הפשוט של הלהקה. השיר הוא סוג של "גניבה" מהשיר "How Many More Times" של "Led Zeppelin", אשר בעצמו הושפע מהשיר "How Many More Years" של Howlin' Wolf, כך שניתן לסלוח ל"וויטסנייק" שנמצאת כאן על תקן "הגונב מגנב פטור". השירים "Crying in the Rain" ו- "Here I Go Again", בגרסת הבלוז המקורית והאיטית שלהם הם ללא ספק גולת הכותרת של האלבום, האחרון נכתב בהשראת המאבקים האישיים של קוברדייל, וההתמודדות מול הקשיים שחווה. השירים הללו ממחישים את העוצמה הקולית שלו ואת הגדולה שלו כאחד הזמרים הגדולים אי פעם. עבודת הגיטרה של Moody והתרומות של Marsden מדגישות עוד יותר את התוקפנות הבלוזית שהגדירה את הסאונד של "Whitesnake" באותה תקופה. למרות חילופי ההרכב, המסע של "Whitesnake" היה רחוק מלהסתיים. "Saints & Sinners" מסמן את סופו של עידן אחד ותחילתו של אחר. האלבום משמש עדות לחוסן ולחזון של דיוויד קוברדייל, שדחף את הלהקה קדימה ליצירת אלבום מצוין למרות כל הקשיים שליוו את יצירתו. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 14 לנובמבר 2000 שחרר Geddy Lee את אלבום הסולו הראשון (ונכון לרגע זה גם היחיד) שלו, "My Favorite Headache". ככל שחולף הזמן מאז מותו של Neil Peart וההבנה שלהקת "Rush" כבר לא תחזור לנגן יחד מחלחלת לנו פנימה, הרלוונטיות של האלבום הזה רק הולכת וגוברת, בעיקר לאור העובדה שהוא מעניק לנו הצצה לאופן בו יכול להישמע הפרויקט הבא של Geddy Lee , אם הוא בכלל יקרה, אולי לבדו, אולי עם Alex Lifeson , מי יודע? האלבום הזה כנראה לא היה מגיע בכלל לעולם, אם להקת האם "Rush" לא היתה נכנסת בשנת 1997 להפסקה ארוכה ללא הגבלת זמן, ולולא היה מרחף מעל ראשו של ההרכב האדיר הזה איום של פירוק סופי. כזכור, ההפסקה הארוכה הזאת נכפתה על "Rush" בעקבות שני האסונות שפקדו את המתופף Neil Peart . באוגוסט 1997, בסיום סיבוב ההופעות של האלבום " Test for Echo " נהרגה בתו בת ה- 19 של פירט בתאונת דרכים. 10 חודשים לאחר מכן נפטרה בת זוגתו של פירט ממחלת הסרטן. פירט סיפר בספרו "Ghost Rider" שבלוויית בתו הוא הודיע לחבריו, Geddy Lee ו- Alex Lifeson , שהוא פורש מהלהקה. מתוך כבוד והבנה למצבו של ניל, גדי ואלכס נתנו לו את כל הזמן שהיה דרוש לו כדי להתאושש מהאסונות שנחתו עליו. גדי סיפר שמעולם לא היה לו הרצון לעשות פרויקט סולו, היה לו טוב עם מה שיש לו בתוך משפחת "Rush" והוא מעולם לא חשב לפזול החוצה. הוא נהנה ממה שהלהקה הזאת עשתה ולא ראה צורך לעשות משהו לבד. אבל כשההפסקה המאולצת הלכה והתארכה, וכאשר היה ברור לגדי שהיא לא הולכת להסתיים בקרוב, אם בכלל, הוא החל להרגיש את הדחף לעסוק שוב במוזיקה. השותף שנראה לו הכי מתאים באותו זמן היה חברו הטוב Ben Mink, היוצר, המפיק והמולטי אינסטרומנטאליסט המוכר בין היתר מההרכב "FM", וכמי שניגן את סולו הכינור המדהים בשיר "Losing It" מהאלבום " Signals " . לגדי לי ובן מינק מכנה משותף רחב. שניהם נולדו להורים יהודים, פולנים, ניצולי שואה, שניהם גדלו וחיו בטורנטו קנדה ושניהם הושפעו מאותה המוזיקה. גדי סיפר שכל העניין התחיל בכלל כבדיחה וכתירוץ לבלות זמן עם בן. זה התחיל בקטן, הם חשבו להקים חברת הפקות ולהתחיל לנהל ולהפיק להקות צעירות, לכתוב חומר עבור אומנים אחרים ולסייע להם לקדם אותו. גדי גם ציין שהדבר האחרון שחשב לעשות זה אלבום, בטח לא כזה שיציג אותו כאמן סולו. אבל לאט לאט הוא התחיל להתאהב בחומר שנכתב וחשש מהאופן בו הוא ישמע כשאומנים אחרים יבצעו אותו. בשלב הזה חברת התקליטים עודדה, תמכה ודחפה אותו ואת בן Ben Mink ללכת עם זה קדימה. וכך הפרויקט הקטן והצנוע הזה גדל והתפתח לאלבום הסולו הראשון ואנחנו בהחלט מקווים שלא האחרון של Geddy Lee . תהליך הכתיבה היה שונה ממה שגדי הורגל אליו במשך תקופה מאוד ארוכה עם להקת האם "Rush". הוא היה צריך לחזור ולסגל לעצמו את היכולת לכתוב מילים לשירים. הוא לא עשה זאת כבר למעלה משני עשורים. כאשר Neil Peart הצטרף בשנת 1974 ללהקה, הוא ונטל כמעט באופן בלעדי את תפקיד התמלילן. Geddy Lee ציין שזה היה החלק הכי מאתגר עבורו בפרויקט הזה, אבל בסופו של דבר גם הכי מעניין, מתגמל ומהנה. גם מבחינת הקומפוזיציה הכתיבה היתה קצת שונה, בעיקר לאור השותף החדש לכתיבה Ben Mink. זה התחיל בפריקת אגרסיות של Geddy Lee על הבס. הוא כתב את המוזיקה כולה על גיטרת בס, ולא על גיטרה רגילה. זה התחיל עם ליינים ומשפטים קצרים והמשיך לאקורדים שנוגנו על גיטרת הבס. מצד אחד האלבום הזה לא שונה בהרבה ממה שלהקת האם עשתה רגע לפני ההפסקה שנכפתה עליה. הקשיבו לדוגמא ל- "Half the World" ול- "Resist" מהאלבום " Test for Echo " משנת 1997 ותבינו על מה אנחנו מדברים. מצד שני, האלבום הזה הוא בהחלט לא "Rush". באלבום הזה קיים דגש רב על מלודיה ופחות על המורכבות המוזיקלית. השירה של Geddy Lee יותר רכה ובוגרת, וההפקה של Ben Mink הרבה יותר עמוסה ומוקפדת ממה שאנחנו ממה שהורגלנו עם "Rush". אבל השוני הגדול ביותר מיוחס כנראה לגיוון שמכניס Ben Mink עם כלי נגינה נוספים, בעיקר כלי מיתר, כינור וויולה שמעניקים לאלבום הזה צליל מלא ועשיר. לצורך ההקלטות היו צריכים השניים לצרף אליהם את הצלע השלישית בדמותו של המתופף Matt Cameron , הידוע לנו בין היתר מהלהקות "Pearl Jam" ו- "Soundgarden". למאט היה חלון של שלושה שבועות לפני שיצא לסיבוב ההופעות לקידום האלבום "Binaural" של "Pearl Jam" והוא ניצל את הזמן בכדי להיכנס עם השניים לאולפן לצורך הקלטת האלבום. גדי אמר בריאיון שנערך עימו בעקבות צאת האלבום, שמעט מאוד אנשים שמעו את החומר לפני שהוא שוחרר, אפילו לא חברת התקליטים עצמה שעודדה אותו להוציא את האלבום. שמו של האלבום הגיע מסיפור שבן מינק סיפר לגדי לי על הוריו. הוא מייצג משהו שאתה מאוד אוהב לעשות, אבל הוא עדיין מכאיב לך בצורה כזאת או אחרת. הכותרת הזאת כנראה ממחישה את מה שעבר על גדי לי שמאוד רצה לעשות מוזיקה, הוא העדיף לעשות אותה בתוך המשפחה, אבל כשהבין שזה לא הולך לקרות בקרוב הוא עשה את זה לבד למרות כל הקשיים שעברו עליו בתהליך הכתיבה. את פריקת האגרסיות עליהן סיפר Geddy Lee ניתן לשמוע כבר בפתיחת האלבום עם ליין הבס העצבני שלו בשניות הראשונות של שיר הנושא. הגיטרה החשמלית של בן מינק מזכירה מאוד את צליל הגיטרה וסגנון הנגינה הפראי וה"פרימוסי" של Alex Lifeson מפרויקט הסולו שלו " Victor ". אבל דווקא כשאתה בטוח שזה הולך להיות אלבום מחוספס ואגרסיבי האווירה משתנה באחת, ובדקה וחצי לתוך השיר אנחנו מנמיכים קצת ומשנים למשהו יותר רך ומלודי עם הגיטרה האקוסטית והכינורות של בן מינק, שלאחר חצי דקה מוחלפים שוב לריף חשמלי וחוספס וחוזר חלילה. השילוב הזה בין מחוספס לנקי, בין קצבי לרגוע, אבל בעיקר בין שליו למלטף, עובר בין שירים נוספים באלבום, ומייצר זרימה קולחת ונעימה מאוד להאזנה לכל אורכו. אין באלבום הזה שירים גרועים ולבטח לא תמצאו כאן "פילרים". לכל רצועה יש את הקסם שלה וכולן יחד משלימות מארג מוזיקלי שלם שפשוט כיף להאזין לו בריפיט. הריף הגראנג'י והסוחף בפתיחה של " The Present Tense " מתחלף אחרי חצי דקה מתחילת השיר בבית שליו ורגוע וחוזר חלילה. הרצועה השלישית " Window to the World " נפתחת באקורד עם סאונד פסיכדלי שנשמע כמו משהו שרובי קרייגר עשה בשנות השישים עם "הדלתות", ובהמשך מתפתח לרוק ניינטיז אלטרנטיבי. השיר הזה הוקלט בשלוש גירסאות שונות, לפני שגדי והחברים הגיעו לגירסה הסופית שאותה הם אוהבים. השיר " Working at Perfekt " הוא אחד היפים והמיוחדים באלבום. הוא מתנדנד בין צליל הגיטרות הגראנג'י לצלילי כלי המיתר והפסנתר. נדנדת הסאונד הזאת קיימת גם בשיר " Runaway Train " שנפתח בסאונד גיטרה "זפליני" ומתכתב עם " The Present Tense ", ב- " Home On A Strange " הFאנקי שהיה האחרון להיכתב לאלבום ובקטע הסיום המצוין " Grace to Grace " שחותם את האלבום ברוק קצבי ובועט שלרגעים הזכיר לנו את "Pearl Jam". האלבום הזה כולל גם כמה בלדות רוק יפות ומרגשות כמו " The Angel's Share " עם הסולו הכפול ויולה-גיטרה, " Slipping " שנפתח עם נגינת הפסנתר המיוחדת של Geddy Lee וכולל את אחד הפזמונים הקליטים באלבום ו- " Still " שממשיך את הקו הלירי והמוזיקלי של קודמו ומוכיח לנו שקולו של Geddy Lee יכול להיות גם חם, רך ומלטף. פרויקט הסולו הנפלא הזה נשאר קטן וצנוע, ממש כמו שהוא התחיל. Geddy Lee לא הלך עם זה הלאה. הוא ויתר מראש על הרעיון לקידום האלבום בהופעות, וככל הנראה אי הזמינות של Matt Cameron לא היתה הסיבה העיקרית לכך. מעניין לציין שבשנת 2023 הוציא Geddy Lee שני שירים נוספים שנכתבו במהלך הסשנים לאלבום, אך לא נכנסו לגרסה הסופית. למעלה מ- 20 שנה לאחר מכן, הדמואים לשירים " Gone " ו-" I Am...You Are " עברו מיקס ומאסטר ושוחררו בשירותי הסטרימינג תחת השם "The Lost Demos". לא ברור אם זה באמת נכון, אבל אנו משערים שלהוצאת האלבום הזה היתה בכל זאת השפעה כזו או אחרת על Neil Peart . מעין "שעון מעורר" שהזכיר לו עד כמה הוא אוהב לבלות עם שני חבריו משכבר הימים, ליצור, לעשות ולחוות את הדבר הגדול הזה שנקרא מוזיקה. כחודשיים לאחר הוצאת האלבום, בחודש ינואר 2001, נפגשו גדי, אלכס וניל ולראשונה מזה 5 שנים נכנסו לחדר חזרות בכדי לעבוד על מה שיהפוך להיות אלבומה ה- 17 של הלהקה, " Vapor Trails ". ייתכן שהמסך ירד על פרויקט הסולו הפרטי של Geddy Lee מהר מיד, אך הוא כנראה פרץ את הסכר המוזיקלי של השלישיה הקנדית שהמשיכה ללוות אותנו עוד למעלה מעשור לאחר מכן עם אלבומים מצוינים והופעות סוחפות. גדי סיכם את חווית היצירה שלו באלבום הזה כמשהו מאוד חיובי שככל שהוא העמיק בו יותר ויותר, כך הוא הבין עד כמה הוא מתגמל עבורו. בהיעדר כל סיכוי לראות משהו חדש מהשלישייה המופלאה בעתיד בעקבות מותו של Neil Peart , בואו נקווה שהזיכרון של החוויה המתגמלת הזאת תדחוף את Geddy Lee לפרויקטים נוספים ופורים כאלה ובקרוב! להאזנה לאלבום: Spotify , Apple Music להאזנה ל- "The Lost Demos" ב- Spotify להאזנה לריאיון מהתקופה הרלוונטית עם גדי לי לחצו כאן : "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

האלבום " King Animal " של "Soundgarden" שוחרר ב-13 בנובמבר 2012 !! זהו אלבום "הלידה מחדש" של הלהקה ובשום פנים ואופן אל תקראו לו אלבום קמבאק !! כי זה גורל... "But it's fate I only ever really wanted a break I’ve been away for too long Though I never really wanted to stay I’ve been away for too long I've been away for too long I've been away for too long" אנחנו זוכרים שכששמענו בשנת 2012 ש"סאונדגרדן" חוזרים להופיע ואולי אפילו יוציאו אלבום חדש יחד, היינו בהלם טוטאלי !!! הרי כבר כמעט ולא נשאר כלום מהגראנג' באותה תקופה. "STP" נעלמו מאז 2010, "Pearl Jam" היו רחוקים שנות אור מהמהפיכה שהיו שותפים לה בראשית שנות ה- 90, "Alice In Chains" איבדו את הקול אי שם בשנת 1995 ו"נירוונה"... אין צורך להסביר. אז כשהלהקה היחידה שנותרה בהרכב המקורי שלה מספרת שאולי היא תוציא אלבום, חשנו מיד ברעידות וחולשה כללית שתקפה את גופנו. אפילו ליבנו נמס בקרבנו. איזו התרגשות זו הייתה, הלהקה שאנחנו כל-כך אוהבים, עם הסאונד הכל-כך ייחודי, כבד ומחוספס, עם הטקסטים המדהימים ועם אחד הווקאליסטים המוכשרים בעולם, חוזרת לפעילות, מופיעה ויוצרת. השתוקקנו לגלות מה מכינים לנו החברים מסיאטל לאחר 16 שנים בהן לא עבדו יחד. קראנו כל פיסת מידע, חיפשנו במרשתת עדויות, רמזים וחלקי צלילים, רק כדי לדעת מה מחכה לנו. ואז ב- 27 לספטמבר 2012 יצא הסינגל הראשון מהאלבום " Been Away Too Long " (שמצוטט פה למעלה), והוא כאילו בא להסביר לנו למה אנחנו פה, עכשיו, מקשיבים לאלבום של "Soundgarden". תקראו לזה גורל, תקראו לזה געגוע, תקראו לזה חזרה מהאופל, תחייה מחודשת, זה לא משנה, כי האלבום הזה הוא אמיתי, מחוספס, כבד ומלודי ממש כמו פעם. הוא נשמע כאילו הוקלט בשנות התשעים, נקבר בקפסולת זמן והופיע מחדש למעלה משני עשורים לאחר מכן. כל הקסם הנוסטלגי הזה התחיל כשחברי הלהקה נפגשו בשנת 2009 על מנת לדון בהוצאה מחודשת של חלק מהחומרים שלהם ועל מרצ' חדש. ואז, בשנת 2010 Chris Cornell הפתיע את כולם בטוויטר כשכתב: “The 12-year break is over and school is back in session. Sign up now. Knights of the Soundtable ride again!” בשנת 2010 חברי הלהקה קיבלו החלטה שהם לומדים מחדש את השירים הישנים שלהם, עורכים כמה הופעות בשביל הכיף וזהו. אך תוך כדי ההקלטות לשיר חדש בשם "Black Rain" שיצא בשנת 2010 כחלק מהאוסף שנקרא "Telephantasm", הם הרגישו שהחשמל שוב זורם בעורקיהם ומחבר אותם יחד. ההקלטות לשיר הפכו לג'אם סשן מתגלגל של חומרים חדשים ואילתורים משותפים של כל חברי הלהקה, ואז זה כבר היה ברור לכולם. הם חייבים להוציא אלבום חדש! באביב 2011 נכנסו ארבעת המופלאים לאולפן "Studio X" המפורסם שבסיאטל, מלווים בחברם הוותיק, המפיק Adam Kasper, ומתחילים לעבוד על אלבום חדש. למרות שהעבודה על האלבום היתה מורכבת וכמעט נעצרה באמצע בגלל סיבוב ההופעות " Songbook " של כריס, בנובמבר 2012 יצא האלבום השישי של הלהקה, אחרי 16 שנים של דממה. כן, כבר הזכרנו את זה ואנחנו נזכיר שוב... 16 שנים!!! לצערנו זהו גם האלבום האחרון של הלהקה לפני פירוקה הסופי, עם מותו של כריס בשנת 2017. (Photo: Justin Borucki) אם נחזור קצת אחורה בזמן... בשנת 1996 שוחרר " Down On The Upside " , האלבום האחרון של הלהקה לפני ההפסקה הארוכה בת 16 השנים. הוא היה אלבום נועז, שונה ומגוון, שתרם רבות לחוסר ההסכמה המוזיקלי ולכיוונים השונים שכל אחד מחברי הלהקה רצה למשוך אליהם. כשחושבים על זה " King Animal" הוא יותר המשך של האלבום " Superunknown " מאשר של " Down On The Upside " שבא אחריו... האלבום נפתח עם השיר " Been Away Too Long" כשכריס צורח כשהוא כאילו עצבני על עצמו אבל זה מרגיש שגם קצת עלינו, הוא כועס על כך שהוא לא היה פה כל-כך הרבה זמן, עד שאף אחד לא מכיר אותו כבר. אוי וכמה התגעגענו לגיטרה ולצליל של Kim Thayil , כמה התגעגענו לאופן בו הקול של כריס נשמע מעל חטיבת הקצב של "סאונדגארדן". כבר כאן מרגישים שהלהקה האהובה חזרה, חזקה ובועטת, ממש כפי שהיתה 16 שנים קודם לכן. כריס סיפר שהרעיון המרכזי לשיר הגיע אליו בלילה נטול שינה, כאשר את המילים הוא כתב רק בשלב מאוחר יותר של הקלטת האלבום. הוא ציין שהן לאו דווקא מדברות ספציפית רק על החזרה של הלהקה, אלא גם על כל העניין של לחזור למקום שלא היית בו הרבה זמן. האלבום ממשיך להכות בנו חזק עם " Non-State Actor" ומיד אחריו מגיע " By Crooked Steps" , אחד השירים החזקים באלבום עם הסינקופות והאוף ביט המטריף, כש Matt Cameron ובן משמשים כחטיבת הקצב המושלמת של הלהקה, ומאפשרים לקים ולכריס לנסר לנו את המוח עם הריף הכבד והשבור. השיר המדהים הזה שכריס כינה כ"קצת מוזר" יושב על מקצב א-סימטרי של 5/4 והא שוחרר כסינגל השני מתוך האלבום. מעניין לציין שהוידאו קליפ שלו בוים על-ידי לא אחר מאשר " Dave Grohl " , חבר של כבוד בסצינת הגראנג' של סיאטל בעצמו. ו הנה הוא מדבר על העבודה עם "סאונגארדן" על הקליפ. בגדול האלבום הזה בהחלט עונה על הציפיות שהיו לנו מאלבום קאמבק של אחת מהלהקות האהובות עלינו, ושומר על רמה אחידה וגבוהה כמעט לכל אורכו. " A Thousand Days Before" הפתיע אותנו עם המקצב המזרחי, Blood On The" "Valley Floor החזיר אותנו בזמן לאלבום הראשון עם הריף הכבד והקודר, " Bones Of Birds" המלודי והמדהים ריסק אותנו לחלוטין ואז קולו של כריס עטף אותנו, חיבק ועף איתנו למעלה לשמים. את השיר הזה כריס כתב בהשראת ילדיו. הוא הסביר שכשכתב את השיר הוא חשב על כך שהוא לא רוצה שילדיו יאבדו את התמימות שלהם ויגלו את פרצופו האמיתי של העולם. " Taree" הולחן עוד בשנת 1997 על-ידי בן שפרד והוא אפילו הקליט ממנו דמו לאלבום הסולו שלו "Deep Owl", אבל אז הוא החליט שהשיר הזה זקוק לטיפול של "סאונדגארדן" . כריס כתב את המילים במהלך ההקלטות של האלבום והן מהוות, כך לטענתו, מכתב אהבה שלו לצפון מערב ארה"ב, המקום בו חי וגדל. " Black Saturday" היה אחד השירים הראשונים שכריס כתב לאלבום. השיר נכתב במהלך החזרות שלו לסיבוב של " Songbook". הוא טען שהבס והמלודיה הזכירו לו את פול מקרטני והביטלס. לגבי מילות השיר הוא ציין שהן מתכתבות עם השיר " Fell On Black Days". זו מעין פניה לחברים ומכרים שלך לעצור ולהזהיר אותך כשהם רואים שאתה הולך ומתדרדר לכיוון אותם "ימים השחורים". מעניין שגם השיר " Halfway There" לפי דברי קורנל מגיע מאותה המשפחה של "Fell On Black Days", מבחינה לירית. הוא סיפר שמדובר ב"חלום ושברו" בלהתרגל לעובדה שאתה לא ממש מקבל את כל מה שציפית לו. משום מה השיר המרגש הזה מרגיש לנו שייך יותר לקריירת הסולו של קורנל מאשר ל"סאונגארדן", אבל אין לנו שום בעיה עם זה. כאן אנחנו חייבים לומר (וזה אוליי ישמע לכם קצת מעצבן), אבל למרות שמדובר באלבום טוב שעונה על הציפיות שלנו בהרבה מובנים, עדיין חסר לנו "להיט", שיר קליט, שייתפס לנו חזק, שירגיש לנו ממכר, שיגרום לנו לרצות לחזור ולהקשיב לו בריפיט, ממש כמו מהשירים האייקוניים של הלהקה משנות התשעים. ובנימה קצת אישית, מאוד קשה לעמוד בציפיות של מעריצים אחרי 16 שנים של שתיקה. מצד אחד אנחנו רוצים לחזור אחורה בזמן, לעשות "פריז" על הרגשות והתחושות שהיו לנו בזמנו ולשמוע את הלהקה שאנחנו כל-כך אוהבים בדיוק כמו שאנחנו זוכרים אותה. מצד שני גם אנחנו התבגרנו, השתננו, שינינו את מצבנו המשפחתי, ואנחנו מצפים ובצדק שהלהקה שהכרנו ואהבנו תהיה יותר מעודכנת, יותר חדשנית, וזה כנראה הדיסוננס של האלבום הזה. מצד אחד הוא מעורר בנו רגשות ששכחנו אי שם בשנות התשעים, וזה טוב, וזה נוסטלגי וזה מהנה, ומצד שני ברגע שאתה מוריד את האוזניות זה פתאום נשמע לך קצת מנותק ולא קשור לתקופה והרצון שלך לחזור ולהקשיב לאותו אלבום שמספק פחות או יותר את אותה סחורה קצת דועכת. אז כן, נספר לכם שממש התרגשנו והתמוגגנו לשמוע את כריס עם קים, מאט ובן ממש כמו פעם, אבל היה בנו גם חלק שציפה להפתעה, לחידוש למשהו מרענן שיגרום לנו לשים שירים מהאלבום הזה בפלייליסט העדכני, כי בכל זאת התקדמנו קצת ב- 16 השנים שחלפו... להאזנה לאלבום ב: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 13 לנובמבר 2020 שחררה "AC/DC" את אלבום האולפן ה- 17 שלה - "Power Up". הלהקה שהייתה אחראית לקאמבק הגדול בהיסטוריה של הרוק 40 שנה קודם לכן, עם האלבום Back In Black , מכה שנית עם קאמבק אדיר נוסף שסימן חזרה של הזמר Brian Johnson , של המתופף Phil Rudd ושל הבסיסט Cliff Williams להרכב. כזכור, הצרות והאסונות לא הפסיקו לפקוד את הלהקה והרצף היה קשה מנשוא. בשנת 2015 המתופף Phil Rudd הוחלף בעיצומו סיבוב ההופעות "Rock or Bust" לאחר שנמצא אשם בהחזקת סמים ובאיומים לרצח. בשנת 2016 הסולן Brian Johnson נאלץ ל הפסיק להופיע בעיצומו של סיבוב ההופעות של הלהקה, לאחר שחווה אובדן שמיעה חמור באוזניו שאיים לגרום לו לחרשות והוא הוחלף על-ידי Axl Rose . גם הבסיסט Cliff Williams פרש מההרכב בשנת 2016 לאחר סיום סיבוב ההופעות "Rock or Bust". בשנת 2017 Malcolm Young אשר סבל מדמנציה נכנע למחלה ו עם מותו של הגיטריסט והרוח החיה מאחורי הלהקה , היינו בטוחים שהלהקה תחדול כבר סופית מלהתקיים. עם זאת, Brian Johnson גילה מכשירי שמיעה חדישים שאפשרו לו לשוב ולשיר עם הלהקה גם בעוצמות הווליום האדירות על הבמה. Williams ו- Rudd נקראו לדגל ומיד חזרו אף הם , ואת המקום של Malcolm Young בגיטרת קצב מילא אחיינו Stevie Young, אשר מילא כבר את מקומו של מלקולם בסיבוב ההופעות של הלהקה בשנת 1988 והחל משנת משנת 2014 עשה זאת שוב. הצירוף של כל האירועים החזירו ללהקה את מלוא העוצמה וחיזקו את האווירה המשפחתית שדהתה קצת עם מותו של מלקולם ולכן ההוצאה של האלבום הזה מבחינתנו ראויה להירשם כאחד הקאמבקים הגדולים בהיסטוריה לצד הקאמבק הקודם משנת 1980, אם תרצו אחיו הצעיר וה"אדום" של "הפיניקס השחור" (כך כינינו את הקאמבק האדיר של האלבום Back In Black ). זה אלבומה ה- 17 של הלהקה והראשון מזה 6 שנים מאז " Rock or Bust" המצוין. "Power Up" מוקדש כולו לגיטריסט Malcolm Young , שכאמור הלך לעולמו בשנת 2017, וגם בכך אנחנו רואים סוג של הקבלה לקאמבק הקודם עם Back In Black שהוקדש לסולן Bon Scott . האלבום עמוס ברוח הרוקנרול שלו וכולל שירים שנכתבו על-ידו. למעשה כל אחד מ- 12 השירים באלבום נכתב יחד על-ידי מלקולם בשיתוף עם אחיו Angus Young , והם נמשכו מהמאגר העצום שלהם של ריפים ורעיונות שהיה ללהקה והלך ונבנה במהלך עשרות השנים בהם היא פעילה. האלבום הזה הוא ללא ספק הטוב ביותר של הלהקה במילניום הנוכחי, ואולי היינו אפילו מותחים את זה לעוד עשור. השירים כתובים טוב בחלקם היו יכולים לעמוד אפילו בחזית אחת עם הלהיטים הגדולים של הלהקה משנות השבעים והשמונים. הם מקפיצים, הם סוחפים, רועשים ומלוכלכים כמו שאנחנו אוהבים אצל הלהקה הזאת. ההפקה היא אחת הטובות ששמענו מהלהקה בשנים האחרונות והנה לנו עוד הקבלה לאלבום הקאמבק ההוא. מהאלבום שוחררו 5 סינגלים מדהימים, אבל אנחנו יכולים לספר לכם שהם בהחלט לא השירים הטובים היחידים באלבום. הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום ב- 7 לאוקטובר 2021 " Shot in the Dark ", מציג לנו בדיוק את אותו צליל מוכר ואהוב שמזה כמעט חמישה עשורים לא ממש השתנה. דיברנו וכתבנו על זה לא מעט בעבר. הגאונות של הלהקה הזאת היא בפשטות. היא אחת מהלקות היחידות שאנחנו מכירים שלא התפתחה עם השנים, לא ממש שינתה את הסאונד והסגנון, ועדיין מצליחה בכל שיר שלה גורם לנו להזיז את הראש והגוף החורק שלנו בתזזיתיות של בן טיפש עשרה. הסינגל השני " Realize " ששוחרר ב- 11 לנובמבר 2021 יגרום לכם להניף אגרופים באוויר כבר מהשניה הראשונה שלו. איזה ריף פשוט ומדהים של אנגוס שמידי פעם מכפיל אותו וזה נשמע כאילו הגיבסון SG הופכת למכונת ירייה. איזה קול מדהים יש לג'ונסון, הוא חזר בגדול ונשמע ממש כמו בימים הטובים לפני 40 שנה ומוביל את השיר ביד רמה בזמן שוויליאמס וראד מניעים את הקצב המהמם של הרצועה. הסינגל השלישי " Demon Fire " שנפתח עם המכות של ראד על מצילת ההאי-האט מחזיר אותנו 40 שנה אחורה לאלבום ולשיר Back In Black , אבל אז הקצב על המצילה מוכפל והקול הנמוך נכנס ולרגע לא קלטנו שזה בכלל ג'ונסון. השיר הזה מציג את אחד הריפים הכי מגניבים של AC/DC, איזה קצב סוחף ואיזה גרוב מדליק שהעלה לנו פלאשבקים מ- "Whole Lotta Rosie". אחריו שוחרר " Witch's Spell " שפריטת ה- "hybrid picking" בפתיח שלו זרקה אותנו הישר לזרועות החמות של "For Those About to Rock (We Salute You)". למרות שהפזמון של השיר הוא אחד הקליטים באלבום אנחנו סבורים שיש באלבום הזה שירים הרבה יותר חזקים שיכללו לשמש סינגלים יותר מצליחים, אבל זוהי בדיוק ההוכחה שהאלבום הזה פשוט אדיר. הסינגל האחרון ששוחרר מהאלבום “ Through The Mists Of Time ” כבר מוכיח לנו שבחירת השירים שישוחררו כסינגלים בוצעה, ככל הנראה, במטרה לגוון כמה שאפשר. זה שיר מיד-פייס מרגש בו הלהקה מביטה לאחור לרגעים היפים שעברו יחד, החל מהתקופה בה כולם היו צעירים ואנרגטיים ועד היום, תוך ההכרה במציאות שכופה עלינו חלוף הזמן הבלתי נמנע. מי שכתב את מילות השיר הוא הגיטריסט Angus Young . הסולן Brian Johnson ציין שכשהקליט את השיר צמרמורת עברה בגופו. הוא חשב על Malcolm Young והוא ציין באחד הראיונות עימו שהוא עדיין רואה את אותו במוחו בכל פעם שהוא שומע את השיר הזה מתנגן. כפי שציינו, האלבום הזה הוא הרבה מעבר לחמשת הסינגלים ששוחררו ממנו ואחד הגדולים של הלהקה בעשורים האחרונים. אז קדימה, תלחצו על הלינק, תרימו את השאלטר ותהנו מיום מחשמל במיוחד: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

יש להקות שלא שורדות את הטלטלה שעברה "Genesis" לאחר שחרורו של אלבומה השני " Trespass ". לאחר הקלטת האלבום הגיטריסט Anthony Phillips שהיה אחד מעמודי התווך של הלהקה עזב בשל סיבות בריאותיות ומה שהמוגדר כ"פחד במה". בנוסף, המתופף John Mayhew פוטר מהלהקה שנותרה עם שלושה חברים. החלפת 2/5 מההרכב לחלוטין לא פשוטה עבור שום להקה, ובמיוחד במקרה בו אתה מאבד את אחד הכותבים העיקריים שלך. אבל "Genesis" הוכיחה שלא רק שהיא יכולה להתאושש מזעזוע כזה, אלא שהיא אפילו מסוגלת להתעלות על עצמה ולייצר את האלבום הטוב ביותר שלה עד אותה עת. כשהיא מחוזקת במתופף Phil Collins ובגיטריסט Steve Hackett , נכנסה "Genesis" לתקופה "תור הזהב" שלה וב- 12 לנובמבר 1971 שחררה את אלבומה השלישי "Nursery Cryme". זה האלבום הראשון מבין ארבעת אלבומי המופת של ההרכב הקלאסי של "Genesis". האלבום בו השלימה הלהקה את המעבר לרוק המתקדם, האלבום בו עוצב באופן סופי הצליל שכל-כך מאפיין את הלהקה הזו בעידן הקלאסי שלה. אלבום שהוא "אבן דרך "פרוגרסיבית" שהשפיעה רבות על התפתחות הז'אנר. אבל כל זה כנראה שלא היה קורה לולא הזעזוע שחוותה הלהקה זמן קצר קודם לכן. לאחר שחרורו של " Trespass " עזב Anthony Phillips את הלהקה. הופעתו האחרונה איתה נערכה ב-18 ביולי 1970. הוא חש שהלחץ הגובר של הופעות משפיע עליו. במקביל הוא חלה בדלקת ריאות והתבודד משאר חברי הלהקה, עד שהחליט לפרוש. הקלידן Tony Banks , הזמר Peter Gabriel והבסיסט/גיטריסט Mike Rutherford ראו ב- Anthony Phillips חבר מהותי בלהקה. הוא היה מהכותבים העיקריים לה וגם הגורם החשוב והמדרבן בעידודם להפוך למקצועיים. הם ראו בפרישתו את האיום הגדול ביותר על גורלה של הלהקה וסברו כי יהיה קשה מאוד להתגבר עליו. Peter Gabriel ו- Mike Rutherford היו מאוד מעוניינים להמשיך. Tony Banks הסכים אבל בתנאי שהלהקה תמצא מתופף חדש בעל שיעור קומה שווה ברמת הנגינה שלו לשאר חברי הלהקה, וזה הביא לפיטוריו של John Mayhew. באוגוסט 1970 מצטרף Phil Collins ללהקה, לאחר שהגיב למודעת דרושים. הוא עבר אודישן מוצלח שנערך בבית הוריו של Peter Gabriel והצטרף ללהקה. באותו זמן פרסם Steve Hackett מודעה בעיתון המלודי מייקר, בה ציין כי הוא מחפש להקה. המודעה נענתה על-ידי Peter Gabriel אשר הזמין את האקט לאודישן, לא לפני שהוא מייעץ לו להקשיב לאלבום " Trespass " לפני האודישן שיערך לו. האקט כמובן עבר את האודישן והופעתו הראשונה עם ג'נסיס נערכה ב- 24 לינואר 1971. כניסתם של Phil Collins ו- Steve Hackett הפיחה רוח חדשה בלהקה. השניים הביאו איתם שפע של רעיונות מוזיקליים חדשים ותרמו הן לתהליך היצירה באולפן והן לאנרגיות המחודשות על הבמה. קולינס הביא את התיפוף המגוון והוורסטילי ששאב בין היתר מעולם הג'אז וכמובן גם את ההרמוניות הווקאליות שהשלימו את Peter Gabriel . האקט לעומתו סייע בשינוי ועיצוב הצליל של "Genesis", בין היתר הודות לסגנון הנגינה המאוד ייחודי שלו ולטכניקות הנגינה החדשות כדוגמת "Tapping" ו- "Sweep Picking" שהביא עימו ללהקה. בנוסף, האקט גם היה זה שדחף את Tony Banks לעשות שימוש משמעותי יותר במלוטורון, כלי שהפך לחלק בלתי נפרד מה- DNA של הלהקה. מבחינת הקו המוזיקלי, האלבום הזה מתחיל בדיוק במקום בו " Trespass " הסתיים. ניתן ממש לשמוע בבירור את החוט המקשר המוזיקלי ביניהם. יצירת המופת " The Knife " שסיימה את האלבום הקודם אינה שונה בהרבה בין מה שאנחנו מקבלים באלבום הזה והיא לבטח לא נופלת מהיצירות הגדולות שבו. הקשר המוזיקלי בין שני האלבומים קיים גם הודות לעובדה שעוד בטרם עזיבתו, תרם Anthony Phillips לכתיבת חלק מהחומרים לאלבום, בין היתר, היצירה המדהימה שפותחת אותו " The Musical Box ". היצירה הזו אפילו נוגנה בהופעה כשפיליפס היה עדיין חלק מהלקה. למרות האמור, הצליח Steve Hackett להביא עימו "ערך מוסף" אל תוך השיר בנגינת הגיטרה החכמה שלו, במשפטי הגיטרה הקטנים, בסולו המדהים החל מדקה 4:10 ובסולו ההרמוני בסיום השיר, אשר Brian May הודה שהושפע ממנו. האזינו לו החל ממשיכת המיתר בדקה 9:55 ואילך ומיד תבינו. מילות השיר המוזרות משהו מבוססות על אגדה ויקטוריאנית שכתב גבריאל, על שני ילדים בבית כפרי. הילדה, סינתיה, הורגת את הילד, הנרי, על ידי ניתוק ראשו עם פטיש קרוקט (החלק הזה מכתב גם עם עטיפת האלבום). מאוחר יותר היא מגלה את תיבת הנגינה של הנרי. כשהיא פותחת אותה, "Old King Cole" מנגן, והנרי חוזר כרוח, אבל מתחיל להזדקן מהר מאוד. זה גורם לו לחוות תשוקה מינית של חיים שלמים תוך כמה רגעים, והוא מנסה לשכנע את סינתיה לקיים איתו יחסים. עם זאת, הרעש גורם לאחות להגיע, והיא זורקת לעברו את תיבת הנגינה, והורסת את שניהם. ניתן לומר ש- " The Musical Box " מהווה תצוגת תכלית לצליל ולסגנון של ג'נסיס באלבום הזה כמו גם באלבומים הבאים. קטעים ארוכים, קומפוזיציות מורכבות, דינמיקה חזקה ואפילו קיצונית, נגינה חכמה ומלודית של האקט, הרמוניות ווקלאיות נעימות של קולינס וגבריאל, נגינה וירטאוזית של טוני בנקס ועוד. באלבום הזה התעצב הצליל והסגנון הכל-כך ייחודי של ג'נסיס ואין פלא שהוא אחד המשפיעים בז'אנר הפרוג-רוק, אך לא רק. Brian May לא היה היחיד שהושפע ממנו. Geddy Lee בסיסט להקת "Rush" ציין שזה אחד האלבומים האהובים והמשפיעים עליו. הגיטריסט Eddie Van Halen לקח מהאלבום הזה טכניקת נגינה שתלווה אותו במהלך קריירה שלמה, ועוד לא התחלנו להזכיר את שלל להקות הפרוג והפרו-מטאל ששאבו ממנו השראה. את טכניקת הנגינה הזו ניתן לשמוע, בין היתר, ביצירה " The Return of the Giant Hogweed " המבוססת על הספר "The Day of the Triffids" של הסופר ג'ון וינדהאם משנת 1951. השיר מזהיר מפני התפשטות הצמח הרעיל "Heracleum Mantegazzianum" לאחר שהובא מרוסיה לאנגליה על ידי חוקר ויקטוריאני. למרות שהצמח האמיתי רעיל ומסוכן ביותר, המילים של השיר הן כמיטב המסורת הגבריאלית עם הגזמה הומוריסטית שמרמזת שהצמח מנסה להשתלט על המין האנושי. טכניקת ה- "Tapping" של Steve Hackett נולדה כשניסה להרשים את חבריו ופתאום גילה את האפשרויות הבלתי מוגבלות של הנגינה עם שתי הידיים על הפרט של הגיטרה. כמה שנים לאחר מכן, טכניקת הנגינה הזאת תשוכלל על-ידי הגיטריסט Eddie Van Halen . האקט סיפר שאדי ואן הלן סיפר לו בעצמו כי נכח בהופעה של ג'נסיס בראשית שנות השבעים ושם למד מהאקט את הטכניקה. זה גם האלבום בו ניתן לשמוע את קולו של אחד הזמרים הכי נמכרים בעולם - Phil Collins שר את הסולו הראשון שלו. " For Absent Friends " הוא בלדה אקוסטית קצרה שמציגה לנו את הכישרון של Phil Collins שבהמשך יהפוך לסולן הלהקה ויתחזק קריירת סולו מופלאה. זו גם הקומפוזיציה המשמעותית הראשונה של Steve Hackett בלהקה והשניים ממש זוכרים עד כמה היו מובכים כשהציגו את הקטע בפני Peter Gabriel . אז אם יש לכם 39 דקות פנויות, בואו להאזין לקלאסיקה גדולה ומשפיעה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

טוב זה בוודאות הכי ארוך שהיה לנו עד היום, אז בבקשה תיקחו הרבה אוויר, אנחנו מבטיחים שזה הולך להיות מאוד מעניין, אז ממש לא כדאי לכם להפסיד. ניל יאנג חוגג היום יומהולדת ואנחנו הולכים לספר לכם עליו 76 (!!) עובדות: (Photo: Michael Putland) 1. הוא נולד ב- 12 לנובמבר 1945 בטורונטו קנדה. 2. שמו האמצעי של יאנג הוא Percival. 3. אביו Scott Alexander Young היה עיתונאי וסופר ידוע בקנדה אשר כתב יותר מ- 30 ספרים. 4. בשנת 1966 אובחן Neil Young כחולה אפילפסיה. 5. על-אף שהוא נחשב קנדי לכל דבר, אימו של יאנג בעלת שורשים אמריקאיים המגיעים עד לימיה הראשונים של הרפובליקה. 6. למרות שיאנג חי עשרות שנים בארה"ב הוא מעולם לא ויתר על אזרחותו הקנדית. 7. יאנג האזין בצעירותו לרוקנרול, רוקבילי, מוזיקת קאנטרי ורית'ם אנד בלוז. 8. הוא העריץ את אלביס פרסלי והושפע מצ'אק ברי, האנק מרווין, קליף ריצ'ארדס, ג'וני קאש ורוי אורביסון. 9. בעודו בן 7 בלבד נדבק יאנג בחיידק הפוליו אשר כמעט והביא למותו. 10. במהלך תהליך ההחלמה של יאנג הביאו אותו הוריו לפלורידה החמה, שם התגוררה המשפחה במשך חצי שנה עד להחלמתו. 11. הכלי הראשון עליו ניגן היה יוקליילי אותו קיבל בשנת 1958 כמתנת חג המולד. 12. שנתיים מאוחר יותר, בשנת 1960, התגרשו הוריו ואימו עברה איתו לעיר וויניפג בקנדה, שם הקים את להקתו הראשונה "The Jades". 13. בשנת 1963, בעודו בן 17 בלבד הוא הצטרף ללהקת "The Squires" עימה שחרר את הסינגל "Sultan/Aurora. שני הקטעים בסגנון Surf בהשפעת "The Shadows". 14. היום ידוע על קיומם של 10 עותקים בלבד מהסינגל הזה, מה שהופך אותו לאחד מהסינגלים הנדירים בעולם. 15. בכדי שיהיה לו קל להתנייד עם הציוד להופעות קנה Neil Young רכב לוויות ישן משנת 1948, בו היו מובילים ארונות קבורה (hearse) והעניק לו את השם המשעשע Mortimer Hearseburg או בקיצור Mort. (Photo: Rapalje.com) 16. את Stephen Stills הוא פגש בשנת 1965 כשהופיע יחד עם להקתו במועדון באונטריו קנדה. 17. ביום הולדתו ה- 19 הוא כתב את השיר "Sugar Mountain" שהושפעו מילדותו בוויניפג קנדה. 18. השיר הזה יצא על גבי אלבום 12 שנים לאחר מכן בשנת 1977 במסגרת אלבום האוסף "Decade". 19. בעת כתיבת השיר הייתה הזמרת Joni Mitchell חברתו של יאנג, היא אהבה את השיר והושפעה ממנו לכתיבת השיר "Circle Game". 20. בשנת 1966 הצטרף יאנג ללהקת "Mynah Birds" בה היו חברים בסיסט להקת " Buffalo Springfield" לעתיד Bruce Palmer, וכן Goldy McJohn ו- Nick St. Nicholas שיקימו בהמשך את להקת "Steppenwolf" ובנוסף את לא אחר מאשר אמן הFאנק והסול השחור Rick James, כן כן, ההוא מהלהיט הפריקי "Super Freak". 21. יחד עם להקת ה- "Mynah Birds" הוא הצליח להשיג חוזה הקלטות, אך בשלב ההקלטות של האלבום ריק ג'יימס נעצר לאחר שערק מהצבא, דבר שהביא לפירוק הלהקה. 22. יאנג וברוס פאלמר מכרו את כל הציוד של הלהקה ורכשו רכב לוויות שהחליף את Mort שהתקלקל, הרכב החלופי קיבל את השם המקורי "Mort II". יחד עם "Mort II" השניים חצו את הגבול לארה"ב באופן בלתי חוקי, בחיפוש אחר עתיד מוזיקלי בלוס אנג'לס. 23. במהלך המסע כתבו השניים את "Mr. Soul" שיהפוך ללהיט של " Buffalo Springfield" . 24. בזמן שהשניים היו תקועים בפקק בסאנסט בוליברד בלוס אנג'לס, הבחין Stephen Stills ב- Mort II מהעבר השני של הכביש. הוא היה יחד עם הזמר והגיטריסט Richie Furay ברכב ועשה פניית פרסה בלתי חוקית כדי להשיג את יאנג ואת פאלמר. המפגש המקרי הזה הוא זה שהוליד את ה- " Buffalo Springfield" . 25. הבופאלו ספרינגפילד השפיעה רבות על פיתוח ז'אנרי הקאנטרי רוק והפולק רוק. 26. הלהיט הגדול שלה "For What It's Worth", אומץ על ידי תנועות המאבק במלחמת ויטנאם כהימנון אנטי מלחמתי. ראו כאן ביצוע של השיר כמחרוזת עם "Mr. Soul" בו יאנג לוקח את ההובלה. 27. לאחר פירוקה של " Buffalo Springfield" הוחתם יאנג על חוזה הקלטות כאמן סולו ושחרר ביום הולדתו ה- 23 שחל בשנת 1968 (בדיוק היום לפני 53 שנה), את אלבומו הראשון שנקרא גם על שמו "Neil Young". 28. כשנה לאחר מכן גייס יאנג את Danny Whitten, Billy Talbot ו- Ralph Molina, אשר אימצו לעצמם את השם "Crazy Horse". ההרכב הזה ישמש כלהקת הליווי שלו. 29. הוא יקליט יחד איתם את אלבומו השני, " Everybody Knows This Is Nowhere " שיהווה גם את אלבום הפריצה שלו. 30. את השירים המופתיים "Cinnamon Girl", "Cowgirl in the Sand", ו- "Down by the River" מקליט יאנג בעודו חולה עם 40 מעלות. 31. לאחר שחרור האלבום " Everybody Knows This Is Nowhere " מצטרף יאנג לשלישייה Crosby, Stills & Nash. 32. ההופעה השניה של הרביעיה המתגבשת הייתה בפסיטבל Woodstock . 33. יאנג התנגד שיצלמו אותו במהלך הפסטיבל ואפילו איים על אחד הצלמים שאם הוא יתקרב אליו הוא יכה אותו עם הגיטרה שלו, ולכן השירים היחידים שצולמו באותה הופעה הן של "CSN" ללא יאנג. 34. כאן המקום להזכיר שהגיטרה החשמלית האהובה על יאנג היא "Gibson Les Paul Goldtop 1953", גיטרה קשוחה במיוחד שנושאת את השם "Old Black". 35. 25 שנה לאחר מכן קיבל יאנג הצעה פנטסטית של 1,000,000 דולר כדי להופיע בפסטיבל וודסטוק 1994. יאנג סירב בטענה שהאירוע ממסוחר מידי ושהוא מעדיף להישאר עם הזיכרון והאווירה של הפסטיבל המקורי. 36. יאנג לא היה הבחירה הראשונה של "Crosby, Stills & Nash". חברת התקליטים שלהם חשבה שהם צריכים קלידן והמליצה על Steve Winwood, אך הוא היה עסוק באותו זמן עם הסופרגרופ "Blind Faith". 37. בחודש מרץ 1970 משחרר יאנג במסגרת ההרכב "Crosby, Stills, Nash & Young" את האלבום המצליח Déjà Vu . 38. באותה שנה הוא כותב את שיר המחאה " Ohio " בתגובה לרצח ארבעת הסטודנטים באוניברסטית Kent State, על-ידי המשמר הלאומי. 39. בחודש אוגוסט 1970 יאנג כבר משחרר את אלבומו השלישי " After the Gold Rush " אשר כולל את השיר "Southern Man", שיר מחאה נגד הגזענות והיחס לשחורים. 40. בשנת 1972 הוא משחרר את אלבום המאסטרפיס " Harvest ", אשר כולל בין היתר את השיר "T he Needle and the Damage Done" , אותו כתב יאנג על ההתמכרות של הגיטריסט Danny Whitten, אשר גם נפטר כמה חודשים לאחר מכן ממנת יתר של הירואין. 41. באלבום התארחו כל חברי "Crosby, Stills & Nash", זמרת הקאנטרי Linda Ronstadt ו- James Taylor. 42. למרות ששחרר במהלך הקריירה המפוארת שלו מאות שירים השיר "Heart of Gold" הוא השיר היחידי שלו שהגיע למקום הראשון במצעדים. 43. האלבום גם כולל את השיר "Alabama" אשר עוסק באותו נושא של השיר "Southern Man" במחאה כנגד גזענות נגד שחורים. 44. חברי להקת "Lynyrd Skynyrd" "הדרומיים" לא נשארו חייבים ושחררו בשנת 1974 את השיר המצליח "Sweet Home Alabama" ובו תגובה ישירה לניל יאנג אותו העריצו, בין היתר במילים: "I hope Neil Young will remember A Southern man don't need him around anyhow". 45. המריבה בין "Lynyrd Skynyrd" ליאנג נופחה על-יד המדיה, בפועל שני הצדדים המשיכו להעריץ זה את זה, ולראיה זמר הסקינרד'ס רוני ואן זאנט מופיע עם חולצה של ניל יאנג על עטיפת האלבום " Street Survivors " של הלהקה. 46. בשנת 1973 מקליט יאנג את מה שאמור היה להיות אלבומו הרביעי " Tonight’s The Night ". האלבום היה קודר ודכאוני והוא התייחס לנושאים כמו אובדן ומוות, בהשפעת מותם של שני חבריו של יאנג, Danny Whitten ו- Bruce Berry ממנת יתר של הירואין. 47. חברת התקליטים ששמעה את האלבום, כל-כך נבהלה מהתוכן, שחשבה שהוא יהיה כשלון מסחרי והחליטה שלא להוציאו לאור. האלבום שוחרר לבסוף שנתיים לאחר מכן לאחר האלבומים "Time Fades Away" ו- "On The Beach". 48. שלושת האלבומים הללו ידועים כטרילוגיית "השוחה" או "בור התעלה" של יאנג (The Ditch Trilogy), הואיל והם שוחררו במהלך התקופה המלנכולית, הקודרת והאפלה שלו. 49. בשנת 1976 כאשר קרוסבי ונאש הקליטו והופיעו תחת השם "Crosby & Nash", יאנג וסטילס הקימו את "The Stills-Young Band" ושחררו את האלבום "Long May You Run". 50. האידיליה בין השניים התפרקה לאחר תשע הופעות בלבד, בעוד יאנג נוטש את סטילס בהודעת טלגרמה בה נכתב: “Dear Stephen. Funny how some things that start spontaneously end that way. Eat a peach. Neil”. 51. בשנת 1976 יאנג מצטרף ללהקת "The Band" למופע האחרון שלהם אשר הוקלט לאלבום ולסרט The Last Waltz של מרטין סקורסזה. 52. בשנת 1979 משחרר יאנג את אלבומו " Rust Never Sleeps ", אלבום שבהמשך יהווה את אחת הסיבות לכך שהכינוי "סנדק הגראנג'" דבק בו, בין היתר בשל הפידבקים, הדיסטורשנים והצליל המחוספס שנהג להפיק מהגיטרה. 53. במכתב ההתאבדות של Kurt Cobain , ציטט קוביין חלק ממילות השיר “Hey Hey, My My” מתוך האלבום הנ"ל. 54. הידיעה על התאבדותו של Kurt Cobain ותוכן מכתב ההתאבדות תופסת את יאנג במהלך הקלטת האלבום " Sleeps With Angels " בשנת 1993. יאנג לא נשאר אדיש למאורע הטראגי והדבר מקבל ביטוי בשירים חדשים שנכתבים בעקבות מותו של קוביין ונכללים באלבום הנ"ל שהוקדש לו. 55. באותה שנה חיממה להקת " Pearl Jam" את יאנג במהלך הופעותיו. יאנג נהג להעלות את חברי פרל ג'אם לבמה במהלך ההדרנים, בכדי לבצע איתו את ההמנון "Rockin’ in the Free World" מהאלבום " Freedom " . 56. החיבור הזה עבד כל-כך טוב שחברי " Pearl Jam" חוברים ליאנג להקלטת האלבום המשותף " Mirror Ball " ששוחרר בשנת 1995. 57. ניל יאנג ו- " Pearl Jam" מינוס Eddie Vedder מגיעים באותה שנה לשתי הופעות בישראל. 58. בשנת 1982 משחרר יאנג אלבום אלקטרוני ניסיוני שנקרא "Trans". יאנג סיפר שניסה לתקשר באמצעות המוזיקה הניסיונית עם בנו שלקה בשיתוק מוחין שכן הרגיש שעיוות הקול שלו (כפי שנעשה באלבום) יסייע בכך. 59. האלבום הזה יצר מתיחות גדולה בין יאנג לחברת התקליטים, אשר הגיע לשיאו כשחברת התקליטים סירבה לשחרר חומר שיאנג כבר הקליט לאלבומו הבא שהיה אמור להיקרא Old Ways. 60. בתגובה, יאנג נכנס לאולפן ורקח במהירות חומר חדש לחלוטין בסגנון "רוקבילי", אותו הקליט במהירות לאלבום Everybody's Rockin', אשר שוחרר בשנת 1983 והיה לאלבום הקצר ביותר בקריירה של יאנג, שאורכו 25 דקות בלבד. 61. בעקבות כך הגישה חברת התקליטים נגד יאנד תביעה משפטית, בטענה ששחרר באופן מכוון אלבומים לא מסחריים. יאנג מצידו הגיש תביעה נגדית בטענה של הפרת חוזה, שכן לטענתו במסגרת החוזה ניתן לו חופש יצירה מלא אותו היא שללה ממנו. יאנג ניצח בתביעתו. 62. בשנת 1991 משחרר יאנג אלבום שלם (Arc) הכולל רעשי פידבקים של גיטרה שהוקלטו במהלך הופעותיו. את האלבום הוא הוציא בעצת Thurston Moore מלהקת "Sonic Youth". 63. בשנת 1997 החרים יאנג את טקס הכניסה של להקתו "Buffalo Springfield" ל- "Rock N’ Roll Hall Of Fame" כי חשב שהטקס ממוסחר מידי, לאחר שגילה שמארגני הטקס דורשים 1,200 דולר לכרטיס כניסה לטקס. 64. שנתיים קודם לכן בשנת 1995 הוא נכנס כאמן סולו ל- "Rock N’ Roll Hall Of Fame", בניגוד לטקס משנת 1997, במקרה זה הוא לא החרים את הטקס. אגב מי שהזמין אותו לקבל את הפרס היה לא אחר מאשר Eddie Vedder . 65. יאנג הוא האמן הראשון שהקליט שתי הופעות שונות בסדרת ה- MTV Unplugged. זה קרה אחרי שיאנג לחלוטין לא היה מרוצה מביצועיו בהופעה הראשונה, עד כדי כך שהוא נטש את המופע בעודו באיבו. יאנג חזר למופע נוסף חודשיים לאחר מכן והפעם הקסם עבד וכך נולד אלבום האנפלאגד הנפלא של יאנג שנקרא פשוט " Unplugged ". 66. יאנג הפיק החל מראשית שנות השבעים מספר סרטים תחת השם הבדוי Bernard Shakey. 67. יאנג היה שותף בחברת "PonoMusic" שפיתחה נגני מוזיקה ושירותי הורדה וסטרימינג למוזיקה באיכות גבוה. יאנג סלד מהאיכויות של פורמט ה- 3MP ודומיו וטען שהאיכות שלהם כל-כך ירודה עד כי לא ניתן להנות כך ממוזיקה. 68. הוא גם מימש את אהבתו לרכבות בהיותו שותף בחברת שיצרה רכבות צעצוע ונקראה Lionel Trains. 69. יאנג כמעט השיג חוזה הקלטות ללא אחר מאשר הרוצח המורשע צ'ארלס מנסון. הוא פגש אותו בשנת 1968 בביתו של דניס ווילסון המתופף של הביץ' בויז והמליץ עליו לחברת התקליטים "Reprise". 70. יאנג מעולם לא הסכים שבשיריו יעשה שימוש לפירסומות. 71. הוא יצא בשיריו כנגד שני נשיאי ארצות הברית - בוש האב והבן. המחאה כנגד האב מתבטאת בשירו "Rockin’ in the Free World" וכנגד הבן באלבום "Living With War". 72. באוגוסט 2020 הוא תבע גם את הנשיא דונאלד טראמפ בסכום של 150,000 דולר, בגין שימוש שעשה הקמפיין שלו בשניים משיריו, " Rockin' in the Free World" ו- "Devil's Sidewalk". 73. ניל יאנג ו- Bob Dylan הזכירו אחד את שמו של חברו בשירים שכתבו. יאנג עשה זאת עם השיר "Bandit" ובוב דילן בשיר "Highlands". 74. לניל יאנג יש סוג של אובססיה לירח. הוא כתב יותר משלושים שירים המאזכרים את הירח. 75. ניל יאנג שחרר במהלך קריירת הסולו שלו, לא פחות מ- 45 אלבומי אולפן. עכשיו תוסיפו על זה את "CSNY", "בופאלו ספרינגפילד", הופעות, אוספים קופסאות ותבינו עד כמה האיש המדהים הזה כל-כך פורה ומשפיע גם היום. 76. גם רשימת שיתופי הפעולה של יאנג בלתי נגמרת ומעבר לאומנים שכבר הזכרנו הוא בין היתר שיתף פעולה עם The Monkees", Emmylou Harris, Warren Zevon, Randy Bachman, Jerry Lee Lewis, Chrissie Hynde , Sheryl Crow " ועוד. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב- 12 לנובמבר, 1971, "Yes" הוציאו את אלבומם הרביעי, "Fragile". זה היה הרגע שבו "Yes" חדלה להיות עוד להקת רוק מתקדם מבטיחה והפכה לאחד הכוחות שמגדירים את הז'אנר כולו. לאחר הפריצה של " The Yes Album ", הלהקה עבר שינוי מהותי בהרכב - הקלידן Tony Kaye הוחלף בתחילת ההקלטות על ידי הווירטואוז הצעיר Rick Wakeman, שהביא עמו יקום סימפוני שלם. יחד עם Jon Anderson, Chris Squire , Steve Howe , ו- Bill Bruford, הם הפכו להרכב הקלאסי של "Yes" - חמישה מוזיקאים שהכימיה שלהם הפכה את המורכבות לאמנות ופרצה את גבולות הרוק המתקדם. ההקלטות לאלבום החלו בסוף קיץ 1971, עם Eddy Offord כשותף להפקה יחד עם חברי הלהקה. למרות ההצלחה היחסית של האלבום הקודם, "Yes" סבלה ממחסור בכסף, ולכן הם הגיעו לפתרון יצירתי: כל חבר להקה יתרום קטע סולו לצד היצירות העיקריות של הלהקה. התוצאה הייתה אלבום שאיזן בין אינדיבידואליות לאחדות - תצוגה של גאונות טכנית עטופה בדמיון שמימי. יצירתו של Roger Dean, המציגה ​​כוכב לכת קטן ו"שברירי", השתלבה עם כותרת האלבום ושיקפה את נופי הצלילים העצומים שלו. האלבום נפתח עם " Roundabout " שפורץ לרווחה כמו זריחה מעל שדות אנגליים אפופי ערפילים - הפתיחה האקוסטית של Steve Howe מתפתחת לריף הבס הרועם של Chris Squire שעולם המוזיקה לא שמע עד אז כמותו, ומשתלבת עם הקול הגבוה והחודר של Jon Anderson, אשר כתב את השיר יחד עם Steve Howe בזמן שנסעו ברחבי סקוטלנד, לקראת סוף סיבוב ההופעות שקיימה הלהקה. אנדרסון החל לכתוב את המילים בהשראת הנופים עוצרי הנשימה שבדרך מאברדין לגלזגו ובעיקר כיכרות, הרבה מאוד כיכרות, מעלה 40 שעל פניהם זכר אנדרסון שחלפו. הגרסה המלאה של השיר נמשכת 8 דקות ו-29 שניות, אך היא קוצרה ל-3 דקות ו-27 שניות כדי לשמש כסינגל היחיד שיצא מהאלבום, הגיע למקום ה-13 במצעד "הוט 100" האמריקאי - והפך ללהיט הגדול ביותר של הלהקהנ עד ש-"Owner of a Lonely Heart" עקף אותו בשנת 1983. לאחר הפתיחה הסוחפת מגיעה לה אתנחתא. " Cans and Brahms ", הוא תצוגה קצרה אך מסנוורת של הכשרתו הקלאסית של Rick Wakeman, אשר הופכת את הסימפוניה הרביעית של ברהמס למערבולת של מוג ואורגן. " We Have Heaven " הוא Jon Anderson במיטבו - שכבות של שירה מתפתלות בסחרורו מעגלי אל תוך האינסוף, וקולות מרחפים כמו מנטרה בחלל. הוא נפתח לקול יללת רוח ואז מתפרץ (לאחר מכת רעם) לאחד השירים הכבדים של הלהקה. " South Side of the Sky " הוא יצירה מונומנטלית המשלבת רוק כבד עם קטעי פסנתר קלאסי והרמוניות ווקאליות. היא מספרת על משלחת טיפוס הרים כמטאפורה לסיבולת אנושית - מאבקו של המטפס בין חיים למוות המשתקף בניגודיות המוזיקה בין ריפים קרים כקרח להרמוניות חמות. השיר השובב " Five Per Cent for Nothing " - הוא ניסוי קצבי בן 35 שניות של Bill Bruford - פרץ של הומור ודיוק. אבל אל תתנו לאורכו להטעות אתכם. כל מכת תוף ומנוחה מחושבים כאן ל- 38 שניות ששואפות לשלמות. היצירה הדחוסה " Long Distance Runaround " מנסה להעלות את שרידי הפופ של האלבום אל פני השטח, אך הם מכוסים תחת מעטה פרוגרסיבי של שינויי מקצבים. הקצב הקליט והמילים המסתוריות על אמונה ובלבול משתלבות בצורה חלקה עם " The Fish (Schindleria Praematurus) ", האודיסיאה מונעת הבס של Chris Squire , שהופכת תדרים נמוכים לסימפוניה משל עצמה. " Mood for a Day " הוא רגע של גאונות שקטה - סולו הגיטרה הקלאסי של Steve Howe מרגיש נצחי, הפוגה עדינה בין הסערה ל"לב הזריחה". ואז מגיע " Heart of the Sunrise " - קטע הסיום האפי בן אחת עשרה הדקות שמשקף את כל מה ש-"Fragile" מייצג. דינמי, מורכב, וירטואוזי, מלודי ורגשי. הוא נבנה מריפים רועמים לשלווה וחוזר חלילה, לוכד את המתח בין כאוס ליופי. ללא ספק אחת היצירות הגדולות של הלהקה ואף יותר מכך, מאז ועד היום הוא נותר כאחד הקטעים המגדירים את תולדות הרוק המתקדם לדורותיו. עם יציאתו, הגיע "Fragile" למקום השביעי בבריטניה ולמקום הרביעי במצעד הבילבורד בארה"ב, מה שהעלה את המוניטין של "Yes" כאחת מהלהקות המעצבות והחשובות ברוק המתקדם. המבקרים שיבחו את שאפתנותה ושליטתה הטכנית של הלהקה, בעוד שהמעריצים נותרו מרותקים ופעורי פה. האלבום סימן את תחילתו של תור הזהב של "Yes". האלבום שהגדיר את הצליל שלהם ועיצב את ז'אנר הרוק המתקדם. עשורים לאחר מכן, "Fragile" מרגיש חי ובועט - שילוב של מורכבות ומלודיה, וירטואוזיות ופשטות, אינטלקט ורגש. "Fragile" הוא לא רק אבן דרך של הרוק המתקדם, הוא יקום משלו, הסובב לו ללא סוף בדמיונו של כל מי שאי פעם האזין לו. להאזנה: Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר

ב-11 לנובמבר 1985 (או לפחות זה התאריך שאנחנו המצאנו) יצא אלבום הבכורה של להקת "Faith No More", האלבום שהתחיל את הקריירה של הלהקה המדהימה הזו. הכל התחיל אי שם בשנת 1979 עם להקה בשם "Sharp Young Men". הזמר Mike Morris והקלידן Wade Worthington הקימו את הלהקה ומאוחר יותר צרפו את הבסיסט Billy Gould ואת המתופף Mike Bordin. שם הלהקה היה כקונטרה לכל להקות הבנים הפופיות באותה תקופה אך הוא יצר ללהקה מוניטין שונה ממה שהם רצו ולכן הם החליטו לשנות את השם ל- "Faith No Man". בשנת 1983 חברי הלהקה הקליטו את השיר "Quiet in Heaven/Song of Liberty" שיצא תחת השם "Faith No Man". הלהקה הצעירה החלה להופיע במספר מועדונים וברים אך מיד לאחר יציאתו של השיר עזב ווייד את הלהקה ומיד לאחר עזיבתו החליטו שאר החברים לפרק את החבילה. מיד עם הפירוק בורדין וגולד מצרפים את הקלידן Roddy Bottum ומחליטים ליצור הרכב חדש בשם "Faith No More". הם עוברים מספר זמרים ביניהם Courtney Love ולבסוף הם מחליטים על Chuck Mosley. באוקטובר 1983 הם מקיימים את ההופעה הראשונה שלהם, כשזמן קצר לאחר מכן הם מצרפים את הגיטרסיט Jim Martin ומשלימים את ההרכב. ללא תמיכה של חברת תקליטים הם החלו להקליט את אלבומם הראשון במימון עצמי מלא. הם הספיקו להקליט חמישה שירים במימון עצמי עד שבמהלך ההקלטות בחורה בשם Ruth Schwartz זיהתה את הפוטנציאל שלהם והפכה אותם להחתמה הראשונה של לייבל עצמאי והחדש אותו הקימה "Mordam Records". לאחר ההחתמה הם הקליטו חמישה שירים נוספים שמומנו ע"י הלייבל החדש ושחררו את אלבום הבכורה שלהם בנובמבר 1985. חברי הלהקה סיפרו שבגלל שהאלבום הוקלט בתקציב מאוד זעום על דקה הייתה חשובה להם, בטוח שהם היו עושים את הדברים אחרת, אך בגלל שהם ידעו שהם מוגבלים בתקציב הם התאמנו ועשו הרבה חזרות לפני שהם החלו להקליט. הסינגל היחיד שיצא מהאלבום "We Care a Lot" נכנס לאלבום השני של הלהקה "Introduce Yourself", האלבום הראשון של ההרכב שיצא תחת לייבל גדול. גם שם השיר יצא כסינגל ראשון. האלבום זכה להוצאה מחודשת ב-19 לאוגוסט 2016 ע"י הלייבל "Koolarrow Records". ההוצאה המחודשת כללה 9 קטעים נוספים שכללו שלושה רמיקסים, ארבע דמואים ושני ביצועים מהופעות חיות משנת 1986. להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 11 לנובמבר, 1991, הוציאה "Genesis" את אלבומה ה- 14, "We Can’t Dance". זה היה פרויקט האולפן הראשון של הלהקה מזה חמש שנים של הפסקה מפעילות, במהלכן המשיכו שלושת החברים בפרויקטים האישיים שלהם: Mike Rutherford עם האלבום "Living Years" שאותו הוציא בשנת 1988 תחת להקתו "Mike + The Mechanics", הקלידן Tony Banks   עם האלבום "Bankstatement" משנת 1989 והזמר המתופף Phil Collins   עם אלבומו המצליח "...But Seriously". בעקבות ההצלחה של קולינס בקריירת הסולו, סברו בנקס ורות'רפורד שהוא יעזוב את הלהקה, אך בסופו של דבר הוא נשאר לאלבום האחרון שלו עם "Genesis" לפני עזיבתו בשנת 1996. "We Can’t Dance" היה אלבום שסימן סוף עידן - הפעם האחרונה שהשלישייה האגדית של Phil Collins , Tony Banks  ו- Mike Rutherford יצרה מוזיקה חדשה יחד באולפן. תהליך היצירה של "We Can’t Dance" היה מאולתר מאוד, כאשר "Genesis" בונה את השירים מג'אם סשנים ארוכים באולפן. ממש כמו עם " Invisible Touch " ו- " Genesis " שלפניו, החומר פותח באופן אורגני ולא נכתב מראש, מה שמשקף את הגישה הספונטנית של הלהקה. "We Can’t Dance" תוכנן במקור לצאת כאלבום כפול, בשל כמות החומר שהלהקה הצליחה לכתוב באולפן, אך בסופו של דבר הפרויקט צומצם לאלבום עוצמתי יחיד, שמסיים באופן מושלם את הקריירה המופלאה של ההרכב. הקלטת האלבום התרחשה ב-"The Farm Studios" בסארי, אנגליה, והופקה על-ידי הלהקה במשותף עםNick Davis, שאחר כך טיפל ברימאסטרינג לכל הקטלוג שלהם. בדיוק כמו עם " Invisible Touch ", הלהקה חילקה בתחילה את משימות הכתיבה שווה בשווה - כאשר כל חבר היה אחראי על כשליש מהחומר, עם מילים ורעיונות משלו. אבל ככל שההקלטות התפתחו, קולינס מצא את עצמו מעורב ביצירתיות יותר מאי פעם, ותרם חלק גדול יותר מהמילים. רות'רפורד שיבח את עבודתו של קולינס כ"בין הטובות ביותר בהיסטוריה של ג'נסיס", בעוד שקולינס עצמו אמר שהמוזיקה "עודדה אותו" לכתוב כמה מהמילים האישיות ביותר בקריירה שלו. האלבום נפתח עם הלהיט והסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום - " No Son of Mine ", שנולד ממשפט מכריע שקולינס חזר עליו במהלך החזרות והתפתח לסיפור עוצמתי של ניכור ואלימות במשפחה. אחריו מגיע " Jesus He Knows Me " - פרודיה נשכנית ועליזה על סצנת האוונגליסטים שכבשו את הטלוויזיה האמריקאית. ב-DVD של "The Way We Walk", בנקס הסביר איך השיר הזה שיצא כסינגל המצליח הרביעי מהאלבום נוצר: "פיל ניגן ממש מהר על התופים והתחלתי לנגן רצף אקורדים מעליו". האלבום ממשיך עם האפוס בן עשר הדקות " Driving the Last Spike " שמתכתב עם ימי הפרוגרסיב של הלהקה ומספר את סיפורם הטרגי של עובדי הרכבת האיריים במאה ה-19, חייהם הקשים והחוויות המסוכנות שעברו במהלך הקמת תשתית הרכבת בבריטניה. קולינס סיפר שקיבל השראה לכתוב את השיר לאחר שקיבל את הספר "The Railway Navvies" מהשחקן Dennis Waterman. בניגוד לכותרתו, השיר " I Can’t Dance " אינו עוסק בריקוד, אלא לועג לדוגמנים הגברים שנראים טוב, אבל לא מצליחים לחבר אפילו משפט אחד. השיר נבנה סביב ריף הגיטרה המגושם והכבד של רות'רפורד. "Genesis" כתבו את השיר הזה באולפן בסשן אחד. "ברגע שהתחלנו המשכנו עד שסיימנו אותו", אמר Phil Collins בסרט התיעודי "Genesis: Sum of the Parts". ואז מגיע " Never a Time " ומציע לחן יפה ומאופק ומילים נוגעות ללב על אהבה, חרטה ותקשורת בין בני זוג. שיר פופ קלאסי שמשקף את היכולת של השלישייה להעביר רגש בפשטות ותזכורת נוספת לכך שאפילו בקריירה המאוחרת שלהם, יכולת כתיבת השירים הקליטים שלהם נותרה בשיאה. השיר " Dreaming While You Sleep " בוחן את ייסוריו של נהג רדוף אשמה, לאחר תאונת "פגע וברח". האווירה המוזרה של השיר הועצמה על ידי אפקט צליל ייחודי שנוצר כאשר Mike Rutherford מתח את מיתרי הגיטרה שלו. Tony Banks הקליט, דגם והאט את הצליל ב- E-mu Emulator שלו, עד שדמה לגניחה של חיה. " Tell Me Why " מתעמת את מלחמת המפרץ ועם משברים הומניטריים באמצעות דימויים שקולינס ספג מחדשות הטלוויזיה, ו- " Living Forever " מציע פרשנות צינית על האובססיה של החברה לעם דיאטות שונות וחיי נצח. הבלדה " Hold on My Heart ", מציגה רגע של התבוננות פנימית מינימליסטית ושקטה, בין העיבודים הגדולים של האלבום. השיר, שנבנה סביב גרוב איטי ופראזות קוליות עדינות של קולינס, מתכתב עם הפגיעות הרגשית שהגדירה את רגעי הסולו הטובים ביותר שלו. השיר הפך לאחד הלהיטים הבינלאומיים הגדולים ביותר של האלבום ונשאר אחד השירים העדינים והרגשיים ביותר של הלהקה. קצב המיד-פייס של " Way of the World " המהורהר, ממשיך את הקשר החברתי שעובר בין חלק משירי האלבום, ומפנה את מבטו אל אי השוויון העולמי ואל כישלונותיה החוזרים ונשנים של האנושות ללמוד מעברה. לעומתו, " Since I Lost You " מספק רגע קורע לב שמקרב אותנו לסיומו של האלבום. הוא נכתב עבור Eric Clapton בעקבות מותו הטרגי של בנו הצעיר, קונור. קולינס כתב את המילים לאחר שיחת נפש שהיתה לו עם קלפטון, וחשף את משמעותן לבנקס ולרות'רפורד רק לאחר סיום כתיבת השיר. האלבום מסתיים עם היצירה " Fading Lights " שמעמעמת את האורות על אחת התקופות המצליחות ביותר של "ג'נסיס". יצירה מלכותית ומופנמת שמרגישה ממש כמו להקה שנפרדת מעידן. האווירה המלנכולית שלה מודגשת על ידי הידיעה שקולינס עומד לעזוב את הלהקה בקרוב. השיר, הבנוי סביב קטעי הקלידים הסוחפים של טוני בנקס והנגינה הקולית הנוגעת ללב של קולינס, מהרהר על הזדקנות, זיכרון וחלוף הזמן. החלק האינסטרומנטלי המורחב של השיר מזכיר את שורשיה הפרוגרסיביים של הלהקה. מעריצים רבים פירשו זאת כפרידה אישית של קולינס - הצהרה אחרונה לפני שהמסך ירד על תקופתו עם "Genesis". שני שירים נוספים שנכתבו במהלך הסשנים - " On the Shoreline " ו-" Hearts on Fire " - לא נכנסו לאלבום עקב מגבלות מקום. במקום זאת, הם יצאו כביסיידים לסינגלים " I Can’t Dance " ו-" Jesus He Knows Me " בהתאמה. האלבום "We Can’t Dance" הציג את "ג'נסיס" בשיאה. זה היה ניצחון מסחרי אדיר ששילב פופ-רוק, עם השורשים הפרוגרסיביים של הלהקה. זה היה האלבום החמישי ברציפות שהגיע למקום הראשון במצעד בבריטניה, עם מכירת למעלה מ-10 מיליון עותקים ברחבי העולם. האלבום ייצר שישה סינגלים מצליחים והפך לאחד האלבומים הנמכרים ביותר של "Genesis", שהוביל לסיבוב ההופעות העולמי המצליח שלהם בשנת 1992, אשר תועד באלבומי ההופעה החיה "The Way We Walk", שהיוו את פרק הסיום עבור הרכב הטריו הקלאסי של "Genesis". להאזנה:  Spotify , Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו  בפייסבוק  / אינסטגרם  ו/או להירשם לאתר