ב- 10 לאוקטובר 1969 עשתה "King Crimson" היסטוריה עם אלבום הבכורה המופתי שלה "In The Court Of The Crimson King". האלבום הזה הוא לא פחות ממאסטרפיס, אלבום פשוט מושלם מכל הבחינות, שגם לאחר יותר מ- 50 נשמע שונה, חדשני, נועז ומיוחד כמו שהוא נשמע בעת יציאתו. זה אחד מהאלבומים הראשונים ברוק המתקדם ולבטח אחד החשובים והמשפיעים ביותר בז'אנר. אלבום שלא משנה איזה סגנון מוזיקה אתם אוהבים, אתם חייבים, פשוט חייבים, שהוא יהיה חלק מספרית המוזיקה שלכם, נקודה! קשה להצביע על סיבה אחת שהופכת את האלבום הזה לכל-כך קסום ומיוחד, כי אין אחת כזאת. זה היה פשוט מפגש קוסמי, מטאורי וחד-פעמי בין כמה גורמים, אשר הוליד את היצירה המדהימה וההיסטורית הזאת. השילוב בין הגאונות המוטרפת של Robert Fripp, הקול השמיימי והמלטף של Greg Lake, צלילי המלוטרון הקטיפתיים של Ian McDonald והתיפוף המהפנט של Michael Giles, הם בגדר נס מוזיקלי המסופר דרך הטקסטים הדיסוטופיים והדימיוניים של Peter Sinfield על עולם כאוטי, קר ומנוכר. פיוז'ן מטאורי, בין מוסיקה קלאסית, רוק, פסיכדליה, בלוז וג'אז שיצר את "המפץ הגדול" אשר הוליד את ז'אנר הרוק המתקדם. האלבום הזה כל-כך חשוב ומשפיע, שאפילו חברי להקת "Genesis" האדירה תלו אותו על קיר חדר החזרות בכדי שיזכיר להם כל הזמן לאן הם צריכים לשאוף להגיע. (Photo: Michael Ochs) האלבום נפתח בעוצמה עם השיר "21st Century Schizoid Man" ועם הריף המוטרף שמשלב בין הגיטרה של פריפ וכלי הנשיפה של McDonald. הריף נכתב על-ידי לייק ומקדונלד למרות שכל ארבעת החברים קיבלו עליו קרדיט. הריף הזה מלווה אותנו עד לכניסה החזקה והעוצמתית של Greg Lake בשירה מונוטונית שנשמעת כאילו עברה דרך אפקט דיסטורשיין, אך למעשה הושגה באמצעות העלאת ה- Gain בקונסולה למקסימום. מילותיו של Peter Sinfield הינן חיבור של משפטים לא קשורים אשר מכניסים אותנו למוחו של אדם מוטרד עם דימויים אפלים והתייחסויות למלחמת וייטנאם כך: "Politicians' funeral pyre/Innocence raped with napalm fire". השיר הזה כולל קטע מעבר אלתורי ומיוחד שנקרא "Mirrors" וכולל את אחד הסולואים המעניינים של Robert Fripp באלבום הזה, אשר אפילו ראש ממשלת בריטניה לשעבר, טוני בלייר, אמר שהוא הסולו האהוב עליו בכל הזמנים. קשה להאמין אבל השיר הזה הוקלט בטייק אחד לאחר חזרה מאומצת שערכה הלהקה. מעניין לציין שאמן הראפר Kanye West סימפל את השיר הזה במסגרת השיר Power באלבומו החמישי My Beautiful Dark Twisted Fantasy שיצא בשנת 2010. עטיפת האלבום שצוירה על-ידי חבר טוב של סינפילד - Barry Godber מציגה ככל הנראה את אותו Schizoid Man. בארי האזין קודם כל להקלטות מתוך האלבום ורק אז פנה לצייר את העטיפה, לאחר שקיבל השראה מבבואה שלו עצמו פוער פה מול המראה באמבטיה. זו אחת העטיפות המרשימות והמפורסמות ביותר בעולם המוזיקה אשר הפכה ממש לאייקון תרבותי ולשם נרדף לאלבום. "הפרצוף הצועק", "האלבום עם הפרצוף" או "הפרצוף האדום הצועק", כך נהגנו לקרוא לאלבום המופתי הזה בזכות אותה עטיפה מטלטלת. הרצועה השניה באלבום "I Talk to the Wind" הינה הנגטיב המושלם לשיר הפותח. שיר שקט, רגוע, פסטורלי ומהפנט, אשר הלחין Ian McDonald למילותיו של Peter Sinfield. השיר מציג לנו לראשונה את קולו הרך והמלטף של Greg Lake והוא נפתח עם החלילים של מקדונלד, אשר מנגן כאן גם בקלרינט ובפסנתר ומלווה בקולות רקע. נגיעות הגיטרה של Robert Fripp עם המיתרים הסתומים מספקים ליווי מינימליסטי וגאוני לגיטרת הבס וחלילים, והתיפוף של Michael Giles כאילו מרחף מעל כולם. במרכז השיר סולו חליל מדהים ביופיו של Ian McDonald אשר גם מלווה אותנו בסולו נוסף עד לסיומו של השיר. מעניין לציין, ששתי גירסאות שונות וראשוניות של השיר קיימות בדמו בשם "The Brondesbury Tapes (1968)" שהקליט הפרויקט הקודם של פריפ "Giles, Giles and Fripp", באחת מהן Judy Dyble מההרכב "Fairport Convention" היא הזמרת. צפו במקדונלד מבצע את השיר והסולו הקסום יחד עם John Wetton שיהפוך לחבר הלהקה בשנת 1972, המתופף Chester Thompson (ג'נסיס) והגיטריסט Steve Hackett: צידו הראשון של האלבום מסתיים עם "Epitaph", קטע אלמותי, קסום ומהפנט, אשר ללא ספק הינו גם אחד מהקטעים הייחודיים והמדהימים ביותר בז'אנר הרוק המתקדם. השיר שנפתח עם תופי הדוד המתגלגלים ומתפרצים כרעם ביום סגריר, מציג לנו גם לראשונה שימוש כבד בכלי המלוטרון, כלי מיוחד ונדיר אשר יהפוך לאחד מהסממנים שיגדירו את הצליל של הלהקה. מילות השיר הדיסוטופיות מתייחסות לפחדים של הכותב מתוכן הכתובת שתהיה על מצבתו. Greg Lake ציין שהשיר הזה הוא פשוט הסתכלות מבולבלת על עולם שהשתגע. הצד השני נפתח עם השיר "Moonchild" יצירה בת 12 דקות המורכבת משני חלקים: "The Dream" ו-"The Illusion". הקטע הראשון הוא מעין בלדה קצרה שנמשכת כשתיים וחצי דקות ומובלת על ידי צלילי המלוטרון והוויבראפון של Ian McDonald, משולבים בגיטרה המייללת של Robert Fripp. התיפוף של Michael Giles ועבודת המצילות שלו כאן פשוט ראויים לציון. חלקו השני של השיר הינו אלתור אינסטרומנטלי ארוך שנמשך עד לסיומו. מעניין לציין שלהקת ה- Doves השתמשה בקומפוזיציה מתוך חלקו הראשון של השיר במסגרת השיר "M62 Song", אשר נכלל באלבומה השני "The Last Broadcast". האלבום נחתם בשיא עוצמתי עם שיר הנושא ויצירת המופת "The Court of the Crimson King". השיר שנכתב על-ידי Peter Sinfield והולחן על-ידי Ian McDonald הוא חגיגה מוזיקלית סוחפת. נהרות של מלוטרון, עם זרמי חלילים, מפלי מיתרים וטפטופי תופים ומצילות שסוחפים איתם את המאזין יחד עם הזרם השוטף, לעולם שכולו קסם. החלק העיקרי של השיר מורכב מארבעה בתים וקטע אינסטרומנטלי בשם "The Return of the Fire Witch", אשר נחתך עם דריבל התופים המפורסם (דקה שמינית) ומוביל אותנו לקליימקס הסיום המסתיים בפתאומיות שלאחריו מגיעה רפריז קצרצר בשם "The Dance of the Puppets". גם כאן צפו בביצוע של McDonald, John Wetton, Chester Thompson ו- Steve Hackett לשיר: אנחנו מניחים ששמעתם את זה כבר בהקשר של לא מעט אלבומים, אבל במקרה הזה אין מדובר בקלישאה. האלבום הפנומנלי הזה עיצב כמובן את ז'אנר הפרוג לדורותיו, אך הוא גם שינה את עולם המוזיקה כולו. היה כאן מפגש מטאורי וחד-פעמי בין מוזיקאים אדירים שיצרו את הקסם המופלא והנצחי הזה. הנגינה החדשנית והמוטרפת של Robert Fripp, השירה האלוהית של Greg Lake, הגאונות של Ian McDonald אשר נחבא בצילו של פריפ אך תרומתו לאלבום הזה היתה אדירה וכמובן Michael Giles שאת סיגנון התיפוף שלו באלבום הזה מנסים לחקות גם היום. אנחנו יודעים שאתם מכירים אותו כבר על בוריו, אבל לו רק לכבוד יום הולדתו, תלחצו על פליי ובואו להקשיב למאסטרפיס: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

New Releases - פלייליסט של שירים חדשים המתעדכן כל שבוע להקת "No-Mad" הישראלית הוציאה את אלבום הבכורה שלה, שנקרא על שם הלהקה. האלבום כולל שמונה שירים ונמשך כ-40 דקות. הוא הוקלט באולפן של הלהקה, הופק בידי הגיטריסט Ofer Tamir, מוּקסס בידי Assaf Kassimov ועבר מאסטרינג אצל Jens Bogren באולפני Fascination Street בשוודיה. הלהקה הוקמה ב-2020 בידי Tamir. ההרכב הנוכחי כולל את הסולן Ofir Arnon, הגיטריסטים Dor Shaki ו-Tamir, הבסיסט Omer Yalin והמתופף Noam Mantin. באלבום ניגן Koren Taubuch בבס, לפני הצטרפותו של Taboh. חברי הלהקה מציינים את "Dream Theater", "In Flames", Tremonti ו-"Tool" בין מקורות ההשפעה שלהם. לדבריהם, מילות האלבום נוגעות באהבה כוזבת, בהתמודדות עם שדים פנימיים, בפרנויה, באופטימיות ובחיפוש עצמי. בהחלט שווה האזנה, אהבנו במיוחד את "Scatterbrain", שמשלב בין שירה גראולית, השפעות ראפ וקטעים פרוגרסיביים. להאזנה: Spotify להקת "SUBMASQ", שנודעה בעבר בשם "Subterranean Masquerade", הוציאה את אלבומה השביעי, "Spirit Animal", ב-18 בספטמבר דרך Willowtip Records, בהפצה עולמית של Universal Music Group. האלבום כולל תשעה שירים, ומתואר על ידי הלהקה כיצירה אישית העוסקת בין היתר בטראומה, התמכרות, הפרעה דו־קוטבית, מלחמה, זיכרון וחיפוש אחר זהות ושייכות. האלבום הופק בידי הגיטריסט Tomer Pink והוקלט בישראל ובאולפני Fascination Street בשוודיה. Adam Noble, שעבד עם Paul McCartney ו-Liam Gallagher, מיקסס אותו, ו-Robin Schmidt ביצע את המאסטרינג. בין האורחים באלבום: הגיטריסט Ron “Bumblefoot” Thal, שמנגן סולו בשיר הפותח, "Cardamom", וכן מוזיקאים מלהקת "Orphaned Land". בינואר 2027 צפויה "SUBMASQ" להשתתף בסיבוב הופעות באירופה עם "Rhapsody of Fire". האלבום נגיש ופחות מורכב מחומרים קודמים של הלהקה, אך משלב כלים כמו עוד, בוזוקי, טבלה, כינור וצ'לו בתוך העיבודים. בעינינו, המתח בין הנושאים האישיים והכבדים לבין המבנים הישירים יותר הוא אחד הדברים שמעניקים לאלבום הזה את אופיו המיוחד. מומלץ בחום! להאזנה: Spotify המוזיקאי Slash משחרר עם Myles Kennedy ולהקת "The Conspirators" את הסינגל והקליפ החדש "Flying Blind". זהו הסינגל הראשון ושיר הנושא מתוך אלבומם החמישי, שייצא ב-26 בפברואר 2027 ויגיע כהמשך לאלבום "4" משנת 2022. האלבום כולל 12 שירים והוקלט ברובו בנגינה משותפת באולפן בפלורידה, עם המפיק Michael "Elvis" Baskette. המוזיקאי Tony Iommi משחרר את "Stormwatcher", הסינגל השני מתוך אלבום הסולו החדש שלו, "From the Dark", שייצא ב-23 באוקטובר. בשיר משתתף הזמר Jorn Lande, שכתב את המילים בהשראת מסע החיים והסערות שאנשים נאלצים לנווט דרכן. לצדו באלבום מנגנים גם הבסיסטית Becky Baldwin והמתופף Karl Brazil. האלבום יכלול שמונה שירים ושני קטעי בונוס, ו-"World Alone" שימש כסינגל הראשון מתוכו. ל-"Stormwatcher" נלווה קליפ אנימציה בבימוי Daniel Gray ובהפקת Cub Animation. להקת "A Perfect Circle" משחררת את הסינגל החדש "To Whom It May Concern". זהו הסינגל השני של הלהקה ב-2026, אחרי "Starless". השיר נכתב והוקלט השנה באולפן של הגיטריסט Billy Howerdel בקליפורניה. Howerdel הפיק אותו, Josh Freese מנגן בתופים, ו-Maynard James Keenan מבצע את השירה. לפי שעה לא הוכרז אלבום חדש שהשיר נכלל בו, אך הלהקה מסרה שצפויה להגיע מוזיקה נוספת. "A Perfect Circle" הכריזה גם על סיבוב הופעות בצפון אמריקה ב-2027. המוזיקאי Steven Wilson שחרר את "On Chapel Slope", הסינגל השני מתוך אלבום הסולו התשיעי שלו, "Requiem For A Village", שייצא ב-6 בנובמבר. הוא מגיע אחרי סינגל הנושא, ובהמשך לאלבום "The Overview" משנת 2025. הקליפ, בבימוי Mike Bennion, מתרחש בחתונה בכפר אנגלי והופך בהדרגה לסיפור אימה עממי: דמויות קמות מבית הקברות שסביב הכנסייה ומשתלבות בין אורחי החתונה. Wilson ובן זוגו Rotem מגלמים את הדמויות המרכזיות. השיר הוא הרצועה השישית באלבום החדש, שנבנה סביב כפר בדיוני ואווירה בהשראת סיפורי אימה ופולקלור בריטי. להקת "Placebo" משחררת את "Helen Keller", סינגל חדש שיצא עם תחילת סיבוב ההופעות לציון 30 שנה להקמתה. לפי שעה לא הוכרז אלבום חדש שהשיר ייכלל בו. השיר נבנה סביב מנגינת הפסנתר של "H.K. Farewell", קטע אינסטרומנטלי חבוי מאלבום הבכורה של הלהקה, "Placebo", שיצא ב-1996. Brian Molko סיפר שהשיר החדש נכתב בהשראת אותה מנגינה ונקרא על שם הסופרת והפעילה Helen Keller. השיר הוקלט בלונדון והופק בידי הלהקה ו-Adam Noble, שגם מיקסס אותו. להקת "Alien Ant Farm" משחררת את הסינגל החדש "Gaslighter". השיר ייכלל באלבום הבא של הלהקה, שצפוי לצאת ב-2027. שם האלבום ותאריך היציאה טרם פורסמו, ו-"Gaslighter" הוא הסינגל השני מתוכו. הסולן Dryden Mitchell סיפר שהשיר מכוון לשקרנים ולמניפולטורים במערכות יחסים, ושיש בו השפעות של "Audioslave" ו-"Rage Against the Machine". לדבריו, השיר נע בהדרגה לעבר סיום מלא תקווה. "Gaslighter" ייכלל גם במשחק המוזיקה "Stage Tour", שצפוי לצאת בדצמבר. המוזיקאית Lauren Sanderson משתפת פעולה עם Kellin Quinn, סולן "Sleeping With Sirens", בסינגל החדש "NEXT TO YOU". להקת "Wage War" משחררת את "God Complex", שיר חדש מתוך אלבומה השישי, "Landfall", שייצא היום דרך "Fearless Records". זהו השיר החמישי באלבום, שמגיע אחרי האלבום "Stigma" מ-2024 וה-EP "It Calls Me By Name" שיצא השנה. לצד השיר יצא ויזואלייזר רשמי. להקת "Trivium" משחררת את "Crown In The Grave", שיר הנושא מתוך אלבומה ה-11, שייצא ב-20 בנובמבר דרך "Roadrunner Records". זהו הסינגל השני מהאלבום, אחרי "Dead Inside Of Me". האלבום מגיע אחרי ה-EP "Struck Dead" מ-2025, והוא הראשון של הלהקה עם המתופף Alex Rüdinger. הקליפ הרשמי שואב השראה מתיאטרון הנו היפני ומסרטי האימה היפניים של שנות ה-50 עד ה-70. הבסיסט Paolo Gregoletto סיפר שהעולם הקולנועי הזה עזר לעצב את האווירה האפלה והעל-טבעית של האלבום כולו. השיר עצמו נכתב בהשראת סרטו של Akira Kurosawa, "Throne of Blood". להקת "Miss May I" משחררת קליפ רשמי ל-"Bury Me Down", השיר השמיני מתוך אלבומה החדש, "No Place For Me", שיצא ב-2 באוקטובר דרך "Solid State Records". זהו אלבומה השמיני של הלהקה והראשון מאז "Curse Of Existence" מ-2022. הקליפ, בבימוי Garrett Drake, מציג סיפור אימה שמשתלב באווירה הכבדה של השיר. "Bury Me Down" מצטרף לשירים שכבר יצאו מתוך האלבום, בהם "Sanctuary", "Pray For Silence" ו-"Highbrow Thieves". להקת "Alter Bridge" שחרהה קליפ רשמי ל-"Tested and Able", השיר השישי מתוך אלבומה השמיני, שנקרא "Alter Bridge" ויצא ב-9 בינואר 2026. בשיר Mark Tremonti מוביל את הבתים בשירה, לפני ש-Myles Kennedy נכנס לפזמון ומעניק לו כיוון מלודי יותר. המעבר בין הקולות מחבר בין ריפים כבדים למלודיה רחבה, ומבליט את הדינמיקה המיוחדת בין שני הסולנים. להקת "The Rolling Stones" משחררת קליפ לשיר "Mr Charm", מתוך אלבומה ה-25, "Foreign Tongues", שיצא בקיץ דרך "Polydor Records" ו-"Universal Music". הקליפ בוים בידי Henry Scholfield וצולם בפאלמדייל, קליפורניה, ומשתתף בו השחקן Alexander Skarsgård. הסינגל הדיגיטלי כולל גם את "Bad Luck Hideaway", שיר נוסף שלא הופץ קודם בשירותי הסטרימינג. בשיר שרים יחד Mick Jagger ו-Keith Richards, ועל התופים נשמע Charlie Watts מהקלטות שנערכו באולפני British Grove. להקת "Royal Blood" משחררת את "Dead Company", שיר הנושא מתוך אלבומה החמישי, שייצא ב-13 בנובמבר דרך "Warner Records". השיר הוא הרצועה הפותחת באלבום, ומגיע אחרי הסינגלים "Ten Over Ten" ו-"Swallow the Bomb". זהו אלבומם הראשון מאז "Back to the Water Below" מ-2023. Mike Kerr, סולן ובסיסט הצמד, סיפר שהשיר עוסק בכוחה של המוזיקה לשנות את מצב הרוח ואת האופן שבו אנחנו תופסים את העולם. לצדו יצא גם קליפ מילים רשמי לשיר. להקת "Enter Shikari" הפתיעה עם הסינגל החדש "Higher Ground", שנכתב במהלך ההקלטות לאלבומה "Lose Your Self", אך נשאר מחוץ לו כי הלהקה הרגישה שהוא עומד בפני עצמו. הסולן Rou Reynolds הסביר שהשיר עוסק ביכולת להתרחק לרגע מהקשיים, להתבונן בתמונה הרחבה ולמצוא פרספקטיבה ובהירות. הלהקה סיימה לעבוד עליו במהלך האביב והקיץ, והוא יוצא לקראת סיבוב ההופעות שלה בבריטניה בנובמבר. הסינגל מגיע לאחר שהלהקה הודיעה כי תפסיק את פעילותה לאחר 2027. להקת "Wage War" מוציאה את אלבומה השישי, "Landfall", דרך "Fearless Records". האלבום כולל 13 שירים, והוא מגיע אחרי ה-EP "It Calls Me By Name" ואלבומה "Stigma" מ-2024. זו הפעם הראשונה שהלהקה הפיקה אלבום בעצמה, בהובלת הסולן והגיטריסט Cody Quistad. האלבום נע בין המטאלקור הכבד והכאוטי של "Silk" ו-"Way Of Pain", הצליל התעשייתי של "God Complex", לבין שירים מלודיים ופופיים יותר כמו "Stay With Me" ו-"Figure 8". להאזנה ב: Spotify להקת "Dead Poet Society" חוזרת עם אלבומה השלישי, "Monarch", שיצא דרך "Spinefarm Records". באלבום 12 שירים, והוא הופק בידי Paul Meany, שגם השתתף בתהליך העבודה כמאזין מקצועי. ההקלטות נערכו באולפני Valley View Studios ו-The Park בלוס אנג'לס, והמיקס נעשה בידי Adam Hawkins. להאזנה ב: Spotify להקת "Miss May I" הוציאה ב-2 באוקטובר את אלבומה השמיני, "No Place For Me", דרך "Solid State Records". באלבום עשרה שירים, והוא מגיע אחרי "Curse Of Existence" מ-2022. הסולן Levi Benton תיאר את כתיבת האלבום כתהליך שבו גיבש במילים רגשות שחווה לאורך זמן, ולמד על עצמו גם כשההתבוננות הייתה קשה. לפי Kerrang!, האלבום עוסק בין היתר בחרדה, ספק עצמי ותשישות רגשית. להאזנה ב: Spotify להקת "Amon Amarth" הוציאה ב-2 באוקטובר את אלבומה ה-13, "The Allfather Awakens", דרך "Metal Blade Records". באלבום עשרה שירים, והוא אינו אלבום קונספט: לדברי הלהקה, מדובר באוסף סיפורים היסטוריים על עימותים והקרבה למען מטרה גדולה יותר. אודין משמש דמות מרכזית בכמה מהשירים. האלבום נכתב והוקלט בשני סבבים, באביב 2025 ובאביב 2026, באולפן של המפיק Jacob Hansen בדנמרק. הגיטריסט Olavi Mikkonen סיפר שהלהקה כתבה והקליטה שיר אחד בכל פעם, והשלימה בו את התופים, הגיטרות והשירה לפני שעברה לשיר הבא. "Upphaf" הוא השיר האקוסטי הראשון של הלהקה. להאזנה ב: Spotify להקת "Turnstile" עצרה את הופעתה באוקלהומה סיטי לאחר שסולן הלהקה, Brendan Yates, ירד מהבמה בעקבות עימות בין מאבטחים למעריץ. התקרית התרחשה במהלך "Keep It Moving", כששלושה רבעים מההופעה כבר מאחוריהם. Yates אמר שאין צורך להכות במי שעולה מעל המחסום, והודיע שהלהקה לא תמשיך לנגן כל עוד המאבטח המעורב נמצא במקום. המאבטח הוצא מהמועדון, ו-"Turnstile" חזרה לבמה והמשיכה בהופעה, שכללה שמונה שירים נוספים והדרן. Photograph by Kyle Myles להקת "Metallica" פתחה את סדרת ההופעות "Life Burns Faster" באולם Sphere בלאס וגאס, עם 24 הופעות המתוכננות מאוקטובר ועד מרץ. בכל סוף שבוע הלהקה מופיעה בחמישי ובשישי, עם רשימות שירים שונות וללא חזרה על שירים בין שתי ההופעות. לצד המופעים, הלהקה מתכננת גם חנות פופ-אפ ומפגש למעריצים, פתיחה מיוחדת של מוזיאון "Black Box" בימי שישי, ועמדת תרומת דם בשיתוף הצלב האדום האמריקאי. תורמים יקבלו חולצה במהדורה מוגבלת וישתתפו בהגרלה על מערכת התופים של Lars Ulrich. Photo by Brett Murray נחשף קדימון לסרט הביוגרפי על להקת "Scorpions". הסרט, בבימוי Alex Ranarivelo, צפוי לצאת בגרמניה בינואר 2027, והקדימון כולו בגרמנית. הסרט משלב את סיפורה של הלהקה עם האירועים ההיסטוריים של סוף המלחמה הקרה ונפילת חומת ברלין, תקופה המזוהה עם הלהיט "Wind of Change". להקת "Slayer" מציינת 40 שנה לאלבומה השלישי, "Reign In Blood", עם מהדורת ויניל Zoetrope במהדורה מוגבלת, שתצא ב-20 בנובמבר. התקליט מכיל נוזל אדום, ומחירו באתר "The Sound of Vinyl" הוא 79.99 דולר. במסגרת אירועי יום השנה, "Slayer" מבצעת את האלבום במלואו בהופעות נבחרות, ובהן שתי הופעות מתוכננות בנובמבר ב-Kia Forum שבלוס אנג'לס. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב-9 לאוקטובר 1978 יצא "Killing Machine", אלבומה החמישי של להקת "Judas Priest", שהגיע לארצות הברית ב- 28 לפברואר 1979 בשם "Hell Bent for Leather". יש רגעים שבהם להקה מבינה שאפשר לומר הרבה גם בשלוש דקות. אחרי הדרמה, המורכבות והאווירה הקודרת של "Stained Class", "ג'ודאס פריסט" התחילה כאן לכתוב שירים שיודעים בדיוק לאן הם הולכים. הריפים התקצרו, הפזמונים התחדדו והגיטרות קיבלו יותר מקום לנשוך. בתוך התהליך הזה נולד גם המראה שנדמה היום כאילו תמיד היה חלק מהמטאל. העור השחור, הניטים והביטחון הבימתי התאימו למוזיקה שהלכה והתפשטה מכל מה שעיכב אותה בדרך אל הקהל. שנת 1978 הייתה עמוסה במיוחד עבור הלהקה מבירמינגהם. "Stained Class" יצא בפברואר, וחודשים ספורים אחר כך כבר הוקלט אלבום נוסף. הסולן Rob Halford, הגיטריסטים K. K. Downing ו-Glenn Tipton, הבסיסט Ian Hill והמתופף Les Binks הגיעו אליו עם ניסיון שהצטבר בדרכים ועם שאיפה ברורה להרחיב את מעגל המאזינים. החיבור בין שתי הגיטרות כבר היה מרכיב מרכזי בצליל שלהם, אבל כאן הן למדו לעבוד גם בתוך שירים ממוקדים, כאלה שהקהל יכול לתפוס כבר בשמיעה הראשונה. ההקלטות נערכו באוגוסט 1978 בלונדון, באולפני "Utopia" ו-"CBS", עם James Guthrie כמפיק וכטכנאי הקלטה, לצד הלהקה בהפקה משותפת. הסאונד מאפשר לשמוע את השינוי בלי להפוך את האלבום למוצר מבריק מדי. לבס של היל יש משקל, לתופים של בינקס יש תנועה, ובין הגיטרות נשאר מספיק מרווח כדי להבחין בפרטים. טיפטון ודאונינג ממשיכים להחליף עקיצות וסולואים, אבל עכשיו כל תוספת צריכה לשרת את השיר. זה פחות אלבום של מבנים מפותלים ויותר אלבום של אופי. השיר "Delivering the Goods" פותח בהצהרת כוונות שקשה לפספס. הגיטרות מתקדמות בריף שמנוני ומלא ביטחון, וחטיבת הקצב משאירה לו מספיק מקום להתנדנד. הלפורד שר כאילו הוא כבר רואה מולו את האולם המלא, ועובר מהנמוכים המחוספסים לצעקות הגבוהות בלי לאבד את תחושת ההנאה. המילים מבטיחות כוח, רעש וביצוע ללא פשרות, והלהקה מגבה כל הבטחה. יש כאן עדיין לא מעט רוקנרול, וזה בדיוק הקסם. לפני שהמטאל שלהם יהפוך למכונה משומנת לחלוטין, אפשר לשמוע אותה רוקדת. השיר "Hell Bent for Leather", שכתב טיפטון, דוחס לתוך פחות משלוש דקות את אחת מתעודות הזהות המזוהות ביותר עם הלהקה. הריף הקצבי דוהר קדימה, הלפורד מתאר דמות מסתורית שחולפת בכביש, והסולו מחדד את תחושת המרדף. אין כאן שנייה מיותרת. גם מבלי לראות את האופנוע על הבמה, אפשר כמעט לשמוע את המנוע. החיבור בין השיר לבין הופעות הלהקה הפך אותו להרבה יותר מעוד רצועה טובה, אבל ההקלטה עצמה מחזיקה מעמד בזכות כתיבה מדויקת וביצוע מלא תנופה. השיר "Take On the World" מראה לאן השאיפה להגיע לקהל רחב יכולה לקחת אותם. התופים המודגשים, הקצב שקל להצטרף אליו והפזמון שנבנה לשירה משותפת מזכירים את המחשבה שמאחורי "We Will Rock You" של להקת "Queen". את הפיתולים מחליפה קריאה להתלכד ולהרגיש כוח בתוך קבוצה. כשהסינגל הגיע למקום ה-14 בבריטניה בתחילת 1979, "פריסט" הוכיחה שהקול שלה יכול להגיע גם מעבר למעגל מעריצי המטאל. דווקא בין ההצהרות הגדולות מתחבאים כמה מהצבעים המעניינים של האלבום. השיר "Evening Star" נשען יותר על מלודיה ועל תחושת כמיהה, בעוד ש- "Burnin' Up" משאיר מקום לגרוב, לחום ולמתח. מנגד, "Running Wild" מחזיר את הדופק למעלה עם גיטרות נמרצות ורוח של השתחררות. אלה לא קטעים שנשמעים כולם כמו ניסוי מוקדם לקראת "British Steel". יש בהם להקה שעדיין נהנית מהאפשרות לנוע בין הארד רוק, מטאל ושירים עם פוטנציאל של סינגלים מצליחים. שיר הנושא "Killing Machine" מוסיף צד מטריד יותר. מתחת לריף הישיר מסתתר דובר שמתייחס לאלימות כאל עבודה ולכסף כאל הצדקה מספקת. הלפורד לא צריך להפוך את הביצוע למחזה אימה כדי להעביר את הקור הזה. זה אחד הרגעים שמזכירים לנו שגם כשהלהקה הופכת נגישה יותר, היא לא מוותרת לגמרי על החושך. השיר "Before the Dawn" הוא הרגע שבו כל העור והמתכת מפנים מקום לפגיעות. הגיטרה האקוסטית והחשמלית המלודית יוצרות מרחב קטן ואינטימי, והלפורד מוריד את העוצמה ומבקש להחזיק עוד קצת במי שעומד לעזוב. הסולו לא מנסה לנצח את הכאב באמצעות מהירות, אלא ממשיך אותו במשפטים קצרים. זו בלדה יפהפייה, ובעיקר תזכורת לכך שהגדולה של הלפורד נמצאת גם ביכולת שלו לרסן את הקול שלו. כאן חשוב להבחין בין שתי ההוצאות. המהדורה הבריטית המקורית כללה עשרה שירים. כשהאלבום הגיע לארצות הברית ב-1979, חברת "Columbia" הוציאה אותו בשם "Hell Bent for Leather", ונוספה אליו גרסת הכיסוי "The Green Manalishi (With the Two-Pronged Crown)", שכתב Peter Green עבור להקת "Fleetwood Mac". השיר מופיע גם במהדורות מאוחרות של "Killing Machine", ולכן קל לחשוב שהיה חלק מהאלבום מלכתחילה. במהדורת 2001 נוספו גם "Fight for Your Life" וגרסת הופעה של "Riding on the Wind", תוספות מאוחרות שאין לבלבל עם ההקלטות המקוריות. הביצוע של "פריסט" ל-"The Green Manalishi (With the Two-Pronged Crown)" פשוט אדיר!!! הגיטרות מכפילות את הכוח של הריף, וההרמוניות הקוליות מוסיפות לו תחושה כמעט טקסית. גרין כתב שיר אפל שכבר נשא בתוכו את חומרי הגלם האלה, והלהקה ידעה לחשוף אותם בדרך שלה. זו דוגמה מצוינת לגרסת כיסוי שמכבדת את המקור ומקבלת אישיות משל עצמה, ואחד השירים שימשיכו איתם אל הבמה ואל ביצוע מושלם ואלמותי באלבום "Unleashed in the East". גם העטיפה שיצר Rosław Szaybo מציגה את השינוי בלי צורך בהסברים. הפנים, המשקפיים, העור והניטים יוצרים דמות שאינה מזמינה אותנו להכיר את האדם שמאחוריה, אלא להרגיש את האיום ואת המשיכה שבה. בתקופה הזו הלפורד הביא אל הבמה את מראה העור שהושפע מתרבות המועדונים הגאה. הקהל אימץ את הדימוי גם בלי להכיר בהכרח את מקורותיו, ובהמשך הוא יהפוך לחלק מהשפה החזותית של המטאל כולו. מבחינה מסחרית האלבום הגיע למקום ה-32 בבריטניה, וההצלחה של "Take On the World" העניקה ללהקה חשיפה חשובה. זה היה גם אלבום האולפן האחרון שלה עם בינקס, שהסגנון שלו מעניק לשירים גמישות. ב-1979 יגיע "Unleashed in the East", וב-1980 "British Steel" יהפוך את הגישה הישירה הזו לאחד הניצחונות הגדולים של הלהקה. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב-9 באוקטובר 1944 נולד John Entwistle, הבסיסט האגדי של להקת "The Who". (Photo: www.thewho.com) אנטוויסל נחשב לאחד הבסיסטים החשובים והמשפיעים ברוק. נגינתו העוצמתית והייחודית העניקה לבס תפקיד מוביל וזיכתה אותו בכינוי "Thunderfingers" - אצבעות הרעם. אז בואו נספר עליו 21 עובדות חשובות: 1. הוא נולד ב- 9 לאוקטובר 1944 בפרבר מערבי של לונדון בשם John Alec Entwistle. 2. הקריירה המוזיקלית שלו החלה בעודו בן 7, אז החל ללמוד לנגן בפסנתר. 3. בגיל 11 עבר ג'ון לנגן על חצוצרה וממנה לקרן יער. 4. כישורי הנגינה שלו הובילו אותו להיות חלק מתזמורת בית הספר. 5. את Pete Townshend הוא הכיר בשנתו השניה ללימודים והשניים הקימו את הרכב הג'אז הראשון שלהם "the Confederates". 6. לאחר הופעה אחת יחד ההרכב שלהם עבר מג'אז לרוקנרול. 7. בשלב מסוים החליט ג'ון לעבור לנגן בגיטרה, אך בגלל שהיו לו אצבעות עבות וגדולות הוא בחר לבסוף בגיטרה בס. 8. את הגיטרה הראשונה שלו הוא בנה לבד בבית. 9. בשנת 1961 הזמין Roger Daltrey את אנטוויסל להצטרף ללהקתו "The Detours". דלטרי למד באותו בית ספר ונולד מוקדם יותר באותה שנה, 1944. 10. כעבור כחצי שנה שכנע אנטוויסל את דלטרי לצרף את פיט טאונסנד ל-"The Detours". טאונסנד הצטרף בשנת 1962, ובהמשך עבר דלטרי מגיטרה לשירה מובילה. 11. בשנת 1964 שינתה "The Detours" את שמה ל-"The Who". בהמשך אותה שנה הצטרף Keith Moon כמתופף. 12. בין השנים 1965 ל-1982 הקליט אנטוויסל עשרה אלבומי אולפן עם להקת "The Who". 13. בשנת 1971 היה הראשון מבין חברי להקת "The Who" שהוציא אלבום סולו, "Smash Your Head Against the Wall". ששת אלבומי האולפן שלו שימשו לימים בסיס למארז "The Ox Box Set". 14. במהלך השנים הצליח אנטוויסל לנכס לעצמו כינוי נוסף - "The Ox". שם החיבה "השור", דבק בג'ון בשל יכולות האכילה האדירות שלו וכן בשל האופן בו הופיע על הבמה בתנוחה קפואה. 15. לצד השתתפותו בכתיבת הקטע האינסטרומנטלי "The Ox", ג'ון כתב שירים בעלי אופי ייחודי ובהם "Boris the Spider", "My Wife", "Cousin Kevin" ו-"Fiddle About". (Photo: www.thewho.com) 16. הוא פיתח נגינה מאוד ייחודית על הבס וניצל את הפוטנציאל הגלום בכלי עד תום כשהוא הופך אותו לכלי מוביל. 17. הוא כינה את טכניקת הנגינה הייחודית שלו על הבס "מכונת-כתיבה". הטכניקה ממקמת את יד ימין מעל המיתרים כך שכל ארבע האצבעות יכולות להקיש על המיתרים באופן קצבי. דרך הנגינה הזו איפשרה לו לנגן מהר יותר ובאופן דומיננטי. 18. הוא היה בין הראשונים להשתמש ב"הגברה כפולה", כאשר הצליל הגבוה והצליל הנמוך נשלחים באותות נפרדים למגברים שונים. זה גרם לעומס בציוד הגברה ורמקולים שיועדו לו על הבמה, במה שזכה לכינוי "מנהטן הקטנה". 19. אנטוויסל היה בין הראשונים לעשות שימוש במיתרי בס מפלדה, אשר פותחו במיוחד עבורו. 20. ג'ון הלך לעולמו ב-27 ביוני 2002 במלון "Hard Rock Hotel" בלאס וגאס, ערב פתיחת סיבוב ההופעות האמריקאי של להקת "The Who". חקירת המוות קבעה שהוא מת מהתקף לב שנגרם כתוצאה משימוש בקוקאין. 21. ב-10 במאי 2024 יצא "The Ox Box Set", מארז בן שישה תקליטורים שמאגד את ששת אלבומי האולפן שלו, עם 29 רצועות בונוס וחוברת בת 28 עמודים. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

היוצר המוכשר John Lennon שנולד ב-9 לאוקטובר 1940 השפיע רבות על המוסיקה ועל העולם כולו בתחומים כל-כך רבים ומגוונים !! (Photo: wordpress.com) אנחנו רוצים לספר לכם עליו מספר עובדות מעניינות: 1. כשהיה בן 5 בלבד עזב אביו את הבית ואימו מסרה אותו לאחותה, "מימי", שידועה בזכות האמרה שחזרה ואמרה לג'ון: "The guitar's all right John, but you'll never make a living out of it." 2. ב-28 בנובמבר 1974 הצטרף ג'ון ל-Elton John ב-"Madison Square Garden", והשניים ביצעו את "Whatever Gets You Thru the Night", "Lucy in the Sky with Diamonds" ו-"I Saw Her Standing There". זו הייתה הופעתו האחרונה במסגרת הופעת רוק גדולה, אך לא הופעתו הפומבית האחרונה. ב-18 באפריל 1975 הוא הופיע באירוע הטלוויזיוני "Salute to Sir Lew Grade". 3. בסביבות השעה 17:00 ב-8 בדצמבר 1980 חתם ג'ון על עותק של "Double Fantasy" עבור Mark David Chapman מחוץ לבניין "The Dakota". צ'פמן רצח אותו מאוחר יותר באותו הלילה. 4. במהלך סיבובי ההופעות של ה"Beatles" הוא אהב לשחק במשחק "מונופול". (Photo: John Pratt) 5. ג'ון ויוקו שכרו מתקשר (מדיום) שהדריך אותם בהחלטות העסקיות שלהם. הוא הרוויח בדיוק כמו רואי החשבון ועורכי הדין שלהם. 6. ג'ון הציע לכלול את ישו ואת אדולף היטלר בעטיפת "Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band". ישו לא נכלל, והיטלר אינו נראה על העטיפה שיצאה לאור. מעצב העטיפה Peter Blake סיפר לימים שדמותו של היטלר הוסתרה מאחורי הלהקה. 7. הכלי הראשון עליו למד ג'ון לנגן היה מפוחית. 8. רופא השיניים של ג'ון, John Riley, הכיר לו את ה LSD כששם לו כדור בקפה מבלי ששם לב במהלך ארוחה, והמוזיקאי Bob Dylan היה זה שהכיר לו את המריחואנה. 9. בשנת 1967 רכש ג'ון אי קטן בשם Dorinish ליד חופי אירלנד, בעלות של 1,700 פאונד. 10. ג'ורג' הריסון היה השותף של ג'ון לחדר במהלך סיבובי ההופעות. 11. בפעם הראשונה שיוקו פגשה את ג'ון היא בכלל לא ידעה שהוא חלק מלהקת "הביטלס". (Photo: Iain Macmillan) 12. רק במהלך חייו הבוגרים גילה ג'ון שיש לו דיסלקציה. 13. לפני סיבוב ההופעות של הלהקה ביפן הוא למד את השפה היפנית במשך שישה שבועות בבית הספר לשפות "Berlitz" שבמנהטן. 14. ג'ון הוא היחיד מבין חברי "החיפושיות" שלא הפך לצמחוני באופן מלא. כל שאר "החיפושיות" כן. 15. כששאלו אותו פעם מהו השיר עם המילים הטובות ביותר מבין השירים שכתב הוא ענה: "All You Need Is Love". (Photo: "Walls and Bridges" photo sessions) 16. כשג'ון קיבל את רישיון הנהיגה שלו, בפברואר 1965, מספר סוכנויות של מכוניות יוקרה החלו להחנות את המכוניות שלהן מול ביתו, בתקווה שיצליחו למכור לו רכב. 17. הלהקה הראשונה שלו הייתה "The Quarrymen". מאחר שלא היה להם חדר חזרות, הם נדדו ממקום למקום וניגנו לרוב בחדר האמבטיה בביתו של ג'ון. 18. ג'ון סבל מקוצר ראייה חמור ומאסטיגמציה. בשנות הביטלמניה הוא נמנע לעיתים מהרכבת משקפיים בפומבי והשתמש בעדשות מגע קשיחות, שנפלו לא פעם. 19. בשנת 1971, כשג'ון עבר לגור בניו-יורק, פתח ה FBI תיק בשם "ג'ון לנון" וחקר כל היבט בחייו של ג'ון. הם חקרו את יצירותיו, שגרת יומו, פעולותיו וכל זאת כדי למצוא סיבה לגרש אותו מארצות הברית, מחשש שהוא הגיע להסית את הנוער האמריקאי. 20. ג'ון נהג לשתות בערך 30-20 כוסות תה וקפה ביום. "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר עריכת לשון: אורי ענבי/Ori Anabi

ב-9 באוקטובר 1990 יצא "Seasons in the Abyss", אלבום האולפן החמישי של להקת "Slayer". החל משיר הפתיחה המהיר והעצבני "War Ensemble" שמזכיר את סלייר של "Reign in Blood", וכלה בשיר הסיום "Seasons in the Abyss" שהכבדות שלו מתכתבת עם "Black Sabbath" וריף הפתיחה שלו היה יכול להיכלל באלבום של "Alice In Chains", זה האלבום שמייצג בצורה הטובה ביותר את היכולות המדהימות ואת הגיוון המוזיקלי של הלהקה. למרות שהאלבום "Reign in Blood" נחשב לפיסגה המוזיקלית של הלהקה, אנחנו מתחבטים לא פעם ביננו לבין עצמנו האם האלבום נושא הסיקור לא ראוי לתואר הזה יותר ולו רק בשל העובדה שהוא מוכיח את הבגרות המוזיקלית של הלהקה ואת יכולות הכתיבה והביצוע שלה שרק הלכו והשתפרו מאז "Reign in Blood" וכנראה נמצאים פה בשיאם. אז בואו נספר על האלבום המצוין הזה כמה עובדות: 1. זהו אלבום האולפן החמישי של הלהקה והשלישי ברציפות בהפקת Rick Rubin. המפיק השותף Andy Wallace היה אחראי גם לטכנאות ההקלטה ולמיקס. 2. הוא גם האלבום הראשון של הלהקה שנכנס לטופ 40 במצעד הבילבורד 200 האמריקאי. 3. וגם האלבום השלישי ברציפות של הלהקה אשר הגיע למעמד של אלבום זהב, והוא אפילו עשה זאת מהר יותר מהשניים האחרים. 4. האלבום משלב אלמנטים וסגנון משני אלבומיה הקודמים של הלהקה, כאשר גם מבחינת המהירות והמקצבים שלו הוא מעין ממוצע בין "Reign in Blood" המהיר לבין "South Of Heaven" היותר רגוע. 5. שיר הנושא "Seasons in the Abyss" שנכתב על-ידי הגיטריסט Jeff Hanneman והבסיסט/זמר Tom Araya, הוא גם השיר הראשון של הלהקה שזכה לוידאו קליפ שקיבל דקות שידור ב- MTV, במיוחד ב- "Headbangers Ball". הקליפ לשיר צולם בין היתר ליד הפירמידות שבגיזה, מצרים. 6. להקת הפאנק מטאל "S.O.D." ערכה הומאז' לשיר ולאלבום עם שיר משלה שנקרא "Seasoning the Obese". 7. הקליפ השני ששחררה הלהקה מתוך האלבום הוא "War Ensemble". גם הוא זכה לרוטציה בתוכנית "Headbangers Ball". 8. השיר "Blood Red" הוא שיר שמדבר על אזרחים שמתקוממים נגד משטרים טוטאליטריים. אראיה ציין שחשב על אירועי כיכר טיאנמן בסין וכשכתב את השיר ראה לנגד עיניו את תמונת הסטודנט עומד בגאון מול הטנק הסיני. 9. השיר "Spirit in Black" נכתב על מלאך המוות והרוחות הרעות שלוקחות נשמות של אנשים. 10. השיר “Expendable Youth” מתייחס למלחמות של כנופיות ולעובדה שהן גורמות למוות מיותר של נוער. 11. השיר "Dead Skin Mask" נכתב על הרוצח הסידרתי Ed Gein, אשר נהג להשיל מעל קורבנותיו את העור וללבוש אותו בתור בגד. בסיום השיר ניתן לשמוע מילים כמו "I don't want to play anymore, Mr. Gein." ו- "LET ME OUT!" 12. המילים לשיר "Hallowed Point" נכתבו על-ידי הבסיסט והזמר Tom Araya על סוג הקליע שנקרא הולו פוינט וגורם נזק רב לאיבריו הפנימיים של אדם כאשר הוא חודר לגופו. הוא נשאל האם זה שיר נגד נשק ואמר שהוא לא נגד אבל גם לא בעד, וכי הוא עצמו מחזיק בנשק. 13. השיר "Temptation" כולל שני טייקים שונים של השירה של טום, אחד לפי תפיסתו ואחד לפי ההצעה של Kerry King. שני הטייקים הושמעו בטעות יחד. קינג אהב את התוצאה, ושניהם נשארו בהקלטה. 14. שחזור שני תפקידי השירה של השיר "Temptation" בהופעה היה אתגר. השיר כבר בוצע בתחילת שנות התשעים וחזר ב-2010, כשהלהקה ביצעה את "Seasons in the Abyss" במלואו. 15. הקטע "Born of Fire" היה אמור להיות אינסטרומנטאלי. הגיטריסט Kerry King אילתר מילים בזמן ההקלטה, הלהקה אהבה והקטע האינסטרומנטאלי הפך לשיר. 16. השיר "Skeletons Of Society" עוסק ברעות החולות של האנושות, ירידת הציוויליזציה והארמגדון שאליו מועדות פנינו בסופו של דבר. 17. בשנת 2014 שחררה הלהקה כרטיס ברכה מיוחד לחג המולד בו רואים את עטיפת האלבום לאחר שעברה שינוי בהשראת סנטה קלאוס. 18. הבסיסט Henkka Seppälä מלהקת "Children of Bodom" תיאר את האלבום בראיון ל-"Metal Hammer" בשנת 1998 כבחירה שלו לאלבום המטאל הטוב ביותר בכל הזמנים. 19. בתחרות של "Foundations Forum" בשנת 1991 חלק הקליפ של "Seasons in the Abyss" את פרס הקליפ הטוב ביותר עם "Been Caught Stealing" של להקת "Jane's Addiction". זו הייתה זכייה משותפת, ולא ניצחון על הקליפ המתחרה. 20. מגזין "Loudwire" דירג את האלבום במקום השני מבין אלבומיה של "סלייר", הראשון הוא כמובן "Reign in Blood". להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב-09.10.1990 יצא "Souls of Black", אלבום האולפן הרביעי של להקת "Testament". יש אלבומים שמפסידים קצת במבחן ההשוואה ומרוויחים כשנותנים להם להתנגן בלי ציפיות. "Souls of Black" הוא אחד מהם. הוא הגיע אחרי שלושה אלבומים שהעמידו את "Testament" בחזית הת'ראש האמריקאי, ולכן כל ריף נדרש כמעט להצדיק את מקומו ליד מה שכבר היה. אלא שבתוך האלבום הזה, שנעשה מהר מדי ולא תמיד נשמע מגובש מספיק, מסתתרות כמה מהדקות היפות של ההרכב הקלאסי. מספיק לשמוע את הבס בתחילת שיר הנושא "Souls of Black" ואת הגיטרה ב-"The Legacy" כדי לזכור למה אנחנו חוזרים אליו. לקראת 1990 הלהקה כבר לא הייתה הבטחה צעירה מסצנת מפרץ סן פרנסיסקו. האלבומים "The Legacy", "The New Order" ו-"Practice What You Preach" ביססו את השילוב המיוחד שלה בין ריפים חותכים, שירה בעלת נוכחות וסולואים שאפשר לזמזם גם כשהמגבר כבר כבוי. הסולן Chuck Billy, הגיטריסטים Eric Peterson ו-Alex Skolnick, הבסיסט Greg Christian והמתופף Louie Clemente כבר למדו לעבוד יחד היטב. הבעיה הייתה שהקצב של התעשייה לא השאיר להם הרבה זמן לעצור ולחשוב. ברקע עמד סיבוב ההופעות האירופי "Clash of the Titans", לצד להקות "Slayer", "Megadeth" ו-"Suicidal Tendencies". פיטרסון סיפר לימים שחברת התקליטים דרשה אלבום חדש כדי שהלהקה תצטרף לסיבוב, והחברים לא רצו לוותר על ההזדמנות. כך, מצאה את עצמה "Testament" מכינה אלבום רביעי בתוך תקופה של כשלוש שנים וחצי. חלק מהחומר נשען על רעיונות וקטעים מוקדמים שעובדו מחדש. יש כאן רעב אמיתי להמשיך קדימה, אבל גם לחץ שאפשר לשמוע בחוסר האחידות בין השירים. ההקלטות נערכו ביוני 1990 באולפני "Fantasy" בברקלי, קליפורניה. את עמדת המפיק תפס Michael Rosen, שעבד כטכנאי באלבום הקודם והפיק הפעם יחד עם הלהקה. קלמנטה תיאר את שיטת העבודה בפשטות. הוא ופיטרסון הקליטו יחד את הבסיס, ואחריהם הוסיפו סקולניק, כריסטיאן ו-בילי את התפקידים שלהם. החיבור בין התופים לגיטרת הקצב מורגש היטב, גם אם הסאונד הכללי נשמע לעיתים מעט סגור והגיטרות לא מקבלות תמיד את המרחב שמגיע להן. אחרי הפתיח האקוסטי הקצר "Beginning of the End", השיר "Face in the Sky" מחזיר אותנו מיד אל תנועת הראש המוכרת. הגיטרות מתחלפות בין ריצה מהירה לבין עצירות חדות, ובילי מחבר אותן בקול שהוא גם מחוספס וגם מוזיקלי. אחריו מגיע "Falling Fast", ושני השירים יחד מבהירים שהלהקה לא זנחה את הת'ראש. ובכל זאת, האלבום מעניין יותר כשהוא מפסיק להוכיח כמה מהר הוא מסוגל לנגן ומתחיל לתת מקום לאופי של הנגנים. זה קורה ב-"Souls of Black". כריסטיאן פותח עם ליין בס שבולט מיד בתוך האלבום, וכשהגיטרות מצטרפות הוא לא נעלם מתחתיהן. הריף הראשי נשען על תנופה וקצב שאפשר להרגיש בגוף, והפזמון בנוי בשביל קהל שיחזיר אותו לבמה. הטקסט מצייר עולם מקולקל של מלחמה, אטימות וכוח, אבל מה שתופס אותנו הוא האופן שבו כל הכעס הזה נדחס לשיר קצר וממוקד שיש לו זהות כבר בשניות הראשונות. ואז מגיע הסולו. סקולניק יודע לנגן מהר, אבל כאן הוא יודע גם מתי להחזיק צליל ולתת למתיחה של המיתר לעשות את העבודה. בראיון מ-2024 הוא הסביר שחשב על נגנים כמו Gary Moore ו-Leslie West, ורצה סולו ישיר וזכיר יותר, עם פחות שימוש בידית הטרמולו. אפשר לשמוע את זה. המשפטים המלודיים, הוויברטו והמעבר בין פרץ מהיר לתו ארוך מכניסים לשיר משהו שהריף לבדו לא יכול לתת. זו גיטרה שיש לה מה לומר, וגם דרך משלה לומר את זה. בהמשך האלבום אנחנו אוהבים במיוחד את "Malpractice", שבו הריפים והמעברים יוצרים תחושה עצבנית שמתאימה מאוד לשמו. הוא מזכיר עד כמה טובים פיטרסון וסקולניק כשהם מאפשרים למבנה השיר להשתנות בלי לאבד את המתח. לצד רגעים כאלה יש גם קטעים שהריפים בהם משכנעים יותר מהפזמון, ושאינם משאירים חותם דומה אחרי ההאזנה. זה חלק מהקושי של האלבום. רמת הנגינה גבוהה לכל אורכו, אבל איכות הכתיבה לא נשמרת באותה מידה. הבלדה "The Legacy" נמצאת כמעט בקצה השני של האלבום, והיא מעניקה לו את הרגש שחסר בו לפעמים. חשוב להבחין בינה לבין אלבום הבכורה בעל אותו שם. השיר מופיע דווקא כאן, ומתחיל בגיטרה נקייה ובשירה חשופה יחסית של בילי, לפני שהעיבוד מתרחב. המילים חוזרות אל העבר, אל נעורים ואל התחושה ששום דבר לא נשאר כפי שהיה. סקולניק לא רק מקשט את השיר. הגיטרה שלו ממשיכה את מה שהקול משאיר באוויר, עם מלודיות שנבנות בסבלנות והולכות ומתעצמות. בראיון מ-2025 סקולניק סיפר שהשיר היה חומר מוקדם שנשלף משום שהלהקה הייתה זקוקה לעוד שירים ולא היה לה מספיק זמן. האירוניה נהדרת. דווקא הבחירה שנעשתה מתוך אילוץ הולידה את אחד הרגעים שבגללם האלבום נשאר איתנו. מי שאוהב את הצד המלודי של "The Ritual" ימצא כאן חלק מהדרך אליו. לסיום מגיע "Seven Days of May", מהשירים שכדאי להקשיב להם מעבר ללהיטים. הוא עוסק במחאה ובדיכוי בכיכר טיאננמן, וסקולניק אישר את ההקשר בראיונות עמו. למרות שם השיר, הדיכוי הצבאי הקטלני התרחש ביוני 1989. המוזיקה מתפתחת דרך ריפים ומעברי גיטרה, והלהקה מסיימת את האלבום כשהיא עדיין דרוכה ומלאת כעס. האלבום יצא דרך "Megaforce" ו-"Atlantic" והגיע למקום ה-73 במצעד האלבומים האמריקאי ולמקום ה-35 בבריטניה. לצד ההופעות באירופה, הלהקה השתתפה גם בסיבוב האמריקאי של "Judas Priest". החשיפה גדלה, אבל "Souls of Black" לא זכה למעמד האחיד של "The New Order". גם החברים הכירו בדיעבד בכך שנעשה בחיפזון. בשבילנו, "Souls of Black" הוא אלבום שקל להחמיר איתו אבל ממש קשה לוותר עליו. הוא מתעד להקה מוכשרת שכבר ידעה מי היא, אבל כל מה שהיה צריך זה לתת לה עוד קצת זמן כדי להפוך את כל הרעיונות שלה לאלבום אחיד. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

ב- 9 לאוקטובר 1976 שחררה "Scorpions" את אלבום האולפן הרביעי שלה - "Virgin Killer". האלבום הזה ממשיך את תהליך ההתפתחות של הלהקה אשר עזבה מאחור את הרוק הפסיכדלי של "Lonesome Crow" והלכה והתקרבה מאלבום לאלבום לצליל ולסגנון ההארד רוק שיאפיין אותה במהלך העשורים הבאים. במקביל לתהליך ההתפתחות שעברה סקורפיונס,כך גם הקהל הלך ונפתח אל הלהקה, אשר באלבום זה הצליחה לבסס את מעמדה גם מחוץ לגרמניה, בעיקר ביפן, אך עדיין לא בארה"ב. בגדול, ניתן לומר ש- "Virgin Killer" ממשיך את הנוסחא של האלבום המצוין הקודם "In Trance", וכולל תמהיל מאוזן של שירי הארד רוק מהירים עם גיטרות נושכות ומנסרות, לצד בלדות בלוז רכות עם סולואים מלודיים. גם כאן Klaus Meine מוכיח את יכולותיו הווקאליות הנעות בין הצווחות השורקות של "Virgin Killer" לבין הקול הרך והמלטף של "In Your Park". יחד עם זאת קיימת באלבום הזה התפתחות טבעית של הלהקה ובעיקר התבגרות לעומת האלבום הקודם "In Trance". קיים כאן שילוב בין צליל הגיטרות הנדריקסי לבין המלנכוליה הידועה של הלהקה עוד מהאלבום הראשון, כשהפעם ניתן לשמוע גם את הניצנים של הז'אנר הניאו-קלאסי שיאפיין את הגיטריסט המצויין Uli Jon Roth. בדומה לאלבום הקודם גם האלבום הזה הופק על-ידי Dieter Dierks אשר היה ידוע בהפקות שביצע ללהקות מובילות בז'אנר ה- Krautrock שבמערב גרמניה וסייע רבות להתפתחות הסאונד של הלהקה. האלבום נפתח עם שתי פצצות אטום. "Pictured Life" עם סאונד הדואל גיטאר שיהפוך לחותמת הצליל של סקורפיונס ומהווה קלאסיקה על זמנית ברפרטואר של הלהקה, ו- "Catch Your Train" המהיר והעצבני עם הדו-שיח בין הצווחות של Klaus Meine למשפטי הגיטרה הקצרים והמאלפים של Uli Jon Roth, אשר פשוט מוכיח כאן איזה גיטריסט מוכשר וייחודי הוא. האלבום ממשיך עם "In Your Park" - בלדת בלוז ממיסה שהינה אחד הקטעים האהובים עלינו של הלהקה. איזו עבודת גיטרות מושלמת של Rudolf Schenker ו- Uli Jon Roth שפותחים לנו את הלב עם הפריטות על המיתרים הסתומים, ואיזו שירה עוצמתית וחודרת לב של Klaus Meine. מיד אחריו מגיעים "Backstage Queen" עם הריף הסוחף שנחתך על-ידי הליינים הגרוביים, ושיר הנושא "Virgin Killer" שהינו הראשון מתוך 4 אותם כתב והלחין ג'ון רות' לבדו. בניגוד לכותרת הפרובוקטיבית שהכותרת משדרת, הרי שמילות השיר נכתבו כביקורת על אובדן התמימות המהיר של הצעירים וההשלכות שמגיעות בעקבותיו. הלחן של השיר הושפע מלהקת "Kiss" עימה יצאה "סקורפיונז" לטור משותף, כאשר ג'ון רות' ניגן את הריף ניסה לחקות את הצליל של "קיס", תוך שהוא מתייחס ל- Paul Stanley בעקיצה עם המילים "Cause he's a virgin killer!". מיינה שהקשיב לרות' מאוד התלהב וביקש ממנו להמשיך ולפתח את הרעיון, והתוצאה היתה שיר הנושא של האלבום. שלושת השירים הנוספים שכתב רות' באופן בלעדי לאלבום, הנם "Hell Cat" שגם פותח את צידו השני של הויניל וממחיש עד כמה Uli Jon Roth הושפע מג'ימי הנדריקס הן בנגינה והן בסגנון השירה, "Polar Nights" המצויין עם המקצב המקפיץ ו- "Yellow Raven" שחותם את האלבום ברוך קטיפתי משולב עם פסיכדליה. ואי אפשר שלא להתייחס לאחד השירים הטובים והפחות מוערכים לדעתנו באלבום - "Crying Days" שיר שאחד מהריפים שלו נראה כאילו נלקח מסרט אימה, אבל הוא ממש רחוק משם. זו בלדה נוספת של הלהקה אשר יושבת על צומת הדרכים של הלהקה עם סולואים שמזכירים את תקופת הפסיכדליה של "סקורפיונס", עם שירה ואלמנטים שיצוצו בהמשך הדרך, בעיקר בבלדות של הלהקה. עטיפתו המקורית של האלבום עוררה בזמנו שערורייה לא קטנה, לאחר שהלהקה החליטה לכלול בה צילום של אחייניתו בת ה- 10 של מנהל המוצר של חברת התקליטים במערומיה, ככל הנראה מתוך מחשבה למשוך תשומת לב ולהגביר בכך את המודעות לקיומה של הלהקה. הדבר עורר שערורייה גדולה דבר שאילץ את הלהקה לשחרר עותקים של האלבום עם עטיפה חדשה, בה מצולמים חברי ה"סקורפיונס". בדצמבר 2008 הוסיפה "Internet Watch Foundation" את עמוד ויקיפדיה שבו הופיעה העטיפה המקורית לרשימת החסימה שלה. החסימה גם פגעה באפשרות העריכה של חלק מהמשתמשים בבריטניה. לאחר ערעור ובחינת ההקשר הרחב הסיר הארגון את העמוד מהרשימה. זו הייתה חזרה מהחלטת החסימה, ולא הכרעה של ה-FBI בנוגע לתמונה. להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

כמו ששמתם לב, אוקטובר הוא חודש עמוס ללהקת "Alter Bridge,, אשר 4 מתוך אלבומיה שוחררו במהלכו... הנה עוד אחד מהם "AB III" ששוחרר ב- 8 לאוקטובר 2010. אז תרשו לנו להמשיך מהמסקנה המתבקשת מתוך הסיקור שלנו על "Blackbird". אם ללהקה הזו הייתה מחלקת שיווק מקצועית או קבועה (זה כנראה החסרון בלהחליף חברות תקליטים כמו גרביים), ההצלחה המסחרית שלה הייתה לבטח הרבה יותר גדולה. אך אלטר לא מוציאה קליפים לרוב, לא חוברת למותגי מוסיקה גדולים או מקדמת את המוסיקה שלה דרך ערוצים מסחריים, אלא עושה הכל בהרבה עבודה קשה דרך הרגליים. הופעות, הופעות, הופעות...במועדונים, באיצטדיונים ובפסטיבלים. כמעריצים אנחנו אוהבים את האותנטיות והעדר המסחריות, אבל בהחלט מרגישים קצת פספוס שבגלל הבחירות שעשתה הלהקה לא כולם מודעים לדבר הגדול הזה שנקרא "Alter Bridge", וכן, גם בשביל זה אנחנו פה!! אחרי ההצלחה של "Blackbird" הציפיות מהרביעייה המוכשרת היו מאוד גבוהות וכמובן שלא רק שהם לא איכזבו, אלא אפילו התעלו על עצמם. האלבום הזה הוא אחד האלבומים הגדולים של הלהקה, אם לא הגדול מכולם (אנחנו חושבים שהעימות כאן הוא כנגד "Blackbird"). רק לצורך המחשה, Rick Florino מהאתר "Artistdirect" העניק לאלבום ציון של 5 מתוך 5 כשהוא מכתיר אותו כאחד מאלבומי הרוק הטובים ביותר לשנת 2010 ומכנה אותו "יצירת מופת" שמביאה לידי ביטוי ומוכיחה עד כמה הלהקה הזו כשרונית. האלבום הזה מאוד מתקדם ודינמי ביחס לאלבומים הקודמים של הלהקה, כשמבנה השירים יותר ורסטילי, מורכב ומגוון ממה שהלהקה עשתה עד אז. המבנה, המורכבות והדינמיות היו כל-כך בולטים, שהיו כאלה שאפילו הכניסו את האלבום הזה תחת הז'אנר Progressive Metal. אבל האלבום הזה שונה משני קודמיו לא רק בגלל הקומפוזיציה אלא בעיקר בגלל הטקסטים של השירים. הוא נחשב כ- "Loose Concept Album", שהוא בעצם מעין אלבום מיני-קונספט אשר נע סביב נושא מרכזי ולא מוטיב שמוביל את האלבום מתחילתו ועד סופו. הנושא של האלבום הוא דמות שנאבקת למצוא את מקומה בעולם של ריקנות וספקנות. הדמות חוקרת מחדש רגשות ומחשבות שהיו האמת היחידה שהכירה, לפי תיאורו של Myles Kennedy. באלבום הזה מביאה אלטר צדדים "אפלים" יותר משני האלבומים הקודמים ואנחנו מרגישים את זה כבר בשיר הפותח של האלבום "Slip To The Void", אשר מתחיל בלחישות של Myles Kennedy ובאווירה שגורמת לצמרמורת בעמוד השידרה (השיר הוא גם אקט פותח וקבוע בהופעות של הלהקה). השיר ממשיך עם הריפים המפוצצים של Mark Tremonti והשירה המרגשת של מיילס אשר מהווים כרטיס ביקור מלא למה שיקרה בהמשך האלבום הכבד, המחוספס והמרגש הזה !! דיברנו על טקסטים...אז כבר פותחים עם מסר של משהו רכ שעומד להתרחש, כשהדמות בשיר מטילה בספק את ההחלטות שהיא מקבלת וההשלכות שלהן על העתיד. השיר השני באלבום "Isolation" היה הסינגל הראשון שיצא מהאלבום והוא גם הסינגל המוצלח ביותר של הלהקה עד היום, הוא כבש את מצעד המיינסטרים רוק במשך 7 שבועות. "Isolation" הוא התפוצצות טהורה של ריפים ומלודיה שזורמת בצורה כמעט משכרת בין הבתים לפזמון, פשוט התמכרות טוטאלית!! אבל...הטקסט פה מאוד קשה, הדמות מנותקת ומבודדת. היא לא מצליחה לפרוץ את החומות שהיא מציבה לעצמה מתוך פחד וחוסר בטחון. בגלל זה היא מאבדת את האושר והשמחה שלה. הרצועה Ghost of Days Gone" By" היא בין הקלילות יותר באלבום, למעט קטע המעבר הכבד ואפל יותר. זה גם השיר שהולך הכי רחוק מהנושא המרכזי של האלבום מבחינה לירית. השיר מביע את הגעגועים לעבר והכרה בעובדה שהזמן חולף ואין דבר שאתה יכול לעשות נגד זה. עוברים ל- "All Hope Is Gone" ואיזה יופי של פתיחה, התרוממות שלאט לאט נבנת עם הפריטה והקול של Myles Kennedy. איזו יצירה יפייפיה. מיילס ומארק שרים ביחד בפזמון שפשוט מרעיד לנו את האוזניים. איך מרגישים את התקווה שהולכת לאיבוד בקולות שלהם, זעקה שמנסה להחזיק מעמד למרות ש... "All hope is gone". ומה נאמר על קטע השבירה בשיר, באמת מה נאמר? פשוט שימו את הווליום על המקסימום ותנו לממברנה להתפוצץ !!!!! השיר "Still Remains" הוא אלטר שמדברת בשפת המטאל. הריף הפותח והמרכזי, העצירות בסיום כל ליין של ריף שגורמות לך לזרוק את הראש קדימה בעוצמה והריף בקטע המעבר החל מדקה 2:40, פשוט מטאל לפנים ועונג צרוף. כאן הדמות מדברת במעין תפקיד של אב לילד שרוצה רק ללכת ולא להישאר, למרות כל התמיכה והעזרה אותו הילד מנסה לברוח ולחיות את החיים בצורה אחרת אבל בסוף הוא חוזר למקום שהחופש שלו תמיד נמצא. השיר "Womderfull Life" הוא בלדה מרגשת (שהשמענו באחת מתוכניות ה- Live Acts שלנו), אשר עוטפת אותך, מחבקת אותך וגורמת לך לשיר ללא הפסקה עם Myles Kennedy את הפזמון ובו זמנית להזיל דמעה לקולו המהפנט. אין דרך להסביר או לנסות לתאר את הטקסט כאן, זה יהיה עוול אז פשוט תתמסרו ותתרגשו. עם הקטע "I Know It Hurts" אנחנו חוצים לחצי השני של האלבום ואפשר לומר כבר בביטחה שעד כה לא היה כאן רגע חלש אחד. אנחנו מעלים קצת את המקצב עם המוטיב המוביל של השיר העוסק בהתגברות על מכשולים. והסולו של Mark Tremonti לקראת סיום השיר פשוט מעיף אותנו. כמה כישרון יש לאיש הזה. מרגיש כאילו השיר הזה הוא המשך ישיר של השיר הקודם שמנסה לחזק את הדמות ולהחדיר בה תקווה. אנחנו שוב מורידים קצת קצב עם "Show Me a Sign" השיר האהוב ביותר על Mark Tremonti מתוך האלבום. זה אולי השיר האפל והעצוב באלבום אשר לרגעים מזכיר את הרגעים של טרמונטי בלהקת האם "Creed" באלבום "Human Clay". השיר "Fallout" נכתב במהלך הסאונד צ'ק לאחת ההופעות של הלהקה לקידום האלבום "Blackbird". הוא מדבר שוב על המאבקים של הדמות המרכזית של האלבום. מעניין לציין שגם אלבום הבכורה של "The Mayfield Four" להקת האם של Myles Kennedy נושא את אותו השם. השיר "Coeur d'Alene" הוא אגם שמיילס ואביו היו נוהגים לבלות בו יחד והוא תמיד היה סמל ל"בית". המקום המוכר והבטוח שאליו אתה חוזר כשאתה לא רוצה להרגיש בודד ואיזה כיף של שיר, אנחנו לא מרגישים בודדים איתו. אנחנו מתקרבים לסיום עם ניסיון לאמירה אופטימית, בשיר "Life Must Go On". האינטרו כאן נשמע לנו כמעין שילוב בין "My Sacrifice" של להקת האם לבין "Down To My Last" מאלבום הבכורה One Day Remains. אנחנו שוב חוזרים למקצב היחסית רגוע כמו בשיר "Breathe Again". השיר הזה פשוט הולך, מתעצם וגודל מבחינת עוצמות הרגש שלו, והסולו המלודי של Mark Tremonti שמנוגן על השירה של Myles Kennedy רק מעצים את הרגש. שיר הסיום "Words Darker Than Their Wings" מציג לנו את הדואט הווקאלי הראשון בין Mark Tremonti לבין Myles Kennedy וזה כל-כך יפה וענוג. השניים פשוט מנהלים ביניהם דו-שיח של תקווה, בדומה לדו שיח שניהל מיילס עם חברו הטוב ואשר היווה את ההשראה לכתיבת המילים לשיר. וכמה יפה נשמעת גיטרת 12 המיתרים בשיר הזה, ואיזה סיום אולטימטיבי יש לאלבום המופתי הזה, עם הצעקה של מיילס בסופו שנוגעת בשחקים וגורמת ל- Jeff Buckley של "Grace" לנופף ללהקה המדהימה הזאת משערי גן העדן, כמי שאומר לאלטר שהם בהחלט עושים את הדבר הנכון ועושים אותו כל-כך טוב. ורק שלעולם לא יפסיקו... להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

האלבום "Badmotorfinger", השלישי של Soundgarden יצא לאור ב- 8 לאוקטובר 1991. הוא מצטרף לקבוצת ה- Class of '91 המופלאה, שנה שבה יצאו מספר מטורף של אלבומים ענקיים !! האלבום הזה שוחרר כשבועיים לאחר "Nevermind" וכחודש אחרי "Ten", כך, שמצד אחד הוא סבל מההצלחה ההיסטרית שהיו לשני האלבומים האלה, שהאפילו עליו (במיוחד "Nevermind" שפרץ מהר יותר), אך מצד שני זכה לחשיפה יותר גדולה מאחר שהיה שותף לנחשול הגראנג'. תרשו לנו לומר שזהו אלבום מתוחכם, אולי נהיה חצופים ונאמר שזהו אלבום הרבה יותר מתוחכם מ- "Nevermind". הטקסטים באלבום הרבה יותר חשופים מצד אחד ומאוד מטאפוריים מצד שני, באופן המעניק למאזין הרגשה של שייכות ואפשרות לפרש את הטקסט בדרך שהכי מתאימה לו. מעבר לכך, הקצב, השבירות, הסינקופות, המקצבים והביטים באלבום הזה הם דבר שלא נשמע כמותו. חתימת זמן אלטרנטיבית קוראים לזה. אבל עזבו אתכם מהגדרות, פשוט תקשיבו ותבינו שבמספר לא קטן של שירים כמו "Rusty Cage", "Holy Water", "Jesus Christ Pose" התיבות מסודרות ומחולקות בצורה שונה ולא נורמלית בהשוואה למה שאנחנו רגילים. לא פלא ש- Matt Cameron קרא לו "Weird science project". חברי הלהקה סיפרו שהם היו חופשים לחקור ולגלות, זו הייתה האווירה אז שגם המשיכה איתם לאורך הדרך. הם יודעים שהם עוברים טרנספורמציה כבני אדם ולכן גם המוסיקה שלהם עוברת, הם לא הגדירו את עצמם או כיוונו למשהו מסויים אלא יצרו מה שהרגיש להם טוב ונכון. הם הרגישו שהם הביאו למוסיקה הרבה דברים שלהקות אחרות לא העיזו להביא באותה תקופה, אלמנטים שהושפעו בעיקר מלהקות הPאנק של שנות ה-80. הביקורות טוענות ש- Chris Cornell עשה פה קפיצת מדרגה משמעותית מבחינת הטקסטים של השירים, דוגמא לכך היא בשיר "Outshined" שהוא אחד השירים האישיים ביותר של קורנל אשר מתמצת ומזקק ל- 5 דקות של מוזיקה את הסוד של "מאניה דיפרסיה" אותה חווה במהלך השנים כשיום אחד הוא מרגיש בגג העולם וברגע אחר בעומק הביבים. צירופו של הבסיסט Ben Shepherd היווה קטליזטור משמעותי בקפיצת המדרגה מהאלבום הקודם, חברי הלהקה סיפרו שהוא הביא עימו גישה רעננה ויצירתית ויכולות הכתיבה והיצירה שלו השפיעו על כולם. אבל אנחנו חושבים שהקפיצה הגדולה היתה בתפיסה של כריס והחברים את המוזיקה, בחשיבה מחוץ לקופסא, בחדשנות, זהו אמנם רק האלבום השלישי שלהם אך הראשון בו הכתיבה נעשית בשיתוף של כל חברי הלהקה יחד. לא פלא שהאלבום הזה הצליח פחות מאחיו, הואיל והוא פחות "מסחרי" ויש בו פחות אלמנטים מלודיים או אלמנטים קלילים. יש פה תצוגת מוסיקה מדהימה אך קשה לעיכול ולכן היא הייתה צריכה דחיפה מאוד חזקה. והדחיפה הזאת הגיעה דווקא מכיוונה של "נירוונה". אחרי ש- Kurt Cobain אמר ל- "Guns N' Roses" לא! כמופע חימום לסיבוב ההופעות שלהם ל- "Use Your Illusion", כריס וחבריו קפצו על ההזדמנות ואכן קיבלו את החשיפה הבינלאומית שהגיעה להם במסגרת אותו סיבוב ההופעות. למרות שמספר שנים אח"כ כריס טען שזה היה פשוט סיוט להופיע מול 40 אלף איש במשך 35 דק' יום אחרי יום, כשאף אחד מהם לא מכיר אותך וכולם מחכים ל"גאנז". מי שחווה את האלבום הזה בזמן אמת ידע לומר שלמרות שהוא אולי היה קשה יותר לעיכול מאחיו התאום שנולד באותו היום, למרות שהוא לא כלל "להיטים" כמותו, למרות שהוא היה פחות "מוצלח" מסחרית מאחיו, עדיין היה ברור שמדובר כאן בילד שונה ומיוחד שעוד יפתיע את כולם. ואכן, בחלוף השנים וממרום גילם של שני האלבומים הדברים נראים קצת אחרת. עטיפת האלבום שהפכה לסמל אייקוני של הלהקה נוצרה ע"י הגיטריסט Mark Dancey מלהקת "Big Chief" שהיה חבר של Kim Thayil. חברי הלהקה אהבו מאוד את הציור עם המצת במרכז והאלמנטים המשוננים מסביב, זה הרגיש להם אגרסיבי מאוד. מי שהגה את שם האלבום הוא הגיטריסט Kim Thayil אשר חשב עליו כשניגן את הריף לשיר "Bad Motor Scooter" של להקת "Montrose". ואם עדיין לא הבנתם למה אנחנו מתכוונים, רק תחשבו על התחושות שעוברות לכם בגוף כשאתם שומעים את יללות הגיטרה שפותחות את השיר "Rusty Cage" ואת האלבום כולו. המהדורה המוגבלת של האלבום כללה דיסק נוסף בשם "Satanoscillatemymetallicsonatas". להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

האלבום "Bounce", אלבום האולפן השמיני של "Bon Jovi", שוחרר ב- 8 לאוקטובר 2002. בוא נספר 24 עובדות על 24 שנים מאז שחרורו של האלבום: 1. כותרת שם האלבום הושפעה מאירועי ה- 11 בספטמבר. זו היתה אמירה של הלהקה שאמריקה כאומה יכולה "לחזור" למצב שהיתה קודם לאסון התאומים. 2. האלבום נכנס הישר למקום השני במצעד הבילבורד 200, המקום הגבוה ביותר של הלהקה עד אותו זמן. 3. גם הפעם הלהקה כתבה כמות בלתי נתפסת של 40 שירים, מתוכם רק 12 נכנסו לאלבום. 4. במהלך כתיבת החומרים לאלבום ל- Jon Bon Jovi היתה עדיין מחוייביות לסידרת הטלוויזיה Ally McBeal בה שיחק, לכן הוא גר בביתו של Richie Sambora בלוס אנג'לס ושם הם כתבו חלק מהשירים. 5. גם הפעם Desmond Child סייע בכתיבת 4 מתוך 12 שירי האלבום וגם סייע בהפקת האלבום. 6. כותבים נוספי שהשתתפו בכתבית החומרים לאלבום הם המוזיקאי והמפיק Billy Falcon והמפיק וכותב השירים השבדי Andreas Carlsson, אשר כתב לאומנים רבים מפופ ועד הארד רוק, מבריטני ספירס ועד "דף לפארד". 7. שיר הפתיחה "Undivided" הושפע ישירות מאירועי 9/11 והוא אומר בפשטות שהאנושות חזקה יותר יחד מאשר בנפרד. 8. גם השיר השני "Everyday" הושפע מאסון התאומים. הוא מדבר על הצורך למצות את החיים עד תום ולחיות כל יום כאילו הוא יומך האחרון בעולם. 9. השיר "The Distance" נכתב על בני זוג שנאלצים לחיות רחוק אחד מהשני. ריצ'י סיפר שחשב על חייל שנלחם בחזית רחוק מבת זוגו. כלי המיתר שיש בשיר הופקו על-ידי Desmond Child, הוא רצה שהשיר ישמע כמו מתוך פסקול של סרט. כאילו המצלמה מלווה את בני הזוג. 10. השיר "Joey" הושפע מהשיר "Levon" של Elton John משנת 1971. הדמות מספרת על חברותה עם ג'ואי. 11. את השיר "Misunderstood" כתב Jon Bon Jovi כשחשב על יחסיו עם בני משפחתו. הוא מספר שם על מצבים בהם נאמרים הדברים הלא נכונים או לא נאמרים הדברים הנכונים ואז נושאים בתוצאות. 12. הבלדה "All About Lovin' You" נכתבה אף היא בהשפעת אירועי 9/11 והיא מדברת על כך שאחרי טרגדיה נוראית אנשים פתאום מגלים מחדש את האהבה. 13. השיר "Hook Me Up" נכתב בהשפעת מאמר בעיתון, על פלסטינאי בשטחים שלכאורה מנסה ליצור קשר עם העולם החיצון באמצעות משדר רדיו ישן. 14. הרצועה "Right Side of Wrong" הושפעה מהסרט "סיד וקסידי" וכמו בסרט הוא מדבר על "פושעים", שיש להם לב זהב. 15. הקטע "Love Me Back to Life" מספר על העייפות ממה שקורה בעולם ועל הצורך במישהו או במשהו שישיב לך את החיים בחזרה ויאפשר לך להעריך את העולם שוב. 16. השיר "You Had Me from Hello" מדבר על מערכת יחסים ארוכת שנים בה בן הזוג כל יום רואה משהו חדש ויפה בפרטנר שלו. 17. שיר הנושא "Bounce" מתייחס גם הוא כאמור לאירוע 9/11 ולחוזק שיש לאנשים באמריקה בכלל ובניו יורק בפרט. השיר התחיל עם מילים אחרות מתחום הספורט, אך לאחר אירוע 9/11 המילים נכתבו מחדש. 18. השיר "Open All Night" הוא למעשה דו שיח בין דמותו של בון ג'ובי לאלי מקביל בסידרה Ally McBeal. 19. מהאלבום שוחררו חמישה סינגלים לפי הסדר הבא: "Everyday", "Misunderstood", "All About Lovin' You", "Bounce ו- "The Distance". להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

כתב: Moti Kupfer תאריך הוצאה - 08.10.1980 הקונפליקט במוזיקה בין מה שחשבו למה שהורגש היה בעיצומו. ככל שהדיסקו המשיך להשתלט על מוזיקה שניתן לרקוד לצליליה, הרוק הגיע לנקודה של כנות תיאורטית מקסימלית. למרות שהיו להקת ניו ווייב, "Talking Heads" פעלו בתוך סצנת הפאנק הרחבה יותר של ניו יורק, שחיפשה מוזיקה שמרגישים, ולא רק מבצעים. ובכל זאת, "טוקינג הדס" היו מלאכותיים באופן בולט. David Byrne הפך את גישתו הן לכתיבת שירים והן להופעות לבלתי טבעית ככל האפשר. הוא כתב מילים דאדאיסטיות על חניונים ואש. קולו נסדק והתפתל במודולציות לא טבעיות שסיכלו את המלודיה. על הבמה, תנועותיו עשו רושם של עצבנות, אבל כזו שמבוצעת היטב. כשהוא רקד, הוא נראה כאילו הוא צוחק על הריקוד. בקיצור, הוא התנהג כמזויף. הזיוף שלו היה כל כך עקבי, ההיגיון שלו כל כך ברור באופן מתמיד, שהוא הפך לזהות ציבורית משכנעת. בהופעה ובתקליט, לא היה חלק מביירן שלא היה הוא עצמו. כתוצאה מכך, המלאכותיות שלו נראתה כשיא הכנות. זו בדיוק היתה המהות של "טוקינג הדס", שהאפקט האמנותי שלהם הרגיש כנה יותר מרוב התרבות האמריקאית. ניתן להבין את התקדמות הלהקה כמעין שכבה מתמשכת של תחבולות. בעוד להקות פאנק אחרות רדפו אחר אותנטיות על ידי הפשטה, "טוקינג הדס" התפתחה. מקצבים אפריקאים פוליריתמיים, Brian Eno, Fela Kuti, פחד ממוזיקה? לאחר האלבום הקודם של "טוקינג הדס", "Fear of Music", שגילה להם מעט מעולם המקצבים האפריקאים, לכאורה ביירן, Chris Frantz, Tina Weymouth ו-Jerry Harrison היו צריכים לקחת שינוי כיוון קיצוני. בהשפעת מוזיקאי האפרוביט הניגרי פלה קוטי, הם שילבו פוליריתמים אפריקאים ופאנק עם אלקטרוניקה, והקליטו רצועות אינסטרומנטליות כסדרה של גרובים בלופים. בין נגני האולפן נמנו הגיטריסט Adrian Belew, הזמרת Nona Hendryx והחצוצרן Jon Hassell. אינו המשיך להיות דומיננטי בעשייה של הראשים המדברים, זה אלבום שלישי ברציפות. רק שהפעם ציפתה לאינו ולחברי הלהקה משוכה מעט גבוהה. לאחר שירים שעסקו בכתיבה אינטואיטיבית ובנושאים כמו פרנויה, התחוור כעת לביירן שהחששות שלו, המוזרויות, הכל התפוצץ לו בפרצוף. היה זה מחסום הכתיבה שמנע ממנו ומהלהקה את התנועה קדימה. להקת "טוקינג הדס" היתה מודעת לכניסתו של זרם חדש בשם היפ הופ. כעת היה זה באופן מפתיע ההיפ הופ שיוציא את ביירן ממחסום הכתיבה, ויוביל אותו יחד עם הלהקה לעבר חוף המבטחים המבטיח "Remain in Light", אלבומה הרביעי שיצא ב-08.10.1980. בנוסף, המתופף פרנץ והבסיסטית וויימות', זוג נשוי, דנו בעזיבת "טוקינג הדס" לאחר שוויימות' טענה שביירן שתלטן מדי. פרנץ לא רצה לעזוב, והשניים יצאו לחופשה ארוכה בקריביים כדי להרהר במצב הלהקה ובנישואיהם. הם השתתפו בטקסים דתיים של וודו בהאיטי, תרגלו כלי הקשה מקומיים והתרועעו עם צמד הרגאיי "Sly and Robbie". פרנץ וויימות' סיימו את חופשתם ברכישת דירה מעל אולפני "Compass Point" בנסאו, איי בהאמה. ביירן הצטרף לצמד ולהריסון בתחילת 1980. חברי הלהקה הבינו שכתיבת השירים היתה עד כה במידה רבה באחריותו של ביירן, ושהם התעייפו מהרעיון של להיות זמר ולהקת ליווי. האידיאל שאליו שאפו, לדברי ביירן, היה "להקריב את האגו שלנו למען שיתוף פעולה הדדי". במקום לכתוב מוזיקה למילותיו של ביירן, הלהקה ביצעה ג'אמים אינסטרומנטליים ממושכים, תוך שימוש בשיר "I Zimbra" מתוך "Fear of Music" כבסיס. לדברי הפסיכואנליטיקאי Michael A. Brog, האלבום "Remain in Light" מכיל שמונה שירים בעלי "תחושה חופשית-אסוציאטיבית מרשימה", בכך שאין תהליך מחשבה קבוע שניתן לעקוב אחריו במילות זרם התודעה שלו. ביירן זכה להכוונה לנסות ולהיות חופשי יותר עם התוכן הלירי שלו, ולייעוץ שלחשיבה רציונלית יש גבולות. הוא החל לשאוב את הנתיב ליציאה שלו מהקשיים דרך קטעי ראפ בהשראת ז'אנר ההיפ הופ החדש, ובהשראת הסינגל "The Breaks" של Kurtis Blow, שפרנץ השמיע לו. ביירן קיבל השראה ממיתולוגיות וממקצבים אפריקאים. ההשראה העיקרית למילים היתה הספר "קצב אפריקאי ורגישות אפריקאית" של John Miller Chernoff, שבחן את האופן שבו המוזיקה מעשירה את החיים בקהילות אפריקאיות כפריות. צ'רנוף נסע לגאנה בשנת 1970 כדי ללמוד כלי הקשה מקומיים, וכתב על האופן שבו אפריקאים מנהלים שיחות מסובכות באמצעות דפוסי תופים. השיר "The Great Curve" מדגים את הנושא האפריקאי עם השורה "העולם נע על מותניה של אישה", שבה השתמש ביירן לאחר שקרא את ספרו של Robert Farris Thompson, "אמנות אפריקאית בתנועה". האלבום נוגע בנושאים שונים כמו חלוף הזמן, טבעה החמקמק של האמת, חוסר הוודאות של החיים ומאבקו של הפרט למצוא מטרה. באמצעות מילים מסתוריות ותמונות מעוררות, "טוקינג הדס" מתעמקים בנושאים אוניברסליים, ומשאירים מקום לפרשנות אישית ולהתבוננות פנימית. האלבום "Remain in Light" תואר במגוון צורות, ניו ווייב, פוסט-פאנק, וורלד-ביט, דאנס-רוק, ארט פופ, ארט רוק, אוונג-פופ, אפרוביט ופאנק פסיכדלי. המבקר Stephen Thomas Erlewine כינה את האלבום "תערובת צפופה של כלי הקשה אפריקאים, בס וקלידים של פאנק, שירי פופ ואלקטרוניקה". להקת "טוקינג הדס" השתמשה בשם העבודה "Melody Attack" לאורך כל תהליך האולפן לאחר שצפתה בתוכנית משחק יפנית באותו שם. לדברי הריסון, שאיפתה של הלהקה היתה לשלב ז'אנרים של רוק וז'אנרים אפריקאים במקום פשוט לחקות מוזיקה אפריקאית. טכניקות ההפקה והגישה האישית של אינו היו המפתח לתפיסת האלבום. התהליך נועד לקדם את ביטוי האינסטינקט והספונטניות, מבלי להתמקד באופן מוגזם בצליל של התוצר הסופי. אינו השווה את תהליך היצירה ל"הסתכלות אל העולם ואמירה, 'איזה מקום פנטסטי זה העולם שבו אנחנו חיים, בואו נחגוג אותו'". קטעים אינסטרומנטליים הוקלטו אחד בכל פעם בתהליך לא רציף. לופים מילאו תפקיד מפתח בתקופה שבה מחשבים עדיין לא יכלו לבצע פונקציות כאלה כראוי. להקת "טוקינג הדס" פיתחה את "Remain in Light" על ידי הקלטת ג'אמים, בידוד החלקים הטובים ביותר ונגינה שלהם שוב ושוב. הרצועות הבסיסיות התמקדו לחלוטין במקצבים וכולן בוצעו בשיטה מינימליסטית תוך שימוש באקורד אחד בלבד. כל קטע הוקלט כלולאה ארוכה כדי לאפשר יצירת קומפוזיציות באמצעות מיקום או מיזוג של לופים בדרכים שונות. ביירן השווה את התהליך לדגימה מודרנית, "היינו סמפלרים אנושיים". שיר הפתיחה של האלבום, "Born Under Punches (The Heat Goes On)", שואב את סגנונו מהטפה, צעקות והתפרצויות דיבור. הביטוי "And the Heat Goes On", המשמש בכותרת וחוזר על עצמו בפזמון, מבוסס על כותרת ב-"New York Post" שאינו קרא בקיץ 1980. בלו, שהצטרף להקלטות באולפני "Sigma Sound" בניו יורק לאחר שביירן והריסון פגשו אותו במועדון בעיר והזמינו אותו לנגן, תרם את הגיטרה לשיר "Crosseyed and Painless". שיר שקופץ מנונסנס להיגיון חלומי. מה שמתחיל כרעיון הופך, במלוא ביטויו, לתחושה. להקת "טוקינג הדס" היתה בין הלהקות האמריקאיות הראשונות שהפיקו קליפים לפני ש-MTV עלתה לשידור. עבור האלבום "Remain in Light" נוצרו קליפים לשיר "Once in a Lifetime" ולשיר "Crosseyed and Painless". שניהם בוימו בידי Toni Basil, כאשר ביירן היה שותף לבימוי "Once in a Lifetime". ב-1982 הפכה בזיל לכוכבת MTV עם הלהיט "Mickey". השיר "Once in a Lifetime" עוסק בחיים שמתנהלים כמעט על טייס אוטומטי, עד לרגע שבו אדם עוצר ושואל את עצמו איך הגיע לבית, למשפחה ולמציאות שבה הוא חי. כמו לנסות להסיר את המים מקרקעית האוקיינוס, אין דרך לעצור את החיים מלהתקדם. ביירן שפך מעט אור על ההשראה הלירית שלו כשסיפר שרוב המילים בשיר הגיעו ממטיפים אוונגליסטים שהקליט מהרדיו, תוך כדי רישום הערות וקליטה של ביטויים שחשב שהם כיוונים מעניינים. הוא תהה אם המשיכה שלו למעמד הביניים נובעת מכך שאורח החיים הזה נראה לו שונה כל כך מחייו ורחוק כל כך ממה שהוא עושה, עד שלא יכול היה לדמיין את עצמו חי כך. השיר נקרא במקור "Weird Guitar Riff Song" בגלל הקומפוזיציה שלו. הוא תוכנן כריף יחיד לפני שהלהקה הוסיפה ריף שני. אינו החליף שמונה תיבות מכל ריף עם תיבות מקבילות. יש משהו מדרבן ב-"Remain in Light", לא רק כמוזיקת ריקודים אלא גם כביטוי. בשיר "Seen and Not Seen", ביירן משער שגבר עשוי לשנות את מראהו "על ידי שמירה על מבנה פנים אידיאלי קבוע בחלק האחורי של תודעתו". זוהי פרשנות אבסורדית על טבעה של יהירות, אך היא גם מכריזה על אמונה נוגעת ללב בכוח הרצון האמנותי, אמונה שהאלבום מתגמל. השיר "Houses in Motion" משלב קטעי נשיפה ממושכים של האסל. השיר "Listening Wind" כולל השפעות של מוזיקה ערבית, כאשר בלו מוסיף מרקמים צליליים באמצעות אפקט "Electric Mistress" ומכופף את הצליל. המילים, בינתיים, מתארות באהדה אדם המבצע פעולות טרור נגד האמריקאים שהתיישבו בארצו, בתגובה לקולוניאליזם שלהם. בריאיון משנת 2004 עם ה-"Sunday Herald", תיאר ביירן את השיר כמשקף בחלקו את הבנתו את המניעים לטרור. הוא הסביר שהסיבות לכך שאמריקה אינה אהובה בכל מקום היו ברורות לו במשך שנים, בעוד שאמריקאים רבים העדיפו להניח שמדובר בקנאה או ברצון לאמץ את אורח החיים האמריקאי. שיר הסיום, "The Overload", כולל מקצבים שבטיים-תעשייתיים שנוצרו בעיקר על ידי הריסון וביירן לצד אווירת הגיטרה הנוהמת של בלו. שיר שנחשב כמחווה של "טוקינג הדס" ללהקת "Joy Division". לפי הסיפור המוכר על יצירת השיר, חברי הלהקה ניסו לדמיין את צלילה של הרביעייה הקודרת ממנצ'סטר מתוך הביקורות שקראו עליה בעיתונות המוזיקה, ולא מתוך האזנה לתקליטיה. הם היו כל כך מרותקים לתיאורים, עד שהחליטו ללכת על זה בכל זאת. האלבום מציג חזון אמנותי כה מוזר, זר למה שקדם לו אך פועל כאילו היה שיאה של מסורת ארוכה, עד שהוא כאילו מכריז על כוחה של המוזרות עצמה. להיות לא רק מוזר אלא גם ייחודי, להמציא מחדש צורה בצורה שאפשר לרקוד לצליליה, זהו הריגוש הפנימי של האמנות. אנחנו רוצים להכחיש אותו על בסיס תיאורטי, אבל אנחנו לא יכולים. לכן עלינו לשנות את התיאוריות שלנו. וויימות' ופרנץ הגו את עטיפת האלבום בעזרת חוקר המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, Walter Bender, וצוות "ArcMac" שלו, שממנו צמחה בהמשך מעבדת המדיה של MIT. תוך שימוש ב-"Melody Attack" כהשראה, יצר הזוג קולאז' של מטוסי מלחמה אדומים הטסים במבנה מעל הרי ההימלאיה. המטוסים הם תיאור אמנותי של מטוסי "Grumman Avenger" לכבוד אביה של וויימות', Ralph Weymouth, שהיה אדמירל בחיל הים האמריקאי. הרעיון לעטיפה האחורית כלל דיוקנאות פשוטים של חברי הלהקה. וויימות' ביקרה באופן קבוע ב-MIT במהלך קיץ 1980 ועבדה עם עמיתו של בנדר, Scott Fisher, על עיבודים ממוחשבים של הרעיונות. התהליך היה מסורבל מכיוון שכוח המחשב היה מוגבל בתחילת שנות השמונים, והמחשב המרכזי לבדו תפס כמה חדרים. וויימות' ופישר חלקו תשוקה למסכות והשתמשו ברעיון כדי להתנסות בדיוקנאות. הפנים טושטשו בגושים אדומים. עם שינוי שם האלבום ל-"Remain in Light", הפכו הדיוקנאות לחזית העטיפה, ואילו המטוסים הועברו לצדה האחורי. להאזנה: Spotify, Apple Music "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר